משתמש:מושך בשבט/ערוך/1

ספר הערוך

הקדמת מוסף הערוך

אות אלף הזנה אוטומטית אא [דאס איזט דאס ווארט וואס דיא געריכטסדינהר פפלעגן דאמיט אנצופאנגן ווען זיא האבן עטוואס אויסגערופן]: בשבת   פרק הבונה (דף קנ) אא דאאזרך איכא בינייהו ת"ק סבר לא מיחייב ור"ש סבר כיון דאיתיה בגלטורין בעלמא מחייב פי' שתי אותיות שהן שם אחד א"ב דת"ק אינו מחייב ור"ש מחייב אי הכי היינו רבי יהודה דהוא כמו ת"ק דר' שמעון מחייב כה"ג וכ"ת אה"נ הא רבי יהודה אינו מחייב אלא בשתי אותיות שהן מלה ידועה כגון שש שהוא מן לשון ששה וכל דמיונו אבל אא שאין מהן מלה ידיעה כלל אם נתכוון לכתוב אאזרך וכתב אא רבי יהודה לא מחייב בהכי כיון דלא משכחת מינייהו שם ולא מלה ידועה ורבי שמעון אמר לך כיון דאיכא כתיב כי האי גוונא בגלטורין ומתקיימין כשאר כתיבה שהיא מלאכה מתקיימת אני קורא בה וחייב פי' גלטורין קמיעין שכותבים בהן אותיות כגון אא וכיוצא בהן פ"א כותבין אא במקום אמן אמן: (א"ב פי' קלטורין בלשון יוני שלוחי ב"ד וכרוזים והם להקהיל העם ולעוררם לשמוע קוראים בתחלת דבריהם בקול גדול אא ובאה בלשון חכמים אות ג' תמורת אות ק' במלות נכריות הרבה): אארא   [איין רייהע ציגל אודר האלץ]. (ביצה דף לב ודף לז ובעירובין לד) נתנו במגדל אארא דליבני פי' לבנים סדורים אחד על גבי חבירו ואינן בנויין וכל דבר שסדור זה אצל זה או זה ע"ג זה בל' פרסי קורין אארא: אב   [פאטר, הויפט]. (בשבת נז) ולא בטטפת פי' רב יוסף טטפת חומרתא דקטיפתא יש מי שאומר כי הוא ממיני מרגליות שתולות הנשים בצואריהן משום עין רעה ונדחו דבריו ואיתוקמ' מאי טטפת אבזייני כלומר אב שיש בו מינין הרבה כי מינין תרגומו זני כדכתיב וכל זני זמרא פירושו מיני זמר והיא נקראת טטפת מפני שנתנה למעלה מן המצח במקום הטטפת כדתניא יוצאה אשה בסבכה המוזהב' ובטטפת ובסרבוטין ואוקמה רבי אבהו טטפת המקפת מאזן לאזן סרבוטין המגיעין לה עד לחזה ויש מפרשין חומרתא דקטיפתא קשר שתולה בצוארה לקטף את העין שלא תשלוט בה וכיון דמשום הצלה היא תיהוי כקמיע מומח' ותשתרי. (א"ב פי' קשר של מיני שרף חלבנה וחלתית ויוצאות בו כדי שלא תכפינה מחולאי הרחם כמו שיוצאות מי שריחן רע בחומרתא דפילון ועיין ערך אפזייני) אבזייני שניתן על המצח באותן הקבועין היא יוצאה משום דלא שלפא ומחויא אבל בשאינן תפורין אינה יוצאה הואיל ונאין הן דלמא שלפא ומחויא. האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף ובשטר ובביאה (בכתובות מו) פי' אע"פ שמקדש אותה השטר ובביאה לא יתן אביה אותה לו עד שיקח ממנו הכסף ולמדנו שהן לאביה מדכתיב והיתה אבוהון דכולהו דם (בשבת כב) פירוש כל המצות מדם לומדות שלא יהי בזויות. אב הטומאה מד"ס ספקו טמא (בפ"ד דטהרות קו) אב הטומאה דרבנן הוא דתניא בספרא בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הגוים מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם (ובנדה טו) מעת לעת דרבנן וכתמי' מדרבנן ודם תבוסה מדרבנן ואותן (דכלי' טו) כולהו אבות הטומאה דאורייתא ומפר' טומאתן (מקוואות קלד) פי' אבות הטומאה עיקר הטומאות כגון שנא' אבי כל תופש כנור וסדר טהרות היה לו לקרותו סדר טמאות או דין הטמאות אלא כינה סדר טהרות. אבות מלאכות ארבעים חסר אחת (ירושלמי) מנין לאבות מלאכות מן התורה כנגד מ' חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה ר' יוסי בר בון בשם רב שמואל ב"ר נחמני אמר כנגד מ' חסר אחת עבודה ומלאכה שכתוב במשכן ר' יוסי ב"ר חנינא אמר זה הדבר אין כתוב כאן אלא אלה הדברים דבר דברי דברים מכאן לאבות ותולדות רב חנינא דציפורי בשם ר' אבהו אמר אלה א' חד ל' תלתין ה' חמשה דבא חד דברים תרי מכאן לארבעים אבות מלאכות חסר אחת שכתוב בתורה רבנן דקיסרי אמרי מן אתרם לא חסר' כלום א' אחד ל' תלתין ח' שמונה היינו ל"ש ארי לא מתמנעין רבנן דרשי בין ה' לח' ושם מפורש באותה ההלכה אב הטומאה לטמא הכל וכו': אבא   [פאטר] קיים אמר ליה אימא קיימת פי' בלשון תימה השיבו כלומר ואימא קיימת כלומר נח נפשהון דתרווייהו רבי' חננאל פי' שאל רבי חייא לרב בן אחיו ובן אחותו כשעלה לארץ ישראל שאלו אבא קיים כלומר אבי חי הוא לא ביקש רב לומר כי מת א"ל אבי שלי חי הוא כלומר אביך אינו חי וכן השיב לו על אמו בלשון הזה ומסתברא שלא היה שונה כמו שכתוב בספרינו אלא כך אמר לו אבא קיים אמר לו אבא קיים אימא קיימת אמר לו אימא קיימת. פי' אחד מן חסידי מגנצא שאלו על איבו ועל מרתא שהיו אחיו ואחותו. כדגרסינן (סנהדרין ה) איבו וחנה ושילת ומרתא ורבי חייא כלהו אחי הוו זה ג"כ (בפסחים ד ובמ"ק כ ובחולין כד) אבא ממשפחת בריאין הוה. (ובחולין קלז) מאן ריש סדרא בבבל אבא אריכא. (ובברכות מח) ארדיליא לי וגוזליא לאבא (ובחולין מה) אי הכי אמר אבא לא ידע בטריפות כלום פי' אבא אריכא הוא רב ולמה קראו ארוך בדורו כמפורש במסכת נדה (מ"ה). אבותיכם איה הם (סנהדרין ק"ה בגמרא דג' מלכים בחלק) אמר רב תשובה נצחת השיבתו כנסת ישראל לנביא אומר להן נביא לישראל אבותיכם שחטאו איה הם אמרו לו והנביאים הלעולם יחיו. בר אבהן ובר אוריין (מנחות כג): אב   [פרוכט]. קישות שהתליעה באיביה (בגמרא דנשתברו רגליה (בחולין בפ' א"ט ובסוף גמרא דפרק כל הכלים) שקשורה באיביה פי' בקרקע מקום שמתגדלת: אוב   [צויברער]. ובעל אוב והמחלל את השבת (כריתות ב ובסנהדרין נג) במשנה ובעל אוב זה הפיתום והמדבר משחיו וידעוני המדבר בפיו ובגמ' ת"ר בעל אוב זה המדבר מן הפרקים ומבין אצילי ידיו וידעוני זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בפיו והוא מדבר מאליו. (א"ב פי' פיתון בלשון יוני מין רוח טומאה והוא אוב מגיד דברים נעלמים לבעל אוב ומכשף אשר הוא כאיש נבוב ומבולבל וקול הרוח נשמע כיוצא דרך אבריו): אובא   טמיא [זא האט גהייסן איין געצן בילד]. (בשבת קנב ובברכות ס) פירש ר"ח ז"ל אובא טמיא שם ע"ז והיה שם שד והשד עונה לו ולשד היו עובדין כדכתיב יזבחו לשדים לא אלוה והשדים משיחין כדמפורש (בחגיגה טז) ו' דברים נאמרו בשדים וכו' ומצאנו סיוע לדבריו (כריתות ג) עולא אמר בעל אוב דקתני במקטר לשד. דרשו אל האובות ואל הידענים בארי נתנבא פסוק זה (בהגדת ילמדנו בכי תשא): אבא   [וואלד] כשלניא (במ"ק יב) פי' יער שנכשלין בו בני אדם ויש שקורין בשילניא פי' שם עיר כלומר יער היה לו באותו מקום: אבא   [בוים]. אגודא דנהר' (במציעא קו) פי' ר"ח ז"ל אילן של ערבה: אבא   [וואלד] זרדתא ופירא (כתובות עט) פי' יער של עצים: אבוב   [ארגל]. נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב (מנחות סו) אבוב של קליות (במשנ' דכלי' כלי עץ וכלי עור ובספרי בפרשת ואם תקריב) אבוב של קליות פירו' כלי חרש כמין טיגן שקולין בו כמו שנא' אשר קלם מלך בבל וכך אמר בכל מקום קליות ואגוזים והיה מנוקב כדי שתהא האור שולטת בכולו כדתנן במנחות ויש אומרים אביב של קלאים דמות קנה מן ברזל להדליק בו האש לא היה מכה באבוב של נחשת ולא באבוב של ברזל אלא באביב של קנה מפני שקולו ערב. במשנה (ערכין י) ובגמרא פתח בחליל וסיים באבוב אמר רב פפא היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה. ת"ר אבוב היה במקדש חלק היה ודק קטן היה ושל קנה היה ומימות משה היה והיה קולו ערב וצוה המלך וצפוהו זהב ולא היה קולו ערב נטלו את צפויו והי' קולו ערב כמו שהיה (ובסוכ' נ' פ' החליל חמש' וששה) גמרינן מאבוב דמשה ומר סבר אין דנין אפשר משאי אפשר כלו' אבוב אי אפשר לעשות' ממתכת כמו שאמרנו אביב לחראי זמר לגרדאן ולא קבלוה (יומא כא) פי' כמו משל הוא אבוב שהיה לשרים גדולים וזמרו ביה אנשים פחותים ואינו ערב להן אלא מחזירין עליו. כנור ועוגב תרגום בבלי וירושלמי כינורא ואבובא: כחלילים יהמה תרגומו כזמר אבובין דוי: אביב   [זאנג דער. פריהלינגס מאנט דאס איז חודש ניסן]. פירות האילן ותקופה ואביב. בגמרא דרבן שמעון בן גמליאל (בסנהדרין יא): אביבית   [ציטערניש] (בב"ר פ' יט) והנחש הי' ערום שמעת מימיך אומר חמור זה יוצא חמה עלי' אבבית עליה והיכן ייסורין מצויין על בני אדם קור וחום חמה ואבבית ס"א ועועית (ובפר' כ"ג) ויקח לחם וחמת מים נכנסה בו חמה ועבעבית: אבוב רועה   [אין קאלמוס צווייג]. (שבת קט) ושותה את אבוב רועה פי' עשב הוא ונקרא אבוב אלראעי בלשון ישמעאל ופי' בגמרא חוטרא דרעיא ומפרשין אותו ענף שגדל יחידי שאין לו ענפים אילך ואילך: אבנינוס   (בריש מדרש ויקרא רבה) הבן יקיר רבי יהושע בר נחמן אמר אבגינוס פי' בל' יוני איש מיוחס ובעל הערוך גרס אוגנוסטטו עיין שם): אבר   [פרלורן זיין]. חבל על דאבדין ולא משתכחין (סנהדרין קיא סמוך לאנשי עיר הנדח' בחלק) פי' ווי לאבידה שלא נמצאת כמותה אחר שנאבדה כלומר שלא נמצא כאבות: אבדומה   [איין פיש פון דעס נילוס]. דרש רב יהודה בר אלעאי אבדומה שריא (סוכה יא) פי' דג שמניחין אותו בחמה עד שמבאיש ועושין צחנתו אבדומה והוא טרית פי' אחר אבדומה הוא דג שמו ידוע ובלשון יוני אבדומין: (א"ב נראה שתתכן גרסת אברמין באות ר' כי כן נקר' מין דג רחב גדל בבריכות מים בלשון יוני): אבדן   [זא האט גהייסין איין אמורא]. אמר אבדן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים (ברכות כח) פי' אבא ודן שמו ולישנא קלילא קרי ליה אבדן. אבלוקוס   (ירושלמי דמגלה פרק שלישי) שלח רבי אבהו וכתב להו כבר פייסנו לשלשה ליטורין לטוב ילד לטוב למד ותרשיש אבדוקוס אבמוסוס ותלסיוס פי' בלשון יוני אבדוקוס טוב ילד אבמוסוס טוב למד תלסיוס דבר של ים ואבן טובה אשר אינה כעין ים וכן תרגום תרשיש כרום ימא ורבי אבהו כתב בלשון חכמה שאם תבא האגרת ליד נכרים לא תובן כוונתו והתלמוד פירש שמותם: אבחונוס   (ירושלמי דכלאי' פרק שמיני) מאי אבוהונוס חמר סלק כן גרס בעל הערוך בערך לובדקס וגרסת נוסחאות שלנו אבחטוס ובלשון יוני חמור נקר' הונוס ופי' אבהונוס חמור של ציה ומדבר חרב והוא הנקר' חמר סלק או סרק שהו' חמור יערי): אבו   תרגום בבלי של והאנפה למינה ואבו לזנה תרגום ירושלמי של והדאה והאיה וותא וית אבו): אבזקת   [איין קליין ווערמל]. מאי הבריקה רבי אבא אמר אבזקת (מציעא מח) פי' אבזקת תולעת הנקרא עש ואוכל הבגדים שהן מילתא ויש מפרשים אבזקת רקב בעצמות מולאות שהן פרדות כגון מולאות של בית רבי (א"ב ברק ובזה שמות נרדפים הם אם כן הבריקה אבזקת): אבזר   [נעבן זאכן]. עולה וכל אביזרהא (מנחות עג) אינהו וכל אבזרייהו (סנהדרין עד) פי' כל מידי דשייך לאותן ז' מצות דבל' ישמעאלים קורין אבזאה והוא תבלין של קדרה (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן עול' וכל חבירתה וגרסינן אינהו וכל אברזייהו): אבחטוס עיין ערך אבהוניס: אבט   [וואן צום באדן]. אבטאות של כרכים (שבת ח) פי' כריכות שעושין בבית המרחץ וי"א עביט של מימי רגלים ר"א אשטוב"א וכן פי' שמא באבטי עברה כששאלו את בן זומא (חגיגה מו): (א"ב   בנוסחאות דידן כתוב אמבטאות ופי' מלה זו בלשון יוני כלי גדולל טבול ולרחוץ בתוכה): אבטליות   [צענדר]. בשני אבטליות כגון שולנמו ופטורי בגמ' דמעשר בהמ' מצטרף (בבכורו' כה) אבטלאות פ' כרכים גדולים דכמקום שיש שם גשר דמי דאין שם מים ביניהן ומצו למיזל הני להני: אבטינס   [זא האט מען גרופן דאס הויז וואס מען האט דרינן גמאכט דאס קטורת. ווייל דער ערשטר קינסטלר צים קטורת האט זא גהייסן]. הוליכוהו לעליית בית אבטינס (יומא יא ובריש תמיד כח) פי' מוליכין אותו לבית אחד נקרא בית אבטינס שהיו ממונים על מעשה הקטרת כדי שילמדוהו חפינה וכן אמר תנא ללמדו חפינה: אבטיונם   (ירושלמי דשבת פרק במה אשה) רבי אלעזר על לפוניה אתא אבטיונס דרומאי ואוקמיה מאחריו פירוש בלשון רומי שר שומרי העיר ופקיד על הצופים): אבטומטוס (מדרש תהלים מזמור ראשון) ולב כסילי' לא כן אלו המינים האומרים אבטומטוס הוא העולם פירוש בלשון יוני מניע עצמו בלתי מניע חצוני וגם מלה זו מורה על דבר בא במקרה זולת כוונת פועל): אביי   [מיין פאטר]. שאל מר רב יעקב החבר בן מר רב נסים אשר ממדינת קריוא"ן לבית דין הגדול של אדונינו שרירא ראש ישיבת גאון יעקב ולבית דין הגדול של אדונינו האי אב ב"ד ישיבת גאון יעקב זו השאלה והשיבו כך וששאלתם אית בפירושי דגבן כל רב מבבל כל רבי מארץ ישראל מאי טעמא מקצת תנאי ואמוראי בשמא גרידא כגון שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יוחנן רב ושמואל אביי ורבא ומקצתהון בשם רבי כגון רבי עקיבא רבי יוסי רבי שמעון ומקצתהון בשם מר כגון מר עוקבא מר ינוקא ומקצתהון בשם רב כגון רב הונא ורב יהודה ומקצתהון בשם רבן כגון רבן גמליאל ורבן יוחנן בן זכאי ודאי כמו ששמעת כי ר' מחכמי ארץ ישראל הסמוכין שם בסנהדרין שלהן דאמרינן לענין סמיכת זקנים דסמכין ליה וקרי ליה רבי ויהבין ליה רשותא למידן דיני קנסות ורב מחכמי בבל הסמוכין בישיבות שלהן והדורות הראשונים שהיו גדולים מאד לא היו צריכים לרברבם לא ברבן ולא ברבי ולא ברב לא לחכמי בבל ולא לחכמי ארץ ישראל שהרי הלל עלה מבבל ולא נאמרה רבנות בשמו ובנביאים היו חשובין שאמר חגי הנביא לא עלה עזרא מבבל ואין מרברבין אותן עם הזכרת שמותיהן ולא שמענו כי התחילה זו אלא בנשיאים מרבן גמליאל הזקן ורבן שמעון בנו שנהרג בחרבן בית שני ורבן יוחנן בן זכאי כולן נשיאים ואף רבי התחיל מסמוכים מאותה שעה רבי צדוק ורבי אליעזר בן יעקב ופשט הדבר מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי ולהלן וסדור בפי הכל גדול מרב רבי וגדול מרבי רבן וגדול מרבן שמו ולא מצאנו אדם שנקרא רבן חוץ מן הנשיאים ואע"פ שמפורש בסוף מסכת עדיות תוס' בלשון הזה מי שיש לו תלמידים ותלמידיו תלמידים קורין אותו רבי נשתבחו תלמידיו קורין אותו רבן נשתבחו אלו ואלו קורין אותו בשמו אעפ"כ לא מצתנו רבן אלא נשיאים רבן גמליאל רבן שמעון רבן יוחנן בן זכאי רבינו הקדוש ואעפ"י שנקרא ר' יהודה הנשיא ולא נקרא רבן בל' הזה אלא רבינו ואעפ"כ כינה שמו וכן אמר רבי אומר ויש בתנאי' שקוראין רב במקומות ידועין כגון רבי חמא אמר בשבת רב אבא אמר בהודאה תחילה וסוף בברכות רב אבא אמר שאלתי את סומכוס בכתובות אבל מר אחת משני דרכים או מי שזה עיקר שמו כגון מר בר אמימר מר בר רב אשי או מי שזה חלק משמו כגון מר קשיש' ומר ינוקא בני רב חסדא אלו דרך אחד ודרך שנייה ראשי גליות שבבבל והנשיאים המעותדים לנשיאות מבית דור כגון מר עוקבא מר יוחנן מר יהודה ומר זוטרא ויש בהן שמאחרין את מר אחר שמותיהן כגון הונא מר יהודה מר בר מרי מר אמי מר אלא רבינו שמואל שתלמידיו אמרו מר שמואל ומבית דוד שקורין אותו רבנא נחמיה ורבנא עוקבא בני ברתי' דרב ואמרי' אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש אבל רב שכתבת כי הוא בקרואין בשמותיהן לא רב שמו אלא אבא שמו ומפורש בכמה מקומות מן התלמוד דקאמ' שמואל לא ידע אבא וסבר אבא וכיוצא באלו ואמרי' (בחולין דף קלז) כי סליק אסי בר הונא א"ל ר' יוחנן מאן ריש סדרא בבבל א"ל אבא אריכא א"ל אבא אריכא קרית ליה נהירנא כד הוה יתיבנא אחוריה שבסרי שורן אחוריה דרב ורב קמיה דר' ונפקין זיקוקין דניר מפומי' דרב לפומי' דר' ומפומי' דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידענא מה אינון אמרין ואת אבא אריכא קרית ליה אבל שמואל ודאי כיון דהוא רישא דאמוראי ליקריה ומשום דכולהו שמעיה לא קריוהו רב ולא אסתמיך התם דליקרי רבי הלכך רב הוו מכנ' ליה לשמיה הכי ושמואל מכני אריוך ושבור אבל כינוי של רבנית לא ואביי ורבא שכתבת אין אנו מפרשין לך דאביי נחמני שמו ומפרשא בכמה דוכתי מגמ' ונקיטי רבנן דבר אחוה דרבה בר נחמני הוה ותלמידים וכיון דהוה שמיה נחמני בשם אבוהו דרבה לא הוה קרי ליה כל שעתא נחמני בשם אביי אלא הוה קרי ליה אביי בלשון ארמית כארם שקורא אבי סלק ליה אביי וכיון שהיה מן האבות והגדולים קריוה רבנן הכי ורבה ורבא אבא ואבא שמותיהן כאשר הוא ברור דאמר רב נחמן דנייח ליה לאבא וזה רי"ש שבראש המילה סימן היא לרב ולישנא קלילא וכן ראמי בר חמא אמי שמו ומפורש תלמוד בכמה מקומות היינו דשמעינן ליה לאמי ראבין אבין שמו אבין תכלא אבין דסמכ' אבון אחי הרבה כן בתלמוד רב בון אבון שמו רבינא אבינא שמו אשי ואבינא סוף הורא' (פסחים פט) מאה פפי ולא חד אבינא וכן כל כיוצא באלו כגון רחבה רב אהבה הוא וכגון רפרם ויש בתלמוד רבים דמפרש בפסחים אמר רחבה אמר רב יהודה הר הבי' סטיו כפול היה ושבח דאסתפק' ליה רב יהודה אמרה או רבי יהודה אמרה ואמר הכי ואית לן נמי חד דזוטר מינייהו: אביון   [איין פארשמאכטעטער ארמר מאן]. כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה (בבראשית רבה פרשת ע"א) אמר רבי בנימין בן לוי לא ראשו של פסוק זה סופו ולא סופו ראשו וכו' אביון לא כסיף למתבעי (במציעא פ' המקבל קיא) בגמ' דאמר שכר את האדם פירוש אביון דחוק יותר מן העני (ובויקרא רבה בפרשת בהר סיני) דל ז' שמות נקראו לו עני אביון מסכן דל מך רש דך עני כמשמעו אביון שהוא רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו שותה ותאב לכל מסכן שהוא בזוי לפני כל היך כמה דאת אמר וחכמת המסכן בזויה דל שהוא מדולדל מנכסיו דך שהוא מדוכדך רש שהוא מתרושש מך שהוא בפני כל מך עשוי כאסופה התחתונה: אביונות   [קאפערן]. תמרות אביונות וקפריסין (במעשרות בפ' הכובש סד ובגמרא דחוץ מן היין בברכות לז ובערובין פ' בכל מערבין) פירו' אביונות פרי עצמו קפריס היינו שומר הפרי והוא נץ של אביונות שנקראין ביטוח' כמו הנץ לרימון: אבויין   [שנייד מעסר]. וכתתו חרבותם לאתים תרגומו לאבויין (בבמה אשה ירושלמי): אבל   [ווארהאפטיג] אמר להן אבל (ערובין ל) פי' אבל אמת ותרגום אבל שרה אשתך בקושט': אבל   (מדרש בראשית רבה פרשת וירא יעקב כי יש שבר) אבל אשמים אנחנו רבי אבא בר כהנא אמר לשון דרומי הוא אבל ברם ובכל התלמוד כן פירוש מלה זו: אבל   [טרויער]. האבלתי כסיתי עליו את תהום (ב"ר פ' ל"ג) אמר רב יהודה הובלתי כתי' אין עושין כסוי לגיגית לא מכסף ולא מזהב אלא מן החרס ממינה וכו' מאבולא ועד סיכר' (בכתובות יז ובגמ' דעוד אמר ר' יהודה במגילה כט ובמ"ק כב ובב"ב ס') פי' מאבול' ועד סיכרא מבית האבל ועד הקבר שסוכרין בו המת אבל רבתי בגמ' דהקובר את מתו באלו מגלחין פי' מסכתא היא ויש בה הל' אבלות ורוב הלכות אלו מגלחין בה שנויות ושתים הן אחת גדולה ואחת קטנה: אבל   [איין קארב מיט לוג. אדר דער שטיין ווס דער וועשר שלאגט דרויף דיא וועש] אובלא דקצרי (שבת קכג ובסנהדרין צב ובגמ' דג' מלכים קד) פירו' כלי של ברזל הוא וברייתו כעציץ של קנקן ושיעורו כחצי קנקן של יין ומנוקב נקבין דקין וכשמתגפרין הכלים כופין אותו ומניחין תחתיו גפרית על הגחלים ופורסין על אותו אובלא הבגדים ומתגפרין ומתלבנים. פ"א של ר"ח ז"ל אבן גדולה שנותן הכובס עליה הבגדים והיריעה שרוצה ללבנה והיא שרויה במים ומכה עליה במזור מכה ומהפך ומכה ועוד שורה ומכה ואחר שישלים שוטחה ומיבש' ועוד חוזר ושורה ומיבש פעם אחר פעם עד שתתלבן היטב פ"א ערבה של כובסין שהיא מנוקבת ויוצאין המים ומשיירין הבגדים כמו שעושות הנשים שלנו שמכבסות הבגדים. ויש אומרים כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים ומסתברא דמנוקב הוא כמפורש בריש חלק מנקבין אותו ככברה אמר אביי כי אובלא דקצרי ובית קיבול יש לו מדגרסי' בענין אחז (סנהדרין קד) אובלא דקצרי סחוף על רישיה: אבלא   [דעקל]. אמר רב חסדא אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה ולא דמו להדדי אלא כי אובלא לדנא (סנהדרין פ' זה בורר) פי' אובלא כסוי החבית שאין בהן דיבוק אלא הנחה בלבד: אבולי   (מסכ' ב"ב פ' מי שמת) אאבולי ואאסטרטיגי פי' בולי בל' יוני בעלי עצה ואות א' (נוספח): אבולאי   [טואר. טיר] דמחוזא (ערובין ו') בעושין פסין לביראות פי' אובלא תקר' של מבואות לחיזוק מפני כובד הכובי שעושין אותה הכובי עליה דירה לשומר המבואות ולא משום צורת פתח ובלשון יון אנבו"לי ובל' ישמעאל אלד"רוב (יומא יא) אמר ליה אביי לרב ספרא הני אבולי דמחוזא מ"ט לא עבדי וכו' (בנדה סו) אתקין רבא במחוזא משום אבולאי פי' שהיו סוגרין המבואות בלילה ולא היו יכולות לצאת בלילה בבית הטבילה התקין להם שיהו טובלות ביום ח' פתחו מאבוסיה תרגומו פתחו אבולהא: (א"ב פי' בלשון יון תקרה גדר שור וחומה תרגום ירושלמי עד רדת חומותיך הגבוהות והבצורות די יחתון אבוליכון רמיא ותליליא): אבלינא   [נוסבוים האלץ]. מעות של אבלינא (בבהעלותך בהגדת ילמדנו): (א"ב פי' בל"י כלים עשויים ממין ברוש לא ירקב): אבלוסמוס   [איינגזעצטע שטיקר]. ומי לא עסיקי' בכלי אבלוסמוס (בגמרא דאחד הבגד זבחים צד) פירוש כלים של עור קשים ועבין: (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן אכסלגוס ולא יתכן כי אכסלגוס בל"י מין עץ ופי' אמבוליסמוס בל"י כלים עשויים מחתיכות עורות או בגדים): אבמוסוס   עיין ערך אבדוקים]: אבן   תקומה [איין טייאר שטיינדל וואס דיא ווייבר טראגן עס אוף דעם האלז. דאמיט זייא זאלן ניכט מפיל זיין]. (שבת סו) פי' יש אבן ידועה כשתהיה תלויה על אשה הרה אינה מפלת ומותר לצאת בה בשבת וגם המשקל שכנגד אותה אבן תקומה מועלת ומותר לצאת בה בשבת אבל משקל דמשקל עלת' בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא ואין יוצאין בה: אבן   שואבת [מאגנעס שטיין. וואס עס ציהט דאס אייזן צו זיך]. תלה לה לחטאת ירבעם (סנהדרי' קו ובסוטה מז) פירש אבן ששואבת הברזל ומושכתו אצלה שם לנגדו של עגל ירבעם ושאב את העגל והעמידו באויר: אבן   מסמא [רוה שטיין איין שטיין אוף דעם איין געצן בילד איזט. איין שטיין דאס ליגט אוף איין אומריינו זאך. איין גאנץ גרויסר שטיין] (בפרק קמא דמסכת כלים שבת עב נדה עז) פירוש כל היכא דמסיט ליה זב לכלי חרס אפילו על גב אבן מסמא הרי הוא טמא מחמת הסיטו ותניא בספרא מנין לעשרה מרכבות זה על גב זה אפילו על גב אבן מסמא ת"ל כל המרכב פירוש אפילו שמו אבן על עשרה מרכבות ורכב הזב על גב האבן כל המרכבות שתחת האבן טמאות זה פי' אבן מסמא וכיון שאם רכב הזב עליהן טימאן על גב אבן מסמא הכי נמי טהור אם רכב עליהו על גב אבן מסמא נטמא דתנן באבות הטמאות למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא ותניא בסיפרא והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא זה פי' רב ניסים זצ"ל. ורב האי גאון ז"ל פירש בפרק אמר רבי עקיבא לענין ע"ז אבן מסמא כמו אבן שומ' על מושב ועל האבן ע"ז וניטלה ע"ז וניטלה האבן ובא אדם וישב על אותו המושב והאי הוא דכתיב והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב ותני עלה אפילו ישב על עשרה מצעו' זה על גבי זה אפילו על גבי אבן מסמא אף על גב דהא בזב אמור' נדה נמי ומושב נדה מטמ' כאבן מסמ' וקאמר רבה דקסבר רבי עקיבא עבודה זרה כנד'. פירוש אחר אבן מסמא כדכתיב ושומת על פום גובא שאם יש אבן על משכב זב או זבה וישב אדם על האבן אף על פי שלא נגע אדם במשכב שהאבן חוצצת טמא אף על פי שהאבן אינה מקבלת טומאה כדתני' אפילו ישב על עשר מצעות זה על גב זה ואפילו על אבן מסמא. פירוש אחר אבן מסמא דריש פרק דם הנדה אבן גדולה שאינ' מטלטלת דכתיב ושומת על פום גובא והנדה יושבת עליה מה שתחת האבן טמא (א"ב וכן פי' מכסימא בל"י גדול' מאוד. ובית אבן היתה נקראת (בפ"ג דפרה צה) ופי' בריש יומא למה נקרא שמה לשכת בית אבן לפי שכל מעשיה בכלי גללי' ובכלי אבני' וכלי אדמה ויש מפרשים כמו משם רועה אבן ישראל): אבן שעות   [זייגער. זין זייגער]. (עדיות פ' כל המטמאין באהל כ ובכלים בפ' י"ב כח) בטבעות טבעת אבן פי' אבן שעות צל המעלות תרגומו טולא אבן שעיא וארולוגין בל' חכמי' בפיסק' דהחדש וכן בלשון יון ויש מפרשין מאזנים שיודעין בהן בחמה כמה שעות הלכו מן היום: אבן טועין   [דער שטיין פון דיא פעראירטע]. (תענית יט ובב"מ בפ' אלו מציאות כח)פי' אם נמחית מלשון וימח את כל היקום כלו' אם כסוה המים כאלו נמחית מן העולם בירושלמי מפרש כשם שאי אפשר לאבן הזאת להמחו' כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו ואבן טועין אבן גדולה היתה בירושלם כדגרסינן באלו מציאות (בגמרא עד מתי חייב להכריז) תנו רבנן אבן טועין היתה בירושלם כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה ותן סימניה ונוטלה וזו היא ששנינו צאו וראו אם נמחית אבן הטועין: אבן המנוגעת   [קרעציגר שטיין]. (פר' אחרון דזבין קמז). אבן הברד במים בפרק יש במקואות קלא). אבן כתף (בשביעית ל"ח) ומפרש אלו הן אבני כתף כל שאינה יכולה לינטל ביד אחת דברי רבי מאיר ר' יוסי אומר אבני כתף כשמן כל שהן ניטלות שתים ושלש על הכתף והיינו אבני דאכפי דגרסינן (בב"ב ס"ט) אבני כתף שהן גדולים ואין אדם יכול לנשאם ביד אלא בכתף ונותנין אותן על העומרים כדי שלא יפזרם הרוח ויש מפרשים אכפי עמרים כדגרסינן (פסחים מ) להנהו דמהפכי כפי. אבני שיש טהור (חגיגה יד) ת"ר ארבעה נכנסו לפרדס זהו המפו' בהיכלות רבתי ובהיכלו' זוטרתי שהיו עושין מעשים ומתפללים תפלות בטהרה ומשתמשין בכתר וצופין בהיכלות ורואין היאך משמרות המלאכים במעמדם והיאך היכל אחר היכל ולפנים מהיכל וקאמר להו רבי עקיבא כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים פירוש כי מי שהוא מגיע בצפייתו לאותו מקום נראין לו שם מים רבים ואין שם מים כל עיקר אלא דמות בעולם נראה לו ואם אמר הרי אלו מים נהדף לפי כי שקר הוא אומר וכן מפורש בהיכלות רבתי בלשון הזה מפני ששומרי פתח היכל שיש מטילין אלף אלפי גלי מים ואין שם אפילו טיפה אחת אמר רבי עקיבא נראה כמי שיש בו גלי מים ואין בו אפילו טיפה אחת אלא אויר זיו אבני שיש טהור שהן כלונות בהיכל שהיה זיו פניהם דומה למים ואם אמר מים הללו מה טיבן וכו' ברייתא ולא שהן עולין למרום אלא בחדרי לבן רואין וצופין כאדם הרואה וצופה בעיניו דבר ברור ושומעין ואומרין ומדברין כעין הסוכה ברוח הקדש זה פירוש רב האי גאון ז"ל: אבני   בית קוליס (אלו מציאות דף כה) פירוש בערך מרקוליס: אבניתא   תרגום ירושלמי והאנפה למינה ואבניתא: אבס   [שטאפן]. אין אובסין את הגמל (שבת קכה) פי' אובסי' מפטמין כדכתיב וברבורי' אבוסים והוא שמאכיל את הגמל הרבה. אבוס שלפני פועלים (נדרים מא) פי' כך קורין לכלי שאוכלין בו פועלין: אבסקנטיה   (ירושלמי דע"ז פרקא קמא) מי אמר אבסקנטיה לא אמר אלא ברוך שככה לו פירוש בלשון רומי דברים המורים על חלוק כבוד): אבע   [אונטר זוכונגס צייט]. שלש אבעיות ביום (פיאה ו בפרק הפאה ניתנה) פי' אבעיות עתים וי"א אבעיות חפישות כדכתיב נבעו מצפוניו בשחר ובחצות מפני התינוקות ובמנחה מפני הנמושות שנכנס בה בעל הבית באלו ג' זמנים ומחפשה שמא ילקטו התינוקות והנמושות לא אמרו ג' אלא שלא יפחתו הא אם רצה להוסיף מוסיף לא אמרו אלא שלא יוסיפו שאין מטריחין אותו להוסיף הא אם רצה לפחות פוחת וכן בירושלמי מהו אבעיות אמר רבי אבון כמה דאת אמר איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו בשחר ובחצות ובמנחה וכו': אבץ   [צין]. את הבדיל ואת העופרת תרגום ית אבצא וית אברא: אבק   [שטויב] שעל רגליו (ברכות נג ובמקואות ט) לא יטבול אדם באבק שעל רגליו פי' שמא ישרה במים ונעשה טיט וחוצץ לא יטמננה בחול ובאבק דרכים (שבת לח) כתב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובאבק סופרים (שבת קד) פי' הכותב באצבעו בתוך אבק דרכים ובאבק סופרים ועושה שם אותיות פי' אבק סופרים אם הסופר מכתש סממני הדיו ועף מהן אבק על הקלף וכתב באצבעו על האבק. פי' אחר אבק סופרים שמשימין על הכתיבה להשאיר': (א"ב פי' בלשון רומי לוח שכותבים עלי' לא בדיו כ"א בעט מתכת ואינו מתקיים) עלה בה אבק פסולה (מנחות פה) מאבקין מעשנין (שביעית לה). אין מאבקין (מ"ק ג) פי' מסיר האבק מעליהן. בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית (קדושין כ ובערכין פ' המוכר את שדהו בגמ' יתיר' עליו אמה העבריה בסוכה מ) פי' אבקה כמו ריח אסור שביעי' שעיקר אסור שביעית האוצר פירות שביעית עד שמינית וסחורה אינה עיקר אסור אלא מדרשא לאכלה ולא לסחורה כמו אבק רבית שאינו רבית גמור: אבק   (עטליכע ליכטר צוזאמן גפלאכטן]. אבוקה בשנים וירא בשלשה. (ברכות מה): אביק   [קאנאל. רין]. באביק של מרחץ (במקואות בפ' וכל המעורב דף סג) פירוש כמו ביב שהמים נמשכין לתוכו ויורדין מן האמבטי לאביק שהוא ביב וי"מ האביק הוא האמה שהמים חמים וקרים נמשכין בה ויורדין אל האמבטי: אבקתא   (לאך. שלייף]. (נדרים נו בגמרא מותר בדרגש). דרגש אעולי ואפוקי באבקתא. (בעירובין דף כו בגמ' אם יש לו ובמנחות ל"ג בגמ' ב' פרשיות) מאי הכר ציר אמר רב אויא אבקתא. (א"ב בנוסחאות שלנו גרסינן אמר רב אדא) פי' חלול המשקוף שמכניסין בו ציר הדלת שכל דבר שהוא נקוב להכניס בו דבר אחר קורין אותו אבקאת' וכן לענין רצועה של מלקות אבקאת' אית בה מקום שמכניסין את הרצועה כי בעו מרפו לה מפקי לה לגבי אריכה וכי בעו מלקטי לה לפום גבא קציר': אבר   [בלייא]. כתבו באבר בשיחור (שבת קד) פתילה של אבר (בסנהדרין נב) דאבר' שאיב קליה (ביומא סט) פי' אבר עופרת כדמתרגמי' ואת העופרת וית אברא. וכמו כן האבר שבצד צוארי בהמה בפ' כלי מתכות (בפרק י"ד דכלים דף יד): אבר   [גליד. שטיק]. כיצד מאברין את הערים (ערובין נב) פי' שבולטין מן החומה אבר אבר כאבריו של אדם שבולטין מן האדם מאן דתני מעברין כאשה עוברה שבולט כריסה מטה מטמאת איברים ומטהרת איברים (בכלים דף יח בפרק השידה) פי' אע"פ שהוא פרודה איברים ופרוקה. מה נדה אינה לאיברים אף ע"ז אינה לאיברים (בריש גמרא דפרק אמר רבי עקיבא דף פב) פי' אם נחתך אבר מן הנדה אינו מטמא כנדה אף ע"ז אבר ממנה אינו מטמא: אבר אחד יש בו באדם בגמ' דארבעה הדיוטות (סנהדרין קז) פירוש ויקם דוד מעל משכבו שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום שהיה משמש מטתו אפילו ביום שיהא שבע מאותו מעשה כדי שלא יתאוה לאשה אחרת נתעלמם ממנו הא דרבי יוחנן דא"ר אבר אחד יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע כלומר כל זמן שאין אדם מונע עצמו מתשמיש המטה והשביע האבר הוא רעב ולהוט אחריו ביותר ואם מרעיבו שאינו משביעו ביותר הוא שבע ואינו להוט אחר אותו מעשה. אברי' דרבי ישמעאל (מציעא פד): אבר   תרגום עור תחת עור אברא מטיל אברא את הנתחים ית אבריא שומר כל עצמותיו נטיר לכלהון אבריא: אברא   [גוויס ווארהפטיג]. את הוית (בב"ב קפח) אברא בעי רחמי (חולין נט): (א"ב פי' באמת וודאי. מלה זו מל' ברי): אביר   [העלד. שטארקר]. שבאבירים (ר"ה דף כה): אברוארי   [פעסטונג. מויאר]. אבל בקשקי ואברוארי לית לן בה. במימרות דרבה בר מחסיא (שבת יא) פי' אברוארי חומת העיר בלשון פרסי הוא קשקי בל' ישמעאל הוא אל גואסק ולאחד יקרא גוסק ובלשון תורה יקר' מגדל. מגדל עוז תרגום קושקא עשינא: אבורגני   [געזאנדטע]. (עירובין סב) בריאה במורהקי ואבורגני פירש רב האי גאון בלשון פרסי שלוחים: אברהם   עודנו עומד לפני ה' (בבראשית רבה פר' מט) אמר רבי סימון תיקון סופרי' זהו שכינה היתה ממתנת לאברהם ובויקרא רבה בריש ויהי ביום השמיני: אברוורי   [לעדרני קאן]. באברוורי הוו יתבי (בב"ב כד) פי' אי אשתכח רברבי וזוטרי כולהו שרי אימור דהני זוטרי לתקונ' טעינ' אגבא דחמרא הוו יתבי כגון דהוו הני זיקי חד רב וחד זעיר והוו מטרטן יהב האי זיק' זוטר' בהדי זיקא זעירא לשויי בינייהו וזהו פיר' באברוורי הוו יתבי זה פי' ר"ח ז"ל: אברויי   [מיסטיגן] אילני (סוכה מד ובמ"ק ג) ובע"ז כ) פירוש אברויי אילני מניחין זבל תחת האילנות להברותן מזבלין. האילנות שהן ביריה להן כלומר מאכל כמו להברות את דוד לסתומי פילי פלחי כדכתיב כמו פולח ובוקע בארץ: אברז   אנהו וכל אברזייהו עיין ערך אבזר: אברזין   [פיין גאלד]. ומפז רב תרג' אבריזין סגי: (א"ב כן בל"י ורומי קוראים לזהב אופיר ואולי נעתק השם להם ממלת אופיר והחליפו אות פ' לאות ב' כי הם ממוצא אחד): אברזין   [לעדרנר זאטל]. מעיקרא משכא והשתא אברזין (ב"ק ס"ב) פי' והלא עוצבא שנו כאן דתנן (בפרק כ"ו דכלים לט) כל מקום שיש חסרון מלאכ' כלו' שעדיין חסירה מעשה ואחרי כן תתקיים מלאכ' אין המחשבה מטמאתן אלא העוצבא שאע"פ שחסיר' מלאכ' מחשבה מטמאתה ועוצבא היא מכס' המרכבה שהוא בלשון משנה טפיטן של סוס ועוד נותנין אותה על המטה ונותנין עליה כסתות ואינה צריכ' קיצוע כיון שהוא עשוי למכסה אינו חושש לקיצוע ואחריה שנינו זו המשנה שהקשה ממנה אביי על רב יוסף ועמדה זו הקושיא על רב יוסף כ"ב שנים כמו שעמד עליו דין נ' כסף שלא זכתה התורה לאב אלא משעת נתינ' והוא מפורש בכתובות פרק נערה ומפירש בכאן אף על פי שלא עשה בה מעשה קנאה זו העוצב' בשינוי השם כי בעת הגזיל' היתה נקראת משכ' עשאה עוצב' נקרא אברזין והוא מכסה טפיטן של סוס ובלשון פרסי נקרא אברזין (זבחים נד) בגמ' ניתז על העור עוצב' שחישב עליה לקצות איכ' בינייהו: אברך   [יונג אונ קלוג]. ויקראו לפניו אברך (בבראשית רבה) אב בחכמה ורך בשנים: אברנים   [האלב גבראטן]. כדאמרי פרסאי אברנים (פסחים מא) פירוש אברנים היינו נא כגון שנצלה מעט: אברקין   דשבת פ' כתבי הקדש שני סבריקין ושני אברקין בל' רומי מכנסי' עיין ברקין תרגום ירושלמי ומכנסי בד אברסקין דבוץ ויש נוסחאות שכתוב בהם אוורסקין: אברושי   [איין שטרודל אויס מעהל'. האניג אונ בומל]: אברישי שמו בגמ' דועל הירקות (ברכות מ) (א"ב בנוסחאות דידן גרסי אברוטי והוא זית אגורי): אברושך   אברושך (בגמ' דחוץ מן היין בכיצד מברכין) פי' אברושך הוא חביץ קידר' ומפורש במקומו דהוא קימח' ודובש' ומשח' (א"ב כן פירש"י חביץ קדרה אבל אני לא מצאתי מלת אברושך בגמ'): אברתא   [גריכיש קרויט]. בר המג בגמ' דאזוב יון (שבת קט) אזוב אברתא בגמ' דחבילי קש במפנין נתרי ואברת' (ע"ז קכח) בגמ' דמתרפאין: אבשונא   [גטרוקנטע גערשטן קערנער] לא לימחי איניש קימח' דאבשונ' (בהגדה דמגיל') פי' נוטלין שעורין שלא הביאו שליש ונותנין אותן לתנור ליבש וכיון שיבשו מוללין אותן בין ידיהן ומלבנין בו הקדירה וי"א שבלי דשערי רטיבתא: אבש   [זויארע ווינטרובין]. הענבים והאובשין משיבאישו (בריש מעשרות ירושלמי דף ס"א) תפוחין קטני' הן י"מ משיקראו באושא ועוד אמר והוא שתהא חרצינ' שלהן נראית מבחוץ ומסתברא הענבים הבאושים משיעשו חרצן וס"ל שהן באושים שכתוב במקרא ויעש באושים: אג   [גערבר בוים. קארנעל בוים]. האוג והחרובין (בפ"ק דפיאה) והאוג והחומץ והכסבר (בפ"ק דדמאי) האוג והתותים משיאדימו (בפ"ק דמעשרות) מפני שהיא בקבלת את האוג (בכלים פכ"ו) סנדל עמקי פירוש אוג אילן ושמו בלשון ישמעאל אלסומק ובעליו מתקנין העורות לבנים, שקורין קורט"ביש ואילן העולה מאליו ביער הוא ופריו דומה לשני תולעת ומבשלין אותו וחמוץ הוא ומאדים התבשיל והוא כמו זרע קנבוס: אגא   [אילן פרעמדי שפראכע]. אבא שאול אמר אף ההוגה את השם באותיותיו תנא בגבולין ובל' אגא (סנהדרין נ) פירוש בגבולין חוץ לירושלם בלשון עגא בלשון ליעוג שאינו צריך לכך ויש אומר אגא כל לשון שאינו עברי הוא אגא והוא הדין בירושלם אבל משום הכי בגבול שבירושלם לא מישתעו בלשון אגא (א"ב פי' אגא בל"י לפעמים הוא ענין טומאה ולפעמי' ענין קדושה וחשיבות ויצדק שבשום ענין מהשנים אין חלק להוגה השם בגבולים): אגוגא   [וואסר פאס]. דמיא (במגילת איכה מי יתן ראשי מים) (א"ב פי' בל' יון צנור ואמת מים): אגאה   [ציגן פעל]. (בבראשית רבה בסוף פ"ב) כתנות עור שדבקים לעור רבי אלעזר אמר איגיאה: (א"ב פי' אגיאה בל"י עור עזים): אגבאסטס   [אויגוסטוס. דאס דאס איז גוועזן דער עהרענטיטל פון אלע רעמישע קייזרס]. במדינה ממונה אגבאסטס בבראשית רבה אלה תולדות השמי' וכולי: (א"ב בניסחאות דידן גרסי' אווגוסטוס עי' ערך אגוסטלא): אוגבין   תרגום ירושלמי ואת גביעי גביע הכסף וית אוגביני אוגבין דכספא): אגד   [בינדן]. באגידי השום ואגודת השום (בפיא' בפ"ו דף ט) ואגודתו על ארץ יסדה (כריתות ו) כל האגודות של בית השווקי' טמאות בהמעלה (פ"ו במכשירין קמ) פירוש אגודות שנמכרין בשוק טמאין שמנהג החנווני לזרוק מים על הירק. הותר אוגדו באגוד' של ירק בגמר' רואין ממעטין ביום טוב (סוכה לג) הותר איגודו ביום טוב שוזר שני קציות של הוצא ונועצו בהושענ' עצמה כדי שלא יתפזרו וכן דרך אוגדי הירק אבל יוצא הוא באגד שעל גבי המכ' (שבת נג) פי' אגודת כתיתים שעל גבי המכה. לא נתנו לאגד יתירא קא מיפלני (ב"ק פה) פי' צריך לקשר המכה אבל לא קשירה חזקה ויתירה רבי יהודה סבר אם עבר הנחבל ועשה אותו אגד יתיר' פטור החובל. אוגדת בה שערה (שבת ס) בגמרא ולא במחט נקיב': אגד   תרגום ומחזיק בפלך ומתקיף באגיד): אגדגא   צתרי ואברתא (בע"ז בפרק אין מעמידין) בגמרא דמתרפאין: (א"ב תרגום ואחריתו מרה כלענה וסופיה מריר כאגדנא דמותא): אגוז   [נוס] (בתוספת שבת) בפרק שני בראש רבן שמעון בן גמליאל אמר אף האגוז של ספינה: אגיא   [וועג] ליהוי הדין אגיא פיאה (נדרים ו) כי כסלי לאגי' פירוש כתלמים לשדה. ויש אומרי' החורש שדה ועושה אותה מקומות גבוהים שהזרע לצדדיהם ומקומות עמוקים שהמים הולכים בהם הגבוהים נקראים כסלי והעמוקים נקראים אגיא ועל השדים אומרים כי הם רבים במספרם מבני אדם וסובבים אותם ככסלי שסובבים לאגיא. (א"ב פי' אגיא בל"י שביל בשדה אשר בי ילכו ואת מקום לנטות ימין ושמאל כי בצדיו תקיעים עצים והם נקראים בל"י כסלא עיין ערך כסלי): אגל   [טראפן]. ועליית אגלים (חגיגה יב): אגומין   [לאזט אונז געבן]. אמר תעלא אנא ידע מתלין ואנא מפייס יתיה אמרין ליה אגומין (ב"ר פ"ח בוישא יעקב את עיניו וירא והנה עשו) פירוש בלשון יון אגומים לכי לך: אגם   [שילף ראהר]. מאי משמע דהאי אגם לישנ' דבוצלה הוא אמר ר' אלעזר מאי קראה הלכוף כאגמון ראשו פירוש כגון אגמון אין לו ראש זקוף וכן פירוש בוצלה שהוא בצל ולא ראה את החמה ופירש אבל באגם דלא הובט ולא הוכר שהרי אין בידו כלום זה (בגמ' קדושין סב): אגמא   [טרוריגקייט]. מקרעין לקטן מפני אגמת נפש כדי להעגים נפשות הגדול ולא מפני שהוא אבל (מ"ק יד) (א"ב פי' בל"י קריעה ושבר תרגום דלפה נפשי אגימת נפשי ולי נראה שהוא מלשון עגמה נפשי לאביון עיין ערך עגם): אגמא   [זומפף]. דיוקרא (סנהדרין לח) להגיד גדולתו לפי שהעגבות שם הנקבים שמוציאים המיאוס לפי' בראן מאגמ' דיוקרא שאינו מקום יפה וראשו שהוא מלך מארץ ישראל שהיא משובחת: אגן   [פאלקס, פעסט]. נעשה במדינה (בהגדת ילמדנו בולקחתם לכם ביום הראשון) (א"ב פי' בל"י שמחה וצחוק גדול נעשה ביום נציחת אויבים וכבוש מדינות או ביום חג): אגן   [דאס אוער פון איין גפעס]. אוגני כלים (יומא לז), הכא במאי עסקינן דאית ליה אוגנים (ערובין פז) בימה של טבריא הואיל ויש לה אוגנים (שם פז) מחוס' כאן או אזן או אוגן (חולין כה) טהור בכלי עץ בין מלמטה בין מתוך אוגנו (נדה כה) אוגנו ואזנו. בראש גמר' דחומר בקודש. הא דאית ליה אוגנים לצנ' (מציעא כא) בגמ' דואלו חייבין להכריז מאוגני כלים (כלים יח) פי"א כלי מתכות ויש ששונין הוגנים פי' כמו אזנים יש לכלי אלא שהאזן יוצא מגוף הכלי והוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו ויצא פי' מן מחולו' דמתרגמינן חינגין ויש הרבה דברים הפוכי' והוא גג הכלי שהאזני' קבועין בו ויש מפרשים הוגניהן שפתותיהן וי"מ מסגר' של כלי וכולן ענין אחד הן: אגן   [בעקן]. שוחט הוא לתוך אגן של מים (חולין מא) אסיפתא דאגנא (פסחים מה) פי' ספל שלשין בו מל' וישם באגנות (בויקרא רבה בפ' אל תהי עד חנם) והוא עד רב הונא בשם רבי אבין אמר לא זה גדול מזה וזה לא גדול מזה אלא חצי הדם זרק על העם וחצי הדם זרק על המזבח: אגנינה   (ב"ר פ' ויאמר האלהי' אל הנחש) ר' איבו אומר אגנינה פי' בלשון רומי עור כבש בעודו צמרו עליו): אגם   [באר]. האגסים והקרוסטמלין (בראש כלאי' ומעשרות סא) ועוקצי' פי' אגסים בלשון לע"ז פיר"א ובלשון ישמעאל אגן (א"ב לדעתי הוא הפרי הנק' בלשון ישמעאל אגס והוא רך מלא מיץ ובתוכו גרעין ארוך וכשהוא יבש וצמוק מועיל לשלשל עיין ערך פריש): אגסטון   [פעכטר ' פאסעסאר]. יכול לומר אגסטוון אני לתוכה (בסנהדרין דף כו בגמ' דאמר ר"ש) פי' אגסטון אנגרי' פי' אחד אמר להן כהן וחריש כלו' כמדומה אני שזה החורש כהן הוא כי הכהנים חשודים על השביעית אמר לו יכול לומר אגסטוון אני בתוכה כלומר שדה של נכרי היא ואני אריס בתוכה: אגוסטלא   [דאס איז גוועזן דער עהרענטיטל פון אלע רעמישע קייזרס]. (בריש בראשית רבה) וענותך תרבני בשר ודם מזכיר שמו ואחר כן קטיזמא שלו ס"א שבחו פלן אגוסטלא פלן פרוטאטא אבל הקב"ה אינו כן אלא משברא צרכי עולמו הזכיר שמו בראשי' ברא ואחר כך אלהים מלך בשר ודם אין נקרא בשמו קיסר אגוסטא ואם נקרא בשמו ממיתין אותו והקב"ה קרא שמו למשה שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה (בהגדת ילמדנו ראה נתתיך אלהי') ביום שנעשה אגוסטס בו ביום הקים את המשכן: (א"ב הרומיים קראו לשלטון שלהם קיסר על שם המושל ראשון כי כן שמו ולמושל שני קראו אוגוסטוס וטעם המלה מוסיף ומגדל ועל שמו קראו כן לבאים אחריו ולאשת הקיסר קראו אויגוסטא (במדרש תהלים מזמור למה ה' תעמוד ברחוק) יתומה אחת נשתיירה לו זו ושתי עשיתה אגוסטא במלכות שאינה שלה): אגסטריון   (מדרש תהלים מזמור מה ידידו' משכנותיך ומזמור הטה ה' אזנך) א"ר לוי אגסטריון זה נתן משה ליהודה פירוש בלשון יוני ברכת הנפטר לדרכו ונתינת שלום לחבירו אבל במזמור תפלה לעני כי יעטוף כתב איסטורין והוא טעות): אגף   [שלאס, ריגל]. מן האגף ולפנים (במשנת נדרי' פרק הנודר מן הירק ובפ' כיצד צולין בפסחי' פה) פי' מלשון יגיפו (א"ב פי' מקום סגירת הדלתות עי' ערך גף שני): אגף   [פליגל]. והקיף להם ראשי אגפיים (בנגעים פר' אחרון) בעופא מאי ר' ינאי אמר עד בין אגפיים (בחולין בפ' אלו טריפות) עולת העוף שנמצאות בין אגפיים (בסוכה בסוף גמ' דלולב הגזול מב): (א"ב מלשון מקרא וכל אגפיו אזרה תרגום שחורות כעורב אוכמין כאגפי עורבא). נושאות אותה באגפיה (בגמר' דמיילדין בשבת בפ' מפנין קכט) דלוסקמא הנטלת באגפיים בפ' דואלו מגלחין(בגמרא דר' אליעזר) באגפיה להחליף (בערובין פ' כיצד משתתפין דף פ"ז) להכשיר אגפיה לזרים (במ"ק בפ' משקין בגמ' דר' אליעזר בן עזריה דף ד') אמה מכאן ואמה מכאן אגפיה (בב"ב דף צ"ט) בגמרא דמי שיש לו גינה פירוש אגפיה גדותיה כדכתיב והירדן מלא על כל גדותיו אגפיים ראשונים בעופות ושניים באדם ושלישים בנהר ופתרון אחד להן: אגר   [בלוהנונג פערדיהנסט]. אגרא דפירק' ריהט' (בברכות דף ו) פי' כדי שישמע מתחיל' אגרא דכל' דוחקא שכר ישיבת החבור' דוחקא אגרא דבי טמיא שתיקות' שכר האבל שתיקות ולקבל באהבה אגרא דהספדא דלויי שמגביה קולו בהספד שנאמר וישא קולו ויבך. אגרא ופגרא (בב"מ פ' איזהו נשך סט בגמ' ששמין) פי' אגרא שכירותא פגר' פחיתותא כלומר נוטל שכירותא ואם נשברה נוטל כל הדמים שפחתה ופגרה כמו ששוה בשעת שכירותא דלא במתניתא והוא מלשון אשר פגרו (א"ב תרגום שכר שכיר אגרא דאגירא): אגר   [זאמלן, פערזאמלונגס ארט]. אגורי שמו (בברכות דף מ) בפ' כ"מ בגמרא דועל הירקות אלא בינוני זה אגורי (בכלים בפי"ז בגמרא דכיצד מברכין) למה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו. ירושלמי ולמה נקרא שמו אגורי שאוגר שמנו בתוכו וכל הזתים מאבדין שמנן אמר ר' חנינא למה נקרא שמו אגורי כל הזתים היורדים עליהם גשמים פולטים שמנן וזה גשמים יורדים עליו ואוגר שמנו לתוכו. אגוריאות של נכרים (בסוף גיטין דף פח) (א"ב פי' בלשון יוני רחוב ומקום וועד) אגור בן יקא (בהגדת ילמדנו בראש פרשת וארא) למה נקרא שמו אגור שאגר החכמה והתורה יקא שהקיאה נאם הגבר לאתיאל שהיה אומר אתי אל ואוכל שארבה נשים ולא יסור לבבי: אגור   [אלטאר, אפפר שטוהל]. ויקרא על המזבח תרגומו וקרא על אגורא ויעשו גל תרגום ירושלמי ועבדו אוגר: אוגורי   [דינגן]. אגיר לה (בב"ק דף צט בגמרא דהמוכר כליו) פי' מכרו לו בארבעה זוזי קמאי דהוה מסיק בי' והוה לי' גנב ופרע בחובו תרגום שכיר אגירא: אוגרת   [שפאלט]. פסולה (בחולין דף יז) בגמרא דחוץ ממגל קציר ומפורש משני צדדים היא האוגרת: אגורא   [פעסטונג]. בנצא ואגורא (בריש גמרא דערובין) שהוא בנין חזק ואמיץ: אגריאון   [ווילד]. כלב אגריאון וארי אומירון (בב"ר ויותר יעקב לבדו פרשה עז) פי' אגריאון בלע"ז סלבטיקו אומירון פי' בהמה ביער שאין לה אדון וזה בפסיקתא דחדש (א"ב אגריון פירוש בלשון יוני יערי ולמוד מדבר אימירון בייתיי ומורגל בין אנשים): איגר   [דאך]. חומה ולא שור איגר (בסוף ערכין לב ובריש מגילה) פי' שלא יהא בחומות העיר גג כלומר שאם יש כותל של בית חומה לעיר לא חשיב חומה. פי' אחר שור איגר שעושין גגין לצריף עד שמגיעין לקרקע ואם בענין זה יש חומה לעיר לא חשיב חומה וי"מ איגר חומה שמתקבצת מעט מכאן ומעט מכאן ואינה מסבבת כל העיר מלשון אוגר (א"ב תרגום גג המגדל איגרא מגדלא): אגרטון   [ריינר וויין]. (מדרש קהלת פסקא כי ברב חכמה) ושתה יין ישן ומיני אגרטון פירוש אקרטון בלשון יוני כל יין חי בא בקנוח סעודה ובאה אות גימ"ל תמורת אות קו"ף): אגרדמין   [מארקריכטר] מעמידין ארגדמין למדות ולשערים (ב"ב פ"ט) ויש גורסין בסמ"ך אגרדסין גוי שקדח במינקת (בפ' ר' ישמעאל בע"ז נח) בגמרא דלוקחין גת ובפרק הגוזל עצים בגמרא דגזל מטבע. אגרדמין שיצא לשער המידות (בפסיקתא דעשר תעשר ובהגדת ילמדנו בקח את המטה) פירוש אגרדמין שוטר ממונה לתקן המדות איפה והין וכיוצא בהן ולתת בהן חותם במטבע ולצוות שלא יהא אדם רשאי למכור ולקנות אלא בהם ואם יעבור אדם על גזירתו יעשה בו כפי מה שיראה אם לעונש אם למכות ולא יהיה מי שימחה בידו. ואין מעמידין אגרדמין על השערים פירוש לפסוק שער שבשוק לגזור שתמכר האיפה כך וכך או ההין בכך וכך ואסיקנא אפילו לשערים מפני הרמאים וכדאשכחן (ביומא ט') שהיו מעמידין פרהדרין שהיו מכין בעלי חנויות והיו אומרים להן מכרו בזול: אגירייסין   [ווילד] סוסים מזויינים תרגום סוסון אגירייסין מסתב' סוסים שאינן בני תרבות כמו שפירש למעלה כלב אגריאון וכן קורין לשדה בלשון לעז אגר"ו: אגרמי   [שטייער. איין נעמר]. (בריש ויקרא רבה) רבי לוי אמר הלך ונטל אוגרמי ממצרי' אמר אי יכלת ליה הא טיבות' ואי לא אנא אמרי ליה איתי מכס ומן גו כן אנא קטיל ליה. (בב"ר וישלח יעקב) מסתבר פי' רשות להיות מוכס (א"ב פירוש בלשון יוני המון אנשים מקבלים מס לחיל המלך): אגרנימון   [מארקריכטר] של מדינה (בריש ויקרא רבה ויקרא אל משה) למה הדבר דומה למלך שנכנס למדינה עם מי מדבר תחילה לא עם אגרנימון של מדינה למה שהוא מתעסק בחייה של מדינה כך משה מתעסק בטורחתן של ישראל אמר להם זה אכלו וזה לא תאכלו את זה תאכלו מכל אשר במים אך את זה לא תאכלו (א"ב פי' בלשון יוני פקיד ממונה על דברי מאכל ועל שער השוק): אגרוף   [פויסט]. אוי לי מאגרופן (פסחים נז סנהדרין כ"א) אגרופן של בית דוד בגמ' ולא ירבה לו נשים (קדושין עו) בגמר' דמוכתב. אגרופא של חנופא (בסוף גמרא דואלו נאמרין בכל לשון) ענין זרוע וכח חמה. אגרוף גדול זה אגרופי של בן בטיח (בכל כלי בעלי בתים פרק קמא דכלים) פי' אדם גבור היה בבעלי משנה והאגרוף שלו היה גדול וישנו כראש גדול של אדם. מודה רבי יהודה במלא אגרוף (סוכה כ"א) פי' פס יד כפופה בטפח בלא בוהן ועשויין בני אדם להכות כדקאמרינן בעלי אגרופין וכתיב ולהכות באגרוף רשע: אגריפס   [ניכט גשריבן]. (בויקרא רבה בריש אם בחוקותי תלכו) אמר רבי אליעזר בסיליאוס בר סילאוס נימוס אגריפס יש מפרשים בסיליאוס מלך שיליאוס שוטר נומס דת אגריפס סופר והכל לשון יון הן כלומר מלך בשר ודם כותב וגוזר גזירות ואינו מקיים אבל הקב"ה אינו כן וכו' (א"ב בירושלמי (דראש השנ' פרקא קמא) גרסי' פרא בסיליאוס נומוס ארגפוס פירוש המלות בלשון יוני אצל המלכי' דת לא נכתבת כלומר המלכי' עוברים על הדת שהם גזרו): אגריקום   [פויאר, לאנדמאן]. במדינה ממונה על בית שלו (בבראשית רבה) (א"ב פירוש בלשון יוני פרזי ואיש שדה): אגרת   [קונדמאכנג]. אלא א"כ עשו איגרת בקורת פי' כתב הכרזה שכותבין ומכריזין שדה עומד למכור בכך וכך ממון כל מי שירצ' ליתן יותר יבא ויתן: אגרות   [פרשרייבונג] שום ואגרות מזון ואגרות של רשות (במ"ק י"ח) פי' אגרות שום שום היתומין אגרות מזון מזונות אלמנה אגרות של רשות שאילת שלום: אגרת   [טייוול]. (פסחים קיא בגמ' דלא יפחתו לו) ואגרת אזלת אוסיא בלוסיא מין לחש ושמות של שדים: אגשתון   [פרעך טראציג זיין] (במגילת איכה) אגשתון אפיכון שמעו כי נאנחה אני פי' החצפתם ס"א אקישתון אפיכון. אגישת אפך (בפסיקתא דאנכי אנכי הוא מנחמכם): אד   [ווארפן, שליידרן]. המוציא שלהבת לרשות הרבים פטור היכי משכחת לה דאדייה אדויי (ביצה לט) בגמ' דהגחל' כרגלי הבעלים פי' המוציא שלהבת לרשות הרבים כגון שנפח בפיו וכיוצא בזה ודחף השלהבת מרשות היחיד לרשות הרבים פטור וזה פירוש דאדייה אדויי. (ובבבא קמא יט) מתני' דאדייה אדויי (ושם כב) אמר לך ריש לקיש הכא במאי עסקינן דאדייה אדויי. (ושם צח) גזל מטבע ובמים צלולין לא אמרן אלא דאדייה אדויי אבל מטא לידיה מגזלא גזליה והמשכה בעינן פי' שגלגלו ולא הגביהו אבל הגביהו קנאו וכן לענין תרנגול שדידה את הכלי בדליל שברגלו וכן הכלב לא שהגביה החררה אלא בדרך דידוי הביאה: אד   [נעפל. וואלקן]. (בבראשית רבה פרשה יב) ה' שמות נקראו לו אד ענן נשיא חזיז עב: אד ואד יעלה מן הארץ שהוא שובר לבעלי שערים. עב שהוא מעבב את פני הרקיע שנא' עבי שחקים. ענן שהוא עושה בריוח עניים אלו לאלו וכתיב וארו עם ענני שמיא: נשיאים מעלה נשיאים אלו על אלו. חזיז ודרך לחזיז קולות שעושה חזיזיות ברקיע ומשרה רוח הקודש על הבריות היך כמה דאתי אמר חזון ישעיהו בן אמוץ: אוד   [פייאר שטעקלי, שויפל]. שנשבר אסור להסיקו ביו"ט (ביצה לג) בגמ' דאין מנהיגין את הבהמה פי' אוד כלי שגורפין בו תנור: איד   [פייאר טאג]. (משנה קמא דע"ז) לפני אידיהן של עכו"ם פירוש כנוי לחגי העכו"ם ותרגום על פסוק בשנת שלש למלכו ואית דאמרין יומא דאידא הוה ליה: אידא   [וועלכר]. תרגום באיזה דרך הלך באידא אורח' אזיל איזה יכשר אידין מנהון יתבחר ובל' תלמוד אידי ואידי פירוש זה וזה): אבעא   [פינגר]. תרגום כתובים באצבע כתיבין באדבעא): אודדא   [פעדר]. מבי סדיא נפק (ברכות נח) בחלומוא דרבא פי' הנוצה היוצאה מן הכסת נשלך. (ובשבת מא) רב חסדא שרא לאהדורי אודדא בשבתא (ובב"ב נח) ההוא דאמר להו חביתא דעפר' לחד ברא וחביתא דגרמא לחד ברא וחביתא דאודודי לחד ברא פי' רבי בנאה אודדי מצעות הן כגון כרים וכסתות וכיוצא בהן ועפרא הוא קרקע שלו וגרמי הן עבדים ושפחות ובהמות וחיות וכיוצא בהן. (ובב"מ כו) בגמ' דמצא בגל מתני' באודדא ונסכא (ובגיטין סט) וליתו אודדא דעמרא. (ובמנחות מב) קלינן לאודדא. (ובע"ז כח) דמתרפאין אודדא דנדא דלא משקף פי' בתשובות חתיכה של צמר שאינו מנופץ והוא צבוע. קול עלה נדף תרגום קל טרפא דשקיף. אל ידפנו אלהא ישקפיניה (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן אודרא): אדדא   [גראט פון איין פיש]. ולאדדא לימא הכי (בסוף במה אשה סז) פי' שני עצמות יש בצוארו של דג ועקומין הן ושני צידי ראשיהן דקין ואם חס ושלום נכנס לתוך פיו של אדם אינו נמשך עם האוכלים מפני עקמומיות שבו אלא ינעץ בגרונו והיכא דננעץ נימא הכי ננעצ' כמחט ננעל' כתריס שהשי' שיאת ס"א שוה שיאה (א"ב בנוסחא דידן גרסינן אדרא): אדוותא   [וואסר קוועלן]. דמיא (בסוכ' כ) בגמ' דהחליל חמשה וששה. ובריש השותפין (בב"ב ד) פי' אדוות כגלי הים שהן כגוון תכלת כמו הרקיע בטהרתו מן העבים וכל השדמות עד נחל קדרון תרגום וכל אדוותא ויש אומרים כענין הזה בדיוודני נפל (בנדה סז): אדין   [דעמאלט]. בדניאל ובתרגום כמו אז בלשון עברי: אדך   [פערלעשן]. אתו כולי עלמא לאדכי' (קדושין בסוף גמ' דעשר' יוחסין) פי' לכבותו כמו דעכו כפשתה כבו (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן לאתכא): אידך   [אויף איין אנדר ארט]. בכל התלמוד תניא אידך פירושו אחר ולי נראה שמלה זו מחוברת מן אי ודך: אדכי   [הויפן שטיינר אדר האנץ]. אמר שמואל האי סכינא ביני אדכי יש גורסין ארכי (בשבת נ) דר' אלעזר בן עזריה אומר סכין שנועלין אותה בין נדבכי הבנין כדי לשומרה ביגזרייתא דקני שכיר דמי שאם יש בין נדבכי הבנין קנים או שהיה בנין בקנים מותר לטלטלם לכתחלה שאין עושין גומא בקנים (וברי' ב"ב פ' השותפין) טפח יתירה לביני אדכי פי' בין שתי שורות שורה של אריח מכאן ושורה של אריח כנגדה וטפח חלל באמצע: אדילי   [וואל פיש] דימא (בריש המוכר את הספינה עד) פי' זה לויתן: (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן ארזילי): אדם   [מע"ש]. על שם אדמה שלוקח ממנה בפרשה י"ב בברייתא דרבי אלעזר. אדם אפר דם מרה (סוטה כד) אדם דאית ליה מזלא בגמ' דבמה בהמה (בבא קמא ב) והמה כאדם עברו ברית כאדם הראשון וכז' (בבראשית רבה בסוף פרשה י"ט) על כרם אדם חסר לב זו חוה אמר רב הונא היכן מצינו שנקראת אשה אדם דכתיב כתפארת אדם לשבת בית ומתרגמינן כתושבחתא דאתתא דיתבא בביתא (בבראשית רבה פרשה כ"ב) אמר רשב"ג ד' שמות נקראו כנגד ד' תקופות ארץ תבל ארקא אדמה: אדם   [רוט]. בכוורי דאדימי ופירי דכבישי כגון שנתנן בדבש וכיוצא בו ופירי דכבישי בירקא פ"א דגים לאלתר שניצודין הם לבנים ומיום שני הם מתחילין להתאדם ופירי דכבישי שנכמשו דודאי לאו בני יומן נינהו: אדמדמני   [צינובר]. וטשין מוחיה דלא ליכלוניה יתושיא (בבראשית רבה בסוף פרשה לח) צא מן התיבה. פירוש אותה העיר אוירה רע וכד מתייליד שם ינוק' גבלין אדמדמני שהן סממנין וסכין מוחו שלא יאכלוהו היתושין: אדן   [ווילדר מענש]. ואדני השדה חיה (בכלאים בפ"ח) פירוש בני אדם הגדלים ביערים וי"א חיה דומה לבני אדם. ירושלמי אדני השדה. חיה ייסי ערקעי בר נש דטור הוא והוא חי מן טיבוריה אי פסיק טיבוריה לא חיי וכל אשר יגע על פני השדה כגדל על פני השדה: אדן   [גצעלט, גשטעל]. ונטה את שפרירו תרגום ויגוד ית אודניה (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן ית אפדניה) על גבי כסא או על גבי אודייניה [במ"ק כא] (ובפ' מי שמת קמד) בגמ' דהניח בנים גדולים וקטנים שני אודייני דלנטורא הוא דעבידא פי' ר"ח ז"ל אודייני שהיא מכתשת עשויה מעצמה לשכירות ואין בה משבח ממון אביהן ורבינו גרשום זצ"ל פי' אפי' לא הניח להם אביהם אלא אודיינו בור וכיסויו השכר לאמצע והא אודייני מחמת עצמן הוא שצריכין תדיר לנקות הבור ולכסותו שלא יפול בו זבל כדי שיקנו בני אדם מים נקיים ואף על פי שאין הגדולים טורחין בו השכר לאמצע שאני אודיינו דמשום הכי השכר לאמצע דאפילו קטן מצי לנטוריה ולכסותו ומצי למימר ליה מלאכה כזאת אנו יכולין לעשותה: אדן   [אוער] תרגום על תנוך אוזן על רום אודנא): אידן   [וויידן בוים], משנת שבת פ' במה מדליקין ולא בפתילת האידן פירוש כמין צמר המתהוה במין ממיני העץ): אורגא   [בעקן, וואן], דמיא (בכתובות כג) דרבי יהודה ובסוף (קנז דשבת) פירוש אודנא אמבטי של מים ויש ספרים שכתוב בהן אוונא דמיא: אדני   [אין בלומע וואס דיא בלעטר בייגן זיך בשטענדיג צו דר זייט פון דר זון], בסוף גמרא דבמה מדליקין אי נמי אדני בעל הערוך גרס הדני עיין שם: אדק   [הייבר], מעלין בדיופי ומטיפין באדק גורס הרב בדיופי ומטיפין מאדק בסוף גמרא (דערובין קד) פי' אדק פירשנו עם דיופי (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן ארק): אדק   [פעסט האלטן], שנים אדוקין בטופס ושנים אדוקין בתורף (בבבא מציעא ז) צפד עורם על עצמם תרגום אדיק משכיהון על גרמיהון: אדק   [בליקן, זעהן] אודיק בדשה (בחולין צה) בגמרא דשולח אדם וישקף על פני סדום ועמורה תרגום ירושלמי ואודיק וכן וישקיפו על פני סדום השקיפה ממעון קדשך ותמצא מהן בלא אל"ף כמפורש בערך דק: אדנדקו   [הערשר, פערוואלטר] זיל כתוב אדנדק באגדתך (בחולין ס) בגמרא דאחוזת הדם פירוש ענין אדונים הוא ושמעתי מפי רבי משה הדרשן ז"ל מעיר נרבונא זיל כתיב אדנדקי בהגדה שלך שכן דרך לכתוב בהגדות תיבות קשות ויש ששונין באגרתא שכן דרך לכתוב באגרת תיבות חמורות (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן אדונקי): אדר   [צעדר בוים], בר"ה בריש גמרא (דאם אין מכירין כ"ג) ד' מיני ארזים הן ארז קתרוס עץ שמן וברוש מאי קתרוס אמר רב אדרא דבי ר' שילא אמרי זבליגא ואמרי לה גולמיש. ס"א בולמיש. (ובחלק קח) בגמרא דדור המבול עשה לך תיבת עצי גפר מאי גפר רב אמר אדרא דבי רבי שילא אמרי זבליגא (ס"א זמליגא) ואמרי לה גולמיש ותרגום גפר קתרוס. טרף אדרא (בגיטין סט) ברפואות דמי שאחזו יטע בהן אדר אדרא כשמה. (בביצה טו) פי' אדיר במרום ה' יעשה מהן צדקה שהיא חשובה לפני ה' במרום כדכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף פי' אדרא כשמה הוא מאילני סרק והוא גדול ומשלח פארות וענפים הרבה ואם מסייג בו הכרם אין חיה יכולה ליכנס בתוכו ומשתמר לעולם (א"ב פירוש בלשון יוני מין ארץ ואות אלף נוספת ופריו מאכל חזירים תרגום על פסוק ויאמר חרבונא אדרא אמר יצטלב ברישי): אדרא   [זעגל בוים]. בב"ב עג. מאי נס אדרא וכן הוא אומר שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס והוא הקלע של ספינה: אדיר   [מעכטיג שטארק]. מנחות נג. יבא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים יבא אדיר זה הקדוש ברוך הוא וכו': אדר   [שפרינגן]. בע"ז נט. בסוף פ' רבי ישמעאל ההיא חביתא דאשתקיל ברזא אדרי עכו"ם נקטה ההיא חביתא דאסתדיק לארכה אדרי עכו"ם חבקה פי' קפץ: אדר   [פעל, לעדר] דתבן ואדר דעליה תבן בחלומות דמגילת איכה. ובשבועות כט. בסוף פ' שלישי ובגמרא בפ"ד דנדרים כ"ה אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד ולא והא ההוא דהוה בשני דשבור מלכא דאחזק תליסר אודרייתא תבנא פי' אודרייתא עורות פי' זה המעשה בילמדנו בפרשת ויסע משה מעשה בשבור מלכא שהיה עובר במדבר בוב שהוא מ' פרסה על ת' פרסה ועברו קרונין שלו ראשון ובלעה וכן שנייה וכן שלישית אמרו לו חכמיו הבא עורות של בהמות מלאות תבן ויסבור הנחש שהן בהמות ויבלע וינפח כריסו ויבקע וכן עשו ועו' מפורש בערך תחלץ (א"ב בנסחאות דידן גרסינן אורוותא ופירש"י אצטבלאות מלאות תבן מלשון ארוות. יביא אדורה לבית דין (בפ"א דבבא קמא יא) פי' יביא הנבלה לבית דין לשומה לניזק בתשלומין שמע מינה שכל מה שפחת' הנבלה בין מיתה לתשלומין על המזיק יש מפרשין עיקר הנבלה עורה על כן קראה אדורה וביש מביאין פרק ח' (באהלות נד) ועדר בהמה טהורה וטמאה ויש ששונין ארורה בשני רישין ועל כן קראה ארורה שמתה בלא ברכה. (א"ב בנסחאות דידן גרסינן עדודה לפירש"י מן יאכל עד כלומר שלולה מחיים בלא שחיטה ואית דגרסי עדורה לדעת תוספות. כמו אחת מהנה לא נעדרה ולדעת בעל הערוך מין עור ולפי פירוש זה גרסת אדורה תצדק כי בלשון יוני קוראים לעור דורה ואות אלף נוספת): אדרינטים   [גרוסי שטוב, זאל] אני עושה אותה (בבראשית רבה פ' ח) נעשה אדם בצלמנו ובילמדנו פ' אלה פקודי מתוך שאני מפיל את הבתים האדריונטים נופל פי' ענין היכל הוא. (א"ב פירוש בלשון יוני צלם וצורת אדם ומשפט המלה אנדריאנטוס וגם בנקודות אחרות בלשון יוני ענין היכל ואז משפט המלה אנדרוניטיס. אדר   [פעדר] בפרק הרואה אודרא מבי סדיא נפק בעל הערוך גרס אודדא עי' שם: אדר   [גראט פון איין פיש] בסוף גמרא דבמה אשה ולאדרא לימא הכי בעל הערוך גרס אדדא עיין שם: אדר   [שייאר] תרגום כתבואת גרן כעללת אדרא: אדר   [שטוהל] מדרש שיר השירים אגן הסהר אדרא דאזהר' פי' בלשון יוני כסא ובית מושב: אדרבא   [אקארט פרקעהרט]. בשבת קכב. אדרבא בשבת מוכני' על גבי אביהם פירוש מכח רב וגדול יתכן דבר אחר: אדריבא   [איין מעסטל] בגמ' דהשוכר את הפועלים אדריבא לעירבא בעל הערוך גריס ארדב עיין שם: אדרגזיא   [אבער ריכטר] בדניאל אדרגזיא דתבריא תפתיא פירוש שרים ומדרגת' זו למעל' מזו. אדרזרא   [גשווינד] בעזרא תעביד אדרזדא פירוש בזריזות נחוצה: אדרכתא   [פענדונג, עקזעקוציאן] אנכסיה. בריש הגוזל ומאכיל קיב. ובריש המפקיד אצל חבירו ל"ה. אדרכתא אמטלטלי בגמרא דאין הגונב. בפ' מרובה ע. ובפרק יש בכור לנחלה מח. בגמרא דאחת בכרה ובפרק שבועות העדות בגמרא דמשביע פירוש אדרכתא דהמפקיד סדר הדין מוציא המלוה שטרו בבית דין ומקיימו ומחייבין הלוה לפורעו לא פרע קורעין לו שטר חובו וכותבין למלוה אדרכתא על נכסי הלוה ומכריזין ואחר ההכרזה שמין נכסי הלוה ומחליטין למלוה לא מצא נכסין בני חורין כותבין לו טרפא ואחר שיטרוף קורעין הטרפא וכותבין אדרכתא על הנכסין הללו ואחר כך קורעין האדרכת' וכותבין לו שומא על שדה זו ומחליטין אותה למלוה אביי אמר בחתימת העדים על האדרכתא מיד זכה המלוה בשד' רבא אמר מכי שלמין יומי דאכרזתא וקיימא לן כרבא: אדרמלך   וענמלך אלהי ספרוים. בסנהדרין סג. בפ"ד מיתות נמסרו לבית דין בגמר' דהנודר בשמו אדרמלך זה פרד דאדר ליה למריה בטעוניה שנושא לרבו כל טעונותיו ומשאותיו אדר כמו דרי טובא ירוש' בפ' כל הצלמי' אדרמלך וענמלך טווסא ופסיוני: אדרון   [קאמר] תרגום ויבא החדרה לאדרון בית משכביה בחדר המקרה באדרון בית קייטא ובלשון יוני קורים לחדר אנדרון וכן (מנחות לג) אכסדרה דבי רב כאנדרונא מעלייתא היא: אדרע   [ארם] תרגום זרוע עיין דרע: אדרופיקום   [וואסר זיכטיג] ויקרא רבה פ' אדם יהיה בעור בשרו פעמים שהמי' רבים על הדם ונעשה אידרופיקוס פי' בלשון יוני ורומי בעל חולי המים): אידרורוסטון   [רוזן, וואסר] אסיר. ירושלמי בפ' כלל גדול דשביעית פירוש בלשון יוני משקה עשוי מוורדים ודבש עם מים ויש תקונים שונים כפי דעת הרופאים. אהב   [גליבטר] ואהביו כצאת השמש בגבורתו. בתרא ח. בפ' השותפין פירוש תלמידי חכמי' עתידין להיות כצאת השמש בגבורתו גבורתו העתידה להיות שמ"ג חלקים יתר על אורו המאיר עכשיו כדמתרגם ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבע' הימים על חד שמ"ג פי' שבעתים ז' פעמים ז' הרי מ"ט עתיד להוסיף בכל יום באורו על מה שהוא עכשיו מ"ט חלקים ואור של צדיקים הוא עתיד להיות כאור שבעת הימים ז' פעמים מ"ט הרי שמ"ג כמו שהוא עכשיו מאהבה ומיראה (כריתות ג) אהובה   [גליבטע] אהובה בנישואיה (ביבמות כג) מי שיש לו אח אמר רבא חייבי לאוין תפשי בהו קדושין דכתיב כי תהיין וגו' עד שנואה שנואה בנישואיה ואמר רחמנ' כי תהיין ואזו זו זו חייבי לאוין. ומי אוהב בהמון למי נאה להלל בהמון מי שכל תבואה שלו וכו' (מכות י): אהל   [איין גאטונג זייף] (בתענית יג) (ובמ"ק יז) (ובנדה סו) לא בנתר ולא באהל (בב"ק פה) רפוי אוהל' קורא וקלבא (שבת ק"י) וג' קפיזי אהלא תולענא פי' אדום כתולעת שני (בפרק אין מעמידין כה) בגמר' אין מתרפאין בשבת מאי בורית אוהלא והא תני' הבורית והאהל תרי גווני אוהלא והזיכותי בבור כפי תרגומו ודכיית באהלא ידי ש"מ אוהלא ענין בורית וענין נתר הוא והזיכותי בבור כפי בבורית מבעי ליה וזה בורית ונתר מכבסין בו בגדים ורוחצין בו ידים ושמעתי כי עיקרו מין עשב. הנהו אהלויי דכל יומא הוה אפי חד מינייהו בפרק השוכר את האומנין בגמרא דכל האומנין ובסוף גמרא (דנדרים צא) אמר להן אם כן חד מן גוים אהלויי פירוש הגוים המוכרין בושם מור ואהלות ובלשון יון אקסילאלוא ותרגום מירא דכיא ואקסילאלואין: אהל   [גצעלט] (בחגיגה כה) ובסוף פרק כהן גדול ונזיר אהל זרוק הוי אהל פירוש הוא שידה תיבה ומגדל שהרי נושאין את האדם כשהוא בתוכן ר' מטמא סבר שמיה אהל וכמו שהאהיל עליו ועל הקבר דמי ורבי יוסי מטהר סבר לא שמיה אהל ולא האהיל על הקבר ואית' בפרק (בכל מערבין לח) אמר רבא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חברו ופרע עליו את המעזיבה דטומאה וביאה בהדי הדדי קא אתו. (בסוף לא יחפור כז) תנא מפני אהל טומאה פי' שלא יבא עוף ובפיו כזית בשר מת וישב על אותו ענף שנוטה לרשות הרבים ויבא אדם תחתיו ויאהיל עליו. ויתגל בתוך אהלו אהלה כתיב כשיצא נח מן התיבה הכישו ארי ושברו ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה. (בבראשית רבה פרשה לו) בסוף פרשת ויט אהלו אמר רבי חוניא אהלה כתיב שנטה אהל שרה ואחר כך נטה אהלו: אהן   [אומצייטיגי פרוכט]. (בעירובין כח) בריש בכל מערבין (ופסחים נג) אהיני דטובינא (בע"ז פ' אין מעמידין לג) בגמ' השלקות הני אהיני שליקי. (ובסוכה לח) ניטלה פטמתו (ובחולין לה) הריאה שניקבה כאהינא סומקא. (ובב"ב ה) קיבורת דאהיני פי' מכבדות של תמרה ופי' אהיני פרי של תמרים שאינן מבושלין וכל בוסר בלשון תלמוד אהיני. (ובפרק המקבל קיג) בגמרא דהמלוה מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא פי' האוכל פני תמרה קודם שיטעום כלום: אהן   [ענדער]. בבא מציעא דירושלמי פרק אלו מציאות דזבן הות מר קיקילתא זבנית סימא לא זבנית פי' זה ולפעמים פירושו הוא): אהרי   [גפלאכטנר קארב]. (במ"ק יא) בסוף גמרא דמשקין למגדל אוהרי. (ובגיטין ס) אוזלי ואוהרי פי' כמו אוחרי הן עשויין מן חריות של דקל כדכתיב סלי חורי והם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה ועשוין כמין מסגרת בפיהם וכשמתנדנדים הדגים או העופות בתוכן נסגרים וכיון שהם כלים קנאום בעלים ויש בהן גזל: אהרן   בספר דברי הימים של משה ותקרא את שמו אהרן כי בימי הורתה החל פרעה לשפוך דמי זכוריהם ארצה ומהן להשליך אל יאור: אהוריירי   [שטאל מייסטר]. (בשבת קיג. ובמציעא פה) אהורייריה דרבי עתיר משבור מלכ'. בהגדת (מגילה יב) בר אהורייריה דאבא פי' שומר ארוות הסוסים וחמור אבוס בעליו תרגום וחמרא אוריה דמריה: או   [גליסטונג]. בפסחים (בפרק ערבי פסחים לט) כדי שיכנס לשבת כשהוא תאו (ובאבות בפרק בן זומא) הקנאה והתאוה: אוגנסטטו   [עדלמאן]. בריש ויקרא רבה הבן יקיר כן בלשון יון מיוחס הרבה אוגנסטטו הרבה (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן אבגינוס): אווז   [גאנז, קאטשקי]. אווז בר אווז (בב"ק נה. ובבכורות ח) דדג טמא ובגמ' מפ' מאי טעמא: (א"ב עוף ידוע ובשרו נאכל אך יגבר המרה השחור' בר אווז מין עוף אחר דומה לראשון אבל קטן ממנו ושט בנהרות תרגום אסתר על פסוק ישנו עם אחד בתשעה ביה נכסין חיוין ואווזין ואכלין): אוול   [אנפאנג, ערשט]. ויועציך כבתחלה ומילכי מילכיא כד מן אוולא. מי הגיד מראש תרגומו מאן חוי מן אוולא. וקדמוניות אל תתבוננו ודמן אוולא לא תסתכלון: אום   [ווארצל. שטאם] בפרק זתים דטהרות ואם היה נוגע באום בעל הערוך גרס אוס ע"ש): אוון   [גאסטהויז, ווירטסהויז] (במציעא צא) שכרו מאוונ' לאוונא בגמר' או שנעשית ובסוף גמרא דפרק קמא דנזיר וליהוי כל אוונא ואוונא פי' מקום ששם שומרי הדרכים ומוכרי חפצים. אוונא דמיא כבר פירש' בערך אודנ' (א"ב פירוש בלשון יוני חדד תרגום על פסוק עוד היום בנוב לעמוד ועבד תלת אונין): און   (בשבת קיו) בריש גמרא דכל כתבי: אונא   (בקדושין עא) בריש גמ' די' יוחסין עד אכבדא ואונא פירוש מקומות הן: אונכרי   [קאמיסער]. (בסוכה ל) אמר להו רבא להנהו אונכרי פירוש בלשון פרסי עושי מלאכת הנשיא: אוס   [ווארצל]. בריש טהרות (בפרק זתים ואם היה נוגע באוס פירוש עיקר הזתים שהן בקרקע המעטן ונדבקו ונעשו אחת כדתניא היתה לו אוס של זתים ועתיד להפכה כיון שתקע בה יתד אף ע"פ שיש בה גושין הרבה ועוד אמרינן גרגרי' שנשרו במים ונעשו אחת. או שהלכה האוס (בנגעים פרק מראות נגעים) ובפ' (יש בשער לבן) פי' האוס עיקר להמכה ושרש' (א"ב בלשון רומי פה וכל דבר שהוא פתוח כפה וכן קוראים מה שנראה תוך שפתי הנגע ובגרסאות שלנו כתוב אום): אווקי   [גלאנץ]. במדרש שיר השירים זאת קומתך ר"ש אומר כמין אווקי פירוש אווגי בלשון יוני אור זהר ונהרה והוחלפה אות ג' לאות ק': אויר   [לופט]. כלי חרס באויר בריש (מסכת כלים ד) דירה שתשמישה לאויר בגמר' דרבי יוסי אמר רחבן ג' טפחים בפרק קמא דערובין י'. ובסוכה כה) דהעושה סוכתו בין האילנות אוירה של חצר בסוף (אהלות עא) פי' אויר תרביצא והוא מילוסא של חצר. אויר מגדל משכח את התלמוד (בחלק קט) במעשה דדור הפלגה פירוש במגדל שעשה נמרוד קאמרי' כיון שמרדו בהקב"ה ובנו אותו להכעיס מי שישן באוירו משכח תלמודו. מגדל הפורח באויר (בחגיגה ט) ובגמ' דד' הדיוטות (בחלק קו) פירוש כיון שיצאו דואג ואחיתופל לתרבות רעה לא אדכרינהו רבנן לבעייהו ולא פירשו לטעמייהו: (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי רוח כי כל חלל מלא רוח תרגום על פני רקיע השמים על אפי אויר רקיע): אוריא   [מערב זייט]. מאי אוריא אויר יה (בב"ב כה) שהרי באוריא פירוש בלשון פרסי שם המערב אוריא: אוורי   [פוילר]. ואמברי יזיפתא יזיף בסוף (משקין כח) פי' ראשונים כשהיה אדם אצל מת ואין לו תכריכין מקוננות עליו זה אוורי כדאמרי' ברישא עביד אוורי שלא טרח בחייו ועשה לו תכריכין ואמברי במעברתו מן העולם הזה לבית עולמו הוצרך יזיפתא למיזף וליקח לו תכריכין. פ"א רהיט ונפיל בי אוורי ואמברי יזיפתא יזיף פי' רץ ונפל בין האוברים ועל המעברות מלוה לוה כמו משל הוא כלו' אע"פ שאדם רץ בכל כחו כל ימיו כשנופל בין האוברים הן עוברים דרכים או כשיגיע לעבור הנהר מתחנן למי שיעברוהו ואם אין לו נוטל בהלואה כדי שינצל וכל שכן מי שהולך לבית עולמו שמבקש לתת את כל אשר לו וליטול בהלואה ואינו מוצא: אורשנא   [איין פויגל וואס לעבט אייביג. ער הייסט פעניקס]. אשכחיה אבא בגמרא דדור המבול (בסנהדרין פ' חלק קח). עוף ושמו חול ומרבה ימים: אווש   [רושן. לארם מאכן]. אוושי כולי עלמא (בברכות נא) בגמ' דאמר ר' עקיבא. אווש ביני קני בהגדה (במציעא סט) פי' קול הברה של רבים. ובעניינו אוושי קרא בסוף (ר"ה לח). ריאה דאוושא (בחולין מו) אלו טריפות בגמ' דהריאה פי' בעת שנופח הטבח זו הריאה כגון נשיבת הרוח מנשבת ויוצא ממנה: אותיא   [וואסר גאנז]. תרגום ירושלמי תנשמת ואת התנשמת ואת הקאת ואת הכוס ואת הינשוף ואת התנשמת (א"ב כן נקרא מין עוף טמא בלשון יוני ויש לדקדק כי תרגום ירושלמי של ואת התנשמת ואת הקאת הוא וית אותיא וית קקא אבל תרגום ואת הכוס ואת הינשוף ואת התנשמת הוא וית חיפופא וית שלינונא מן ימא וית צדיא והמדקדק יבין שגרסא זאת אינה נכונה כי יש לגרוס וית צדיא וית קיפופא וית אותיא וקקא וית שרקרקא וית שלינונא דוק ותשכח): אוותיאוס   [אוף דער שטעל]. בריש (כריתות יז ובנדה יד) פי' לשון יוני הוא והוא לאלתר מיד בעונתו והמשל שלו בגמרא תנו רבנן אי זהו שיעור אוותיאוס משל לשמש עד שעומדין בצד השקוף עם יציאת השמש נכנס עד הרי אוותיאוס שאמר לקינוח ולא לבדיקה פירוש השמש אברו של אדם שמשמש בו תשמיש המטה עד סמרטוט שמקנח בו באותו מקום: אוותנטי   [הערשאפט]. של נהרות בבראשית רבה והנהר הרביעי הוא פרת אוותנטיאו שלו בבראשית רבה מן האדמה אשר אררה ה' פי' אומות אוותנטיא בפסיקתא דכי תשא ובריש ויקרא רבה (א"ב פי' אוותנטיא בלשון יוני מלכות ושררה ופירוש אוותנטין מלך ומנהיג: אוותניא   [הערשר]. תרגום עוזרי רהב דייתין אותניא דמסייען בסוגעא פירוש בלשון יוני שרים והוא כמו אוותנטין): אז   (אז ישיר משה וכו' לשעבר אז יבקע כשחר וכו' לעתיד בהגדת ילמדנו ובמכילתא: אזא   [דער שווארצער אדלר]. ת"י עזניה: אזא   [איין האלבר צענטן]. אוזיא ופלגו אוזיא (בביצה כט) פירוש אוזיא ששית הבהמה ופלגו ששית חולקא חמישית ריבעא רביעית סריטה שלישית סבירא לי חולקא חצייה אוזיא חומשא ורבי חננאל ז"ל פירש היכי עביד בסוריא אמרו כי תרטא כו' נותן לזה כי תרטא והוא דבר ידוע באותו מקום ולזה פלגו תרטא ובנרש אמר כי חילקא ופלגא חילקא וכן אוזיא וכן ריבעא כולם שם אותו כלי הידוע במקומם: אזא   [איין הייצן]. תרגום כתנור בערה מאופה כתנורא דאזי ליה נחתומא): אזביון   [גריכיש קרוט ' עס הייסט איזאפ]. אין אוכלין אזביון בשבת בפרק שמנה שרצים (דף קט) ובפ' קמא דסוכה (דף יג) בגמרא דחבילי קש (דף קה) ובפ' י"א בפרה בסוף נגעים (דף צא) פירו' אזביון שומשוק בלשון רבנן כדאמרי רבי יוסף אמר אזוב אברתא בר המג אזביון אברתא בר הנג עולא אמר מריא חיורא ומסקנא רב פפי אמר שמשוק א"ר ירמיה כוותיה דרב פפי מסתברא וכולי בשמנה שרצים: אזגא   [גלאז] פרק המדיר דכתובות אמר אביי פילא ולדנא וגירדא דאזגא פירש בעל הערוך בערך לדנא חתיכות זכיכות ולפי דעתו אזגא וזגגא אחד הם ורש"י גרס וגירדא דאגוזא ופירש קליפי עץ אגוז: איזגדין   [גשיקטר]. תרגום וציר אמונים ואיזגדא מהימנא: איזגדין   [קליינע בערגליך]. ב"ר פרשת שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך מתלא אמר בחקלא דאית ביה אזגדין לא תימר מילי דמסתרין פירוש גלים: אזדא   [אוים געהן]. נפק אזדא (דף מ) במעילה בגמרא דסוף פרק קדשי המזבח פי' יצא והלך כמו מלתא מיני אזדא וכל בכל מקום שיאמר אזדא פלוני לטעמיה: אזדרבויי   [אויסרינן]. מאי טעמא משום דאתי לאזדרבויי בגמרא דאסור באכילה (דף עח) ביומא בפרק יום הכפורים פי' משום דמיזדרבי כשמתנענים הכלים נתזים המים שבתוכן ונופלין על בשרו של אדם המצטנן בהן. פ"א שמא יעלו המים ויצאו לחוץ לפי שכלי כסף שיעין: אזדקור   [שפרינגן]. ואכול ושתו בהגדה דהנזקין דף נז) בגיטין ענין ריקוד וקפוץ הוא כמו כדי שיזדקר הגדי בבת ראש: איזייא   (ירושלמי דמעשר שני פרק המוליך פירות את מייתי איזייא המפרש פירש קוצים ולי נראה מדורות אש מערך אזא): אזכיר   (איך וועל מאכן גדענקן]. את שמי צריך אדם שיתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה מאי טעמא בכל מקום אשר תזכיר לא נאמר אלא אזכיר: אזל   [נעץ]. מרימר פסק ליה לסורא באזלי בריש גמרא (דף ח) דערובין פי' כגון שהוי מבואות שמפסיק ביניהן לשון הנהר אי נמי בין רשות הרבים והמבוי והיו פורסין לשם איזלי שהן מצודות עשיות מן חוטין של טוי תרגום מטוה אזלן וחשב מרימר הלשון של נהר שמפסיק בין המבואות כמחיצה החולקת בין ב' מבואות אי נמי בין המבוי ובין רשות הרבים ומתיר אותו מבוי בלחי וקורה ואינו חושבו כמפולש אלא כסתום ולא חשש שמא יעלה שירטון ויתערב עם רשות הרבים ויעשה כמפולש: אזלי   [שפינן, וועבן] בחולין (דף יא)מקרבי קטרי באלו טרפות בגמרא דנפלה מן הגג. אזלי וגיפי בסוף גמרא דמשקין (דף כד) קיבורי דאזלי בי אזלויי באלו מציאות (דף כט) פי' פקעיות של חוטין עבים טווים במקום מטוויין. כמלוא איזולתא דאיברי ואמרי לה כמלא מהולתא בעירובין בריש גמרא (דבכל מערבין כח) פי' איסורייתא והן חבילות של הוצין הוצין שקושרין אותה האכרין הן עובדי אדמה: אזמל   [מעסר] של רהיטני (בשבת נח) ברזל שהוא דבוק בעץ ושפים בו נגרים כלים ומיישרים בו לוחות החביות ובלע"ז קורין אותה דריטורא. המעצד והאיזמל במשנה כלים בפרק הסייף והסכין ובפ"ב (בשחיטת חולין כח) תרגום חרבות צורים איזמלין חריפון יקרענה בתער הסופר תרגומו באיזמל ספרא יעשהו במקצועות תרגומו באזמילא (א"ב פי' בלשון יוני תער וסכין קטן וחרב הרצענים): אזמרגדין   [זמאראקד, איין גרינער עדל שטיין] קבע בה בפרשת כי תשא ובריש ויקרא רבה וכן תרגום נפך ספיר ויהלום ויש ספרים שכתוב בהן זמרגדין (א"ב בלשון יוני ורומי מין אבן יקרה והיא ירוקה): אזן,   [גויעהר]. אשפתו כקבר פתוח תרגו' בית אזיניה (א"ב ל' מקרא הוא זה ויתד תהיה לך על אזנך): אזן,   [וואגשאל]. מעלים אזנים בשבת פי' בערך מעל: אוזינקא,   [אוסגאבן]. אמר ליה שקול אוזינקא ועבדיה את (בהשותפין ז) בגמרא דכותל חצר פי' הוצאת בנין הכותל: איזקפא   [קליין שיפל] תוספתא דב"ב פ' המוכר את הספינה ולא את האיזקפא ולא את הבצית פי' בל' יוני ורומי ספינה קטנה: אזור   [גארטל] ואזורו מוכיח עליו במועד קטן יד) (ובחולין קט) פירוש מי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטורן שלו וחוגרו באזורו ומכבס חלוקו ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד זה פי' מבגי מגנצ"א. ור"ח פיר' כלומר היה עומד ערום ואזורו במתניו ורוחץ היה אזורו מוכיח עליו שאין לו אלא חלוק אחד: אח   [פערבינדן. צומאכן]. אלו קרעין שאין מתאחין (במ"ק בו) פירש בגמרא אמר רב חסדא אבל לא לאחותן איחוי אלכסנדרי שהוא כמין אריגה ת"ר רשאי להופכו למטה ולעשות לו איחוי פירוש להפוך החלוק לחתכו ולעשות בית צואר שלו שולי החלוק והשולים יעשה בית שפה ובב"ר בריש לך לך רבי ברכיה פתח אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה את כל העולם כולה. בר קפרא אמר כזה שמאחה את הקרע. (א"ב תרגום ועת לתפור ועדן בחיר לאחאה). אח נפשע מקרית עוז זה לוט (בב"ר נג) ויסע משם אברהם וגם אמנה אחותי בת אבי הוא אך לא בת אמי כשטותן השיבן שבת אב מותרת להם ובת אם אינה מותרת לפיכך השיבן כמנהגן בב"ר באותה פרשה: אח   [ברודר, פריינד] ולאחותו מת"ל (בנזיר מח) (ובמגלה ג') (ובברכות כ) פירוש ולאחותו מה תלמוד לומר בנזיר כלומר לאחיו אינו מטמא לאחותו לא כל שכן אם כן מה ת"ל ולאחותו הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שבשתיהן אע"פ שהן מ"ע שהוא חייב עליהן כרת כדתנן בכריתות הפסח והמילה מ"ע והן בכרת דכתיב וערל זכר אשר לא ימול וגו' וכתיב וחדל לעשות הפסח ונכרתה וגו' ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא דייקינן מדכתיב והאיש אשר הוא טהור וגו' ומן וערל זכר אשר לא ימול כלום אינו רשאי להטמא למתו ולבטל המצוה יכול אף למת מצוה לא יטמא שאם נטמא נמצא בטל מן המצוה ת"ל ולאחותו הנה הנזיר מצווה שלא להטמאות וכתיב ולאחותו מופנה ללמד ממנה לאחותו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה אע"פ שמבטל העבודה ע"א ולאחותו מה ת"ל מופנה הוא דלא הוה צריך ליה ומה אם לאביו ולאמו ולאחיו אינו מטמא לאחותו לא כ"ש למה בא לומר לך הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא כשם שאינו מטמא הנזיר בימי נזרו שהוא מוזהר בהן בלי ליטמאות שאם יטמא נמצא נגרע מלעשות פסח או מתעכב למול את בנו ביום שמיני לפיכך יתעכב במצוה ואל יטמא למתו כמו הנזיר שמשמר טהרתו ואינו מטמא לאחותו יכול כשם שאינו מטמא למתו כך אינו מטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה. אחותו הגדולה (בחולין קיד) פירוש אחותו הגדולה בת שנה אחת ומה אמה שנכנסה עמה לדיר להתעשר כלל גדייה עם בניה כדגרסינן (בבכורות כו) תנו רבנן גדייה שילדה שלשה בנות ובנותיה ג' ג' נכנסות לדיר להתעשר ובלבד שיהיו כולן בני שנה אחת. כדכתיב ואחותו (ובחולין סט) פירוש היו תואמים בבטנה זכר ונקבה ונתברכה הנקבה בזכר והוציאתו הנקבה והוא פטר הרחם ואם יצא ראש הנקבה תחילה פטרה. מעשה באחד שהיה מצטער על אחת (בסוף כתובות) פירוש על אשה אחת שבחוצה לארץ כיון ששמע דיעקב מפחד ממחילות לא יצא: אח   [פייער טאפ]. ואת האח לפניו מבוערת בסוף (פ"ק דשבת כ) מאי אח אמר רב אחוונא פירוש כי ההוא דאמר מאן דבעי אחוונא ואשתכח ערבנא וערבתא של לולב כדאמרינן צפצפה ערבה ערבה צפצפה ונתנו חכמים שיעור סימן של ערבה שהיא אחוונא קנה שלה לבן עלה שלה עגול ופיה דומה למגל ושמואל אמר עצים שנדלקין באחוה פירוש עצים שדולקין מעצמן בלא טורח ובלא נפיחה ויש מפרשים עצים שאין נשרפים אלא ביחד שנים או שלשה: אח   [גרינע ווארצלין]. כי הוא בן אחים יפריא יבא קדים רוח ה' וגו' (גיטין לא): אחאב   אח לשמים ואב לע"ז (בסנהדרין קב) פי' אח ל' צרה כאדם שאומר האח על צרה כמו כל הזוכרו אח לראשו ואב לע"ז שהיה מרחם עליה כאב על בן: אחב   [פעטר] תרגום דוד אהרן אחבוהי דאהרן כמו אח של אב: אחד   [איין נעמן, בצווינגן] אחידת מגדל שד בריש (מגילה ו) פי' אחזנו מגדל ששורין בו לפנים שדים פ"א מגדל שהוא מוחזק בשד (א"ב תרגום ולכוד לא ילכוד ומיחד לא אחיד): אחד   [אייגנטוס, בעזיץ] תרגום אחזת נחלה אחידת אחסנתא: אחוונא   [גראז, הייא] ברכות דירושלמי כיצד מברכין הב אחוונא לתוריא יש בו משום הפסק ברכה (פי' אחו בלשון עברי): אחז   [פרהאלטן] אחיזת דם (בחולין נח) בכור שאחזו דם (בבכורות לג) פירוש חולי יש לה שאם לא יקיזו ממנה דם מתה: אחז   בסוף ויקרא רבה מפני מה לא מנו את אחז על ידי שנתייסר בבנו בכורו: אחיה   יבנה המזבח חנניה ינגן בכנור (ברכות סה) פי' יבנו מזבח בבל ויהיה זה כהן וזה לוי: אחולי   [היציג פיבר]. מאי אחילו אמר רבי אלעזר אש של עצמות (ברכות לג) (בגיטין מ) הממלא כריסו מכל דבר אוחזתו אחילו: אחימן   [איין ריז] ששי ותלמי (בסוטה לד) אחימן מיומן שבאחיו ששי שמשים את הארץ נשחתת תלמי שמשים את הארץ תלמים תלמים: אחמרה   [איין צאהל] ומשכח ליה לאחמריה בלפני אידיהן (ע"ז ט) דקרטיסים (א"ב בנוסחאו' דידן גרסינן חומריה ופירש רש"י קשר כלומר סכום וחשבון: אחמר   [ראבין] תרגום על פסוק לחייו כערוגת הבשם ראובן גלוף על אתמר פירוש אבן יקרה הנקראת אודם: אחמתא   [פרשלאסנר קאסטן] בעזרא והשתכא באחמתא פי' חמת בלשון עברי: אחר   [נאך, אונטר] המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים (ברכות יט) פירוש אחר מיטתן לשון הטייה הוא כלומר נטה מדרך הישרה וכתנא דבי רבי ישמעאל אם ראית תלמוד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שודאי חזר בו ועשה תשובה לפיכך אסור לספר בזה ואסיקנא הני מילי בעבירת הגוף אבל בגזילת ממון עד שיחזיר לבעליו זה פר"ח ז"ל. ההוא דאשכח רבי אליעזר אמר להן דוגמא השקוה אחר מיטתן הוא ופי' שמספר ממנו גנאי לאחר מיתתו ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב (ברכות ד) (סנהדרין יז) אחיתופל זה יועץ וכן הוא אומר ועצת אחיתופל וגו' יהוידע בן בניהו זה סנהדרין וכן באביו הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי שהיה בניהו ממונה עליהן ובנו עומד במקומו ולמה נקראו סנהדרין כרתי ופלתי כרתי שכורתין את דבריהן פלתי שמופלאין בדבריהם ואביתר אלו אורים ותומים ולמה קראו שמם אורים ותומים וכו' תנו רבנן כיצד שואלים באורים ותומים וכו' (יומא עג): אחר   [נאך אמאל]. אחר אחר (יומא ו) פי' עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי עקיבא דלא מטמאה את בועלה אלא אם כן נמצאת נדה בספק באחר אחר שכבר עברו שני זמנים כדי שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותטול ותבדוק בו זהו חד אחר וכדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה זהו אחר אחר וכן מפורש בפרק שני דנדה: אחר   [נאך, אנדרע]. עורי נקפו זאת בבראשית רבה (בריש פ' מט) וירא אליו ה' אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק לזאת אות ומבשרי אחזה אלוה אילולי שעשיתי כן מהיכן היה נגלה עלי הקב"ה. ואחר נדרים לבקר אם איחר אדם נדרו נתבקרה פנקסו (בבראשית רבה פרש' כב) קום עלה בית אל. אחר כבוד שלחני בילמדנו רב לכם אחרי קול רעש גדול בילמדנו שמע ישראל אחר חיתום שטרות בב"ב קעה ובגיטין כא). אחרים אומר רבי מאיר יש אומר רבי נתן מפורש בסוף (הוריות כא) כל המעשה. מאחיך פרט לאחרים (בב"מ קיא) בגמרא דאחד שכר אדם פרע לאשת אחרים (סנהדרין כב) פי' אשת אחרים עכו"ם. אחרי ה' אלהיכם תלכו (סוטה יד). אחורים ותוך בתרומ' אבל לא בקדש (חגיגה כב). אם נפלו משקין טמאין באחורי כלים תוכו של כלי טהור לתרומה אבל לא לקודש. כל הכלים יש להן אחורים ותוך (פסחים יז) פי' כגון הכרים והכסתות משתמשין באחוריהן שיושבין על גבן ובתוכן נותנין הנוצה חשובין כשני כלים וכן השקין והמרצופין פעמים ישב עליהן ופעמים טוען בתוכן וכן מפורש בכלים פרק כל הכלים כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים (בכלים פ"ב): אחריות   [הפטונג, זיכר שטעלונג] נכסים שיש להם אחריות (קדושין כו) פי' אחריות נכסי קרקע ואחריתך תאכל באש תרגום ושפר ארעך התוקד בנורא. אין אנו אחראין לרמאין (בדמאי טו): אוחר   [מילד זיין, בייסן]. גמל האוחר בין הגמלים (בב"ב צג. ובסנהדרין לז. ובשבועות לד) פי' האוחר נוחר בנשיכה והורג. וי"מ ענין מחרחר ריב ויש ששונים גמל היהיר בין הגמלים: איטא   [אכט, טוט]. ב"ר פ' ג' וייצר ה' אלהים את האדם זיטא אפטא איטא אוכטו פי' בלשון יוני השחתה ואבדון עיין זיטא: אטבא   [צוואנג, ואגן לייטר]. כמלא אטבא דספרי (מנחות לב) פירוש עץ שאוחזין בו הקלף שלא יתהפך וקורין אותו בלשון לע"ז מור"דקלא. אמר רב כהנא באטיב בעגלות בהזורק פירוש אטבי הם המסגרות שמשימין למעלה בעגלות סביב כשהוא טעונה ובלע"ז אישטרי"טורא: אטבח   [איין אייגנע גאטונג אל"ף בי"ת] שכן באטבח קורין לסהדה מנון (סוכה נב) פ' החליל חמשה וששה פירוש כגון את בש כן אט בח גז דו יצ כפ לע מס קץ רף שן תם כת ראשונה י' י' כת שנייה מאה מאה כת שלישית אלף אלף ישארו ה' נ' ך' שאין לה זוגות סהדה בב' ההי"ן במקום ס' מ' במקום שני ההי"ן שני נוני"ן במקום ד' ו': אטד   [דארן]. הבוטנא והאטדין יש להן שביעית (שביעית מב) פירוש אטדין הן עכביות ומיני הדס הן (א"ב לשון מקרא זה ויבאו עד גרן האטד): אטו   [וועגן] גזרינן הא אטו הא פי' בעבור ואטו ואמטו אמטול ומטול ארבע תיבות אלו מענין אחד הם: אטיטס   העלה בכורות מבבל (חלה פ"ג ובתמורה כא) פירש שם איש (א"ב בנסחאות דידן כתוב במשנת חלה בן אנטינוס ובתמורה אנטיגנוס): אטיפי   [גריבל אין קעז] ביני אטיפי (בע"ז לט) פיר' כיון שיש כפילות בתוך הגבינה יש לומר חלב טמא שם ומכוסה מן העין ואינו ניכר: אטל   [פרשטיינן] תרגום לסקול אותם באבנים לאטלא יתהון באבניא: אטליטון   [ריז. שטארקר מאן] כן בנסחאות שלנו הערוך גרס אתליטין עיין שם: אטלס   [מארק. יאטקי] (ולדעת המוסיף איין יריד וואס איז פרייא פון צאל) נמכרין באטלס (תמורה כא ובבכורות פ' כל הפסולין) עטליז' של עזה (ובע"ז יא) דעיר שיש בה ע"ז פ' אטלס קצבות ויש שם עצי' מתוחין וברזלין נעוצין בהן ותולין בהן הבשר בבראשית רבה פרשת ויחן את פני העיר התחיל מעמיד אטליסין ומוכר בזול הדא אמרה שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו פי' אטליסין שווקין כמו עטליזה של עזה (א"ב פי' מל' יוני דבר נקי מן המכס והירידים קבועים מדי שנה בשנה במקומות רבים היו חפשים: אטלקי   [איטלעניש געלד] ככר דבלה של ששים מנה באיטלקי (שביעית לד) איסר האיטלקי (קדושין ב חולין מה) בפונדיון האטלקי (בכלים פרק כל כלי ב"ב) לוג יין באיטלקי (סנהדרין ע) פי' איסר האטלקי שהיה בימי משה רבינו כמפורש בגמרא בקדושין כמה פרוטה אחד מח' באיסר האיטלקי ואמר וכי תימא הני מילי בדורו של משה ואיטלקי הוא אי"טליא מאיי אלישא היה מכסך תרגומו ממדינת איטליא. מאיי כתיים תרגום ממדינת איטלי"א כתים ודודנים תרגום ירושלמי איטליא וכן (בב"ר פ' לח) וצים מיד כתים תרגום ירושלמי איטלי"א דהיא רומי. יושבת בארץ עוץ תרגום דמתבניא באיטלי"א: אוטם   [פערשטאפונג] בריאה (חולין מז) פי' מקום עמוק יבש שאין הרוח מהלכת בו קורעין אותו מקום אם יש בו שחין מחמת שחין הוא ואם לאו נותנין עליו רוק או דבר קל כגון קש וכדומה לו ונופחין אם מבצבצת כשרה ואם לאו טריפה: אטם   [פרשלאסן. פר שטאפט] ו' אמות (במדות בפ' ד' דף לז). פתחו של היכל רואין את הטומאה כאלו הוא אטום (באהלות בפ"ו נב אדם וכלים) כיפה כנגד האוטם (בפרה בפ' שבעת ימים מז) פירוש אטום סתום כמו שקופים אטומים. וכבש היו עושים מהר הבית להר המשחה כיפין על גבי כיפין כיפה כנגד האוטם מפני קבר התהום שבו כהן גדול שורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה פירוש היה עושה כיפה אחת ועוש' לה ירך עד שיגיע להר המשחה והירך נקרא אוטם ואחר כך עושה כיפין על אלו הכיפין ולא היו מכוונין כיפין על גבי כיפין ואוטם כנגד אוטם אלא כיפה כנגד אוטם ואוטם כנגד כיפה כדי שיהא תחת כל הכבש חלול ואם היה אוטם לא היה תחתיו חלול והיתה טומאה בוקעת ועולה (א"ב פירוש אוטם בלשון יוני בנין עשוי על עמודים ואולם אשר גגו סתום וצדיו פרוצים בנוי לטייל בו): אטמא   [זייט. ריזן] אי דדפנא אי דאטמא (במציעא כד) קם אטמא בנהר מלכא (קדושין פז) אטמהתא דשורא (עירובין ס) דאין נותנין קרפף פירוש יריכות של חומה: אטימטון   [טייארע זאך] בריש פ' ויאמר אלהים אל נח ואני הנני מקים ארטבן שלח לרבינו מרגליות אטימטון פירוש בלשון יון דבר אשר אין לו ערך: אטימוס   [פערטיג. בערייט] (פרשה מט בב"ר בריש וירא אליו) אלהים נצב בעדת אל ר' חגי בשם ר' יצחק אמר עומד אין כתיב כאן אלא נצב איטומוס היך דאת אמר ונצבת על הצור וכן בפסיקתא דהחדש רבי חגי בשם רבי יצחק וכו' פי' איטומוס מוכן בל' יוני. תרגום גלוי לכל העמים להיות עתידים אתגלי לכל עממיא דיהוון איטומוס עבידין ליומא הדין. ומתקן לו אטימוסיאה בשלח לך בילמדנו (א"ב מצאתי גרסא זו במדבר רבה אבל בילמדנו לא מצאתי): אטן   (שניר. שטריק). תרגום וחבלים בראשיהם ואטונין ברישיהון ובלשון מקרא אטון מצרים: איטני   [ריירל]. (סוטה מח) ומניחין אותן באיטני של אבר פירוש רש"י גובתא והוא שפופרת: אטונס   [איין גרוסר פעטר פיש]. חולין פרק ואלו טרפות. וע"ז פ' אין מעמידין אקינס ואפינס כספתיאס ואכספתיאס ואטונס אך בע"ז גריס כסספטיאת פירוש טונס בל' יוני ורומי מין דג גדול ושמן נכבש בציר עיין טונס: אטפח   [גזונד גווארן] רבי זירא ברכות מז. פירוש קם מחליו (א"ב אתפח עבד סעודת' לכלהו רבנן גרסינן בנוסחאות): אטקטקיא   [מענשין וואס פאלגן נישט אונ טואין אלעס נישט מיט ארדונונג] בפסיקתא דאיכה שריך סוררים בר קפרא אמר ארכי בריונם דהוון אינון איטקטקיא פי' שרים האוכלים בלא תרבות (א"ב פי' בלשון יוני אנשי מלחמה בלי סדר ואינם שומעים לקול שרם): אטרג   [איין אתרוג] תרגום כתפוח בעצי היער אטרוגי ביני אילני סרק: אטרון   [הערשר. גוועלטיגר]. כפה ואגמון יום א' תרגומו שלטון ואטרון וכן תרגום ראש וזנב כפה ואגמון (א"ב פירוש בלשון רומי טורון איש איננו מלומד במלחמה והוא נער בה עיין ערך טירון ובנקודה אחרת טירן פירושו בלשון יוני ורומי אדון שליט עיין ערך טירון ומקצת המפרשים פירשו אגמון כמו מושל ומקצתם פירשו איש נבזה: איטרין   [דינר האינג קוכן]. ירושלמי דחלה פ' חמשה דברים איטרין מהו דינסבנה ותהא פטורה מן החלה פירש בל' יוני ורומי מין מאכל עשוי מן עיסה כמו חוטים ארוכים ודקים אבל הטריות דבר אחר הוא עיין שם: אטורנגא   [קאמר דיהנר]. כתובות פרק אף על פי חליף אזיל אטורנגא דמלכא פרש"י מושיב המנות לפני השרים: אי   [ווען] אי דילמא אלא דהא. בתענית ט. ובר"ה ג. ובגיטין צ. ובשבועות מט. פירוש כולהו צריכי דלא סגיא דלא לימא כהני לישני דאי מתרגמינן כי יקרא ארי היה משמע דצריך לחזר אחריו ואנן מפרשינן לכשיקרא לו ולא שיחזור אחריו להכי צריך לתרגם אי יערע. כי תאמר בלבבך צריך לתרגם דלמא דאי אמרינן ארי הוה משמע דמצוה להרהר זה הדבר קמ"ל דלמא כלומר הזהר בלבך שלא תאמר זה הדבר. כי פתוח תפתח הכי נמי אי הוה אמר ארי מפתח תפתח הוה משמע כלומר היכי מיתמר הדבר הזה לא תקפוץ את ידך מאחיך מאי כי פתוח תפתח ארי מפתח אדרבה אם מפתח לא הוה קפיצה ואי קפיצה לא הוה פתיחה אלא להכי מתרגם אלא מפתח תפתח דהכי מיתמר לא תקפוץ אלא מפתח תפתח. כי גוע אהרן נמי אי הוה אמר ארי משמע דעדיין לא הוה מית אלא מיית והולך להכי אמר דהא מית אהרן שכבר נסתלקו ענני הכבוד על שכבר מת אהרן ובאלו לשונות פליגי דבית שמאי ובית הלל מתרגמין להאי כי מצא כגון כי גוע אהרן רבי עקיבא הוה מתרגם ליה כמו כי יקרא כך פי' תלמיד מגנצ"א מפי המורה ורבינו חננאל פי' בית שמאי סברי האי כי מצא בה ערות דבר אלא אם מצא בה ערות דבר ערוה היא וב"ה סברי האי כי אי הוא כלומר אי מצא אי לא מצא. אי שכר או כתיב בויקרא רבה בויהי ביום השמיני (א"ב בלשון יוני אם): אייבו   [ווילדר פוגל] ודייתא תרגום ירושלמי ואת האיה ואת הדיה: איכא   [עס איז דא] פי' אית כא והפכה ליכא לית כא וכן איתא אית הא ליתא לית הא וגם לית היא מלה מחוברת מן לא אית: איל   [ווידער, היישעריק]. איל בן יומו קרוי איל בב"ק צה. איל קמצא דכן בפסחים יו. ובע"ז לו. ובעדיות ו. פירוש איל קמצא הוא שושיבא והיא סוסביל ממיני חגבים וראשו ארוך: אילת   [די שטאט איילא] מן הדרום. מעשר שני במשנת מעשר שני בפרק כרם רבעי. ובביצה ה. ובר"ה לא. פי' שם מקום: אילה   [דער קלאץ אויף דער שיף וואס ער זעהט אויס וויא איין ווידער] אלא אם כן היה מומחה כאילה ביבנה. בבכורות כט. שם האיש: אילה   דספינתא (בנדרים כ) היה מנהג הספנים לעשות כמין איל של עץ וממלאין אותו מן הממון פעם אחת עשו כך ושכחוה גוים על שפת הים ומצאה רבי עקיבא. השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות בסוף כתובות ובילמדנו ברב לכם סוב: איילונית   [איינע וואס קען קיין קונדר נישט האבן] דכרניתא דלא ילדה כתובות יא. קטנה לא תתיבם שמא תמצא איילונית ונמצאו פוגעים בערו' יבמות קיט. בת כ' שנה שלא הביאה שתי שערות היא איילונית לא חולצת ולא מתייבמת. נדה מ: אימא   [שפין האלץ] הכוש והמקל והאימא. בכלים בפרק יא דף כ. ובפרק כא דף לג. הנוגע בצמר של האימא יש ששונין עימא פי' בל' מקרא כישור ובלשון ישמעאל לקאט"א ובלע"ז קונוקול"א: איים   [אבשרעקן] מאיימין עליה במשקין בפרק קמא דסוטה דף ז: איין   [אכטונג געבן] עליו. בקידושין בריש גמרא דהאשה נקנית דף ד. ובבבא בתרא דף קטו בגמ' דסדר נחלות (א"ב בנסחאות דידן כתוב עיין): איריא   [ווייזן. לערנן]. ע"ז לד. וגבינות בית אונייקי מאי איריא רוב עגלים אפילו מיעוט נמי פירוש אית ראיה כלומר מה ראית לומר כן או מל' איירי כלומר מה הוראה: איירי   [רעדן, לערנן]. בב"ק יו. אי אמרת בשלמא איירי בה משום הכי קתני כיצד אלא אם אמר' לא איירי בה מאי כיצד פי' הורו ופי' מיירי מורי': איירינון   [ווייסי וואל] מדרש אסתר חור כרפס ותכלת תרגם עקילס איירינון קרפסינון טינון עוד היום בהעתקות יונית נמצא אייריון קרבסינון יקינטינון ופירוש המלות אייריון בגד שיש לו גוון אווריי קרבסינון בגד דק עשוי מפשתן נקי יקינטינון דבר אשר לו גוון תכלת: אישי   [מיין הערר] כהן גדול. יומא דף יח. ובתמיד פרק החלו עולין דף לג: אית   [איז דא] דאית ליה תורא מרעי חד יומא דלית ליה מרעי תרי יומי (סנהדרין קיט. ובנדה סט). (א"ב תרגום אולי יש חמשים צדיקים מאים אית חמשין ולית כמו לא אית: אך   [נאר. אבר] אכין ורקין מיעוטין הן. ר"ה יז. פי' אך פדה תפדה כלומר מיעט בכור בהמה טמא' מפדיון רק קדשיך מיעט בעלי מומין הכי נמי עשה בתילים נונין הפוכים כדין רק ואך אך חלק בריש (פסחים ה). אכין ורקין מיעוטין ובא זה אך וחלק יום י"ד חציו מותר וחציו אסור: אך   [שמערץ ' קרענקונג] גדול במציעא נט. פירו' מכה גדולה היא באותו היום שבירכו את רבי אליעזר דומיא דהוה על הוה. (א"ב פירוש בלשון יוני כאב ועצב): אכאטיס   [איין עדל שטיין וואס הייסט אחאט] ' שמות רבה פ' וזה הדבר אשר תעשה דן כוחלין נפתלי אכאטיס פי' בלשון יוני ורומי מין אבן טובה אינה יקרה אבל יש לה סגולות ונמצאת בשינוי גוונים: אכוזו   (שוואנץ). תנן או עכוזו. ערובין נג. בבכורות מ. פ' על אלו מומין: (א"ב פי' בלשון יוני עגבות עיין ערך הרגוזו): אכדין   [ווי זא]. תרגום ואיך אמרת ואכדין אמרת מלה מורכבת איך דין ולפעמים כתוב בתרגום היכדיו איך תאמרו לנפשי היכדין תימרון לנפשי: אכונרקי   [גרויסר בוים]. ההוא אכורנקי דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה פירוש כורנקי נטיעה כדגרסינן אי זו נטיעה של שמחה זה הנוטע אכורנקי של מלכים. ויש מפרשים אכורנקא ובערך כף יש מהן: אכטא   [לעדערני קאן]. אמר רב חביבא האי אכטא דטעייא בתר תריסר ירחי שתא שרי. בע"ז דף נד. בגמ' דהחרצנים מצאנו בתשובת גאונים אכטא טייעא בכף ופי' הכי מביאין קמח ועשבין ושורין אותן בחלב ומזלף יין נסך עליהם: איכטו   [אכט] פי' בל' יוני שמנה עיין ערך זיטא: אככא   [האהן]. תרגום זרזיר מתנים ואככא דמזדרביל בינת תרנגולי: אכל   [עסן]. ר"א אומר האוכל אוכל ראשון ראשון וכו'. בפרק ב דטהרות האשה שהיתה כובשת ירק והא מתניתא מפורשת בחולין בפרק השוחט אחד בעוף. אכלו ארי אין לנו. גיטין עג. הרי זה גיטך מהיום פי' כיון דאמר אם מתי מחולי זה אף על פי שאכלו ארי ומת לא נתקיים תנאו שהרי לא מת מאותו חולי והוא הדין נפל עליו הבית או נשכו נחש אבל אם התנה אם לא יעמוד מחליו ונשכו נחש הרי נתקיים התנאי כי לא עמד לפיכך זה גט וזה אינו גט כל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי ולא כלום הוא. במנחות נז. בגמ' דכל המנחות באות בהלכה דוחייב על לישתה: אכלא   [קראנקהייט] תחילת אוכלא וסוף אוכלא. בע"ז דף כח. ובנדרים נד. פירוש תחילת אוכלא תחלת החולי מותר לכתחלה בשבת לאפוקי סוף אוכלא פי' כשעבר הכאב ונשתייר מעט שאוכל לו ופצוחי עינא היינו לבסוף לפתוח את העין לברר את המאור: אכל   [פערדייען אים מאגן]. כדי שיתעכל המזון בברכות נג. אמרו חכמים כמה שיעורו כל זמן שאינו רעב ואמר הכא כל זמן שהוא צמא למים ולאכילה מרובה כדי הילוך ד' מילין. (א"ב בנוסחא דידן כתוב כדי שיתאכל) מן המאוכלות. תמיד כח. אכילת הגפן והקבר (בכלאים בפרק כל סאה) פירוש תפישת הגפן כמו שתופש מכל צד ויש אומרים הקפת הגפן וי"א שורש הגפן צריך להרחיב לו בית רובע וכן הקבר צריך להניח לו בית רובע: אכל   [מיסט]. תרגום ואת פרשו וית אוכליה: אכל   [דונרן, שרייאן]. תרגום וירעם בשמים ואכלי בשמיא. שאגו צורריך אכלין מעיקיך: אכלבאי   [שפאחלר, מאגיזאן]. (ב"מ פ' א"מ) דאמר ליה חטי דקדחי באכלבאי פי' בלשון יוני כליבי אוצר: אוכלסא   [פיהל מענטשן]. בפסחים עב. ובמכות י וביבמות עו. תרגום ירושלמי יש לאל ידי אוכלוסין סגיאין וכן נפל ממנו רב וצים מיד כתים פי' המון עם בלשון יון אוכלוסא תנא. בברכות ס. אין אוכלסא פחותה מס' רבוא. ואי נפקא באוכלסא רבנן לאו בני מיפק באוכלסא נינהו. ס"א אכלוזא פירוש ואי נפקי רוב המון עמי הארץ לא נפקי רבנן בהדייהו שאין דרך החכמים לצאת עם עמי הארץ ירודים ונבזים (זו השמועה ב"מ קט ובבתרא ח): אכלסון   [חזיר ניס] ואוסטרובלין ומוכססי (ע"ז יד) בגמ' דואלו דברים אסורין למכור לעכו"ם פי' מיני פירות חשובים הן ממיני ארזין ותולין אותן לפני ע"ז כדי שיריחו אותן. (א"ב פי' בלשון יוני פרי עץ ארז אשר הוא מאכל חזירים ופעמים מעט נאכל לאדם): אכלושי   [טרעגרס]. דאי לא עבדי חלשי. בב"מ עז. ויש ספרים שכתוב בהן אלבושי בבי"ת פי' הכתפים שהן נהוגין למשא ואם יבטלו חלשי אבל שאר פועלין אמרו להן אינו דומה הבא טעון לבא ריקן עושה מלאכה ליושב ובטל ומה שראוי להן לפי חשבון זה נותנין להן (א"ב פי' בלשון יוני סבל הטוען משא במוט ולי נראה בפט"ו דכלים שיש לגרוס מקל הכלשין ולא מקל הבלשין כי יש לסבלים מוט ומקל אשר בה מניעים דברים הכבדים): אכם   [שווארץ]. אוכמי אוכמי. בחולין מו. א"ר יוסף לא קשיא הא באוכמא הא בציריא בבכורות מ. בפ' על אלו מומין דמנא איילא. ובנדה כג. אמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקיא חיורא באוכמא לקיא: בנזיר לא. פי' שור שחור שנמצא בין לבנים אותו שור גרוע הוא ופחות מלבן חיורא באוכמא לקיא כתם לבן שימצא בעור שחור מכה בעור שחור היתה ולפיכך נעשה שם כתם לבן. אמר רבא לא שנו אלא שלא נתאכמו. ס"א לא שנו אלא שלא נתפחמו פי' נתאכמו מלשון אוכם נתפחמו מלשון פחם. בסוטה טו. (א"ב תרגום ושער שחור ושער אוכם): אכמוותא   [שווארץ גראז] דארבי (בשבת כ) כשהספינות שוהין במקום אחד ימים הרבה גדל עליהן ירקרקות ויכול לעשות מהן פתילה: אכמוותא   [טונקל גרין, גראז] דחריצי. בשבת כ פי' אוכמוותא כשהמים שוהין בחריצין גדל עליה עשב ירוק: אכמר   [אן גשפיגן]. אמר ליה תיב שפיר וכו' אכמר שדא ביה קידושין ע. פי' רקק בתוך הכוס נחרו ביה גערו בו: אכנגרי   [סארוורס וואס בדיהנן דעם טיש]. דבי ריש גלותא (במ"ק יב). ס"א אברנגרי פי' מסדרי שלחנות למעבד עבידתייהו ואם נשברה רגל השלחן שרי לתקנה פירש בתשובות אבונגר הוא הממונה על שולחן המלך שולחן בלשון פרסי אבון והמלך גאר: אכסא   [נאר, דום] אשא כלבא אכסא תרנגולא (בגיטין סט) פירוש זקן כלב שוטה תרנגול: אכסגרון   [פיש יוך מיט עסיג] אנגרון מיא דסלקי אכסגרון מיא דכולהו שלקי (בברכות לז בשבועות כג) דשבוע' שלא אוכל פירוש סילקי בלע"ז בליטין בלשון ישמעאל א"ל שלי"ק (א"ב פי' בלשון יוני ציר מעורב בחומץ ופירוש איניגרון ציר מעורב ביין ובירושלמי גריס אוקסיגרון: אכסדרה   [פארהויז, קאריטאר] תבנית אולם (במנחות כט) אכסדרה לאורה נבדקת (פסחים ח) (סוכה יח) (ובב"ב יא) אכסדרה כבקעה סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין בסוכה יא אכסדרה רבי רב אנסדרה רומיתא באותה הלכה דאין חולקין. (ובב"ב קלה (במנחות לג) פי' אכסדרה הוא איספלידא בלשון תלמוד והוא בית שיש לו שלש דפנות ודופן רביעי שמעמידין בו דלת אינה מגופפת כל עיקר אלא ברוחבו של בית כולו ופעמים שעושין לה אמה אחת פצים מכאן ואמה אחת פצים מכאן. הן חסר הן יתר כדקאמר בהקומץ אותן פצימין חיזוק לתקרה הוא דעבידי ולא מיקרי בית ופטור מן המזוזה אכסדרה דבי רב יש לה פצימין רחבין הרבה עד שנעשה כמו בית ולכן אמרינן דבי רב אנדרונא מעליא הוא אלא אכסדרא רומיתא דאין לה אלא פצימין קטנים שיעור אמה אחת ותניא העולם הזה כמין אכסדרא הוא דומה ומצפון אינו מסוכך פירוש סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כגון שעשה שתי דפנות אחת ברוח מערבית ואחת ברוח דרומית על פתח האכסדרה וסיכך עליהן אם יש לפתח האכסדרה פצימין נחשוב אותן פצימין כדופן שלישי וכשרה אין לה פצימין אביי אמר כשרה פי תקרה יורד וסותם שבראש אכסדרה פי' אפחיתא לה דופן אמצעית של אכסדרא. פי' סוכה זו בחצר לפני אכסדרא כגון שיש לה שתי דפנות כהלכתן אחת במערב ואחת בדרום ואכסדרה ברוח צפון ויש לאכסדרה זו פצימין ושני לחיין אותן שני לחיין נחשבין כטפח שוחק וכשרה אין לה פצימין אלא פתח אכסדרה פתוח לגמרי אביי אמר כשרה רואין פי תקרה שבראש האילן כאילו הוא יורד על הארץ והוא דופן וכשרה רבא אמר פסולה וכו' אפילו נפחת דופן האמצעי תאמר כי הוא מן החשבון וכשרה וכו' תרגום המסדרונה אכסדנה. (א"ב פי' בלשון יוני אולם וחדר גדול מוכן להושיב שם כסאות): אכסיומא   [עהרע, עהרנשט עלע]. מדרש תהלים מזמור אל באפך תוכיחני מלך בשר ודם אחרים מקבלים אכסיומא פי' שמושיטים לו פי' בלשון יוני מעלה גדולה וכבוד): אכסלגס   [בוימוואל] לא שנו אלא בכלי אכסלגס (בחגיגה כו) (ובמנחות צו) פירוש עצי אכסלגס דזילי עצי מסימ' דיקירי: אכסן   [וועבר אייזן]. (בשבת קנא) אפילו מלא כאכסנא דגרדאי אוקומי קא מוקים פי' אפי' עושה המכחול כמנור אורגים ותרגום היתד הארג אכסן דגרדאי וכן תרגום כמנור אורגים אכסן דגרדאי (א"ב וכן שמו בלשון יוני): אכסניא   [גאסטהויז]. לפי בני אדם מחלקין אותה (בבבא בתרא יא) פי' זבל של אכסניא כל אדם אין יכול למחות על חבירו אלא הקודם זכה אבל זבל שבחצר מתחלק לפי פתחיה (ובערכין יו) עד היכן לא ישנה אדם באכסניא רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד שיפשיל לו כליו לאחוריו וכו' עד וכל כך למה דאמר מר אכסנאי פוגם ונפגם פי' אם ישנה אדם אכסניא שלו יאמרו מכוער בעל הבית שלא היה יכול לסבלו וגם את האכסנאי יפגמו ויאמרו מכוער היה שלא סבל את בעל הבית (א"ב פירוש בלשון יוני הכנסת אורחים ואכסניא נקרא המארח והמחארת תרגום דלתי לאורח אפתח דשיי לאכסנאי פתחית): אכסנאי פרכא   [קווארטיר מיינסטיר] ירושלמי דבבא קמא פרק המניח את הכד הדין אכסנאי פירכא עד לא ייתין רומאי שרי דיחשדיניה פי' בל' יוני פקיד המחלק בתים ומלון לאנשי הצבא: אכספתיאת   [איין פיש וואס ער הייסט מאקרעלע]. מין דג טהור עיין ערך אטונס): אכסר   [אומגמאסטן] כל זמן שהוא מוכרן אכסרה פטור בדמאי בפרק אלו דברים אין פודין מעשר שני אכסרה במעשר שני בפר' המוליך פירות. בסוף ספרי אין פודין את ההקדש אכסרה פי' דבר שאינו לא מדוד ולא שקול הוא נקרא אכסרה וי"א הפסד ובלשון ישמעאל קורין ההפסד כסאר"ה: אכסוריא   [איין אורט וואם מען פרטרייבט איינם ער זאל נאר דארט יואנין]. ויקרא רבה פ' איש כי יהיה זב מבשרו בשר ודם נותן אכסוריא והקב"ה נותן אכסריא פי' בלשון יוני גלות ושלוח: אכף   [זאטל] אבל לא באוכף בגמרא יוצא במרדעת (בשבת נג) שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בגמלין באכופין בעביטין (ערובין דף טו): אכפא   [זאטל פון איין אייזל] מוש לגביך (בבא קמא כז) חמור בסימני אוכף (בב"מ כז) דואף השמלה (ביבמות ק"א ובקדושין כב) פי' אוכף של עצים נתון על המרדעת של חמור כדי למנוע חיכוך המשאוי ע"ג החמור. (ובערובין כז) אלא מרכב גברא דאכפא דבהדי דרכיב מנח ידיה טליה. ותנן בתוספת' דכלים פרק ד' האיכוף מטמא מושב והתפוס שלו מטמא מרכב ושאר כל התפיות שבצדדין אם היו רחבות טפח טמאין יש מי שמפרש התפיות הזונות והם העצים הנתונים עליו שמאחור ושמלפנים כדכתיב והזונות רחצו והם עצי המרכב שנטפו מן הדם פי' האיכוף העץ שהוא אחורי הסרגא והתפוס העץ שלפניו שאוחז בידו בעת שעולה לרכוב זה פי' ר"ח ז"ל והקשינו למאן דסבר דמרכב היינו מושב דהא באוריתא כתוב מרכב וכתיב מושב דאמר מרכב לאו היינו מושב ואינו איכוף אלא גברא דאוכפא דבהדי דרכיב מחית ידיה עליה והוא הסרגא שהוא סומך בו כשהוא רוכב על הסרגא או על האיכוף ונקרא גברא דאוכפא: אכפת   [צייניגן, נייטן]. (ב"מ פרק המקבל) מה איכפת לך הואיל ואני נותן את חכורך פירוש מה כפייה יש לך בדבר או מי כופה וקושר הדבר לך: אכצן   [מידיגקייט]. בחולה מחמת אוכצנא (בשבת קו) אוכצנא קטלה (ב"מ לו) (ושם עב) פירוש עייפות (א"ב בנסחאות דידן כתוב אובצנא): אכר   [בויאר, אקרסמאן]. א"ר טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת היא ששמע השומע וטעה שהאיכר עובר ומרדע על כתיפו באהלות בפרק כל המטלטלין (בשבת יז): אכר   [לאנדמאן, פויאר]. אכר נותנים לו צמדו בערכין תרתי רפאתא אכריתא (בערובין פב) יש מפרש שם מקום הוא כמו שהוא מקום נהר פפיאת ויש מפרש ככרין שאוכלין הרועין כמו אכר וצמדו: אכרוע   [קימל]. ירושלמי פ"ק דמעשרות המקיים מלאה של אכרוע לזרע בטלה דעתו פירוש בלשון ישמעאל כרוע מין עשב אשר היא ושרשה נאכלין וזרעה חם ויבש כמו זרע כמון: אכתי   [נאך, דאך]. ריש מסכת מגלה ואכתי מבעי ליה זמנו של זה לא כזמנו של זה פירוש עדיין ומלת אכתי כמו אך תו כלומר אך עוד: אל   [נישט]. ימנע אדם עצמו מבית המדרש (בשבת פג) ובפרק אין צדין אל בני כי לא טובה השמוע' וכו' (קדושין פא) פן ישכחו עמי (בבראשית רבה פר' לט) ויהי כל הארץ. אל תרצה את חבירך בשעת כעסו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו ואל תשאל לו בשעת נדרו ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו בפ"ד באבות בפרק בן זומא אל תרצה את חבירך בשעת כעסו מנין אתה למד ממשה בשעה שעשו ישראל את העגל כעס הקב"ה ואמר למשה לך רד אמר משה שעה של כעס היא איני צריך לדבר עכשיו ירד מן ההר ודנם ובדקם בג' בדיקות כמפורש שם ואחר שהמתין כל כך שב להקב"ה והרצה לו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו מנין אתה למד מן הקב"ה כשגלו ישראל לבבל כביכול היה כאלו מתאבל שנא' ויקרא ה' אלהים ביום ההוא וגו' בקשו המלאכים לנחמו אמר להם אל תאיצו לנחמני מהו אל תאיצו אין אלו נחומין אלא ניאוצין הן לפני ואל תשאל לו בשעת נדרו ממשה כשאמר לישראל שמעו נא המורים נשבע הקב"ה שלא יכנס לארץ שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי אמר משה שעת שבועה היא איני מדבר עכשיו המתין מ' שנה ואח"כ התחיל להתחנן לפניו שנ' ואתחנן אל ה' אמר לו הקב"ה על שהמתנת עלה ראש הפסגה ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו מאדם הראשון כשאכל מן האילן ונתקלקל שנאמר וידעו כי ערומים הם באותה שעה לא נגלה להם הקב"ה בשביל שהיו מקולקלים שנאמר ויתפרו עלה תאנה וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן: אלא   [נאר, אבר] (תרגום כי מי אל מבלעדי לית אלהא והמלה מורגלת בלשון התלמוד וכן ענינה בלשון יוני ובלשון ישמעאל ותרגום בלתי לה' לבדו אלהן לה' בלחודוהי מלה מורכבת מן אלא הן): אלבן   [ווייהרויך]. תרגום כריח לבנון כרוח אולבנין וכן נקרא בלשון יוני ורומי וכלל זה תעלה בידך רוב לשונות של בשמים בלשון עברי נעתקו אל לשונות נכרים נרד קציעה אהלות קנמון חלבנה וכן שמות מדות הין כור בת קב: וכן שמות כלי נגון כנור נבל וזה ידוע לבקיאים בלשון יוני ורומי אבל קתרוס סכרא פסנתרין וסומפוניא הנזכרים בדניאל הם כלי נגון אצל היונים ומהם נעתקו לכשדים: אלה   [שווערט, שפיס]. לא באלה ולא בקשת (בשבת סג). חפוי האלה והקשת בכלים פרק כל כלי עץ שנחלק פירש בגמרא דשבת מאי אלה קופל ודומה למקל והוא של ברזל והוא כאמה ומחצה וראשו עגול כמו כדור ויוצאין בו יתדות שדומות לשקדים ושמה בלשון ישמעאל דבו"ס ובלע"ז מצ"א כלב"א (א"ב תרגו' על פסוק מי זאת עולה הכמא דרמי גבר אבנא באלה. עד יפלח חץ כבדו ואיך אלה דמפריח גירא בכבדיה): אלה   [גטריידע, קארן]. בתוספתא תרומות בפרק קמא מאימתי תורמין את הגורן משיתהפך הגורן אלה כמו עללה משתעקר האלה: אלה   [אייכן בוים]. לולבי האלה והבוטמ' בשבת פרק כלל גדול הוא כמו כאלה נובלת עליה: אלה   [קראפט, שטארקייט]. רב שביק לחובין רברבין אמר דוד ונקיתי מפשע רב את אלה רב ואלה חובין רברבין בויקרא רבה ואם הכהן המשיח (ובבראשי' רבה מו) ויתן לך האלהים ויתן לך האלהותא פירוש כח ומעוז: אלה   [ווארום]. דעינבי (בשבת צ) פירוש תולעת שמתליעין ענבים כשישנן בגפן (א"ב וכן נקרא בלשון יוני מן תולעת): אלו   [נון]. בדניאל ואלו קרן אחרי פירוש הנה והוא כמו וארו). אלו   [ווען, ווען דאך]. תרגום לו חרמו אלו חכמו אלו חכימו ותרגום ואלו לעבדים ואלולי לעבדים תרגום לו ה' אלולי מימרא דה' ענין הראשון כמו אלו וענין השני אלולא והפרש כזה יש במלת אלמלא עיין שם תרגום לולי כעס אלולפון): אליא   [איין ביטר קריטיכץ עס הייסט אלווא]. ואספריכא ומרסכא (בגיטין סט) (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין עשב מר ובולעים אותו עשוי כמין כדורים קטנים להריק הגוף ומועיל לרפאות את הפצעים ולחניט את המתים): אולוגלוגין   ,[פראטאקאל, שריפטליכעס פרצייכניש]. שלו בהגדת ילמדנו ולקחתם לכם ביום הראשון ובפרשת שלח לך בפסיקתא לו מתנו בארץ מצרים הניח המלך האולוגלוגוס שלו ודנו מפיו. (ובבראשית רבה פרשה נה) אמחה את האדם אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שהוא קורא אולוגלוגין שלה מלמעל' ואחר כך נפרע ממנה הה"ד לכן יכיר מעבדיהן וכו' פי' ענין שטר חוב ודין (א"ב בנוסחאות דידן כתוב אנאלוגין וכל אלו הגרסאות לפי דעתי משובשות ויש לגרוס אלוגין): אלוגין   [צייגניש]. מדרש שמות רבה פרשת החדש הזה הקריבו לי דורון שאם תעלו לפני לבימה אעביר אלוגין שלכם פירוש בלשון רומי ספר זכרון אשר בו ישובח או יגונה דבר וגם ספר עדות עיין ערך אולוגלוגין שלמעלה): אלווי   [איך העט עס גווינשט] תרגום מי יתן אלווי בקצת נסחאות כתוב הלוואי): אלווס   [איין טייאר האלץ וואס שמעקט גיט]. בבראשית רבה פרשה ויטע ה' אלהים גן בעדן אלונים בלוטים אלמוגים אלווס: (א"ב פירוש בלשון יוני מין עץ וחשבו הקדמונים שגדל בגן עדן והוא גדל בארץ הודו ויש לו ריח טוב ומועיל לחזק הראש והלב והאסטומכא ונקרא גם אקסיל אלואין וטעם מלה זו עץ אלווס תרגום מור ואהלות מירא דכיא ואקסיל אלואין): אלון   [לינדן בוים, איין אנדרער]. הרמון והאלון והאגוז בכלים בפרק כל כלי בעלי בתים כמו כאלה וכאלון אלון בכות (בבראשית רבה פרשה ב) רבי שמואל בר נחמני אמר לשון יוני הוא אלון אחר ובלעז אליאו עד שמשמר אבלה של דבורה באת לו בשורתה של אמו: אולון   [ריין גדיזן מאסיף]. מרגלית בפסיקתא דויהי ביום כלות משה ס"א אולון מרגליטון פי' אולון בלשון יון כולן לפי שבעולם הזה יש בהם פסולת אבל לעתיד לבא אנא חמייתה אילון כרוסין הה"ד והנה מנורת זהב כולה בעולם הזה יש פסולת לישראל אבל לעולם הבא כולו כזהב טוב בלי פסולת פירוש כרוסין בלשון יון זהב בויקרא רבה ושם אמו שלומית. ובכי תמכרו ממכר אמר נבוכדנצר ע"ז שלכם של כסף ושל זהב הה"ד ויעשו להם מסכה מכספם אבל שלי אולון כרוסא פי' כולה זהב דכתיב נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהב: אלותא   [רייכר האלץ]. מפשח ויהיב לן אלוותא פשחי פשחי (בביצה לו) פירוש עצי קציעות שמעשנין בהן ואף על גב דהוו קשין חזי לקתתא דנרגי וחציני זה גמרא דרבי חננאל ולפי פירוש זה אלו ג' אלווס ואלוות' ואלווא ענין א' להן פי' אחר מפשח קוטם אלוותא חתיכות אף על גב דקשין כ"כ דחזי לקתתא דנרגי וחציני: אלות   [זיילן]. אמות הסיפים תרגום אלות ספיא: אלטין   [טענן בוים] בהגדת ילמדנו פרשת ויקחו לי תרומה ברוש אלטין (א"ב פי בלשון יוני מין ארז ועץ שמן): אליטין   [פייגן] (בבראשית רבה פרש' נח) והקול נשמע בית פרעה רבי יוחנן כד הוה אכיל אליטין הוה אמר לא אכלית מזון יומא דין פירות פירות גינוסר היו כמפורש (בברכות מה) (א"ב פי' בלשון יוני ורומי לולבים של דקל בעודם רכים והמלה זאת אחת ועניניה מרובי' גם בלשון תלמוד גם בלשון נכרים): אלטיכסייא   [וואהרהייט]. בבראשית רבה פרשת נעשה אדם בשעה שבא הקב"ה לבראו' אדם חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים אמת אמר אל יברא שכולו שקר ונטל הקב"ה אמת והשליכה לארץ אמרו מלאכי השרת מה אתה מבזה אלטיכסייא שלך תעלה אמת מן הארץ הה"ד אמת מארץ תצמח (א"ב פי' בלשון יוני אליטיטכסיא אמת נדגלת): אליאס   [זין]. שמות רבה פרשת החדש הזה לכם ברה כחמה במלכות יון סנדריאוס איס איליאס פירוש בלשון יוני שם רחוב בעיר הנקראת אתינס אשר שם תחת השמש והשמים בלי גג ואהל היו יושבים הדיינים לשפוט בלשון יוני אוליוס הוא השמש סנדניאוס איס איליאס פירוש מקום העצה באותו רחוב): אליו   [צו איהם]. במגילת איכה יעיב באפו ויאמר אליו עבור בתוך העיר אלו כתיב אמר ריש לקיש למלאך הקשה שבהן זה גבריאל. ויאמרו אליו איה שרה אשתך אי"ו נקוד כשם שאמרו לאברהם איה כך אמרו לשרה אי"ו אברהם): אליה   [לעפל פון דעם אוער]. מפרי מה אזן כולה קשה ואליה רכה שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה (כתובות ה): אליהו   אליהו משל מי רבי אליעזר אמר מבנימין רבי נהוראי אמר מגד כו' (בבראשית רבה פרשת עב) בא גד זה אליהו: אלייה   [קלאג ליד] מדרש אסתר וישלח ספרים לעז לומר פרסי לאלייה פי' לקינה ונהי עיין ערך אלית ובלשון יוני ורומי אומרים אלגיה): אליון   [נאגל דוימן] אטופרא דאליונא (בגיטין סט) פירוש ציפורן בהן (א"ב תרגום ועל בהן ידו ועל אליון ידיה): אלייסטון   [טונקלר וויין] אין מביאין אלייסטון (במנחות מז) (ובבא בתרא צז) פירוש השמש בל' יון איליאוס אין מביאין במקדש יין שנעשה בשמש שאינו מן המובחר פי' יין שחור שיש בו טעם שמש ובפסק' דויהי הלילה ועיר שמש אליופוליס פי' אליופוליס איליו שמש פוליס עיר (א"ב פירוש בלשון יוני דבר אשר השמש זורח עליו זמן ארוך הן שיהיו הענבים כדעת הרע"ב מברטנורה הן היין כדעת הרמב"ם ז"ל הוא יין עשוי מענבים צמוקים בשמש): אלייתרופוליס   [פרייא שטאט] (בראשית רבה מב) ואת אחורי אליותרופלוס ולמה קורא אותה אליותרופוליס שבררו אותה ויצאו להן לחירות בדור הפלגה פי' בל' יון אלוית"רו חירות פוליס עיר: אליירין   [טונקלי גרויאי קליידר] בכלים האוליירין הבאים ממדינת הים וכו' פירוש בגדים הן ודרכן המלובשין כגון מיני כסותא לבנים והגלימא כגון מיני דמעטפי סומקי (בשבת קיד) וכן (בנדה כ) בני אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים אלא באוליירין הבאים ממדינת הים וכו' פירוש בגדים וכו' כדלעיל: אליירין   [דיא וואס בדינן אין באד] ואין עושין פחמין אפילו למוכרן לאוליירי' (בביצה לב) ובשבת קמז) לא ימסרנה לאליירין. ובפרק ז' בטהרות המניח כליו בחלון של אוליירין פירוש שמשים שמשמשין בני אדם שמן כן ופירושו לא ימסור האלונטית לאותן השמשין שהן חשודין בזמה שמא יטמאו לונטית זו בשכבת זרעם. ויש אומרין חשודין לסוחטה ונותנין אותה לאחרים. ויש ספרים שכתוב בהן דטהרות של אולרירון ופירושו חלונות מפולשות אחת לאחת כדתני' א"ר יהודה מודה היה רבי אלעזר בן עזריה בחלונות של אורירון שהם נפתחות זו לתוך זו: אילך   [דיא דאזיגי] עזרא עם שבי יהודה אלך פירוש אלה: אלכסון   [קרום, שיעף] (מסכת ב"ב פרק המוכר את הפירות כל אמתא בריבועא תמתא ותרי חומשי באלכסון עיין לוכסן): אלית   [פידל] רבי יהודה אמר הארוס טמא מושב מפני שהאלית יושבת עליו. בכלים בפרק כל כלי עץ וכל כלי עור פירוש ארוס אמרו בתלמוד סוטה מאי ארוס טבלא דחד פומא אביי אמר כובא ובלשון ישמעאל דבד"בא ועושין כלי חרס עגול ארוך אמה והוא חלול ובפתחו האחד משימין יתרים של מעים ועל גבם מכסין עור ומכין עליו וקולו ערב ועושין אותה לחופה ולמת כמו החלילין ופירוש אלית מלשון אלי כבתולה חגורת שק והיא אשה שמלאכתה לכך לקונן ופעמים יושבת על אותו כלי. ובפרק כל כלי עץ שנחלק מרכוף של זמר ורביעית של אלית ופירושו כמו כן כלי הוא שמזמרת בו האשה העושה בכי עם חברותיה: אלכסנדריא   [דיא שטאט אלעקסנדריען אין מצרים] תרגום הכרתי את המון נא נתר אלכסנדרית ונתר אנטפטרית (בשבת צ) בפרק רבי עקיבא: אלל   [פלאגס אדר] (זבחים קט) מן הקיפה ומן האלל ובפ' קמא דטהרות העור והרוטב הקיפ' והאלל ובגמרא דחולין מאי אלל אמר רבי יוחנן מדרקא פירוש מדרקא כגון בשר מת ריש לקיש אמר בשר שפולטתו סכין מעל הכבש ונשאר בכלל העור ואמרו אליבא דמאן דאמר מדרקא כי איכא כזית מאי הוי עץ בעלמא הוא וסוגיא כריש לקיש זה פירוש ר"ח ז"ל. ס"א בשר שפלטתו סכין מעט בכאן ומעט בכאן בכל העור ותרגום מרגלים אלולין שחופרין כל הארץ בכאן ובכאן ולא ינוחו במקום אחד. רופאי אליל כלכם תרגום כמאסי אלל דמודרקא דפלטיה סכינה הכדין כולכון: אללא   [גרוסר זאק] תלתא כורי באללא (בבא מציעא קח) בעוקצין בפרק אחרון פריצי זתים וענבים בית שמאי מטמאין וב"ה מטהרין פי' פריצי זתים הזתים הקשים שאינן נפרכין בבית הבד בית שמאי אומרים אף עפ"כ אוכל הן ומקבלין טומאה ובית הלל אומרים לאו אוכל הן וכמה פריצי זתים רבי אליעזר אומר ד' קבין לכור דבי רבי ינאי אמרי סאתים לכור שיעור סאתים י"ב קבים ואמר לא פליגי הא דמעלי ג' כורי באללא והוא אתרא דרבי ינאי פירוש אללא עללא כדמתרגם והיה בתבואות ויהי באעולי עללתא ופירושו כגון שטוענין בקורה בג' כורין של זתים ויש בהם סאתים פריצי זתים שהן י"ב קב נמצאו ד' קבין לכל כור וכור ובאתריה דרבי אליעזר מעייליה כור לקורה ואמרינן ד' קבין בקורה שאין בה אלא כור נמצאו דברי שניהן ד' קבין לכור דבי רבי ינאי אמרי סאתים לכור ולא פליגי הא דמעייל כורא חד לבית הבד ששמו אללא נמצא ביניהן ד' קבין אי מעיילי ג' כורין בבית הבד נמצא ביניהן סאתים פריצי שמגיע לכל כור ארבעה קבין: אלם   [פרשטומן] למנצח על יונת אלם לדוד מכתם (סוטה י') א"ר יוחנן בשעה שנתרחקו סימניה מתמר נעשית כיונה אלמת (ובחולין פט) אמר רבי יצחק מאי דכתיב האמנם אלם צדק מה אומנתו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם וכו' פי' תולה ארץ על בלימה ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם ואנכי עפר ואפר ואנכי תולעת ולא איש. יש מפרשין תאלמנה שפתי שקר בשלשה ענינים מפורש בבראשית רבה איספרכן איתחרשן אישתקן. בילמדנו בריש פרשת אלה הדברים וכי יש כלב אלם וכלב פקח אלא א"ר שמואל ב"ר אמי אין לך פקח מן הכלב וכך שנו רבותינו רבי אליעזר בן יעקב מטהר משום שהוא פקח והוא אומר אלמים ומהו אלמים אלא מה טובו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה סוכר את פיו כך היו דייני ישראל: אלם   [שטארק] (בבא בתרא לד) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אמר רב נחמן כל דאלים גבר (ובגטין ס') בגמרא דבור הקרוב לאמה אתמר בני נהרא רב אמר תתאי שתן מיא ברישא ושמואל אמר עילאי שתן מיא ברישא ואסיקנא השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל דאלי' גבר. (ובשבת קלד) בגמרא דאין עושין לה חלוק אמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דקטין ליתי לסילתא דאמיה ולשרקיה עילויה מקוטנא לאולמ' פירוש סילתא שליא ומקוטמא לאולמ' ממקום הדק לעבה (א"ב תרגום חזק ואמץ תקיף ואלם): אלמא   [בינטל גארב] תרגום ואספתי בעמרי' ואכנוש שבלין באולמיא מל' עברי והנה קמה אלומתי): אלמא   [זעה איך דאך] פרק שואל דשבת דף קנ"א אלמא מספקא שרי הכא נמי מספקא שרי פירוש למה ויש שפירושו אלא מה פסחים פרקא קמא אלמא אור יממא הוא: אלום   [אלוין] הריאה והחלתית והאלום. פרק ראשון דטבול יום ויש ששונים והלום פי' בושם נכתש עם המלח: אלמוג   [קרעל] היא של מתכת וחותמה של אלמוג (בשבת נט) טבעת של אלמוג בפרק י"ג בכלים בהסייף והסכין אלמוגין כסותא (בר"ה כג) פי' אלמוג כמו עצי אלמוגים ובלעז קורא"לו: אלמלי   [ווען נישט, ווען נאר] תרגום לולי משה בחירו אלמלא משה בחיריה ובמסכת מגלה אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמי' וארץ פירוש אלו אם לא ויש שפירושו אלו אם לו מסכת שבת פרק כל כתבי אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות): אלמן   [דער האפען וויא דיא שיפן שטייאן ביים וואסר] ירושלמי דסוכה פרק הישן אלא כן אנן קיימין בנתונה באלמין הוא למן אשר פירושו חוף ים בתוספת אות אלף: אלמנה   [וויטיוע] והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו (בקדושין ע"ח) ישראל שנשא גיורת מכהן אין מישראל לא הכי קאמר מכהן יקחו משאר כהנים לא יקחו. כלומר מכהנים הדיוטים יקחו האלמנה ותרגום וארמלתא דתהא ארמלתא משאר כהניא יסבון. העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה (כתובות יד) וכן (בקידושין עה) רבי אליעזר אומר וודאן בוודאן מותר פי' רב האי עיסה משפחה או עיר שיש בה ספק פסול שפוסל מן הכהונ' ואין ידוע איזו היא אותה משפחה כולה או אות' עיר נקראת עיסה כלומר הדומה לעיסה של שאור שהוא מגובלת ונפל בה כלום שאין ידוע איזהו כענין שאמרו כל הארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל ועיקר הדבר כי יחסי בבל יחסים מבוררי' וכל ממזר ונתין וחלל וגר ועבד שבהן ידועין הן מדור לדור ומאז לא עלה עזרא מבבל עד שעשא' כסלת נקייה לפיכך כל הארצות כעיס' מגובלת הן כנגדה כי הן בחוק שלה ספיקות ופי' אלמנת עיסה כל אחד ואחד מאנשי אותה משפחה ואותה העיר שנשא אשה שאינה ממשפחת עיסה ומת היא אלמנת עיסה וידוע כי אישה שבא עליה פסלה מן הכהונה כגון כהן גדול שבא על האלמנה אע"פ שמת הוא פוסלה מן ההדיוט וכדבר הזה גרסינן (יבמות לז) ת"ר בן ט' שני' ויום אחד גר עמוני ומואבי וכו' עד סוף הלכה וזה העיד רבי יהושע ורבי יהודא בן בתירא משנה היא (במסכת עדיות ד):