משתמש:מושך בשבט/ערוך/11

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כפי   [בינדל]. (פסחים מ) אמר להן רבא להנהו מהפכי כיפי כי מהפכיתו הפיכו לשום מצה פי' כיפי קערות כלומר הפיכו הקערות עם החטים בשקים שכשטוחן אדם חטים בשביל הפסח צריך לשומרן בשעת הרקדה מתחילה ועד סוף (א"ב פי' רש"י עומרים והוא פי' יותר מתישב ואם לא כן מימרא דנדרים לא שייכא בערך זה (נדרים מח) ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שבוט כיפי דכינתא פי' תלמידי חכמים ממגנצא שהיה כל עסק שלו לקנות פשתן והיה שומט ומוציא ממנו מקצת ומוכר הנשאר בקרן שלו והיה עוסק בכך ולא היה עוסק בתורה. לשון אחר אמר לן ר' שהיה גוזל וחוטף פשתן מבני אדם ומוכרו וקמייתא עיקר): כפל   [בירגיג] והיה העקוב למישור תרגום ויהי כפלא למישרא ומעקשים למישור תרגו' וכפלא למישר': כפל   [דאפפעלט] (כלים פכ"ד) חלוק של קטן ר"א אומר כל שהוא וחכמים אומרים עד שיהא בו כשיעור ונמדד בפול פי' עד שיהא באורך החלוק שראוי ללבוש נער ונמדד כפול (חולין צג) חמשה חוטין אית בהו בכפלי פי' בלע"ז אלייט"ן. שהבשר כפול. ויעש פימה עלי כסל תרגומו ועבד רוטבא עילוי כפלא: כפן   [הונגער] (ברכות סב) אדכפנת אכול פי' גאון עודך רעב אכול כשם שהרעב אם אוכל בשעה שהוא רעב או אחרי כן כמעט הרי הוא אוכל בתאוה ונהנה במאכלו ואם מעכב הרבה המרה הירוקה גוברת עליו וכחו כחש וכשבא לאכול אינו יכול לאכול הרבה כך בעסקי העולם הזה והעולם הבא כענין שכתוב כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ופתרונו בזמן שכחו עליו כדתניא ר"ש בן אלעזר אומר עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודן בידך ואם תניח צרכי היום וחובותיו למחר דיו ליום שני לעמוד בצרכיו וחובותיו ואיך יעמוד בשל תמול וכשם שהרעב בערב ודוחה אכילתו לערב שני אינו יכול לאכול בערב אפילו אכילה של עת אחד וכל שכן של כמה עתים כן פתרון אדכפנת אכול ואדצחית שתה דברי חכמה יפים במשל שמצוי תמיד וידוע לכל. אדרתחא קדרך שפוך בזמן שיש בידך עושר שאתה יכול לעשות חסדים שנמצא מה שבידך כמים רותחין בקדירה ונשפכים לחוץ כי הקדירה לא תכילם לפיכך מה שניטל מן הקדירה באותה שעה הרי היא נשמר ויכולין בעליו לעשות בו חפצם ולהאכיל מהם עניים אם נוטלין ממנו ומחסרין את הקדירה בדעת ואם מעלימין עין הרי הוא נשפך ארצה כי אין הקדירה מכילה אותן ואבד מבעליו וכן משלשל ממון: כפנת   [טייטלען] (ערלה פ"א) בכפניות של ערלה (ב"ב קו בכורות יח) אדאכלת כפנייתא בבבל. (עירובין כח בריש תוספתא מעשר שני) כפניות נלקחות בכסף מעשר ומטמאות טומאת אוכלין. (פסחים נב) כיוצא בו כפנייתא דשביעית (ברכות נז) שלשה דברים נכנסין בגוף וכפניות ופגי תמרא פי' פרי של תמר שאינו מתבשל לעולם ועוד מפורש בערך נסן. כפס   [באלקען שפאן] (ב"ב ב) גויל גזית כפיסין. (ב"מ קיז) בכפיסין אין שומעין לו (גמרא) כפיסין ארחי פירוש שהן חצי לבינה הלבינה יש בה שלשה טפחים כדתנן האריח חצי לבינה של ג' טפחים (א"ב אולי וכפיס מעץ יעננה שהוא לשון מקרא מענין זה ופירושו חתיכת עץ כמו כפיס זה שהיא חתיכת לבנה והתרגום מוכח כן): כפס   [זיילען] תרגום בפסוק ועמודי שש כפיסן עלוי עמודי מרמרין: כפע   [שפאלטען] (בסוף ב"ר) התחיל לשבר בקנים ומכפיע בחיצאות ומקרע כיליות פי' כעניין פקע: כפפה   [קארב] (תרומות פ"ט) תולה כפיפות בצוארי בהמות. (סוטה יד) היה מביא את מנחתה בכפיפה מצרית. (כתובות פב) אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת פירוש קופית שעושין מן הגומא ומכל הנסרים וכגון מיני ערבה ויש עוד קפיפה בק' ואחד הן: כפר   [דארף] (כלים פ"ה) מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סיגנא (תרומות פ"ב) תורמין בצלים מן בני מדינה על הכופרים (נדרים סו) והלא הכופרים יפין ללב פי' בצלים של כפרים. (בריש כלאים) כלב כופרי והשועל פי' כלב קטן שצווח בלילה במדברות מן כפרים כגון בצל כופרי. (מגילה ב) כפרים ועיירות גדולות וילכד את בנותיה תרגום וכבש ית כפרנהא תרגום ירושלמי בחצריהם ובטירותם כפרניהון: כפר   [אומצייטיגע דייטלען] (ברכות לו) שומר לפרי אימת הוי בכופרי (ב"ק נט) האי דקץ כופרא מאי משלם אמר ליה דמי כופרא והא הוו תמרי אמר ליה דמי תמרי אמר להו והא לאו תמרי שקל פי' כל זמן שהפרי רך ולא נגמר נקרא כופרי ויש מפרשין כפניות בענין זה: כפר   [צווייג] (פסחים נב) מנחי כופרא דכרא לנוקבתא פי' רב אחא אמר לא היו זורקין בו כלום ולא היו מנקבין אותו אלא מנחי כופרא ענף דדיכרא לנקבותה שבנקב שמוציא בו ענף ונותן בו ענף אחר הנעוץ קרי זכר והנקב נקרא נקבה פ"א בערך נסן אסבוה כופדי כבר פי' בערך חבט: כפר   [נעלקען] (נדה ח) והתנן (שביעית פ"ז)הוורד והכופר פירוש גרו"פלי לשון ישמעאל קרנפל (א"ב לשון מקרא זה אשכול הכופר): כפר   [אייז] (מקואות פ"ז) השלג והברד והכפור והגליד מלשון כפור כאפר יפזר: כפר   [פערזעהנען] הריני כפרת בן בתי כוזה ממזר ואין אני כפרת בן בתי כדה כבר פי' בערך כד (סוכה ב) הריני כפרת רבי חייא ובניו (סנהדרין יח) כל העם אומר אנו כפרתך (נגעים פ"ב) בית ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרוע לא לבנים ולא שחורים אלא בינוניים. (יומא כג) אמר להן הרי הוא כפרתכם (קידושין לא) כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו. (בריש כלים) עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם פירשנו בערך חסר: כפר   [ליעגען] (ע"ז מו פסחים סט) א"ר אליעזר אל תכפרני בשעת הדין פירוש אל תחשדני בכופר על מה שלימדתני אתה לימדתני הזאה שבות ואינו דוחה את השבת פ"א אי אתה יכול להכזיבני בשעה שאני דן לפניך דהזאה אינו דוחה את השבת שכך מקובל אני ממך. (ב"ב קנד) א"ר זירא אם יכפור רבי יוחנן ברבי אלעזר תלמידו (מ"ק יח) אי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא כפרת בה. פירוש כפרת באמונה דאמרת לא מסתייעא צלותא כלום הואיל דלא מיזדמנא לי דעד השתא צלינא עלה ולא אסתייעא מלתא אמר אי לא מינסבא או היא תמות מקמאי דלא אחזי כד מינסבא לאחר ומצער בה או איהו עצמו ימות מקמי דתינסבא איהו לאידך ולהכי מארס במועד שלא יקדמנו אחר ברחמים שתמות היא (ב"ק קה) נתן לו את הקרן אין משלמין חומש על שבועת כפירת שעבוד קרקעות. פי' כגון שאין גזילה קיימת וכיון שהניח קרקע ובא הנגזל לטרפו להפרע דמי גזלה שגזלו אביו ודחה היורש וכפר ונשבע בה נמצאת שבועתו שכפר שנשבע על הקרקע שהניח מורישו (ב"מ ד) מה לצד השוה שבהם שכן לא הוחזק כפרן שנא' לא יקום עד אחד באיש וגו' וכן אם כפר והודה לא הוחזק כפרן. פירוש אם כפר הלוה והעיד עליו עד אחד לא הוחזק כפרן. כדרבא דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות כשם שאם יטעון לחברו שדה לי בידך והלה כופר במקצתה אין חייב עליה שבועה בכפירתו כך הטוען על חברו בשעבוד קרקעות והלה כופר במקצת אין חייב בשבועה על כפירתו. (ב"מ לו) כפירת ממון אשם פי' אם כפר ממון ונשבע עליו לשקר חייב להביא אשם כדכתיב וכחש בעמיתו בפקדון וגו'. ואת אשמו יביא לה' אין שם כפירת ממון אלא ביטוי שפתים כלומר נשבע לשקר על דבר שאין בה הנאת ממון חייב חטאת. כדכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו'. והביא את אשמו וגו'. (א"ב תרגום פן אשבע וכחשתי דלמא אשבע ואכפר): כפר   [פעך] (שבת סז) ושבעה כופרי משבעה ארבי פי' שבעה חתיכות זפת מז' ספינות. (שם עד) האי מאן דארתח כופרא חייב משום מבשל פי' שהרתיח אח הזפת. (ב"מ כג) ההוא דאשכח כופרא בי מעצרתא. (גיטין סט) תלת ניטופייתא מישחא דכופרי פירוש שלשה טיפין של פסולת זפת והוא העיטרן. (ערכין יט) באתרא דתקלי כופרא פטר נפשיה אפילו בכופרא (א"ב לשון מקרא הוא וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר ובלשון יוני כפורא): כפר   [אבווישען. בעקען] (גיטין נו) אמר נירון הקב"ה ניחא ליה לאחרובי ביתיה וכפורי ידיה בההוא גברא. (זבחים יז) במאי מקנח ליה אמר אביי בשפת מזרק כדכתיב כפורי זהב (שם נג מנחות ז) אלא לא גמר מקנח אצבעו בפנים במאי עקנח ליה אמר אביי בשפת מזרק דכתיב כפורי זהב פי' על שם כך נקרא המזרק כפור שהיה מקנת בו אצבעו על גבו משום השירים. (יבמות קטו) אי איתא דפנינהו מכפר הוה כפר ליה פי' היה מוחק לההוא כתב. כפרא דודי כבר פירשנו בערך כלבוס. אכלה ומחתה פיה תרגומו אכלה ומכפרה פומהא: כפר   [איבער ציהען] (יומא נה תמורה יב) והתנן (בפ"ו בשקלים) י"ג שופרות היו במקדש וכו' עד וזהב לכפורת. פירש בתוספת שקלים האומר הרי עלי זהב מביא דמי דינר זהב ונותן לשופר. כהנים מחלקין איתן ולוקחין בהן זהב ועושין אותן ריקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים. והכי משמע זהב לכפורת זהב לבית קדש הקדשים שנקרא בית הכפרת ותניא בתוספתא תמורה (בפרק הנרבע) נתן לה זהב רבי יוסי ברבי יהודה אמר אין עושין ריקועין אפילו אחורי בית הכפורת פ"א כמו וכפרת שאם היה צורך בצפוי הבית היו נותנין מאותו השופר וזו המשנה כולה מפורשת בתוספת שקלים: כפש   [איינדריקען, בעהעלטניס] (אהלות פ"ח) כפישה שהיא נתונה על יתדות מבחוץ טומאה תתתיה כלים שבכפישה טהורין (שם פי"א) כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדוד אפילו עד תהום טהורין. (נדה ו) והתנן (פ' ד' בטבול יום) אשה טבולת יום לשה את העיסה וקוצה הימנה חלתה ומנחתה בכפישה א' באנחות'. (גיטין סד) אבל עושין חולין בטהרה ונוטל הימנה כדי חלה ומניחה בכפישה או באנחותא. (חולין קז) חמת וכפישה שתיקנן נוטלין מהן לידים פירוש בלאי חמתות מקורעין שטהרו מלקבל טומאה פ"א כפישה דאהלות היא קרטליתא והיא קפיזא בלישנא דרבנן והוא כעין סל גדול שכובשין בו זיתים לכומרן (טהרות פ"ו) המניח זיתים בכופש וכו'. ונותן בו ענבים כדתנן ונותן לתוך הכפישה ומוליכ' לגת ובית מושבה רחב. ותניא הבור והדות בחצר וכפישה נתונה עליו טהור ואנחותא נמי כלי הוא. כיוצא בו (יבמות קז). פישון הגמל במדה כפישה מדד לפיכך מדדו במדה כפושה. פי' הוא היה מודד פירות נכסיה ומוכרם במדה כפישה כלומר היה מפסידם לפיכך מדדו לו במדה כפושה והודו למאן דאמר אשתו שלא בפניו. בירושלמי מקשו כמעשה דפישון הגמל ומתמהי וקשיא אילו העושה דבר שלא כשורה מתירין ערוה שלו. ופריק רב חסדא הדא אמרה עבדה ומיאנה מן הנשואין ושלא בפניו על דעת בית שמאי מיאוני' מיאונין (א"ב פי' בלשון יוני ורומי כלי עשוי לקבל בתוכו כלי אחרים כמו תיבה סל ותיק): כפשני   [טויבען] (חולין סב) הני כפשני ציצייני באתרייהו סתמא קרי להו פירש תורים עיין ערך כבשני: כפת   [קארב] (ב"מ עג) רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא ושפכו ליה טפי כופיתא. (גיטין לב) אפילו קניא בכופתא רפיא פירוש קנה שבסל כדאמרינן (שבת עז) כופתא כוף תיב פירוש כל שיש בו בית קיבול הפוך הכלי מאחוריו ושב (א"ב פירוש בלשון יוני כלי עשוי לשמור דבר מה): כפת   [שוים] (כריתות ה) רבי נתן אומר אף כפת הירדן כל שהוא פירוש בושם שגדל על שפת הירדן וי"א רעי של דג הגדל בירדן והוא עמבר"א בלע"ז (א"ב בירדן היה גדל כמו זפת והוא כמו נפט אשר בהגיעו לאש נדלק ומעלה להב אלא הפרש יש בין שהנפט כמו שמן נגר וכיפת עב וקשה אבל בעודו בירדן הוא נתך וצף על פני המים ויש לכיפת סגולות ברפואה): כפת   [בונדען, קניפפפן] (תמיד לא) לא היו כופתין את הטלה. (פרה פ"ג) כפתוה בחבל של מגג פי' קשרוה כדכתיב לגו אתון נורא מכפתין (טהרות פ"ז) אפילו מובל ואפילו כפות הכל טמא: כפת   [בראד מילטער] (פסחים מה) כפת שאור שייחדה לישיבה ביטלה פי' הוא קמח שעורין שלשין אותו ועושין אותו עיגולין עיגולין ומייבשין אותו ולאחר שייבש ומצטמק עושין ממנו כותח הבבלי ואמרינן מכחשת הגוף משום קומניתא דאימא: כפת   [באלקען] (כלים פ"כ) כופת שקבעו בנדבך קבעו ולא בנה עליו טהור בנה עליו ולא קבעו טמא פי' עץ הוא בנוי בדימוס כדי לחזקו והוא מלשון כפיתו בסרבליהון. פ"א עץ עב מן תמרא כדתניא א"ר מאיר מעשה באחד שכופת שנים כיפים מן תמרא וכו'. ועוד תניא כופת בין חקוק בין שאינו חקוק מטלטלין אותו בשבת לא אמרו חקוק אלא לענין טומאה. (שם פכ"ב) כופת שסירקו וכירכמו ועשאו פנים רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין עד שיחוק בו פי' עץ שקבעו בכותל כדי לחזקו שסירקו שצבעו שכרכמו בצעפרן בשביל נוי עד שיחוק בו אינו מטמא עד שחופר בו מקום לישיבת הנר שהוא פנס (אהלות פרק י"א) סגוס עבה וכופת עבה אין מביאין את הטומאה פי' גאון קורה היא (א"ב פ"א בערך קפל): כפת   [פפאהל] ויתן אותו אל המהפכת תרגומי ויהב יתיה לכופתא כל אילו כפת קרובי עניין אחד הם חוץ מן הראשון: כפת   [קנאספען]. תרגום ויגמול שקדים וכפית שיגדין: כפתור   [נאהמע איינעס פאלק] (ב"ר פ' ל"ח) א"ר אבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין הטליסים והיו אלו גונבין נשותיהן של אלו ואלו גונבין נשותיהן של אלו מה יצא מהם פלשתים וכפתורים פלשתים גבורים כפתורים ננסים: כפתור   [קנאפף] (בויקרא רבה אל תונו פ' מות וחיים) הך הכפתור זה יאשיהו וירעשו הסיפים אילו סנקליטין שלו ובצעם בראש כולם א"ר שמעון בן אבא בשם רבי יוחנן סאה מלאה עונות ומי מקטרג בכולן זה גזל: כיצד   [וויא זא]. פי' באיזה צד כלומר באיזה אופן: כצוצרה   [געלענדער]. פי' מי שיש לו בית על שפת הנהר מוציא מן הכותל לנהר שתי קורות עד שעומדין כנגד המים ובין זו לזו כג' או כד' אמות ומקרה על אותה שתי קורות ועושה בקירויו ארובות ומשלשל דלי וממלא זה לענין עירובין ובזה יעשו על גבי רשות הרבים וכבר פירשנו בערך גזזנטר: כר   [פאלסטער] (בסוף כלאים) הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים (מגילה יב) כרפס א"ר יוסי בר' חנינא כרים של פסים פי' כסת הוא קטן שמשים תחת מראשותיו כר הוא ששוכב עליו כדאמרינן (גיטין מז) אמרה ליה ברתיה לא בעית מידי למזגא אמר לה כרסי כרי: כר   [פפאננע] (שבת קלח) כירה שנשמטה אחת מירכותיה פי' כירה זו כלי מתכות הוא וכל זמן שתורת כלי עליה מותר לטלטלה לצורך מקומה לפיכך אם אחת מירכותיה נשמטת עדיין היא כלי שיכולה לעעוד בשלש אבל אם נטלו שתים בטלה מתורת כלי שאינה יכולה לעמוד בשתים רב אמר אפילו אחת ניטלה אסור לטלטלה גזירה שמא יתקע והלכתא כרב (כלים פ"ו) כירת נזירים בירושלים פי' ששם היו הנזירים מבשלין השלמים ומשלחין תחת הדוד. כירה שהסיקוה כבר פירשנו בערך כפת: כר   [שמעלץ טיגעל] (שם פ"ח) כור שיש בו בית שפיתה טמא פי' יש בו מקום שמחזיק קדירה הרי הוא ככלי ומקבל טומאה לעשות פי כור של צורפי זהב פירשנו בערך פי: כר   [קארץ, ענג] וקצר רוח תרגומו מאן דכריה רוחיה (א"ב עיין ערך כרה רביעי): כר   [איין מאס]. (ב"מ קה) ד' קבים לכור: כר   [קנעכט] (עירובין נג) כירי תפלה הוית לי פי' רצתה לומר קירי אדני תפלה הוה לי כלומר קורה היה לי ואמר כירי עבדי קורה היתה לי וגנבוה מין וכדו הוית כלומר כל כך היתה גדולה כד מטו לך עילויה כלומר אם היו מטין אותך עליה לא היו רגליך מגיעין לארץ (א"ב כירי בלשון יוני עבד פי' קירי בלשון יוני אדון): כר   [וועבער האלץ] תרתי בבת נירא וחדא בבת נירא פירשנו בערך נירא: כר   [פערקויפען] (ר"ה כו) תניא א"ר כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה למאי נפקא מינה לפרושי בקברי אשר כריתי (סוטה יג) נהי דזבין בכרותיה פשיטותיה מי זבן אין דכתיב בקברי אשר כריתי לי וא"ר יוחנן משום רבי בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה: כר   [פריידע] (בב"ר בריש ויהי מקץ) ותרענה באחו אהבה אחוה בעולם בשעה שהשנים יפות וכן הוא אומר ירעה מקנך ביום ההוא כר נרחב כירי כירי מרבה בעולם וכן הוא אומר ישאו הרים שלום לעם א"ר אחא ישאו הרים משאתן שלום לעם (א"ב פי' כר בלשון יוני טובה ששון חן ויש גרס' אחרת בנוסחאו' והיא לא ישרה בעיני): כר   בית גליא קורין אותו בית כריא כבר פירשנו בערך בית גליא: כר   [גראבען] (ב"ב ת) רב פפא רמא כריא חדתא איתמי פי' הטיל חפירת הנהר על היתומין הכל לכריא דפתיא ואפי' מרבנן פי' לחפור ברחבה ולהשוותה לתקן העיר להסיר הרכסים שלא יכשלו בהן העוברים והשבים ואי נפקי באוכלוזא כבר פירשנו בערך אכלוסא. פ"א של גאון כריא דפתיא נהר של מדינה שרגילין לשתות ממנו מסייעין רבנן לתקנו למיפק בכילוזא כאלוז ממש מלשון ישמעאל כגון שרגילין להקבץ אנשי אותה העיר ולצאת גדודים גדודים לשמירת אותו מקום לצעוק ולהודיע להם: כר   [הרפען] (נזיר יג) רבי יהודה דכרי הוא דאמר ספק נזירות להקל (נדרים יט) הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבר רבי יהודה מתיר: כר   [איין ארט עדעקסען] (חולין סב) אמר ר' יהודה הני כראזי דבי חילפי שרו דבי כירי אסירי איכא דאמרי דבי חילפי פי' שרצים שהן מתגדלין באגמים עקום שיש סוף וגומא. דבי נירי פי' תילי עפר חמרים חמרים תרגום ירושלמי כרוון כרוון (א"ב דבי כרבי כתוב): כירי   [פריינדשאפט] (ילמדנו פ' ויהי מקץ) אמר ליה קירי כירי פי' בלשון יוני שלום עליך: כרב   [איין ארט קרויט] (תרומות פ"י) כרוב של שקיא עם כרוב של בעל פי' של שדה הנשקית ביד כלומר כרוב הגדל בשדה שלחין של חולין נשלק עם כרוב של בעל של תרומה אסור אותו של חולין מפני שהוא בולע. (ברכות לח) כל שתחילתו שהכל נהיה בדברו שלקי בורא פרי האדמה משכחת לה בסילקא אקרא וכרובא (ע"ז כט) ת"ר ו' דברים מרפאין את החולה ורפואתן רפואה ואלו הן כרוב זתרדין ומי סיסין יבשין וקיבה והרת ויותרת הכבד וי"א אף דגים קטנים (פי' מין ירק): כרב   [אקקער] ביניתא דבי כרבא כבר פירשנו בערך ביניתא. אי יימא זרעא תרי יומא כרבא לא הוי פירשנו בערך רד. (יומא מא) בהלכה קשר לשון של זהורית (נדה סה) לא מפקי מינה אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא פי' לא הוו מסקי מינה שום טעמא להיתירא יותר מבעילה ראשונה כמה דמסיק תעלא מבי כרבא כלומר כשם שהשועל אינו מוציא כלום מזון משדה חרושה שהוא אינו אוכל לא זרעים ולא עשבים. תרגום כברת ארץ כרוב ארעא: כרביז   [ארטס נאמע] (חולין כט) ההוא עיזא דכרביז פי' מקום: כרבל   [בדעקען. האן קאמם] (ברכות ו סנהדרין קב ע"ז ד) כי חוורא כרבלתא דתרנגולא. (שבת קי) הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו. (ברכות כ) כרבלתא בשוקא פי' בגד אדום כגון כרבלתא דתרנגולא שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לדבר עבירה. (בילמדנו פ' הן האדם) כרבלתהון אלו הקסרין שבראשיהן כמין כובעין וי"א אילו הטליות שהן עטופין (א"ר פי' בלשון יוני מין מעטפת של ראש וגם נקרא כן תכשיט זהב אשר משימין אותו על שער הראש גם קשרי שער מתוקנין מן המצח ועד הקדקד כמו כרבלתא דתרנגולא וזה אומרם הקסרין שבראשיהן פי' בלשון רומי תלתלי שער: כרבל   [זופפען] (בילמדנו פרש' את עוץ בכורו) והכברה בידו והיה מודד עפר ומכרבל (א"ב פי' כרבר בלשון רומי מרקד בכברה): כרבלין   במדינה עיין ערך הרדולוס: כרבק   [פפייפען]. תרגום וישרק עליו ממקומו ויכרבק ענוהי מן אתריה: כרבת   [גלאק] תרגום על מצהלות הסוס על כרובת סוסיא: כרג   [קאפף שטייער] (כתובות פז שם ק גיטין נב ב"מ קח) תבואה לא יזרענה קיטנית דאמרי נהרדעי לכרגא למזוני ולקבורה מזבינן בלא אכרזתא פי' לפרוע אכרגא דעליה למלכא או למזונותיו או למזונות יתומים ואלמנות או לצרכי קבורת מת וכרגא הוא מס הגולגלת היתה למס תרגומו הות לכרגא ספר אחר ולמיתן להון כרגא בתר דנן ורמיה היתה למס תרגומו ורמאי יהון למראתא (א"ב גם בלשון יוני כרגא מין מס היא): כרדו   [ארטס נאהמע] (ב"ב צא) א"ר חנן בר רבא אמר רב עשרה שנים נחבש אברהם אבינו שלשה בכותא ושבעה בכרדו: כרדט   [אפפער קוחין] לעשות כוונים תרגומו למעבד כרדוטין. וכן תרגום עשינו לה כוונים: כרדוט   [איין קלייד] חגור אפוד בר דשמואל ודוד תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים תרגומו כרדוטין (א"ב פי' בלשון יוני מעיל עם בתי ידים): כרה   [ערמידען. קראנק זיין] (שבת י') כריהותא (טריחותא כתוב) למיסר המיינא (שבת כא) ובענפוהי נייחי כל כרנהי דמערבא תרגום ירושלמי והסיר ה' ממך כל חולי כל כהרא רוח אש יכלכל מחלהו תרגומו רוחיה דגברא תסובר כורהניה (א"ב עיין ערך כר שלישי בגרסאות כתוב בתרגום כרח באות חית וכן הביא המתורגמן): כרויא   [איין ארט קוממעל] (ע"ז כט) מאז אסותא מייתא כמונא כרוי פירוש בלשון יון ורומיי וישמעאל מין אחר מהזרעים חמים כמו כמון: כרו   [אויסרופען] (ב"מ יז) רב פפא אמר עד דמתחלן אכרזתא (ב"מ לה) רבא אמר מכי שלימא אכרזתא כבר פירשנו בערך אדרכתא. (חולין נד) היכי מכרזינן אמר רבי יצחק בר יוסף נפל בישרא לבני חילא (א"ב תרגום ויקרא ויאמר ואכריז ואמיר). כרוי   דבי חילפי כבר פירשנו למעלה בזה הפרק בעניין כר: כרוז   [נאכט געשיהר] (בויקרא רבה בצו פרשת אהבת צדק) ככלי אין חפץ בו רבי חמא ברבי חמא אמר כי כרוז של מימי רגלים רבי ישמעאל בר נחמן אמר כי כרוז של מקיז דם (א"ב פי' בלשון יוני מין כלי מיוחד לבלנים ולמי רגלים ולהקזה): כרזוב   [האגעל. היישריק] ושקמותם בחנמל תרגום בכרזיבא: כרזים   [ארטס נאהמע] (מנחות פה) אין מביאין חיטי לא מבית הזבלין רבי יוסי אומר אף לא מבית כרזים וכפר אחים פירוש מקימות הן: כרזול   [אבערהירט] (ב"ק כו) הניחה בחמה למימסר בכורזליה פי' הרועה הגדול מקבל מבני אדם ויש לו אחרים תחת ידו שמוסר להן הבהמות ויוצאין ומרעין אותו ביער וכרזלא לרועה כמו ראש דוכנא למלמדי תינוקות: כרטיס   [קארטע בלאט.] (כתובות דירושלמי פרק הכותב לאשתו) דבר נש מימר אבד כרטיס עבד חורן פירוש בלשון יוני ורומיי אגרת ושטר: כרך   [אומהולער] (בסוף כלאים) תכריכי המת ומרדעת של חמור אין בה משום כלאים. (ירושלמי) במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. (ברכות ל) אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקביו לא יפסיק. (בילמדנו בריש וארא) מה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות מצרית אמר רבי שמעון בן פזי קולה כנחש ילך מה נחש מלחש והורג אף המלכות מצרית מלחשת והורגת. ד"א מה הנחש הולך מעוקם אף המלכות מצרית מעקם את דרכיה: כרך   [בינדעל] כרכי דזוזי כבר פירשנו בערך כר בג' תריסין (כלים פכ"ד) תכריך נבלי בני לוי פי' עור שמכריכין בו כלי השיר של לוים ושל תכריך הכלים פירוש לשמור בו את הכלים כגון הסכין והמספריי' והמחט. (ב"ב יג) דכריך מניה פורתא וכריך מלעיל פי' לאחר שהיה כרוך כולו חוזר וכורך מסופו לבדו כרך מעט כשיעור שיכניס וישב בריוח באותן שני טפחים (ב"מ כא) כריכות ברשות הרבים פי' כריכות הן אלומות קטנות והאלומות נוטל ומכריז פי' הן גדולות. (שם כב) כרכתא מאי א"ל אסירן פי' כגון שאם בעל התמרים עושה גידור פסיפס ברשות הרבים תחת דקלין הנוטין כדי שיפלו התמרים שמשיר הרוח בתוכו מאי אע"פ שברשות הרבים היא כיון דהקיפו מחיצה בשביל תמרים הנושרין אסור דגלי דעתיה דלא הפקירן ולא מחל. פ"א אם היו דקלים מוחזקים ליתמי דלאו בני יאוש נינהו או דקלין בכרכין דלא שכיחי בהו שקצים נמי כלינהו אסירי. פ"א דקלים הרבה שעוקפות גדר הדורות כרוכות וחדוקות כבר פירשנו בערך הדר (סנהדרין סז) אמר רב אשי חזינא ליה לאבוה דקרנא דנפיץ שדי כריכי דשיראי מנחירי והנה אנחנו מאלמים אלומים תרגום ירושלמי מכרכין כרכון: כרך   [פעסטונג] (ברכות נד) הנכנס לכרך (מגלה ב) כרכין המוקפין חומה. ערים גדולות ובצורות תרגום קירוין רברבן וכריכן (א"ב פירוש יוני עיר מוקפת חומה): כרך   [עססאן] (ברכות כב) כרכו ריפתא בהדי הדדי פי' אכלו לחם ביחד: כרך   לבנון מה נפיק מנהון כרכי לבנון נוסחא משובשת היא עיין ערך קרסולכנון): כרכב   [איין פאססונג] (זבחים ס) איזהו כרכב רבי מאיר אומר זה כיור ר' יוסי בר יהודה אומר זה סובב: כרכד   [וועבערלאדע] (שבת פא) זכוכית כדי לגרור בה ראש הכרכד ובסיפרא בפ' חטאת חלב של יחיד ב' אוחזין בכרכד ושובטין פי' כרכד יש לאורגי' עץ או עצם בראשו חד ונקרא כרכד ודומה למחט של שקאין וכך שמו בלשון יון כורכידי מעבירו על השתי כשהוא מתוח לפניו ושובט בין החוטין ומקרב המבדילין בין שני חוטין העליונים והתחתוני' ומיד נוחים להתפרק העליונים והתחתונים ונפתחת נפש המסכת לירות בתוכה חוט הערב ואין זה אב אלא הרי הוא בכלל מסיך ומדקדק הוא המדקדק על חוט הערב כדי להידבק ולהלחץ עם חבורו וזהו בכלל אריגה: כרכרון   [עדעל שטיין] (שמות רבה פ' וזה הדבר אשר תעשה) לוי יקינטון יהודה כרכדון פי' בלשון רומי מין אבן טובה: כרוכה   [געדמרמע]. (בריש ויקרא רבה פ' טוב מלא כף נחת) מכריסה לכנת מעיא ומכנת לכרוכיא קטינא ומכרוכא קטינא לכרוכא עביא (א"ב אלו דקין של בני מעים והם כרוכים ונבדלים אצל הרופאים לעבים ולדקים): כרוכא   [היישריק] ואת החגב למינהו תרגום ירוש' כרוכה (כרזובא כתוב): כורכיא   [ראבע] (קדושין מד) קם ריש לקיש צוות כי כורכי' ויצאה והיתה וליכא דמשגח ביה וסוס עגור תרגום וכורכיא (א"ב כן בלשון יוני והוא עוף כמו עורב): כרכום   [זאפארן] כורכמא רישקא בערך רשק סירקן או כרכמן בערך סרק (חולין קמ) לשבץ ולגרר ולכרכם ולהטיח. שיבולת נרד וכרכום (כריתות ז): כרכום   [שאנצין] תרגום ובנית מצור ותבני כרכומין (עיין ערך כרקום): כרכום   [קופפער] תרגום יצוק נחושה יתיך כרכומא פי' כרכומא בלשון יוני נחושה: כרכמיש   [בלייא] בעט ברזל ועופרת תרגומו בקלמוס פרזלא וכרמישא: כרכס   [בעוועגען] (בילמדנו ויקח קרח פ' קח את המחתה) והוא מכרכס פניו כנגדן ונשבע שאינו מוציא להם אלא מאיזה שהוא מבקש (א"ב פירוש בלשון יוני פועל הנעת הראש כמו כרכש): כרכר   [שפרינגען] (ב"ר פ' כ' אל האשה אמר ובפ' מ"ו והוא יהיה פרא אדם ובפ' ס"ד שני גוים בבטנך) רבי אבא בר כהנא בשם רבי כירי כמה כירכירין כרכר להשיח עמה שנאמר ויאמר לא כי צחקת (א"ב לשון מקרא זה מכרכר ומפזז): כרכש   [בעוועגען] (שבת עז) ובעי לכרכושי בקי (ברכות כב נדה מב) זיל לגבי דרבי אבין דאסברתא ניהליה וכרכיש בה רישיה בי מדרשא. (עירובין סה) יתיב רבה ורב יוסף בשילהי פירקיה דרב ששת ויתיב רב ששת וקאמר כמאן אמרה רב לשמעתיה כרבי מאיר כרכיש ביה רישיה כלו' ערבו לו דברי רב ששת והודה לו (א"ב פירוש בלשון יוני פועל הנעת הראש להודות דבר מה או למאנו): כרכשתא   [מאסטדארס] (ברכות סב) שמטיה לכרכשיה. (גיטין נז) דהאי כרכשא אתלת שיני יתיב. (שבת נב) דכרכשא ודטרפשא דליבא (חולין מט) כרכשא ביני דיני (שם קיד) הדורא דכנתא ומעיא וכרכשא פי' הוא המעי הדבוק בפי הטבעת (א"ב פי' בלשון יוני זנב וגם פירושו טבעת שהוא סוף המעי הנדבק בפי הטבעת (ובמדרש אסתר פסקא ביום השביעי) וכרכס ר' שמואל בר נחמן אמר כרכם לשון יוני הוא): כרכשתא   [פעלדמויז] (מגילה יד) חד שמה זיבורתא וחד שמה כרכושתא (ב"מ פה) הוו שרו בני כרכושתא הוה קא מכליא להו. (סנהדרין קב) כרכושתא ושונרא עבדו יומא טבא מתרבא דביש גד. החלד והעכבר תרגום ירושלמי כרכושתא ועכברא (א"ב פי' כרכוש בלשון יוני חלד ועכבר שדה): כרכשתא   [פאסטיך גלאק] (ב"ק נב) מאי משכוכי' כרכשתא פי' כבש גדול שתלוי זוג בצוארו והולך בראש העדר. (ירושלמי בריש גמרא דפר"ק דקדושין) מאי משכוכית חוטרא ואיכא דאמרי שרקוקית' ואיכא דאמרי נגדתא. (ירושלמי בריש גמ' דפ' חזקת הבתים) מאי משכוכית איכא דאמרי חיטרא ואיכא דאמרי כנדורא ואית דאמרי תיישא רבא (א"ב בנוסחאות גריס קרקשתא ופי' רש"י זוג שמקרקש בו לפני העדר): כרכשתא   [פאדים] (ב"מ ו) מתניתין דתפיסי בכרכשתא פי' נימין שבקצותיה ובלע"ז ציר"י (א"ב כרוכיש פי' בלשון יוני חוט ונימא). כרם   [צו זעממען זאממלין] (שבת פח) בכרמי עין גדי מי שהכל שלו ספר לי על עון גדי שכרמתי לי מאי משמע דהאי כרם לישנא דמיכבש הוא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן כדתנן (כלים פכ"ג) כסא של כובס שכורם עליו את הכלים פי' מקפל את הכלים ומניחן עליו ומשים מכבדות מלמעלה: כרם   [וויין גארטין] (ב"ב קלא כתובות מט) זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה. (יבמות מב) אי הדר ביה ממתניתא דכרמא הדר ביה. דתניא א"ר ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כולן צריכות להמתין שלשה חדשים פי' משום מתניתא דכרמא הדר ביה ואמר אין הלכה כרבי יהודה. וכן פי' רב אחא דמן שבחא בשאילתות (בוירא אליו). (ירושלמי בסוף הלכה קמא דפ' תפלת השחר) וכי כרם היה שם אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשויין שורות שורות ככרם. (פ"ה דכלאים) הרי זה נקרא כרם כל כרם שהוא נטוע ערבוביא כרם רבעי פי' כרם של שנה רביעית שנטע: כרם [ארטס נאמע] (יבמות קכא) ההוא גברא דאיטבע בכרמא ואסקוא אבי חיורי פי' אילו שני מקומות על שפת נהר אחד: כרם   [פארב] (ברכות ו) מאי כרום זלות דברים שעומדין ברומו של עילם בני אדם מזלזלין בהן פי' התורה והמצוות שהמקיימים אותן עומדין ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן רבי יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום מאי כרום כי אתא רב דימי אמר עוף א' יש בכרכי הים וכרום שמו וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונים (א"ב פי' בלשון יוני צבע וגוון): כרם   [גפארבט] (בב"ר פרשת כ"א ויאמר ה' אל הנחש) נתכרכמו פני רבן גמליאל ולא יכול להשיבו (ובפ' ל"ד) נתכרכמו פני רבי (ובפ' מ"ו) ונתכרכמו פניה (בפסקא דפרה אדומה) באותה שעה נתכרכמו פניו של משה הה"ד ועוז פניו ישונה (בילמדנו ויחי יעקב) יצאו שמעון ולוי פניה' מכורמין ופני כולם קבצו פארור דנחום תרגומו ואפי כולהון אתחפיאו אכרום אוכמין כקידרא קדרתא שמה החזיקתני תרגום איתחפיאו אפי אכרום אוכמין כקידרא אישתממו אחדתני ושעריה אומללו קדרו לארץ כל פנים קבצו פארור: כרום   [עדעל שטיין] תרגום תרשיש ושהם כרום ימא ובורלא פי' בלשון יוני מין אבן טובה נקראת כרומא ואבן הים: כורמיזא   [שליידער] תרגום באבן או באגרוף באבנא או בכורמיזא פי' בלשון יוני אבן מוכנת לירות בה: כרמל   [קערן פאלל] (מנחות סו ובסוף פר' ואם תקריב) כרמל רך ומל. דבי רבי ישמעאל תני כרמל כר מלא פי' שמלא הדגן בראש השיבולת ככר שהוא מלא נוצה כלומר שהוא נתגדל כולו: כרמלית   [פרייער פלאטץ] ומקום פטור (שבת ו) ירושלמי תני רבי חייא כרמל רך מל לא לח ולא יבש אלא בינוני הכא אינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים אלא כרמלית: כרומנקיא   [קעטען, שטריק] (בפסק' דשובה) וילכדו את מנשה בחחים מהו בחחים א"ר אבא בר כהנא בכרומנקיא פי' הנחשת בל' יון כרקומא (א"ב פי' בלשון יוני כבלי וזקי ידים): כרמשא   [איין ארט פפלאנצע] (פסחים קי) אמרה ליה שידתין לבריה איזדהר. מכרומשא פי' תרמוס סלבאטיק"ו (א"ב לא מצאתי מימרא זו בגמ'): כרן   [צייט] תרגום בעצם היום הזה בכרן יומא דין ופי' כרון בלשון יוני עת וזמן: כרנבי   [חיין ארט קרוט] (מדרש איכה פסקא נחנו פשענו ומרינו) אית כרנבי מרירן פי' בלשון יוני כרוב ובעל הערוך גרס עליתא עיין שם: כרנכאות   למה שאנו קורין בלשון לע"ז בשיל"י בלשון ישמעאל קורין כרנכאות (בסיפרא בפר' אלה ראשי המטות): כרס   [בויך] (חולין מב' הכרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה פי' הכרס הפנימית הוא הכרס עצמה החיצונה הוא הבשר ממש וי"א הוא ראש הכרס ובגמרא (דסימני חיה בחולין) אמר רב יהודה שור כרסתן פרסתן פי' כשתבא לקנות השור בדוק אם יש לו כרס גדולה ורגלים גדולים וראשו גדול וצעדיו רחבין קנהו שהוא טוב למלאכה וחילופיו בחמור כלומר החמור טוב כריסו דקה ורגליו קטנית וכן ראשו וכן זנבו וכן פסיעותיו לא יהיו פתוחות. המכסה את הקרב ת"י כריסא (שבת קמ' בגמרא אין שורין אמר רב קטינא זה עומר באמצע המטה כאילו עומד בכריסה של אשה עוברה ולאו מלתא היא שתי שערות שאמרו אחת בגבה ואחת בכריסה כבר פירשנו בערך גב (א"ב לשון מקרא זה כרשו מעדני): כרס   [איין מיטטען] (בב"ר פ' ס"ט ויחלם והנה סולם) א"ל זיל מני עשר שריין בכרסיה דביתך ואת משכח ליה (א"ב פי' בקרב ביתך ורש"י פ' בזוית ביתך): כרס   [זעססעל] (מגילה כו) אמר רבא מריש הוה חמינא הא. כורסי' דספ' תורה תשמיש דתשמיש היא ושרי לאישתמושי ביה פי' שלחן מניחין עליו ספר תורה כשקורין בו כיון דחזאי דזימנין דמניחין ספר תורה עילויה פי' מניחין ספר תורה על הכסא בלא מטפחת אמינא תשמיש קדושה הוא ובעי גניזה (יבמות פג) מאי עביד ליה ר' יהודה לטומטום דבירי דאותביה אבי כורסיה ונקרע ואוליד שב בני (שם קט) עובדא הוה ברנש ואיקדשה כשהיא קטנה גדלה ואותביה אבי כורסיה ואהדרוה ואתא אחרינא חטפה מיניה פירוש הושיבה בחופה והקיפוה בני אדם שישבו סביבותיה. פ"א ואהדרוה שהחזירוה לבית בעלה (א"ב תרגום יושב על הכסא יתיב על כורסיא): כרס   אולון כרוסון כבר פי' בערך אלון: כריסו   [ווען] ארגירא (מסכת קמא דירושלמי פ' המניח את הכד) אהן כריסו ארגירא עד דלא ייתי אהן כריסו ארגירא שרי מימר פלן עביד עבדתי לא השגתי עד עתה פי' אמתי: כרסט   [וואגע] (במגילת איכה היו צריה לראש) כרסטייתא. פ" חושבניא דמתקלי וחושבנא דאצבעי פי' בלשון ערבי קורין לטורטני קרסטון ובלע"ז איסתד"ירא: כרספד   [זוים ראנד] תרגום על ציצית הכנף כרוספדא דכנפא גדילים תעשה לך כרספדין תעביד לך פי' בלשון יוני שפת הבגד: כרע   [בייגען, טריט, פוס] (ברכות ו) לצפרא חזי ככרעי דתרנגולת פי' רגלי המזיקין דומין לרגלי התרנגולין. (כלים פ' י"ח) בשידה קצרה ושתי כרעים טמאה ארוכה ושתי כרעים טהורה ר' נחמיה מטמא כרע שהיתה טמאה מדרס פי' רגלי המטה (תמיד לא) חתך את הכרעים ונתנן למי שזכה בהן: כרע   [איבר וועגען, ענטשיידען] (פסחים יג) ונימא מר הלכה כרבן גמליאל דהוה ליה מכריע ר"ג לאו מכריע הוא (ב"ק קט"ו) בית שמאי אומר תשפך הכל וכו' עד אמרינן ליה אין הכרעה שלישית מכרעת (שבת לט שם קי"ו) כל מקום שאתה מוצא שנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע (נזיר נג חולין קלז) והאמר מר אין הכרעת שלישית מכרעת אמר רבי יוחנן מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי פי' בזמן ששנים חולקין ואחד מכריע אין הלכה כאחד מהם שנמצאו שנים ואחד והלכה כרבים אבל בזמן שאומר חצי דברי זה וחצי דברי זה אין זה מכריע טעם שלישי הוא פ"א שפירש רבינו תננאל ז"ל (ב"ק קיד) הכרעה כגון ב' חכמים חולקין ובא בן זוגם שהוא שקול כמותם והכריע הלכה כדברי המכריע אבל אם הוא הבא להכריע קטן מהן כגון ר' ישמעאל ברבי יוסי משום אביו וכו' (חולין קלז) ומצאנו שרבי יוסי תלמיד ר' עקיבא ור' עקיבא תלמיד ר"א ורבי אליעזר תלמיד ר"י בן זכאי ורבן יוחנן בן זכאי תלמיד הלל וזו אינה מחלוקת הלל עצמו ושמאי אלא תלמידי שמאי והלל הם נקראין בית הלל ור' ישמעאל משום דרבי יוסי אביו בא להן שלישי לפיכך אין הכרעת שלישית מכרעת (קדושין כ) המכריעין לפני חכמים אומרים נראין דברי רבי טרפון בשן ועין שהתורה זכתה לו וכו' (ב"ב פט) ת"ר מניין שאין מעיינין במקו' שמכריעין וכו' ת"ל אבן שלימה (בפיסקא דויהי בשלח) באכרעתא דאכרעון איתכרע להון: כרף   [געוומרץ הענדלער] (מ"ק יג) רב יהודה שרא להנך כרופייתא דפומבדיתא למיזל ולזבוניה בשוקא כאורחייהו פי' מוכרי בשמים: כרף   [אויף שוועללען. ערשלאפען] (נדה מח) אמר לו הקב"ה לכנסת ישראל איכרפית דדיך ולא הדרת ביך פי' איכרפית מלשון רפיה כלומר רפו ונטו ונתקשקשו ואשתרות מלשון שרירן כלומר נתקשו מלחלוחית שבהן: כרפס   [פעטערזיילע] (סוכה לט פ' ט' דשביעית) כרפס שבנהרות וגרגר שבאפר (ירושלמי) מהו כרפס שבנהרות רבי חנינא אומר פיטרוסילי"נון (כתובות סא) דאכלה כרפסתא הוו לה בני זיותני וי"א כרפס בלשון לעז אפי"ו ובלשון ישמעאל כרפס: כרץ   [געדערם ווירמע]. (גיטין סט) לכרצא אנפקא דחמרא פי' שרץ בני מעיים: כרקום   [בעלעגערט מיט שאנצען] (כתובות כו) עיר שכבשוה כרקום כל כהנות (גיטין כח) על עיר שהקיפוה כרקום (ירושלמי בפ' כל גט) איזהו כרקום כגון זוגין ושלשאות וכלבים וארזין תרנגולין ואטריטאות מקיפין את העיר ויבא המעגלה תרגום ואתא לכרכומא וכן תרגום ושאול שוכב במעגל (א"ב פי' בלשון יוני מצור שבונים על העיר ללכדה וכן מעגל שבונים אנשי המחנה שלא יפול עליהם הארב פתאום). כורקמא   [זאפערן] תרגום מר אהלים וקנמון מורא וכוקרקמא וקונמא פי' בלשון יוני מין בשם כמו זנגביל ועינו כעין כרכם אבל אין זה אהלים כי אם הבשם הנקרא אקסיל אלואי בלשון יוני עיין שם: כרקום   [וויין בוים אינטרהאלטר] (מדרש ב"ר פ' אסרי לגפן עירה) ר' יהודה אומר גפן שכחה רע אוסרין לה כרקום אחד פי' בלשון יוני עץ ויתד שסומכים בו הגפן): כרש   [פארע, לויך] (פסחים לט ובריש כלאים) כרישים וכרישי שדה כסבר וכסבר שדה. (שביעית פ"ז) העולשין והכרישין (שבת ס) וחכמים אומרים כדי לזבל כרישים (בסוף עוקצים) חוץ מכרישי שדה והרגילה כרישין בלע"ז פור"י ובלשון ישמעאל כיאת: כרש   [איין פיס] (ב"ב עד) והוה הדר ליה מינא דכוורא דשמיה כרישא: כרשן   [וויקקע איין פפלאנצע] (בסוף תרומות) כרשיני תרומה מאכילין אותן לבהמה וכו' וישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה (שבת יז) בית שמאי אומרים אין שורין דיו סממנים וכרשינין (חולין ו) כרשינין לעשות מהן טחינין פי' בלע"ז בי"צא (ב"מ צ) מביא כרשינין ותולה לה מפני שהכרשינין יפין מן הכל. (בתוספת שבת בפ' אין עוקרין) גוזזין לו כרשינין ואין צריך לעשר: כרשן   [שראללען] (שבת פא) (מאי פייס א"ר זירא כרשיני בבלייתא פי' חגבים עיין ערך פייס). כרושייתא   [קוחין] (גיטין סה) ליתי תלת כרושייתא דחיטי תלת כרושייתא דשערי פי' ג' חלות: כרשתינא   [שוואלבע] (שבת ע) ומאי ניהו דמא דכרשתינא פי' עטלף. פ"א תרנגולא דביתא שמצוי ביישוב וכוחלין ממנו ליארוד חולי שבעין שאינו בולט וסימניך גוא לגוא: כרת   [פארדע] (ברכות ט) ר"א אומר בין תכלת לכרתן ויש ששונין בין תכלת לכרתה (סוכה לד) והירוק ככרתן פי' מין צבע ירקרק תרגום כרישין כרתי בשביל שהן ירוקין ובלע"ז פור"ו (גיטין לא) ופרוס עליה סרבלא דכרתי (בילמדנו ויקרא יעקב אל בניו) כדי שיכיר אדם בין תכלת לצבע כריתינון בתוך ד' אמות. (ע"ז י) שדר ליה גרגירא פירוש גרגירא בלע"ז אור"יגא רמז לו דבתו היתה שמה גירא שזינתה ומשום הכי שדר ליה גרגיר כלומר דבתו נגררת אחר הזנות שדר ליה איהו כוסברתא כלומר כסה עליה הוא סבר שאמר לו לשוחטה לשון תכוסו שדר ליה כרתי בתמיהא כלומר מצוה אתה להכריתה שלח ליה לא אלא חסא חפה עליה. פ"א שדר ליה כוסברתא כלומר הרוג בתך שדר לי' כרתי כלומר אם יהרגנה יכרת זרעי שדר ליה חסא כלומר חוס עליה (א"ב תרגום ואת החציר ואת הבצלים וכרתי ובוצלי): כרת   [איינשניידען] (סנהדרין ס) אתרו ביה קטלא ולא אתרו ביה כרת (יבמות קיט) מימינו בכסף שתינו פי' התורה נמשלה במים. בכסף שתינו אותה מאי היא בשעת הסכנה נשאלה שאילה זו וכו' עד זו לא צריכה לאיסור אשת איש שהוא כרת היתרתה לאיסור לאו שהוא מחזיר גרושתו משנשאת לא כ"ש (ב"ר פ' כט) א"ר חנין נעשה בכרכי הים מה שלא נעשה בדור המבול הוי יושבי חבל הים גוי כרתים שהוא ראוי כרת ובאיזה זכות עומד וכו' עד פתר לה לשבח היינו דאת אמ' כורתי בריתי עלי זבח כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת למען יכרתו אין כתיב כאן אלא למען יכרת כאיניש דיימר ימחוק שמיה דפלן דאפיק ברי לתרבות בישא (חולין לא) לאיסור כרת היתרת לאיסור לאו לא כ"ש פי' ר"ח ז"ל שניהן בידי שמים עון מיתה פחות מעון כרת כי הכרת הוא ובניו והמיתה הוא ולא בניו ומצאנו סיוע לדבריו (יבמות נה) ואנו עתידין לפרשו בעזרת העוזר בערך ער. כרתי ופלתי כבר פי' בערך אחר: כרתית   [זאק] (כלים פ"ב) התרמל ה' קבים וכרתית סאה פי' שק של עור יכיל סאה שהוא שליש איפה והוא ב' הינין והיא כ"ד לוגין והוא נ"ו רביעיות והוא קמ"ד בצים כדאמרינן בעירובין סאה מדברית קמ"ד בצים: כש   [בינדל] (שבת קמ) א"ר חסדא האי בר בי רב דזבין ירקא ליזבין ארעא אריכא כישא ואריכא ממילא (ב"ב קמו) הדרא בה איהי אפי' כישא דירקא הדרא. (קידושין מה) בכישא דירקא בשוקא פירוש אגודה של ירק: כש   [שווארץ] (סוכה לב) אתרוג הכושי פסול פי' כושי אוכמא והוא שחור כוש בן ימיני על אודות האשה הכושית עבד מלך הכושי הלא כבני כושיי' אתם לי וכי כושיים שמם אלא מה כוש משונה בעורו אף ישראל משונים במעשיהם מכל אומה ולשון (מ"ק יו): כש   [שפינדעל] (שבת קכג) ואת הכוש ואת הכרכר. (כלים פ"ט) כוש שבלע את הצינורא פירוש כוש שטוות בו הנשים פשתן או צמר והוא הפלך אם נשקע הברזל שבראשו בתוך העץ ובלשון ישמעאל שמה צינורה ובלע"ז מוסק"ולא. כוש בלע"ז פוס"ו ובלשון ישמעאל מגזל. והוא קרוב לתרגם ירושלמי טוו גזלן (א"ב בנוסחאות כתוב עזלן גם בבבלי גם בירושלמי) (בסוף פרה) כוש של אורבן לא יזה על הכוש ולא על הפיקא פירוש כוש שטוין בו אורבני והוא גמי הצומח במים והן עושין ממנו מחצלאות: כש   [בעוועגען] (ביצה כ) כישכש לה בזנבה (חולין לח)או עד שתכשכש בזנבה (ובגמרא) כשכשה באזניה הרי זה פירכוס. (בפסקא דזכור) מכשכשו והוא בולס פירוש מחככו והוא בועט: כש   [קלינגען] (ב"מ פה) בלב נבון תנוח חכמה זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם ובקרב כסילים תוודע זה תלמיד חכם בן עם הארץ אמר עולא היינו דאמרי אינשי איסתירא בלגינא כיש כיש קריא פירוש בלשון ערבי לדבר שמשמיע קול קורין אותו כיש כיש: כש   [שלאגען] (ב"ב כד) כיון שהכיש בה מכוש אחד קנה כולה כיון שחפר בה חפירה אחת (ב"ב פח) הכישה נתחייב בה פירוש הכה אותה ועקרה (ב"מ ל) אמר הכישה נתחייב בה: כש   [בייטל] (שבת קמז) מאי מרזב א"ר זירא כישי בבלייתא פי' שמלקטין הבגדים במתניים שקורין בלע"ז גיר"ונש וכשמלקטן נראין כמרזב ויש אומר בלע"ז גיי"רא והינו טיריו שפירשנו במקומו ועל כן נקראו כישי בבלייתא שמנהג הבבליים לאוגדן ועיקרו מן כישא דירקא (א"ב כיסי כתוב בנוסחאות ופירש רש"י כמין כיס וענין אחד הוא): כשט   [איינזעהן]. ואז תשכיל תרגומו ובכן תכשיט: כשל   [שאווך] (כתובות פד) ר"ט אומר ינתנו לכושל שבהן (גמר') לכושל שבראייה (ירושלמי) כגון מלוה בשטר ומלוה בעדים יתנו למלוה בעדים שאין יכול לחזור בכל מקום ובכל עת עם עדיו בבתי דינין פי' כושל עני כדכתיב ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל: כשיל   [האק] (ב"ק קיט) ובכשיל הרי של בעל הבית (סוטה מד) וכשילין של ברזל בידיהן ובקרדומות באו לה תרגום וכמה דעילין בכשלין: כשף   [קיסטין] תרגום כשפין דוורדא המה רכליך במכלולי (א"ב בגלומי תכלת ורקמה תרגום וכושפין דוורדא בנוסחאות כתוב דארזה והמתורגמן בספרו גריס דיורדא): כשף   [פפלוימען בוים] (שבת כג) ושרף כשף יפה מכולם שמענו ששמו בלע"ז פור"ונגו. לפנינו הנוסחא קטף: כשר   [רעכט זיין] (יבמות ו) מה ללאו דמחמר שכן הכשר מצוה פירוש לפיכך לא דחי דאין מצות כיבוד אלא אכילה וכיוצא בה אבל שאמר לו אביו הבא לי פי' על החמור בשבת לאו מצוה גמורה הוא אלא הכשר מצוה. (קידושין נד כריתות כז חולין קח) תנא דבי רבי ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפני' ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ וכו' פי' מכשיר ומכפר בפנים אשם מצורע וחטאתו האשם מכשירו שנאמר ולקח הכהן מדם האשם כלומר מטהרו ומכשירו לשוב לביתו כראשונה החטאת מכפר עליו שנאמר ועשה הכהן את החטאת וכפר עליו מכשיר בחוץ צפור משולחת של מצורע שמזה עליו מדמה חוץ למחנה מכפר עגלה ערופה שנאמר כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר ששניהן קדשי קדשים ואסורין לזרים דכתיב כחטאת כאשם הוא לכהן אף מכשיר האמור בחוץ עשה בו מכשיר להיות אסור לכל אדם כמכפר. (סנהדרין מב) מפרים הנשרפין הוה ליה למילף שכן הוציא אל מחוץ למחנה מכשיר ומכפר פי' נסקלין הוי הכשר מצוה ודין הוא שמקיים בו מצות ובערת הרע מקרבך ומכפר דמיתתו מכפרת לו כדכתיב ולארץ לא יכופר וגו' ופרים הוי הכשר מצוה ודין הוא שיהיו נשרפין ומכפר דאתו לכפרה אבל שוחט בחוץ אינו מכשיר ומכפר אלא עובר עבירה הוא. פ"א פר כהן משיח הוא הנשרף וכשחטא כהן משיח אסור לו להקריב קרבן על אחרים עד שיקרב קרבנו קודם ויוכשר. הלא תראה ביום הכיפורים מקריב חטאתו ואח"כ חטאת העם הלכך פר כהן משיח מכשיר ומכפר עליו ומקלל מיתתו מכפרת עליו ומכשירו וי"א סמיכה ומכשירי מצוה ובמקלל כתיב וסמכו כל השומעים ובפר העדה סמיכה (ברכות מג) האי כשרתא מברכין עלה בורא עצי בשמים פי' עיקרו שמן ומערבין בו כמה מינין מעצי בשמים שמכשירין אותו מעשה רוקח מפוטם כגון זה מברכין עליו בורא עצי בשמים משחא כבישא פירשו רבותינו שכובשין שומשמין וורד ועצי בשמים זמן הרבה וקולט השומשמין הריח של בשמים וטוחנין אותו ויש בו ריח של בשמים פי' משחא טחינא קרוב לטחינתן נתן עליהם עצי בשם מהו דתימא כיון דקרוב לטחינתן נתנן בהן לא לקטן קמ"ל דבין כשרתא בין משחא כבישא בין משחא טחינא כלהו מברכין עלייהו בורא עצי בשמים: כשר   [באלקען] (ב"ק צו) כשורי רברבי ועבדינהו זוטרי לא קני (שם צח כתובות פו) כפייה רפרם לרב אשי ואגבי מיניה כי כשורא לצלמי פי' כמין משל לראיה כלומר דן ואפיק מן המעולה שבקורות פירש גאון קורה שמניחין אותה משקוף לפתחים ורגילין לפתח בה פתוחי צלמים וצורות להיות נאה ואין כשר לצלמי אלא קורה חזקה מעץ טוב ומשל מצוי שמושלין בה כל דבר חזק ואמיץ (א"ב תרגום קורות בתינו ארזים דכשרוהי יהוין מן ארזין דעדן): כשר   [שטיקער] (שבת קח) במערבא מלחי כשרי כשרי. ספר אחר כישי כישי פירוש חתיכות חתיכות: כשות   [אין פפלאנצע] (מקואות פ"ט) כשות של קטן לא מיטמא ולא מטמא. (עוקצין פ"ב) כשות של קישות והנץ שלה טהור פי' כשם שיש לקישות כשות שהן הקישואין קטנים שיש להן כמו שער קטן כן יש לקטן והוא הכשות פי' כשות של קישות בלשון ישמעאל זגב אלנואר. פי' זגב הוא כמין ציצין שהן על צלעות הקישות כשהן קטנים דומה לשער אלנואר הוא פרח הקישות כמו ויוצא פרח (שבת קו) האי מאן דתלש כשותא מהיזמי והיגי חייב משום עוקר דבר מגידולו פירוש שכן מפורש (עירובין כח) דחזינן דקטלין היזמיתא ויבשא כשותא והגאון רב האי אמר כמו כן נקרא בל' ישמעאל כשות והוא כמין חוטין ירקרוקין כגון של ברקת שעיקרן בארץ ופריו על קיצין הנקראין היזמי ועוד פי' צמח כדמות זהב נמשך בחוטין למעלה מהקוצים (שבת קט) אבוב רועה רב שימי גופיה בלע חויא אתא אליהו אידמי לה כפרשא אכליה כשותא במלחא וכו' (שם קלט) כשותא בכרכמא עירובא ויש מהן בערך חזין (חולין מו) ריאה כעין כשותא כעין מוריקא כעין ביעתא טרפ' (א"ב וכן נקרא בלשון יוני ורומי ועיקר מלה זו ארמי ויפה פי' הגאון כי אין שרש ולא ענף לעשב זה ומסתבך בקוצים וגם במיני נטעים אחרים ויש לו סוגלות נפלאות ברפואה): כשת   [גווירץ] הכשת והחמס. ס"א קישט פירש' בערך ק' (א"ב תרגום ירושלמי נטף ושחלת קטף וכשת): כת   [פעראייניגונג] (חגיגה יד) אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין לכת שלישית (א"ב תרגום ויבואו בני האלהים ואתו כיתי מלאכי פירוש כיתי בלשון רומי וועד או חברת אנשים): כת   [נאך וואקס אום גזייעט] את ספיח קצירך ית כתי חצדך ספיח סחיש תרגום כתין כתבתין: כתא   [מעהל שפייז] (ערובין סה) אמר אביי אמרה לי אם קריב לי כותא (א"ב כותח כתוב) (שבת קמה) רבי יוחנן דייק מכותא דבבלאי פירוש היינו כותח. כתב   [שריפט] (אבות פ"ב פסחים נד) עשרה דברים נבראו וכו' עד והכתב והמכתב פירוש כתב צורת אותיות מכתב צירוף האותיות להיות תיבה להיקרות במלה. ד"א כתב אלו כ"ב אותיות כתב הקודש שאנו כותבין בו ומשתמשין בו מכתב הוא הנקרא טטרגונא שנראה ונקרא מכל צד מד' צדדים והוא הכתוב על הלוחות והוא שפי' הכתוב והמכתב מכתב אלהים הוא חרות וגו'. (סנהדרין כא)בתחילה נתנה התורה בכתב עברי ובלשון הקודש וביררו להן ישראל כתב אשורי ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון ארמי מאי הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי כתב עברי כתבא ליבונאה. (תמיד לג) במקדש אומרים את השם ככתבו ובמדינה בכינויו (נדרים לז) כתבן ולא קריין קריין ולא כתבן הלכה למשה מסיני וכו': כתובה   [פערשרייבונג] (כתובות נה) אתמר כתובת בנין דכרין וכו' (שם צא) היה שם יותר דינר אחד אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן: כתבת   (מכות כא) הכותב כתובת קעקע קעקע ולא כתב כתב ולא קעקע (גיטין כ) לרמי בר חמא נמי לא קשיא בכתובת קעקע: כתבת   [דייטל] (יומא פג) האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה פי' רבינו ניסי' זצ"ל כמה שני קא קשיא לי והוה מצטערנא עלה דאי נקטת פשטא דמתניתא וקא מצרכת ככותבת הגסה וכגרעינתא הא בכולי גמרא לא מדכר אלא ככותבת ביום הכפורים ולענין שיעורי אמרינן דבש ככותבת ביום הכפורים ולא מדכר גרעינתה. ונמי אי לתרי שיעורי קא בעי נימא כביצה גדולה אי נמי מידי אחרינא דהוה שיעוריה ככותבת וכגרעינתה ולא נצטרך למיתלא מילתא בתרי שיעורי וכמה קושיי קשו לי עלה עד דאשכחנא פירוקא בגמרא דבני מערבא והכי גרסי' התם א"ר יוסי זאת אומרת שהוא צריך למעך את חללה דלכן לא מתני כמוה וכגרעינתה וכחללה והכין בירורה דמילתא כי הכותב' הגסה אינה דבוקה בגרעינתה אלא יש בין גופה ובין גרעינה חלל. ולהכי איצטריך למיתנא ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה לחומרא דלא תיטעי ותשער כמו השלמה דנפיש שיעורה דהוי לקולא ולא מחייבת ליה עד דאכיל כהאי שיעורא אלא מכי אכיל כמוה וכגרעינתה בלחוד בלא חללה מיחייב והיינו דאמר ר' יוסי זאת אומרת צריך למעך חללה כדי שידבק גופה של כותבת בגרעינתה ולא ישאר בה חלל ובתר הכין משערינן בה אכילה של יום הכפורים ומשום הכי אצטריך למיתנא כמוה וכגרעינתה למעוטי חללה: כתח   [איין בריהיע מיט מעהל] (פסחים מב) ואילו עוברין בפסח כותח הבבלי מפו' בגמ' יש בו קומניתא דאימא ומלחא ונסיובי דחלבא (ערובין סב ב"מ לב) אפילו ביעתא בכותתא לא לישרי איניש במקום רביה פי' לא אצטריך מביצה שנולדה אלא אפילו אותה שמוציא במעי אמה כדאמרינן (ביצה ז) השוחט את התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות לאוכלן בחלב דלאו כגופה דתרנגולת דמיין ורב חסדא לא פשט בשני דרב הונא רבו כיון שיש בכותת חלב וביצת שחיטה נראית כבשר אף על פי שמותר בבירור לא רצה להתיר: כתי   [איין פלאקס נאמע] (ברכות נא) אין עונין אמן אחר כותי המברך פירו' הם השומרונים הדרים בשומרון אשר באו מכותה: כתם   [פלעק] (נדה יד) מודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם (יבמות טו ב"ק לח) כל הכתמים הבאים מרקם טהורים ור' יהודה מטמא מפני גרים וטעו כתמים הבאים מן הגוים פי' שאין כתמי גוים מיטמאין כתם בלע"ז מק"לא: כתן   [אונטער קלייד] (שבת קמ) א"ר חסדא האי כתניתא משלפיה מקניא שרי קניא מיניה אסור פירוש למשוך הבגד ששטחו בקנה להינגב ונעשה נגוב וישא' הקנה במקומו ולא יטלטלנו מותר. אבל למשוך הקנה מן הבגד ולטלטלו בשבת אסור שהקנה אינו כלי ומותר להטלטל בחצר (חולין פד ב"מ כט) וילבש כלי פשתן כיתנא רומאה (ר"ה כז) לא תימא דהפכיה כי כיתונא פי' לא תאמר שהפכו כבגד פשתן שמבפנים לחוץ. (חולין מו) וסימניך כיתונא דוורדא דמיתנח בה ריאה כלומר דאדום הפנימי כוורד ותתאה כאהינא סומקא (כלים פכ"ו) עור הכתן ועור הכתף פי' עור הכתן שמשימין אותו אומני פשתן בפניהן וקושרין אותו במתניהן שלא יסתבך עליו הניפוץ עור הכתף שמשים בכתיפו תחת משאו שלא יזיקו המשוי. המחלצות והמעטפות תרגום כיתוניא ושושיפיא (א"ב פי' בלשון יוני מין מלבוש פנימי כמו חלוק לפעמים גם מין מלבוש חיצוני ומלה זאת נעתקה מלשון עברי כתנת וכן נקרא בלשון יוני כיסוי וקרום כבד וריאה ותרגום והפשתה והשעורה וכתנא ושערי): כתף   [שולטער]. (ב"מ סח) ת"ר מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין פירות אם היו פירות בעל המעות נתונין בחצר המקבל אותן בתורת עיסקא מעלה לו הפירות כשער שבשוק ומעלה עליהן שכר כתף שהיה מביאן מביתו של בעל המעות לביתו של זה. (ב"ק לא) מאי לאו שעמד לכתף דאורחיה הוא לא כשעמד לפוש פי' בערך פש (יומא פז סנהדרין ח) מר זוטרא חסידא כי הוו מכתפי ליה בשבתא בריגלא אמר הכי כי לא לעולם חוסן וכו' ובלבד שלא יכתף כבר פירשנו בערך אלנקי. (שבת קיט) רב נחמן בר יצחק מכתיף עייל מכתיף נפיק. שבח המגיע לכתפים פירושו בערך שבח. (פיאה פ"ז) איזו היא עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף. (ירושלמי) כתף פסיגין זו על גבי זו נטף תלויות בשידרא ויורדות וי"א נטף קרסול וי"א נטף כפוף כתף זקוף (תוספתא) אי זהו כתף סיגין המחוברות בשדרה זו על גבי זו איזהו נטף ענבים המחוברות בשדרה ויורדות: כתר   [קראנע פערסיאנישע טארבאן] (עירובין נג) נתיעץ במכתיר והנגיב למפיבושת פי' רבי יוחנן שהיה סומך לתלמידים ומכתירם והנגיב למפיבשת הלך אצל חכמים שבדרום ללמוד תורה על שם מפיבושת בן שאול שהיה חכם קורא לכל תלמידי חכמים מפיבושת שהיה מבייש פני רבו בהלכה מרדכי מוכתר בנימוסו פירושו בערך נימוס והצניפות והרדידים תרגימו וכתריא וכבינתיא ואל איל תימורים תרגום ועל איליא כותרתא (א"ב פי' בלשון יוני צניף ונעתקה מלה זאת מלשון עברי כתר ללשון פרסי ומל' פרסי ללשון יוני ונקרא כן בראשונה צניף של מלך והושאל שם זה לכל הצניפים): כתר   [ווארטען] ולתורתו איים ייחלו תרגום ולאורייתיה נגיון יכתרון ואל זרועי ייחלון (א"ב לשון מקרא זה כתר לי זעיר ואחוך): כתש   [שטאסען] [שביעית פ"ד) כותש וסך בשדה (תרומות פ"ד) זיתים הנכתשים מלשון כתישה אם תכתוש את האויל במכתש. (שבת סז) אמרו בשבת כותש פי' שהוא כותש ומסיר קליפות החטים מעליהן לטחון אותם להוציא סולת או לעשות דייסא או טיסני וגם זה מפריש פסולת מן האוכל: כתש   [אויף שטאסען, שטרייטען] (שבועות ל) בצורבא מרבנן מכתשינן בעם הארץ לא מכתשינן (בריש וירא אליו בב"ר) אתתיה דרבי יוסי הוות מכתשא עם אמתה. (ובויקרא רבה בצו) לא חמית תרין דמכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון (ובסוף אחרי מות) חמית תרין פשישין מכתש דא עם דא פי' חולקות זו עם זו: כתש   [שטאס פלאגע] (תרגום נגע אחד מכתש חד): כתית   [פעטצען] (שבת עו) דבש כדי ליתן על פי כתית. (שם קנו) כשהדביש למאי חזי לכותיתא דגמלי פי' כתית מורסא: כתית   [פעטצען] (שם סו) אם יש לו בית קיבול כתיתין טמא פי' חקוק בתוך הקב חקיקה להיות שם הכתיתין ומוגלא הזבה מרגלי זבים ומתקבצים באותה החקיקה ולא יהיו מנערים אותו בארכובותיו. (יומא עג) בגמרא ותשמיש המטה (יבמות קב) אמר אביי התם דאית ביה כתיתים ומשום תענוג (פירוש חתיכות בגדים דקים ורכים): כתית   [ענטמאנהייט] ומעוך וכתות כבר פירשה בערך גד: נשלם ערך כף

אות הלמ"ד

אחל ערך אות הלמד לא   [ניכט] (מגלה ג) גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה פי' כגון זקן שאין כבודו להנהיג בהמה אם ראה בהמת חבירו נדחה אינו חייב להשיבה נמצא כבוד זקן דוחה לא תוכל להתעלם. ל"ת שניתק לעשה (יומא פו חולין קמא) מפורש על הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו וכו' גנב וגזלן לאו שניתק לעשה דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזלה אשר גזל לא תשוב לקחתו ושב ולקח לא תכלה פאת שדך לעני ולגר וכו' לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר זה יש לו דין אחר שבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו (תמורה ג) מפרש והרי מימר שהכתוב נתקו לעשה וכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכו' לא תגנוב קרא יתירא הוא דהא כתיב לא תגזול. (בשאילתא דאלה תולדות נח מפורש) (ב"מ ס"א) לא תגנוב דכתב רחמנא למה לי פ"א שכתוב לא תגזול גזילה היינו גניבה לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו' (תמורה ג) כל לא תעשה האמור בתורה יש בו מעשה לוקין עליו אין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר והמברך את חבירו בשם וכו' (שבועות ד) שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה אמר ר' יוחנן אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכו' לאו שבכללות אין לוקין עליו (פסחים מא) לאו דחרצן וזג לאו דנא ומבושל (מנחות נח) המעלה משאור ודבש על גבי המזבח אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות מה ללאו דהקפה שאינו שוה בכל (יבמות ד) פי' שאינו נוהג בנשים לפיכך קל מה ללאו דמחמר דהא לאו גרידה שנאמר אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך שמעינן מינה כי מחמר בבהמה קא אסר רחמנא וכבר פירשנו בערך חמר במחלוקת ראשון לא יהיה כלי גבר על אשה מפורש (נזיר כט) שלא יתקן איש כתיקונו אשה המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה משום לא יהיה כלי גבר על אשה לא ישפך אדם מי בורו ואחרים צריכין להן (יבמות מד) לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר (גיטין מה) לא תבשל גדי בחלב אמו (קדושין נז) וכבר פירשנו בערך גד (חולין פט) לא מרובכם מכל העמים אמר הקב"ה חושק אני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם וכו'. לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי (ערכין טו) פירוש כשהייתי אומר דבר על שום אדם לא הוצרכתי לחזור ראשי לאחור ולראות שלא יהא שם בעל הדבר שאפילו יהיה שם לא הייתי חושש שאני משקר ואיני אמרו בלשון הרע. לא הלך זרזיר אחר עורב אלא שהוא מינו (בב"ר פ' ס"ו ויהי עשו): לא   [מיד] ואתה עיף ויגע תרגום את משלהי ולאי: לאט   [לייזע]. (בפסקא את קרבני לחמי) יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ר' שמעון בן לקיש אמר חזרני על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו לאט אלא זה חזקיה מלך יהודה שהיה מטהר את ישראל כמקוה שיש בו מ' סאה מניין לא"ט: לאיי   [נין מיין זאהן] אפנויי מפני (שבת סד. כריתות יב) לאיי הכי נמי מתריץ דבוריה לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי פ' לאיי לא בני יי בלשון יון בן: לאכסן   [גלייך. באנד] (בויקרא רבה ולקחתם לכם) אמר ליה לאכיסן לא אשתיק לי מכל דקפתית פירוש לאלתר (א"ב פי' בלשון יוני אוכסן במהרה): לב   [הערץ] ב"ד מתנה עליהם (זבחים ד' כתובות קו מנחות ע"ט שביעית יא ב"ר פרשה מט) וסעדו לבבכם אין כתיב כאן אלא וסעדו לבכם שאין יצר הרע שולט במלאכים היא דעתי' דרבי חייא דאמר שיתו לבבכם לחילה אין כתיב כאן אלא שיתו לבכם הדא אמרת שאין יצר הרע שולט לעתיד לבא (ברכות סא) בכל לבבך בשני יצרים ביצר טוב וביצר הרע (א"ב פי' אליבא מלה מורגלת בגמרא לדעת כמו ללב) הזכרים יוצאין לבובין (שבת כב ע"ז ל"ב) ת"ר איזהו עור לבוב וכו': לב   [בעהערצט] (בפסקא דסליחות) אמר לו יפה כוחך לשב כח בגבורה כד"א ועתה יגדל נא כח ה': לב   [אויף בלאזען] (בילמדנו בלבת אש מתוך הסנה) למה בלבת אש כדי ללבנו בסיני ויראה אותן אישות ולא יתיירא מהן. (ב"ק נח) בא אחד וליבא המלבה חייב (גמ') מאן דתני ליבא לא משתבש דכתיב בלבת אש ומאן דתני ניבא לא משתבש דכתיב בורא ניב שפתים (שם ט) לא שנו אלא שמסר לו גחלת וליבא אבל מסר לו שלהבת וליבא חייב: לב   [איין ארט עזעל] (בכורות ו) אין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו לו נ' חמורים לובים: לבא   [פיטעער, פעט] חמאה וחלב תרגום ירושלמי לבא וחלבא (א"ב פי' ליפא בלשון יוני שומן וכל דבר שמן כמו חמאה ושמן): לבא   [איין אורט] (מ"ק יא) פומבדיתא לבאי כוורו פי' עשו דרך לנהר שיצאו המים ונשתיירו הדגים ודבר זה בחולו של מועד פומבדיתא שהוא פי הנהר. (קדושין עב) דאקפי פירא דכוורי לבא. ס"א בריתא לבאי אזל כולי עצמא צוד אייתו כוורי שרא להו רבא למימלח מינייהו (א"ב בנוסחאות מלה לבא איננו וכתוב בודיתא ולא בריתא ופרש"י שם נהר): לבד   [פערבונדען] לגוד וללבוד ולדופן עקומה פי' בערך גד: לבד   [פילץ] (בסוף כלאים) הלבדין אסורין מפני שהן שועין פירוש קורין בלשון ישמעאל לבד ובלע"ז פיל"טרו: לבד   [באנד] (בגמרא דפרק היה קורא בירושלמי ובמגילת איכה כי רחק ממני מנחם) אזיל זבין תורי וזבין קנקנוי ואתעביד מזבין ליבדין למינוקיא. (ובפרק במה אשה ירושלמי) רב הונא הורי לאתתיה דריש גלותא מיתן ליבדה דדהבת על קפלות' (א"ב פי' פסקיא בגד או תכשיט ארוך וצר מרובע): לבדקם   [איין ארט עזעל] (כלאים פ"ח) ולא את הלבדקס בגמלים (שבת נא) ולא את הלבדקס בפרומביא (גמ') חמרא לובא בפגי דפרזלא (ירושלמי) אית דתני ניבדקוס מ"ד לבדקס על שם לובין וכושים במצעדיו ומ"ד ניבדקיס אבהנוס מהו אבהנוס חמר סלק. ר' יונה אמר רבי אושעיה גרים הבאים מליבו מהו להמתין להן שלשה דורות א"ר יונה בן צריה מה דאנן חמיין ההן פולא מצריי כד הוא רטיב אינון צווחין לובי כד הוא נניב אינון צווחין ליה פול מצריי הדה אמר גר מלובי צריך להמתין שלשה דורות האי לובי הוא מצרים. ועיירים עשרה תרגום ירושלמי לבדקין עשרה: לבך   [גרייפען]. תרגום תמכו פלך לבכין מעזלא: לבלב   [בלאמע] ויוצא פרח ואפיק לבלבין: לבלר   [שרייבער] (גיטין כד) אמר ללבלר כתוב ואיזו שארצה אגרש בו פסול. (סנהדרין טז) רופא אומן ולבלר ומלמד תינוקות (שבת עב) באמת האשה חוגרת בסינר תנא שכן ללברי מלכות עושין כן פי' לבלרי מלכות חוגרין בסינר ותולין פיתקין במתניהן פעמים שבאין לפנים ופעמים שבאין לאחור ואן אכפת להן (א"ב תרגום בפסוק ויקראו סופרי המלך ואיתקרא' לבלרין דמלכא): לבן   [ווייס] (שביעית פ"ב) עד אימתי חורשין בשדה הלבן פי' שדה תבואה שהיא לבנה ואין בה אילן שיעשה צל. (שבת עג) המלבנו והמנפצו. (יומא לט) למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל הה"ד אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. רב טביומי אמר על שם שכל לבבות שמחים בו הה"ד יפה נוף משוש כל הארץ רבנן אמרי על שם והיו עיני ולבי שם כל הימים (ובריש ויקרא רבה) כמו כן יער הלבנון מה יער מלבלב וכו'. (זבין פ"ב) ומטמאין באודם כאשה ובלובן כאיש וטומאתן בספק פירוש לובן מטמא באיש ולא באשה ואודם מטמא באשה ולא באיש כמפו' (נדה לד ובסיפרא בפ' זבין) וטומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם אין חייבין על ביאת מקדש ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתן בספק וכן מפורש לענין בנות כותים (נדה לד. בויקרא רבה אשה כי תזריע) אין הקב"ה צר את האדם אלא מטיפה של לבונית שבו. (פ"ח דמקואות) לבנים ונמשכים טמא רבי יוסי אומר לבנים כעכורים. (פ"ד דנגעים) עיקרן מלבין וראשן משחיר טמאה כמה יהא בלבנונית פי' במקום לבן כלומר השיער שמקצתו לבן ומקצתו שחור כמה יהא אורך הלבן שבשיער: לבן   [ווייס, ריין] (שבת יח) בימי ליבוניך מהו אצליך פי' כשפוסקת מן הדם וסופרת ז' נקיים: לבן   [גליהענד מאכען] (ביצה לג) ואין מלבנים את הרעפים פי' מצרפין הקדירות באש ומתכוין לבודקן אם נגמרה מלאכתן ומקבלין האור ולא יתבקעו. ליבן סכין באור ושחט בה (חולין ח) פי' הרתיחה באור ונעשית כגחלת ושחט בה שחיטתו כשירה. חידודה קודם לליבונה פי' חדודה מקדים לחתוך קודם מכוה ליבונה: לבן   [ציגעל] (ב"ב ב) כפיסין ארחי לבנים בונים. אמת מלבנן לבוני כבר פירשנו בע' אמת (פ' כט דכלי') לבינה שבלעה את הטבעת פירוש היה מנהגם לעשות סימן בטבעת על כל לבינה אם נפקעה הטבעת בלבינה אינה ניצולת מטומאת אהל. (פ"ה דאהלות) העושה מקום לבינה בשבלים פירוש נותנין אבן על השבולים שמא סובלתן הרוח: לבן   [וואריך] (כריתות ו) החלבנה והלבונה: לבן   [איין ארט טענין בוים] לבנה ואלה כי טוב צלה תרגום לבן ובוטמא: ליבונהא   [איין ארט שריפט מיט גרוסע בוכשטאבען]. (סנהדרין כא) כתב ליבונאה פרש"י אותיות גדולות כעין אותן שכותבין בקמיעות ובמזוזות ור"ת פי' שהוא כתב משונה ונקרא כן על שם מקום: לבס   [גרוסער קעססעל] (פי"ד דכלים) הלבס כדי לקבל קיתונות ס"א הלפס פירוש לבס קומקום גדול ופיו רחב ביותר והוא צר משוליו ומחמין בו חמים ומכניסים בו הכלים כגון קיתונות ודומה להם להדיחם במים חמים (א"ב פי' בלשון יון ורומי יורה גדולה): לברגיא   [קליינע שיף] (תרגום ירושלמי) והשיבך ה' מצרים באניות ויחזור אתכם מימרא די"י למצריים בלברניא פי' בלשון יון ורומי ספינה קלה בנוייה לשדד יורדי הים: לבש   [אנקליידען] (שקלים פ"ה). פנחס המלביש (ירושלמי) שהיה מלביש בגדי כהונה פי' לכהן גדול (בריש עוקצים) השיורה של שבולת והלבוש שלה פירוש הקלף שעל החטים בשבולת הוא הלבוש שלה לבושא לא בושא (שבת עז) פירוש מאחר שלבוש אין לו בושה: לג   [איין מאס אויף פליסינדע זאכען]. בלוג היה מנסך כל שבעה בפ' לולב וערבה: לגא   [האזע] (בב"ר פ' כ"א) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם רבי יהושע אומר לגא (א"ב פי' לגיא בלשון יוני עור ארנבת): לגז   [גאבל] (שבת קכב) את הרחת ואת המלגז פי' כמו מזלג שלש השינים והוא עתר להפוך בו קש בגורן עיין ערך מלגז: לגטון   [פערשרייבונג] (סנהדרין צא) אב שכתב לגטון לבנו פירוש בלשון רומי מתנת שכיב מרע ובעל הערוך הביא זה ערך חוץ למקומו בערך גט ופירשו כהוגן: לגיון   [רעגימענט] (ברכות לא) על כל לגיון ולגיון. (פכ"ט דכלים) יד המעצד של לגיונות טפחיים פי' יש להם ללגיונות שהולכין במלחמה כמין מעצד חד להכות בו כמו בחרב. (חולין קכג) ת"ר לגיון העובר ממקום למקום פי' מחנה (בויקרא רבה אמור אל הכהנים) ולקחתם לכם עבר חד לגיון דמלכא שמע ההוא לגיונא אמר אית בר נש ידע לך זכו אמר לגיון פלן (א"ב תרגום מלאכי מלפני בצים אזדגדין קדמי בלגיוגין פי' בלשון רומי ויון צבא של רומיים במספר אנשי מלחמה ידוע אצלם): לגין   [קרוג] (תרומה פ"ט) מאה לגנה של תרומה ואחת של חולין (שבת קלט) ביום טוב בלגין (ע"ז סב) אע"פ שהניח לגינו עליה שכרה מותר (בסוף כלים) לגינים גדולים פי' כדים גדולים. (ערובין לו) תנן התם לגין טבול יום שמילאהו פי' לגין טמא שהטבילו ועדיין לא העריב שמשו נקרא טבול יום (א"ב תרגום הטי נא כדך ואשתה ארכיני כדון לגיניך ואשתי): לגין   [איין ווירדיג העמד] (ירושלמי סנהדרין פכ"ג) ולבוש לגין פי' המפרש כתונת חשוב: לגלג   [שפעטטען] (שבת ל) ליגלג עליו אותו תלמיד (ב"ב עה) ליגלג עליו ההוא אפיקורס אמר השתא כי ביעתא דצוצילתא לא אשכחן. בתרגום ירושלמי) ויאמרו הכזונה יעשה את אחותינו מלגלג בנפשיה פירוש ענין לעג (א"ב פי' ללג בלשון יוני פועל הצועק על דברי חבירו וקורץ בשפתיו ולועג עליהם): ליגלוג   [בלומע] (ב"ב כה) מפני שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלאי פירוש גרגרים (א"ב פירוש זה לא יתכן כי הדבורים אינן אוכלות גרגרים כי אם פרחים וכן דעת רש"י שפי' פרחים): לגלוגות   ס"א חלגלוגות וכבר פירשנו בערך ח': לגם   [שלוג]. (פסחים קז) המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא. (יומא עג) והשותה מלא לוגמיו חייב. (סנהדרין קב) גדולה לגימה שריחקה ב' משפחות מישראל וכו' (שם צב) בשביל חנופה שהחניפו לו לקרח על עסקי לגימה חרק עליהן שר של גיהנם שיניו (בכורות לה בגמ' כל המומין) רועה ישראל כי כהנים נאמנין ללגומא לא חיישינן פי' לגומא טעימה מלא לוגמיו מלא פיו (א"ב פי' בלשון יוני לחיכה ויהיה פי' מלא לוגמיו שעור מה שאדם יכול לתת לתוך פיו בלחיכה אחד): לגמיא   [פערברעכען] (מדרש במדבר רבה) בסוף פ' וידבר ה' אל משה ואל אהרן משל למלך שהיא משיא את בתו ונמצא בשושבין שלה דבר של לוגמיא פירוש בלשון יוני דבר אשר לא ישבח: לגנין   [בייט] תרגום ושם חטה שורה חטין על לגנין: לגס   [פערהיען] (חגיגה טו) בענין אחר ההוא ינוקא לגס בלישניה הוה (א"ב בנוסחאות כתוב הוה מגמגם בלישניה): לגש   [איין שטרויא ארט] (שבת כ) לא בלגש ולא בחסן פי' קליפה של עץ ארז דבר רך כעין צמר רך (א"ב פירוש בלשון יון מין עץ אשר עלהו דומה לערבה ומקליו נכפפים כאגמון ובנבול הפרח יצא כמו צמר וגם בלשון יוני נקרא כן כל מין גמא אשר בו בני כפר קושרים מלאכתם ויש גמא שעושין ממנו פתילות): לד   [געבוירן] (ביצה ו) הוה ליה נולד ואסור פי' כל דבר שלא היה מאתמול ונעשה היום נקרא נולד: לד   [איין פלאקס נאהמע] (שם יד) לעשות מהן לודיות פירוש מבשלין החיטה בלוד ומערבין עמה אגוזין ורימונין ואוכלין אותן בקנוח סעודה: לד   (שבת י) כת שנייה מאכל לודים. (גיטין מז) ריש לקיש זבין נפשיה ללודאי פי' אומה שאוכלין בני אדם: לד   (כלים פ"ב) מקדירות ועד חביות לודיות ברביעית פירוש חביות מן לוד: לדגא   [איינע גומע] (כתובות ע) אמר אביי פילא ולודנא וגירדא דאזגא וגירדא דאשפה פירוש לידנא לאודנו גירדא דאזגא חתיכות זכוכית (א"ב בנוסחאות כתוב גירדנא דאגוזא ופירש רש"י קליפת עץ אגוז ופירוש לדנא בלשון יוני ורומי הוא כמו שאמר בעל הערוך והוא מין נקפא הנוטף מנטע הנקרא קסטוס והוא חם במדרגה שנייה מרכך המורסאות קשות ומחזיק הבשר): לדגה   [שייד] וישלפה מתערה תרגום מלדנה: לדיק   [ארטס נאמע] (כלים כ' כ"ו) סנדל לדיקי פי' על שם מקומו לדיקיא: לדה   [איין פערשייטהער מענש] (שמות רבה פרשת ואלה המשפטים) הלך ושאל ללודר אמר מתי פילוטומיא נעשית פי' בלשון יוני איש מגדף ומחרף פירוש אחר לודר כמו לטר עיין שם: לה   [צו איהר] (סוטה ג) ולאחותו הבתולה לה יטמא רשות דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר חובה: לה   [מידע] הוגעתם ה' בדבריכם תרגומו אלהיתון קדם ה': לה   [וויטעט] ותלה ארץ כמתהלהלה היורה זיקים פירוש ענין שגעון: להב   [פלאממע] להבת שלהבת: להג   [פרעדיגען] הרבה יגיעת בשר: להט   [צובער, קונסט] (בהגדת ילמדנו) א"ר יוחנן בלטיהם מעשה שדים בלהטיהם מעשה כשפים לפי שאין השד יכול לעשות פחות מכשעורה: להט   [פלאממען] החרב המתהפכת (בב"ר פרשה כב) להט החרב על שם משרתיו אש לוהט המתהפכת שהם מתהפכין פעמים אנשים פעמי' נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים: להם   [פערשלינגען] כמתלהמים: להן   [דעסהאלב] בדניאל להן לאלהיהון: להק   [פערזממלען] להקת נביאים: לו   [לייען] (ב"ב קמ"ח) שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני ואע"ג דליתא בבריא פירוש הלואתי לפלוני אותיותי שהן השטרות שכתוב בהן ההלואה וקיימא לן דאין אותיות נקנות אלא בשטר ובמסירה ולגבי שכיב מרע אמר רב דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ושמואל אמר לא ידענא מה אידון בה זה שקנו מידו וסתם קניין לכתיבה עומד שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר: לו   [בעגלייטען], (כתובות עב) דלוואי ילווניה פי' מי שמלוה את המת אחרים ילוו אותו: לווי   [ביינאהמע] (נגעים פ' אחרון פרה פ' י"א) אזוב שיש לו שם לווי פסול פי' שם לווי כדאמרינן (נדרים נג) הנודר מן היין מותר ביין תפוחים ואמרינן בסיפא מן הירק מותר בירקות שדה שהוא שם לווי כלומר שאין זה סתם וכשאתה מוסיף תפוחים הוא לווי וכך אזוב סתם כשר אזוב רומי הוא שם לווי שנלווה רומיי על אזוב: לווי   [ווען דאך] הן לו יהי כדברך תרגום ברם לווי יהי כפתגמך: לוואי   [פיטער] תרגום ירושלמי ויקח חמאה וחלב ונסיב לוואי וחלבא פי' כמו לבא עיין שם: לוית   [טרוירין] (ירושלמי בפרק משקין) לא תעורר אשה לויתה כמה דאת אמר העתידים עורר לויתן: לוז   [שטאדט נאמע] (סוטה מו) ויקרא שמה לוז תנא היא לוז שצובעין בה תכלת ואף מלאך המות אין לו רשות בה. (בב"ר) פ' רבא יעקב לוזה למה נקרא שמה לוזה לוז היה עומד על פתח המערה והיה חלול ונכנסין דרך הלוז למערה ודרך המערה לעיר הה"ד ויראו השומרים איש יוצא מן העיר: לוז   [מאנדל בוס] (בב"ר פרשה צ"ב) בטנים ושקדים משח דבטנים ומשח דלוזים וכן בתרגום ירושלמי. (בכורות ג') ת"ר תרנגולת בכ"א יום וכנגדה באילן לוז: לוז   [ווירבעל ביין] (בויקרא רבה) זאת תהיה פ' וזכור את בוראך ונץ השקד זה הלוז מהיכן אדם מציץ לעתיד לבא מלוז של שדרה הביא לוז אחד נתנו במים ולא נמחה באור ולא נשרף ברחים ולא נטחן וכו' פי' חוליא קטנה שבסוף י"ח חוליות וכל גופו של אדם נרקב חוץ מאותה חוליא ודומה לשקד: לווטין   [געשענק] (בילמדנו וישא משלו) מבקש נקבוע לו לווטין (א"ב פי' בל' יוני תשורה שלוחה למלאכי מלך ומדינה אחרת): לווטס   [איין מערדער] (ב"ר פרשה כ"א) והוא ימשל בך מעשה באשה אחת משל בית טברינוס שהיתה נשואה ללוטס אחד (א"ב בנוסחאות כתוב ללוסטיס): לול   [הינער שטייק] (שבת קב) העושה נקב בליל של תרנגולים (שם קכב) ולול של תרנגולים נוטלין ולא מחזירין. (שם קמו) דבר תורה כל פתח שאינו עשו להכניס ולהוציא אינו פתח ורבנן הוא דגזור משום לול של תרנגולין דעביד לעיולי אוירא ולאפוקי הבלא פירוש נקב חלול עשוי להכניס הריח ולהוציא החמות ולול הוא בית התרנגולין שהוא עשוי בנין חלול לקנן בו התרנגולין כדכתיב ובלולים יעלו שהן חלולים כגון ארובה להיות עולין ויורדין בתוכם. (פסחים ח) ורפת ולולין ומתבן: לול   [גראטע]. (שם כו) לולין היו פתוחות בעליית בית קדש הקדשים פי' ארובה בעניית בית קדש הקדשים כמו ובלולים יעלו (מנחות לד) אתמר לול פתוח מן הבית לעליה. (נדה יז) לול פתוח מעלייה לפרוזדור. (פסחים לד) בהלכתא האוכל תרומת חמץ לול קטן היה בין כבש למזבח: לול   [איין שפרוך] (פסחים קיב) לול שפן אניגרון אנדיפון ביני כוכבי יתיבנא בי בלועי שמני (א"ב לחש זה): לוויי   [פערווירען] (תרגום ירושלמי) בפסוק ה' ילחם לכם כתא דהוה אמר נלוולוי לקבציינן: לולב   [בלומע]. (ברכות נח) י' דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי גפנים וכו'. (יומא עז.) והשותה לולבי גפנים ככותבת. (שביעית פ' ז') ובסוף עוקצין לולבי זרדין. (ב"ק נט) כשאכלה לולבי גפנים וייחורי תאנים (נדרים מט) לוליבא דקרא בסילקא לוליבא דכיתנא בכותחא פירוש לולבין הפרחים שעולין בשורש האילן וי"א לב האילן: לולב   [קעלטער בעזם] (ע"ז עה נדה סה) והלולבין והעדשין פי' רבינו גרשם ז"ל הדפין הנסרים שמניחין על גבי הענבים עדשים היינו הגת עצמו הים שבו דורכים הענבים והלולבין הן שתי קורות המתאימות שעומדין מכאן ומכאן לקורה הגדולה ובהן נועלין אותה הקורה הגדולה כל אלו מדיחן במים והן טהורין בלא טבילה משום דהדפין והלולבין הוו פשוטי כלי עץ והעדשים הים אע"פ שהוא כלי כיון דהוי מחובר לקרקע לא צריך טבילה והעקלים של נצרים היינו לאחר שמילאו כל הגת מן הענבים או מן זתים מפנין סביב ועושין שביל ליין שילך ויפול אל הבור ולפי שלא יתפזרו הענבים ויפלו אל השביל מביאין נצרים של דקלים וכורכין סביב לענבים כמין סייג קטן כדי שלא יתפזרו ולהכי נקרין עקלין שעוקלין ועוקמין אותן וכורכין אותן סביב כשעקל בית הבד כרוך עליה פי' הבד שנסדקה וקשורה ומהודקת כמין עריגה בזמורות שהן כגון חבלים לבלתי הפרד שבריה אמר לן רבי דרב האי גאון אמר מביאין כמין קופה גדולה נמוכה נקובה ומשימין סביב והינו עקלין של נצרין ואח"כ משימין הדפין עליהן וטוענין הקורה ויש שעושין אותן עקלין של בצבוץ מן נצרים של פשתן ארוך שקורין קנב"ץ ואותן צריך לנגבן כדאמרינן (ע"ז עה) באפר ומים ואפר לפי שהן בולעין היין אבל אם הן הנצרים של השיפה ושל גמי גם צריך לישנן לפי שהן בולעין היין הרבה ואין מתבטל מהן היין לא על ידי הדחה ולא על ידי ניגוב: לוליון   [שפעטר] (ע"ז יד) מוליון לוליון סגלריון פי' מיני ליצנות (א"ב פי' לליון בלשון יוני לועג ולץ מדבר דברי מהתלות וצחוק): לוליינית   [שטאפלין, איין נאמן]. (סנהדרין כב נדרים נא) תנא כעין לוליינת מאי לוליינות אמר רבי יהודה תספורתא יחידתא היכי דמי אמר רבא ראשו של זה בצד עיקרו של זה פי' שתהיה הראש מכוסה בשיער כיצד ראש זה השיער מגיע בעיקר השיער שלמעלה הימנו (א"ב נגזרת עלה זו ממלת לול שהתספורת היה כמין סלם פ"א על שם איש נקרא לוליון): לוליתא   [שטערן שוס]. (גיטין סח) לגירה ליתי גירא דלוליתא פי' אבן עשוי כחץ הנופל עם הברד ומהפכה השטן למטה: לילשפט   [ארטס נאמע] (ב"מ עג) אין פוסקין משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזולשפט (ב"ב צח) בגמ' המוכר יין האי מאן דמקבל חמרא מחבריה דמעטי ליה לפרויתא דלולשפט פירוש קיבל ממנו מעות לקנות לו מן השוק הידוע להמכר בו יין ואם לא קנה לו יתן לו יין כמו הנמכר באותו השוק בעת ההיא (א"ב זול שפט כתוב בנוסחאות): לוף   [איין ארט צוויביל] (פ"ו דפיאה) כל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים. (תרומה פ"ט) איזהו דבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והבצלים והשום. (נדרים נח) אלו הן חסיות כגון הלוף והבצלים והשום. (שביעית פ"ז) עלה הלוף השוטה וכו' עד שיש להן שביעית ולדמיהן שביעית ויש להן ביעור ולדמיהן ביעור פי' ירק כמין סילקא ועליו רחבים. וי"א הוא שורש ויש לו עלים ארוכים כשני זרתות ורחבים כשני זרתות השורש שלו נאכל עם הבשר ורבי דניאל ז"ל פי' קאו"לו קאסו ואמר לעליו יש שביעית שאין עושין בהן סחורה בשביעית ויש להן ביעור לאחר שכלו מן השדה מבערו מן הבית אבל לעיקר אין ביעור שאינו כלה שעומד תחת הארץ כדתנן (פיאה פ' ז') כל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים. בספרי' של ארץ ישראל לשפט ובלשון ישמעאל קאלקס ולא מסתברא דתניא בהדיא הלוף והקאלקס דאלמא לוף לחוד וקאלקס לחוד עיין בגמ' דברי מערבא (בגמ') המוכר יין בפיאה (בפרק כלל גדול) בפיאה קולקס (ירושלמי) בכלל גדול אמרו בפיאה קולקס לירק למעשרות לשביעית ולפיאה וללוף השוטה דומה ללוף אחר וממינו הוא אבל עליו רחבים יותר כדגרסינן לענין הדס שוטה (א"ב כתבו המדברים על הנטעים שיש נטע הנקרא לוף בלשון סורסי ועליהו מתואר כמו לב והוא עב כמו עלי קיסוס ובו חברברות לבנות ונטע זה יצמח בחרף ובשרב ייבש ושרשו לבן והוא עב ולו טעם חריף ויאכל וגם העלים כבושים יאכלו): לווקן   [וויים]. (ברכות נד) דסמך על הזיקין הגיחור והלווקן גמרא לווקן והברדניקוס. (בכורות מה) הכושי והגיחור והלווקן (גמ') לווקן חיוורא כי ההוא דאמר להו מאן בעי לווקני ואשתכח חיוורי (א"ב פי' בלשון יוני לבן ובפרט בזה השם נקראו אנשים אשר בהרות בהרות לבנות בפניהם או שנהפך עור הבשר ללבן נגד הטבע והדבר זה ידוע אצל הרופאים): לוות   [בייא. ציא]. תרגום ויבא אל האדם ואייתיה לוות האדם: לז   [פערדרייט] (בסוף כלאים) נליז ומליז את אביו שבשמים עליו מפורש בערך שעטנז: לז   [נאך רעדען] (בפסיקתא) את קרבני לחמי לאשי צדיק אוכל לשובע נפשו זה חזקיה מלך יהודה שלא היה עולה על שלחנו בכל יום אלא ב' אגודות של ירק וליטרא בשר והיו ישראל מליזין עליו ואומרים זה מלך. פי' מלשון לזות שפתים: לזבז   [הענקל האנד צום אננעמען] (פ' ב' דכלים) יש לו ליזבז עודף (שם פ' יח) ועובי ליזבזין נמדד (פסחים מו) בעי רבי ירמיה טבלה שאין לה לזביז מהו פי' מסגרת (א"ב פי' לביז בלשון יוני בית יד ואזן הכלי או מסגרתו עשוי להחזיק בו הכלי לשון חכמים אמרו לזביז וכן מן לג אמרי לגלג): לח   [אייטר. פייכטיקייט. זאפט] (בסוף מכשירין) אלו לא מטמאין ולא מכשירין הזיעה והליחה סרוחה (נדה נה) ט' משקין הן הזב זיעה ליחה סרוחה והריעי טהורין מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב שבאשה מטמאין טומאת משקין ברביעית אבל זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה בכזית פירוש ליחה סרוחה ליחה דבמורתה דם מגפתו אנבר"דורא בלע"ז (סנהדרין מט) ואחרי אבשלום לא נטה מאי טעמא אמר עדיין לחלוחית של בית דוד קיימת כלומר עדיין היה דוד בליחותו וכוחו: לח   [טאפעל. פלעכע. לאטע] הקרש האחד תרגום לוחא חדא הלוח והבמות כבר פירשנו בערך בם. (שבת מז) לוחיים של סקבם פי' סקבם ארק"ו בליש"טרו בלע"ז ולוחיים הן כעין דף קטן שמשימין בתוך העץ כדי לזרוק החץ ואם החזיר אותו דף לא יחברנו במסמרים. פ"א מטרא שיורין בה חצים לוחי וקוקרי (שם יח) פי' הללו לוחי וקוקרי אינם כלים אלא חופרים בקרקע ונותנין בה חוטין וטתנים על פי החפירה לוח נוטה על החפירה וסומך הלוח ההוא בקיסם דק נשען על החטים וכשיכנס העוף בחפירה וימשוך החוטה שהקיסם נשען עליו מיד נופל הקיסם והלוח אחריו על שפת החפירה ונשאר העוף בחפירה וכיוצא בזה קוקרי: לחד   [זעהר] תרגום והנה טוב מאד והא טב לחדא: לחוד   [אללין] תרגום רק רע לחוד ביש ותרגום חמש היריעות לבד חמש היריעות לחוד תרגום (ירושלמי) וגם ללוט ולחוד ללוט: לחי   [מויל אייזען. ברעט] (כלים פ' יא) כלי מתכות קסידה טמחה ולחיים טהורים פירוש הברזל שעושין בלחי הסוס (שם פכ"א) רבי יהודה מטהר בלחיים פי' ב' עצים שבנקבי העול. לחי וקורה (עירובין ב): לחית   [ארטם נאמע] מערוער אשר על שפת נחל ארנון תרגום ירושלמי מלחית עד גוף נחל: לחך   [אבווידען] (ב"מ ו') לאיתויי ליחכה נירו וסיכסכה אבניו פירוש השדה שהיתה נירה וחרושה: לחם   [בראט] (מנחות צה) הכי קאמר ליה ליכא לחם כי אם לחם הפנים המוסרים אמר להו לא מיבעיא האי דכיון דנפק ליה ממעילה דרך חול היא גבייכו אלא אפילו היאך נמי דהיום יקדש בכלי הבו ליה וליכול דמסוכן הוא: לחם   [פלייש] (מעילה ז) אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו נעשה לחמו של מזבח לחם אשה ולחומם בגללים פי' בשר קורין בל' ישמעאל לחם: לחם   [ארטס נאמע] (כלים פ' ב) מלודיות ועד לחמיות כחצי לוג פ' על שם מקומן שהן מבית לחם לשון זכר ישי הלחמי לשון רבים לחמיים לשון נקבה לשון יחיד לחמית לשון רבים לחמיות: לחמניות   [דינע קיכליך] מערבין בהן ומברכין עלייהו המוציא לחם מן הארץ פירוש הן כגון פת הבאה בכיסנין (ברכות מב): לחנת   [קייבס ווייב] תרגום את פלגש אביו ית לחינותא דאבוהי: לחץ   [דריקען] (קדושין יט) והבאתה מלמד שלא ילחצנה במלחמה: לחוש   [שווארץ] וכל תום בכשבים תרגום ירושלמי וכל לחוש באימריא. לחש   [גליהן]. (פסחים עה) הא כיצד מביא מן הלוחשות פי' שעדיין שלהבת מהבהבת בהן: לחש   [אין אהר רומען]. (ברכות ח. מגלה ו) אם לחשך אדם לומר בני אל תתחר במרעים. (ברכות כב) נחום איש גם זו לחשה ליה לרבי עקיבא פי' אמרה לו דרך סוד. (סוטה מו) משרבו לוחשי לחישות בדין. (פסחים נז) אוי לי מלחישתן פירוש שהיו רכילין. (חגיגה יג) ונבון לחש זה שמוסרין לו דברי תורה שניתנו בלחש פי' שהתורה ניתנה בחשאי מפני השטן: לחת   [קרום] (יבמות קג) אמר אמימר האי מאן דמסגי על לוחתא דכרעיה לא ליחלוץ פירוש רגליו הפוכות גביהן למטה ותחתיהן למעלה ולא יכיל למידחסיה לכולי כרעיה אארעא: לחת   [בונדס טאפעל] (בילמדנו) שני לוחות אמר רב חנינא לחת כתיב לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה: לחת   [נידער בייגען] ויגהר עליו תרגום ואלחת עלוהי (א"ב מדרש ויקרא רבה פרשה זאת החיה אשר תאכלו הטעין לחמורו חמשה סאין ולכלבו שתי סאין והיה החמור והכלב מלחית פי' המפרש רובץ): לט   [איין ארט געווירץ] (בב"ר פצ"ב) נכאת ולוט נכאת שעוה ולוט מסת"יכי: לט   [שעלטען] קילל דמיו בו תרגום לט קטלא חייב: לט   [צויבערער] (סנהדרין סז) לטיהם אלו מעשה כשפים. להטיהם אלו מעשה שדים וכן הוא אומר ואת להט החרב המתהפכת פי' סימנא בעלמא שהשד מתהפך לכמה גוונים והכי מסתבר אע"ג דכתיב בספרים להפך ובילמדנו כדאמרי בערך להט: לטאה   [איידעקסע] בריש אהלות כגון זנב של לטאה שהיא מפרכסת. לטס   [איין ארט קעסטען] (נדה ז) והתנן פ' ז' שביעית הוורד והכופר והקטף והלוטס פירוש בלע"ז גלנד"א ובלשון ישמעאל בלוט (א"ב תרגום וצרי ולוט וקטף ולוטוס פי' בלשון יוני ורומי מין עץ גבוה ופריו כמו פול טוב למאכל ולחזק הבטן ואינו גדל בכל הארצות ויש נטע נקרא בשם זה ובגבעוליו שלשה עלין זה כנגד זה ובראש הגבעולים פורחים נצנים קטנים ודקים או לבנים או ירוקים וריחם ערב ונראה לי שהמשנה מדברת על נטע זה בתוך הנטעים אשר ריחם טוב): לטר   [פונט]. (תרומות) בגמרא דבני מערבא וכמה לטורי עבדא מאה זינין פי' הוא זין הוא דינר הוא זוז (א"ב פירוש בלשון יוני משקל מאה דרכמון והוא משקל מנה אשר משקלו ושוויו מאה זוזים ודע שמשקל דרכמא ומשקל זוז אחד הוא ותרגום רבע שקל כסף זוזא חד דכספא וכבר ידעת שהשקל ארבעה דרכמין ולא ידעתי על מה סמך הרמב"ם בפרק שלישי מהלכות חובל ומזיק ואחריו הריב"ם באמרם שבליטרא שלשים וחמשה דינרים והלא משקל דינר וזוז כמעט אחד הם שמשקל שבעה דינרין כמשקל שמונה דרכמין וזה דעת ירושלמי בפי' ולא חשש לעשות הפרש בין דינרים לזוזים): ליטור   [פראפעסאר] (ירושלמי ברכות פ' מי שמתו) ואפי' ליטור יוצא ועורר עליה ללמוד תורה פירוש בלשון רומי לקטור מלמד: לוטריא   [וואש בעקען] (מדרש איכה פסקא טמאתה בשוליה) למטרונה שאמרה לה אוהבה עשו לי חמין ונטלה לוטריא של מלך פירוש בלשון יוני ספל ולכלי מיוחד לרחוץ בו ובעל הערוך גרס ברנטין עיין שם: לטריס   [דיא וואס היטען דעם קאפף טון דעם קייזער] (בפסקא וזאת הברכה) מהו וירגז המלך אמר ר' יצחק רמז לטירים ודקרו אותו (א"ב פי' בלשון רומיי עבדי המלך המלוים אותו בצאתו ובבאו חלוצים): לטש   [בעשפריצען] (פסחים מה) תפח תלטוש בצונן זו גמרא של רב האי גאון פירוש תפח כמו בשר שתפח מלשון לצבות בטן תרגום לאפחא מעין כלומר אם נשתנה כמו שדרך הבצק לתפוח תלטוש בו צונן ופירוש תלטוש תוריק בו מים פי' אחר אם מתנפחת היא בתוך התנור מכה בידו כשהיא שרויה על העוגה לפי שהעוגה כשמתנפחת עולה למעלה מן המצה ולידי חמץ לא באה לפי' חייבונו ללוטשה בצונן כדי להמעיט כח הנפיחה וחוזרת כמו שהיתה: לטש   [שערפען פאלירען] (כלים פרק י"ד) מחוסר נטישא טהור פי' כמו לטש כל חרש נחשת וברזל וכתב ללטש איש את מחרשתו ותרגום לחרפא גבר ית פרשיה: ליא   כגני ליא כבר פירשנו בערך כגני: ליל   [נאהמע אינער ענגעל] (נדה טז) מלאך שממונה על ההריון לילה שמו נוטל את הטיפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו רבונו של עולם טפה זו מה תהא גבור או חלש חכם או טיפש עני או עשיר אבל צדיק או רשע לא אמר וכו': לילית   [גייסטער] (ערובין ק) במתניתא תנא ומגדלת שיער כלילית פי' כמו אך שם הרגיעה לילית (נדה כד) אמר שמואל המפלת דמות לילית אמו טמאה ולד הוא אלא שיש לו כנפים: לינא   [ניכט איך] (בתלמוד ירושלמי) לית אנא לינן לית אנן: לית   [נישט דא] תרגום ואדם אין ואנש לית: לית   [לעווין] תרגום כאריה וכלביא כאריה וכליתא: לך   [געהען] (בספרא בצו וכל דם לא תאכלו) יכול אף דם מהלכי שתים וכו' (ביכורים פ' ב') ודם מהלכי שתים שוה לדם בהמה להכשיר את הזרעים פי' בני אדם שמהלכין על שני רגלים שאין לך בהמה שיש לה שתי רגלים (א"ב העיקר הלך): לך   [מיעען] (שבת קלג) התם לא בעי ליכא הכא בעי ליכא הכא נמי נעביד ולא לילך פירוש עירוב יין ושמן להוליך השמן בתוך היין על ידי ערבוב: לכא   [זיגעללאק] דבעי לדמיה ללכא כבר פירשנו בערך יניבא (א"ב פי' בלשון ישמעאל ורומי מין צבע אדום הגדל כמין שרף דבק במקנות המובא מארץ מזרח ובשרף הזה חותמים הכתבים): לכלוך   [פייכטיגקייט] (בויקרא רבה בסוף אחרי מות ובפסקא את קרבני לחמי) רבנן אמרי כל מה שהירדן מכניס לי"ב חדש הוא עושה גמיאה אחת מאי טעמא כי יגיח ירדן אל פיהו ואין בהן אלא כדי לכלוך פה פירוש שריית פה. (בפסקא דויהי בשלח פרעה) ולא היה ריחן קשה מריח הזיעה א"ל מתלככלין היו בראשי הבאר. וריח שלמותיך כריח לבנון (ב"ר פ' ס"ב) ויוסף אברהם ויונקתו לא תחדל זו ליכלוכית שלו (ובפ' ע"ט) ויבא יעקב שלם תבא בכל' אלי קבר ר' יצחק אמר תבא ליכלוכית אלי קבר פירוש כולן ענין לחלוחית הן: לכלוך   [בעשמוצט] (מקואות פ"ט) לכלוכי צואה שעל בשרו כדאמרי' היה מלוכלך בטיט ובצואה (ענין טנופת): לכין   אספר כבר פירשנו בערך אשפר: לכיס   [ווייס] (בב"ר פ"ז) ישרצו המים מביא שני דגים אחד חמר ואחד לכים כבר פירשנו בערך אספרון (א"ב לא הביאו בערך אספריון ולא מצאתיו במדרש אבל מצאתיהו בירושלמי (מסכת כלאים פרקא קמא) מייתי חוט וקטר באודנא דלכיסה ובאודניה דיריקא): לכסן   [שיעף] בסוף דמאי שתי שורות לוכסן בהשידה (כלים פי"ח) גדר שתי שלחנות לוכסן גדר שתי כרעים טפח על טפח לוכסן פי' לוכסן הוא אלכסון ובלשון חכמים קרנזול גדר שני כרעים טפח על טפח לוכסן קיטע שני רגלים טפח על טפח בשוה או שמיעטם מטפח וקיטעם והניחם פחות מטפח (א"ב פי' בלשון יוני דבר עקום וחז"ל אמרו כן לקו העובר מזוית אל זוית שכנגדו): לכתא   [וואגע מיט דיא שניער] (שבת קב) לכתא ומתנא אוגדו ביד והוא פי' משקולת והחבל שלו. (פ"א בערך בוכיאר אי נמי בליכאתא כבר פירשנו בערך חבר גואלקי): לם   [איינע מינצע] (ע"ז לד) קוסטא דמורייסא בלומא קיסטא דחמרא בד' לומי פי' מטבע: למד   [לערנען] (שבת סג) הניחא למאן דאמר מופנה מצד א' למדין ואין משיבין וכו' (נדה כג) אמר שמואל משום ר' ישמעאל כל גזירה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה מופנה מצד אחד לרבי ישמעאל למדין ואין משיבין לרבנן למדין ומשיבין מופנה משני צדדין לדברי הכל למדין ואין משיבין פי' למדין ומשיבין למדין הימנה ואם יכולים לעשות עליה תיובתא עושה (סנהדרין טז) הלמדין לפני חכמים לוי מר' (מנחות פ) למדין בפני רבי וניתי לחם (סנהדרין נח) לימידי ערבי שביעית חטים יפות פירוש נוהגים ורגילים לומר ערבי שביעית חטים יפות לזורעם עקורי קטניות מהיות רעות פי' אם יעקור אדם מקצת מן הקטנית בתחילה וישליכם לאיבוד הנשארים לא יהו רעות. (בילמדנו בריש אמור אל הכהנים) למדנה בנותיכם נהי מה ראו הקינים והנהיות להנתן לנשים בשביל שהביאו מות לעולם: למד   [ברעט] (ברכות לח) כלימודין פטורה פירוש כגון עמודים ארוכים כדגרסינן (כלים פ"ח) תנור שבא מחותך מבית האומן ועשה לו לימודין ויש מפרשים לימודין דתנור ענין שיפוץ (א"ב פירוש בלשון יון אות אחת עשר במספר האותיות וצורתה קוים שנים מחוברים בראשם והולכים ונפרדים ונרחקים עד סופם ועל שם צורה זו קראו למדים חז"ל לנסרים או עצים מחוברים נוגעים בראשם להגן על דבר מה עשוים כמו אהל): למד   [נאך דענקען] (שבת קכה) צאו ולמדים פירש רבי חננאל זה שאמר רבי צאו ולמדו עשו להם לימודים יש מי שאומר עיינו בהן כלומר לימוד בענין בלא מעשה ויש אומר לימודים כגון זו ששנינו (מ"ק יב) עושה לו לימודים בשביל שלא יחמיץ והן כסויין עצים ועליהן טיט צריכים מעשים (שבת נ) מני רבה בר הונא קמיה דרב חריות של דקל שגדרם לעצים ונסמך עליהם וכו' (א"ב בנוסחאות כתוב תני רבה בר בר חנא קמיה דרב חריות של דקל שגדרם לעצים ונמלך עליהם לישיבה צריך לקשור): למה   [וואראם] (זבחים פח) א"ר עניני בר ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות וכו': למה   [וואצו] (בילמדנו) למה משה ואהרן אתם למה ודבריכם למה. [ב"ר ב') והארץ היתה תהו ובהו זה אדם הראשון ללמה ולא כלום כי תהו המה תרגום למה. וילכו אחרי ההבל ויהבלו תרגום והיו ללמה במה נחשב הוא: למן   [שיפס בורטין] (עירובין מא) פעם אחת לא נכנסו ללמן עד שחשכה למן הוא נמל הוא מחוז (א"ב פי' בלשון יוני חוף ים ומושב הספינות): למס   [הונט] (בשבת סג) שכן בלשון יוני קורין לכלב למס: למען   [וועגען ווייל] (ברכות ז) למען אדני למענך מיבעי ליה אלא למען אברהם שקראך אדון. (קדושין לט) בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ובשלוח הקן הוא אומר למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות עלה לבירה שלח את האם ונטל את הבנים בחזרתו נפל ומת היכן טובו של זה והיכן אריכות ימיו אלא למען ייטב לך בעולם שכולו טוב והארכת ימים בעולם שכולו ארוך: למפדס   [לאמפע] (ירושלמי דיומא פ' אמר להם הממונה) תרגום עקילס לקבל נברשתא לקבל למפרס פי' בלשון יוני ורומי עששיות ונרות: לן   [איבערנעכטיגען] (ערובין פב) מקום לינה גורם (אבות פ"ה יומא כא) צר לי המקום שאלין בירושלים פי' לא אמר אדם אין לי מקום ללון בירושלים שהמקום צר: לנטית   [ליינטוך] (שבת קמז) מסתפגין בלונטות אחת לונטית הוא אלנטות וכבר פירשתי במקומו (א"ב פי' לנטון בלשון רומי מטפחת): לנך   [לאנצע. שפיז] (גיטין סט) אמר שמואל האי מאן דמחו ליה בלונכי פרסאי. (סנהדרין יד ע"ז ח) וקרטיסי' אמר לא זזו משם עד שנעצו בו ש' לונכיו' של ברזל (ב"ב ע"ד סנהדרין קי) שקל גבבא דעמרא ואמשיתיה במיא וכרכתיה עילוי לונכא. (ס"א עילוי רומחא פי' לשון לע"ז לנצ"ר רומח) (א"ב בנוסחאות שלנו כתוב לולניאות והוא טעות ופי' לונכי בלשון יוני רומח): לסוטה   [שלייער] (ירושלמי בפ' במה אשה) הרדידי' לסוטה כמה דתימא נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות: לסטים   [רובער] מזוין (א"ב תרגום ושאף צמים ויבוזון לסטין פי' בלשון יוני שודד ואורב בפרשת דרכים (ובירושלמי מסכת הוריות פרק כהן משוח) מיכן ואילך בליסטים היו נוטלים אותה פירוט בלשון יוני בגניבה וחטיפה): לסת   [קין באק]. (שבת קנב) והככבים אלו הלסתות. ויכה את מכיהו על הלחי תרגומו על ליסתיה: לע   [בעמידען] לו חכמו ישכילו זאת תרגום ירושלמי לעיין באורייתא. כי כל דרכיו משפט תרגום ירושלמי תלת שעי לעי באורייתא. (ב"ר פ' יד) דאי לא לעי לא נגוס נתנני ה' בידי לא אוכל קום לעיין ביממא ובליליא ולא מטי. ואתה עיף ויגע תרגום לעיין ומשלהין. פרי אדמתך וכל יגיעך תרגום ירושלמי וכל לעותכון. (בויקרא רבה) ויצא בן אשה הוא מחי ליה כולי' יומא ואמר לעי טבות כלומר יגע בטוב במלאכה. ובכי ימוך אחיך פרשת אשרי משכיל לית את אזיל לעי ונגיס פירוש אין אתה הולך ומתייגע במלאכה ואוכל. נבל תבל תרגום ירושלמי מילעא תילעי. ועצביך בבית נכרי תרגום ולעותך מעייל לביתא דאחריני יגענו ולא הונח לנו תרגום לעינא ולא הוות נייחא לנא. נפש עמל עמלה לו תרגום נפשא דלעיא לעוותא תסובר: לע   [קינבאקען] (תרגום לחי חמור לועא דחמרא): לעב   [שפאטען] כלה לעג לי תרגום לעב. ולקלס כל היום וללעב כל יומא והיה לשחוק גם הוא כי ענבים בפיהם: לעז   [פרעמדע שפראכע] (מגילה יז) אבל קורין אותה ללועזות בלע"ז כי תניא ההיא בלע"ז יוונית (א"ב לשון מקרא הוא בית יעקב מעם לועז וענינו מי שאינו מדבר בלשון עברי): לעז   [שפאטען] (פסחים נא) ולעזה עליהם כל המדינה (פי' ענין רנון ולעג): לעט   [שטאפען]. (שבת קנה) אין ממרין את העגלים אבל מלעיטין (גמ') אמר רב יהודה המראה למקום שאינה יכול להחזיר הלעטה למקום שיכולה להחזיר: לעט   [ראבינער, צייחין] (ברכות נא) לע"ט יפה רע"ת קשה פי' לע"ט לב עיין טחול פי' רמ"ת ראש מעים תחתוניות: לעין   [איינע פפלאנצע]. (בריש כלאים) התרידין והלעינין פי' תרדין בלע"ז בלי"טי ובלשון ישמעאל אל מלק. לעינין אטריג"פי בירושלמי המעויין: לעס   [עססען, קייען] (פסחים לט) לא ילעוס חטים (נדה סב) לעיסת גריסין של פול של עוקת נפש פי' כשילעוס אדם גריסין יפה יפה כשילעוס בהכנסת בית הבליעה שדומה לעוקה של בית הבד ולעוקת המים ומערה מים של אותן גריסין יפים להוציא הכתם (א"ב תרגום ובטלו הטוחנות יתבטלון שני פומך עד דלא יכלון למלעס): לעס   [בסשטעכונג] (בילמדנו בריש ואלה הדברים) היה אותו הנדון לפניו בר מן ארום הדין לעיסה דקומו עיניך ארים הדין זכותא דבין עיניך מזכירו השוחד והחמס שהיה נותן: לף   [איינוויקלען] (שבת סו) לפופי ינוקי בשבתא שפיר דמי פי' תינוק מבן חדש ועד בן שנה אמו מרחצתו בחמין וסכתו בשמן ומולחתו בהדס יבש שחוק ומלפפתו בפסיקיא מכריסו ועד רגליו וזהו לפופי ינוקא שמחברין איבריו כמו ויחבר דתרגומו ולפיף ועיקר זו המימרא דר' יוחנן (שם קלט) והחתל לא חתלת מיכן שמלפפין את הוולד בשבת. עוללי טפוחים תרגום עולימא רגיניא דהוו מתלפפין בסדינין דמילתי אשר טיפחתי וריביתי תרגום דלפפית בסדינין ודרביתי בתפנוקי מלכין. (ב"ב ד) אתי חבריה לייף ביה. ליפופא מידע ידיע (ב"מ עד) בגמ' פוסק עמו והוא מחוסר לפופי ויבושי. (שם ק) כדאמר רב פפא בדיילפי הכא נמי בדיילפי פי' מחוברין כמו על שני קצותיו חובר תרגום מלפף: לף   [גיוואנהנט] (כתובות סב) אבל הא דתנן בה היינו דאמרי אינשי דמלפא תכלי לא בהתא (פי' למד): לפדא   [פייגען קאך, טאפ] (שבת לז) לפדר דייסא ותמרי מצטמק ורע להן. פי' תבשיל של תאנים (ב"מ פד) עבדו ליה שיתין מיני לפידא (נדרים מט) מאי בלופסין מיני תאנין דעבדין מנהון לפדי. ההוא גברא דיהב עבידא לחבריה לאגמוריה אלפא מיני לפדי (א"ב תרגום ובשצו בפרור מבשלין יתיה בלפדיא פי' בלשון יוני פרור ומרחשת): לפד   [פאקעל] (כלים פרק שני) הלפוד טמא. פ"א הלפיד פירוש אבוקה כדכתיב ויחזיקו ביד שמאלם בלפידים פי' הלפידים מנהג בארץ ישמעאל שמוליכין הכלה מבית אביה לבית בעלה קודם הכנסתה לחופה מוליכין לפניה כעשר קונדסין של עץ ובראש הקונדס כעין קערה של נחשת ובתוכה חתיכת בגד ושמן ועיטרן ומדליקין אותן ומאירין לפניה ועוד לפני שומר העיר מוליכין מהן לפניהן: לפד   [אויף קלעהרער] (בב"ר בריש ואלה תולדות נח) לפיד בוז אמר רבי אבא אמר הקב"ה כרוז אחד עמד לי בדור המבול זה נח תמן אמרי כריז ליה לפד ליה: לפי   [דארום, ווייל] (שבת כא) מה טעם אין מדליקין לפי שאין מדליקין. (גיטין ס) א"ל אין כותבין ומה טעם לפי שאין כותבין פי' בעא מיניה טעם ולא נתן לו אלא אמר לו כי אין כותבין כלומר קבלה היה לבני אדם לכתוב הכי: לפי   [אינטער צונדען] תרגום ירושלמי ובער עליה הכהן עצים וילפי עליה כהנא אעין: לפלוף   [אויגען קאטה] (מקואות פ"ט) לפלוף שבעין וגלד המכה (נדה סז) אמר מר עוקבא לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ פי' צואת העין: לפן   [אויגען טריפונג] (בכורות מה) תנא הזיזור והלופין והתימין לופין דנפישי זיפיה פי' שריסי עיניו גדולות (א"ב פי' בלשון רומי בעל חולי עינים שהם מלאים ליחות וריר טב ומזאת מלה נגזר לפלוף שבעין בכפל האותיות על דרך הרהור דקדוק): לפסן   [איין ארט קרויט] (בריש כלאים) החרדל והלפסן פי' עשב הוא ונקרא בלשון ישמעאל לכסאן ובלע"ז מרובי"ו וסבירא לן זה שכתוב (עוקצים פ"ג) רבי יוסי אומר חוץ מן הבולובסין לפסן הוא כמו זה (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין כרוב מדברי אשר עלהו כמו עלים של לפוס ונאכל מבושל אבל בולבוסין הוא מין אחר כמו שפירשתי): לפס   [קעססעל] (בסוף פיאה יד) שכן דרך בעל הבית להיות מוציא מלפסו פי' כשיש לבעל הבית ירק מועט מתקנו ומעשרו מן האילפס לפיכך נאמן העני כשיש לו ירק מועט מבושל לומר של מעשר עני הוא. (חולין פד) עשרה מנה יקח לפסו ליטרא דגים פי' אילפס (עדיות פ"ב) ועל לפסין עירניות שהן טהורות באהל המת כבר פירשנו בערך אילפס (א"ב פי' בלשון יוני סיר וקדרה ומחבת): ליפס   [שטייער] (שמות רבה פ' החדש הזה לכם) משל לדוכוס שזרקו לו הגליונות פורפירה מה עושה פונה ליפס ושורף את הבשר פי' בלשון יוני מלקוח: לופר   [געריכטס דינער] (במדבר רבה פרשת איש או אשה כי יפליא) בא הלופר ותפשם ומסרם למלכות עיין ערך ארכי ליפורין: לפת   [ריבען] (כלאים פ"א שבת נא) הטומן לפת וצנון תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין פי' רב האי טעות הוא זה שאם האימהות טמונין והעלין מגולין הרי זו זריעה מעולה אלא דוקא אם היו מקצתן מגולין אינו חושש משום כלאים דלאו ירק באילן נינהו ולא משום שביעית דלאו זריעה נינהו ולאו משום מעשר דאי איכא התם דראשי לפתות ולא מצטרפי הני לתייבינהו להנך במעשר ונוטלין בשבת נמצא תיובתא דשמואל ורב הונא דלא קאמצריך למשלפינן ומדמצינן במחט (כלים פ' ט) ותן תתיכה של לפת ושל גמי פירוש אם נפלו במים טמאים ושתו ואח"כ נפלו לתנור הלפתן והמקבן ושראשו שקוע. (בכורות מג) לפתן דדמיא רישיה לגרגלידא דליפתא פירוש שראשו דומה ללפת שרחב למעלה מכל צדדיו: לפתא   [צוזאמען, פואגונג] (ב"ב ה) ומודה רב הונא בלופתא ובקרן זויות ומודה רב נחמן באפריזא ובבקעתא דכשורי פי' רבינו חננאל לופתא כגון שלא בנה כותל כנגד כותל המחיצה אלא היה לו כותל בנוי קודם לכן ועכשיו חיבר אליו והאריכו כנגד כותל המחיצה או שעשה לו קרן זויות או שהיה קטן והרחיבו בקרנות דבהני כולהי אינו חייב אלא כשיעור שסמך ומודה רב נחמן שאפילו לא בנה עכשיו כותל אלא היה לו כותל כנגד זה הכותל של מחיצה ועמד עכשיו ועשה על אותו הכותל הישן שהיה לו בחצרו אפריזא שהן קרשים מוכנים לתת עליהם קורות התיקרה או קבעתא דכשורי שהן כמו חלונות להכניס בהן ראשי הקורות נתברר שבדעתו לתת התיקרה על זה הכותל ועל הכותל של מחיצה וחייב לתת חצי הוצאת כותל של מחיצה ואע"פ שאינו כנגד כל הכותל ואפילו לא בנה כותל כנגדו אלא היה לו כותל בחצירו ועשה בו עכשיו אפריזא או קבעתא דכשירי חייב בכל. פי' אחר ומודה רב הונא בלופתא שאם ליפף סיד באותו חצי כותל שבנה וסדו בסיד מצידו שאין בדעתו להשלימו או עשה קרן זויות כגון שהכותל שבנה היה מצד מערב כנגד כותל חצר שבמזרח שבינו לבין חבירו הזה חצי כותל מצד מערב שבנה הוא בראשו מצידו בצפון בנה בנין אחד או מעט או הרבה גלי דעתיה דשוב לא ישלימו ולמאי דלא סמך לא סמך ומודה רב נחמן באפריזא כגון גידודי שעושין לכותל כשרוצין להוסיף עליו ובבקעתא דכשורי עשה לכותל מערבי שבנה מקום לשום שם קורה אחת או שתים בצידו של כותל שילך כנגד כל הכותל שבין שתיהם ובראש אחד של קורה ישים סמוכות גלי דעתיה שיקרה בין כותל המחיצה לכותל שעשה והקורה שהולכת בצד מערבי: לפתן   [צושפייז] (סוכה ו) דתנן (חולין עא נגעים פי"ג) מיסב ואוכלה בלפתן לפתן כבר פי' בערך בשש. שמענו אלו השיעורין לחומרא נאמרו פת חטין יותר נאכל בזריזות מפת שעורין ואם הוא מיסב כהוגן יותר אוכל בזריזות ממי שאינו מיסב וכן מי שיש לו לפתן ממי שאין לו לפתן (א"ב פי' אלפתון בלשון יוני מעשה קדרה נעשה עם קמח עב מעורב ביין או בדבש או במין אחר וחז"ל אמרו כן לכל מעשה קדרה): לץ   [שפעטער] (ב"ר פ' לח) ר' יהודה אומר התכנסו כל אומות העולם לידע איזו בקעה מחזקת להם ובסוף מצאו א"ר נחמיה וימצאו בקעה. אם ללצים הוא יליץ (יומא לג) בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו שנאמר אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. (ע"ז יא) כל המתלוצץ יסורין באין עליו שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם: לץ   [לעהרשפרויך] להבין משל ומליצה: לצוי   [שיף]. בירניות כבר פירשנו בערך טפף: לק   [ווייך, דין] (יבמות פ) ר"א אומר כל שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק פי' שערו רך ובשרו חלק יתר משאר בני אדם. (נגעים פ"י) ושער דק לקוי קצר (שבת כח) ושלקה ביד כהן פי' כגון בהחזיק בעור לבודקו ועודנו לקה בצרעת לאלתר (א"ב תרגום ויכו שוטרי ישראל ולקו סרכי): לק   [לעקען] (בילמדנו בריש אחרי מות) אמר הקב"ה לגדעון בשש מאות המלקקים בידם אושיע אתכם שאותם שכרעו על ברכיהם לשתות היו עובדים לבבואה: לקט   [זאממלען. קלויבען]. למוללן וללוקטן פי' אינו תופר כדרכו אלא כאדם המלקט מכאן ומכאן ואינו מלקט כסדר שספק לקט לקט כבר פירשנו בערך חר (ב"מ עב) עד שיצא השער ללקוט ולמכור פי' עני המלקט לקט שכחה ופיאה נקרא לקוט כלומר לא חרש ולא זרע ולא קצר וכי לא זכה בפירות הללו שבידו אלא בלקיטה בלבד (כתובות נד) אמר רבי חייא בר אבין וחילופה בלקוט פי' חכירו ולקיטו אם הלבישו בגדים כשיצא ופשטו אותו ואח"כ יצא (חולין עז) א"ל רבינא לרבא מתלקט מהו פי' כגון שהיה הבשר מפוזר מעט הנה ומעט הנה אם תקבצנו יהיה הרבה (א"ב תרגום חוטבי עצים לקטי אעין): לקט   [פעדער] מראתו בנוצתה (תרגום ירושלמי ונפקקה בלקטה): לוקטא   [קליין. וועניג] (מדרש איכה פסקא העיר רבתי עם) לא יהבת לי לוקטא כן כתוב בגרסאות אבל בעל הערוך גרס קטלפתא ויפה גרס עיין שם: לקטיות   [זוממער וואהנונג] (מעשרות פ"ג ובסוף אהלות לו) הצריפין והבורגנית והלקטיות ספר אחר והאלקטיות וכבר פירשנו בערך א': לוקוטננטיס   [וויצע שטאטהאלטער] (מדרש תהלים מזמור הללויה שירו לה' שיר חדש) דוכוס יש לו לוקוטננטיס פי' בלשון רומי הוא המשנה אשר הדוכוס נשען על ידו ולפי דעתו מלה זאת אינה מדברי המדרש אבל אחד מהסופרים הוסיפה לפרש מלת אפרכוס כי מלה זו חדשה היא ואינה נמצאת בלשון הקדמונים: לקטיקא   [איין וואגען אהנע רעדר] (מדרש ילקוט פ' שש שנים יעבד) ולא יטלו לו בפוריון ולא מכסא ולא בלקטיקא פי' בלשון רומי מין עגלה בלי אופנים: לקן   [בעקען] (שבת יח) שדי להו ללקונא דמיא (ב"ר פ' יג) ואדם אין מימי אוקינוס מה הן אמר לו מים בולעין אמר לו וחזון לי מלא ליקונין מיא מלא הספל מים תרגום לקונא (א"ב פירוש בלשון יוני ספל): לקן   [אין קליינע מינצע] (ירושלמי דמעשר שני פ' המוליך פירות) היך עבדא דינרא הכא בתרין אלפין ובארבאל בתרין אלפין ולקן פירוש המפרש מין מטבע קטן: לתני ובטני שריין כבר פירשנו בערך בטן: לקוס   [וואלף] ליקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל פי' זאב לשון יון ליקוס: לקש   [שפעט] (סנהדרין יח) אי בכיר ולקיש כחדא יינץ דין הוא אדר (א"ב לשון מקרא זה יורה ומלקוש): לורטיא   [באד וואנע] (מדרש איכה פסקא טומאתה בשוליה) ונטלה לורטיא של מלך ועשה לו חמין בעל הערוך גרס ברנטיא ואני אומר שהגרסא תהיה לוטריא פי' בלשון יוני כלי מיוחד לרחוץ הגוף סף עיין ערך לטריא: לש   [קנעטען] (שבת עג) הלש והאופה. לשכת   [נעבען ציממער] (תמיד כט) ואחד לשכת החותמות פי' הרוצה להקריב נסך נותן דמיו לכהן שהוא ממונה על החותמות ונותן לו החותם ומוליכו לממונה על היין ונותן לו החותם והוא נותן לו צרכו מן היין: לשלשת   [הינער קאטה] (זבחים צד) ועור בר כיבוס הוא והתנן (שבת קמב) היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט פי' צואת תרנגולין: לשם   [שטאדט נאמע] (מגילה ו בכורות נה) ויקראו ללשם דן בשם דן אביהם אמר רבי יצחק לשם זה פמיאס: לשון   [צונג. שפראכע] (שבת טו) אידך דתאני בריש עדיות הלל אמר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה שחייב אדם לומר בשם רבו פי' לא אמר שיעור קבין ולא אמר שיעור לוגין אלא מלא הין מים כמו שהתורה משערת בהין וחצי הין ורבו היינו משה רבינו ע"ה. פ"א כמו שקיבל מרבו ממש (ע"ז טז בגמרא) ויום גנוסיא הנה קטן נתתיך בגוים שאין מעמידין מלך בן מלך בזוי אתה מאד שאין להם לא כתב ולא לשון (גיטין פ בגמ') כתב לשם מלכות שאינה הוגנת מאי מלכות שאינה הוגנת זו שאין להם לא כתב ולא לשון. פי' היאך מלכות רומי מלכות שאינה הוגנת ואין להם כתב והלא אמר זו מלכות רומי שטבעה יצאת בכל העולם כולו וחזינן דאית ליה שני כתיבות הכי מסתבר דמלכות רומי נתחלקה לשני מלכיות אחת גדולה וטיבע' יוצאה בכל העולם כולו ויש לה כתב והיא הוגנת ואחת קטנה נקראין אלבני"זי ואינה הוגנת ואין לה כתב וגזרה הגדולה שיכתבו רבנן הגט לשמה ומשום שלומה תקנו מלכות בגיטין וגזרו שלא לכתוב הגט לשום שאינה הוגנת שמולכת עמה ביחד ולא לשום מלכות מדי ומלכות יון ולא לבנין הבית ולא לחרבנו כדמפרש טעמא (בכורות מ) ושנטל רוב המדבר של לשונו פי' היינו רוב הלשון שנפרד מן החיך התחתון שיכול לכפוף למעלה (קדושין כט) ר' אומר רוב המדבר שבלשונו (חולין קלז) רבי דוסא מתני ליה לבריה רחילין א"ל אתנייה רחילות א"ל כדכתיב רחלים מאתים אמר לו לשון תורה לעצמו ולשון חכמים לעצמו (ערכין טז) במערבא אמרי לישן תליתאי קטל תליתאי הורג למספרו ולמקבלו ולמספרין עליו היכי דמי לישנא בישא וכו' (בויקרא רבה בריש אמור אל הכהנים) למה נקרא שמו שלישי וכו' עד בימי שאול הרג וכו'. (בירושלמי בפ"ק דפיאה ובפסיקתא דפרה) אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו להוטים אחר לשון הרע וכו' (נדה סא) האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא ליבעי למיאש ליה ליבעי בעלי חצים לא תלך רכיל תרגום ירושלמי לישן תליתאי: לשון   [בינדעל] (ב"מ כא) ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן (ב"ב יט) וכי דרכן של בני אדם להטמין בלשונות של ארגמן דתניא (שבת מט) טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר ובלשונות של ארגמן ובמוכין אגודות של צמר הטווי והצבוע. (עירובין צו) המוציא תכלת בשוק לשונות פסולה חוטין כשירין מאי שנא לשונות דפסולה דאמרינן אדעתא דגלימא צבעינהו: לתא   [גליק] (ב"מ קו) אמר ליה משום לתך הוא ואמאי הכא נמי נימא אי משום לתאי הוא (א"ב פירש"י בשביל מזלי): לתך   [איין מאס] (שבועות מא) כור תבואה לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטנית פטור (ב"מ קד) בית כור אני מוכר לך אע"פ שאינו אלא לתך הגיעו פי' הוא חצי כור וזהו חמשה עשר סאין והוא חמש איפות (א"ב לשון מקרא זה ולתך שעורים): לתת   [איין ווייקען] (פסחים ל"ו) אי הכי מילתא נמי לתות פי' לשון שרייה: נשלם ערך למד

אות המ"ם

אות המם מא   [וואס] תרגו' של מה זאת עשיתם מא דא עבדתון למא תרגו' של למה ובלשון (גמ') מאי פי' למה מהו פי' מה הוא מאים בתרגום כמו מה אם מדין כמו מה דין: מאד   [פערמעגען] (ברכות סא) בכל מאודך בכל ממונך. ד"ת בכל מאודך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד: מאה   [הונדרט] (ברכות ס) מאה ברכות חייב אדם נברך בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה. וי"א שכל הפסוק הזה עולה למנין מאה אותיות. בפסוק ותאמר ציון ומצאוהו רעות רבות וצרות אלו מאה חסר ב' קללות שבתורה. רמ"ח איברים שבאדם מפורשים (בראש אהלות) רמ"ח תיבות יש בקריאת שמע משמרות רמ"ח אברים שבאדם. (בילמדנו פ' כי אם שמר תשמרון): מאכלת   [עססען, אינסטערמענט] (ב"ר פ' כ"ז) למה נקרא שמה מאכלת שמכשרת את האוכל ורבנן אמרי כל אכילות שישראל אוכלין בעולם הזה אוכלין בזכות אותה המאכלת: מאכולת   [לויז] (נדה יד) נחוש דלמא דם מאכולת הוא פי' דם כינה: מאים   [פולייכט] תרגום אולי אבנה מאים אתבני. מאס   [פעראכטען] (מדרש איכה) סחי ומאוס מאסיא פסיליא פי' בלשון יוני תועבה ופי' פסילי דבר בזו קטן ושפל: מארת   [לייכטען] (במגילת איכה על אלה) ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה בפיהן. יהי מאורות מארת כתיב (בפסוק דהחדש) לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד שנאמר יהי מאורות מארת כתיב: מארופות   [לאפוטע] (שביעית פ"ח) ב"ש אומר עוקרין אותה במארופות של עץ הן כעין מרא של עץ: מבגאי   [אקער מאן] (ב"ר פ' וישמעו אל חמור שכם) נסיב ומבגאי קטע. (מכות יא) כלומר בשביל שכם שבקש לישא דינה העיר כולה נמולים. מבגאי מלשון בגא כלומר עובדי אדמה כמשל כן זה הדבר כלומר זה הרג וכהן גדול מתחייב: מבגאי   [איין נאמע]. (ערובין סד) מבגאי קח גלוסקין הללו ובראש תוספתא בפסחים שם אדם: מבוי   [פארטעאלע] (שם ב) מבוי שהוא גבוה פי' מקום שנכנסין ממנו לחצירות ולבתים: מבל   [פערשטוממעלטער דער געפיהרט ווערען מוס] (טהרות פ"ז) אפי' מובל ואפי' כפות פי' גידם (א"ב פי' מי שאינו יכול לילך ברגליו ואחרים מובילים אותו): מבל   [לאכט] (ב"ר פ' פ"א) הוה חד מנהון עליל טעין מובלתיה פי' טעון משאו: מבן   [בעזעם] (ב"ר פ' ויקן את חלקת) אשאיל לי מבאניך אשאיל לי מטאטיך וטאטיתיה במטאטי השמד תרגומו ואהממינה כמה דמהממין במבינה. מבססין   כבר פי' בערך אלכסון (א"ב לא דקדק בעל הערוך כי משפט מלה מוכססין באות כף עיין למטה וגם לא תתכן גרסת אלכסון כי אם אלכסין ראה שם): מברכתא   [דארפס נאמע] (עירובין מז) הנהו דיכרו דאתו למברכתא פירוש שם כפר (שם סא): מבת   [גענוא] בסיפרא בסוף פ' נגעים (נגעים פ"ו) א"ר שמעון אימתי בזמן שהיא כעדשה מובת פי' כעדשה מכוונת (א"ב מובאת כתוב). מג   [אויף לעזען]. (ב"ר בפ' ושמתי את זרעך כעפר הארץ) מה עפר עשוי דיש כך בניך עשויין דיש לעובדי כוכבים הה"ד ושמתיה ביד מוגיך אלו דממגיק מחתך אע"פ לטובתך משקשקין ליך מן חוביך כמה דתימא כרביבים תתמוגגנה. מגב   [האנדשוהא] (בסוף טבול יום) המעדר והמזרה והמגיב כן מסרק של ראש שניטלה אחת משוניה פי' מגיב כלי עור שלובש אדם על ידו. (פ"א) כלי שדומה ליד של אדם ויש לו אצבעות והוא לנגב בו תבואה המחולחלת והמזרה עור דומה ליד אדם ויש לו אצבעות כדכתיב ברחת ובמזרה ונקרא על שם זריית החטים: מגביא   [איין ארט פרוכט] (שבת קי) מיתקל זוזא מגביא גילאי"מ בלע"ז אלומ"י והוא אלשב (א"ב פי' הרמב"ם בהלכות תכלת תבן מענין לגבבא גילי (א"ה והוא ת"א של לקשש קש ושגגה היא ושם פי' שבלילתא מענין שבלול והוא תלתן): מגביתא   [אום שטורץ] והמכשלה הזאת תרגומו ומגביתא. מגג   [שילף]. (פרה פ"ג) כפתוה בחבל של מגג. (עירובין נה) אין מודדין בחבל של מגג ושל נצרים ושל פשתן של מנג לפרה דתנן כפתוה בחבל המגג פי' מין גומא הוא ועושין ממנו חבל דומה לגמי והשיפה וחלפה. מגג   [מאשינען]. (פסחים קז) לוי סדר ליה לרבי שיכרא בר תליסר מגגי. ס"א מגגאי פירוש בתשובות במקומות כך עושין שכר יש להן שלשה גיגיות ביום אחד נותנין באחת תמרים וכשות ומים ולמחר נותנין תמרים וכשות בגיגית אחרת ומטילין אותן המים שהטילו בגיגית ראשונה ביום ראשון עליהם ונותנין על הראשונה מים אחרים יום שלישי נותנין תמרים וכשות בגיגית שלשה ומטילין אותן מים שהטילו שני פעמים בגיגית ג' ובר י"ג מגגי שכר שמוטל י"ג פעמים מגיגית לגיגית. פ"א שכר מסונן בי"ג מסננות כלומר הורק מכלי אל כלי (א"ב מגני כתוב). מגד   [פרוכט] (שבת קכז) של כל מיני מגדים פי' מיני פירות. מגד   [וואנדהאקע] (פסחים כו. ב"מ ל) מצא כסות לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצורכו פירוש דבר שמזומן לשטוח עליו כלי כביסה. (פ"א גודא ממש). מגדל   [טאהרם] (שבת קו ביצה כד) הצד צפור למגדל פירוש מגדל זה של עץ הוא והוא ככלוב גדול אם פתח שער המגדל ועשה תחבולות להיכנס שם צפור וסגרו חייב (חגיגה טו סנהדרין צא) בעיי בעיין דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר פירוש משנה ידועה היא (פ"ד אהלות) מגדל שהוא עומד באויר ופי' תיבה ארוכה כמגדל תלויה בחבליה. (פ"א ראשו של למד כלומר עליון של למד למה גבוה מכל האותיות): מגדל   [אייינע שטאדט] (פ"ז שקלים) בהמה שנמצאת בירושלם ועד מגדל עדר: מגזיין   [איין שפיעל אינסטרעמענט] (ירושלמי בבמה אשה) וחניתותיהם למזמרות למגזיין (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין כלי זמר ואומרים שצורתו מרובעת ויש לו שני יתרים): מגל   [סערב] (כלים פ"י) מגל יד ומגל קציר (גמ') בשלמא מגל יד וכו'. (ביצה לא) אין מבקעין לא במגל ולא במגירה. (מ"ק יא) הא במעגלי הא בחציצי פי' מגל יד עשוי לשבר עצמות ועצים והוא חלק מגל קציר עשוי שינים שינים ומגל דמשקין הוא מגל קציר שעשוי כמסר כדכתיב אם יתגדל המשור: מגל   [אייטער] (יבמות מז) ונפק מיניה מוגלא (חולין מח שם נו) אי מליא מוגלא טריפה פירוש ליחה סרוחה: מגל   [ראללע] (שבת צז) מצאתי מגלת סתרים פי' מגלה שיש בה הלכות פסוקות כעין ספר הלכות שאין בתלמוד שמצוי אצל כל אדם. (מגילה ה) מגלה בזמנה ביחיד כלומר בי"ד קורין אותה אפילו ביחיד שלא בזמנה שמקדימין ליום הכניסה אין קורין אותה אלא ביו"ד פי' ר"ח הילכתא כרב דהא רבי יוחנן אמר (שם יט) בפ' הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא לא אמרו אלא בציבור לאו מכלל דסבירא ליה שקורין אותה ביחיד ואע"ג דחש ליה רב להא דרב אסי קיימא לן הלכתא כרב. רב צמח גאון כתב בשליח צבור הקורא את המגלה שקורא וכורך כספר תורה לא חזא לנא: מגלב   [צוים] (ב"ר פ' מ"א וינגע ה' את פרעה ובפ' נ"ג ויקח אבימלך) היה מלאך עומד ומגלב בידו. (בויקרא רבה פ' אמור אל הכהנים) חמתיה דדיין הדיין במרזובות ובמגלובין (בילמדנו ויהי חשך) חמשין מגלבין שוט לסוס ומסג לחמור תרגומו שוטא לסוסיא ומגלבא לחמרא: מגלון   [גרויס] (פסחים מח) קבא מגלונאה לפסחא (א"ב פי' בלשון יוני גדולה ובנוסחאות כתוב מלוגנאה ופירש"י שם מקום): מגלס   [שלאס] והפותות לדלתות תרגומו ומוגלסי' (א"ב פי' בלשון יוני מנעול ומסגר הדלת וברית ברזל להסגירה): מגמגם   [שטאממלען] (מגילה לא) מגמגם וקרא בארורי (א"ב פי' בלשון ישמעאל מי שאינו מבטא המלה בפעם אחד אלא הוא עמוס בלשונו ואולי נאמר כן מאות גמא יונית כי העלגים חוזרים ואומרים אות גמל פעם אחר פעם עיין ערך גמגם): מגמר   [רויך ווערק] (ברכות מב) והוא אומר על המגמר פי' מיני ריחנים שמעשנין בהם הבית וי"מ מחתה והוא כלי שנותנין עליו גחלים ונותנים עליו בשמים ובלשון ישמעאל מחתה מגמרה על שם גחלים ושמם אלגמר ובלשון תרגום גומרין וגמר העיקר עיין שם: מגן   [אומזאנסט] תרגום ועבדתני חנם ותפלחני מגן וכן בלשון ישמעאל: מגן   [איין ארט שטרויא] בר תליסר מגני בעל הערוך גרס מגגי ע"ש: מגניה   [ארטס נאהמע] (כלאים פרק ה') והעלהו משם לבית מגניא פירוש שם מקום: מגנון   [בעטריגערייא] (ב"ר פ' מ"ד) אשר מגן צריך שהיפך מגנון שלך על צריך. ר' יודן אמר כמה מגניות עשיתי להביאן תחת ידיך (ובפ' פ"ט) קצף פרעה מגנון עשו לו לחנקן. ס"א מנגנון ומפורש למטה בערך מנגנון (א"ב פי' בלשון יוני תחבולה ומלאכת ערמנות ומגנון ומנגנון מלה אחת היא כמו שיודעים הבקיאים בלשון יוני): מגס   [שיססעל] (פסחים סד יומא סז) נתנן במגס והקטירן על גבי המזבח (כלים פי"ג) רבי יהודה אומר אף המגס וקוד הבבלי תרגום קערה מגוסתא (א"ב וכן פי' מלה זו בלשון יוני ורומי קער'): מגס   [איין פארים אויסטייג] כפתותי לחם תרגום מגוסין דלחם (א"ב פי' בלשון יוני פרור לחם הן יבש הן במעשה קדדה): מגסטרון   [מיינסטער, הערר]. האחשדרפנים והפחות תרגום מגוסטרני ורבראניא. ס"א מכיצטרכי (א"ב פי' בלשון רומי פקיד שר וראש) (מדרש שמות רבה פ' ואלה המשפטים) קרב קיסים למגסטר (ובמדרש ויקרא רבה פ' והבאתם את עומר ראשית קצירכם) מגיסטר פלטין ראש על היכל של מלך ובנוסחאות כתוב ומסטרני ורברביא והוא טעות: מגסת   [נאמע] (יבמות עט) העיד רבי יהושע בן בתירה על בן מגוסת שהיה בירושלם אדם סריס: מגסתא   [דיא גרוסע מאגאנאטין] (ב"ק קיד) לא אמרן אלא בדינא דמגוסתא (ב"מ ל) אי זו אבידה אטו דינא דמגוסטא פירו' דין של כותים של הדיוטות שדנין בגסות כדאמרינן בגמרא (ב"ק קט"ז) נטלו מוכסין לא שנו אלא בלסטי' גוי דדייני בגיתי פי' כותים שדנין בשמא ובשחד ובאונס ובגאוה ולא מיאש אבל בלסטים ישראל כיון דכי מייתי ליה לבית דין אומר בית דין מי יימר דהאי לסטים הוא ומי יאמר שזה חמורך איושי מיאש דאמר מי יימר דמחייבי ליה ביה דינא וכיון דמיאש מותר ליקח מליסטים גוים (א"ב פי' בלשון יוני גדולים וראשי העם וחז"ל קראו כן לדייני האומות והרומים אומרים להם מגיסתרת ובב"מ מגוזתא כתוב): מגפיים   [אייזערנע זאקען] (שבת ס) לא בקסדה ולא במגפיים. גמרא אמר רבה בר בר חנה פיזמקי פירוש רב שר שלום מסאני דליבדא דנמטא דעמרא או דעיזי הינו דגרסי שלופי פוזמקייכו וחותו לדינא (כלים פי"א) הכידון והניקון והמגפיים פירום כולן מנעלין של נחשת או של ברזל שנותנין אנשי מלחמה לפני שוקיהן שכשירוצו לא יחפי כדכתיב ומצחת נחשת על רגליו ומתרגמינן וטרקלילין: מגור   [מאגיצין] (תרומה פ"ד) מי שהיו פירותיו במגורה. (ב"ב סז) לא מכר אה המוגרות פי' בריכות של מים כמו נהרסו ממגורות. (כלים פרק ט') מגורות שלה טמאות פירוש חדרים קטנים של תיבה ובלע"ז עודרי. (ערובין ע) ישראל ועכו"ם   ששבתו במגורה. (פסחים ט נדה יד ע"ז מא) חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות פירוש מקום שמכניסין בו התבואה כמו העוד הזרע במגורה מסתברא גר העיקר כדכתיב יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו: מגר   [שטירזען] וחציך מיד ימינך אפיל תרגום וגירך מיד ימינך אגמר ויפל רכבו אחור וימגר רוכביהון לאחורא: מגרס   [קעכין] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פר' מה יתרון) אזל עבד ליה מגיר' אחוריה א"ל מאי עבדית לך דסרחת מגירסי א"ל למגרסך אנא צריך (לא כן בנוסחאות ובפסחים את קרבני לחמי) משל למלך שהיו לו שני מגרוסין בישל הראשון לו תבשיל ואכלו ובפסקא אומר מגרוסך אנא לית את יהיב לי מתבשיליך. (במגילת איכה שרתי במדינות) בפלגא דיומא עבד מגרוס. ס"א אריסטון תקרא כיום מועד מגורי מהו מגורי מגרוסי בני אדם שהיו קוסיטרפיזין הבאתם עלי. ותזנח משלום נפשי מעשה באשה אחת שהוליכה את בנה אצל המגרוס. (בילמדנו בראש אם בחקתי) הרי המגרוסין עד שלא יבשלו בחצי היום הן מבשלין של ערב. והשיג לכם דיש את בציר פירוש בלשון יון קורין למבשל מגרוס (א"ב בירושלמי דביצה (פ' משילין פירות) קבלין בגו מגיריון דידן פירוש בלשון יוני בית הבשול): מגרף   [שויפעל] (בילמדנו ויך את המצרי) במה הכהו י"א מגריפה של טיט נטל והוציא מוחו (ב"ר פ' י"ו) בשעה שהיה מושלם לבוראו ד' ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת. (ובפ' לט) הבה נרדה אייטו לי כולב ומייטי ליה מגרופי (בויקרא רבה בריש קדשים תהיו) מאן דאית ליה פסא או מכוש או מגרופין (ב"מ ל) מגריפות וקרדומות ישתמש ברך אבל בקשה לא מפני שמפחיתן. (זבחים ע"א מגילה כ) עודהו הסל על ראשו ומגריפה בתוכו (ובסוף שקלים) חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקבור (ב"ר פ' מד) עד שאורין אותם בסלים ובמגריפות פירוש לוקטי תאנים יש להם מגריפה שקורין בלע"ז רי"שלו ותופס בו יחור של תאנה והורידו לארץ ולוקטן ומניחן בסל. (כלים פ' כט) יד מגריפה של בעלי בתים בית שמאי אומרים ז' ובית הלל אומרים ח' ושל סיידים בית שמאי אומרים ט' ובית הלל אומרים י' (ערכין יא) מגריפה היתה במקדש וי' נקבים היו בה כשמזמרין בה יוצאין ממנה ק' נעימות אין דומות זו לזו. (כלים פ' י"ג) מגריפה שנוטלה כפה טמאה מפני שהיא כקורנס. פירוש כפה שבוחשין בה ומגיסין בה הקדירה. וכן מגריפה שגורפין בה הטיט בלע"ז קצ"ה וזו של טיט משמע שהיא קרויה פ"לא בלע"ז וכבר פירשתי מגריפה בערך גמר ובערך גרף: מגוש   [צובערער] (יומא לד) פרוה מגושה פירש בערך פרוה (שבת עד) הלומד דבר מן המגוש חייב מיתה פירש רב האי אמגושתא היא הנודעה בלשון ישמעאל זמומה שהמגושין בשעת סעודתן שותקין ואין מוציאין דבר בפיהם אלא מוציאין קול שאינו מחותך בנעימות והנעימות בלבן. פ"א מגוש בלשון יון מכשף גידופי כופר בעיקר ראטין מגושא פירש בערך רטן (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מכשף): מד   [מאס מעסטען] (ב"מ לג) העוסק במקרא מדה שאינה מדה פירוש העוסק במקרא בלבד מדה שאינה מדה שהרי לא נתעסק בפתרון המצות. במשנה מדה ונוטלין ממנה שכר פירוש המתעסק בפתרון המשנה שיש בה הרבה מן המצות שהן קבלה והן תלויות במשניות החיצונות וכשהוא מתעסק במשנה צריך לעיין באותן הבריתות כולן ופתרוני החכמים יש לו בזה שכר מצוה אבל המתעסק בתלמוד ומורה ומבאר המצות כתיקנן ומגיד הלכה למעשה אין לך מדה גדולה מזו כי בתלמוד פתרון התורה והמשנה והמצות שהן בקבלה הלכה למשה מסיני (שם סא) במדה זו מדידת קרקע שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים פי' באותו חבל עצמו לפי שבימות הגשמים החבל לח ומתפשט ובימות החמה החבל יבש ונכווץ ויבא לו פחות. פ"א בימות החמה הקרקע מתבקע ומתרווח בפתיחתא בימות הגשמים מתדבקים הרגבים ימתכווץ שנמצא בימות הגשמים המידה מוספת וזו הברייתא (ב"ב פט שבת קנ) שבתה מדהבה אומה שהיתה אומרת בעולם הזה מדוד והבא מדוד והבא ואמרי לה הכי מאד מאד הבא בלא מדה (בויקרא רבה זאת תהיה) שבתה מדהבה מלכות שאומרת מוד והבא מוד והבא. ר' אבהו אמר מלכות שהיא מדהבת פניו של אדם בשעה שהוא בא אצלה. רב טביומי אמר על שום פומא דדהבא רבנן אמרי על שום רישא דדהבא (חלק צח) אין בן דוד בא עד שיהו כל המדית שוות פי' מדות אמת כל בני אדם מוכרין במדה שוה. (בסוף מקואות) מטבילין במקום המדה פירוש עד מקום שחישב לחתכו משם (גיטין סז) א"ר שמעון לתלמידיו בני שנו מדותי שהן תרומות מתרומות מדותיו של רבי עקיבא (בריש ויקרא רבה) טוב מלא כף נחת טוב מי שהוא שונה הלכות ומדה ורגיל ממי ששונה הלכות ומדה ותלמוד ואינו רגיל. פי' טוב מי ששונה משניות ומכילתות כלומר מדרשות כעין מכילתא ומרגילין בפיו: מד   [שוויממער] (ר"ה כג) ונחית בר אמודאי וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא (ב"ב עג) ונחית בר אמודאי לאיתויי (גיטין פט) ולינחות במיא ולימוד ולותיב פי' אדם שיודע לשוט במים (א"ב פי' בלשון יוני איש בקי לצלול במים אדירים עד הגיעו אל חול אשר בקרקע הים כמו אוספי מרגליות בלב ים) (א"ה גרסתנו אמוראי בריש): מד   [פריסטער קלייד] (ברכות כח) מאן דלביש מדא פירוש מלך שלובש הכתר מזה בן מזה פי' כהן בן כהן (א"ב אולי מדא הוא כהן שהיה לבוש מדו בד והענין כפול): מדבלל   [פערמישט] (בכורות כה) הצמר המדובלל בבשר פירוש מעורבב ואינו מתוקן. סוכה מדובללת כבר פירשנו בערך דבל: מדבר   [וויסטנייא] (ביצה מ) שוחטין את המדריות פירוש מלשון מדבר: מדבר   [פלאקער] (מ"ק יב) כיון דבעי מדבורי דנור' פי' אבוקות (א"ב בנוסחאות דידן כתוב מדוכרי): מדי   [איין לאנדס נאמע] (שבת סה) מדיות פרופות פירוש נשים מדיות פרופות בגדיהן ופירוש פורפת על אגוז ועל מטבע דרכן לצאת במקטורן ומשימות אגוז או אבן כנגד בית הצואר וקושרין אותה ברצועה. (כלים פרק כג) מדוכה המדית פי' מלשון או דכו במדוכה והיא ממדי ופרס ועל שם מקומה נקראת והיא מכתשת שדוכין בה: מדי   (יומא י) שער המדי כך נקוד בפי' ר"ח ז"ל והיא כיפה שהיא בלשון יון קמרא והוא שער קמרי דפליגי ביה רבי מאיר ורבנן: מדך   [שטייסיל] (שבת מא) ואם לאו בהכרע מדוכה קטנה של בשמים פי' ראשו של בוכנא שדכין בו והוא מקום שמעבירין בתוך המדוכה לשחוק בו. ובירושלמי מלא רגל מדוכה קטנה של בשם. (שבת קכג) מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה ופי' מהם בערך דך: מדין   [ווארעם] תרגום מדוע לא אכלתם את החטאת מדין לא אכלתון ית חטאתא מלה מורכבת היא מא דין: מדל   [אויס ברעכין] (פיאה פ' ג) המדל נותן מן המשואר על מה ששייר פי' מדל שלופי. כדגרסינן (מ"ק ד) מי סברת מאי מדלין מדלין ממש כלומר שדולין מים ומשקין השדה מאי מדלין שלופי. כדתנן (פאה פ"ז) המדל בגפנים כשם שמדל בשלו כך מדל בשל עניים. ותנן (שביעית פ"ד) איזהו מדל אחד או שנים המחליק שלשה זה בצד זה ירושלמי תנא דבי רבי מדל נוטל אחד ומניח שנים וכך מנהג בזמן שהבצלים זרועים רצופים מוציא מהם מבנתיים שיתגדלו בריוח ויעשו גדולים אותם שעוקר משם נהרויח הנשארים אינן נחשבין לקצירה לפי שתקנת הנשארים הוא הלכך נותן פיאה מן הנשאר לבד ומן הנעקר לבד. המחליק באחת יד פי' בענין אחד או כולן לגורן או כולן לשוק. פ"א באחת יד בפעם אחת: מדל   [פערמעגען] (במגלת איכה רבתי בגוים) אפקיד מדלי גבי ההוא גברא. ס"א פועלה. ס"א מה דילי'. (ירושלמי בשקלים) הלכה מותר שירי הלשכה. בר ימינא אתפקד גביה מידל דיתמין. כל הון ביתו יתן תרגום כוליה מידלא דביתיה: מדן   [בינדל] (שבת לג) חזא ההוא סבא דהוה נקיט תרין מדני אסא (סוכה יב) חבילי קש הני צריפי דאורבני כיון שהותרו ראשי מדנין שלהן כשרין. פירוש מדן ע' מובלע והוא מעדן כדכתיב התקשר מעדנות כימה ואלו הקשרין אינן עשויין להטלטל בהו. ותנן (כלים פ"ב) וכן המתי' ראשי מעדנים טהורה נחלקה לאורכה ונשתיירו בם ג' מעדנים שלשה טפחים טמאה: מדן   [וואגשאל] תרגום ירושלמי על פסוק ויאמר מלך מצרים למילדות קיימא בכף מודנא פי' בכף מאזנים ובתוספת אות אלף תרגום מאזני צדק מאדנין דקשוט: מדוע   [ווארום] לא אכלתם את החטאת (זבחים קח) מפורש בהלכה שנייה: מדעא   [בעקענטניס] כבר פי' בערך דע: מדעם   [עטוואם] תרגום אל תעש לו מאומה לא תעביד ליה מדעם ובהבלעת אות עין מידם תרגום כל מר מתוק כל מידם דמריר חלי לה: מדעית   [ארטס נאמע] (חגיגה כה) מן המודעית ולפנים נאמנין על כלי חרס. (פסחים צג) אי זו היא דרך רחוקה מן המודעית ולחוץ. גמרא אמר עולא מן המודעית לירושלים ט"ו מילין הוי פי' שם מקום: מדף   [בינען שייכע. פויגל פאלל] (נדה ו) ככר שנתונה על הדף ומדף טמא מונח תחתיה אע"פ שאם נפלה אי אפשר לה אלא א"כ נגע טהורה וכו'. עד הכא בטומאה דרבנן דקתני מדף כדכתיב קול עלה נדף פירוש טומאה קלה מדרבנן ומדף משמע קל כדכתיב קול עלה נדף לפיכך קתני טהורה (כלים פי"ו) והמדף של דבורים והמנפא טהורין פי' מדף זה נחיל של דבורים שהן כמין קערות של עץ. פ"א כלי שמשימין בו אש וגללי בקר ומעשנין בו בשביל שיפרחו הנחילין מן הכוורת ויקח הדבש מלשון אשר תדפנו רוח. פ"א כמין דף וקרש ולוח שהוא נתון לפני כוורת דבורים כשיבואו הדבורים מן המרעה ינוחו במדף קודם ואח"כ יכנסו בכוורת. (כלים פרק כג) הרשתות והמכמורות המדף והפלצור פירוש לוח של ציידים שצדין בו העופות כיצד מביאין לוח של אבן או של עץ ומעמידין אותו מוטה והמקום נמוך וסומכין אותו בעץ ומניחין תחת העץ מזון או פתיתין ויבא העוף לאכול ונופל העץ והמדף עליו ונתפש העוף. (עדיות פו) שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם לטמא בגדים ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין מה שאין המת מטמא. (זבין פ"ד) שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים ועל גבו מדף מטמא אוכלין ומשקין מה שאין המת מטמא. פי' המצע והבגדים שתחת הזב שמו מושב ובגד שהוא כסוי לזב שמו מדף כשהוא מושם למעלה מן הטמא ומתנענע מכחו ואין זה הדין אלא באוכלין ומשקין ולא זה אלא בזב בלבד. (פרה פרק י') כל הראוי לטמא מדרס לחטאת. (טהרות פ"ט) אם אינה חוצצת טמאה מדף. (זבין פ"ה) האוכלין והמשקין והמשכב והמושב והמדף מלמעלה מטמאין וכו' עד האוכלין והמשקין והמדף מלמטה טהורין: מדר   [שייטערהויפין] (עירובין קא ביצה לג) א"ר יהודה האי מדורתה מלמעלה למטה שרי. פי' דרך בנין אסיר כגון שנתן עצים בארץ ואחרים על גבן. אבל אם אחז העץ למעלה ונתן אחר תחתיו ועוד אחר תחתיו עד שמגיע בקרקע למטה כיון שאינם דרך בנין מותר וכן אם מבקש לצלות בצים כענין הזה הוא עושה אוחז העליונה ונותן אחרים תחתיה וכן פוריא אוחז הקרשים ומניח את הרגלים וכן חביתא כדים של יין שמשימין שורות שורות אוחז העליונה ומניח אחרת תחתיה: מדר   [אבפאלל] (פסחים מב) שופכן במקום מדרון (ב"מ פג) תינח במקום מדרון. (במיכה) כמים המוגרים במורד תרגומו כמים דאשדין במדרון (ב"ב כב) א"ר זביד בממדיר את בותלו פירוש לא אמרינן בטפח בלחוד סגי אלא במשפע ויורד כותלו כמו מדרון שאין אדם יכול לעמוד בו שמחליק ונופל. ויש ששונין במרדד את כותלו: מדר   [ערד שראלל] (בתורת כהנים) ועפר אחר יקח ועפר לרבות כל עפר במשמע אפילו מדר ואפי' חרסית פי' בלשון ישמעאל קורין לקוזזות אדמה מדר (א"ב פירוש בלשון יוני חלק וקרח לכן חלקי אבנים נאמרו כן): מדרגה   [שטאפע] כבר פירשנו בערך דרג: מדרוכיתא   [דורן] תרגום סנה ושם האחד סנה: מדרס   [טרעטען] כבר פירשנו בערך דרס: מדרקה   [פלאקסאדערען] כבר פי' בערך אלל: מה   [וואס, וויא, ווארום] (כתובות כח בכורות לו) כיון דאיכא עדים דאיכא מיא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן (בילמדנו במתאונני') מהו מה יתאונן אדם חי אלח משאדם מת הוא מתאונן. אלא א"ר שמואל מה יתאונן אדם על חי העולמים ועל מי יתאונן אדם גבר על חטאיו. אמר שלמה אולת אדם תסלף דרכו וכו': מהה   [פערפולען, פערזינקען] וכן מטלת המהוהא פירוש ר"ח שחרכה האש ונשארה כגון קורי עכביש. וי"מ בגד בלה. (כלים פכ"ד) ג' קופות הן מהוהא שטליה על ברייה פירוש בגד בלה שתפרו על בגד חדש הולכין אחר הברייה דנין אותו כדין ברייה. (שם פרק כ"ז) שלש על שלש שנימהה ממנה חוט אחד: מהה   [אבוואשען, אבווישען] (ב"ק סט מעשר שני פ"ח) ושל קברות בסיד ממהה ושופך פירוש ממהה החתיכות של אדמה במים ושופך מסתברא אלו שני חלקים מלשון וימח (אהלות פי"ח) נותן לתוך כברה שנקביה דקים וממהה (א"ב בנוסחאות כתוב ממחה ופי' ר' שמשון מלשון המחה החלב וגמעו והענין כמו ממחה בקערה שפירושו ממרק ויעשהו דק מאוד): מהט   [שנייצען, פיטצען] (שבת צ) צינורא קטנה של נחשת למאי חזייא אמר אביי שמוהטין בה את הפתילות. (ביצה לב) מוהטין את הפתילה בי"ט מאי מוהטין עדויי חשוכא פירוש המתעבה בקצה הפתילה כמין גחלת ומעכב האורה מותר לחותכה: מהל   [בעשניידען] תרגום חתן דמים למולות בדמא דמהולתא הדין: מהלוהא   [זיפף] כבר פירשנו בערך הל: מהם   [פערטיממלען] (נדה פ) מתוך שמהומה לביתא אין מכניסתו לחורים. לסדקים פי' שלהוטה אחר בעלה לתשמיש: מהם   [פערהעלען] ומעלים עיניו רב מארות תרגום ודמהמי עיניה מן משכינא סגיאן לווטתיה: מהסם   כבר פירשנו בערך הסם: מהר   [מיהד, פויל] (בויקרא רבה זוב דמה) אמרו למנהרי לב רבי אושעיא רבה אמר למפגרי לבא: מהרק   [מעבעל, הויזגערעטה] (עירובין סב) בריאה במוהרקי ואבריגני פי' ר"ח כגון בניין. ורבינו גרשם ז"ל פירש כלי הבית ורבינו ניסים פי' אבריגני שלוחים מוהרקי כתיבה וחתימה (ב"מ עג) מוהרקייהו דהני בספטא דמלכא מנח והוא הכתב שיש בו כרגא שעל כל אחד ואחד. ויש (יבמות מו) מוהרקייהו דהני בספטא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא לישתעבד למאן דיהיב כרגא כלומר כאילו מכורין הן וצריכין גט חירות: מוועי   [העפטיג שרייען] יפיח כזבים תרגום ודמוועי כדבותא. יביע אומר תרגום ומוועי מימרא (א"ב פי' בלשון יוני פועל המדבר בקול רם ופועל המפיח ושואף רוח): מוורן   כבר פירשנו בערך אספרון: מז   [האארע] (מגילה יח) לא הוי ידעו רבנן מאי סלסליה ותרוממך עד דהוה קא מהפך במזייה אמר עד מתי אתה מסלסל בשערך. (ע"ז עה) הני ריקי דמזייא דארמאי מדיחן פירוש שקין של שמרים של שיער: מז   [צערפליעסען, וואקלען] (חולין מה) הומרך פסול נתמסמס פסול נתמזמז כשר. הומרך נשפך כקיתון כלומר נמס כדונג בתוך האש נתמסמס כלומר אינו יכול לעמוד אלא נכפף. נתמזמז פירוש נתנדנד ונתקרקש ואינו מוליד. הרפאים יחוללו תרגום אפשר דגובריא מתמזמזין: מזא   [קאפף] (קידושין נב) ההוא גינאה דשקיל מוזא דירקא מוזא דשמכי. פירוש ראשי בצלים שהיו בשותפות בלא חלוקה וקדש בהן ואמרו אינה מקודשת: מז   [שפרייא) וכמוץ גנבתו סופה תרגום וכמוזא דיטלטליניה עלעולא: מזבח   [אלטאר] (בילמדנו ויקחו לי תרומה) מזבח מ' מחילה ז' זכות ב' ברכה ח' חיים מזבח הפנימי הוא מזבח הזהב הוא מזבח הקטרת: מזבלי   [מאטטע] (סוכה כ) מאי חוצלות מזבלי פי' עושין כמין יריעות ואח"כ תופרין אותן ועושין מהן כפיפות וכסויין: מזג   [געמישטער וויין] (סנהדרין יד) אילימא לדבר הרשות מי נפקו אל יחסר המזג כתיב פירוש כשם שיין מזוג שני חלקים מים ואחד יין כך אי אפשר שתהא לשכת סנהדרין בלא שלישית סנהדרין וכמה כ"ג כנגד סנהדרין קטנה. (בילמדנו בריש כי תשא אל יחסר המזג) שאם הוצרך אחד מהם לצאת לצורכו רואין אם יש שם כ"ג יוצא ואם לאו אינו יוצא. (סנהדרין יד) אל יחסר המזג וכו'. (נדה יט) וכמזוג שני חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני. ובריש נגעים כיין המזוג בשלג כדם המזוג בחלב כיין המזוג במים. (יומא פא) לשנה אייתו כולי עלמא מזוג ושתו אימור דאמרי אנא חייא מזוגא מי אמרי. (פסחים קח) אחד חי ואחד מזוג. ממולח טהור קודש תרגום ירושלמי ממזג דכי קודשא (ברכות נא) מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. (פסחים פו) כשהשמש עומד למזוג את הכוס. (יומא לה) אמר אביי כי חמרא במזגא. ואם אמר לו הוי מוזג ושותה. משקה מלך מצרים תרגום ירושלמי מזוגא דמלכא (ע"ז סט) ושתו ביין מסכתי תרגום ואשתו בחמרא דמזגית: מזד   הרבצל ומזור עיין ערך מזור: מזדנדזין   [שטאממלען] (חולין מח) אמר ליה אף אני אומר כן אלא שהתלמידים מזדנדזין בדבר (א"ב מזדנזין כתוב בנוסחאות ופירש רש"י מגמגמים): מזחל   [ריננע]. (עירובין צט) קולט אדם מן המזחילה פי' מקום מדרון שעושין סמוך לכותל שזוחלין בו המים ויורדין לארץ ופעמים שתהא של בנין ועושין בנין מדרון הזוחלין בו המים ולהכי נקרית מזחילה שכל דבר שמהלך על הארץ ועל הכותל נקרא זוחלין ועיקרו מן הכתוב עם חמת זוחלי עפר כי הנחש לעולם על הארץ מתהלך ומהכי שנינו מים זוחלין והמזחילה יש לה חזקה ואוקימנה במזחילה של בנין. (ב"ב כב) מרחיקים הכותל מן המזחילה ד"א הכא במזחילה משופעת עסקינן. פי' שמגיע לחצי גובה הכותל כעין זיזין והוא בנין כנגד כותל כולו שנמצא בראש הכותל עודף ומצא בנין מחוץ לעובי הכותל כמה שהמים של הגג עוברין עליו וזו היא מזחילה משופעת של בנין (ב"ב כח) המזחילה יש לה חזקה פי' כגון לוח קבוע בכותל בעל העלייה למטה מן הגג שיעור אמה ברוח מזרחית כולה כנגד גג העלייה כולה משוך מן הצפון לדרום על פני כל המזרח ורחבו של לוח כשיעור אמה והמים זוחלין ושותתין מגגו של זה לתוך חצירו של זה: מזלג   [גאבעל]. (כלים פ' י"ב) ניטל המזלג טמאה: מזמוט   [פריידען פעסט]. (חגיגה יד) מבני אדם שמתקבצין לראות במזמוטי חתן וכלה פירוש זמירות שאומרין לפני חתן וכלה כדי לשמחן (א"ב תרגום ושנותיהם בנעימים ושניהן במזמוטין): מזקף   (ב"מ ס) מזקפתא כבר פי' בערך חזרא: מזקת   [קאנאל] ויעש תעלה תרגום מזיקתא: מזר   [קאלפ האלץ] זיירי ומזרי כבר פי' בערך זייר: מזר   [ווארף שויפעל] המזרה והמגוב פי' בערך מגב: מזור   [ראנצע] (כלים פ"ב) רבי יהודה אומר אף הרבצל והמזרה פי' כיס שנותנין בו צידה לדרך. וי"א נוד צבוע ופתוח לשום בו לחם וצידה לדרך וכן תרגום צידה זוודין והכי הוא זה והמזרה ובלשון ישמעאל שם הכלי מזור (א"ב מזודא כתוב בנוסחאות והשתא אתו שפיר שהוא ענין צידה): מזור   [שפיננען] (סוטה לא) משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. (שם ו) ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. אמר לו רבי יוחנן בן נורי וכו' פירוש כשנשים מתקבצות לטוות באור הלבנה משיחות פלונית מעשיה כך וכך ואם יזכירוה בדבר ערוה תצא. רבי יוחנן בן נורי אומר בדבר ברור וכן הלכה: מזר   [פויל, אוסגעריננען] (חולין קמ) או בצים מוזרות פטור מלשלח. זמרי שנעשה כביצה מוזרות כבר פירשנו בערך זמר: מזריון   [איינע פפלאנצע]. (פסחים קז) אישתי מזריון ולא אישתי שכרא בעל הערוך גרס מי זריון בערך מי בשתי תיבות וגם רש"י פירש מי משרת פשתן אך נראה לי שהיא תיבה אחת ופירושה גרעין וזרע של מין עשב אשר לו סגולה להריק וכן נקרא בלשון ישמעאל וטעם הענין כי השכר עוכר הגוף ומשלשל יותר ממה שעושה משקה ההרקה עשוי בגרעין זה: מזרן   [קאבריץ] (כלים פרק י"ט) המזרן היוצא מן המטה כל שהוא פירוש בגד צמר שנותנין בני אדם הגדולים החשובין על מטותיהם תחת כל המצעות ובלשון לע"ז טפי"טא ועיקרו ישמעאל בלשון מיזר: מזרק   [נערפע, אדערן] אומצא ביעי ומזרקי כבר פירשנו בערך אמץ: מזרק   [גאצעללע איינע טהיר] תרגום כתוא מכמר כמזרקי מצדן: מח   [לעכערן] (פסחים סה) מיחוי קרביו רב הונא אמר מנקבן בסכין פי' להוציא הרעי: מח   [ערווייכען] (שבת קמ) חרדל שלשו מערב שבת ממחו ביד ואין ממחו בכלי (א"ב פי' ממרקין ועושין אותו דק במים או ביין עיין ערך מהה): מח   [שלאגען] (מגלה כה) ומחינא ליה באזרפתא ומחו לה אמוחא. פי' (גמ') שמכה שמועה זו על קדקדה כלומר מפני שלא תקרע היריעה היא ולא משום קדושה (א"ב לשון מקרא זה נהרות ימחאו כף ועיין גרסת הגמ' כי הוא אחרת): מח   [אבווישען] (ב"ב פח) החנווני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם א' בשבת פי' מדות הלח מקנח בספוג או בבגד שמא הוקרש השמן או היין בתוכם ויבא הפסד לקונה. ומשקלות ששוקל בהן ממחה בסכין או בעץ שמא נדבק שום דבר על המשקל וכשיקנה בהם יפסיד המוכר. (בפסוק את קרבני לחמי ובויקרא רבה בפ' צו) הכניסו לו תבשיל ואכלו וערב לו והתחיל ממחה בקערה. הה"ד עולות מחים אעלה לך: מח   [איבערגעבען] (ב"מ קיא) המחהו אצל חנווני או אצל שלחני אינו עובר. (שבת נז) דכי סלקן מנהרא מחית ליה ברישייהו (א"ב ענין שימה ונתינם וכן בעזרא וזקיף יתמחי עלוהי): מח   [וועבען] (שבת נח) הב"ע דמחי ממחא. וכדרב הונא בריה דרב יהושע דאמר כל שהוא אריג לא גזרו. (ברכות כד שבת קמ) כולהו חדא מחיתא מחתינהו. פי' מעשה אורג תרגומו עובד מחי: מח   [מעהל] (שם לו) כל דאית ביה מוחא מצטמק ויפה לו. (ברכות לט) ריהטא דחקלאי דמפשי ביה מוחא בורא מיני מזונות פי' קמחא. (פסחים מ) למימח בחסיסי (א"ב בנוסחאות כתיב למימח קמחא בחסיסי): מח   [זאפט, געהירען] מוח בקדקדו: מח   [וועהרען, אבהאלטען] בדניאל די ימחא בידיה פי' לשון מניעה ועכוב: מחבת   כבר פירשנו בערך חב: מחג   [ווינקען]. (ברכות מו) פרסאי במחוגא משתעו. (חגיגה ה) מחו במחוג קמי מלכא פירוש מורין באצבעות כלומר כל דבריהן ברמז הן ומרגישין זה דברי זה וזה דברי זה: מחגר   [האלץ, קעטטע] (כלים פי"ד) הסומך והמחגר פי' הוא החבל שקושרין תחת צואר השור ובלע"ז שמו פליר"א: מחט   [פעהלגע בעהרען] (בילמדנו בפ' בראשית) שוורים ופרות שלהם מתעברות ויולדות בלא צער ולא היתה אחת מהן מוחטת שנאמר שורו עיבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל: מחיה   [צייכען] (בראש נגעים) מחיה או שיער לבן: מחך   [דריקקען] תרגום וטבעת וכומז ועזקן ומחוך תרגום והמטפחת והחריטים לבורנקי' ומחכיא: מחל   [זאפט] (טהרות פ"ט) א"ר שמעון לא נחלקו על המיחל היוצא מן הזתים שהוא טהור על מה נחלקו על היוצא מן הבור שר"א מטהר וחכמים מטמאין. (שבת קמז) תנן התם (מקואות פ"ז) נפל לתוכו יין ומיחל ושינו את מראיו (מכשירין פ"ז) מי החלב כחלב והמיחל כשמן שאין המיחל יוצא ידי שמן דברי רבי שמעון. ר"מ אומר אע"פ שאין בו שמן. פי' מיחל המים היוצאין מעקל בית הבד עד שנותן קורות בית הבד על זיתים הטחונים והוא מי זיתים ויש בהן צחצוחי שמן: מחל   [פערגעבען]. (יומא ע. סוטה מא) ועל מחילת העון: מחל   [העלע גראבען] (פסחים פו) מחילות לא נתקדשו (יבמות קא) נכנס אחד מהן למחילה של דגים (א"ב לשון מקרא ובמחולות עפר ענין חפירות ומערות): מחל   [קרייז, טאנץ] (כלאים פ"ד) מחול הכרם פי' סביב הכרם כמו מחולות (תענית לא) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן (א"ב לשון מקרא ויצאת במחול משחקים): מחל   [בינדעל] (ב"ר פ' ע"ח) ויותר יעקב אשכחן חדא מחיילא דמיטכסין (א"ב נראה שפירש מלה זו אגודה): מחלץ   [מויער קעלענע]. (מ"ק יא) אבל לא במחלציים פירוש בלע"ז קצו"לה (א"ב לשון מקרא זה והלבש אותך מחלצות): מיחם   [ווארם קעססעל] (שבת מא) מיחם שפינהו לא יתן לתוכו צוננין בשביל שיחמו. (פסחים פו) והמיחם באמצע. (ובסוף פרה) הוזה המיחם לא הוזה הכסוי. (כלים פי"ד) קומקום כדי לחום בו מיחם כדי לקבל בו סלעים. פי' מיחם שניקב ממלאין אותו סלעים אם לא יצאו ממנו הרי הוא כלי ומקבל טומאה: מחס   [צאנק, שטרייט] חמסי גיליך תרגום ירושלמי מחוסי ושירוי צערי. וכיעסתה צרתה גם כעס תרגומו ומרגזא לה פנינה ארתח ומחסא לה (א"ב פי' בלשון יוני מלחמה וקרב אך בנוסחאות שלנו לא נמצא): מחספס   [בעדעקט] (יומא עה) טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמי שמונח בחפיסה ד"א דבר שנמוח בפיסת היד. ד"א שנבלע ברמ"ח אברים. רמ"ח מנין מחספס: מחפז   [ראבינער צייכען] (שבת צה. יבמות עג) מי"תה חו"מש אין לה פדיון ואסור לז"רים: מחץ   [קופע] (פרה פ"ד) לא בשולי המחץ ולא במגופת החבית. (סוף טהרות) היה זולף במחץ. פי' שולי המחץ תחתונו של מחץ ומחץ זה דומה לגת כמו שאמר לענין יין נסך. (ע"ז עד) הגת והמחץ והמשפך רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרים וכלים של חרס הן: מחצל   [מויער קעללע] (מ"ק כה) אשתעו כל צלמניא והיו למחצלייא. פירוש נמחו כל הפרצופין והוו חלקים כמחצליים. (ירושלמי בראש גמ' דפ' כל הצלמין) כד דמך רבי מנחם בר סימאי חפון איקונתא מחצלין אמר כמו דלא חמתון בחייו לא יחמין בדמיכותיה וחכמין אינון כלום. אמר ריש לקיש אין בינינו ולצדיקים אלא דיבור פה לבד וכו' עד למה נקרא שמו איש קדש קדשים שלא הביט בצורת מטבע מימיו. (פסחים קד) מאי ניהו בנן של קדשים רבי מנחם ברבי סימאי. עד שישמט מחצלו מידו. ס"א מחלצו כמו מחלצים שלמעלה דמשקין. וי"א מחלציים אגפיים של מעגילה וכך מפרש שפין את הסדקין במעגילה בלא מחלציים אבל על המחלציים אסור: מחצלת   [מאטטע, דעקקע] (סוכה יט) מחצלת קנים מחצלת גדולה (כתובות סד) נותן לה מטה ומפץ אם אין לו מפץ מחצלת. (אהלות פ"ח) סדין ומפץ ומחצלת: מחק   [אבמעקען] (שבת עג) המעבדו המוחקו פי' משיר השיער (מגילה יט) נייר מחקא הוא חיפה. (כלים פי"ג) מכתב שניטל הכותב טמא מפרי המחק. פי' קולמוס נחשת ראשו האחד דק עשוי לכתיבה ואחד עב עשוי למחיקה ואין כותבין בו אלא על הדונג או על האבק. (שם פי"ז) קנה מאזנים והמחוק (ב"ב קסג) שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. (יומא מח) מלא חפניו שאמר מחוקות או גדושות. (ב"ב פח) למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק. (גמרא) ת"ר מניין שאין מוחקין במקום שגודשין ת"ר אין עושין את המחק לא של דלעת וכו'. (ב"מ ע) תרגום אביי במחוקתא פי' להביא לתך חטים שהן ט"ו סאה והביא י"ו סאה שעורים פטור ומשני י"ו שעורים מחוקות הן שהן גדושות לתך (כריתות עו) תנן התם בריש מכשירין הממחק את הכרישה פי' מדחק ידו על הכרישה להסיר ממנה הטל (שבת קנג) תניא ר"א אומר בו ביום גדשו סאה פי' בו ביום שהושיבו את ר"א בן עזריה בראש גדשו סאה כלומר מידת הם אהו' קבים והיא מחוקה והוסיפו מדבריהם רבותינו כמה דברים כגון הגדישה שהיא יתירה על העיקר והדברים שהוסיפו מהן להיתר ומהן לאיסור והכל להיות העיקר שמור ומוזהר והוא כגון זה ששנינו נותן כיסו התירו לו לתתו לנכרי שלא יביאהו בעצמו ויחלל שבת זה וכיוצא בו להיתר ולאיסור. כל גזירות שגזרו מקצת מן המותר לעשות גדר לנשאר שהוא אסור מן התורה ור' יהושע אומר בו ביום מחקו סאה פי' העמידו כל דבר על עיקרו לא פחתו ולא הוסיפו אלא התירו העיקר המותר מן התורה ואסרו העיקר שהוא אסור מן התירה שאלו באו להוסיף על דבריהם חוששין שמא יפסדו גם דברי תורה שהן העיקר שיבא אדם להרהר ולומר כשם שזה אינו מן התורה אלא מדרבנן כך זולתי זה יש מן המצוות האחרות מדרבנן כמותי ובאו לגדור ונמצחו פורצין (ירושלמי בריש שבת) ר"א אומר בו ביום גדשו סאה לחבית שמליאה אגוזים כל מה שאתה נותן בהן שומשמין מחזקת פי' הוסיפו גזירות לגדור גדירות רבי יהושע אומר בו ביום מחקו סאה לא הוסיפו ולא גרעו אלא התירו המותר ואסרו האסור לחבית מליאה שמן אם יתן לתוכה מים מקיאה השמן: מחקק   [געזענוץ] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני) כל השותה יין הרבה סוף שהוא שוכח ברמ"ח איברים שבו. הה"ד פן ישתה וישכח מחוקק מחקק כתיב והיינו רמ"ח: מחיר   [פערבייטען] (תמורה ל) איזהו מחיר כלב האומר לחבירו הא לך טלה זה תחת כלב זה וכו': מחר   [מארגען] (במכילתא והיה כי ישאלך בנך מחר) יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן וכו':