משתמש:מושך בשבט/לקראת החזרה לישיבה/4

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/א כארי. עיין באר היטב ועיין ט"ז שכתב שעיקר הגבורה הוא נגד היצר הרע ואמר כארי כו'. ויראה שהוא ע"ד שאמרו ביומא דף ס"ט נפק אתא כגוריא דנורא מבית קה"ק ולזה אמר שיתגבר כארי נגדו: השחר עיין בה"ט ובברכי יוסף כ' דבזוהר שלפנינו ליתא. אך בזוהר כת"י דף י' איתא שכ' ועל דא אתחייב מיתה לשמים וכ' שצריך ליטול ידיו אע"פ שאינו רוצה לקום ואם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו נהגו קצת מבעלי נפש שהולכים פחות פחות מד"א ע"ש ולא נהירא לענ"ד ועדיף שילך במרוצה שלא להשהות ר"ר השורה על ידיו. ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ח' כ' שאין נזהרים מלילך ד"א בלי נט"י וי"ל שסמכו את עצמם על זה דהרשב"א ס"ל בברכות דכולא ביתא כד"א דמיא ע"ש ופשוט שאין לסמוך ע"ז כ"א בשעת הדחק ועיין בא"ר ס"ק ד' ועיין לקמן סימן ד' מ"ש בזה: שויתי ה'. עבה"ט וראיתי בכתבי בד"ז הרב החסיד האלקי מוהר"ר זלמן לוקוואר ז"ל על מה שהיו רגילין לעשות מנורו' של קלף מציורים להניח בסידורים וכותבים בהם שויתי ה' כו' בן ד' אותיות ושאר שמות והמנורה כזה היתה נקראת בשם שויתי והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיח בטלה בתוך התפלה מאימת השם אשר לנגד עיניו וכתב ע"ז בשם דודו אא"ז הגאון בעל תבואות שור שאמר במליצתו הנחה אם לא שויתי ודוממתי ר"ל שיוכל לגדור שידום אף בלא השויתי והתרעם מאוד ע"ז לפי שעל הרוב אינם משמרים כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות וע"ד שאמרו בר"ה דף י"ח ע"ב שעל דבטלית אדכרתא מן שטרייא עשאוהו יו"ט ולכן גם בזה ראוי לאזור חיל לבטל המנהג והאריך בדברי נועם ונראה דבמנורות הגדולים המצויירים על קלף שקובעים בבה"כ לפני העמוד או שאר מקומות שקובעים אותה תחת טבלא של זכוכית לית לן בה ולא קפיד רק על אותן שמניחין בסדורים מטעמא דלעיל וגם שעל הרוב בא לידי מחיקת השם כאשר עינינו רואות שהם הולכים לאיבוד ולהמחק ובפרט שכותבין עליהם שמות אשר לא כדת והמזהיר והנזהר ישכילו כזוהר: המלעיגים עי' בה"ט ומ"ש גם בהצנע לכת עי' בסוכה דמ"ט וביד אפרים מ"ש בזה אהי הגאון מו' אפרים זלמן נ"י: בזריזות. ועי' ביד אפרים סי' ד' שתיבות בחמלה יהיה באתנחתא ע"ש: ולבסוף. עיין בה"ט ועי' ביד אפרים מ"ש בזה בשם הת"ש ובספר שלמי צבור. ועי' בשב יעקב סי' א' שכ' דלענין קומה מחצות לילה יש לחשוב י"ב שעות מחצות היום שהוא בשעה שהחמה עומדת בראש כל אדם וי"ב שעות אח"כ דהיינו חצי מעל"ע הוא זמן חצות לילה שאז מנשבת רוח צפונית (וזה גם כדעת שלמי ציבור) וכן יש לחשוב מה שנזהרים על שעת התקופה ובעל נפש יוכל להחמיר על עצמו להקפיד אף על השעות מתחלת היום או מתחלת הלילה ממש אבל לענין זמן ק"ש ותפלה תלוי ביום ובלילה ממש ומי שרוצה להתפלל בשעות שמשתנות המשמורות כמ"ש הטור יחשב הלילה מתחל' צה"כ עד ע"ה לשלשה משמורות הן בקיץ והן בחורף ע"ש. ובאשל אברהם הביא קצת מזה ועיין בשו"ת דבר שמואל סימן רי"ג וסי' רכ"א. ועיין מ"ש ביד אפרים ר"ס נ"ח ובאבן השוהם סי' כ"ג כתב בני אדם שנדרו לקום בחצות לילה להתפלל ולבקש רחמים כוונתם על חצות לילה ע"פ הדין ויש לחשוב חצות אחר ששה שעות מתחלת כניסת הלילה הן בלילות ארוכות או קצרות וכבר נתבאר שאין כן דעת הש"י והש"צ וכן נראה עיקר וכתב בשבות יעקב ח"ג סי' מ"ד שאין לעשות תפלת חצות בפרהסיא רק בצנעה דכתיב הצנע לכת ולכן מה שקצת יחידי סגולה עושי' כן בבה"כ בעשרה יש בזה משום יוהרא אם אין כל הציבור עושים כן ע"ש. אך האידנא נהוג עלמא למעבד הכי ואין בזה משום יוהרא בכל ענין וכ"כ בברכי יוסף על דברי הש"י וז"ל באזנינו שמענו ועינינו ראוי בכמה עיירות פשט המנהג להיפך מ"ש. וכתב עוד שם חבורה חצות שקבוע להם חדר סמוך לבה"כ וראשי הקהלה רוצים שיאמרו בבה"כ כדי שיהיה ג"כ עשרה ראשונים כך ראוי לעשות אך אם יש מביניהם איזה בחורים שלפעמים מדברים שיחה בטלה ולא יעצרו עצמם מלשיח גם בבה"כ מוטב שיחזיקו בקביעותם בחדר וכתב באגרת הרמ"ז (הוא ר"ת הרב רבינו משה זכותא) שאין לעשות התיקון בתחלת הלילה אף בקיץ וגם לא בראש משמורה שניה אלא מחצות ואילך ויש להקדים השינה תחלת הלילה כדי שיוכל עכ"פ לקום חצי שעה קודם אור היום ובשעת הדחק אף שעלה ע"ה יש קצת מציאות לתיקון כו' ע"ש, ושם בסי' ט"ו כתב שבמקומות שמרבים בסליחות בער"ה ובעי"כ באשמורת וגם עושין נפילת אפים הנוהג לעשות תיקון חצות בכל השנה יש לו לעשות גם בער"ה ע"ש. עיין שם בסימן ט"ז מי שרגיל לומר תיקון חצות וקם באשמורת וכבר הצבור אומרים סליחות ואין פנאי לומר שניהם יאמר תיקון חצות כסדר האר"י ז"ל שהיא עיקר גדול יותר מהסליחות וכתב בברכי יוסף בשם מז"ה מהר"א אזולאי (הוא בעל חסד לאברהם) אחר שהשלים תיקון חצות יאמר אני מאמין באמונה שלימה בנחמת ציון אלקינו ברחמיו ינחמנו ויחדש עלינו מלכותו מהרה ע"ש:

בכוונה. עבה"ט ועיין בשבות יעקב ח"ב סימן מ"ד ובברכי יוסף כתב שראוי לקבוע עת ללמור בספרי מוסר כי כל הגדול כו' וקבלתי כי תבלין היצה"ר הוא תוכחת מוסר ממאמרי חז"ל:

ושלמים. עבה"ט הביא קושית המג"א דהא חטאת קודמת לעולה. ובספר דעת קדושים כ' לתרץ דחטאת מלבד הכפרה בדם איכא נמי אכילות בשר שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ואמרו חז"ל בזמן שבה"מ קיים מזבח מכפר עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו ופרש"י שאוכלים על שלחנו עניים מהוגנים ואין היה"ר שאומר כחטאת עולה רק במקום זריקת הדם אבל לא במקום אכילת בשר ואין היה"ר עולה במקום כל הקרבן של החטאת מה שאין כן היה"ר של העולה שהוא כולה כליל הוא העולה במקום כל הקרבן היה"ר של עולה קודם ע"ש ועיין בשב יעקב סי' ב' מ"ש בזה: בציבור. עבה"ט כ' בקונטרס טוב עין סי' יו"ד שמהרא"י ז"ל משמע שאין לאומרם אפי' ביחיד אך אפשר דהקפידה קודם התפלה אבל לאחר התפלה אם יקראם באמצע קביעות לימודו שפיר דמי ע"ש:

נדבה. עבה"ט וכתב בשב יעקב סי' ב' שהנוהגים לו' פרשיות של הקרבנות בכל יום יכול לומר גם פ' של חטאת ואשם אפילו ביום שאחר יוה"כ אבל היה"ר של חטאת לא יאמר כלל ושל אשם יאמר בכל השנה בדרך ספק אם נתחייבתי כו' ומ"מ ביום שאחר יה"כ לא יאמר כלל. ועיין בת"ש סי' ה' ס"ק ח' וט' מ"ש בענין זה ושם בבכ"ש דף ק"ח ודעתו שאם לבו נוקפו שמא עבר על חטא ונודע לו ושכח יאמר ג"כ אחר חטאת בדרך תנאי ושם מבואר כל פרטי דיני אמירת הקרבנות באורך. ובאמונת שמואל סי' נ"ג כתב הך קושיא שהקשה המ"א דאשם נזיר אינו בא אלא כשנטמא בשם חכם א' והוא ז"ל כתב ע"ז דלק"מ דלענין תפלה של יה"ר יכול לכוין לאשם נזיר כיון שע"י נדר זה באם יטמא יביא אשם מיקרי נידר ונידב. ובכנסת יחזקאל ס"ס כ"ג כתב לתרץ משום טמאי מתים ע"ש. ובמאיר נתיבים סי' א' כתב שהוא תמוה וגם מ"ש בא"ש צ"ע, ולענין הדין מסיק שיה"ר לא יאמר כלל אף בדרך תנאי ושל אשם יאמר דרך תנאי ע"ש וכבר כתבתי הכרעת הבכ"ש בזה וכן עיקר. ועיין תשובת יעב"ץ י"א סי' קס"ג. וכקונטרס טוב עין סי' י"ב וביד דוד בשבת (דף ע') וע' ביד אפרים מ"ש לפ' דברי הגאון מהר"י מפוזנא ז"ל שהביא המג"א שם: ושחט אותו. עבה"ט וכתב הבית יעקב סי' ק"ח דמ"ש בב"י ובש"ע פסוק ושחט אותו כו' יאמר עם הקרבנות זה נמשך למ"ש לפני זה שלא יאמר פרשת הקרבנות אלא ביום ולא יאמר בסדר המעמדות קודם אור היום פרשיות הקרבנות אבל מכל מקום יאמר פסוק ושחט ששחיטה וזריקה כשירה בלילה ומכל מקום ביום שאומר פרשת הקרבנות אין לו לדלגו בשביל שאמר אותו קודם אור היום אבל אין הכוונה לאומרו בפ"ע בשביל זכירת עקידת יצחק כמו שנוהגין קצת לומר קודם איזהו שעיקר הזכירה הוא כשאומרו עם הפרשה ע"ש, וצ"ע על דבריו דבאמת האי קרא דושחט לאו בענינא דפ' התמיד כתיבא ומ"ש שהשחיטה וזריקה כשירה בלילה במח"כ שגגה הוא וש"ס ערוך בזבחים בכמה דוכתי דפסול, וביומא פעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו כו' והוציאוהו לבית השריפה, ומצאתי בשו"ת ח"צ שהשיג עליו בסי' כ"ז ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ב

לחוץ. עבה"ט וכתב בבכ"ש דף קי"ב ע"ג דאם לבש חלוקו מהופך אפי' אינו ת"ח יהפכנו עכ"פ לצורך תפלה ע"ש: ימין תחלה. עבה"ט ובבכ"ש דף קי"א כתב ולענין נעילת מנעל אם הוא איטר רגל וכן איטר יד ינעול של ימין כל אדם תחלה וגם יקשרנו דהוא שמאל דידיה ואח"כ ינעול ויקשור בשמאל של כל אדם:

בגילוי הראש. עבה"ט וכתב בבכ"ש דף קי"ב על מה שאסור לילך ד"א בגילוי הראש לאו דוקא הליכה אלא אפי' בעמידה וישיבה צריך ליזהר. ומ"ש מג"א סי' רפ"ב ס"ק ח' מתוספתא דיומא י"ל שהיו מכסין בידיהם ועיין סי' צ"א. וגם מ"ש בבאר היטב בשם רש"ל דדוקא תחת אויר הרקיע אסור נתן מכשול למעיינים שהרש"ל כתב דיש אומרים כן ובמסקנתו לא סבירא ליה הכי ומ"מ לצורך שנראה מתוך מעשיו שעושה בכדי להקר וכדומה שרי ומכל מקום יש ליזהר שלא לילך ר"א ובמרחץ אפי' מדות חסידות אין בו כדמשמע ממסכת דרך ארץ ומ"מ ראיתי מדקדקים מכסים ראשם במטפחת וכן נהגתי מעודי ע"ש ובברכי יוסף הביאו וכתב כי הוא חומרא יתירה הרבה ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ג בש"ע ועכשיו לא נהגו. ע' במחזיק ברכה בשם ספר מצות שמורים שמזהיר לאמרו וכן מהר"מ פאפרש ז"ל כתב שהאר"י ז"ל חידש לאומרו גם עכשיו ובזה ינצל שלא יהרהר בד"ת בבה"כ ע"ש ואולי לא נאמרו הדברים אלא ליחידים אשר תורתם אומנתם ולא זולתם וכאשר כתב שם בשם ספר מקור חיים למהר"ח כהן ז"ל דמחזי כרמות רוחא ע"ש: לא ידבר. עבה"ט ועיין ברמב"ם פ"ה מהלכות דעות איתא ולא ידבר כשהוא נפנה אפי' לצורך גדול ובמח"ב כ' שיצא לו מעובדא דרב ספרא דמייתי בברכות ובתמיד ע"ש ואפשר דהרמב"ם דוקא בשעה שהוא נפנה ממש קאמר דאפי' לצורך גדול אסור והרמ"א שכ' ולא ידבר שם דהיינו בבהכ"ס אפשר דבעת שאינו נפנה עדיין שרי לצורך:

מחיצות. עבה"ט ועיין במג"א שכתב בשם הב"י דבמחיצה לצד מערב סגי וכתב המג"א כיון דלהטיל מים שרי ולא קפדינן בפירוע שלפניו א"כ סגי במחיצה שלאחריו והבה"ט קיצר בזה ועיין באחרונים ובבכ"ש בברכות האריך בזה הרבה ושם מבואר הדין לענין בזה"ז ע"ש ועמ"ש בש"ע וכן אסור לישן בין מזרח למערב כתב המ"א בשם מהרמ"ע דהיינו ראשה למערב ומרגלותיו למזרח ולא ידעתי למה השמיטו בבה"ט. וראיתי מי שכ' להגיה במג"א ראשה למערב וטעמא קא טעים לפי שאמרו אדה"ר ראשו מא"י וגופו בבבל כו' ע"ש וצ"ע דרש"י בחגיגה דף י"ב כתב דאדה"ר היה ראשו למזרח וע' בשו"ת יעב"ץ ח"א סי' מ"ו הביא בשם לקוטי הפרדס לרש"י דשם איתא ראשו למזרח ועיין בשו"ת שב יעקב סי' ג':

פירועו. עבה"ט ובכ"ש דף ק"י כתב שדעת האחרונים כל שאינו רואה פירועו אע"ג דרואה גופו ושומע עיטושו שרי כדמשמע בגמרא גבי שומרי טהרות דלא כלבוש דמשמע דמחלק בין שדה לעיר ע"ש: ימין. עבה"ט ובבכ"ש דף ק"י חולק על המג"א בזה וכתב לחלק בין רגיל בכתיבת דבר קדושה ורגיל בהוראות או אינו ראוי רגיל בשתיהן והוא איטר שכותב בשמאל ושאר מעשיו בימין דעלמא יש לו לקנח בימין שלו שהוא שמאל דעלמא וכן אם אינו רגיל בכתיבת דברי קדושה ורגיל בטעמים אע"ג דמתרמי בשום זמן שכותב דברי קדושה אין סברא לחוש לזה והרי הוא ככל אדם ואם רגיל בכתיבת דברי קדושה ואינו רגיל בטעמים מקנח בשמאל שלו שהוא ימין כל אדם ולא יקנח בימין שלו שכותב בה ואם הוא איטר שכותב בימין ושאר מעשיו בשמאל אם הוא רגיל בכתיבה ולא בטעמים הוא מקנח בשמאל כל אדם ואם רגיל בטעמים ולא בכתיבה יקנח בימין דעלמא ואם רגיל בשתיהן או אינו רגיל הרי הוא ככל אדם ומקנח בשמאל של כל אדם זאת תורת העולה מדבריו ז"ל. ועיין במחזיק ברכה בשם מור וקציעה שאשה ג"כ לא תקנח בימין והוא כתב ע"ז שאין להחמיר עליה כו' ע"ש. ועיין ביד אפרים מ"ש בפירוש דברי הט"ז מ"ש אלא שהב"י בסי' מ"ג כ' שאסור לקנח בימין ע"ש שהוא נכון והבאים אחריו נדחקו בפי' דבריו ז"ל: כשפים. עבה"ט ובברכי יוסף האריך והביא דברי הא"ז וא"ר סי' שי"ב והבכ"ש דף קי"א והעלה דבחול אף באוגני כלים אין לקנח משום כשפים ע"ש:

בל תשקצו. עבה"ט ועיין בתבואות שור ביורה דעה סי' י"ג ס"ק י"ב שנסתפק דהא דמשהה נקביו שעובר על בל תשקצו אם הוא מדאורייתא או מדרבנן. ושם כתב בהך דיבמות דאמר חמשה אמוראי אעקר מפרקא דר"ה ע"ש ועיין מ"ש בשו"ת בית אפרים חלק אה"ע סי' ב' מ"ש בזה ועיין לקמן סי' צ"ב. וכתב בספר ערך לחם למהריק"ש דמשהה מלהפיח אינו עובר בבל תשקצו עיין סי' ק"ג עכ"ל ועיין במג"א סוף ס"ק ד':

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ד נט"י. עבה"ט במחזיק ברכה בשם אור צדיקים למהר"מ פאפרש שכתב בשם מהר"מ ניגרין שאין רוח רעה סרה מהידים שחרית עד אחר הניגוב ולפ"ז לא יברך עד שינגב דלא כמ"ש בשם סדה"י הכנה"ג (הביאו המג"א כמ"ש הבה"ט) . וגם ינגב הידים תחלה ואח"כ ירחץ הפנים ולפי מ"ש בזוהר דרוחא חדא איכא בבהכ"ס כו'. אם ניגב ידיו ולא רחץ פניו והלך לבהכ"ס ורחץ ידיו צריך שיגנבם ואח"כ ירחץ הפנים ע"ש. ומנהגינו לרחוץ הפנים בלא ניגוב ידים ומי שרוצה להחמיר בזה מכל מקום יכול לילך ליקח מטפחת לנגב ידיו אף שהוא רחוק ממנו יותר מד"א דלענין זה אין להחמיר כ"כ וכמ"ש בסי' א' ע"ש: צרכיו עבה"ט ובברכי יוסף סי' ו' כתב דאם לא עשה צרכיו בבוקר לא יברך אשר יצר ואם עשה צרכיו ועבר זמן מה שלא בירך שוב לא יברך ע"ש ועיין לקמן סי' ו' בזה: לקמן עבה"ט וע' ביד אפרים שנראה שהבה"ט הגיה בדברי המג"א שס"ק ג' וס"ק ד' שבמג"א הם ס"ק אחד ויפה כוון ודלא כיש מגיהין בענין אחר ע"ש וכתב בשלמי ציבור מים שבחביות שהוציאו בהם שכר או מי וורדים הנגרים דרך הסימפון מן הדוד ובמים שבחביות בתוכה מצנים את הסמפון (והוא כמו במדינתינו במלאכת היין שרף) לפמ"ש הרמ"א דאף בשחרית לא יברך על מים שנשתנו מראיהן או נעשה בהם מלאכה ומים אלו נעשה בהם מלאכה כמבואר בסימן ק"ס לכן יש ליטול בהם אם אין לו אחרים ולא יברך על נט"י ע"ש ועיין לקמן סק"ה שדעת אחרונים במים שנעשה בהם מלאכה שיטול ויברך ג"כ א"כ בשעת הדחק שאין לו אחרים כ"א המים הללו הנגרים יכול ליטול ולברך עליהם ג"כ ועיין לקמן ס"ק ז' וע"ש בש"ל שכתב שמים הנותרים מכלי תשמיש הבית יכול ליטול בהם ידיו בשעת הדחק אבל לא ידיח פיו משום דמאיס ע"ש ועיין בסי' ק"ס מים שהדיח בהם כלים שאינם מודחים פסולים לנט"י א"כ לדעת רמ"א יטול ולא יברך ושם בסימן ק"ס מבואר שהב"ח ושאר אחרונים מחמירין בנט"י לסעודה במים ששתה מהם כלב או חזיר דה"ל כשופכין ויש להחמיר גם בזה שלא ליטול מהם ג"כ שחרית כ"א בשעת הרחק ולענין ברכה מי שנוהג כרמ"א גם בזה לא יברך וע"ש עוד כמה חילוקי דינים שיש ללמוד משם לכאן: (סעי' ג') בש"ע לא יגע. וכ' במח"ב שמ"ש לא יגע לפה או לחוטם אפילו מבחוץ איכא קפידא ודלא כמ"ש מור וקציעה וכן נראה מהפרישה ע"ש ובשלמי צבור כתב ג"כ בשם מאמר מרדכי סי' מ"ו: עלייהו. עבה"ט ומי שנוהג כהש"ע ונטל מאלו בלא ברכה אם אח"כ נזדמנו לו מים כשרים יחזור ויטול מהם בלא ברכה דה"ל ספק ברכות דשמא יצא י"ח נטילה בראשונים ואע"ג דלא בירך אז מ"מ כיון שכבר סרה הר"ר ע"י נטילה הראשונה שוב לא יכול לברך על נטילה זו וצונו ועל נטילה ראשונה חלף שעתא. ועיין בא"ר סי' קכ"ח ס"ק י"ב: ועיין לקמן סי קנ"ח לענין נט"י לסעודה אם יברך אחר הניגוב דעת הט"ז שלא יברך ומכ"ש כאן: ג"פ. עבה"ט שצריך ליטול עד פרק הזרוע וכתב בשלמי ציבור אם לא הכינו לו רק מעט שאין בהם כשיעור ליטול בהו עד הפרק ג"פ כל יד יכול ליטול רק עד קשרי אצבעותיו דומיא דיוה"כ ומברך ענט"י וכן יש להקל להולכי דרכים בזמן שהמים לחץ: ועיין בא"ר סי' ד' ס"ק ה' ובסימן קכח ס"ק ח' ע"ש: כח גברא. עבה"ט כתוב בשלמי ציבור שלנט"י שחרית אין להקפיד על מים מגולין אפי' במקום דשכיחי נחשים שלא אסור אלא לשתיה אך ביו"ד סימן קט"ז כתב בבאר היטב שם בשם הגאון מוהר"ר שעפטיל ז"ל שאין לרחוץ כ"א במים מכוסים כל הלילה אפי' הידים כ"ש הדחת פיו וע"ש בהג"ה שכן משמע מסדה"י שהביא בכנה"ג אך במדינתינו לא קפדי אגלויא כלל ואפילו להדחת פיו וכ"ש לנטילת ידים: קרקע. עבה"ט דכתב בברכי יוסף שמנהג החרידים אל דבר ה' שלא לקרות ולברך נגד המים שנטלו בהם שחרית וכן היה נוהג הגאון מופת הדור מוהר"ר חיים אבולעפיא ז"ל:

ניעור. בברכי יוסף כתב שדעת מהר"ח כהן כשניעור כל הלילה אין ר"ר שורה וכן אם נטל ידיו קודם ע"ה וכ"כ בספר דרך חיים בשם האר"י והרמ"ז. אך שיורי ברכה הביא בשם ספר תרומה חדשה כת"י דיש לו ליטול שנית דלינה פוסלת בנט"י כדרך שפוסלת בקידוש ידים ורגלים ע"ש לכן נראה לנהוג כמ"ש הרמ"א שיטלם בלא ברכה וכ"כ לקמן סי' תצ"ד לענין הניעורים בליל שבועות ובמג"א שם יש ט"ס שכתוב ועבי"ד וצ"ל בסי' ד' סעיף י"ג ע"ש:

ישן ביום עבה"ט וכתב בשו"ת נודע ביהודה מהדור' תנינא סי"ב שנשאל מהגאון מהר"י ברלין ז"ל במ"ש רש"י בסוכה דף כ"ו אביי הוי ניים כמבי כובי לפומבדיתא ופרש"י דאמרי' בעלמא דהוי שית פרסי ולא מצינו כן ובקדושין דף ע' משמע להיפך והשיב שאולי נמצא כן במדרש ומקידושין אין ראיה דאיכא נמי בי כובי אחרינא ע"ש ובתפארת צבי סי' א' רצה להגיה שתי פרסי ע"ש וגם זה לא נמצא בשום מקום וע' בגיטין דף ד' דאמר רבה בב"ח לדידי חזי לי האי אתרא והוי כמבי כובי לפומבדיתא ע"ש דקאי אמכפר לודים ללוד דחשיב ליה התם מובלעת ורש"י שם פירש שיש שבולטת ד' וה' פרסאות ועיירות העומדים לפנים מן הבליטה קרי להו מובלעת בתוך התחום ע"ש ולפי מ"ש רש"י בסוכה דהוי שית פרסי צ"ל דלאו דוקא נקט ד' וה' פרסאות וצ"ע. וע"ש בתפארת צבי שכתב דלענין שתין נשמי אין לחלק בין חול לשבת וא"כ מהא שכתבו שהאר"י היה ישן ב' וג' שעות מכלל דג' שעות אינו יותר משיתין נשמי ויותר מג' שעות הוא מדת חסידות שלא לישן ביום ולכן קרי ר"י עליה דאביי מתי תקום כו' ע"ש. ולדבריו צ"ל דמ"מ שבת עדיף דכיון דשינה בשבת תענוג אף מדת חסידות ליכא אם יהיה ישן יותר מב' שעות אך באמת מ"ש בשם האר"י אינו מוכרח כלל לענין שיתין נשמי דשמא היה ניעור כמה פעמים בתוך שינתו ולא היה ישן שיתין נשמי בפעם אחת ובקונטרס אחרון שבסוף מחזיק ברכה כתב וז"ל שמעתי מת"ח ירא ה' מערי מערב הפנימי שהי' בא זמן רב בדרך ודקדק כמה פעמים בשינת הסוס והיה מונה נ"ט נשמי ומתעורר הסוס והנ"ט נשמי דסוס הייה יותר מחצי שעה אך עתה ראיתי להגאון הרמ"ע מפאנו בספר אלפסי זוטא פרק הישן שכ' וז"ל שיתין נשמי ושיעור נשימה אחד מתתר"ף בשעה עכ"ל. ולפי דברי הרמ"ע הוא זוטר בשיעורים טובא שאינו רק חלק י"ח משעה שהוא שיעור שלשה מיניטין ושליש ולא משמע הכי בסוכה שם ולקמן סימן רל"א בטור ובש"ע שם וכ' בבר"י שמהריח"ו הוכיח מהזוהר דהישן ביום ר"ר שורה וכ"כ מהר"מ דילונזאנו:

במים. בא"ר כתב דדוקא במים ובספר לחם יהודה דף ט' ע"ב כתב דמהני אף בכל מידי דמנקי רק ביש לו מים מזומנים יטול במים ע"ש: מבהכ"ס. עבה"ט וכתב במח"ב שאלו הרברים דקא חשיב אינם מטעם אחד דקם מהמטה ויוצא מבהכ"ס ורוחץ ונוטל צפרניו הוא משום ר"ר ומ"מ דוקא קם מהמטה צריך ג"פ אל כלי אבל אינך לא כי אין שליטת ר"ר כ"כ באלו והולך בין המתים ונוגע במת צריך ג"פ וכן בתשמיש המטה מפני הטומאה אבל חולץ מנעליו ונוגע בראשו משום נקיות הוא וכ"כ מהר"ח כהן במקור חיים ע"ש באורך וביציאה מבהכ"ס חזינן לרבנן קשישאי שרחצו ג"פ וגם רחצו פ"א אם חלצו בתי רגלים של עור ע"ש. וראיתי מי שכתב נראה שהנוגע בפרעוש א"צ נטילת ידים לפי שאינה באה מזוהמת אדם ועסי' שי"ו ונראה דמ"מ יש לו לנקות במידי דמנקי כדלקמן סעי' כ"ב ע"ש:

בצרור עבה"ט. וע' לקמן סי' ס"ב שהט"ז כתב במי שצמא לשתות ואינו יכול לקום לרחוץ בלילה יהרהר הברכה והא"ר חולק עליו ע"ש. ובבר"י שם כתב הניעור בלילה וצמא לשתות ואינו יכול לקום לרחוץ ידיו יקנח ידיו בכותל או בכל מידי דמנקי ויברך וישתה מהר"י זיין ולפי דעת מהרח"ו ומהר"ח לונזאנו שאסור לברך כשרוח רעה שורה עליו ולזה לא מהני נקיון כפיו כ"א נטילה במים ג"פ אסור לברך ולכן אם הוא אנוס ואינו יכול לרחוץ יהרהר בלבו דכמה פוסקים מתירין באנוס לברך ע"י הרהור וירא שמים יאנוס עצמו לעמוד ולרחוץ ידיו ג"פ ויברך כתיקונה ע"ש. ונפלאתי שלא הזכיר מרברי הט"ז. וע' בסי' ס"ב במג"א בשם תר"י שאף הברכה אין להרהר כו' ובא"ר שם: נקיות ידים. עבה"ט ועיין ביד אפרים מ"ש לפרש דברי המ"א בזה: ערום. ובברכי יוסף בשם מהרח"ו ומהר"ח דלונזאנו שבזוהר אוסר לברך ברבת השחר קודם נטילה עיין שם: (סי' ה)

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ה ביו"ד ה"א. עבה"ט במחב"י בשם לוח ארש להג"מ יעב"ץ כתב מעתה כו' שקריאת השם בין במקום שנכתב הוי"ה בין במקום אדנ"י לעולם שוה לקרותו בחטף פת"ח ודלא כמ"ש במג"א בשם בחיי וגם במ"ש בשם תשובת מהר"מ מלובלין שיקרא בענין שלא תהיה הברת הפת"ח ניכרת ע"ש בסי' פ"ג וכתב בא"ר בשם אור חדש שחזר בו מהר"מ וכ"כ מח"ב בשם ספר קטן נקרא תשובת גאונים נדפס באמשטרדם שנת תס"ז שם כתב תשובה שהשיבו למהר"מ גם תשובת הרמ"ע מפאנו וכאשר ראה תשובת הרמ"ע חזר בו וכן הסכים השל"ה. ועיין בשו"ת נודע ביהודה סימן ב' שאין ספק בקריאת שם אדנ"י להטעים הנגינה מלרע ולא מלעיל וכן הביא במח"ב בשם לוה ארש ע"ש: ויהיה. עבה"ט ובמג"א כתב על תיבת שהיה כי הוא"ו במקום יו"ד והראה מקום להתי"ט דסוכה ושם כתב התי"ט על ויהי"ה ונראה שהבה"ט הגיה דברי מג"א על ויהי"ה וכן הוא בא"ר וכן ראיתי מגיהים במג"א. ולענ"ד א"צ להגיה כי בתי"ט שם כתב וכן היה בהסיר יו"ד העתיד ור"ל להסיר יוד העתיד ממלת יהיה ע"ש וא"כ היינו כשמסירין יו"ד שבתחלת השם נשאר מלת היה שהוא"ו במקום יו"ד והמג"א אסידור לשון הש"ע קאי דנקט לפרש שהיה והיינו ע"י הוא"ו שבמקום היו"ד וממילא דגם במלת ויהיה כן הוא:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ו אפי'. עבה"ט ובמג"א כתב בשם הכתבים שיש בברבה זו מ"ה תיבות והיינו שמסיר מהנוסחא תיבות ולעמוד לפניך: אי אפשר. עבה"ט ודבריו הם מהעטרת זקנים אך כפי מה ששגור בפי כל אומרים האל"ף בחירק וכן הוא בסידור של מהר"ז הענא ונראה כי מלת אי בציר"י אין הכרח שיהיה בחיר"ק יש לה הוראה אחרת כגון יושבי האי מ"מ הנה מצינו אי כבוד וכן אי נקי ואף שיש שפירשו שם בענין אחר מ"מ יש לסמוך על פרש"י שם שפרושו אין ולכן אין לשנות ממה שהוא שגור בפי כל לקרות אי אפשר האלף בנקודת חיריק והנח להם לישראל כו':

להמתין, עבה"ט והוא מהמג"א בשם מטה משה ומ"ש פרש' שמע ישראל וצ"ע כי לענ"ד הכוונה על פסוק שמע ישראל ועיין סי' מ"ו שהטור כתב שר"י החסיד נהג לומר אחר ק"ש קטנה שקודם לפיכך בשכמל"ו לפי שהיה מתיירא שיעבור זמנה וקרוב לומר שהנזכר במ"מ בשם ר"י החסיד אין כל חדש דלפעמים שהיה מתיירא שהציבור יעכבו הרבה ויעבור זמן ק"ש היה קורא אותה קודם שהלך לבהכ"נ ולפעמים היה ממתין על הק"ש שאחר לפיכך על כן היה נראה ג"כ שכוונתו על כל הפרשה. ועיין סימן מ"ו מ"ש בשם תשובת רש"ל סי' ס"ד והמט"מ תלמידו של רש"ל ורוב קבלתו ממנו והרש"ל שם כתב שהיה אומר כל הפרשה ועכ"פ נראה שהדברים הם בסגנון אחד בכדי לצאת י"ח ק"ש בזמנה אבל ממשמעות דבריהם שכתבו קבלה מר' יהודה החסיד כו' ממשמעות הדברים שאינו מצד הדין רק מצד קבלה לתועלת או שמיר' וא"כ י"ל שלא באה קבלה זו רק על פסוק הראשון לבד ואם קבלה הוא נקבל ונראה לפ"ז שא"צ רק לומר פסוק שמע ישראל לבד וא"צ לו' בשכמל"ו ג"כ ועיין בטור סי' מ"ו: לבה"כ. עבה"ט והסכמת כל האחרונים שאץ להפסיק בין ברכת ענט"י להנטיל' ומיד שנוטל צריך לברך על נטילת ידים אלא שיש שכתבו שצריך לברך אחר הניגוב כמ"ש לעיל סי' ד' ולא נהגו כן ואם בעת שנוטל ידיו הוא צריך לנקביו שאפי' בד"ת אסור ואפילו יכול להעמיד עצמו עד פרסה אין לברך ענ"י עד שיעשה צרכיו ויברך ענט"י ואשר יצר וכמ"ש בסי' ד' ועיין סי' צ"ב ועיין בא"ר סי' ד' סס"ק ה' מ"ש שם על דברי סדר היום ובשיורי כנה"ג כתב בשם ברכת אברהם שיש לברך תחלה אשר יצר ואח"כ על נט"י ע"ש, ולכאורה נראה שהדין עמו כיון שברכה זו חיובה עתה וברכת ענט"י היא תשלומין מבעיא ליה לברוכיה חובת שעתיה ברישא אבל מלשון הפוסקים שלא דקדקו בכך נראה דשפיר דמי לאקדומי ענ"י ונראה טעמא אע"ג דגבי תפלה חובת שעתא קדים כמבואר בסימן ק"ח מ"מ כאן כיון דבלא"ה יש פוסקים הסוברים דעל עשיית צרכיו מברך ענ"י ואשר יצר אף על גב דאנן לא עבדינן הכי מ"מ כשצריך לברך ענט"י מחמת נטילת שחרית רשאי להקדימה לברכת אשר יצר ולכן מאן דמקדים הא או הא אין מעכבין על ידו: בכה"ג. ונראה שאותם המסדרים בבה"כ הוא כדי להשמיע לחבריהם שיענו אמן וישלימו כ"א צ' אמנים וכן מבואר בש"ע לקמן סעי' ד' מנהג זה והמנהג הזה נתחדש בימי רבינו הב"י ז"ל הנהיג כן חכם אחד והמבי"ט ח"א סי' קי"ז וסי' ק"פ האריך הרבה בסתירת המנהג וכן מהרשד"ם בחלק א"ח סי' א' האריך לבטל המנהג ודעתם שאחד יברך ושאר יכוונו לצאת ולא יכנסו עצמם בחשש ברכה לבטלה ומשא מלך כתב שכל מקום יעשה כמנהגו שכ"א יש לו על מה שיסמוך ודעת מהרמ"ע סי' ק"ע שהמברכין בבה"כ זה אחר זה לזכות את הרבים שיענו אמן בכנופיא וכולן בכוונה שלא לצאת וכן המברך יכוין שלא להוציא טוב עושים וע"ש שכתב שעצתו זאת שישתדל האדם בכל כחו להיות צדיק גמור. (כוונתו כלפי מ"ש שם בשם התקונים בר"ת צ' היינו צ' אמנים כו') . ומה טוב להנהיג שש"ץ יברך ברכת השחר בקול רם כו' ולא זו בלבד אלא חברי' הישנים בהדר אחד ישכימו לברך כו' ע"ש ועיין בת"ש סי' י"ט ס"ק ח' הביא תשובות המבי"ט ומ"ש המבי"ט לחלק במה שנוהגים שמברך כ"א בפ"ע על תפילין וציצית ולא אמרינן שאחד יברך לכולם משום שאין כולם מזומנים יחד וכן נתן טעם בספירה וברכת כהנים שכ"א מברך לעצמו מפני שצריך כוונה שלא יטעה בספירה גם במלת יברכך כו' ע"ש ובת"ש שם מסיק לחלק בין אם כולם מזומנים לשחוט כ"א בתכ"ד של חבירו אז אחד יברך ויוציא את אחרים משא"כ אם אין מכוונים להחיש מעשיהם וזה מקדים וזה מאחר ראוי שיברכו כ"א בפ"ע וע"ש שכתב לענין שחיטה אין ראוי לעשות לכתחלה שיתכוין לתכוף זה לזה שיהיה אחד מברך לכולם דשמא דמי לספירה וברכת כהנים משום שצריך כוונה שלא יפסיד השחיטה כו' ע"ש. ולכאורה בברכת השחר שפיר י"ל דאם מתאספין בכנופיא יחד אין ראוי שיתכוונו שלא לצאת ויברך כ"א לעצמו אלא יתכוונו לצאת כמ"ש מהרמ"ע ויהי' אחר מברך לכולם דאין כאן עשיית מצוה שנאמר שמחמת טרדת המצוה שאחריו יפסיד הכוונה אבל נראה דמ"מ אין לעשות כן לכתחלה כיון דאיכא דעות דעדיף שכ"א יברך לעצמו וגם עתה נהגו שלא יצא אדם בשמיעה מחבירו ולכן נראה שאין לעשות כסדר הזה שיתאספו יחד ויאמרו הברכות כ"א בחוזר הלילה רק אם כל א' עומד על מקומו אע"פ שכל אחד אומר בקול רם וכל העם עונים ממקומם אמן או בשעה שאומר זה עומדים סביביו מכל מקום אין העומדים מתחילין בתכיפה רק חוזר למקומו ואומר שמה בשעה שרוצה והשומעים אומרים אמן לית לן בה וכמו שכתב הת"ש שכשאין מכוונים להחיש מעשיהם רק זה מקדים וזה מאחר ראוי שיברכו כ"א בפ"ע וע"ש בת"ש ס"ק ט' דאם אחד מכוין לצאת בברכת חבירו ומכוין להוציאו יצא אף ע"פ שלא ענה אמן כמ"ש הב"י וש"ע א"ח סי' רי"ג אף שבלא"ה צריך לענות אמן כיון ששומע הברכה ע"ש ועיין בסי' רי"ט לענין ברכת הגומל ובת"ש סי' א' ס"ק ס' ובשם האר"י ז"ל כתבו שהיה שומע הברכות מהמסדרים בבה"כ אפי' היו ק' היה עונה אמן אחריהם ואפילו באמצע פסוקי דזמרה היה מפסיק ושותק ועונה אמן והוא ז"ל עצמו היה אומרם בבית ואפי' בלילה כל ברכה משנתחייב בה כמ"ש בש"ס וכרמב"ם כו' ע"ש וע' לקמן סי' נ"א ועיין בסי' מ"ו הטעם שלא נהגו עתה לומר כל ברכה בשעתה לפי שאין הידים נקיות וגם מפני ע"ה נהגו לסדרם בבית הכנסת: ההודאות. עבה"ט ומ"ש בשם סדה"י דהמשכים לקום כו' היינו אם הוא קם ממטתו לומר תיקון חצות או ללמוד אלא שרוצה לחזור לישן אבל אם אינו מתעורר לקום אע"פ שעתה ניעור ודעתו לישן א"צ לומר כלל וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מה"ת שיקוץ בסוף שינתו מברך וכתב הכסף משנה דדוקא בסוף שינתו ולא כל זמן שיקוץ באיזה שעה שתהיה וכן כתב בעטרת זקנים סי' מ"ו והפרי חדש שם כתב דהקם לו' חצות ורוצה לחזור ולישן יניח ברכת אלקי נשמה עד הבוקר מחמת דברי הכ"מ ואין ראיה דקימה שאני דכבר כלתה שינתו ומה שחוזר לישן לא חזי לאצטרופי ושפיר הוי סוף שינתו בעת קימה ראשונה ולכן יש לעשות כמ"ש המג"א ומ"מ נראה דאם רוצה לומר אלקי נשמה בקימה הראשונה שפיר דמי ואח"כ בבוקר יאמר בלא חתימה, ומ"ש המג"א יאמר אלקי נשמה והמפיל חבלי כו' וכן העתיק הבה"ט לענ"ד הוא טעות סופר וצ"ל המעביר חבלי שינה כו' ואף שאנו אומרים המעביר שינה מ"מ נוסחת הש"ס שלפנינו והרמב"ם והאבודרהם המעביר חבלי שינה ובמעדני מלך כתב שכן עיקר ועל זה קאי הסדר היום ובמחצית השקל ראיתי שמפרש על ברכת המפיל לפי שחוזר לישן וליתא דלא מיירי מזה אלא לענין מה שיש להסתפק אם זה מקרי סוף שינה דהיינו אלקי נשמה והמעביר חבלי שיאמר עתה בלא חתימה וכשיקום שנית יאמר בחתימה ברכת אלקי נשמה והמעביר חבלי שינה ואמנם מ"ש בלא חתימ' לא שייך גבי ברכת המעביר כו' ונראה שי"ל בלא הזכרת השם. ועיין בפר"ח סי' נ"ח שמי שהתפלל קודם שאמר ברכת השחר יכול לברכם אחר התפלה חוץ מברכת אלקי נשמה שכבר יצא בברכת מחיה המתים ואזיל לטעמיה בסי' מ"ו שכתב דמשמע מירושלמי שאם אמר מחיה מתים במקום אלקי נשמה יצא והביאו בבה"ט לקמן סי' מ"ו ונ"ב. ובשלמי צבור כתב שבמאמר מרדכי פקפק בזה ומ"מ לענין מעשה לא מלאו לבו לחלוק עליו ולדידי צ"ע שנראה דברכה זו נתקנה על ההוה דהיינו שהחזיר הנשמה אחר השינה דטעים טעם מיתה כמ"ש שינה אחד מס' במיתה וכן בכתוב כי עתה שבבתי ואשקוט ישנתי כו' וכמ"ש הרד"א ואין זה ענין לברכת מחיה מתים שהוא עתיד להיות ואין ראיה מהירושלמי דהתם אומר בא"י מחיה המתים על כוונה זו שהחזיר נשמתו אחר השינה משא"כ במה שאמר בתוך התפלה מחיה המתים על שם העתיד מסתברא דלא יצא בזה שלא בירך על תחיית ישיני עפר לעתיד ולא על ישינים על מטתו שהתחיל הוא עתה כהווה ונראה דמי שהתפלל והיה בדעתו לברך אח"כ ברכת אלקי נשמה רשאי אח"כ לברך ואפשר גם הפר"ח מודה בזה ועיין בעטרת זקנים סי' מ"ו בשם הרד"א שצריך להפסיק מעט בין תיבות אלקי לתיבות נשמה ובעט"ז כאן כתב שא"ל אתה נפחת בי רק אתה נפחת כו' ע"ש ובשלמי צבור כתב שתיבות בי אי' בש"ס ופוסקים וכן המנהג. ומ"ש כי לא נאמרה נפיחה רק באדם הראשון לדבריו ה"ל לתקן אתה נתת בי אך באמת אנו אומרים ונשמה שנפחת באפינו ע"ש ובצל"ח סוף ברכות כתב שלא יאמר אתה יצרת בי רק אתה יצרת אתה נפחת בי ע"ש פירוש הענין ויוטעם לך: ועיין בשלמי ציבור דגירסת הרי"ף טהורה היא אבל בש"ס וכן ברמב"ם והרא"ש והרד"א אין שם תיבת היא רק טהורה אתה כו' וכן הוא לפמ"ש בכוונת שיש מ"ז תיבות כמספר שמות הוי"ה אהי"ה ג"כ אין לגרוס תיבות היא ומזה הטעם יש לומר אדון כל הנשמות מלבד הטעם שכתב הרד"א ע"ש וגם א"ל הנוסח כרמב"ם שהנשמה תלויה בקרבי דבש"ס ליתא לתיבת תלויה וע"ש בשם מהרש"א בחידושי אגדות כי אתה בראת על הנפש הטבעיות שנ' ויברא כו' יצרת על רוח החיוני שנ' בו וייצר כו' ואתה נפחת בי על הנשמה השכלית כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ע"כ:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ז אשר יצר. עבה"ט מ"ש במי ששותה כוס המשלשל כו', כתב בשלמי צבור שהמנהג פשוט לברך א"י בכל פעם ע"ש. אך נראה דבשילשול חזק שמרגיש שמיד יצטרך לפנות שנית אסור לברך כדלקמן סימן צ"ב שאפילו בד"ת אסור ע"ש וכן מבואר ממה שכתב בש"ל בשם תשובה כ"י למהר"א נחום ששאלוהו על מי שעשה צרכיו או הטיל מים ולא בירך א"י עד כמה יש לו זמן לברך ומסיק שאם נזכר קודם שהתחיל להתאוות פשיטא שיברך ואם נזכר לאחר שהתחיל להתאוות לא יברך וא"כ מכ"ש בזה. ומ"ש לענין יוצא מהבכ"ס עיין בא"ר דמוכח מסי' קס"ה דא"צ ועיין סי' רכ"ז. ומ"מ יש מחמירין על עצמם כמ"ש לעיל סי' ד' בשם מח"ב דרבנן קשישאי הוי עבדי הכי לרחוץ ג"פ אחר יציאה מבהכ"ס ע"ש: ב' פעמים. עבה"ט וכתב בשאילת יעבץ ח"א סי' ט"ו דאע"פ שיש ליישב דברי הגאון מ"מ נראה שלא לברך אלא פעם אחת וגדולה מזו שאם לא בירך א"י עד שהוזקק להטיל מים שנית שוב אין לו לברך על הראשונה עד שיטיל שנית ויברך פ"א אשר יצר ותו לא ע"ש. ועיין סק"א מ"ש בשם תשובת מהר"א נחום ז"ל שכ"נ. וכתב בברכי יוסף דמי שהטיל מים ונמלך והטיל פעם שנית ואח"ז נסתפק אם בירך אפי' פ"א אם לא לא יברך כלל דשמא בירך ולדעת האחרונים בברכה אחת סגי ועתה יברך ברכה שאינה צריכה ע"ש ובמח"ב כתב הטעם שא"ל בזה ספק ספיקא ולהצריך ברכה ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ח יתעטף. עבה"ט ור"ל הטלית קטן ומוכח שלא היו דרכם לישן בטלית קטן וכמבואר בסי' כ"א דאיכא דעות שאסור לשכב בט"ק אלא שנהגו להקל ואמנם בשם האר"י ז"ל כתבו שיש לישן בט"ק ושם אכתוב בזה: מעומד. עבה"ט ומ"ש שחלקו על הבית יעקב כן מבואר ג"כ בשאגת אריה סימן ל"ב שכתב כשבא לברך על הטלית צריך לברך בשעה שמחזיקו בידו ורוצה להתעטף בו לא בשעת עיטוף דאין זה עובר לעשייתו כיון שכבר חלה עליו מצות ציצית מדברכינן להתעטף בציצית ע"ש ובשלמי ציבור כתב לענין ברכה להתעטף לדעת הט"ז סי' תרמ"ב והבית יעקב נראה דס"ל דעיקר המצוה נקראת כשמשליך הכנפות לאחוריו אחר העיטוף ולכן טוב לברך סמוך לעיקר המצוה כמ"ש הרשב"ץ ח"ב סימן רע"ז לענין מילה. אך יש לנהוג שבעוד הטלית בידו יברך ותיכף ילבשנו דרך אחוריו על ראשו ועל גופו בבת אחת ואחר שלבש בדרך הזה יעלה הכנפות על צווארו ויתעטף כעטיפת ישמעאלים כדי הילוך ד' אמות וכן נוהגין אנשי מעשה מיקידי ירושלים ע"ש: ונכון שיכסה. עבה"ט ועיין במשאת בנימין ס"י מ"ח עובדי דרכים שמניחין הטלית כשהוא מקופל ומשלשלים סביב צאוורם על כתפיהם בענין שקצה האחד כשהוא מקופל עם הציצית יורד לפניו מימין וקצה השני עם ב' ציצית יורד משמאל אין יוצאין בכה"ג ידי מצות ציצית וגוערין בהם דכה"ג לכ"ע לאו עיטוף הוא ע"ש. וכתב בדבר שמואל סי' קכ"ג עטיפת הטלית מצוה שיהיה הטלית על הראש ולא על כתפיהם לבד ובמקום שנהגו הרוב שאין מכסין ראשם ומקפידין על המיעוט שמכסים ראשם יש להם לעשות כפי מנהג המרובים ע"ש. ונראה דהיינו אחר הברכה בשעה שהוא עטוף בו להתפלל אבל בשעה שהוא מברך עליו ומתעטף בו מיד אז בעת ההוא יכסה ראשו בטלית ולא יסמוך על השלכת הטלית על כתיפיו לבד ובזה אין לנו להשגיח במנהג המרובים שהוא מנהג בטעות שלא יצאו י"ח ברכה כמ"ש בשם המ"ב וכ"כ ג"כ הרדב"ז ח"ב סי' שמ"ב אותן שאין מכסין הראש עושין שלא כדין וכן נהגו ומנהג אבותינו תורה היא ע"ש, ובדבר שמואל שם הזכיר מתשובה זו של הרדב"ז ע"ש:
(ג) בש"ע טליתות. וכתב התשב"ץ ח"ב סי' מ"ם לעולם יש לברך להתעטף בציצית בין על טלית גדול או קטן בין דרך עטיפה ובין דרך מלבוש ויש בכלל מאתים מנה וה"ה שאם רצה לברך ללבוש הרשות בידו אלא שאינו ניכר מברכותיו שהוא ת"ח ואנו נוהגין לברך להתעטף אף כשלובש דרך מלבוש ע"ש ועיין לקמן סק"ז שדעת הרמ"א לברך על מצות ונראה דאם לובש טלית קטן בדרך עטיפה שפיר מברך עליו להתעטף: ציצית. עבה"ט ויש נוהגין לשום צד ימין על כתף השמאל כו' וברדב"ז ח"א סימן תקע"א כתב הנוהגין להתעטף בטלית כעטיפת אבלים ואח"כ משליכין שני הציצית לצד השמאל והם כולם בצד שמאל ב' לפניו וב' לאחריו אינו נכון ובפרט בשבת דמחזי כאבל אלא ישליך הב' כנפות אחד לפניו ואחד לאחריו מימין וכן בשמאל ועטיפה בצואר הוא בשעת הברכה ע"ש: בציצית. עבה"ט וכ"כ במחזיק ברכה שיש לומר הב' בשו"א בשם מהר"מ דלונזאנו ע"פ דקדוק ומהר"מ זכותא ע"פ הסוד ע"ש: כאחת. עבה"ט וע"ל סי' ו' סק"ו מ"ש בשם תשובת המבי"ט ועמ"ש בזה בת"ש סי' י"ט סק"ח ושם כתב בשם המבי"ט הטעם שאם רצו כולן מברכין משום שאין כולם מזומנים יחד ויצטרך להיות כ"א טליתו בידו ולהמתין וכן בתפילין יעמדו בזרועות מגולות והמחבר כאן לשיטתו אזיל סוף סי' וא"ו שאין חשש בזה שיברך כ"א בפ"א בכל דוכתיה רק שאם רצו אחד מברך לכולם: על מצות. עבה"ט וכוונת הד"מ נראה שר"ל דלשעבר נמי משמע משא"כ להתעטף דלא משמע רק להבא ועמש"ל סק"ג דאם לובש הט"ק דרך עטיפה אפשר דגם להרמ"א שפיר עדיף טפי שיברך להתעטף ע"ש: להפריד. עבה"ט ועיין לקמן סי' י"ג שאם נסתבכו קצת אין להפרידם בשבת ע"ש: לבטלה. עבה"ט בשם ט"ז לבדוק בנקב הכנף והט"ז כתב הטעם שרגיל ג"כ להתקלקל ולא ידעתי למה השמיט דברי המג"א שכ' להיפך מטעם שאין עשויין ליפסק ע"ש ומבואר מזה דבנקב עד הקשירה אם נפסק פסול וכ"כ בשאלות יעב"ץ סי' ל"ג דאפי' לא נפסק רק חוט אחד בנקב הכנף באופן שנעשה ע"י כך שני חצאי חוטים והשאר שלימים ה"ז פסול ביאר הטעם שהרי אותו החוט שנפסק שם אין החוטין תלוים בבגד ע"ש, וכתב המג"א דבשעת הדחק יש לסמוך על החזקה אם יודע שהחוטין היו שלימים מאתמול ונראה שר"ל שהוא שעת הדחק שא"א לו לשהות עצמו ולבדוק כגונא שכ' בשם הט"ז שקראוהו לעלות לתורה והוא עומד וטליתו בידו להתעטף בו ואין פנאי לבדוק משום כבוד הבריות או בגוונא אחריתי אבל מ"ש בב"ה בשם הבית יעקב שבא בדרך שמתיירא שלא יהיה לו טלית אחר כשיהיה זה פסול יסמוך על החזקה דמדינא אין חייב לבדוק ע"ש לא נהירא דמה לי בדרך ומה לי בביתו שהבדיקה באה להצילו מאיסור לבישת טלית בלא ציצית וברכה לבטלה וכיון שיכול לברר מעיקרא הכי קביל עליה ושויה חובה ומה בכך שאם יהיה זה פסול לא ימצא טלית אחר דממ"נ וגם כיון שהוא בדרך ליכא משום גדול כבוד הבריות שהרואה יאמר שנאבד או נפסל מחמת טלטול הדרך ומחמת שהוא בדרך אי אפשר למצוא אחר ושעת הדחק שאני דמעיקרא לא שויא חובה אלא במקום שהיה יכול לברר בנקל וגם מ"ש בבית יעקב שם שאם לא בדק ומצא שנתקלקל ובנתיים היו במקום משומר שבודאי הקילקול היה קודם חשוב כשוגג ולא כאונס ע"ש לענ"ד גם הא ליתא שאם היינו אומרים שמותר לברך ולהתעטף בלא בדיקה כיון שעשה בהיתר אף שנמצא פסול אנוס היה ומה דמייתי מתוספת דביצה אין ראיה כלל שהרי כתב הטעם שלא היה לו למהר כ"כ ובכאן לא שייך זה:

על בגדיו. עבה"ט וכ' בברכי יוסף טלית ארוך יכול לתחוב הציציות בחגורתו אשר במתניו כדי שלא יגררו וטפי עדיף לתוחבם בחגורתו מאחוריו בשם פרי הארץ: ואם מפסיק. עבה"ט ועיין ת"ש סי' י"ט לענין שחיטה דעתו כהט"ז שם שלא יברך משום ספק ברכות ואם כן גם כאן יש לנהוג כן והמ"א כתב דהאחרונים הכריעו בפלוגתא זו לברך ור"ל הב"ח והש"ך מ"מ כתב בת"ש דשב ואל תעשה עדיף. וע"ש בת"ש שכ' אם סח יסיח דעתו מהשחיטה ע"י שיעקור ממקומו ויעסוק בדברים אחרים כאלו אינו רוצה לשחוט עוד עתה ואז יהי' הברכה מדינא ע"ש ונראה שכן יש לעשות גם כאן לפי מ"ש המ"א דהך דהכא במחלוקת היא שנויה כההיא דשחיטה ועיין במ"א שלכתחלה אסור לשיח שלא יכנס בספק פלוגתא ואפי' להפסיק הפסק גדול שצריך לברך לכ"ע אסור לכתחלה משום ברכה שא"צ והיינו לכתחלה כשלא שח משא"כ אם עבר ושח אזי טוב לו שיעשה הפסק גדול ויברך מדינא ולא מיבעיא לפי מ"ש המג"א שאם שח לברך ע"פ הכרעת הש"ך ביורה דעה א"כ מוטב שיברך בלא ספק פלוגתא כלל דהיינו בהפסק גדול אך אפי' לפי דעת הת"ש דמספק לא יברך מ"מ כ' שם בס"ק י"ז דמוטב להכניס את עצמו בספק גרם ברכה שא"צ מליכנס בספק שימנע מלברך על עשיית המצוה ע"ש. וע"ש שדחה מ"ש הפר"ח שיכוין ויגמור בדעתו שלא יצא בברכה זו רק כ"ז שלא ישיח שיחה בטלה והוא ז"ל כתב דלא מהני כוונה זו לחייבו בברכה שנויה כיון שהם לפניו ומתכוין לשחוט את כולם ע"ש וא"כ ה"ה כאן: על כולם. עיין בה"ט ועיין בת"ש סי' י"ט שאע"פ שדעתו כהט"ז שם והשיג על האלי' זוטא כאן מכל מקום דעתו דכיון שיש חשש ברכה לבטלה לדעת הסוברים כבה"ע שב ואל תעשה עדיף ע"ש בת"ש חילוקי דינים שיש ללמוד משם לכאן:

חשובה הפסק. עבה"ט ועיין מה שכתב על דברי הט"ז שהביא ראיה מהתוספ' ביד אפרים ומה שכתב הט"ז דברכת תפילין הוי הפסק בין הברכה שבירך על הטלית קטן להגדול ע"ש לענ"ד צ"ע דבסי' כ"ה כ' המג"א בחולץ תפילין ונכנס לבהכ"ס אם אינו רחוק א"צ לחזור ולברך אע"פ שמפסיק באמצע בברכת אשר יצר וע' בבאר היטב לקמן סי' נ"ג בשם גינת וורדים בנכנס לבהכ"ס באמצע פסוקי דזמרה יטול ידיו ויברך ויניח ציצית ותפילין ויברך וכתב הבאר היטב שם דבמג"א סי' כ"ה לא משמע הכי ולפי מה שכתבתי י"ל הטעם של בעל גינת וורדים לפי שהפסיק באמירת אשר יצר דס"ל שראוי לסמוך אמירת אשר יצר לעשות צרכיו והנטילה ולא יפסיק בנתיים והמג"א ס"ל דאע"ג דודאי לכתחלה ראוי לעשות כן מ"מ בזה שאם יעשה כן יגרום ברכה מוטב לאחר אמירת אשר יצר עד שיניח תפילין וציצית בלא ברכה דהשהי' אינה חשובה הפסק ויאמר אח"כ א"י. וע' לקמן סי' רכ"ז לענין אם הוא בבהכ"ס ושמע קול רעמים יצא ויברך וכ' המג"א שיטול ידיו ולפ"ז צריך לאחר ברכת א"י עד אחר שיברך ברכת הרעם וי"ל דהתם הוי ברכה עוברת וכן מ"ש בס"ז בשם רש"ל בנתחייב ברכה אחרונה שיוכל להקדימה התם נמי משום דכבר חל חיובה קודם ומ"מ י"ל דגם כאן אם יאחר ברכת א"י לא יצטרך להרבות בברכות ציצית ותפילין מוטב שיעשה כן. ועיין באשל אברהם מה שכ' הטעם שיכול לאחר ברכת א"י וצ"ע. אך בלא"ה י"ל כדעת המג"א דאפשר דגם הוא סובר שיברך אשר יצר תחלה ולא חשיב הפסק כיון שחוזר ללבוש אותם תפילין עצמן משא"כ במפסיק בברכה אחרת בין לבישת שני בגדיו של ציצית שפיר חשוב הפסק ועיין במ"א ס"ק י"ח שכ' חילוק זה לענין שינה מקומו בנתיים ע"ש ועיין לקמן סי' נ"ג סעי' ס"ו מ"ש בזה ומ"מ נראה דבכה"ג דמפסיק בברכת תפילין וכיוצא בו לא גרע משיחה ולפמש"ל דעת הת"ש דאיכא דעות שא"צ לברך ברכה כי כל ספק ברכה להקל א"כ ה"ה בהפסק ברכה הדין כן שא"צ לברך וכדי לצאת מידי פלוגתא יש לעשות כמ"ש לעיל מדברי הת"ש בשח בין שחיטה לשחיטה: טלית קטן. עבה"ט ודעת הלבוש כהש"ע וכ"כ בשם הנ"ץ ושכנה"ג שיחזור ויברך אפי' נשאר עליו ט"ק והרוצה לצאת מידי פלוגתא בזה א"א לו לעשות התקנה של הת"ש שכתבתי לעיל דכיון שעומד במשך זמן תפלה א"א שיסיח דעתו מחזרת לבישת הטלית וכ"כ בת"ש שם אההיא דמהר"ם שאם היה לובש הט"ק ומברך עליו לא היה אפשר להסיח דעתו כלל ממלבוש ט"ג דהוי כחיוב אצלו להתעטף בו בשעת תפלה ולא היה יכול לעשות כ"כ הפסק ביניהם כדי לגרום ברכה שא"צ הא אם היה אפשר לו להסיח דעת שאינו רוצה ללבוש טלית עוד אין זה גורם ברכה ולכן נראה שיכול לעשות לכוין בשעת ברכה וגומר בדעתו שלא תפטור ברכה זו רק לבישה הראשונ' לבד ואז אינה פוטרת מפשיטה ואילך אף שדעתו לחזור וללבוש ויש עליו ט"ק וכעין שכ' בת"ש בשם הפר"ח שהבאתי לעיל ס"ק י"ד ואף שבת"ש שדא ביה נרגא וכתב דלא מהני מה שמחשב היינו לפי שהמוכנים לשחוט לפניו ומכוין לשחטם לא מהני ומה שמחשב שאין פוטר שחיטתו בברכה זו אבל בזה שפיר י"ל שאין מברך רק על מעשה לבישה זו ואם יפשוט ויחזור וילבש פנים חרשות באו לכאן ולרווחא דמילתא יש להפסיק ג"כ באיזה שיחה לאיזה צורך שיהיה נחשב כהיסח הדעת וכבר כתבתי בשם הת"ש דכה"ג לא הוה כגורם ברכה שא"צ דמותר להכניס עצמו לספק זה מליכנס בספק שנמנע לברך וכן אני נוהג ומ"מ הואיל וזמנין דמתרמי שצריך לפשוט שעומד בתחלה במקומות שאינו רשאי להפסיק לכן אני גומר בדעתי שלא יפטור הברכה כשאצטרך לפשוט בשעה שיש רשות להפסיק בדבור ואז טרם לבישה אני מפסיק באיזה מלות וחוזר ולובש בברכה ומ"מ כשאירע שצריך לפשוט במקום שאין רשות להפסיק יהיה כח הברכה ראשונה עומדת במקומה כיון שפושט ע"מ ללבוש מיד וגם נשאר עליו ט"ק ומהני לצאת ידי ברכה בלביש' שניה עכ"פ לדעת הרמ"א ודעמיה ומי שנוהג כן כמה פעמים לכוין בשעת ברכה לשם כך אף אם אינו מכוין אח"כ ועושה הברכה בסתם מסתמא ע"ד מנהגו הוא מברך ודין המקומות שאינו רשאי להפסיק יבואר בהלכות ק"ש בעזהי"ת. וע' בשו"ת בית יעקב סי' ט"ז שאם דר בחדר הסמוך לבית הכנסת שאין בהילוך כ"ב אמה אין ההילוך הפסק ע"ש אך במג"א מבואר דדוקא אם שניהם בבית אחד לא חשיב הפסק מחדר לחדר ע"ש ובט"ז וח"צ וכ' בשו"ת פני יהושע (כתי') סי' י"ח במה שרצה חכם אחד לפרש דברי הטור שמסתפק בפושט כדי ליכנס לבהכ"ס כו' היינו שבאמת לא נכנס אלא חזר ולבש מיד אבל נכנס צריך לברך כדאיתא בגמ' והפ"י ז"ל דחה דבריו דאפילו נכנס קאמר הטור לפי שדעתו ללבשו מיד ביציאתו אפשר שא"צ לברך ע"ש וכן דעת בל האחרונים לפי דעת הטור:

שנפלה. עבה"ט ומ"ש בשם הלק"ט ימשוך הברכה כו' נראה דמיירי שקרוב להגיע להטלית בהילוך פחות מכ"ב אמות והוא באותה חדר ואם לאו מוטב שיסיים למדני חוקיך וכשילבש טלית יברך כדינו ומ"ש בשם שיורי כנה"ג בהניחוה אחרים עליו ע"ש דמדמה למי שלא היו ידיו נקיות המבואר בסעי' י'. ומ"ש בענין פרישת הטלית על חתן וכלה כ' בשבות יעקב ליקח טלית שאולה ע"ש שכתב שאפי' מאן דמחייב בשאולה היינו לתפלה אבל בשביל צניעות לעלות לתורה או כה"ג פטור ובפרי האדמה ח"א כ' שנוהגין שמברך והחתן מתעטף בתחלה ואחר זה יאחז הכנף וימשיכה עליו ולפי שבמדינתינו אין מנהג זה קצרתי. וכתב בספר מוצל מאש (המחובר לספר אש דת) סי' י"ד שפ"א נתנו לו טלית להתעטף וקודם העטיפה בא שמש בית הכנסת וחטף בידו באמרו שבא בעל הטלית וביקש טליתו ונתן לו אחר יש להסתפק אם צריך לברך שנית והביא שם מדין תורמס א' שנסל מידו המבואר בסי' ר"ו ומ"מ העלה שס' ברכות להקל:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ט צמר רחלים. עבה"ט וכ' בשאלות יעב"ץ ח"ב סי' ל"ב אם נתפר אימרא בבגד של ד' כנפות של קאטין בחוטי פשתן מותר להטיל בו ציצית של צמר כמו שמותר לתפור עורות התפורים בפשתן תחת מלבוש צמר אע"פ שהחוט של קנבוס נכרך על חוטי פשתן ומתחבר לבגד צמר ע"ש וקצת יש להחמיר בזה שמא ישאר חוט של פשתן תלוי ויסברו דשל פשתן כשר לציצית עיין בסוף סי' ט"ו בהג"ה ולקמן ס"ק ב' וס"ק ה':

רק לבנים. עבה"ט וכ' ביש"ש ריש יבמות שאין לעשות טלית גדול מצבע ירוק לכבוד י"ט אלא כאשר נהגו בטלית לבן ואף בטלית קטן יש מקפידין דוקא בלבנים ויש לנהוג שלא לעשות שום תפירה בטלית רק בחוטים לבנים וכן העטרה שעושים למעלה אין לעשות אלא מדבר לבן ע"ש:

וציצית של פשתן ומ"ש יעשה כנפות של עור כו' כתב בא"ר דלא נהירא שיבא לעשות כן בפשתן עצמו בלא עור וכן בהג"ה בעל תוספת שבת כ' בשם גדול אחד שהקפיד על זה והביאם במחזיק ברכה וכ' שאין לעשות כן אפי' בשעת הדחק:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/י חייבת. עבה"ט ועיין ביד אפרים מ"ש פירוש דברי הט"ז בענין זה:

הראשונות. עיין באר היטב ועיין יד אפרים לפרש טעמא דט"ז דעדיף חתך הראשונים דהאחרונים הוי דיחוי מעיקרו וחוזר ונראה משא"כ בחתך האחרונים דנראה ונדחה הוא ועיין בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' ה' באורך בהך סוגיא דמנחות אם פסקינהו לקמאי ובדברי הפוסקים בזה:

ב' לפניהם. עבה"ט ומ"ש שבתשו' בית יעקב לא כ"כ נראה שלא ראה בגוף התשובה רק מה שהעתיק בלקט הקמח שכ' יותר טוב להחזיר ב' ציצית לאחריו ע"י שכורכין כו' ואמנם נראה שגם הוא לא ראה בגוף הספר רק במפתחות שם כי הוא מעתיק כלשון המפתחות ממש והכותב אותו שגג וסבר שמה שכתב בהתחלת התשובה יש נוהגין כו' שמתחלה משימין כל הציצית לפניו ואח"כ כורכין הצד הא' של הטלית כו' ואז הוא עדיף טפי שלא יהיו נגררין על קרקע הוא מסקנתו ג"כ ונשמט מנגד עיניו מ"ש אכן הדרך הבא בשאלה עדיף טפי (היינו כמ"ש הט"ז שמחלקים בידים את רוחב הטלית) וטעמא (דנראה) משום דאז מיד בשעת ברכה מחזיר ב' ציצית לפניו והחשש שיהיו נגררים כו' אינו חשש ביון שאין נגררים בקבע רק ע"י מצותו שמחזיר ב' כו' נגררים לפעמים שלא בקבע כו' ע"ש. ומ"ש בב"י שם בשם האר"י שע"פ סוד יחזיר כל הד' ציציות לפניו בשעת ק"ש יש בדבר חלוקים בענין הבחינות. וגם מ"ש בב"נ שנ"ל שגם לובש טלית במנחה בתענית או בשבת במנחה יהיו כולם לפניו ע"פ הסוד אם קבלה הוא נקבל אך לא ראיתי נוהגין כן:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/יא טוון לשמן. עבה"ט וע"ש בסי' ת"ס שדעת הט"ז שאע"פ שהקטן אינו בן י"ג רק שהוא בן דעת להבין מה שזה אומר לו שיעשה כאשר צוה השם ובחק יעקב שם תופס עיקר כמהרי"ל שיהיו בן י"ג שנה ויום אחד והיינו דקטן וגדול עע"ג לא מהני וזה דעת הרשב"א שהביא הב"י שם והט"ז שמקיל לפי שברשב"א איתא דבדעת תליא מילתא. וזה תמוה דמשמע התם דקטן מיקרי עד שיבא לשני גדלות דומיא דשחיטה וגט ע"ש ומ"ש תליא בפלוגתא כו' עיין מ"א שכ' תליא בפלוגתא שכ' הב"י סי' ת"ס ור"ל דהרשב"א שם אוסר בחש"ו ע"ש בתשובה דס"ל דבהוכחה תליא מילתא וכיון דליכא הוכחה חש"ו פסול וה"ה בטווה ליכא הוכחה. ולפי שיטת התוס' בחרש וקטן שיש להם דעת קצת כשר בעומד ע"ג ובשוטה פסול ולדעת רבינו יונה דס"ל כיון דאפשר ע"י שליח מהני כוונת העומד ע"ג גם בשוטה כשר ע"ש. ובמחצית השקל כתב דלרשב"א בחרש וקטן כשר רק בשוטה פסול ולר"י גם שוטה כשר וליתא דהרשב"א לא כ"כ דק לשיטת התוס' ואיהו גופא ס"ל דגם בחרש וקטן פסול כמ"ש ה"ה בשמו וגם לדבריו לא ה"ל להמ"א לכתוב רק שוטה לבד אך באמת המ"א כוון לפלוגתת הרשב"א דפוסל בחש"ו וכמ"ש: שזורין עבה"ט וכ' במח"ב בשם מור וקציעה שאם אינו מוציא אחרים והוא שעת הדחק יכול לסמוך להכשיר וגם הנ"ץ וא"ר מכשירין בדיעבד וכתב הבאר עשק סי' נ"א מי שעושה חוטי הציצית מעשה עבות דהיינו בתחלה שזור ב' חוטין ואח"כ עשוי מעשה עבות מארבעה שהם שמונה חוטין דקים בכל חוט שהם ס"ד בכל כנף אין מוחין בידו:

מארבע. עבה"ט ועיין מג"א בשם בדק הבית שהתוס' פרק התכלת נסתפקו בדבר. ועיין בת"ש סי' ל"ה ס"ק ל"ד שיש לילך לחומרא ועיין בבית אפרים על טריפת הריאה שיש שני ספיקות בדבר אם לשער במקום הקצר של האגודל או במקום הקשר של גודל. וע"ש בקונטרס התשובות באורך בתשובת מהר"ם שבמיי' הלכות משפטים ושם נתבאר דבמלתא דרבנן אפשר להקל בספק זה ונ"מ בטלית שאינו של צמר ופשתים אלא של שאר מינים שדעת כמה פוסקים שאין חייבין אלא מדרבנן יכול לסמוך אע"פ שאין שם י"ב אגודלים כשנימדוד במקום הרחב רק במקום הקצר או במקום הקשר אם הוא שעת הדחק ואין לו אחרים וכשזדמן לו ארוכים מאלו יתיר את אלו ויקשור הארוכים תחתם. גם נ"מ בספק זה לענין המבואר לקמן סעיף ט' שלא ירחיק הנקב מג' אגודלי' שלכאורה יש לילך לחומרא ולשער במקום הקצר. וע' ביד אפרים מה שכ' שם:

כשרים. עבה"ט וע' בהקדמה לשו"ת בית יעקב מה שכ' על דברי הט"ז בזה ומה שכתב הבה"ט דקנאם ביאוש ושינוי השם הוא מדברי הט"ז אבל המ"א כ' דאפי' בלא יאוש קני דה"ל שינוי מעשה ע"ש. וע' בס"ק שאחר זה: סי' תרמ"ט. עבה"ט ועיין במ"א סימן תרמ"ט שהקשה ע"ז מש"ס דאוונכרי דמוכח דמברך וכתב דאפשר ביאוש ושינוי השם עדיף טפי ולפי זה לפמ"ש הבה"ט ס"ק שלפני זה דקני ביאוש ושינוי השם א"כ יש לברך ג"כ ולדברי המ"א דרמ"א מיירי בלא יאוש אתי שפיר:

הטלית. עבה"ט וכתב בספר הכוונות וכו' ובברכי יוסף כתב שמהר"ש וויטאל בהגהותיו לספר הכוונו' כן העיד שמהרח"ו לא נהג לעשות אף בטלית קטן. ולכן גם הוא מהר"מ הנזכר לא רצה לנהוג כן ע"ש והאידנא נהוג עלמא למעבד הכי ובטלית גדול אין לשנות המנהג: מג' אצבעות בהגה כתב דהיינו גודלין ובמח"כ הביא מדברי ספר הכוונות שהג' אצבעות הם אמה קמיצה וזרת ע"ש ובס' מצת שמורים ובשלמי צבור האריך וכתב שגם האר"י ז"ל יודה רק שמודדין במקום הקצר. והנך ג' אצבעות דאמה קמיצה וזרת חד שיעורא הוא ע"ש ועיין במשנת חסידים שנקראים כולם אצבעות ע"ש אצבע הסמוך לאגודל לפי שהם גבורות כו' ע"ש: כנף. עבה"ט ומ"ש בשם גינת וורדים ע"ש שכתב דיש לומר כיון שבעת עשיות הציצית היה חל עליהם איסור כלאים אפשר ששם הפסול גם על הציצית וע"י השליפה ניתקנו והו"ל תולמ"ה לכן יש להחמיר לכתחלה ובדיעבד יש לסמוך אמכשירין ע"ש: (סעי' יד בש"ע) יקח ד' חוטין כו'. כתב במח"ב בשם מלבושי י"ט בשם הר"ש שאם אירע שהיו ג' מצד זה וה' מצד זה כשר ע"ש:

ובשניה עבה"ט וכ' בשו"ת בית יהודה סי' ק"ה שמותר להתיר ציצית מבגד שהכריכות כמספר השם ואין להקפיד משום מחיקת השם שאין זה אלא בצורת אותיות אבל דרך גימטריא אין לחוש וכתב בבר"י שהמדקדקים נהגו לעשות ל"ט כריכות כמ"ש האר"י ז"ל והעתיק מספר הכוונה המועתק מכת"י מוהרח"ו ובהר"ן כמו שאנו עושים היום ז' ח' י"א י"ג אלא שהי' עושה חוליות. אבל מנהג העולם שלא לעשות כן חוליות כמ"ש הגמ"י ע"ש וכ"כ ביש"ש של יבמות וכתב שנאמר טל אורות ואורות בגימטריא ציצית ושם טל הוא טוב לתפלת הדרך להניח אגודל על המזוזה ולומר בלחישה ובקדושה ובכסוי פנים בשמך טל אטלה שלשה פעמים ע"ש ביש"ש ב"ק סי' ג':

שהרי כלפי. עבה"ט ועיין ביד אפרים באורך איך יש לנהוג בהויית הציצית שיהיה קרוי נוטף על הקרן והנה בא לידי ספר ברכי יוסף והביא שם בשם מהרוק"ש שכ' פירוש שיהיו אורך נמשך על אורך הטלית דהשתא בהתעטפו כשחולק הרוחב בזרועותיו מושלך שני הציצית לפניו וב' לאחריו נוטף על הקרן וראיתי אנשי מעשה תולין אותם שיהיו ארכן נמשך לרוחב הטלית כו' ואין נ"ל דהשתא נוטף על הקרן שלא בשעת עיטוף ובשעת עיטוף לא ואנן בתר שעת עיטוף אזלינן כו' וראיתי אני למר זקנינו הרב מהר"א אזולאי (והוא בעהמ"ח חסד לאברהם) כ' ואני נוהג בב' ציצית שלאחרי כסבר' מהריק"ש וב' ציצית שלפני כאנשי מעשה כי בזה האופן יהיו כל הד' ציצית נוטפו' על הקרן ביושר מה שאין כן לסברת אנשי מעשה ציצית שלאחריו הם תחת הקרן ולמהריק"ש שלפניו תחת הקרן עכ"ל ודבריו נאמנו מאוד והחוש יעיד ע"ז וכדברי מז"ה מפורש בהגמיי' כו' הכל לפי מה שהם מתעטפין בו אכן העולם אין נזהרין בזה ונראה שסומכין על מ"ש בהגמיי שחזר בו מהר"ש ואמר דהכל נקרא נוטף על הקרן ולא אמעיט אלא באלכסון כו' ע"ש ועיין ביד אפרים מ"ש בפי' אורך הבגד ורוחב הבגד לט"ז ומג"א ועיין בתשב"ץ ח"ב סימן ר"ח לענין הרחקה משפת הבגד כמלא קשר אגודל שי"א דוקא באורך אבל ברוחב אין צריך. כתב והאורך נקרא הצד היותר ארוך ורוחב נקרא הצד היותר קצר ע"ש וכיון שהדרך הוא שמתעטפין בצד היותר ארוך נקרא מה שמתעטף בו אורך ומראשו לרגליו הוא הרוחב וכמ"ש בסי' ח' להניח על ראשו רחבו לקומתו והוא כדברי המג"א בזה ועיין בגן המלך סעיף ט"ו שכתב שאם היתה משולשת ותלוי' צריך להעביר אל הצד השני שתהיו נוטפות על הקרן. ויש שמדקדקין שלא לעשות כן בשבת דהו"ל כמתקן ואין לחוש לזה שאין זה תיקון בגופו של בגד רק כמי שמשלשל בגדיו לפניו או לאחריו ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/יב

שנפסק. עבה"ט ועיין לקמן ס"ק ד' דלא מהני להכשיר משום ס"ס ובית יעקב סימן ק"ו כ' דהא דשני הצדדים מצטרפין לכ"ע יש להסתפק ולומר דוקא בחצי מצד זה וחצי מצד זה אבל אם מצד אחד מעט ומצד אחד יותר אע"פ שבצירוף שניהם יש כ"ע אין מצרף ויש מקום לו' דגם בכה"ג חזי לאצטרופי ע"ש. ובלקט הקמח כתב בשמו בפשיטות דבכה"ג אין מצטרף וליתא שהרי כ' אח"כ אכן בגמ' דחולין גבי כבד כו' משמע דלא בעינן חצי מכאן כו' ע"ש. וע"ש שכתב דצירוף כדי עניבה משני צדדים תליא כפלוגתא דלרש"י שכ"ע מן הגדיל אין מצטרפין כיון שהחוט מקושר ע"י הקשירות שבציצית כמו תפרה דלקמן ולסברת ר"י והרא"ש דשיעור כ"ע הוא מן הענף ואין בו קשרים א"כ עומד להתפשט ויהיה כ"ע ומצטרפין ע"ש ולענ"ד לא נהירא דשם כשיתפשט יהיו לאחדים בידו משא"כ כזה דחוט זה כצד זה וזה בצד זה והקשרים מפסיקין שאין יכולים להתאחד אך גם מ"ש לדעת רש"י לדמות לתפרה אינו מחוור והעיקר כדעת האחרונים לפסול בזה וכיון שאין נ"מ לדינא קצרתי. ומ"ש בבה"ט בשם הט"ז דאם היו קשור וכו' כשר אם חזר וקשרו. במחכ"ת לא כוון יפה בדעת הט"ז שאע"פ שנשא ונתן בזה מ"מ במסקנת דבריו אינו מכשיר במקום שכא לידי פסול רק אם נשאר כ"ע שעדיין כשר הוא מהני הקשירה ונ"מ אם נפסק גם מצד השני אח"כ וכ"כ במשבצות זהב ועיין במח"כ שהביא דברי הא"ר וכתב דלא כבה"ט ע"ש:

אם לא דקדק עבה"ט ועיין בגינת ורדים כלל ב' סי' א' שני חוטין מהצדדים שנפסקו ולא נשאר בהם כ"ע ואין ידוע בבירור שהם מהארבעה שמצד האחד יש לפסול אם לא שידוע שנזהרו כשעת עשייתן מתחלתן שיהיו כל הד' מכל צד ניכרים לעצמן אבל בסתם יש לחוש שלא נזהרו ע"ש וע' בבר"י בשם שו"ת פרי צדיק שאם נפסקו ד' ראשים שמצד אחד כשר לפי שנשתיירו כל הראשים שניים שיש בהם יותר מכ"ע ואפילו לא נשתיירו מהשנים רק כ"ע שהוא כ"ע ח' חוטין כיחד כשר: יש לסמוך. עבה"ט מה שהביא כשם גינת ורדים ושם איתא שאם נפסק גם מן הגדיל והגדיל ארוך שאם יפרק המקצת ישאר שיעור גדול וגם חוטי כ"ע כשר בשעת הדחק ע"ש. וע"ש בתשובה שאחר זה בשם ר"י פראגי שנראה שדעתו לפסול בזה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/יג חייב חטאת. עבה"ט ועיין בבר"י ומח"ב שכתבו שלדעת הרמב"ם ואין לחוטין מנין מה"ת ואם נפסק חוט א' פסול מדרבנן ויש להסתפק ביצא בטלית זה לר"ה. אם חייב חטאת ע"ש באורך: לצאת עבה"ט ועיין בשב יעקב סי' ה' דבארבע כנפות של משי עם ציצית יש להחמיר לילך בו בשבת אפי' בעיר שלא עשו תיקון העירוב לטלטל בתוכה ועיין לעיל סי' י' באשל אברהם הביאו קצת באריכות ועיין בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סימן כ"ו לענין דין זה"ז. אם מבואות המפולשין לדרך המלך משני צדדים יש להם דין ר"ה. ועיין בשאגת אריה סי' נ"ח דבר"ה אין נדחה מפני כבוד הבריות וה"ה בכלאים נמי מחוייב להגיד לו ואין נדחה מפני כבוד הבריות ע"ש:

הציצית. עבה"ט ועיין בא"ר וברכי יוסף שכתבו ג"כ דמהרמ"א לא משמע כשכנה"ג והעיקר לענ"ד כמ"ש בסוף שהכל תלוי באיש אם הוא מתבייש א"צ להסירו כיון דחזינן שמותר ללבשו אפילו לכתחלה משום זה ומה שמחלק מתחלה לפי שכבר ראהו כשהוא לבוש אין זה מוכרח כיון שמ"מ בושת הוא לו. וגם די"ל אדרבה שמא יאמרו דמסתמא מחמת איזה סיבה או ענין של גנאי שאירע לו פשט אותו או אחרים פשטוהו ממנו. וגם אדרבא איכא טובא נכנסין שלא ידעו שהיה לבוש תחלה הלכך גם בזה שייך כבוד הבריות: ודוקא. עבה"ט ועיין ביד אפרים דמ"ש לעיל והרואה בחבירו דמשמע שאין תקנה ליתן במתנה צ"ל דאין זה תקנה גמורה כיון שנראית כשלו לכן מוטב שיקראנו לביתו וע"ש ועיין בפנים מאירות ח"ב ס"ס צ"ו על קושיא זו. ומה שכתוב על דברי בעל הלכה ברורה ומה שכתב המג"א שאין ליתן מתנה בשבת כו' עיין בשער המלך הלכות שבת

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/יד שעשאו. עבה"ט ובע"ת נסתפק בישראל מסייע ובא"ר כתב שפסול ואם עשה ישראל חוליא אחת וקשר וגמר הכותי דינו כמ"ש לקמן ס"ק ג' בגמר ישראל שלא בכוונה דכשר וה"ה בזה ועיין בא"ר: להצריך אנשים. עבה"ט ובקרבן נתנאל כתב דאף בטוו נשים פסולות לר"ת ובמח"ב דחה זה מדברי הגמ"יי ע"ש:

על הרמב"ם. עבה"ט ומ"ש שהט"ז עשה עצמו כו' כ"כ בברכי יוסף בשם יד אהרן וכתב שהמעיין בט"ז יראה קצת נטוי' מהב"י אע"פ שהכל הולך אל מקום אחד ע"ש. ומ"ש בשם המג"א דמיירי בשבת הקשו ע"ז דהא בש"ע כתב אם אין ציצית אחרים. ועיין ביד אפרים שיש להגיה סמוך לשבת וכן ראיתי מגיהים כן ור"ל דבאחרים יש לו' שיעשה רק קשר וחוליא אחת אבל להתיר אלו שצריך מתון ולחזור ולקשור עכ"פ קשר וחוליא לזה אין פנאי ועיין במח"ב שכ' בשם קצת חכמים שתירצו שגם בחול משכחת כשיעבור זמן תפלה. ומ"ש חכם אחד שיש לחוש שמא נתקלקלו וישאר בלא מצוה כלל. ולכך מוטב לסמוך על הרמב"ם. וליתא כיון דבחול יכול לעשות אין חשש שיופסדו. ומוטב לעשות המצוה לכ"ע ע"ש. ולפי דבריו יש לומך דבסמוך לשבת אף אם יש פנאי עדיין להתיר ולחזור ולקשור מ"מ כיון שא"א לעשות במתון שוב אין לעשות כן שיש לחוש שע"י שיתיר אותם שלא במתון יהיו נפסדים וע"ש במח"ב עוד שי"ל דמיירי בציצית דקים ובלוים שהם קרובים להפסד אם יתיר אותם ע"ש:

מברך. עבה"ט ועיין מ"ש בזה בקונטרס שערי אפרים שעל הלכות קריאת התורה שער י' ס"ח ובפתחי שערים שם ומ"ש מתשובת בית יעקב ע"ש שהביא מדין אתרוג המבואר בס"ס תרנ"ח שמוטב שישלחנו להקהל. וכתב כמה חלוקי דינים בזה וגם לתרץ הט"ז ומג"א שהקשו מאתרוג על ציצית ועיין ביד אפרים סי' תרנ"ח מ"ש בזה: טלית חבירו. עבה"ט בשם רש"ל ועיין ט"ז דהרש"ל סיים בה דהיינו כשהניחן במקום מיוחד ע"ש ור"ל דאם לא הניחו במקום מיוחד סימן לדבר שאינו מקפיד על מקומו ורשותו. ואמנם דעת רש"ל בכל טלית שלובש בלא דעת חבירו ומכ"ש בזה. נראה דאף מי שנוהג כשלובשו במקומו לברך בזה שמוציאו חוץ למקומו לפי שבעל הטלית לא הקפיד להניחו במקום מיוחד לא יברך עליו:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/טו בטלית אחר. עבה"ט וכ"כ בבר"י בשם תשובת גדולים דאפילו מחדש לחדש מותר ע"ש: בבגד אחר. עבה"ט וכתב בבר"י בשם תשובת מהר"י מולכין ומהר"מ בן חביב כ' מי שנפסק בטליתו ב' או ג' ציצית וצריך לעשות אחרים מ"מ אם נשאר כשר אפי' אחד אין להתירו מהטלית להשליכו שגם בזה יש משום בזוי מצוה. אך אם רוצה לעשות ציצית נאות יותר או שגם הראשונים נאים אלא שבלו קצת ואינם חזקים כ"כ מותר להתירם לעשותם חדשים ע"ש וכתב בספר בית יהודא שמותר להתיר כריכות הציצית אף שהם מכוונים בגימטריא לשם הוי"ה אין בזה בית מיחוש:

ולא מן העשוי. עבה"ט ומברכ"י הביא משו"ת נכפה בכסף שכתכ דבכה"ג שיתיר השני ציצית שבחלק האחד ויתפרנו עם החלק השני ואח"כ יעשה שני ציצית חדשות גם הב"ח מודה להתיר בכה"ג ע"ש והדברים צ"ע לדעת הב"ח בזה וצ"ע בגוף הספר שם:

לדעת רש"י. עבה"ט וכתב הרדב"ז ח"ב סי' של"ו טלית שנקרע תוך ג' ולא הגיע הקרע עד הנקב אשר הציצית תלוי בו ולא נפסק אלא נקרע מצד אחד והשני שלם מותר לתפור אותו אך כדי לצאת שיטת רש"י יתפור אותו בחוטין שאינם ממין הציצית והטלית. ואם נפסק לגמרי לא יתפור כלל ואפי' בחוט משי או קנבוס עיין שם:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/טז ורובו של קטן. עבה"ט ומ"ש שיהיו הכתפים רחבים כו' עיין בשאלות יעב"ץ חלק א' סי' ד' שכתב שאין קפידא שיהו הכתפים רחבים. ומה שחששו משום דאתי אוירא כו' ליתא אלא באויר הנחשב כמחיצה ע"י לבוד אבל לא בבגר דלא בעינן לאצטרופי לאוירא בהדיה לא אתי אוירא ומבטל לי' ועיין בשו"ת חכם צבי סימן נ"ט ע"ש. ועיין בבר"י שיש דעות שונות בשיעור הטלית קטן ויש לעשות שיקיף הראש וכל גוף האדם עד החזה פנים ואחור ע"ש בשם מהר"ג צמח ומ"ש בבה"ט בשם האר"י ז"ל שלא היו בתי זרועות לט"ק היינו בתי זרועות ארוכים כמו שעושים למלבוש עליון אבל מ"מ יכול לעשות כמו נקב שתכנס בו הידים וע' בכתבי האר"י שהיה לובשו על חלוקו ממש ואינו מלביש בו את ראשו. ומ"מ בשעת הברכה עשה עטיפה ואח"כ שלשלו עד הצואר והיה מברך להתעטף ע"ש. ומ"ש בשם הבית יעקב ע"ש דמבואר דאף שרוצה ללבשו כך כשהוא מקופל ואין בו שיעור טלית מ"מ אסור ללובשו בלא ציצית שהרי עומד להתפשט:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/יז

גם הם יברכו. עבה"ט ומ"ש דאי ברי' הוא לא יברכו כ"כ ג"כ בעולת תמיד ובבר"י סי' תר"מ כ' דמה בכך דאי משום דבריה לא נצטוו גם נשים לא נצטוו ומברכות א"כ ה"ה ברי' ע"ש ודבריו נכונים וע' בשאגת ארי' סי' ל"א כתב דכלאים בציצית לא שרא רחמנא אלא במקום מצוה ולכן טומטום ואנדרוגינוס אע"ג דחייבים מספיקא מ"מ כלאים אסור. ולכן אפי' להנך רבוותא דס"ל סדין בציצית חייב לעשות לבן של מינו מ"מ בטומטום ואנדרוגינוס אין להטיל אפי' לבן אבגד פשתן הואיל ואינו ראוי לבילה דתכלת מן התורה ע"ש: ונראה דאף אם נאמר שהוא בריה מ"ב לא אמעיט באיסור כלאים דהא גם נשים חייבים וא"כ שפיר שייך הך טעמא שאינו ראוי לבילה דתכלת. ועוד כתב בשאגת ארי' שם דאם הבגד הוא ספק בת חיוב ואסור להטיל בה תכלת משום ספק כלאים אז אפי' אם הוא של פשתן אין להטיל אפילו לבן מטעמא דלעיל שאינו ראוי לבילה מן התכלת ע"ש: ציצית לחנכו. עבה"ט וכ' א"ר בשם ספרי יראים להלביש לקטן טלית קטן כשיודע לדבר ולפחות מחויב להלבישו כשיגיע לבן ג' שנים וסי' כי האדם עץ השדה כמו להעץ הוא ג' שנים ערלה וכן להרגילו באותיות התורה ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/יח

תפלת ערבית. עבה"ט. וכתב בר"מ שיש ליזהר שלא להיות מעוטף בציצית ותפילין אחר שקיעת החמה ויש להסיר מעל ראשו בעת שקיעת החמה. ע"ש בשם ספר הכוונות שהאר"י ז"ל היה נזהר בתכלית והיה חושש מאד בדבר הזה. וכ"כ בית דוד בשם המקובל הקדוש מהר"י גיקטליא ז"ל ע"ש ועיין באשל אברהם: ובליל יוה"כ. עיין בא"ר בשם שיורי כנה"ג דנוהגין דגם במוצאי יוה"כ אין מסירין הטלית עד אחר תפלת ערבית ע"ש ועיין בשו"ת מנחם עזריה סי' ק"ז דמה טוב לקיים מצות ציצית בתשעה באב בטלית קטן בלבד באותו היום כו' ובכה"ג נכון הדבר שלא ללבוש טלית גדול בשחרית ליודע סודו כו' עיין שם. וכ' בשלמי ציבור בשם שו"ת כנה"ג א"ח לפי המנהג שלא ללבוש טלית שחרית בתשעה באב גם לצורך להיות סנדקי למילה לא ילבש טלית ומ"מ ראיתי סנדקי א' לבש ובירך ולא מחיתי בידו ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/כא שנפסקו. עבה"ט ובזה גם הוא מודה כיון שמעולם לא נעשה בהם תשמיש מצוה. ומ"מ אפשר שאין לנהוג מנהג בזיון מאחר שהם טווים ושזורים לשם ציצית: לאשפה. עבה"ט ומ"ש בשם תשובת רמ"א הוא ט"ס וצ"ל רא"מ והוא מדברי הא"ר ומ"ש אבל מותר כו' עיין בית דוד וצ"ע בגוף הספר שם:

שלא לישכב. עבה"ט והאחרונים האריכו בזה ועיין בקונטרס מספד רב שלכאורה י"ל שאין ראיה מדוד לפי שמלך היה והיה קשור לו ס"ת בזרועו רק שאינה נכנסת עמו לבית המרחץ ע"ש באורך: ציציות. עבה"ט ועיין בשלמי ציבור בשם בעל עשרה מאמרות שכתב מצוה מן המובחר שיהיו הציצית משולשין ולא נגררים אלא יהיו תלויים ועומדים מחצי גופו ולמטה. וכן הוא בכתבי הרב זלל"ה שבחינת טלית הוא עד החזה ומשם ואילך הוא בחינת ציצית ולא יפה עושים המשלשים טליתם מאד ע"ש. ועיין בבר"י בשם פרי הארץ ושו"ת דגול מרבבה שבטלית ארוך יכול לתחוב הציצית בחגורתו אשר במתניו כדי שלא יגררו ועדיף טפי לתוחבם בחגורתו ועיין לעיל ס"ס יו"ד ובבית יעקב סי' נ"ב ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/כב

עיטוף ראשון. עבה"ט ובבר"י כתב ממשמעות האר"י מי שקנה טלית ועשה בו ציצית שמברך שהחיינו בשעת עיטוף ראשון יברך תחלה ברכת ציצית ואח"כ שהחיינו דלא כהע"ת ומקור חכמה. ומח"ב ושלמי ציבור האריכו בזה. וע"ש שהקשה דמ"ש משופר וסוכה ולולב. והביא דברי הב"ח נדחק לחלק לפי דעתו ע"ש וע' במח"ב דכשמניח תפילין חדשים אין מברך שהחיינו וכן המנהג ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/כג מותר. עבה"ט וכ"כ בתפארת שמואל והביאו בבר"י דגם טלית קטן שלובש אין בו משום לועג לרש כיון שהוא מכוסה ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/כד

על העינים. עבה"ט. ומ"ש הסומא כו' שם בשבות יעקב איתא שיש לו ליקח הציצית בשעה שקורא פרשת ציצית אע"פ שנאמר וראיתם אותו כיון שישנו בראיה אצל אחרים ע"ש:

הזהיר. עבה"ט ומ"ש לענין לרקום פסוקים כו' עיין ביו"ד סי' רפ"ג דאין נכון לעשות כן ועיין בגינת וורדים כלל א' סי' כ"ה שכתב שמ"מ אי כבר נעשה ורקם פ' ציצית מותר לברך עליו. יזהר כשישב ע"ג ספסל יגביהו מצדדים ולא ישב על גוף הטלית שד"ת מרוקמים שם. ועיין בש"ך ביו"ד שם שנהגו היתר לרקום ע"ש. ועיין בגינת ורדים סי' ק"י שהבא לשאול אם ירקום על מפות אין מורין כן היתר לכתחלה כ"ש על טלית והביא שם מהרדב"ז: ובלקט הקמח הביא ג"כ מהרדב"ז וכתב שהסכים בתשובה בדיעבד לברך דמ"ש שם ביו"ד בשם הרמב"ם אינו בטלתים שלנו שאנו נוהגין בהם קדושה שלא ליכנס בהם לבה"כ וכיוצא בו ע"ש. ועיין בא"ר בשם מקור חיים שאף שמצות אין מצילות מיצה"ר מ"מ מצות ציצית מציל ונראה שלמד כן מעובדא דמנחות מעשה באדם אחד כו'. וכן הוא אומר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כו' אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו וכו' והייתם קדושים ויצאו דברינו בקדושה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/כה יניח תפילין עבה"ט וכתב בר"י בשם האחרונים שאם אפשר שיהיה לו תפילין בשאלה מאחר ציצית קודמין ע"ש. וע' לקמן סי' ל"ח ס"ק י"ד לענין תפילין מזוזה. ונראה דהיינו אם נכון לבו בטוח שיוכל לשאול תפילין שעכ"פ לא יצטרך להחזירם כל זמן שירצ' אם לא יזדמנו לו לקנות ואם לאו אכתי איכא למיחש שמא יצטרך להחזירם טרם יזדמנו לו אחרים ונמצא בטל ממצות תפילין שהיא קודמת למצות ציצית לדברי הפוסקי' אלו שהם עיקר לדינא. וע' ביד אפרי' ובשו"ת שאגת אריה סי' ב"ח ובשו"ת שמש צרקה סי' ט"ו בט"ז ונראה דאם יש לו תפילין של רש"י ואין לו תפילין של ר"ת ואין לו ציצית הציצית קודמין כיון דרובא דאנשי אין מניחין תפילין דר"ת כלל. אבל איפכא לא ואפי' יש לו של ר"ת אם אין לו של רש"י הם קודמין לציצית שהם העיקר לענין ברכה כמ"ש בסי' ל"ד. ואף שקדושת תפילין של ר"ת גדולה מאד מ"מ לענין לצאת בו י"ח של רש"י קודמים שאדרבה מחמת זה נמנעו רוב העולם מלהניח' לפי שכל אחד הוא פעולה מיוחדת כמ"ש בזוהר חדש וכמ"ש בסי' ל"ד ולכן פשוט מי שאינו יכול לקנות שניהם יקנה של רש"י תחלה ואח"כ כשיהיה לו לקנות של ר"ת יקנה והכי נהוג עלמא וא"כ ה"ה לענין ציצית. וכתב בשלמי ציבור בשם תשובת דבר משה מי שאין ידו משגת לקנות תפילין של יד ותפילין של ראש יקנה של ראש תחלה ע"ש: בטלית גדול. עבה"ט ובבר"י כתב בשם תשובת מהר"י מולכין כ"י מי שהיה מונח בכיסו טלית של חול ותפילין וטלית של שבת היה למעלה מכל אם יכול להעביר על של שבת וליקח של חול והביא מתוספות דיומא דף נ"ג דלא שייך אין מעבירין כו' אלא כי בעי למעבד תרוייהו ושוב דחה זאת. והבר"י כתב ללמוד מדברי המג"א אלו שהביא הבה"ט דה"ה בזה יכול להעביר על של שבת וליקח את של חול ע"ש ושם כתב שלדעת האר"י ז"ל אף שהוא לבוש ט"ק יש ללבוש גם טלית גדול קודם התפילין ע"ש: תחלה. עבה"ט ומי שנוהג להניח של יד מיושב וש"ר מעומד כדעת האר"י ז"ל כתב בדרכי נועם שם כיון דלענין דינא נמי אין חובה לברך ברכת תפילין מעומד ולכן אינו רשאי להחמיר לברך מעומד שלדעת המקובלים הנכון להיות מיושב: להניח. עבה"ט במג"א מייתי מקרא דמצות ה' ברה ועיין בהגהת תוספת שבת ובשער יוסף על הוריות מ"ש שם בדף כ"ו ובשו"ת חינוך ב"י סי' א' ע"ש: שני ברכות. עבה"ט. וכתב במחזיק ברכה מי שטעה ובירך על תפילין של יד על מצות תפילין יצא. ואם הוא מבני אשכנז אם נזכר קודם ההידוק מברך להניח קודם ההידוק ג"כ ועל של ראש מברך על מצות כ"כ מהר"ש ווינטורה. ובמכתם לדוד חלק עליו וכ' שבבני אשכנז אם נזכר קודם ההידוק יברך להניח ובש"ר לא יברך כלל ואם לא נזכר יברך כשמניח של ראש להניח לבד ע"ש: להניח בקמ"ץ. עבה"ט ומ"ש בשם הלבוש ול"ח ליתא דאדרבה גם הם הכריעו לומר בקמ"ץ וכ' כן ע"פ הע"ת וכבר השיג עליו בא"ר והא"ר ומור וקציעה הסכימו להב"י לו' בקמ"ץ וכ"כ מהר"א זכות' בהשגת כת"י על ספר מצות שמורים וכתב כי בקמ"ץ מלשון להניח ברכה אתי שפיר שפירושו שתהיה נחה שם בקיום ובקביעות ע"י הקשר לא תנוד אנה ואנה מה שאין כן בפת"ח ודגש שרשו ינח שהוא ג"כ לשון עזיבה. וגם כשהיא בלשון שימה כגון והנחתו לפני ה' אינו אלא שימה גרידא לרגע ועראי ע"ש וקצת מזה כתב ג"כ בא"ר ע"ש: שמהדקן. עבה"ט וכתב בשלמי ציבור שצריך ליזהר שלא יהא נחפז לברך על של יד קודם הנחה בקבורת דה"ל קודם דקודם. ואחר ההידוק אע"פ שלא עשה הכריכות לא מקרי עובר לעשייתן ועיין ב"ח ובשו"ת בית יעקב בסי' פ"ח והבאתיו לעיל סי' ח' ע"ש:

עמהם. עבה"ט ובפנים מאירות ח"א סי' נ"ד דעתו שמותר לענות אמן אחר ברכת חבירו על התפילין לכתחלה אע"ג דלקדיש וקדושה לא יפסיק מ"מ אמן הוא קבלת דברים שמאמין בה' שצונו להניח תפילין לא הוי הפסק וכיון שלר"ת אף לקדיש ולקדושה פוסק יש לסמוך עליו לענין עניית אמן ע"ש. ומ"ש בשם דרכי נועם לענין להפסיק בעניית קדיש וקדושה ואמן בין תפילין של יד לשל ראש בתפילין של ר"ת כ"כ בבכור שור בסוטה דף מ"ד ע"ב ע"ש: הרצועה עיין בבה"ט בשם האר"י ז"ל וכ"כ הרדב"ז בתשובה ח"ג סי' תרכ"ג וכ' בבר"י שכן המנהג בכל מקום. וכתב בספר מ"מ אמנם נראה שאם אחר שבירך שמע קדיש או קדושה ואם לא יכרוך יהי' לו פנאי להניח של ראש ולענות דיש לעשות כן ועדיף טפי למעבד הכי וכן נהגתי עכ"ל: מהתיק עיין בבה"ט ועיין לקמן סי' כ"ח מ"ש בשם המג"א. וכתב בבר"י בשם תשובות מהר"י מולכין מי ששכח ולבש ש"ר קודם ש"י א"צ להסיר' כיון דיצא ידי מצותה והוכיח כן מב"י סי' כ"ו ע"ש וכ"כ בשאילת יעב"ץ סי' קכ"ה וזה דלא כבעל הלכות קטנות סי' נ"ג ומ"מ גם הוא כתב שאם לבש של ראש מפני שלא היה לו של יד ואח"כ נזדמן לו ש"י א"צ להסיר ש"ר קודם הנחת ש"י ע"ש. ועיין בשלמי צבור בשם מהרח"ו שכ' מורי ז"ל הי' נזהר שלא להוציא תפילין של ראש מן הכיס עד שיניח ויקשור הש"י סביב הזרוע בקיבורת במקום הקשר ואח"כ לא היה חושש מלהוציא תש"ר אף שעדיין לא הקיף בזרוע עצמו וכפי הטעם שכתב המ"א אפשר דאף ע"י אחר אין להוציא ש"ר עד שיניח של יד ע"ש. ועיין בתשובת יעב"ץ ח"נ סי' כ"ו שהבאתי לקמן סי' מ"ם ע"ש: מעומד. עיין בה"ט ועיין בשו"ת ח"צ סי' ל"ו שהביא מתשובת הרדב"ז דדין שאינו מוזכר ההיפך בש"ס ופוסקים יש לילך אחר דברי קבלה וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים דברי קבלה יכריע ע"ש: לברך. עבה"ט ועיין בשל"ה דמחלק בין מי שלובש תפילין כל היום וגם מו"מ שלו בתפילין שפיר הוי היסח הדעת בנשמט ע"ש: לברך עבה"ט ועיין לקמן סי' נ"ג בבאר היטב ס"ק ג' שהביא מגינת וורדים וכתב דממג"א סי' כ"ה משמע דא"צ לברך. וכבר כתבתי מזה בסי' וא"ו ע"ש ועיין בפרח שושן כלל א' סי' ע' מ"ש בזה על דברי גינת וורדים ובסי' י"ג יתבאר בעזהי"ת: ההדוק. עיין בה"ט ומ"ש וכ"פ המג"א כו' ז"א דהמג"א לאו מטעמא דהט"ז אתי עלה אלא משום טעמא דכתב לעיל בנשמטו דבזה"ז שאין לבוש התפילין רק בזמן תפילין לא הוי היסח הדעת וא"כ לדעת הש"ע והא"ר שכ' לעיל ס"ק ט"ו גם בזה יש לברך וגם נ"מ במי שלובש תפילין כל היום גם של"ה מודה כמש"ל. גם דברי המג"א צ"ע מה דמדמה נפסק לנשמטו אליבא דמ"ש של"ה שנראה שלפי הטעם דשל"ה יש לחלק ביניהם. ועיין בא"ר שבצ"ץ משמע כהט"ז ויש להקל בספק ברכה. ואם נפסק הקשר ורוצה להניח תפילין אחרים י"ל דהכל מודים שיברך וכ"כ במח"ב בשם מאמר מרדכי וספר זרע אמת ע"ש:

נהגו העולם. עיין בה"ט והמקור חיים כתב שלא לחלוץ עד אמירת פסוק והיה ה' למלך כו' ובספר הכוונות המסודר ממהר"ש וויטל כ' בהגהותיו שיסיר הכריכות מהאצבע וב' או ג' כריכות מהזרוע ויסיר של ראש ואח"כ ש"י יחליץ מיושב והטלית יהיה עליו עד שיסיר התפילין ע"ש:

מוסף. עיין בה"ט וכתבו בשם האר"י ז"ל אחר קדיש של חזרת ס"ת שבהיכל והיינו כפי מנהגם להחזיר הס"ת אחר אשרי ובא לציון כמבואר בסי' תכ"ג ע"ש וכן נוהגים. ודלא כמ"ש בתשוכות מ"ע סי' ק"ח לחליץ אחר תפלת שחרית ע"ש. וכתב הפר"ח סי' תכ"ג שאם השעה דחוקה שאינו מספיק לחלוץ התפילין יזיזם ממקומם לצד אחר דחשיב כמונחים בכיסם וכו' ונראה שיש מציאת לענין זה כגון שהוא עומד לבוש בתפילין והציבור כבר התחילו קדושת כתר שאין שהות לחלוץ שכמו רגע שיאחר ישלימו לו' הקדושה. וכתב עוד מי שיצא ידי חובת חזרת מוסף וחזר להניח תפילין והלך לבה"כ שעדיין לא התפללו מוסף דעתי נוטה שיכול לומר כתר עמהם. ומח"ב כ' שנראה לו שיסלק התפילין ויאמר כתר וכתב בשלמי ציבור מדלא אמר אסור עד שיסלקם ש"מ דדוקא לכתחלה יש לו לסלקם אבל אם היה עסוק בלימודו ולאו אדעתיה וכשהתחילו הצבור הקדושה ננער ממשנתו ושמעה אזנו ואין שהות לחלוץ בהא אזיל ומודה להפר"ח דעונה כתר עמהם ע"ש. ומ"ש בבה"ט בשם הרמ"ע ע"ש בסי' ת"ח שכתב שהמניחין תפילין במנחה יניחו ג"כ במנחה ר"ח כי קדושת ר"ח עולה ויורדת אחר תפלת מוסף ולכן יכול ללובשם כל היום ובמח"ב כתב שכן נוהגים ודלא כמ"ש באור צדיקים בשם מהרח"ו שאין כן דעתו. וכן מבואר מדברי הפר"ח דלעיל דאחר מוסף יכול ללובשם. ועיין בדבר שמואל סי' קי"ב בענין שיש נוהגין שלא לחלצן בראש חודש ובחול המועד אף במוסף וכ' שם שהלבוש והרדב"ז נתנו טעם שיש לחלצם במוסף ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/כז שמאל. ע' בה"ט ובבית יעקב סי' קמ"ט בסוף מצדד לומר דיצא ולא מחוור ומ"ש מבה"ע שהביא הב"י בסי' תרל"א אין ראיה דהתם באיטר קאי ועיין לקמן ס"ק י"א מ"ש:

לקובד"ו. עיין בה"ט וע' מ"א ס"ק ב' וכוונת דבריו מבואר היטב ביד אפרים ע"ש: רק זרוע. עבה"ט ובחות יאיר שם כ' דאם נקטע הקצה פטור אבל גידם מעיקרא כל שנשאר לו בחלק העליון קרוב לכתף מקום להניח תפילין י"ל דחייב להניח דזה הנשאר הוי יד דידיה ועיין במ"א ושאר אחרונים ובפנים מאירות ח"ג סי' י"א ובתפארת צבי סי' ב' ומחוורתא להניח בלא ברכה ויברך על ש"ר שתים כמ"ש הש"י וכתב בשאגת ארי' סי' ל"ד דמי שאין לו זרוע דפטור מש"י מ"מ חייב להניח ש"ר ע"ש: יו"ד. עבה"ט וכתב בספר שלמי צבור שבספר זר זהב הוכיח מהר"י צמח מדברי הרב ז"ל דצריך שלא תזוז היו"ד לעולם אפי' בהיותם מונחים בתוך הכיס וע"כ נוהגים רבים מיראי השם לקשור היו"ד עם חוט של גיד עם התפלה ואין קושרין אותם עם הרצועה בשעת ההנחה עכ"ל. ולדידי צ"ע דע"י קשירה זו יהיה החוט של גיד סביב התיתורא והוא חוצץ בין הזרוע לתפילין ואפשר כיון שהחוט הקשר הוא ככלות התיתורא במקום המעברת' לא איכפת לן שם בחציצה רק במקום התיתורא שהפרשיות מונחים בפנים וצ"ע ולענין מ"ש שאין קושרים עם הרצועה ע"ל ס"ק ט"ו: חוצץ. עבה"ט דמביא בשם של"ה דיש לרחוץ מקום הנחת תפילין. ובבר"י כתב שפשוט שהנוהג כן צריך לנגב המקום היטב משום התפילין וגם אפשר שהם מפסיקים כמו חציצה. והביא מדברי המיי"י מהלכות עבודת יוה"כ דלכך בכ"ג עלה ונסתפג כו' ונשא ונתן בזה ע"ש. ונראה דהשל"ה כ"כ לפי שהמשכים לחצות נותן אפר תחת פאר וכשרוצה להניח תפילין צריך לרחוץ המקום משום כבוד התפילין וכן היא בכתבי האר"י ז"ל ע"ש. ועיין בשו"ת פני אריה בסי' ו' בסי' ז' לענין אבק שקורין פודר מה דינו ע"ש:

דק. עיין בה"ט וכתב בתשב"ץ סי' למ"ד אין להניח תפילין על הכובע דק על ראשו ומותר לכסות בסודרו. והא דאמרי' וראו כל עמי הארץ כו' היינו שיהיה בראש במקום שהם נראים יותר וראו כמו ושמעו וכל העם רואים את הקולות ע"ש. ונראה דאף שיש איזה דרשא בהא דוכל העם רואים דקאי על המלאכים שנבראו מכל דיבור מ"מ פשטא דקרא על שמיעה נאמר ומפיק לי' בל' ראיה לדרשא וה"נ בהא דוראו כל עמי הארץ שיהיה השמיעה ברור אצלם כאלו ראו בעיניהם ממש:

כל אדם. עבה"ט ועיין מ"ש לעיל ס"ק א' ומדבדי הבעה"ט שהביא הב"י נראה דס"ל דיצא. ובשלמי ציבור כתב וז"ל ומצאתי בספר זר זהב למהר"י צמח האריך והרבה בראיות שאיטר יד ימינו אינו רשאי לשנות משאר כל אדם שלא לשנות הסדר העליון ע"ש:

התיתור'. עבה"ט ובברכי יוסף כתב שכתבו בשם מהר"י צמח שהרב מהר"ש ויטל העיד שאביו מהרח"ו ז"ל כשהיה עובר הרצועה בזרוע היה מהדק היטב וקושר היו"ד עם התפלה וממשיך הרצועה אצל הזרוע לעשות הכריכות אבל בקיבורת לא עשה שום כריכה כלל ואמר מהרח"ו שכן נהג רבינו האר"י ז"ל ומהר"י צמח הוכיח כן מדברי הפוסקים ומדברי הקבלה וכן נהגנו. ועיין מ"ש התשב"ץ ק"ג סי' קי"ח עכ"ל. ובמח"ב כתב על מ"ש כאן שאין לכרוך הרצועה על התיתורא. וז"ל העולם נוהגין להיפך כמ"ש האחרונים וכתבו שכן מוכח מדברי גורי האר"י ז"ל. והרב מור וקציעה העיד שהגאון מר אביו היה כורך הרצועה על התיתורא וכתב דטעמו ונימוקו עמו ע"ש. ואני תמה שבמח"ב נראה שמסכים להיפך ממ"ש בבר"י בשם מהר"י צמח וכתב וכן נהגנו. ובספר שלמי ציבור ראיתי שכתב בשם ספר זר זהב כת"י למהר"י צמח והביא שם דברי מהר"ש ויטל וכתב שאמר לו שהרב אביו עצמו הניח לו תפילין כסדר הזה בפעם ראשונה שלבש שאביו לבשם לו ואמר לו שכן היה נוהג האר"י ז"ל לעשות. וכתב להשיג על המתכוונים לעשות דוגמת שם שי"ן דל"ת יו"ד שיש בזה ספק חשש כשסתלק הרצועה נמצא כאלו מוחקו דוגמת שכ' הלבוש. בכתכ שמו על דפי הספר אין לפותחו ולסוגרו בשבת וגם הביא מהזוהר ואתחנן ופרשת פנחס דאי' שם תרין בקשרא חד דהיינו יו"ד וקשר רצועה במעברתא שהם תרין בקשרא חד שאנו קושרין היו"ד עם התפילין והוכיח שאין לעשות כריכות על הקיבורת. ובסוף דבריו שראה בחלום להרב מהרח"ו ז"ל אשר האמת נכון עליו ואמר לי הנה בספר הכוונות בדף עצמו שמ"כ אורך הרצועה תמצא ראיה יותר ברורה והיא נכונה וחזקה והוא שתמצא ענין קשירת תפילין ש"י יקשור תחלה תש"י ויקיף ז' כריכות סביב הזרוע כו' ר"ל שיקשור תחלה היו"ד עם התפלה ש"י וזהו קשירות היו"ד לבד ר"ל ע"י הידוק הרצועה נקשרת היו"ד אל תפלה ותיכף ימשוך הרצועה סביבות הזרוע לעשות ז' כריכות ולא אמרתי כ"א קשירות היו"ד כדברי הרשב"י מן הטעם שכתב בשמו וכן אמרתי כמ"ש וכן תעשה ע"כ החלום: גם בש"ע ולבוש לא נזכר לשון כריכות אלא קושר קשירה אחת בלבד לצורך היו"ד עכ"ל הר"י צמח. ורבים מיראי ה' אחרי רואם זה חזרו לעשות כדבריו ז"ל עכ"ל. ומכאן תראה שמ"ש בש"ע האר"י שהביא בעט"ז לאו האר"י ז"ל חתם עלה. וכי מ"ש בפע"ח הנרפסת לעשות ג' כריכות בקבורת כעי"ן שי"ן הוא מהחברים ואינו עיקר כיון שאינו מתורת מהרח"ו שהוא העיקר: וגם במ"ח כתב שיניח היו"ד על המעברתא ויכרוך עליהם כריכה אחת ומדברי מהר"י צמח נראה דליתא ואם נאמר דמ"ש כשהיה עובר הרצועה בזרוע והיה מהדק וקושר היו"ד עם התפלה היינו ע"י העברת הרצועה על היו"ד עם התיתורא אלא שזה אין עליו שם כריכה רק שם קשירה שמיד משם ממשיך לזרוע לכרוך הז' כריכות וכן משמע קצת בסוף דבריו הוי א"ש דדברי הבר"י ובמח"ב לא סתרי אהדדי. אך מדברי מהר"י צמח שהבאתי לעיל ס"ק ה' מבואר נגלה שדעתו שלא לקשור אותה עם הרצועה כלל וצ"ל דקשירה דקאמר היינו מחמת ההדוק שמושך הרצועה בהדוק מתקרבת ומחברת אל התפלה והיינו כדרך הנוהגין לעשות הנקב שבכפילות הרצועה לצד השמאל וכל מה שמושכין הרצועה אינה מתקרבת אלא מתרחקת קצת. ולפ"ז ע"כ מ"ש דקושרין היו"ד עם התפלה אינו ע"י ההדוק רק ע"י העברת הרצועה על היו"ד והמעברתא מקשר אותם יחד וכבר כתבתי דממ"ש ס"ק ה' אינו נראה כן וצ"ע: השער. עבה"ט ובחנם השיב הבר"י על הט"ז דגם כוונת הט"ז על קצה התחתון מהתפילין דהיינו התיתורא ושוב מצאתי כן בא"ר וכ"ב בשו"ת דברי יוסף ס"ג יניח קציצה של ראש מיושבת ומושכבת על הראש ומהתחלת עיקרי שער הפדחת יניח התיתורא ודלא כגן המלך סי' קנ"ג והביאו בבר"י: בעורף עבה"ט ובכנה"ג כתב בשם שלטי הגבורים שבמרדכי דשבת כתב דהמניח שם למטה מצמיחת השער או הצואר לא יצא והוי ברכה לבטלה והיינו קצה התחתון של הקשר יהיה למעלה מהתחלת צמיחת השערות וכמדומה לי שראיתי בספר קטן כשהקשר שמאחורי הראש הוא בגומא לא יצא י"ח ולא ידעתי מאין יצא לו. זה שהרי מלשון הש"ג משמע דבצמיחת שערות תליא מילתא מיהא ודאי דעורף היינו נגד הפנים כמבואר בחולין ומ"מ נראה שיש לעשות כן לכתחלה דבעינן שיהא הדק היטב סביב לראשו. ועיין בעטרת זקנים ס"ס זה וכל שהקשר משפע ויורד בתוך גומא א"א שתהיה הרצועה שסביב הראש מהודקת היטב. וכ' בפנים מאירות חלק ג' סי' ט' מי ששגג ולא הניח תפילין ש"ר במצחו במקום הראוי כמה שנים ועל המצות עשה נתכפר לו בוידוי דברים אך לבו חרד על מצות לא תעשה של ברכה לבטלה לפ"ד הרמב"ם שהוא מדאורייתא והוא רוצה לקבל תשובה ע"ז ונראה כיון שלדעת התוס' והרא"ש הוא מדרבנן וגם שלפי מנהגינו אומר אחר הברכה בשכמל"ו שזה תיקון שלא יעבור על לא תשא א"כ לא חטא בברכה לבטלה ולכן אף שביטל עשה וצריך עולה לכפר מ"מ מיקרי דורן וא"צ לענות נפש רק תשובתו נרצה בחרטה ומודה ועוזב ירוחם ע"ש. ונראה מדבריו שאם לא הניח יד כתיקונו דלא שייך בהו הצד תיקון אמירת בשכמל"ו יש לו לקבל תשובה על ברכתו לבטלה: בהג"ה סעיף י"א ובשל יד אין להקפיד. ובלבוש כתב שיהיו מכוסים משום והיה לך לאות. וכתב בבר"י בשם זקינו מוהר"א אזולאי שיש מדקדקים להאפיל בטלית על הזרוע בשעת הנחת תפילין של יד. וכן ראוי לנהוג ע"פ קבלת האר"י גם ע"פ דרכו גם תפילין של ראש ראוי לכסותה בטלית עיין שם ועיין במג"א לעיל ריש סי' ח' מ"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/כח שעה. עבה"ט וכתבו בשם גורי האר"י ז"ל בעת לימוד התורה ותפלה א"צ ליתן דעתו בהתפילין וע' לקמן סי' מ"ד ועיין בשו"ת שאגת ארי' סי' מ"ם שאוסר היסח הדעת בכל ענין רק כ' שי"ל ששיעור היסח הדעת הוא כפי הילוך מאה אמה כמו שאמרו בשינת עראי ע"ש. ובאמת שהוא זוטר בשיעור' טפי שאינו אלא חלק ס"ז משעה ולא ניתנה תורה למלאכי השרת וע' בסי' מ"ד בט"ז שם. ונראה שהעולם סומכין בזה על רבינו יונה והרא"ש והטור דלא הוי היסח הדעת כ"א כשעומד בשחוק וק"ר. ומה שהקשה בש"א יש ליישב וע' במג"א סי' מ"ד: תחלה. עבה"ט ולעיל סי' כ"ה כתבתי בשם הזוהר דכשם שצריך ליכנס לבה"כ מוכתר בתפילין כן צריך לצאת מבהכ"נ מוכתר בתפילין. ובשלמי צבור כ' שלא מצא בשום מקום בהזוהר שיזהר בזה. ואולי כוונתו שמאותו הטעם שאמרו בזוהר שיכנס בתפילין משום דאיך יאמר אשתחו' כו' כמו כן כשנפטר מרבו ואין זה מספיק ע"ש:

בתיק. עבה"ט ומ"ש בשם המג"א שנהגו להניחם זה אצל זה ויעשה סי' כו' ליתא דבמג"א כתב שיניחם זה אצל זה. ומ"ש בש"ע ועליו ש"י פירוש שיתנו קצת לצד מעלה ונהגו לסמן כו' ומבואר שיש כאן חסרון איזה תיבות וכצ"ל ונהגו לעשות שני כיסין וצריך לסמן כו' וזה מבואר מדסיים בה ואסור לשנות הכיס כו' וכן מצאתי שיש מגיהין כן והבה"ט לא הרגיש בזה. ומבואר דאם נותן בכיס א' יניח זה על זה וש"י יהיה קצת למעלה כדי שיפגע בו תחלה. וע' ב"ח שדעתו שלא יעשה שני כיסין אחד לש"י ואחר לש"ר ולכתוב ע"ז יד וע"ז ראש דאתי למטעי להחליף ש"י בש"ר אלא יעשה תיק אחד כו' ואפשר דע"ז קאי המג"א דיש עושים ב' כיסים ונהגו לסמן כו' ומ"ש ב"ח דלא מהני כתיבה דאתי למטעי עיין ביומא דף נ"ה גבי יצא והניחו על כן הזהב שבהיכל כו' ר"י הוא דלית לי' כתיבה כו' ע"ש. ומ"ש דאין לכרוך הרצועה על הבתים כו' ע' במג"א ומ"ש ביד אפרים פירוש נפלא בדברי המג"א ע"ש. ועיין בב"ח שם שדקדק מדברי הטור דמיד כשמסיר ש"ר תחלה יניחו בתיקו ולא ימתין מלהניחו בתיק עד שיסיר גם ש"י שלא יבא לידי שגגה להניח ש"י וש"ר עליו והיינו לפי שיטתו לעשות תיק צר והמ"א לא הביאו כיון שסובר שמניח זע"ז ולכן מי שיש לו תיק צר וכמ"ש הבה"ט בשם הב"ח וט"ז יש לו ליזהר כשחולץ להניח את ש"ר בתיק תיכף כשמסירו כדי דלא ליתא למטעי וכמ"ש הב"ח וכתב מח"ב שבספר אור צדיקים כתב שיש מניחין התפילין כשחולצן על הסידור ואין נכון לעשות כך שלענין שבועה בנק"ח חמור סידור מקדושת תפילין כמ"ש הסמ"ע בח"מ סי' פ"ז והביאו בסולת בלולה ובסי' מ"ה חזר בו לפי שבט"ז ח"מ סי' פ"ז השיג על הסמ"ע וכן הח"צ בהגהותיו וע"ש בש"ך שתמה על הרמ"א שמה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ל

בהם. עבה"ט וכתבו האחרונים רמז פסוק אדם ביקר כו' לפי שרש"י פי' שמא יפיח בהם שהוא מעשה בהמה ואינו כבוד לתפילין ותפילין נקראו יקר כדאמרינן במגילה יקר אלו תפילין וז"ש אדם ביקר ר"ל בתפילין לא ילין וצריך להסירם כיון שבשעת השינה נמשל כבהמות כו' והוא רמז נאה: מורין כן. עבה"ט ועיין מ"ש בהלכות ציצית שהאר"י היה נזהר מאד לחולצן אחר שקיעת החמה ע"ש: (זה) תפלת ערבית. וכ' בבר"י בשם דבר משה בירך על התפילין בלילה או שסבור שהוא יום והיה לילה א"צ לברך כשיגיע זמן הנחת תפילין ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/לא אסור. עבה"ט ועיין סי' ש"ח בט"ז שם ובבר"י כאן כתב דהכי נקטינן שלא לטלטל תפילין בשבת וע' בפר"ח סי' תצ"ו שכתב אני הלכתי למצרים ודעתי הי' לחזור לא"י תוב"ב וביו"ט שני בבוקר בביתי בצנעה הנחתי תפילין וקראתי ק"ש כו' ואח"כ הלכתי לבה"כ כו' ע"ש ושם יבואר אי"ה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/לב ופרשת שמע. עבה"ט ובענין תמונת האותיות והתגין המבואר שם ראוי לסופרים יראי ה' שילמדו אותם איש מפי איש דהיינו שיבחור מעצמו סופר מומח' ובקי שילמדנו מפה לאוזן וגם יראהו באצבע כזה ראה וקדש לא כאלו שסומכים עצמם לכתוב בכוונות קדושות ולא באו בסוד ה' רק מה שרואין בספר מצות שמורים וכדומה מספרים שנתחברו בענין זה והם מדמין בעצמם שמוציאין הדבר מתוקן ותעו מדרך השכל כי שכלם קטן מהכיל עומק הדברים. ומי שלא קיבל הענינים על בוריים מוטב שלא יכניס עצמו כלל לזה ויכתוב בלא כוונות. ומ"מ יכול לדקדק לעשות בתמונות האותיות שכתבו סופרים מפורסמים אנשי השם ואנשי מעשה וכמ"ש מהר"ם זכותא ובברכי יוסף ס"ס כ"ה שיש לדקדק במעשה המצות שיהיה כסדרן וכמשפטם אף שאין אתנו יודע רמזיהם וסודותיהם כי המצוה פועלת בסגולה ועושה רושם למעלה אף שנעשית בלתי הכוונ' הפרטית רק שצריך לכוון כונ' הכללית שיכוין שיעשה המעשה הזה ע"פ מצות אלהיו ע"ש שמ"ש בשם זקינו בעל חסד לאברהם זללה"ה בהגהותיו כת"י כנ"ל ועיין לקמן ס"ד: כסדר הזה. עבה"ט ומ"ש בשם עה"ג ר"ל שהיו לו שני פרשיות שידוע לו שכתבם קודם אלו האחרונים שנשתיירו רק דס"ד כיון שלא נכתבו להצטרף לאלו יהיו פסולין לצרפם קמ"ל דלא איכפת לן בזה ואפי' ע"א נאמן לומר שיודע שאלו נכתבו קודם אבל אם הוא מסופק אם נכתבו קודם או אח"כ לא יהא כזאת בישראל לצרפן יחד ח"ו ע"ש ובא"ר ומ"ש בה"ט ועיין דבר שמואל סי' ש"ב הנה בלקה"ק כתב שבדב"ש מחמיר בזה וליתא דהדב"ש שם מיירי במוצא פרשה מהראשונות פסולה וכתב אחרת אחריה פסול וגם לדעת עה"ג כן הוא מחמיר אפי' בספיקו וכמ"ש ומח"ב כתב שהב"י בסי' ל"ג הביא הגהות סמ"ג דבשל ראש שנכתבו בד' קלפים אין קפידא בקדימ' ואין הלכה כן. ועיין בשו"ת הרשב"ץ שרוצה להחזיק בדברי הגהות סמ"ק וסוגיין דעלמא שאין לחלק בין של ראש לשל יד ולכן סופר שכתב כמה פרשיות לתש"ר בב"א ונזהר לכותבן על הסדר ואחר כך נתערבו בענין שאפשר שיקח פ' ראשונה שנכתבה מאוחר לג' מוקדמים טעונין גניזה ואם כתב פ' ש"ר ונתקלקל' האחרונה יכתוב אחרת תחתיה משא"כ אם נתקלקלה פ' מהקודמת שצריך לכותבת שנית עם כל הפ' שכתב אחריו כ"כ האחרונים ע"ש: של יד. עבה"ט מ"ש בשם ספר הכוונת וז"ל וגם צריך ליזהר כל מה שיכול לכתוב כל ד"פ של ראש או של יד רצופים ולא יפסיק בנתיים בשום דיבור כלל ועיקר ומכ"ש באמצעם ואם הוא זקן או חולה ואינו יוכל לכתוב כל הד"פ ביחד יכתוב ג' פרשיות ראשונים ואחר כך יכתוב הד' ואם גם זה קשה עליו לכתוב יכתוב ב"פ הראשונים רצופים עכ"פ ואחר כך יכתוב ב' פרשות אחרות ביחד אבל בין פרשה ראשונה לשניה לא יפסיק בשום ענין והנה אם כתב ב"פ הראשונים והפסיק קודם שיתחיל לכתוב פרשת שמע יעבור הקולמוס על תיבות וידבר של קדש ועל תיבות והיה של פ"ב ואח"כ יכתוב מפ' שמע ואילך ועל ידי זה יש קצת חיבור ואם כבר כתב בתחלה כל הג' פרשיות והפסיק אן יעבור הקולמוס על תיבות וידבר של פרשה ראשונה ועל תיבות והיה של פרשה שניה ועל תיבות שמע של פרשה שלישית אחר כך והיה אם שמוע ועי"ז יש קצת חיבור גם קודם שיתחיל לכתוב יתפלל ויאמר יהר"מ ה' או"א שתשרה שכינתך במעשה ידי ותצליחני בכתבי זאת שאני כותב תפילין הללו לשם קדושת מצות תפילין שצונו ה' אלהינו ותצילני מטעות הכתיבה ומטעות הכוונה אמן כן יהי רצון עכ"ל פע"ח הנקרא בפוסקים ספר הכוונת ומהנכון לו' יהי רצון דלעיל ובמצת שמורים נדפס יה"ר באורך ע"ש ולמנקט נפשיה בקצרה עדיף טפי:

שחור עיין בה"ט ומ"ש בשם דכ"ש לענין סתם יינם ע"ש בסי' קס"ד דמסיים בה מ"מ דבר שבקדושה וכתיבת כמה אזכרות של שם חמיר טפי ונכון לקדש עצמינו במותר לנו ולהרחיק מן הכיעור ודומה לו ע"ש. וע"ש שכתב להסתפק אם מותר לכתוב תו"מ בקולמס של עוף טמא דשמא כיון שאינו ניכר ממשו של איסור לאחר הכתיב' אינו רומה לעורות וגידים של הטמאים ע"ש:

בחברתה. וע' בה"ט ודוקא נדבק בסופו אבל בראשו או באמצעיתו מודה הרד"ך דפסול אף בכה"ג עיין בכנה"ג ומ"ש רק התג אחד דבוקה בחברתה ר"ל שהתג של תיבה אחת נוגע עם התג שבתיבה שאצלה ונדבקו זה בזה בזה מכשיר המאירי הואיל וניכר שאינה דבוק ע"י עצמה כן מבואר בכנה"ג וע' בסי' ל"ו ביד אפרים מ"ש שם בתנין שבאות אחת נוגעים זה בזה שפסול ושם הטעם משום דהוי שינוי באות דמחזי כאות אחר משא"כ כאן. ונראה דאף בתיבה אחת שנוגעין התגין מאות לאות ליכא הך טעמא ודינו כמו כן להמאירי דכשר ומ"ש בשם הפר"ח נראה דגם המאירי מודה דודאי יש לגרור הדבוק רק כמש"ל דלא נפסל מ"ש להלן קודם שגרור משום שלא כסדרן וצ"ע בפר"ח שם:

בעפצים. עיין בה"ט ועיין בפנים מאירות ח"ב סי' ל"ב בקלף שלאחר העיבוד חולקין אותו ומושחין אותו בצבע לבן כדי שיהא חלק ולבן ביותר וקצת סופרים רצו לאסור מפני שאינו כותב על הקלף רק על אותו צבע ומפסיק בין הקלף לכתב והשיב שקנאת סופרים הוא זה והבל יפצה פיהם וכתב שמצוה מן המובחר לכתוב על קלף זה משום זה אלי ואנוהו והצבע זה שמדובק לקלף אינו הפסק וגם כי כל לנאותו אינו חוצץ ע"ש. ונראה שלכתחלה יש להעביר על פניו בחוזק יד מטלית לבן ולקנח היטב ואז מה שאינו מדובק בהקלף מהצבע דבק טוב יסור ממנו ע"י הקנוח הזה ומה שנשאר מדובק בו הוא נעשה גוש אחד עם הקלף ואינו חוצץ ומ"מ נראה שאין להתיר רק משיחה דקה אבל לא אם הוא טוח על פניו ועב קצת: ס"ת. עבה"ט בשם עה"ג ובפני' מאירות ח"ג סי' י"א כתב שנכד הגאון בעל עה"ג השיג עליו מדברי הש"ע והב"י כאן ובעל פנים מאירות הוכיח מהש"ס דמנחות שהדין עם העה"ג ע"ש. אמנם בשאגת אריה סי' מ"ז האריך בזה דעיבוד וכתיבה לשמה מהני מקדושה חמורה לקדושה קלה ולא מיבעיא מש"ר לש"י דמסתברא דחדא מילתא הוא ומהני בין מש"ר לש"י ובין איפכא ואם עיבד לס"ת מהני לתפילין ומזוזות שקלים מקדושת ס"ת. ואם עובד לתפילין מהני למזוזה ולא לס"ת ואם עביד למזוזה לא מהני אלא למזוזה לבד וכמ"ש הב"י סי' ל"ג ע"ש:

הטהורים. עבה"ט וכ' בבכור שור בשבת דף ק"ח מנין שאין כותבין תפילין כו' והוא ע"פ מה שביארנו בשאלה אחת אם מותר לכתוב תפילין ע"ג עור בהמה טהורה שנעבדה ונעשית ע"ז והעלינו לפי מ"ש כאן דבעינן מן המותר (ור"ל שבתשובה שם הוכיח דמותר בפיך ממש בעינן ודלא כמ"ש התוס' דקאי על המין וספר תשובותיו נעלמו מן העין וחבל על דאבדין) אלא אפי' לפירוש התוס' דהכוונה על המין המותר מ"מ יש לאסור דע"ז איתקש למת כו' ע"ש: לשתים. עיין בה"ט ועיין בתשובת הגאון בעל אבן העוזר הנדפס בגליון המנ"א ועיין בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' ג' מש"ש: עבה"ט. ובבר"י כתב בשם יד אהרן שיש ט"ס בש"ע וכצ"ל והדק ממנו פ' והיה כי יביאך שהיא יותר גדולה. ולפ' קדש ולפ' והיה אם שמוע שהם ארוכות עושים קלף דק מאד ע"ש. ובהלכות קטנות סי' רנ"ט כתב דא"צ להגיה ע"ש ודבריו דחוקים. וגם כי מ"ש ידחק לחוץ פשיטא שזה מקלקל הנוי ביותר וכאן רוצים להשוות הבתים שיהיה נוי לתפילין. וגם מה ענין לקרות לה ארוכה בשביל שדחוקה באמצע לכן מחוורתא להגיה כמ"ש ביד אהרן כנ"ל:

הפשוטות. עבה"ט ומ"ש שאין לדברי המג"א הבנה עיין ביד אפרים מ"ש ענין נפלא בזה ע"ש: לא חכם. עבה"ט ועיין בדברי המאירי שהביא הב"י ומ"ש הא"ר ובשו"ת בית אפרים בזה באורך: עד ס"ק ל"א. עיין ביד אפרים ותמצא ביאור הדברים שהביא המג"א מתשובות הגדולים וכמה הלכתא גוברת' איכא למשמע מינה וכתב בגינת וורדים כלל כ' סי' ה' סופר שנזדמן לו כ"ף פשוט' להשלים השיט' והמשיך גגה של כ"ף עד שהגיע לבסוף ועי"ז דומ' לדל"ת או לרי"ש גדולה שהוא פסול לכמה פוסקים אפשר להקל בשעת הדחק דמוכחא מילתא על ידי כתיבת' בקולמוס דקה שאינ' מאותיות גדולות רק שהאריכהו להשלים השיט'. ואם אין לו תפילין אחרים יכול לברך על אלו ואם אירע כן בכ"ף של אלקיך אסור לגוררה ולכותבה מחדש שאפשר כבר קידשה השם ובשאר אותיות ותיבות יכול לגרור כולה ולכותבה מחדש אבל לתקן ע"י שיגרוד מקצת הרוחב שיהיה כ"ף פשוט' כתיקונ' אין לה הכשר רק בשעת הדחק כמו קודם התיקון ע"ש ועיין במ"ש המג"א בשם תשובת מהר"י הלוי ומ"ש ביד אפרים בזה. וכתב בברכי יוסף בתמונת הכ"ף פשוט' אם כתב פשוט' ובזויות כמו דל"ת פוסל מהר"ש גרבוני ומהר"ם גלאנטי בתשוב' סי' קכ"ד הכשיר וכ"כ מהריק"ש כת"י והעיד שרא' ס"ת שכתב מהר"ל בן חביב לעצמו והכ"ף עליו בצורת דל"ת וכ"כ בלקוטי פר"ח א"ח. ועיין בזכרון יוסף סי' ב' אם האריך הסופר קוצי היודין יותר מהראוי עד שישוו לרגלי הימנית אין למחוק כל הקוץ ולחזור ולכתבו ובפרט ביו"ד השם ויש די לגרור אריכת הקוץ משיעורו הראוי והרוצה להחמיר יכול להעביר הקולמס על הקוץ הנשאר כו' ע"ש:

בפיסול. עבה"ט ומ"ש מתשובת מהר"י הלוי ומג"א עיין בתשובת דבר שמואל סי' קפ"ח שכתב שאע"פ שמהר"י הלוי התיר בבירור לגרור הד' שבמלת אלקיך נראה שעצהיו"ט אם אפשר שיאריכו בתחל' הרגל עד שיהיה יותר מהגגו ואחר כך יגררו קצת מהגג כדי שישאר ברגל כפלים כפי מעשה צורת האות לכתחלה שבאופן זה אין מוחקים האות כעין חק תוכות עכ"ל נראה דס"ל שא"א למשוך כפלים כהגג ממש כמ"ש המ"א חדא דכיון שהמשיכו ברוחב כ"כ עד שכמעט פי שנים ברגלה מסתמא אין ריוח בין השיטות כ"כ וגם כשימשוך שוב הרגל פי שנים כרחב' יהיה יותר גדול מאד שאין דומה לו באותיות הגדולות לכן כ' שימשיך רק מעט שיהיה ארוך מן הגג קצת ואח"כ יגרור וצ"ע אם בכה"ג הגרירה מותרת באותיות השם דשמא כפלים לאו לעיכובא הוא. ועיין ביד אפרים מ"ש בזה על דבר מהר"י הלוי ז"ל ועיין מה שכתוב בס"ק שלפני זה: והפרידה. עבה"ט וכתב בר"י שבס' בית הרואה למהרש"פ הרבה לתמוה על מג"א בזה שכתב שמותר לגרר קצת הרגל מהכ"ף דמגיע לסוף הקלף ע"ש וכתב בדבר שמואל סי' פ"ט שני בית"ן הסמוכין בתפילין שנדבקו בשעת כתיבה בתחתיהן זה לזה כאלו רגליהם רגל ישרה ואינה ניכרת עכשיו אם הוא כ"ף או בי"ת והסופר טרם שכתב אות אחר לפניו נתן לב לתקן ולהפריד בראש האיזמל בדיבוקן של מטה העלה שם שאע"פ שלכאורה יש לחלק בין ההיא דמהרד"ך בזייני"ן שנעשו כמו חית"ן על פי טיפת דיו דכאן אין הדיבוק משנה אותה לאות אחרת כדינה אלא הפסיד צורת האות באופן שא"א להבחין בינה ובין חברתה. מכל מקום כיון שעל ידי הדחק אין הפרש ניכר לעין כל צריך למחוק כל רגל השני עד סוף רגל הראשון ולחזור ולכתבו ע"ש. ועיין בתשובת דבר שמואל סי' רס"ה שכ' לחלק בין דיבק אות לחברתה משום ס"ס שמא לא נפסלה קודם שנגמר עשייתה ושמא תיקון גרירה אינו בכלל כתיבה שלא כסדרן אבל אם נודע שנדבק קודם הוי ספק פלוגתא אם הפירוד ע"י גרירה ככתיבה שלא כסדרן והמנהג שלא למחות לסופרים ובשינ"ן שנפרדו למטה יש להסתפק אפילו אם היו הפרודין בחוט השערה ע"ש ובבר"י כתב שאם נכתבו כתיקון ואח"כ נפרדו וצורת האות ניכרת יכול לתקן ואין בזה שלא כסדרן וכ"מ מדברי הר"י אלכסנדרי שהביא הב"י וכ"כ היד אהרן ואף שהדב"ש מגמגם בזה נראה עיקר כמה שכתבתי. וכתב עוד בדבר שמואל בשני תיבות על כן שנכתבו בתיבה אחת וכבר כ' להלן לא מהני מה שיגרור קצת עובי אות הלמ"ד של מלת על וקצת עובי אות הכ"ף של תיבות כן מכל מקום שלא כסדרן היו וגם בס"ת אפשר להסתפק משום חק תוכות ע"ש:

הכתיבה. עבה"ט וכ' בגינת ורדים סי' י' וי"א בכתיבת שם הקדוש על פי ספר מצת שמורים יש לסמוך כי הם נובעים ממקום קרוש רבינו האר"י ז"ל ואין לגמגם מחמת שצריך לכתוב כבתחלה אותיות השם חלקים נפרדים ומשתהא בכתיבתו קצת אע"ג דבכתיב' דבת אחת עדיף טפי כדמשמע ביומא מ"מ בזה שיש צורך בכוונה בקדושת השם וגם בכתיבות אות אחת שהוא עסוק בכתיבתו אין קפידא בזה וגם אין חילוק אם יתחיל מסופ' לתחלת' כו' ע"ש: תיבות. עבה"ט ועיין בדבר שמואל סי' שנ"ד שהביא דברי הב"י והרמב"ם ומבואר בדבריו במלת לאבותיך אם בא למחוק הוא"ו המיותרת אפשר שצריך למחוק בתחלה הבי"ת הקודמת לה הגג והתחתית שתהיה סמוכה להתי"ו והוא"ו תבא אל תוכה ואז ימחקנ' להוא"ו אבל אם ימחוק קודם מיד יפסול משום שתיבת לאבותיך יהיה חלוק ונראה כשני תיבות ושוב לא יועיל מה שימשוך אח"כ כיון שהפיסול נראה לעין כל יש בתיקון הכתיבה ותוספת הדין בהמשכה משום כתיבה שלא כסדרן. ומ"ש הבה"ט ואם יהיה חלוק יש קיצור בהעתק דברי המג"א וע"ש שכוונתו דהיכי שצריך לגרור תיבה יתירה אז אם כשיגרור יהיה חלק ט' אותיות ויפסלו התפילין וכדי שלא לפוסלם אם בסיום התיבה שלפניו יש שם ה"א או קו"ף ימשוך הגג של הה"א או הקו"ף ואע"פ שעל ידי ההמשכ' יהיה הרגל של הה"א או הקו"ף בסופה אין קפידא בדיעבד ע"ש. ולפי מ"ש בשם הדב"ש לכאורה גם בזה היה צריך להמשיך קודם שיגרור ואם כן צריך להמשיך למעלה מן התיבה המיותרת בעוד התיבה כתובה וזה קלקול האות הוא. ואפשר שבזה שאין הפסול רק משום חלק ט' אותיות א"צ לעשות כן ויכול להמשיך אח"כ ואין בזה משום שלא כסדרן ונראה שיש לגרור תחלה ב' או ג' אותיות מן התיבה המיותרת ולהמשיך הה"א ואח"כ יגרור השאר וא"כ לא הי' כאן פסול מעולם כלל. ועי' בשו"ת מ"ב שרצה ללמוד לענין נוני"ן המנוזרין מהא דנמצא תיבות כפולות בתפילין ומ"ש עליו בשערי אפרים שער ה' בפתחי שערים שם דבתפילין אי הוי שלא כסדרן מיירי אבל ודאי מ"מ צריך למחוק ולהסיר התיבה המיותרת משם ע"ש: הגרר. עבה"ט ועיין בדבר שמואל סי' קנ"ד שכתב שאין לתלות תיבה אחת בין השיטין בכתיבת התפילין ומזוזות אף במקום שהכתיבה כסידר' בין המוקדמת למאוחרת חדא דגם זה מיקרי שלא כסדרן מחמת שינוי וגם מפני שדרך כתיבתן להיות דקה בלי ריוח הרבה בין שיטה לשיטה לכך אין תולין ע"ש שהביא מתשובת הר"ן סי' ל"ט ועיין בגינת ורדים כלל ב' סי' ד' באמצע התשובה שאם נזדמן להסופר שהשיטה דחיקא מהכיל התיבות ששיער לה אין להתיר שיתלה תיבה אחת למעלה בין השיטות ואח"כ ירד לכתוב כסדר השיטה ושם כתב דלדעת רש"י תפילין ומזוזות חמירי טפי ואפי' בתלויות אות אחת מחזי כמנומר ע"ש:

בגג. עיין בה"ט ועיין ביד אפרים בפירוש דברי המג"א בזה:

שנמחקו. עיין בה"ט ובתשב"ץ ח"א סי' קכ"ו וח"ג סי' קצ"ג אוסר העברת קולמס על השם וכתב בבר"י שבתה"ד סי' מ"ח לא משמע כן. אך בדברי הרמב"ן והריטב"א והר"ן בגיטין דף י"ט גבי מלאכת מחשבת נראה כן וצריך להתיישב למעשה ע"ש:

באויר הה"א. עיין בה"ט ועיין ט"ז שהקשה על הש"ע שכתב שיש ליזהר דהא אפי' בדיעבד פסול ועיין בשו"ת מקום שמואל שהביא מש"ע אה"ע סי' קכ"ה דגם שם משמע דוקא לכתחלה רק אם נשתנה צורת האות עי"ז פסול בדיעבד ולכן דעתו להקל בלמ"ד של ולעבדו שנכנס ראשה לתוך ה"א של ולאהבה ולא נגעה רק נכנס לאויר' ע"ש בסי' י"ג ואין להקל בזה כי אם בשעת הדחק:

פסול. עיין בה"ט ועיין ביד אפרים ובשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' ב' בביאור דברי הט"ז בזה וע' במג"א ס"ק מ"ח שמ"ש ובדיעבד אם עשאה סתומה כשר הוא ט"ס וצ"ל אם עשאה פתוחה ושמ"ש ביד אפרים שצ"ל קודם ושייך קודם תיבות וכתב הב"ח והוא נמשך לתירוצו דלפי שבסתומה יש מחלוקת לכך נהגו בפתוחה ואם עשאה פתוחה בדיעבד בשר אף להרמב"ם כמ"ש בתשובת אא"ז מהר"ם מאפדו"ה וכן הוא באמת בד"מ ס"ק י' בשם מהר"מ די"ל מ"ש הרמב"ם ואם שינה פסול אס"ת קאי וע"ש ואם ירצו לעשות סתומה ג"כ נפלגו בפלוגתא דרבוותא ולכן נהגו בפתיח' ושגם עכ"פ בדיעבד כשר וע' בט"ז שמביא שם מדברי מהר"מ מפאדאו"ה והזכיר בד"מ וע' בפ"מ שעמד על דברי המג"א בזה דמאי קמ"ל ועיין במחצית השקל שפירש כפשוטו אבל המעיין בד"מ יראה שכוונת המג"א כמ"ש ועיין בגינת ורדים כלל ב' סי' ג' וסי' ד' שנחלקו בזה דפרשת והיה אם שמוע שהיא עשוי' פתוח' והיינו לפי מנהגם כהב"י ע"ש: קדש. עבה"ט (מ"ש שאין לעשות בשביל זה ב' זוגות תפילין וע' מ"ש לקמן ס"ק ס"ז) ומ"ש בה"ט לענין תפילין דר"ת ועיין בתשו' נ"ב מה"ת סי' ה' שכ' גם כן שלא ישנ' בתפילין של ר"ת פ' שמע כלל ויתחיל מראש שיטה כיון שצריך להניח חלק פ' והי' אם שמוע עד אחר כתיבת שמע אם כן בשעת כתיבת שמע ניכר תיכף שאין סמוכות בתורה ואין כאן מקום לטעות ע"ש. ועיין בא"ר שכ' ג"כ דבתפילין של ר"ת יעשה כולם פתוחות ואף שכותב שמע אחר והי' אם שמוע מ"מ יניח כשיעור ט' אותיות אחר על הארץ ועיין בתשו' רש"ל והתשוב' ממהר"י שויצין הוא בעהמ"ח נחל' ליהושע ונדפס בתשובותיו סי' א' וכתב בשו"ת ח"צ סי' נ"ט דלפי מנהנ האשכנזים עכשיו שכותבין ג"פ ראשונות שיהיו פתוחות לכ"ע והרביעית פתוח' להרא"ש ליכא חשש זה שהתפילין שבראשו והס"ת שעול' לקרות סתרי אהדדי דדוקא בראשונות כגון קדש והיה כי יביאך שהם סמיכות שייך הך חששא משא"כ בשמע והי' אם שמוע שאינם סמוכות. וגם דהאידנא כל ס"ת שלנו הם עשויים בפתוחות וסתומות ע"פ דעת הרמב"ם ע"ש ודבריו שם תמוהים מ"ש ואי בעית למיחש לסברת מהרי"ו דילאון מה לי כתיבה ע"ד הרמב"ם או הרא"ש לדברי כולם התפילין היפוך הס"ת שבס"ת סתומ' ובפרש' פתוח' ע"ש וזה תימא דבשלמא לפי מנהג מדינות אלו שכ' הרמ"א שעושין גם הרביעית פתוחה אליבא דכ"ע שפיר משא"כ לפי מ"ש שם מנהנ האשכנזים שהרביעית פתוחה להרא"ש וא"כ זה כמנהג שכ' הב"י שמתחילין בראש שיטה והיא סתומה להרמב"ם ואע"ג דלהרא"ש פתוחה הוא בע"כ עבדינן הכי וא"כ העולה לס"ת שכתובה ע"ד הר"מ אין חשש כלל שהפתוחה שבוהי' אם שמוע היא סתומה להרמב"ם ולהרמב"ם הוא שוה עם הפ' שבס"ת גם תמהני על מ"ש שם וכתבו האחרונים דטעמם משום שלא אפשר לעשות סתומ' לכ"ע לכן בחרו לעשותה פתוחה כו' והמעיין יראה שהמג"א כ"כ על המנהג שכתב רמ"א שנוהגין בפתוחות דהיינו שמתחילין והיה א"ש מראש שיטה דהוי פתוחה לכ"ע וכמש"ל ס"ק נ"ב (ועיין שם מ"ש בפירוש דברי המג"א ובאמת שתירוצו צ"ע דמה הפסד היה כאן אם הי' עושין כמ"ש הב"י ומה בכך שלא יהיו סתומה לכ"ע עכ"פ יצא י"ח סתומה להרמב"ם ונראה שכוונתו כיון שא"א להעמיד על קו הדין שיהיה סתומה לכ"ע חששו לתקל' שכ"א ימצא לו ענין אחר ויש לחוש שמא לא יניח חלק כט' אותיות בסוף שמע ויתחיל מראש שיט' דזהו אינו לא פתוח' ולא סתומה כמ"ש המג"א אח"כ ולכן הנהיגו בפתיח' לכ"ע דלא עביד דטעי שהרי גם הג' פרשיות ראשונות כתבן בפתוחות אליבא דכ"ע גם זה כן) אבל לפי המנהג שכתוב לכתוב הח"צ שהאשכנזים נוהגים עכשיו והיא כשיטת הב"י א"צ לסברא זו של המג"א כלל דמה שעושין פתוחה להרא"ש אינו משום ברירה ורצון לעשות פתוחה רק מצד ההכרח דכיון שחוששין טובא לדעת הרמב"ם כשרוצים לצאת ידי חובת סתומה להרמב"ם א"א כ"א כשיעשה ע"ד זה להניח חלק כשיעור ט' אותיות בשיטה העליונה ואף שזו פתוחה לדעת הרא"ש בע"כ סומכין לו' דבדיעבד כשר בפתוחה וא"צ לתירוץ המג"א שבחרו בפתיח' וצ"ע וראיתי בשיורי ברכה שהביא דברי הח"צ דבתפילין שנהגו ג' כהרמב"ם והד' להרא"ש פתוח' אין לחוש למ"ש הב"י בשם הר"י דיליאן כו' משום דא"א לעשות סתומה לכ"ע ובין להרמב"ם ובין להרא"ש התפילין היפך הס"ת וכתב שמהו' ישעי' באסאן בתשוב' כת"י תמה עליו דהקורא בס"ת לדעת הרמב"ם לא סתרי כו' ולא היתה כוונתם לעשות פתוחה להרא"ש אלא לעשות סתומה לרמב"ם ע"ש והיא ע"ד שכתבתי אלא שלא העתיק דברי הח"צ יפה שאין דעת הח"צ להתיר מהאי טעמא דמה בכך שא"א לעלות בתפילין כאלו לתורה באמת יחלוץ אותם ולא יעלה כ"א בתפילין לדעת כ"א בתורה שנכתבה ג"כ ע"פ דעתו רק שבא לו' כלפי שאמר האיש ההוא שלא לעלות לס"ת הכתובה לדעת הרמב"ם בתפילין כאלו וע"ז השיג דאם כן גם בס"ת הכתובה להרא"ש לא יעלה ואמנם באמת בלא"ה ז"א דלא שייך רק בקדש והיה כי יביאך כמש"ל אך דמ"מ קשיא מ"ש דבס"ת הכתובה לדעת הרמב"ם סתרי אהדדי דהא ליתא ואדרבא בפשיטות היה לו להשיג על האומר שאסור לקרות בס"ת להרמב"ם דז"א דאדרבא להרמב"ם הס"ת ותפילין שוים הם לפי המנהג זה שהד' פתוחה להרא"ש וממילא הוא סתומה להרמב"ם וגם בתורה היא סתומה וגם מש"ל דהביא תירוץ המג"א להך מנהגא וליתא אלא למנהג הרמ"א ומ"ש עוד בשיורי ברכה בשם מהרי"ב הנ"ל לק"מ ויש לדחות ע"ש: (בש"ע סל"ו) והיה אם שמוע מתחילין באמצע שיטה כו' ובתב הרדב"ז חלק ב' סי' קצ"ד שאם התחיל בשיטה שני' גם כן באמצע כמו בשיטה ראשונה ושאר שיטין מתחיל מראש הדף צריכה גניז' וכותב אחרת ואם אירע טעות בפרשה ראשונה צריך לגנוז כל התפלה ע"ש והביאו בבר"י:

דאפשר עבה"ט ועיין במשאת משה סי' ת' שכתב ליישב שיטת הרמב"ם ע"ש: מעור א'. עבה"ט וע' בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' א' וסי' ב' אם נעשה מעור א' מחותך מצדדיו אחר שמקפלים אותו ואח"כ עולים עליו עור מצד המעברת' לצד שכנגדו וכן אם עשה ד' בתים וחיברם על ידי תפירה ועוד כמה דינים בענין בית החיצון שאינו רואה את האויר ע"ש באורך ועיין בבגדי כהונה סי' א' בענין זה: וגם הבתים. עבה"ט. וכתב בבר"י בשם בית יהודא ח"ג סי' פ"ח אם מחמת אויר שבין הבתים כשיתיבשו העור נתרחבים הבתים וכשיהדקם ימצא הרבוע מכוון כשרים ע"ש: שחור עבה"ט וכתב בשו"ת נודע ביהודא סי' א' שיש סופרים אומנים מטיחים טיח' עבה על הבתים וע"י שמנים שפירטוס הם שחורים בתכלית ההידור ואין לחוש משום שא"ר דכל לנאותו אינו חוצץ דכל השייך לשחרור להשחיר בכלל לנאותו הוא וגם בשעה שהוא מטיח הטיח העב אין חשש משום מחיקת השי"ן שהרי אין שם רק השי"ן לבד וגם דהציפוי לנוי אינו מבטל ולכן תפילין דמארי עלמא הם ויש בהם משום ואנוהו. ואעפ"כ יש להחמיר שלא יהיו טיח עב יותר מעור הבתים וגם פשיטא שצריך שרבוע הבתים יהיה בבתים עצמם בלא הטיח ואם עושה הרבוע ע"י הטיח הוא שלא כדין וגם יש לאסור שלא לתת לתוך הטיח הזה עצי פול שחוק דבעינן מן המותר בפיך ע"ש:

בבית'. ועבה"ט וכ' בנ"ב מה"ת דאף שר"ת חולק וס"ל שתהיה שוכבת מ"מ א"צ להניח שתי זוגות תפילין דשאני סדר הנחתן דאיכא רב האי גאון וכמה גאונים דקיימי כשיטת ר"ת ע"ש. ואפשר לומר דבכאן אף לר"ת אין פסול בדיעבד בזה משא"כ לענין סדר הנחתם דודאי עכובא בדיעבד הוא אליב' דר"ת ולכן צריך לצאת דעתו בזה. ועוד נראה שהמנהג של ב' זוגות תפילין יש לו סוד מונח ע"פ הזוהר וחכם הרזים האר"י ז"ל שאלו ואלו דברי אלהים חיים ולכן החזיקו בזה כל יראי השם וחושבי שמו משא"כ בשאר מחלוקת הפוסקים כל דסוגיין דעלמא כחד מינייהו הנח להם לישראל כו' ומי שרוצה להיות חכם בעיניו יעשה כדעה האחרת ורוצה לצאת י"ח של דעה זו ע"ז אמרו כל המתיהר כו' ודי בזה:

בהמה. עבה"ט ובנ"ב מ"ת ב' חולק ג"כ עליו וכתב שזה תלוי בטאלדורוש המבואר בסי' נ' וכיון שטאלדירוש אין הב"י מכשיר לכתחלה איך יוסף להכשיר בני מעיים וע"ש שכתב בטאלדירוש שהב"י מתיר בשעת הדחק ואני חושש אפילו בשעת הדחק שהרי הל"מ הוא גידין והטאלדירוש עור הוא שהוא הקלף ועור לתפירה לא שמענו כו' ועיין שם שהעלה שאין לתפור בגידי עוף טהור כי מי יכריע איזה מהם קרוי גידין ואיזה מהם חוטין ואיזה מהם וורידין ואיזה מהם מיתרים ולכן אין היתר לקחת גידי עוף לתפילין ע"ש: בש"ע סעיף מ"ז. והניחם בד' בתים כו'. וכתב בבר"י בשם בית יהודא ח"ג סי' ע"ו דלאו דוקא הניחם בדיעבד אלא כיון שכתבו בד' קלפים חשוב דיעבד ומותר להניחם לכתחלה ע"ש וכתב עוד שאם נמצא בפרשה רביעית מותר לכותבם בקלף לבד דהוי כדיעבד ואם נכתבה פרשה אחת בש"ר שלא כסדר עיין בשו"ת הר"ש בן הרשב"ץ סי' תרל"ב ע"ש: צד. עבה"ט וכו'. עיין בבר"י שמ"כ לאחד קדוש מה שרוב העולם אין בתפיליהם חריצים עד למטה ולא חוט התפירה עובר בין בית לבית ושמעתי שהטעם שע"י החריצים מתקלקל רבועם ובפרט אם חוט התפירה עובר שגם הוא מפריד רבועם ברוב הימים ומה גם אם הם במקום חם ושרב והרבוע הל"מ והחריצים פלוגת' דאמוראי ופוק חזי מאי עמא דבר ואפשר שסמכו על סמ"ק שכתב דוקא כשכתב על קלף אחר אבל על ד' קלפים א"צ וע"ש כתב עוד בבר"י שבבית דוד סי' כ"ח למד זכות על הסופרים שנהגו לעשות הבית של ראש בלי חריץ רק רשימה כל דהיא. ונחלקו עליו רבני הדור כאשר נדפס בח"ב מכנה"ג ח"מ אחר סי' רפ"ט ובכהונת עולם ע"ש וע' בבגדי כהונ' סי' א' שכתב ג"כ דאם אין חריצים רק שעושים רושם שהרואה יסבור שהם חריצים פסולים כי לכל הדיעות צריך הבדל מעט בין הבתים שיהיה החריצים ניכרים ממש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/לג קיים. עבה"ט ובשו"ת פני יהושע הלק א"ח סי' י' כתב בבית תפילין של יד שנקרע קצת פסול לכ"ע ע"ש:

לשמו. עבה"ט והנה הקדים הסדר והקדים תשובת דב"ש ואח"כ תשובת ב"ע ולהפוך הוא כי הב"ע יצא ראשונה בענין זה אם הרצועות מעובד שלא לשמה ע"י שהישראל ישחיר אותם לשמו אבל אין מסכימים עמו הגאונים בעל דב"ש ובעל גדולי תרומה ומהר"י הלוי וכל גדולי ויניציא ואיטליא וכולם חתמו על פסק ונדפס בדבר שמואל סי' י"ט שחלילה לעשות כן והרצועות פסולים ולא יצאו י"ח בהשחר' לשמה ע"ש. ועיין בשו"ת נ"ב מ"ת סי' נ' בענין רצועות תפילין שמושחין העורות בשומן דגים הנקרא פישטראן אין בו חשש מן המותר בפיך כיון דהמשיח' אינו עיקר הצבע משחור רק להצהיל הצבע לחזותא ולרכך העור קצת ואם לא היו רך ג"כ היו שחור וכשר לרצועות. ואם הצבע שחור עצמו נעשה מן הדבר הטמא צ"ע קצת. וצבע תכלת שהוא מחלזון תלוי בפלוגתא רש"י והרמב"ם ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/לד

שניהם. עבה"ט ועיין במצת שמורים שדעתו לברך על תפילין דר"ת וליתא וע"ד שכ' האר"י ז"ל שאין לברך (על של רש"י שקדושתם חמורה וק"ו) בשל ר"ת עיין באגרת הרמ"ז סי' ה' וע' לעיל סי' כ"ה בבה"ט ס"ק י"א בשם דרכי נועם וכ"כ בבכור שור ועיין בבכור שור דף קי"ה שאע"פ שאין מברכין על של ר"ת מ"מ אין להפסיק בין תש"י לתפילין של ראש ע"ש וע' בפנים מאירות חלק א' סי' ס"ז שהמניח תפילין של ר"ת בלא ברכה וקורא בהם ק"ש רשאי להפסיק באמצע הפרק מפני הכבוד ומ"מ לא ישיח שיחה בטילה ע"ש ונראה להחמיר להפסיק אף מפני הכבוד ועיין לקמן סי' ס"ו. ונראה דלכתחלה אין להפסיק בשהיות ג"כ ועיין סי' ס"ה. ונהגו ללבוש תפילין של ר"ת כמנחה שכך נהג האר"י קודם שעשה תפילין של שימושא רבא וכך נהג מהרח"ו ואף שלפי סוד הדברים כיון שהם עשו כן בודאי כדבריהם כן הוא ואנחנו לא נדע כ"כ בר"י. ועיין לקמן סי' ל"ח שאין להניח תפילין דר"ת בימי אבלו ובט"ב במנח' שכתב במג"א סי' תקנ"ה שהמניח דר"ת יניח במנחה ג"כ. וע"ש בשיורי כנה"ג בשם תשובת הרמ"ע ומ"ש א"ז ע"ש ומ"ש בשם השבות יעקב שאם ש"ר נכתב ע"פ דעת רש"י יש להניח ש"ר תחלה ע"ש שמבואר שיברך שתי הברכות על ש"ר כמ"ש בהג"ה ס"ס כ"ו ושל יד דר"ת יניח בלא ברכה ואם של יד הוא לדעת רש"י מברך עליו להניח לבד ועל ש"ר שהיא של ר"ת לא יברך כלל:

בחסידות. עבה"ט ובברכי יוסף כתב שבמקומותינו רוב תופשי התורה ומקצת בעלי בתים מניחים דר"ת ג"כ ולא מחזי כיוהרא אבל של שימושא רבא אין להניח רק המוחזק בחסידות וע' במח"ב שיש מי שכתוב דבקושי התירום. ואמנם מהרח"ו בשערי קדושה כתב בכל המצות לעשות תפילין מש"ר ומ"מ כתבו בשם הרמ"ז שאין להניח רק במנחה וכן נהג הרמ"ז להניח תפילין אלו של אצבעים כו' ובעת קריאת שמות כ"כ מוה' ישעי' באסאן בתשובותיו הנקראים לחמי תודה ע"ש. וע' במח"ב בשם מכתם לדוד סי' ד' דאם אין לו של רש"י רק של ר"ת ילבשם גם שחרית בלא ברכה ובמנחה אע"פ שיש לו רש"י לא יניח אלא של ר"ת על דרך האמת ולא יברך וכ' במח"ב בשם אור צדיקים קבלתי ממורי ז"ל שלא להניח תפילין בע"ש כי כבר נתנוצץ קדושת שבת עכ"ל כ"כ בסוף שומר אמונים בתשו' סי' ז' ומזה מבואר שעל תפילין דר"ת קאמר שג"כ אין להניחם במנחה בע"ש ועיין לקמן סי' ל"ז. וכתב בבר"י מי שנוהג ללבוש תפילין במנחה והושיט ידו אל הכיס ונזדמנו לו תפילין דרש"י לפי מש"ל סי' כ"ה יכול להחזירן לכיס וללבוש של ר"ת כמנהגו ואין בזה משום מעבירין כו': בכיס אחד. עבה"ט. ובמח"ב כתב בשם זרע אמת שהאריך לבאר שיכול לעשות רצועות לתפילין של רש"י ולהתנות שלכשירצה יוכל להסירם משם לתלותם בתפילין של ר"ת וכן להיפך ע"ש דלא כדרכי ועם ומשמע מזה דדוקא ברצועות אבל בפרשיות ובבתים לא מהני תנאי. ובבר"י הביא מרדב"ז בתשו' כת"י שכתוב שהור' לעשות משל רש"י תפילין דר"ת והראה לו בחלומו שלא יפה הור' ולכן חזר ועיין ראה שיש זלזול בזה לגאונים הסוברים שהתפילין כשרים כו' וכתב דמכ"ש לפי מ"ש חכמי האמת שתפילין דר"ת בחינ' עליונ' מרש"י ודאי אמור שמורידן מקדושתן ולפי זה יש נוהגין להניח שני ראשי רש"י ור"ת בכיס אחד ושני ידות בכיס אחר דתרווייהו קדושים ולא כמ"ש מרן שהאחד חול ע"ש ונראה דקאי אאותן שנהגו להניח השני זוגות בפעם אחד ביחד וכ"כ בסי' מ"ב הטעם דה"ל כהתנ' כו' דהרי הני תרי לובשים תדיר יחד זה אצל זה והמקובלים כתבו דאלו ואלו דא"ח כו' ע"ש ומ"מ נראה דגם הם אין להם לעשות כן דלא לית' לאחלופי וללבוש מה למעלה למטה ועיין בעטרת זקנים שאין לעשות סימנים של אותיות בגופו של תפילין להכיר בין של רש"י לשל ר"ת ז"ל. ועיין בלבוש ובט"ז שאסור להניח שני זוגות תפילין יחד ממין אחד של רש"י או של ר"ת משום בל תוסיף:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/לה

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/לו צורת. עיין בה"ט. וכ' הבר"י בשם מהר"מ בן חביב בעל ג"פ בתשובותיו כ"י תפילין מכתב אשכנזי דיש שינוי בצורת אותיות באשורית בין בני אשכנז לבני ספרד התפילין מכתב אשכנזים פסולים לספרדים וכ"כ הרב החסיד מהר"י מולכו ע"ש: ליגע. עבה"ט ומ"ש או שנוגעין זה בזה עיין ביד אפרים ועיין לעיל סי' ל"ב ס"ק י' מ"ש בזה: שעטנ"ז ג"ץ. עיין בה"ט וע' במג"א בענין החטוטרת של החי"ת וכ' בבר"י בשם מהר"מ בן חביב שאם עשה הסופר החטוטרת באות ה"א ותי"ו כמו שעושין באות חי"ת אין להחליט למעשה להכשיר כיון דלא ראינו ולא שמענו מי שעשה כך: לא פסל. עיין באר היטב ועיין במחזיק ברכה בשם מהר"מ איספנויא ז"ל שהתגין צריכים להיות תמונת זייני"ן כמ"ש הרמ"ע וכן הוא ברעי' מהימנא ובתקונים וכן מ"ש בשו"ת באר עשק לית' עיין שם:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/לז

היום. עבה"ט וכבר כתבתי בזה לעיל ס"ס ל"ד ע"ש ונראה דע"ש לאו דוקא וה"ה ערב יו"ט שא"ל שלפי הטעם שכבר נתנוצץ קדוש' שבת והיינו משום דתוספות שבת דאוריי' דאם כן גם תוס' יו"ט דאורייתא כמ"ש הב"י סי' רס"א ע"ש. ועיין בשו"ת שמש צדקה חלק א"ח סי' ז' וסי' ח' שהוכיח דליכא איסור' בזה מדינ' והנוהג להניחם מבעוד יום קודם שתחול קדושת שבת אין מוחין בידו אך שם בסי' ז' כתב בשם המקובל מהו' בנימין כהן ז"ל ששאל לכמה גדולים בא"י ואמרו לו שאין להניח תפילין ע"ש: שנים. עבה"ט. וכל שהגיע לי"ג ויום א' אף שאין ידוע שהביא שערות חייב בתפילין מדינא מחמת חזקה דרבא דכל שהגיע לכלל שנים חזקה הביא סימנים ועיין לקמן סימן נ"ה לענין שנת העיבור ושאר דינים בזה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/לח מתפילין עבה"ט. וע' בחו"י שכ' דאפי' לא הניח תפילין מעולם אין לברך שהחיינו כיון דרגילה ותדירה (עיין בי"ד סי' כ"ח ובת"ש שם) וכן בסיום ספר ונשואי בנו ולידת נכדו הראשון אין לברך שהחיינו ובלידת בן זכר יש מברכין שהחיינו ולכן אין מברכין בשעת המילה ואפילו בלידת בן בכור כמ"ש ש"ך ביו"ד סי' רס"ה עכ"ל ועיין לעיל בט"ז סוף סי' כ"ב:

ראשון. עבה"ט. ומ"ש בשמועה קרובה כתב בש"צ בשם ספר שבט יהודא למהר"י עייאש ביו"ד שהפוסקים לא גילו דעתם על יום ב' קודם הנץ החמה ויש פנים לכאן ולכאן ועביד עובדא בנפשי' ונתעכב ביום ב' שלא להניח תפילין עד הנץ החמה כדי להסתלק מן הספק ע"ש ואם מת לו מת ברגל או שמע שמועה רחוקה ברגל שאינו נוהג אבילות ומתחיל למנות אחר הרגל כתב בכנה"ג שאסור להניח תפילין ביום ראשון ובבר"י חלק עליו וכ' דחייב ואפי' אי הוה ספיקא אין לבטל מצוה רבה כזו מספק וכ"כ בבית לחם יהודא ביו"ד סימן שפ"ח וחלק על הכנה"ג ע"ש. וגם מ"ש בבה"ט בשם מהריט"ץ חולק עליו בבר"י ובמח"ב וסיים בה סוף דבר נ"ל דיום הקבורה אף ע"פ שאינו יום מיתה אסור בתפילין וע"ש שכתכ שכן מוכח מהט"ז ומ"ב וכן הא"ר שם ובש"ץ כתב ג"כ בשם ספר דרך המלך דלא כמהריט"ץ:

בתור'. עבה"ט והם דברי המג"א ומ"ש עיין ב"י ר"ל דבב"י מבואר שאף שכתב ליישב דברי בעה"ע דמחלק דדוקא בתורה משום זכרון יציאת מצרים כו' דלא תקשי עליו ממ"ש הטור מ"מ סיים בה שאין דברי בעה"ע נראים וכן בש"ע כאן נראה שמסכים לדברי רבינו יונה ע"ש וכן נראה מהירושלמי ריש שבת גבי מפסיקין לק"ש כו'. וע' בשו"ת בית אפרים חלק א"ח וכתב במח"ב בק"א בשם אור צדיקים שמ"כ בשם הרמב"ן ומהרח"ו שחייב כל אדם לומר ד' פרשיות תפילין בעודן עליו והב' פ' אומרים בק"ש וקדש והיה כי יביאך צ"ל קודם ברוך שאמר שהם קודמת לשמע והיה אם שמוע עכ"ד ונראה שאם א"א לאומרם קודם ב"ש יאמרם אחר עלינו קודם שמסיר התפילין עכ"ל והעולם נהנו לומר קדש והיה כי יביאך וק"ש בתפילין של ר"ת שמניחים אחר התפלה ויש מדקדקים לו' גם של רש"י קדש והיה כי יביאך קודם ב"ש והנוהג כן אם לא אמר קודם ב"ש אין לסמוך על מה שיאמר אחר כך בתפילין של ר"ת אלא יקרא קדש והיה כי יביאך קודם שיחלוץ של רש"י:

קודמים. עבה"ט ועיין לעיל ר"ס כ"ה לענין תפילין וציצית ומשם נלמוד לכאן:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/לט או קטן. עבה"ט וכתב בבכור שור בגיטין דף מ"ה דתפילין שכתבן חרש או שוטה פסולין אע"ג דבש"ע לא הזכיר אלא קטן לחוד וע"ש שכתב לתרץ קושית המג"א על הב"י מיו"ד סימן קנ"ח וכ' בנודע ביהודה מ"ת סי' א' תפילין שכתבן נער בן י"ג שנה ויום א' או יותר קצת ולא בדקוהו אם יש לו סימני גדלו' ואין לפנינו התפילין כשרים דסמכינן אחזקה כיון שהגיע לכלל שנים הביא סימנים אבל לכתחלה לא ויש לגעור בסופרים שמניחים לנערים לכתוב תפילין ואין מדקדקים אם הביאו סימני גדלות או לא ע"ש וכתב במח"ב בשם דברי יוסף סי' י"ב דאם כתב טומטום או אנדרוגינוס פסול ואם טומטום שנקרע ונמצא זכר כשרים ע"ש ובדינים אלו לא מהני גדול וכשר עומד ע"ג כיון שהטעם הוא דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיב':

מומר. עבה"ט ועיין בגט פשוט סי' קכ"ג שבזמנינו מי שאמר אלך ואמסור אם כתב תפילין יש להכשירם בדיעבד ובשעת הדחק:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/מ

בכיסן. עבה"ט ובא"ר כשם מהר"י מברונא דאם נפלו לו תפילין בכיס שלהם יתן פרוטה לצדקה ע"ש וכתב בתשובת חיים שאל (והוא בעל המחבר בר"י ומח"ב) שיש שרצו להתענות מפני שראו נפילת תפילין ודחו דבריהם דנפל מידו שאני ע"כ הביאו בקצר' במח"ב: תפילין. ועיין באר היטיב ובש"צ כתב דמה שמניחים הטלית על גבי תפילין אינו יודע על מה סמכו העולם להתיר דלכ"ע קדושת תפילין חמור' מציצית וראוי שיהא הטלית בכיס אחד ותפילין בכיס אחר דלהניח התפילין על הטלית אינו נכון שלא יצטרך לעבור על המצות כו' ע"ש. ונראה דאם אין לו כיס לתפילין ומניח הטלית עליהם לשמירה שלא יתלכלכו וכה"ג הרי הטלית נעשה כאלו הוא כליין ושרי ובשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' כ"ו כיס של תפילין יש לעשותו צר קצת כדי שיפגע תחלה בשל יד ולא יצטרך לעבור על המצות ומה שאמרו כיס של תפילין טפח היינו לענין הנחה על גבי קרקע דבכלי שהיא כליין אם אין בו טפח יש זלזול אבל אין צריך שיהי' בו חלל טפח אחר שהכניס התפילין שיהי' חוצץ או מגין בפני ערו' או תינוקת שבבית אף ע"ג דבכסוי כל דהו מהני לענין והי' מחניך קדוש ע"ש ולענין כלי בתוך כלי לענין תשה"מ יתבאר אי"ה בסי' ר"מ:

מותר עבה"ט ועיין באוהל יעקב סי' א' בספסלים של בה"כ שיש שעושים במקום המיוחד לישיבתם תחת הספסל תיבה קטנה להצניע שם טלית ותפילין שלהם ויושבים על הספסל ויש שאין בהם חלל וגוב' טפח בינם לבין התפילין המונחים שם וכתב לאסור ושם בתשוב' שאחר זה כתב לצד היתר די"ל דתחת מרגלותיו אסור וה"ה לישב עליהם היינו היכא דליכא גובה וחלל כלל בינם לבין היושב או לבין מרגלותיו משום שהוא מהדקם ברגליו או בכובד משאוי והוי בזיון וכו' וסיים בה ואי לא מסתפינא אמינא דקמטרינהו עדיף וכו' ומכ"ש להרחיק' מביתו ולשומרם בבית הכנסת במקום קדוש להזהר בקדושתם ע"י גובה קצת נראה דאין לפקפק בדבר עיין שם ונראה דמ"מ יש להחמיר בגובה טפח כמו דמייתי התם פלוגתא דירושלמי לענין ספר תורה ובעל נפש יש לו להחמיר גם בזה כי תפילין יש להזהר בקדושתן מאד כמו שנתבאר לעיל מהם:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/מא

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/מב

מהם. עבה"ט וצ"ע מה דנקט המג"א להפוך ראש האחר למעלה דמשמע שמהפך הרצועה הארוכה ממש שהרי אפי' בלא היפוך רק שבאותה הקצר של הרצועה הארוכ' במקום שנפסק' שם הוא רוצה לעשות הקשר נמי אסור כיון שלוקח הקצרה שהיה בה הקשר וקושר' למטה ה"ל הורדה מקדוש' ועכ"פ ממה שמסיים ואם אין הרצועה כו' משמע דאם אין קושר הקצרה למטה אין קפידא בהיפוך לבד ועיין בא"ר בשם זקינו הגאון מהר"ש שמתיר להפוך וראי' מהא דויקח מאבני כו' מ"ש שנעשו כולם אבן אחת. וקשה דעדיין יש קנאה באיזה צד מונח על האבן וע"כ דליכא קפידא בהכי וע"ש שכתב דמסימן יו"ד לא משמע הכי. ור"ל ששם ס"ק י"ד כתב בשם ל"ח ושל"ה בטעם העטר' שלא להפוך כו' ושם כתב שלפ"ז אין להקל ברצועה להפך אך מסיק שם להקל גם בטלית אם נקרע למעלה וכיוצא בזה ע"ש. וגם בהלק"ט ח"ב סי' נ"א שכתב בה"ט בשמו שמתיר ע"ש אינו מתיר רק מדינא. וכתב שם שהמקפידים לעשות סימן בטלית אפשר דלאלו יש קפידא גם בזה ע"ש. והראי' שמביא הא"ר בשם זקינו אינו ראי' כ"כ דכיון דמעשה נסים היו שמא לא היו בדרך דביקות זה בזה כ"א נעשה גוש א' בלול מכולם. אך בלא"ה אין ראיי' מדברי אגדה ואסמכתא בעלמא קאמר וקרוב לומר דמ"ש המג"א להפוך ראשו כו' אין כוונתו היפוך ממש להפוך התחלתן שתלוי כלפי הארץ ולתתו עליון בתוך המעברתא לעשות בו הקשר אלא כוונתו מה שכתב ראש האחר היינו הראש של הרצועה האחרת שבמקום שנפסק שהיו מתחל' מרוחק מהמעברתא עתה יקחו ישאהו לתתו לתוך המעברתא וגם כה"ג היפך קרי ליה וכמ"ש המג"א אח"כ מדברי הב"י בשם הגהות מיימוני שכ' ויהפוך הרצועה תוך המעברתא והתם פשיטא שאין פירושו היפוך ממש רק דכל שהוא נתון בתחלה במקום זה והוא מעלהו או מורידו במקום אחר היפוך קרי לי' ולפ"ז אין ללמוד מדברי המג"א האלו להפוך ממש דמסתברא שאין לעשות כן אפי' שלא מטעם הורד' בשביל הקשר וכמ"ש לעיל סימן א' לענין טלית של מצוה ונראה שאין להפוך כ"א בשעת הדחק שהקצה במקום שנפסק הוא רך וחלוש ואינו ראוי לעשות ממנו הקשירה בזרוע כדינו שיהיה קרוב ליפסק ואין לו רצועה אחרת יש להתיר להפך וכמ"ש בא"ר ועיין מ"ש ביד אפרים על דברי המג"א. וי"ל דהמג"א ס"ל דהכא איכא תרתי שאין הקשר בחתיכה זו גם מוריד מקדושת קשר לכריכות אצבע. אבל בהא לחוד שאין בה הקשר אין קפידא כיון דלא חזיא לי'. ונ"מ אם ברצועה הארוכה לבד יש די גם לכריכת האצבעות מותר לקושרה כיון שעתה אין משתמש בה קדושה כלל. ואפשר רבכה"ג אסור טפי לקושרה ולכרכ' על פס ידו ששוב אין כאן תשמיש קדושה כלל ויש לגונזה וצ"ע:

חדשים. עבה"ט דהזמנה לאו מלתא היא ועיין בשו"ת צ"צ סי' פ"א שאם עיבד עור לשם רצועות של תפילין מותר להשתמש במותר דבר חול אף שלא התנה ומכ"ש הם התנה. ועיין לעיל סי' ל"ב בבה"ט ס"ק י"ב שמביא דברי הצ"צ ומשמע דמהיר דוקא בהתנה וליתא. ומה שהביא שם ראיה מציצית דאע"ג דבעי' טוי' לשמה נזרקים צ"ע דהתם הטעם משום דדבר עברה מצותו כמ"ש במקום אחר. וע"ש שכתב דע"י תנאי מהני אף לקלף עצמו אף דהוי הזמנה לגוף הקדושה מ"מ הזמנה זו שוברה עמה מחמת התנאי ומועיל אף לדבר חול. ועיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ה דס"ל דמעובד לשם ס"ת אין להורידו לתפילין וגם א"ל בתחלת העיבוד שמעבד לשם ס"ת ולתפילין שיש חשש דבאורייתא אין ברירה. לכן יאמר שמעבד לס"ת ויתנה אם ירצה לשנותה לקדושה קלה שיהא רשות בידו ע"ש. ונראה כוונתו לסברת הצ"צ דאפילו תימא הזמנה לגוף הקדושה מלתא היא מ"מ כשמתנה הוי שוברה עמה. ולפ"ז י"ל דגם לדבר חול שפיר דמי. ומ"ש שם מתחלה לחלק בין קדושה קלה לחול הא מסיק דאין חילוק וא"כ ע"י תנאי י"ל דמודה דשרי גם לחול ואדרבא י"ל דלחול שרי טפי דלתפילין י"ל כיון שע"י התנאי הוא שובר ההזמנה שוב ה"ל כעיבוד שלא לשמה שהרי לא נתעבד לשם תפילין וגם לקדושה חמורה של ס"ת לא בא מה תאמר שע"י התנאי מועיל שוב צריך לומר הוברר הדבר למפרע שנתעבד לשם תפילין וזה לא אמרינן ועיין בשו"ת בית אפרים חלק אה"ע אם יש שייכות ברירה בדברים שע"י תנאי ע"ש וצ"ע. ובמ"א הארכתי בזה עיין לעיל סי' ל"ב מ"ש שם על דברי העה"ג בזה:

לעולם. עיין בה"ט ועיין בחוות יאיר סי' נ"ט דבי"ד סי' שס"ד מוכח דאם אזמנה לעולם אפי' צר בי' ע"ד זמן מה אסור וגם כתב דדוקא בסודר שדרך תשמישו לחול צריך הזמנה לעולם אבל אם עשה לו כיס לתפילין או שאמר לאומן עשה לי כיס תפילין הוי הזמנה בלי דיבור ואין צריך לחשוב לעולם ע"ש והביאו הא"ר:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/מג

המשתמר. עבה"ט ובא"ר בשם נ"ץ דתפילין וכתבים שיש בהם שמות צריך ליתן תיק בתוך תיק אם צריך ליכנס לבית הכסא ונהנו לקנות כלים של עור וביו"ד סי' רפ"ב קמיע מחופה בעור מותר ועיין שם בשם ש"ג בקמיעין שעושין לתינוקת מחופין וחקוק עליהם אותיות של שם צ"ע ובא"ר כתב הטעם לפי שהיא חקיקה ולא כתיבה ונראה דאותן שמלבישין התינוקת בקמיע שכתוב שמות בקלף צריך ליזהר שיהיה כלי בתוך כלי כיון שהתינוקת נפנים בהם בעודם עליהם ועיין בסי' רפ"ב:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/מו (ס"ק א') נשמה. עבה"ט והפר"ת הביא ראיה לזה מלשון הירושלמי ועיין לעיל סי' מ"ו מ"ש ועיין מ"ש המג"א בריש הסי' קודם בואו לבה"כ יאמר ואני כו' ובס' פע"ח נראה שיאמר תחלה בבית אלקים כו' ירגיש וירתע עצמו בהכנתו לבה"כ מרוב פחדו וימתין וישהה מעט שלא יכנוס בפתע פתאום וקודם שיכנס יאמר ואני כו' ואח"כ יכנוס וכשיכנס לבה"כ ישתחוה נגד ההיכל ויאמר מזמור אלקים כו' ואמנם שם יש לפרש שלא יאמר כלל בבית אלקים רק שיכוון בו כמבואר שם כן משמע קצת מלשון שהביא בשלמי ציבור אך במ"ח כתב שיאמר אותו ואח"כ יאמר ואני. וגם בנתיב החיים כתב להגיה במג"א קודם בואו לבה"כ יאמר בבית כו' ובכניסתו יאמר ואני וכו' אך באמת בפע"ח מבואר שצריך לומר קודם שיכנס ואחר שיאמר הפסוק יכנס וכ"כ במ"ח וכן הוא בזוהר בראשית ובויקרא לא לבעי לב"נ לאעלא לבי כנישתא אלא אי אמליך בקדמיתא כו' ע"ש ועיין בש"צ שהביא לשון מהרח"ו ואחר שאמרת פסוק זה בפתח בה"כ אז תכנס אחר כך לבה"כ ולא תאמר פסוק זה אחר שנכנסת כי טעות הוא ביד הנוהגין כן עכ"ל: כשלובש. עבה"ט וע' לקמן סי' רכ"ג בלובש בגד חדש יאמר מלביש ערומים וכ' בא"ר שם אף שכבר בירך שחרית חוזר ומברך כשלובש אך אם לבשו שחרית נפטר בברכה זו ע"ש ונראה לפי מ"ש בבה"ט בשם הלק"ט הקונה כובע יברך עוטר ישראל ובאבנט אוזר ישראל והמנוח כ' ע"ז שיאמר בלא שם ומלכות יש למדקדק במעשיו ללבוש שחרית ויכוין לפטרם באמירת ברכות אלו ועדיף מלומר בלא שם ומלכות: עיניו. עבה"ט ועיין בא"ר בשם הפרישה שכתב דהיינו בעוד שעיניו סגורים או שחפץ בשינה דרך למשמש ע"ג עור העין שעי"ז מעביר חבלי שינה מעיניו ע"ש וכתב בא"ר דמשמע שמותר לעשות זה ביד ממש וע' לעיל סי' ד' במח"ב בשם מור וקציעה דמבחוץ שרי והוא השיג ע"ז מדברי האחרונים כאן וכתב שכן משמע בזוהר וישלח ובאלפסי זוטא להרמ"ע דאפי' מבחוץ אסור ע"ש וע' לקמן סי' רמ"ט במג"א אם המברך ברכת השחר הגיע לפוקח עורים טעה ואמר מלביש ערומים וחזר תכ"ד צ"ע אם יצא ידי פוקח עורים אבל אם נתכוין אמ"ע יצא מ"ע. ובשו"ת פנים מאירות ח"א סי' נ"ח תמה בזה שהרי הוא הדין שמבואר בש"ע שם בלקח כוס שכר כו' שיצא ולכן הגי' צ"ע אם יצא ידי מלביש ערומים יע"ש ביד אפרים שא"צ להגי' והדברים ככתבם דמספקא ליה בהא כיון דבאמת חיובא רמי עליו לומר מ"ע אין לחשוב מה שאמר מ"ע כמאן דליתא משא"כ שם דבכה"ג אין לו שייכות לכאן וחשיב כמאן דליתא ולפ"ז מ"ש נתכוין למ"ע היינו ג"כ שטעה ואמר פ"ע וחזר ואמר מ"א בזה יצא דמה שאמר באמצע פ"ע כמאן דליתא כיון שכבר בירך פ"ע ע"ש ומ"ש בשם דגול מרבבה:

י"ח. עכה"ט ועיין ס"ס ו' לענין שחוזרין חלילה בעניית אמן שיש מחלוקת בין הפוסקים בזה ושם הבאתי דברי הרמ"ע בתשובה ודעביד כמר עביד כו' ע"ש.

אשה עבה"ט ובשלמי צבור הביא דעת האחרונים שהסכימו להט"ז והכי נקטינן ע"ש:

לאומרה. עבה"ט ולדעת האר"י ז"ל יש לאומרה וכתב במצת שמורים מאחר שהרב ז"ל הסכים לאומרה בודאי ע"פ רוה"ק נאמר לו וע"פ סודן של דברים יש ליזהר לאומר' אחר ברכת מ"ע דוקא וכ"כ בש"צ ע"ש:

אותן. עבה"ט ועיין בעטרת זקנים שכתב שהניעור בלילה ולא ישן כל הלילה לא יאמר אלקי נשמה והמעביר שינה וכ' שהסכים עמו מ"ו הגאון מוהר"ר יושע ז"ל. אמנם בפע"ח כתב וז"ל מנהג מורי ז"ל הח"י ברכות מן ענט"י עד ברכות התורה היה נוהג לאומרם בביתו ואפי' בלילה קודם עמוד השחר ומסדרם כל ברכה בשעה שנתחייב בה כמ"ש בגמרא וכדכתב הרמב"ם כדמשמע כו' והיה נפנה ובודק נקביו ואח"כ ביום היה מניח טלית גדול ואח"כ מניח תפילין והיה הולך לבה"כ מעוטר ומעוטף בתפילין וטלית גדול ושם היה מתחיל מן אלקינו שהוא פרשת עקידה והנה כל הח"י ברכות השחר עד סוף כל ברכות התורה חייב כל אדם לברך בכל יום אפי' שלא נתחייב בהם ביום ההוא כגון שלא ישן בלילה כל עיקר או לן בכסותו או באזורו ומצנפתו או לא התיר מנעליו והטעם כי לא נתקנו אלא על מנהגו של עולם ולא על כל אדם בפרטות ועוד כי כולן יש בהם רמז אל אורות העליונים ואין ראוי לבטל כ"א ברכות ענט"י ואשר יצר שאם לא ישן כלל ולא הוצרך לנקביו אינו מברך אותם וחוץ מברכת שעשה לי כל צרכי בט"ב וביוה"כ שאז הכל אסורים בנעילת הסנדל וכשהיה בבה"כ והיה איזה אדם מברך הי"ח ברכות היה יושב ושומע ועונה אחריהם אמן ואף אם היה באמצע התפלה (ר"ל פסוקי דזמרה) היו פוסק ושותק ועונה אמן אפילו היו המסדרים רבים כו' ע"ש מבואר מזה דגם המעביר שינה יאמר אע"פ שלא ישן כלל שהרי הוא בכלל הי"ח ברכות וא"כ מסתמא גם אלקי נשמה יש לומר אע"פ שלא ישן כלל ואדרבה בהך ברכה דהמעביר שינה יש לדקדק קצת כיון שאומר' על עצמו המעביר שינה מעל עיני ותנומה מעל עפעפי כו' א"כ כיון שלא ישן בלילה אין מקום לאמיר' זו דלא שייך בה לומר שעל מנהגו של עולם הוא מברך משא"כ באלהי נשמה שפיר י"ל שמה שאומר המחזיר נשמות כו' על מנהגו של עולם מברך ובא"ר הביא דברי העט"ז בקצרה ולכן נראה שיש להביא את עצמו לידי שינה כל שהוא ואם לאו יש לשמוע אלקי נשמה וברכות המעביר שינה מאחר וה"ל שומע כעונה ובפרט שעונה אמן אחריו וכתב בשיורי ברכה בשם תשובה למהר"י ואני כותב דאבל אע"פ שאינו נועל מנעלים יברך שעשה לי כו' המנהג שנועל מנעלים של לבדים והוצרך לטעם זה אליבא דהב"י אבל לפי המנהג כרמ"א וכן דעת האר"י אפי' אינו נועל כלל מברך ברכה זו וכ"כ בש"צ ע"ש:

ויוצא. עבה"ט ומ"ש בשם רש"ל שיקרא פ' ראשונה כתב בהגהות תוספת שבת דלפי זה יש להניח תפילין קודם שלא יהיה נראה כמעיד עדות שקר וכן בדגול מרבבה כתב דבחול אם לא הניח תפילין לא יכוין לצאת ע"ש ולענד"נ דמיירי במקום שא"א לצאת בתפילין לבה"כ כגון שמפסיק בינו רחבוות עכו"ם וכיוצא וכיון שמתירא שמא יעכבו הציבור שפיר הוא יכול לקרות בלא תפילין וכמ"ש כלבוש סי' נ"ח דהא דאמרינן כאלו הוא מעיד שקר היינו במזיד כו' ע"ש ואפשר דאע"פ שיכול ללבוש תפילין בשעת קריאה ולחולצן קודם הליכה לבה"כ לא יעשה שלא ירבה בברכות ומ"ש בבה"ט לקמן בשם הע"ת ליתא וכמ"ש בא"ז שם בשם הל"ח והנ"ץ ע"ש ובלא ציצית ודאי יכול לקרות אע"ג שכתב המג"א ס"ס כ"ד בשם הזוהר דגם בציצית ה"ל כמעיד שקר נראה דהיינו כשקורא פ' ציצית ג"כ אי נמי כיון שהוא לבוש טלית קטן לית לן בה. וע' לקמן סי' ס"ו אם שכח כו' דבציצית לא אמרינן דהוי כמעיד כו' וע' בא"ר שכתב המשכים קודם אור הבוקר כדלקמן סי' מ"ז לא יאמר בשכמל"ו דאינו אלא סידור דברים דלא כמג"א וכן מה שאומרים קודם ישתבח ובתורתך כו' אין לומר בשכמל"ו והנה אנו נהגינן לומר בק"ש קטנה בשכמל"ו ומה שכתב דלא כמג"א נראה דגם המג"א מודה בקודם אור הבוקר רק דמיירי שהגיע זמן ק"ש דאין בכך כלום שיאמר אע"פ שאין מתכוין לצאת עד שיאמר אותה עם הברכות מ"מ כיון שאין פסידא אם יאמר עכשיו טוב לאומר' דזימנין דמתרמי אונסא ועבר זמן ק"ש בעת האמיר' בברכות אע"ג דהשתא אין מכוין לצאת מ"מ מרויח קצת דהא איכא מ"ד דמצות א"צ כוונה כמ"ש לקמן סי' ס' ע"ש משא"כ אם הוא קודם אור היום אפשר שגם המג"א מודה כיון שאינו רק סיפור דברים א"ל אחריו בשכמל"ו. ואפשר דמ"מ שפיר אומרים אותו לפי מה שמבואר בפוסקים דאף בשכמל"ו הוא קבלת עול מלכות שמים אלא שאינו כ"כ כמו פסוק ראשון המפורש בתורה עיין בלבוש א"כ גם בסיפור דברים אשרינו שאנו משכימים כו' שפיר נקטינן גם מה שאומרים בשכמל"ו וכן המנהג שאפי' המתפללים בבוקר השכם ואומרים ק"ש קטנה קודם עמוד השחר אעפ"כ מסיים בה בשכמל"ו:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/מז ליזהר עבה"ט. ועיין בשאגת אריה סי' כ"ד שהוכיח דברכת התורה דאורייתא ושם בסי' כ"ה כתב דמ"מ אם נסתפק אם אמר ברכת התורה אם לא יברך אלא אשר בחר בנו שהוא מעולה שבברכות וזה דלא כמ"ש בשם פר"ח ויד אהרן אך במח"ב דעתו דשב וא"ת עדיף ובספק לא יחזור ויברך והביא ראיה מלשון הרמב"ם וכתכ שכ"כ במטה יהודא ע"ש ועיין בבר"י דאפילו להפוסקים בנסתפק חוזר ומברך מ"מ באשה אע"פ שגם היא מברכת בה"ת אם נסתפקה אינה חוזרת לברך שנית ע"ש:

לברך. עבה"ט ולקמן מבואר דלענין בה"ת א"צ שילמוד מיד ופשיטא דהרהור בד"ת עכ"פ לא מיקרי הפסק ואפשר כוונתו שאם לא יוציאו בפה ד"ת מיד אחר הברכה יש לחוש שמא אע"פ שעתה הוא יושב ומהרהר שמא יארע איזה ענין שיצטרך להפסיק בשיחה לכן יש לו להוציא בפה קצת דברי תורה מיד הברכה וע' בהלק"ט ח"ב סי' קנ"ט שכתב השומע ד"ת צריך לברך כיון דשומע כעונה עדיף מהרהור וגם שהמברך לא הפסיד שהרי כל היום חל עליו חובת לימוד ובבה"ת א"צ ללמוד מיד ע"ש ועיין במח"ב שכתב ליישב מההיא דסי' קמ"א דהעולה לתורה יקרא בנחת עם הש"ץ שלא תהיה ברכתו לבטלה ע"ש ובט"ז ובפר"ח ושאלות יעב"ץ ח"א סי' ע"ה ובשו"ת זקן אהרן סי' ס' ונראה להחמיר שאף שאינו רוצה ללמוד בעצמו רק שומע מאחר שלומד ושותק שיברך ברכת התורה קודם ולא דמי להרהור בלבד:

עבה"ט ובש"צ כתב טעמא להאר"י ז"ל שכשהיה שומע מפי אחרים היה עונה אמן לפי שיש חומר משני צדדים או בביטול עניית אמן או בעניית אמן לבטלה ולפי שע"כ להכריע לצד אחד הכריע דעתו הקדושה והרחבה להך צד דשתי ברכות הם ועונה אמן משא"כ כשהיה אומר ברכת התורה לעצמו לא רצה להכניס עצמו בתגר זה להכריע בפלוגתא כיון דאפשר לצאת ידי שניהם והיה אומר והערב נא כו' שהיא מלתא דשויא לתרווייהו וכתכ שאפשר גם דעת הרמ"א כן ע"ש והוא נכון:

ישן. עבה"ט וע' במג"א סי' תצ"ד וכתב בבר"י כשם מהר"י דיין בתשובותיו שערי ישועה כת"י הקם באשמורת ולומד וחוזר לישן על מטתו שינת קבע כשיקום יברך שנית כל הברכות וגם ברכת התורה אבל שינת עראי לא הוי הפסק ע"ש וכ"כ פר"ח אך כתב שאם קם אדעתא שלא לישן ותקפתו שינה באמצע לימודו אין צריך לחזור ולברך ע"ש וע' בש"צ שבמטה יהודה כתב ע"ז דר"ל אפי' ישן שנית בקבע על מטתו כיון שלא היה דעתו כן מתחלה לא חשיב אלא כשינת עראי ע"ש וכתב עוד שמדברי המקובלים מהר"ש מזרחי שכתב לענין הברכות דאפי' רוצה לחזור ולישן אין בכך כלום וה"ל כישן ביום נראה מדבריו דכשחוזר לישן א"צ לברך בקומו ברכת התורה פעם ב' ע"ש ונראה טעמו דמסתמא בדעתו לפטור עצמו על כל היום אע"פ שבדעתו לישן שנית וראיתי שבפ"מ הניח ג"כ דברי הפר"ח בזה בצ"ע ולדינא נראה דבדעתו תליא מילתא שאם היה בדעתו רק לפטור לימוד זה עד שעת שינה שנית פשיטא שצריך לחזור ולברך כשקם שנית משא"כ בסתמא אע"פ שדעתו לחזור ולישן מ"מ כדי שלא להרבות בברכות דעתו לפטור כל היום לכן א"צ לחזור ולברך: בינה. עבה"ט וע' מג"א שרמז לדברי הזוהר ר"ל דאיתא שם דכד קרא גברא בריכו כו' ובש"צ כתב דלדידן אפי' לא שמע מברך ובזוהר ר"ל שעל ידי הגבר היו יודעין שהוא חצות לילה ע"ש ועיין במח"ב בשם פרדס לרש"י כת"י וכן כתב האר"י ז"ל וכן נהגו לברך ברכת הנותן לשכוי באשמורת כו' ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/מח התמיד עבה"ט. ועיין מג"א שכ' פרשת הקרבנות יאמר בעמידה כו' ובבכור שור כתב דא"צ לעמוד אפי' בפ' התמיד שהביא המ"א מע"ה ומעולם לא ראיתי מאן דחש ליה וכ"כ בא"ר ובמח"ב בתב שרבים בתורה לא חשו לזה וכן העלה מור וקציעה וכתב שראה להגאון אביו ז"ל שאומרו מיושב. ובש"צ כתב להוכיח כן מדברי האר"י ז"ל גבי פסוק ה' מלך ע"ש בבכ"ש שכ' מה שאומר כאלו הקרבתי קאי אבעלי' שנתן לכהן וא"כ א"צ לעמוד ובפ"מ כתב ומ"מ בפ' התמיד ראוי לעמוד שקורין בצבור בקול רם ובבכ"ש כתב שם דמ"ש בא"ז שיקרא בבית הכנסת דוגמת העבודה ג"כ אין לחוש לזה אך הואיל ונפיק מפומיה דר' כרוספדאי לשון כבתי כנסיות כו' טוב לעשות כן וע' לקמן מ"ש על דברי הדרך חכמה בזה וע"ש מ"ש בסידורים כאלו הקרבתי או כאלו הקרבנו אינו נכון כי הקרבתי בפ' חטאת אבעלים קאי משא"כ בתמיד אין יחיד מיקרי בעלים ובטור כתב כאלו קרב כו' וזה נכון ע"ש ומשום הא לא אריא וכדאמרינן בתענית שלכך תיקנו מעמדות לפי שאין קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג לפיכך תיקנו כו' והיינו לפי שכל אדם מישראל יש לו חלק בתמידי צבור שנקחין מתרומת הלשכה וה"ל כאלו הם נתנו לכהן בעדם קרבן התמיד וא"כ כשאומר יהי רצון בפ' התמיד נמי שייך לו' כאלו הקרבנו או הקרבתי והיינו ע"י הכהן שהוא שלוחא דידן ודרחמנא ומ"ש בבה"ט בשם דרך חכמה שיזהר לאומר' בצבור עם הש"ץ כי קרבן תמיד נקרבת בצבור צ"ע דאטו הצבור עומדים בשעת הקרבה רק אנשי מעמד וכיון שכ"א אומר לעצמו יה"ר כאלו קרב כו' אין שייכות לצבור בזה כלל ומ"ש הרמ"א ולחזור פ' התמיד לבד עם הצבור ויכוין כו' לאו חיובא הוא רק כוונת הדברים מבואר בטור שכתכ שראוי לכל אחד לומר רבון כו' ואם אין יכול לאומרו מפני שהוא עם הצבור טוב הוא שיקרא פ' התמיד לבדו ויאמר אותן ואין לחוש אם יקרא שנית עם הצבור ולרווחא דמלתא יכוין שהוא כקורא בתורה עכ"ל ור"ל שלפי שדרכם היה שכל הצבור אמרו הכל יחד בקול רם א"כ כשיאמר אותו לבדו אז יצטרך לשתוק בהגיעו לפ' התמיד עם הצבור ואין זה נכון לכן כתב שאין לחוש אם יקרא שנית כו' אבל פשיטא שאם אינו מתפלל עם הצבור יחיד א"צ לאומרה בצבור דוקא שהרי כ' שאף שיאמר שנית בציבור יאמר כקורא בתורה וא"כ אינו עולה לו האמירה בצבור דוגמת קרבן כלל: ס"א בש"ע אומרים פסוקי מוסף ודעת האריז"ל שלא לו' פסוקי מוסף אחר פ' התמיד ומכ"ש פסוקי ר"ח וע' בש"ץ קצת דקדוקי תיבות בסדר פטום הקטורת י"ל אתה הוא ה' אלקים ע"פ תורתו של האר"י וצ"ל הצרי בחטף קמץ ועיין כנה"ג בשם הררב"ז. מחזירן למכתשת ולא ומחזירן כו'. אף כפת הירדן וא"ל מכפת במ"ם כי הוא אותיו' כתף כו' וצ"ל כל שהוא ולא שהוא כ"כ האר"י ז"ל. כדי לשפות בה את הצפורן כצ"ל ולא ליפות כמ"ש בספרים. וצ"ל זה הכלל אם כמדתה כשרה לחצאין ואם חיסר אחד כו' כ"כ מהר"י סרוק ז"ל. אביי הוה מסדר כו' כתב הרב ז"ל שאצ"ל בכל אחד קודמת רק וקטורת לאברים עד בזיכין שאז צ"ל ובזיכין קודמין כו'. אנא בכח יאמר כל ב' תיבות יחד ויפסיק ויאמר גדולת ימינך וכן עד"ז השאר ע"ד בשתים יכסה פניו כו' ובשירי כנה"ג סי' נ"א כתב דיש נוהגים לעמוד כשאומרים אנא בכח ומה שאין אומרים אחר הקטורת כאלו הקטרנו כתב בית דוד הטעם לפי שאמרנו אם חיסר כו' ויש לחוש שמא חסרנו כו' ועיין לקמן סי' קל"ב ובמג"א ס"ק ה' ובברכי יוסף כתב בשם מהר"מ דילנזאנו דמ"ש מהרה שיבנה בית המקדש יש לדקדק ולו' שתבנה בה"מ כי הבית יהיה מעשה ידי יוצר מקדש ה' כוננו ידיו ית' וכן י"ל קודם איזהו מקומן ואחר תפלת י"ח ע"ש ואינו מוכרח ועיין בתוי"ט פ' שני דמעש' בשם הירושלמי וגם במלת שיבנה ג"כ אפשר לפרש שבידי שמים נראה וע"ש שכתב שבהודו לה' כו' שהוא בד"ה ובתהלים נפל טעות בספרים כמ"ש את ארץ כנען והב' שכתב אלקים אלקי ישראל ואינו כן בד"ה ומה שאנו שאומרים הוא מד"ה. צריך להפסיק קצת בין במים ובין אדירים כי טעם טפחא תחת במים וס"פ במלת אדירים כי תיבת אדירים לא קאי על במים אלא על המצרים כמ"ש יבא אדיר זה הקב"ה וכו' מאדירים אלו המצרים דכתיב צללו כו' וכן הבנתו צללו אדירי' כעופרת במים ע"ש אע"ג דאדירים שייך נמי על המים מ"מ כיון דמתפרש נמי על המים מ"מ כיון דמתפרש נמי על המצרים יש להפסיק קצת שלא לומר בנשימה אחת:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/מט הכל. עבה"ט וע"ש בחו"י דתהלים שהוא לעורר רחמים הו"ל כתפלה ויש לסמוך על מ"ש תכ"י בברכות אבל פסוקי מעמדות אסור לאומרם בע"פ אפי' אם הם שגורים בפיו ע"ש. ובש"צ כ' דלפי מה שמתיר החו"י לו' תהלים בע"פ כ"ש פסוקי דזמרה שרגילין בהם תדיר ע"ש וגם י"ל דכיון שקבעום חובה ה"ל כתפלה ועיין בבר"י בשם כנה"ג דבתרגום לא שייך זה ואדרבה בימיהם היו מקפידין שלא לקרות תרגום בכתב אי לאו משום עת לעשות ועיין בסוף מגילה פ' הקורא עומד ובתוס' ריש ב"ק וכמה דוכתי ובשו"ת הר"ש בן הרשב"ץ סי' רע"ז ובמח"ב הביא עוד מהתנחומא פ' וירא ועיין בתשו' מהראנ"ח סי' ע"ב ח"ג ומהרח"ו כתב מורי זלה"ה תמיד היה קורא התפלה בתוך הסידור ולא ע"פ וגם היה אומר כל דבר שבמקרא בטעמים של אותו פ' וכן משנה בניגון משנה ואפי' סדר התפלה דמיושב כגון הזמירות וכיוצא לא הרי' קולו והראות הכנעה לפניו ית' זולת ביום השבת היה מרים קולו יותר מעט באימה מפני כבוד שבת:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/נ

משנה עבה"ט. ועיין ביד אפרים מ"ש בביאור המג"א בזה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/נא

החזן עבה"ט שכ' שהי"א חולק ובבר"י הסכים להמג"א וכ"כ בש"צ שיש לענות אמן דיש חומר טפי בביטול עניית אמן ממה דמחזי כעונה אחר ברכותיה שכתב הפר"ח דמגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה א"כ מפני הספק יש לענות אמן ואפי' גנאי ליכא: בדבור עבה"ט. עיין בשו"ת פ"י ח"א סי' ה' חבורה שלא היה להם מנין קודם ב"ש והתחיל לו' פסוקי דזמרה ובאו י' אסור לו' קדיש בתוך פסוקי דזמרה ע"ש והביאו הבה"ט לקמן סי' נ"ג והטעם מבואר בתשובה דלא דמי אמירת קדיש אחר תהלים לעניית קדיש וברכו בין הפרקים דכיון שלא היה עשרה בשעת אמירת תהלים לא נתחייבו ואף ע"ג דהקדוש אלקי האר"י ז"ל מצריך קדיש קודם ב"ש אף בלא תהלים אינו לפי דעתי כ"א למצוה לפי כוונתו הקדושה כו' וגם ע"פ כוונתו כבר הא עבר הזמן אם לא הגידו קודם ב"ש והמבין יבין כו' וע"ש דאף קודם ויברך דוד שהוא סוף פסוקי דזמרה וכן בין שירת הים לישתבח אין להפסיק ע"ש:
(ג)
בדבור עבה"ט. ומ"ש מי שצריך להפסיק כו' בכנה"ג כתב בשם הג"ה תכ"י שהוא קולא יתירה ובש"ץ כתב בשם מאמר מרדכי דהתם כשהיה צריך להפסיק בהכרח גדול מיירי אבל כשמפסיק לקדיש ולקדושה א"צ שיאמר פסוקים אלו כלל ע"ש וכתב בפע"ח שאין להפסיק בפסוק בין פסוקי יהי כבוד לתהלה לדוד אפי' בשבת וגם פסוק והוא רחום יאמר ואין לדלגו בשבת ויום טוב ודלא כמ"ש שאילת יעב"ץ:

ויברך דוד עבה"ט. וכתב בש"ץ נפל טעות באיזה ספרים וכתוב ושמי השמים וצ"ל שמי השמים בלא ו' ע"ש:

וי"ט עבה"ט וכתב בש"ץ שהיד אהרן כ' כשם מהר"י סרוק לו' מזמור לתודה מעומד. וכתב שלפי מש"ל בפרשת התמיד שיאמר מעומד אבל באמת ליתא כמ"ש סי' מ"ח גם מבואר בס' הכוונות שאחר אמירת ברוך שאמר מעומד ישב ויאמר מזמור לתודה מיושב ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/נב דזמרה עבה"ט. ובש"צ כתב בשם מ"ח דאין חילוק בזה דאפילו מי שאינו רגיל להתפלל בתמידות עם הציבור שאינו משכים כ"כ מ"מ אם אירע לו איזה פעם שבא לבה"כ ומצא צבור בסוף פד"ז יעשה כמ"ש בש"ע דעכ"פ יש לו לזכות בפעם זה כו' ובס' יוסף אומץ כתב על דברי הש"ע שמי שאינו חרד להשכים לתפלה ואם יתפלל כנ"ל אז על הרוב לא יוכל לו' הזמירות הקבועים קודם תפלה ויפסיד ברכת ב"ש וישתבח אז אין לו לשנות מטבע שטבעו חכמים בברכות ובש"צ כתב דהב"י לא קאמר אלא בכה"ג שעל הרוב כו' וגם שלא הקפיד רק על ברכת ב"ש וישתבח דהיינו שהוא מתאחר עד שיצטרך להתחיל יוצר אור שמפסיד הברכות לגמרי אכל מי שי"ל הברכות עם קצת זמירות יש לו לעשות כהש"ע וכמ"ש הח"צ ז"ל ע"ש. ואמנם כ"ז מיירי במתאחר אבל מי שדרכו להתפלל במתון ובכוונה ואף שבא בתחלת התפלה אין יכול להתפלל בשוה לא יועיל להתפלל עמהם יחד כיון שהוא מתנהל לאט ובמתון ואם יתפלל עמהם בשוה יפסיד הכוונה מותר לו להתפלל על הסדר ויראה לכוין שברכו וקדושה יאמר עמהם בין הפרקים ולא יעמוד באמצע הפרק וכל לבבות דורש ה':

הברכות עבה"ט. ועיין לעיל סי' ו' על דברי הפר"ח אלו:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/נג מעומד עבה"ט. ומ"ש עיין ט"ז משמע דעתו כהב"ח דיחיד א"צ לעמוד רק הש"ץ מפני ההפסק ודברי הט"ז בזה מחוסרים ביאור ומבוארים היטב ביד אפרים. וע' בש"ץ שהרב ז"ל כ' שאין לעמוד שסודו מיושב כנודע: ומ"ש שיאמר הט"ו שבחים בנשימה אחת ובש"צ כתב דלא משמע כן בזוהר פרשת תרומה אלא במפסיק בדבור דוקא הדברים אמורים וגם כתב שראה בירושלים ספר הכוונות כת"י ממהרח"ו ז"ל דצ"ל בסיום הברכה מלך אל חי העולמים ואין לו' ובכן ישתבח כו' רק בשבת ע"ש:

לישתבח. עבה"ט. ומ"ש בשם גו"ר ומ"ש שבסי' כ"ה לא משמע כן עיין מ"ש שם בזה ומ"ש בשם שו"ת פ"י ע' לעיל סי' נ"א הדברים בטעמם: הש"ץ. עבה"ט לענ"ד צ"ע שנראה דגם היחיד שצריך לשמוע הקדיש ולענות אחריו השומע כעונה אין לו להפסיק ג"כ בין ישתבח לעניית הקדיש ועיין מ"ש ביד אפרים בט"ז ס"ק א' ועיין לק' סי' נ"ד דאם הפסיקו לאיזו צורך מצוה קודם הקדיש כשחוזרין להתפלל יאמר הש"ץ איזה פסוקים מפסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם ע"ש. וכתב בשכנה"ג בשם מ"מ שהאומר ישתבח בלא קריאת פסוקי דזמרה אינו אלא טועה ועיין לק':

הגון עבה"ט. וכתב אא"ז בבכ"ש דף קט"ז על מ"ש חז"ל נתנה עלי בקולה זה ש"ץ שאינו הגון לפי שהש"ץ בא לעורר מדת הרחמים ושאינו הגון מהפך למדה"ד שהוא מסטרא דנוקבא ולכך נקט נתנה כו' לשון נקבה וע"ש שהאריך בתוכחת מוסר והמליץ ע"ז פסוק קול ישורר בחלון חורב בסף עד"מ בשולח לאדונו מנחה פרות יפים כו' ודפח"ח וככר האריכו בזה בכמה ספרים מראשונים ואחרונים והירא את דבר ה' ישית לבו לזאת:

ב' שערות עבה"ט. ואין זה רק לתפלה שהוא דרבנן וכמ"ש לקמן סי' נ"ה ובימים נוראים נתמלא זקנו בעינן כמבואר בס"ק שאחר זה ובמג"א ס"ק ט' כ' דבסי' תקע"ט משמע דזקן ממש בעינן לענין תענית ולא סגי בנתמלא זקנו ועיין סי' תקפ"א: ידועים עבה"ט ומ"ש ופשוט וכו' ע' פ"ח שכ' שגם זה מיקרי קבוע כיון שנתמנה לכך ואקראי הוי כשלא נתמנה כל עיקר ע"ש והביאו הא"ר וכתב שכן עיקר: סריס. עבה"ט ועיין בתשו' פאר הדור להרמב"ם ז"ל סי' קט"ז שנשאל בבן ארבעים שלא צמח שער בזקנו והשיב זה דינו כסריס חמה או מפני חולי אשר סבל אין שערו צמח כו' באופן כי זה האיש יכול להיות ש"ץ עכ"ל ועיין במח"ב ובשו"ת אורח לצדיק סי' ה':

עושה. עבה"ט ועיין באמונת שמואל סי' ט"ז בזקן שקולו נמוך וחלש ומאריך בתפלה יכולים לדחותו ועיין בתשובת ה"ח מה שמזמרים בבה"כ נגונים שמנגנים כו' והביאו בא"ר ע"ש:

התיבה עבה"ט. ועיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ע"ה וח"ב סי' ס"ז ומדברי החו"י נראה דאף בתחלת דבריו קאי על ימים נוראים מ"מ מהטעמים שכתב יש למנעו אף בשאר ימות השנה אם יש אחר שראוי והגון כמוהו ובשאילת יעב"ץ ומור וקציעה כתב שהוא פסול ובבר"י ומח"ב העלה להלכה דבשאר ימות השנה יכול להיות ש"ץ מאחר שכן דעת הרמב"ם והרא"ש ושאר פוסקים ומרן. אך בימים נוראים יש לחוש לדברי החו"י ועיין באשל אברהם ס"ק ב' דה"ה חרש בשם הרשב"ש והבר"י כתב שכ"ב גם כן אביו בתשב"ץ ח"ג סי' קי"ג ונראה לענין ימים נוראים דינו כסומא אע"פ שאפשר לחלק קצת ולו' דמדבר ואינו שומע הרי הוא ככל אדם מכל מקום נראה להחמיר בימים נוראים וע' לעיל ס"ק ח' וגם שיש קצת בלבול בתפלה עי"ז כשאינו שומע שאז אין לו ידיעה בתחלה ולא בסוף מה שהקהל עונין אחריו ואיך הם עומדים אם באמצע הפרק או בין הפרקים אבל מי ששומע רק שנתקלקל אצלו חוט השמיעה כדרך הזקינים כבדה אזנם קצת משמוע ומ"מ שומעים ויודעים מצד ההרגשה אם הצבור עדיין עומדים בסיומן לית לן בה:

גר. עבה"ט שכ' שממזר תלוי במחלוקת אם כשר לכתוב תפילין ור"ל שהוא פלוגתא במרדכי ועיין לעיל סי' ל"ט וע' בר"י ביו"ד סי' רפ"א ובדברי הש"ץ שם ובס' ראשון לציון (שחיבר קדוש ה' בעל הא"ח) כתב לענין דינא דהפסול אינו אלא ביריעה דלא יבא ממזר שאינו כותב האזכרה לשמה אבל שאר הס"ת כשרה ובבר"י שם בי"ד מסיק דכל הס"ת פסול גם לא יהיה ש"ץ אך תפילין שכ' כשרים כמ"ש מור"ם סי' ל"ט:

עליו עבה"ט. ומ"ש בענין שונא לעלות לקריאת התוכחה עמ"ש בשערי אפרים שער ג' ובפתחי שערים שם על דברי המג"א בזה:

רצון. עבה"ט ועיין בר"י שהביא מהרדב"ז בשם הרמב"ם תשובה מכת"י שאין מורידין אדם מקדושתו מסגהדרי גדולה ועד חזן הכנסת אא"כ עבר עבירה בפרהסיא ואם לא יתברר עליו זה אינו מן הדין להסירו ולא לפרסמו ואם נתקיים עליו בעדים אין להסירו אם קיבל עליו מה שהוא חייב מן הדין ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/נה

וקדושה עבה"ט. ושכה"ג ופר"ח חולקים וס"ל שאינו גומר אלא קדושה וכן שאר ברכות העמידה אבל לא קדיש שלם לאחר התפלה וכן משמע לשון הש"ע ועיין בב"י ולזה הסכים בש"צ והעולם נהגו כהרמ"א ומג"א בזה: וברכותיו עבה"ט. וכתב בא"ר בתפלת המנחה אם היה י' כשמתחיל אשרי ויצאו מקצתן אומר קדיש דאשרי הוי כמו חיובא כמ"ש בטור ע"ש. ומזה מבואר דמכ"ש בתפלת ערבית אם היה עשרה בשעה שהתחילו להתפלל תפלת י"ח בלחש ויצאו מקצתן באמצע התפלה שי"ל קדיש שלם שלאחר התפלה דהקדיש שייך לתפלה וכ"כ בשו"ת נ"ב מ"ת סי' ז' וכ"כ בפ"מ בחלק אשל אברהם ע"ש ועיין ביד אפרים מ"ש בזה על תה"ד ומ"ש שבתהלים נהגו לשייר מזמור כו' וה"ה בלימוד כ' בא"ר שיש להחמיר ללמוד מעט כשבאים המנין:

מסתמא עבה"ט. ומשמע דלענין חיובא דאורייתא אינו מועיל ובאמת דעת הרבה פוסקים דחזקה דרבא הוי דאורייתא ועיין לעיל סי' ל"ט מ"ש מדברי הנ"ב מ"ת ובשו"ת בית אפרים חלק אה"ע באריכות בענין זה. ומ"ש וע' סי' נ"ג ס"ק י"ג ששם כתב שבהתחלת היום שנולד יום א' קרינן ור"ל מתחלת כניסת הלילה של היום שנולד בו זה מיקרי התחלת היום וכ"כ הב"ח להדיא סי' קמ"ה דמיד שהחשיך נעשה גדול אף שעדיין אין י"ג שנה משעה שנולד ע"ש ועיין בשו"ת נ"ב מ"ת סי' ו' שכתב שפשט המנהג כהמג"א דתיכף כשחשיכה ליל שנולד בו נעשה ב"מ ואין לזוז מהמנהג ע"ש ועיין במג"א סי' ס"ט ס"ק ד' ושם הראה מקום לסי' רל"ו: לבדו. עבה"ט. ובבר"י כתב ג"כ להחמיר כהט"ז ויש לעוררו שיהיה עכ"פ מתנמנם. וכתב בא"ר בשם הרדב"ז סי' קמ"א שאם התפללו עשרה כ"א ביחיד (ולאו דוקא כל אחד בפני עצמו אלא שלא נצטרפו רק מקצת התפללו לבד ומקצת לבד) פרח מנייהו קדיש וקדושה ואע"ג שנתחברו עשרה יחד אינם יכולים לחזור ולהתפלל ואם התפללו הוי ברכה לבטלה רק היכא דאיכא מי שלא התפלל יתפלל הוא והם עונים אמן אחריו כו' המג"א הביאו בקצרה בסי' ס"ט וע"ש מ"ש דאי ליכא עשרה שלא התפללו לא יתפלל ש"ץ בלחש כו' ועיין בעטרת זקנים שם בשם הגאון מוה' יושע ז"ל:

מעוברת. עבה"ט וכמ"ש הש"י כ"כ במעיל צדקה סי' כ"א ובקרבן העדה ר"פ קמא דמגילה שם הוכיח דאם נולד בשנה פשוטה אינו נעשה בר מצוה עד אדר שני והוא כדברי הרמ"א ופר"ח כאן שחולק על מהר"ש הלוי ועיין בשו"ת בית אפרים חלק אה"ע סי' נ"ט ועיין בלבוש ובא"ר סי' תרפ"ה וביד אפרים סי' תקס"ה וכתב בתשובת ב"ח סי' קע"ה שאם נולד בר"ח והיתה חסרה ועכשיו השנה שלימה לית לן בה. וכתב הא"ר דאם בשנה שנולד היה כסליו חסר ולא היה ראש חודש טבת רק יום אחד ועכשיו כסליו מלא ויש ב' ימים ראש חודש מ"מ נעשה ב"מ ביום ראשון דר"ח טבת והא"ר כתב דלפי מ"ש המג"א דיום א' דר"ח נחשב יום שלשים דחודש העבר י"ל דלא נעשה ב"מ עד יום ב' דר"ח ויש לחלק קצת ועיין באה"ע סי' קכ"ו ועיין ביו"ד סי" ס"ה בט"ז ובכנה"ג שם:

פנימית. עבה"ט ועיין בר"י כתב בשם מלכי בקודש מי שביתו אחורי בה"כ וביניה' חלון קטן ששומע משם כל מה שאומרי' המתפלל לשם חשיב כמתפלל עם הצבור: (בש"ע סעיף י"ח וקצתן בעזרה אין מצטרפין) . וכתב הר"ש בן הרשב"ץ סי' ל"ז אפי' רואין זא"ז, ובמח"ב כ' דהרשב"א סי' צ"ו לא כ"כ אך הרשב"א כתב רק בדרך אפשר: בית עבה"ט. וכ' בשיורי כנה"ג עליות שאינם סגורות בכותל גמור אלא כלונסאות גבוהות עשרה ולמטה יש חצר גדולה שפונים אליו עליות ורואין זא"ז אין מצטרפין והביאו הא"ר ובמטה יוסף ח"ב סי' י"ג כתב דמצטרפין וכן עמא דבר ובמלכי בקודש דחה דבריו ובמח"ב משמע דמסכים ג"כ להשכנה"ג וכתב שכ"כ בשו"ת זרע אמת ע"ש ומ"מ כתב שאם שעומדים שם בעליות או בעזרת נשים אינו בנקל לירד למטה לבה"כ ומשתדלי' להראות להם פניהם מלמעלה יש לסמוך להקל. וכתב עור במח"ב בלאזירט"ו (ר"ל מקום ששומרים מפני עיפוש אויר ר"ל שקורין קאנטרמץ) שיש שם ב' כתות ששה בבית אחד וד' בבית אחר ואין יכולים ליגע זה בזה נסתפק חכם אחד אם הד' יכולים להיות לפני פתח הבית ויצטרפו לעשרה כיון שרואין זא"ז וכתב כיון דאלו אין רשאים ליכנס לפנים והשומר עמם בשדה לפני הפתח וגם אשר בבית לא יוכלו לצאת חוץ כי המקום צר מבחוץ וגם מעבור לרבים ואלו הד' משתדלים לבא אל הפתח ומראים להם פניהם ה"ל כמראה פנים דרך חלון דמצטרף וכ"ש הוא כיון דא"א בשום פנים להיות יחד וק"ו הוא מדינא דלעיל לסמוך על הפוסקים שלא יתבטלו ארבעים יום מלומר קדיש וקדושה ע"ש:

עכו"ם עבה"ט. ובמח"ב כתב שבבית דוד חולק וכתב דהיינו שאינו בן ברית ואין חילוק בין איש לאשה ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/נו הקדיש עבה"ט. וכ' בבר"י בשם מהר"י מולכו בתשובות כת"י כשם שאסור לעבור נגד המתפלל כך אסור לעבור ננד האומר קדיש: לברך. עבה"ט. ועיין ברכי יוסף דלפי מ"ש המג"א אין להפסיק לא בין שמיה לרבא ולא בין רבא למברך יש לגרוס ולא יפסיק בין שמיה רבא מברך וה"ג בל"ח. אך בד"מ לא הזכיר כ"א בין רבא למברך ע"ש ומ"ש הבה"ט מן כל ברכתא ובימים שכופלים בקדישים לעילא ולעילא א"ל מן רק מכל כדי שלא יהיה רק כ"ח תיבות ע"ש ולזה רמזו העונה אמן בכל כחו ומ"ש שאינו בכוונות לו' עלמיא בלא ו' המעיין שם ימצא שכן הוא וגם בש"ץ כ"כ לו' עלמיא בלא ו' ועיין בב"י שזה היה דעת מהר"י אבוהב: קדיש עבה"ט. וכתב בר"י בשם מהר"י מולכו כשמתפללין בעזרת בה"כ בב' וג' מקומות ובעוד שזה אומר בחייכון זה אומר יתגדל וכיוצא וא"א לענות ב' וג' קדישים יענה על הראשון דוקא ע"ש. ויש למחות ביד הנוהגין לו' הקדיש עם הש"ץ בשעה שהוא מנגן וז"ל הרא"ש בתשובה כלל ד' סי' י"ט דבר פשוט הוא שא"ל קדיש עם החזן ע"ש והביאו בש"ץ: עבה"ט ומ"ש דבקדיש ערבית של שבת יש לעמוד עיין בש"ץ שכתב שמהרח"ו בסידורו כתב דיש לקום בקדיש ברכו דערבית של שבת (ור"ל אותן הנוהגין לו' קדיש קודם ברכו של קבלת שבת) (ודלא כמשמעות הבה"ט דמשמע דעל הקדיש שאחר תפלת ערבית קאמר דז"א דזה דינו כשאר קדישים) ועיין בפע"ח בהגהות מהר"י צמח שלפי שהקדיש אחר קבלת שבת כשהוא עומד צריך להיות נשאר מעומד (ולפי מ"ש הש"ץ לאו מה"ט אתינן עלה) ששם קבלת הרוח ע"ש לכן בופרוס עלינו ששם קבלת הנשמה של שבת ע"ש ואפשר שר"ל שגם הקדיש של אחר ופרוס יהיה בעמידה משום זה: כח. עבה"ט. ובבר"י כתב בשם מז"ה שכתב בשם צרור החיים שכתב יש בני אדם שאומרים ועתה יגדל כו' ושמעתי ממורי הרשב"א ששמע ממורינו הרמב"ן שלא אמר שום ענין אבל היה נוהג לו' זכור רחמיך ה' כו' לפי שאמרו בברכות בשעה שאומרים איש"ר כו' ע"ש ונראה דגם פסוק זה אין לו' כשעומד במקום שאין רשאי להפסיק: יתברך. עבה"ט. ע"ש בכוונות דאם מסיים העונה עד בעלמא קודם הש"ץ צריך לענות אמן אחר שמיה דקודשא בריך הוא ע"ש ומזה מבואר שצ"ל בריך הוא מחובר אל תיבות דקודשא ודלא כמ"ש הד"מ בשם א"ז שהביאו המג"א וכ"כ בהג"ה אלא ההפסק קצת כמו אתנחתא הוא אחר תיבת בריך הוא ושוב מתחיל לעילא כו' כלומר שיתברך וישתבח שמו של הקב"ה לעילא כו' ועיין לקמן ס"ו דבמקום שאין רשאי להפסיק לא יאמר רק יתברך ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/נז ועונים עבה"ט. וכתב בש"צ בשם מהרנ"ש ז"ל שלא להפך פניו ממזרח עד שיסיים לו' ברוך כו' וסי' לדבר מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי ע"ש:

מאריך. עבה"ט וכתב בס' חסידים האומר בלחש ברכת התורה וברכו גוזל את המצות כו' ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/נח שעות. עבה"ט ועיין בשאגת ארי' סי' ה' שהאריך בחריפתו והעלה ג"כ דעד שלש שעות היינו ועד בכלל שהוא עד סוף ג' שעות והיינו שעות זמניות שהוא רביע היום ואין חילוק בין ימות הקיץ שהיום ארוך או ימות החורף שהיום קצר חשבינן היום לי"ב שעות והלילה לי"ב וחלק רביע מהיום הוא ג' שעות של זמן ק"ש. וצבור המאחרים בקיץ מלקרות ק"ש אם קראו קודם כלות ג' שעות דהיינו קודם שעבר רביע היום יוצאין ידי חובת ק"ש ע"ש. ועיין בשו"ת נ"ב סי' ג' שאין לאחר הקריאה לבה"כ בשביל הזקנים המאחרים לבא ויצטרכו להתפלל ביחיד כיון שעי"ז יעבור זמן ק"ש ואין אומרים לאדם חטא כו' ע"ש:

בערבית עבה"ט. מ"ש להקשות על המ"ל ע"ש שהם מדברי הרב המגיד שם ואין כוונתו להקשות על הי"א דיש לו תשלומין רק אדרבה קשיא ליה על המ"ד אין לו תשלומין כיון דהתם ביטל ק"ש ותפלת בחדא מחתא מחתינהו וכיון דמוקמינן בתפלה דוקא במזיד ה"ל מעוות לא יוכל לתקן גם ביטל ק"ש דוקא בכה"ג הוא וקיצר בלשונו וכתב כאמור לעיל דהיינו על מה שהעתיק שם במ"ל לפני זה דברי הש"ס דבביטל במזיד מוקי לה ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/נט אור עבה"ט. ועיין בעטרת זקנים שלא לו' ומלך עולם רק מלך עולם כו' ובאבודרהם כ' ומלך עולם. וכן הוא במקרא בירמיה וכתב בש"ץ שמכאן מוכח כמ"ש בלחם רב סי' א' דדוקא בתפלה צריך לדבר בלשון ברור אבל בתוארי הש"י א"צ לכך ודי שנ' התוארים כמו שכתובים בתורה ע"ש והבה"ט כתב בדברי הלחם רב לענין מלת קוניהם שכ"כ האר"י כו' וא"כ גם בזה אין להקפיד ויש לו' ומלך עולם וע"ש בלחם רב כי רצון קוניהם בא בלשון רבים לתפארת כמו אלקים קדושים שכן לשון המקרא. ונ"ל שא"צ לזה כי הרבוי הוא על הנקנים וע"ד שאמר הכתוב לאדוניהם למלך מצרים ע"ש:

רם עבה"ט. שמג"א כ' דוקא מיושב וכ"כ בס' הכוונות ומ"ש ובנעימה קדושה בחול"ם כ' בש"ץ שבס' הכוונות מכת"י מהרח"ו קדושה בשורק וקאי אכולם כאחד כו' וכן בספרים ישינים ובשירי כנה"ג כתב בחול"ם שכן הוא בס' היכלות כו' ע"ש. וכתב בש"ץ שצ"ל לעומת השרפים לעומתם משבחים כמ"ש הרב זלה"ה. וכ' עוד שמעתי מדקדקים כשאומר בתפלה בעל מלחמות צריך להדגיש העי"ן היטב שלא יהא כקורא בל ח"ו כו'. ובתיבות מהרה שלא יהא כקורא באל"ף והוא לשון מהרח"ו. וכן בפסוק ישא ברכה מאת ה' ירחיב קריאת האל"ף היטב שלא יובן ח"ו מ"ת. וכתב בלבוש הטעם שבצבור עונין בקול רם קדושה זו שיאמרו הצבור ביחד דוגמת המלאכים ע"ש ודוקא בצבור אבל ביחיד מבואר בסי' קל"ב שאומר בלחש כ"כ בא"ר ע"ש ושם כתבתי בשם ש"צ לענין קדושה דסדרא שביחיד אין קפידא אם אומר בקול רם ע"ש וה"ה כאן:

ס"א עבה"ט. ועיין בר"י דמבואר בב"י שגם אחר יוצר המאורות אין לענות אמן רק יסיים עם הש"ץ ודלא כיש נוהגין לענות אמן אחר יוצר המאורות ולא אחר הבוחר ע"ש. ובאמת כן משמע מלשון הב"י. אך מפשיטות לשון הש"ע משמע דדוקא אחר הבוחר כיון שהוא סמוך לק"ש הוי כמפסיק בין הברכה לדבר שמברך עליו וצ"ע. ומבואר בב"י שאם סיים קודם הש"ץ עונה אמן אלא שאין לו למהר לסיים קודם אלא יסיים בשוה ואז לא יענה אמן דהוי כעונה אחר ברכותיו ועיין לקמן סי' פ"א בד"מ שבאמן יכוין אל מלך נאמן. ומ"מ בהשלמת הג' תיבות יסמוך על מה ששומע מפי הש"ץ כשחוזר ה' אלקיכם אמת. אבל ביחיד יש לו לו' אל מלך נאמן כיון שבזוהר קורא לו מעוות כו' ע"ש. ושל"ה כ' שנראה בעיניו מנהג הספרדים שלא יענה אמן ויסיים עם הש"ץ כדי שלא להפסיק בין אהבה לקבלת עול מלכות שמים. ולכן בין בשחרית ובין בערבית מסיים באהבה ושוב אחר הפסוק של ק"ש חוזר ומתחיל ואהבת ע"ש. ומ"מ אם סיים קודם הש"ץ יש לענות אמן ויכוין אל מלך נאמן כמ"ש בסי' ס"א ועיין בפרח שושן כלל א' סי' ט"ו הטעם דלא יענה אמן אע"ג דמותר להפסיק מפני יראה וכבוד כמ"ש בטור סי' ס"ו כיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשבח אחר וע"ש שכתב במי שצריך להניח טלית ותפילין והוא אחר ברוך שאמר לכתחלה יסמוך קצת פסוקי דזמרה ויניחם בין מזמור למזמור ובדיעבד אם הניחם כין כ"ש לפסד"ז לא הפסיד הברכה ע"ש ועיין לעיל סי' נ"ג בבה"ט ס"ק ג' בשם גו"ר ומ"ש שם ולקמן סי' ס"ו:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ס הברכות עבה"ט. והנוהגין ע"פ האר"י ז"ל אומרים אהבת עולם כמ"ש המחבר רק בשבת י"ל אהבה רבה כמבואר בס' פע"ח. וכתב בש"ץ קבלתי בשם מהר"ם ווילנא ז"ל שביום הכפורים י"ל אהבה רבה ודברים של טעם הם למביני מדע כו' וע"ש שכתב שבכתב יד מהרח"ו מצאתי שצ"ל ליראה ולאהבה את שמך ע"ש: וכן הלכה עבה"ט. וכ"כ הפר"ח סי' תפ"ט וע' בברכי יוסף שם:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/סא בכוונה עבה"ט. ובמ"ב כתב שבזוהר חדש מפליג בעונש מי שאינו מכווין דפרשה ראשונה מ"ב תיבות כו' ע"ש ואת צנועים חכמה: אלקיכם אמת. עבה"ט ובבר"י כתב דהב"ח ופר"ח הסכימו להירושלמי שאם קורא ביחיד שרי ליה למכפל ה' אלקיכם ושמעתי שכ"כ מהרח"ו זצ"ל דנהג כן רבינו האר"י ז"ל וכן חילק הראב"ד בענין הבקשות והזכרות שבחיו יתברך והביאו בשל ע"ש. ומ"מ אמת לחודי' לא יכפול כמ"ש לקמן ס"ק ג' ע"ש שהד"מ כ"כ בשם רי"ו. ועיין בשו"ת מים רבים חלק א"ח סי' א' דש"ץ שאומר מלת אמת בקול רם וחוזר ואומר ה' אלקיכם אמת להשלים רמ"ח תיבות לאו שפיר עביד רק יאמר מלת אמת בפעם ראשון בלחש ואח"כ יחזור ויאמר הג' תיבות בקול רם ודוקא הש"ץ אבל הצבור לא יחזרו כלל ע"ש וכתב בסדר היום מי שלא השלים ק"ש וכבר הקדים הש"ץ וסיים יותר טוב שיעמוד במקום שהוא וישתוק וישמע לש"ץ כשחוזר ה' אלקיכם אמת ואח"כ יגמור הק"ש ויועיל לו כיון שהוא עומד בתוך ק"ש וזה עדיף טפי מלכוון בט"ו וו"ין ע"ש ובש"צ כתב בשם מטה יהודה שכתב שמה שמכוון לשמוע מהש"ץ באמצע ק"ש לא הו"ל כקורא למפרע רק לענין שיצא ידי חובתו אבל לא לענין דחשיב הפסק ומה ששומע מפי הש"ץ לא הוי כקורא בעצמו. אלא יוצא י"ח מה שמוטל עליו בחיוב להשלים רמ"ח תיבות והוא קורא ק"ש כסדרו וכ"כ במאמר מרדכי ע"ש:

ידיהם עבה"ט. ומ"ש בש"ע על פניהם ר"ל על העינים וכ"כ בפע"ח יסגור עיניו בידו הימנית כו'. ואפשר שתיבות על פניהם צ"ל על העינים אך בטור לא משמע כן. ועיין בא"ר בשם מהרי"ל שהניח ידיו על עיניו כו'. וכן בלשון הגמרא גבי רבי ועיין בטור:

בדלי"ת. עבה"ט בש"צ ובשם ספר שתי ידות האריך בזה שאין לקרותה בדגש דמשמע די כמו די מחסורו אלא רפוי' כו'. ובדגש נשמע אחדי אז אשמח כמו ויחד יתרו ולא קיים מצות יחוד השם. וגם מ"ש שלא יאריך באלף כי הוא בסגול שהיא תנועה קטנה ולא יחטוף בחי"ת שהיא בקמץ לא ימהר בקריאתה שהוא ת"ג ע"ש:

בשבמל"ו עבה"ט. ועיין לק' סימן ס"ו לענין הפסק. ובמח"ב כתב בשם הרמ"ע שאין להפסיק באמצע שמע ולא באמצע בשכמל"ו כלל אבל בין ב' פסוקים אלו דינו כבאמצע הפרק ע"ש: בכל לבבך עבה"ט ועיין בש"ץ בשם ספר שתי ידות שכדי לסמוך התיבות שבמקף יש לעמוד קצת במלת הקודמ' כגון ונתתי מטר ארצכם צריך לעמוד קצת במלת ונתתי ואז יקל עליו לקרות מטר ארצכם במקף. וכתבתי זה לפי שראיתי הרבה אנשים שלא ידעו זה ולא למדו מרבותיהם כאשר קבלתיהו אני כו'. ולהר"מ ניגרין כתב שמ"כ להפסיק בין אף לה'. ונראה הטעם שלא יהיה נראה כאומר שהשם הוא אף כו'. ואני אומר שאין לשמוע לאלו הבודים הפסקות מלבם. ואדרבה צריך להזהר שלא יפסיק בין אף לה' כלל שיש מקף כו' ואפשר שכוונת המ"כ רק להזהר שיחתוך מלת אף היטיב שלא יהיה כקורא אפדני ע"ש ואפשר שהטעם של ההפסק קצת שלא יהא נראה כאומר שאף ה' יחרה ר"ל גם ה' יחרה ע"ז מלבד אחר כיון שע"כ יש להפסיק קצת בין מלת וחרה לאף דלא לשתמע וחרף ולכן אין להסמיכו כ"כ אל מלת ה'. ומ"מ לא יהיה הפסק ניכר כ"כ כמו שכתבתי לענין בכל לבבך:

בכך עבה"ט ועיין בשם ספר שתי ידות שכתב שברוב הקהילות נוהגין לקרות בטעמים אך אין מפסיקין בסוף פסוק כמו שעושה הקורא בתורה. ואדרבה יותר צריך להפסיק בס"פ מבשום טעם ובן ראוי להזהר בטעם טרחא והבלתי זהיר בה כשיגיע אל כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות מחרף. ובסוף פ' ציצית אני ה' אלקיכם אמת יש במלת אני טרחא והנני מבאר למה אמר דהע"ה אנא ה' כי אני עבדך בו' והנה באומרו אני עבדך אינו משולל שלא יהא גם איש אחר עבדו רק אני עבדך וכבר נמצאו אחרי' ג"כ עבדיו וכן ולי אני עבדך כו' ולשלמה עבדך לא קרא ולכן אם אתה אומר אני ה' אלקיכם בלא טרחא משמע אני ה' אלקיכם ואפשר שגם אחר יהיה אלקיכם. אבל כשאתה קורא אני בטעם טרחא אז משמע אני ולא אחר כו'. ואינו רחוק בעיני שלכתחלה סיים הקב"ה פרשה זו כך כדי לרמוז היחוד בסוף ק"ש ונמצא המסיים מסיים במה שמתחיל עכ"ל ע"ש. וע"ש עוד בשם ספר שתי ידות שכתב בשם מהר"מ דאיתא בזוהר רבי פלוני מצא מת ובדק בפיו ובחוטמו ובעיניו ולא מצאם בו ואמר בודאי לא נזהר בדבקים שבאמת ויציב עכ"ל:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/סב לשון עבה"ט ועיין לעיל סי' נו"ן ס"ק ב' במג"א ויד אפרים שם ועיין לקמן ס"ס ק"א לענין תפלה בכל לשון ומ"ש ביד אפרים שם: יצא עבה"ט. ועיין שאגת אריה סי' ז' שהאריך במדבר ואינו שומע דחייב בק"ש ובכל המצות התלוין בדבור פה ואעפ"י שאינו יכול להשמיע לאזנו לית לן בה ואם שומע ואינו מדבר ג"כ יצא ע"י הרהור הלב ואינו זה דומה אל דבר הראוי לבילה ע"ש: כן עבה"ט: ועיין לעיל בשערי תשובה סי' ד' ס"ק כ"ח מ"ש בדין זה בשם הבר"י:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/סג לעמוד עבה"ט. ועיין שו"ת שבות יעקב ח"א ישוב על מה שהקשו על דברי הר' מנוח שהביא הכ"מ דאם חולה ובעל בשר יכולים לישב מלקמן סי' ע"נ שקורא בהחזר' פנים ע"ש ושם מבואר ג"כ מה דקשה בפי' מלת פרקדן ע"ש:

ראשון עבה"ט ועיין בית יעקב סי' ע"א דבקרון אף שמנהיג בעצמו א"צ לעמוד וברכוב אף שאחר מנהיג הבהמה תריל לעמוד ע"ש: ובא"ר כתב דהכי מסתבר ע"כ:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/סד

וכתבתם עבה"ט ועיין בש"צ בשם מאמר מרדכי דבקורא והצבור עומד בוכתבתם השני' מלפניו או מאחריו יאמר וכתבתם שבשני' וכן לאידך גיסא אם התחיל למען ירבו והצבור עומד בוכתכתם הראשונ' דמוכח' מלתא שטעה ולאו סרכי' נקט ואזיל ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/סו

הפסוק עבה"ט. אך דוקא כשעומד במקום שאינו רשאי להפסיק בביטול בעלמא הא לא"ה שואל בשלום חבירו ואפילו בבה"כ: טלית. עבה"ט ועיין לעיל סי' מ"ם בשערי תשובה מ"ש בזה: הפסוק עבה"ט. שכתב בשם מג"א בשמע קול רעמים יפסיק ויברך ובבכור שור כ' דהרא"ש אינו חולק מטעם ק"ו דק"ו פריכא הוא כמ"ש האוסרים דכיון שעוסק בשבחו של הקב"ה אין להפסיק בשבח אחר. וכן משמע בהג"ה שכתב לאמן דהאל הקדוש משמע לשאר אמן לא וברכת תפילין שאני דשייך לק"ש שהתפילין חובה לק"ש עכ"ד בקצרה וגם בא"ר פקפק על מג"א. ועיין בשו"ת נ"ב סי' מ"א הביא דברי המג"א לענין קידוש הלבנה באמצע מגילה והביא דברי אא"ז הבכ"ש שחולק על מג"א ולא כתב הכרע ביניהם:

מפסיק. עבה"ט ועיין בשערי אפרים שער א' ובפתחי שערים שם מ"ש בזה:

ישראל עבה"ט. ועיין בבכ"ש בחידושי פסחים דף קי"ז כתב לתרץ קושי' זו דהט"ז בטוב טעם ועיין בדגול מרבבה שכתב ג"כ לתרץ ע"ש ומ"מ מפני קושיא זו נהגו אנשי מעשה לומר גם במערבית גאל ישראל: אמן. עבה"ט וכתבו בשם תלמידי האר"י ז"ל כשיאמר עוזר דלים ישים בלבו שהוא עני ומבקש על פתח (עיין לקמן בש"ע סי' צ"ח יתפלל דרך תחנונים כרש כו') ואפי' הוא עשיר גדול ישים בדעתו כי הוא עני מתורה ומצות כי הוא העניות האמיתי ועוד יחשוב בעניותו בקבר ועי"כ תעלה תפלתו עם תפלת העניים כו' ע"ש וכשמגיע לתהלות לאל עליון צריך לעמוד. ועיין בבית יעקב סי' ט"ז שאסור להפסיק בין גאולה לתפלה בעניית אמן דקדיש וקדושה אפי' להיות שומע כעונה ועיין בש"צ מי שהגיע לשירה חדשה וש"ץ קרוב למודים אין להמתין ויראה שכשיגיע הש"ץ יתחיל הוא בתפלה וישיח עם הש"ץ באמירתו ברוך אתה ע"ש:

עליהם עבה"ט. ובש"ץ העלה דכדי לענות קדיש וקדושה יש להמתין בשירה חדשה ואם שכח והתחיל כל שלא סיים ברוך אתה ה' יכול לענות. גם כתב דבשבת יכול לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה. ואם נזדמן לו טלית בין גאולה לתפלה וכן אם שמע קול רעמים בשבת בין גאולה לתפלה יבול לברך ברכת רעמים. ועיין לקמן סי' קי"א שמבואר דדוקא בשבת יש להקל קצת בענין סמיכות גאולה לתפלה אבל ביו"ט לא ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/סז ולאחריה. עבה"ט ועיין בפר"ח שכתב שגם פ' והיה א"ש מדאורייתא ובשאגת אריה סי' ב' השיג עליו והעלה דפ' והיה א"ש אין לה עיקר מה"ת ואין קריאתה אלא מד"ס אבל פ' שמע כולה הוא מה"ת ולא סגי בפסוק ראשון לבד ע"ש ומ"מ נראה מדבריו דבספק חוזר וקורא גם פ' והיה א"ש אע"פ שהיא מדרבנן דממ"נ אם ברי לו שקרא פ' ראשונה דאוריי' כיון שהתחיל להתעסק בק"ש יש לו לתקן אפי' דרבנן מספיקא. ואם מסופק נמי מפרשה ראשונה צריך לקרות מספק פ' ראשונה כו' ע"ש ובסי' ג' וכתבתי מזה לעיל סי' נ"ח ע"ש. וע"ש סי' י' שהזכרה של י"מ של יום שזמנה כל היום אם לא הזכיר כל היום ונזכר בין השמשות חייב להזכיר כיון דבהש"מ ספק יום הוא ספיקא דאורייתא לחומרא. וזמן יציאת מצרים של לילה זמנה כל הלילה מצאת הכוכבים עד ע"ה ותו לא. אע"ג דזמן ק"ש של ערבית נמשך עד הנץ ואם הזכיר קודם צאת הכוכבים אפי' בין השמשות ספיקא הוא ומדאורייתא וצריך לחזור ולהזכיר מצה"כ ואילך. וע"ש בסי' י"א שהביא שם דברי המג"א בהא דספק אם אמר אמת ויציב מה שהביא מדברי התוס' והשיג עליו באורך והעלה דספק אם אמר ק"ש וברכותיה או לא אומר כיון דמחמת ספק ק"ש צריך לומר חוזר ואומר הברכות ג"כ ואין חילוק בין של שחרית לשל ערבית והיכא שברי לו שאמר שמע והיה א"ש ומסופק בויאמר אמת ויציב אז בשחרית חוזר ואומר פ' ויאמר. ואמת ויציב א"צ לומר מספיקא. ובערבית חוזר ואומר אמת ואמונה וא"צ לחזור ולקרות פ' ציצית מספק ואם ברי לו שקרא כל הג' פרשיות ואינו מסופק אלא באו"י שחרית וא"ו ערבית תרווייהו חד דינא שא"צ לחזור ולומר מספק ע"ש. ומ"ש בבה"ט בשם תשובת בית יעקב דאפי' כשידוע שהרהר בלבו אמת ויציב א"ח מספק עיין בשאגת ארי' סי' י"ג שהאריך להוכיח מהש"ס דאינו יוצא י"ח זכירת מצרים בהרהור וע"ש שהביא דברי הרמב"ן על התורה ע"פ זכור אשר עשה ה' אלקיך למרים שהוא אזהרות לשון הרע כו' וזכירה זו מ"ע כמו זכירת שבת ושל עמלק ומייתי שם מדברי הספרי שהוא בפה דוקא והעולם אין נזהרים בזה. ועיין לעיל סימן סמך ס"ק א':

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/סח דמי עבה"ט. עיין פר"ח שמתיר שלא לומר וללמוד אז ע"י הרהור ובבר"י כתב דבפיוטי הקליר וכיוצא אין לעשות כן. אך בפיוטים מאחרונים המשוררים ומהרהר עצמו בד"ת אריך למעבד הכי: מהצבור עב"הט ובש"ץ כתב שראה בירושלים תוב"ב ספר הכוונת מכת"י מהר"ש וויטל בן מהרה"ו זלה"ה שכתב על דברי אביו שכתב מורי לא היה אומר כו' וז"ל אמר שמואל אע"פ שכ' זה אבי מארי ז"ל ראיתיו כשהיה ש"ץ בקהל בימים נוראים היה אומר כל הווידוי' וכל הפיוטים עכ"ל וישמע חכם וממנו יקח חכמה ומוסר השכל עכ"ל הש"צ שמנה שם דברים שיש בהם משום יוהרא ושאין בהם ע"ש ועיין בשו"ת מהר"י בן מגאש ז"ל סי' מ"ז כתב שאם החזן מחזיר ענין הברכה קודם שתבא הברכה עליו מותר והוא מנהג פשוט לכל העולם וכן דעת הרב ז"ל בזה (ר"ל רבינו הרי"ף) עכ"ל ובר"י סי' קי"ב קיה' בזה מדברי הרמב"ם בתשובה המכונה פאר הדור סי' ס"ד וסי' קכ"ט שאוסר בברכות ק"ש ע"ש ובמ"ש התוס' שר"א הקליר הוא ראב"ש עיין במע"מ ובזכרון יוסף סי' י"ג י"ד ובשו"ת נ"ב מהדורא תנינא שהאריכו הרבה בזה ובמח"ב הביא תשוב' ר"ת המבואות בשבלי לקט בכת"י וכתב שהיא עמוקה ורחבה ושם הרגיש מהרר"ץ בנקיון כפות דסוכת ועוד פיוט אחות אשר לכך כספתה וכתב בישוב הדברים ובמח"ב האריך ובסוף דבריו כתב תא חזי כמה נפיש חילייהו דבחכמתם עדיפו מנביא דרבינו האר"י ז"ל גילה שהפייטן היו בו ניצוץ מנשמת ר"א ב"ש כמ"ש מור וקציעה וכנף רננים ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/סט ברוך ה' ועיין במג"א בריש הסימן מתשובת הרמ"ע ומ"ש ע"ז ביד אפרים והבה"ט השמיט ולא ידעתי למה: שמע עב"הט ועיין לעיל סימן נ"ה בשערי תשובה ס"ק ט' ומ"ש בעטרת זקנים כאן בזה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ע מק"ש עבה"ט מ"ש בשם המג"א דבא"ו נשים חייבות אך בשאגת ארי' סימן י"ג כתב וז"ל יש לתמוה על הני נשי דידן שהרבה נשים שאין קורין ק"ש וברכותיה מפני שהם פטורין ואין נזהרין להזכיר י"מ אבל אומר אני דעל כיוצא בזה אמרו הנח לישראל כו' דודאי נשים פטורות דהו"ל מ"ע שהז"ג אע"ג דנוהגת ביום ובלילה מ"מ הזכרה דיום היא מצוה בפ"ע ואם לא הזכיר ביום א"צ להזכיר הזכרה זו בלילה ומה שמזכיר בלילה הוא מצוה בפ"ע כו' ע"ש ומ"ש על דברי המג"א סי' נ"ח במה שהקשה על הכ"מ ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/עא

ומתפלה עבה"ט ומיד כשמשליכים כו' ונראה דבמקום שיש חבורה קדושה ונמסר לכתפים הרי פסק ממנו דין אנינות כמבואר ביו"ד סי' שמ"א דמותר לאכול בשר ולשתות יין וא"כ פשיטא דג"כ יברך ויתפלל אע"פ שעדיין לא התחיל האבילות עד שיחזרו ויאמרו שנקבר כמבואר בסימן שע"ו. מ"מ כיון שעכ"פ דין אנינות אין כאן שפיר חל עליו חובת ק"ש ותפלה. ושוב מצאתי שכ"כ בבר"י והביא ראיה ממהריק"ש וכתב שכ"כ מוהר"י עייאש ושם כתב ג"כ דאע"ג דלא התחיל האבילות עד גמר קבורה ולעיר אחר עד שיחזרו פניהם כו' מ"מ אנינות קילא מאבילות ומיהו אם הולך עם המת בספינה או בעגלה יש לו דין אנינות וע"ש דמה"ט סגי עד שמתחילין להשליך כו' (והיינו כשלא נמסר לכתפים) אנינות קילא ע"ש: ועיין בא"ר שעד חצי שעה אחר חצות מותר בתפלה. ועיין ביו"ד סי' שמ"א דאם עבר הזמן אין להשלים התפלה: ובמח"ב בשם זרע אמת כתב שדעתו להלכה ולמעשה דכשחוזר האבל מב"ע אחר שליש היום לא יאמר אפי' תפלת י"ח רק ראוי שיקרא ק"ש לבד בלא ברכות לקבל עליו עול מלכות שמים כו'. ועיין בשו"ת דבר מצוה ח"ג סי' י"ג שיכול להתפלל אחר שליש היום כשמתפלל שלא בזמנה. וגם דעתו דהני ג' ברכות שלא עשני כו' וברכת התורה מוטל על האדם כל היום ולכן אחר קבור' בכל עת שיהיה חייב לאומרם כ"כ הש"ץ בשמו:

ערב. עבה"ט ועיין ש"י סי' ח' דמ"ש ואף אם נימא דקאי גם על קריאת שמע לאו על הב"י קאי רק על הש"ע ע"ש. ועיין ביד אלי' סי' ט"ז דאם סמוך לשבת ואין זמן לקוברו חייב במנחה דע"ש שהרי הטעם כדי שיתעסק והא לא אפשר ע"ש. וכתכ בשירי כנה"ג יו"ד סי' שמ"א בש"ץ שמת לו מת בשבת והוא אונן לא גרע מאבל בחול כו' ה"נ אונן בשבת אם אין שם מי שיתפלל יכול האבל להתפלל ולהוצי' הרבים ידי חובתם. ואם יש שם אחר אינו יכול ע"ש ואנן נהגינן באבל בחול מתפלל אפי' בדאיכ' אחר והיינו כשמצוו' להתפלל על אביו ואמו. ולכן באונן בשבת לא יתפלל בדאיכא אחר. ועיין לקמן סי' קל"ג לענין קדיש קטן אונן בשבת ובמ"ש משבות יעקב בנעשה אונן פתאום. ועיין בש"צ בשם מוצל מאש ח"ב ומכתם לדוד שיש שדעתם שלא יסיים רק אותה ברכה אבל אין להתחיל ברכה אחרת. ובבר"י כאן האריך בזה וכתב בש"ץ שנראה שגם הוא דעתו שצריך להפסיק אלא שלא החליט ובש"ץ כתב השבט יהודה דעתו שצריך להפסיק ומשמע לי ג"כ שכן דעת המ"מ משום דאם יגמור איכא חשש ברכה לבטלה שב וא"ת עדיף ע"ש. ועיין בשבות יעקב ח"ב סי' קפ"ח לענין מת בר"ח אין מתפלל מוסף אם כבר עבר ז' שעות על היום ובבר"י ביו"ד סי' שמ"א חולק עליו ע"ש ויתבאר בהל' תפלה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/עד לבו עבה"ט. וקיצר המג"א ולא העתיק כ"צ מ"ש בדין היה יושב בתוך מגדל של עצים כו' ועיין ביד אפרים בביאור דברי המ"א ומ"ש בש"ע לחוץ בטלית על לבו עיין ביד אפרים ועיין בהגהת מיימוני שכ' שצריך שיתכס' כנגד לבו כו'. ועיין בא"ר בשם מלבושי יו"ט. ועיין במח"ב שכתב בשם קונטרס ישן שיכול לעסוק בתורה ולברך ברכה אף שלבו רואה את הערוה והמח"ב חולק עליו דאין חילוק בין קדושה בק"ש לשאר דברי קדושה: ועיין בפר"ח ובב"י סי' ר"ו ועיין לקמן גבי נשים בברכת הטבילה וע"ש במח"ב שהאריך בדין הירושלמי והמ"א ושם הביא דברי המאירי שסובר שבהוצאת ראשו חוץ לטלית א"צ לחוץ כנגד לבו. וכן הלובש טלית רחבה ואינו חגור אזור מותר וגדולי עולם הורו שאף זה צריך לחוץ על לבו. וכן הלובש טלית רחבה צריך לחגור אזור להדקו שלא יהיה לבו רואה את הערוה כו'. וע"ש שדעת הרא"ש כהוראת הגרולים לאיסור והכי נקטינן. ומ"ש בבה"ט דביד אהרן מגמגם בדין המג"א ובבר"י הסכים להמג"א דצואה בבית בצידו והוציא ראשו לא קרינן ביה מחניך קדוש דראשו שדינן בתר רובו כמ"ש רש"י בסוכה כו' ע"ש: ערות חבירו עבה"ט. והוא מדברי המג"א והדברים סתומים והב"ח כתב כגון ששניהם עומדים במים ולב א' אינו רואה ערות עצמו לפי שהוא מכוסה בבגד אלא שלבו רואה ערות חבירו שאינו מכוסה אסור אף שאינו חוץ למים דמ"מ לב רואה:

כיסוי עבה"ט מ"ש בשם פר"ח ומבואר בב"י וש"ע סי' צ"א סעי ד' בבר"י האריך להביא מזבחים דף ק"ד וק"י ס"ג:

שרי עבה"ט ועיין פר"ח שחולק בזה וסובר שבמים צלולין ולבו רואה אסור ובבר"י כתב ליישב וסיים כפסק מור"ם ודעימיה והכי נקטינן: כהפסק. עבה"ט ועפר"ח מ"ש שיש לחוש דלמא משתלי כדאמרינן גבי שם כתוב על בשרו ובבר"י כתב ליישב ראייתו וכתב חילוק נכון דהתם כיון דבעי למעבד עובדא בנפשיה לפשוט ולטבול ועיל ושב איידי דטריד בעבידתי' חיישינן דמשתלי משא"כ בזה רוצה לקרות ק"ש ומחמת זה חובק ידיו לכסות או להפסיק ואינו עושה מעשה אחר כ"א הק"ש או הברכה שבשבילה הוא עושה כן אין חשש שישכח בין בברכה דהוי זמן מועט ובין בק"ש ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/עה

הרא"ש עבה"ט ועיין לקמן סימן ש"ב ובא"ר וברכ"י שם על שאילת יעבץ ח"א סי' ט' ובמח"ב הביא דברי שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ז' וסימן ח' ועיין ביד אפרים על דברי המג"א בזה ובשו"ת בית אפרים חלק אה"ע בסופו:

ממנה עבה"ט ועיין בי"ד סי' א' לענין ערום לא ישחוט מפני הברכה והפוסקים כתבו שם דאפי' הפיכת פנים לא מהני לאחר שיברך ויכוון להוציאו כיון שהוא צריך לצאת בברכתו ושומע כעונה וא"כ אסור לערום לכוון שאז תהי' שמיעתו כדיבור והדיבור אסור וע"ש בת"ש ס"ק ס"ט ויתברר בסי' פ"ה אי"ה וע"ש בת"ש ס"ק ע' שאפי' הולך במכנסים תחת כתנתו יש ליזהר אע"ג דמפסיק האבנט שלבו ראה ערותו דרך חיתוך המכנסים ולא דמי למחבק גופו בזרועותיו בסי' ע"ט ומשמע אפי' תחת בגדיו י"ל דזרועותיו דבר שבגובה (אפשר שצ"ל בגופו) והפסקה מעלייתא הוא משא"כ אבנט בעלמא וע"ש היכא דאפשר לא סגי אם מכוסה ממתנים ולמטה ולמעלה הוא ערום משום כבוד הברכה ע"ש ומכ"ש כאן בק"ש ותפלה שנאמר הכון כו' ופשוט:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/עו

הטבעת עבה"ט ועיין ביד אפרים שצ"ל וא"ל תקנה וע"ש ביאור הדברים: עבה עבה"ט ועיין בר"י אם הוא במבואות המטונפות וירד השלג עליהם ואין כאן ריח ועיין סימן כ"ח:

ולקרות עבה"ט ובבר"י כתב אם ישב בלילה במקום שהיה שם צואת חתול וכיוצא ונדבק בבגדו והתפלל בבה"כ ובשובו לביתו מצא שהטינוף דבוק בבגד א"צ לחזור ולקרות ולהתפלל דדמי לאין המקום ראוי להסתפק ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/פא לאכול עבה"ט ועפר"ח וכן הסכים מח"ב דלכתחלה כשאחר כיוצא בו יכול לאכול כזית ובדיעבד אם קרא א"צ לחזור כדעת רש"י ודעימיה: דגן עבה"ט ומ"ש על מג"א בשם בה"ט ישן כ"כ ג"כ בהגהת תוספות שבת ועיין בפנים מאירות ח"ב סימן קכ"ה שדעת המג"א דכיון דבמקומה נפיש זוהמא גם לאחרים אסור משום זוהמת הריח ע"ש ועיין במח"ב שכתב דז"א דודאי מיירי שאין ריח דאל"כ תיפוק ליה מפני הריח ומ"ש שם אינו במשמע. ועיין בשו"ת בית יהודה סי' ל"ה תינוק יושב על גרף ובגדיו משולשין למטה ואין נראה שום דבר מן הגרף קרינן ביה והיה מחנך כו' כיון דמכוסה ע"ש ושם בסי' ל"ט כתב דלענין ברכות דעלמא נסתפקו התוספו' לענין צואה ועיין לק' סימן קפ"ה לענין בהמ"ז לענין ערוה פשיטא דאסור כו' ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/פד ובישן עבה"ט. ועיין בשו"ת בית יהוד' סי' י' ועיין במח"ב בשם מור וקציעה לערער על המנהג שהנשים מברכות במקוה שרוחצות שם בבית הטבילה בחמין דאסורות אלא לברך קודם שתכניס ולא תפסיק בדבור ומח"ב כתב דכיון שעל הרוב יפסיקו בזמן כזה שאינו קצר סמכו על הט"ז דחשוב דיעבד ע"ש. עיין בפנים מאירו' ח"א סי' פ"ז שאם עשו שינוי מעשה בגופו של מרחץ ועקרו התנור וכיוצא ועשאוהו בית מותר לדור ולברך ולהניח בפתחו מזוזה ע"ש: אסור עבה"ט. ועיין בבכור שור בחידושי סנהדרין דף ס"ה שכתב בישוב דברי הב"ח והביא ראיה לדבריו ומסיק שהעיקר כדברי הב"ח וצריך ליזהר מלקר' אדם ששמו שלום בבית המרחץ ובבה"כ כ"א כפרושו בלשון לע"ז וע"ש מ"ש על דברי הש"ס דסוטה גבי שמשון ועיין מ"ש בשו"ת בית אפרים חלק אה"ע סי' פ"ו דף קס"ב ע"ב בביאור דברי התוס' שבת דף י' אהא דשם גופיה איקרי שלום ועל דברי הכ"מ ולח"מ על הרמב"ם שהשמיט הדין דאין שאילת שלום במרחץ ובדברי הנה"כ בי"ד סי' רפ"ה ע"ש ועיין בי"ד סי' רס"ו שלא לכתוב שלום שלם ובבר"י סי' פ"ה כתב דרובא דעלמא אין נזהרים וע"ש שהביא מחידושי הריטב"א שבת כת"י בשם התוספות דשלום משמות נמחקין ואין נזהרין לכותבו בשטרות של רשות וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ג' ובר"ן בחידושי שבת כת"י כתב משם רבינו יחיאל שאסור לכתוב שלום באגרת הרשות שמצוי לזרוק באשפות וכן אנו נוהגין שלא לכתוב שלום שלם עכ"ל ועיין בתשב"ץ ח"א סי' קע"ב ובשו"ת הרשב"ש סי' רס"ז והרשב"ש ח"ב סי' ר"ך ובשו"ת זקן אהרן סי' ע"ב וסי' קפ"ח:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/פה אסור עבה"ט ועיין במגילה דף כ"ח מימי לא הרהרתי כו' ובחידושי הרשב"א שם והיינו כדאמר בברכות דף כ"ד דלר"י כשהוא מהלך שרי מדינ' ועיין בא"ר ובשאלת יעב"ץ סי' י' ועיין לקמן ס"ק ה' ועיין בי"ד ס"ס רמ"ו שמותר ליכנס לבה"כ מתוך דבר הלכה שאינה פסוקה ועיין ברדב"ז סימן שמ"ב והביאו בבר"י וכתב בשם לחם יהוד' פ"ג דק"ש אסור להרהר תוך ד' אמות מאחורי בית הכסא וצדדיו ומלפניו כמלא עיניו ע"ש וכתב בשאלת יעב"ץ שאסור לעיין בבה"כ במשקלי השמות והפעלים של לשון הקודש שאין דרך להגיע לידיעה רק עפ"י הכתובים ויבא להרהר במקר' ע"ש סי' י' ובברכי יוסף למד מזה שאסור לסדר שם כתב מליצה בלשון תלמוד דודאי יבא להרהר קצת בסוגית התלמוד עיין שם:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/פו בש"ע מים סרוחים כו'. עיין בב"י מ"ש מרברי הרמב"ם בפי' המשנה והכנה"ג בתשובותיו סי' כ"ו כתב שאין הכרח עיין שם ובשיורי ברכה וכתב בתשובה הנ"ל גינה שממשיכין לה מים סרוחים ורעים והיא סמוכה לבה"כ אף אם קדמה בעל הגינה צריך להרחיק דהוי מילת' דאיסור' ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/פז

זכוכית עבה"ט. והפר"ח גם כן מחמיר דעביט של זכוכית כשל כלי חרס וראיה מהרמב"ם ובברכי יוסף כתב שאין ראיה ודעתו כן כפסק הש"ע ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/פח המנהג עבה"ט. דשאובים כשרים ועיין בל"ח ברכות דאפי' חמין כשרים לטבילה זו מדאמרינן אפשר במרחצאות ע"ש ועיין בשו"ת מאמר מרדכי סימן א' וסימן ב' שכתב דאין חציצה פוסלת בטבילה זו של בעלי קריין דהא ט' קבין מהני אף על פי שרגליו בארץ ואין המים מקדימין והראי' מסוף יומא משפשוף דקרי שפי' משום חציצה י"ל דההיא בתקנת טבילה אתמר ע"ש וכן המנהג שבטבילת אנשים אין מדקדקין וצ"ע:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/פט

היום עבה"ט. ועיין לעיל סי' א' בשם השבות יעקב ושלמי צבור שהחשבון של שעות זמניות הוא לפי ענין חצות היום שהחמה עומדת באמצע הרקיע אחר י"ב שעות הוא חצות לילה ולפי"ז הי' מקום לומר דאחר חשבון י"ב שעות מחצי היום הוא תחלת היום אף לענין ק"ש ותפלה אך באמת אינו כן ולענין זמן קריאת שמע ותפלה בתר תחלת היום ותחלת הלילה ממש אזלינן ע"ש:

י"ח עבה"ט ועיין לק' סי' רנ"א בשם סדר היום לענין צרכי שבת שאם לא ימצא אח"כ לקנות יקנה תחלה ואח"כ יתפלל ואם הצבור מתפללים לא יפרוש מהם ואין ליחיד להתחסד יותר מהם כי כל מה שהצבור עושים הקב"ה חפץ בו כו' ע"ש בסדה"י: ועיין בפר"ח כאן דמייתי מהא דאמרינן ביו"ט מאחרין לבא כו'. וגם מדאמרינן אסור לעשות חפצו משמע חפצי שמים מותר: מותר עבה"ט וכתב בשו"ת חינוך בית יהודה דמשקה שכר שקורין ביע"ר ודאי אסור ע"ש ועיין אשל אברהם בשם שבות יעקב שכ' דמי שעושה לרפואה מותר ע"ש וכה"ג כ' בבר"י דמ"ש על מהרח"ו שהיה אוכל באשמורת מיני תרגומא י"ל שהיה חולה כו' ע"ש ובמח"ב בשם שו"ת בית יהודה שמותר לשתות כוס יין ושמן מעורבין לרפואה וכ"כ באגרת הרמ"ז שמותר לשתות קודם התפלה הרקוק ושקויים לרפואה ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/צ

בשדה עבה"ט. ובספר בתי כהונה ח"א סי' ט' כתב דבמקום מוקף מחיצות אף שאינו מקורה שפיר דמי וכ' הבר"י שכן המנהג פשוט בתוככי ירו' עה"ק שהצבור מתפללין בבה"כ במקום שאינה מקורה ורבנן דמתיבת' מתפללין מנחה וערבית בחצירות בבתי מדרשות וכן הסכים בספר מזבח אדמה:

הצבור עבה"ט ומ"ש ואפי' יש הרבה חוטאים כו' בלשון הרמב"ם אין כתוב כן אלא ואפי' היה בהם חוטאים כו' ואא"ז מהרש"א בחידושי אגדות בכריתות כתב אהא דאמרינן כל תענית שאין בה מפושעי ישראל כו' שהרי חלבנה כו' שצ"ל יוד חוץ מן הפושע וכמו בקטורת שהיה יוד סממנים חוץ חלבנה ע"ש: ושוב ראיתי בשם חמד לאברהם שכ"כ בעין הקורא נהר מ"ו וע"ש שכתב דוקא כשיש יוד צדיקים ואחד רשע או כ' צדיקים וב' רשעים אבל אין כח בט' צדיקים כו' ומ"ש מתשובת הרשב"ץ ותשובת ח"צ עיין בשאגת אריה ובשאלת יעבץ סי' י"ח ועיין בש"ץ בשם הרדב"ז ח"א שכ' אבל עתה שאני רואה ברוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע תפלה או קריאת ס"ת בבהמ"ד בעשרה עדיפא לי עם התלמידים אעפ"י שאין רוב עם כו' ע"ש. ועיין בשו"ת מהר"י הלוי אחיו של הט"ז סי' י"ג מ"ש בהא דאמר אביי מריש הוי מצלינא כו' ע"ש: אנוס וכתב בספר דרך חיים למהר"מ די לונזאנו צבור בבה"כ וצבור חוץ לבית הכנסת היינו דאבא בנימין אין תפילתו כו' צבור חוץ לבה"כ ויחיד בבה"כ צבור חוץ לבה"כ עדיף ועיין ביד אלי' סי' ז' ובש"צ האריך בזה ע"ש ועיין לעיל הבאתי מהרדב"ז במי שבבית מדרשו חלון פתוח סמוך לב"ה ע"ש:

בעירו וכתב מח"ב בשם מלכי בקודש דאם מתפלל בביתו בעשרה אינו נקרא שכן רע דכל בי' עשרה שכינתא שריא ומיהו עכ"פ מידי חובת בה"כ לא נפיק אא"כ אותו המקום שמתפללים בו קבוע לקדושה ע"ש:

שני פתחים עבה"ט ועיין ברכ"י שהביא דברי המדרש פ' כי תבוא מבואר הפירש הא' בש"ע שיש לו ליכנס דלת לפנים מדלת כו' ע"ש:

ורחבו ד' עבה"ט ומ"ש בש"ע שטוב לחוש שלא להתפלל אחרי שום אדם הפר"ח חולק והוכיח מהש"ס דמותר ולכן הנזהר הו"ל כפטור מן הדבר ועושהו שנקרא הדיוט ע"ש ואין זה מוכרח כיון דשב וא"ת הוא שאין לו לבטל משום זה להתפלל עם הצבור ובזה גם המחבר מודה: בש"ע סעיף כ"ז. ישתוק כו' והפר"ח חולק דהרשב"א סובר הרחקה במ"ר דרבנן ובש"צ כתב דרוב הפוסקים חולקים על הרשב"א והאחרונים הסכימו לפסק הש"ע והרמ"א כאן ועיין לעיל סי' ס"ט שגם הש"ץ ישתוק אם ההשתנה בתוך ד"א של הצבור וע"ש בשם הט"ז. ונראה דאפי' אירע כן בשבת שרי לשפוך מים על המ"ר לבטלן ואפי' בביתו נראה דשרי ולא דמי למ"ש בסי' שכ"ג דאין להוסיף על איסור לבטלו בשבת משום דהוי כמתקן דשם האיסור חוזר להיות היתר ולתקן משא"כ בזה שאינו אלא שעי"ז נסתלק הזוהמ' של המ"ר ומידי דהוי אמסלק גרף של רעי דשרי:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/צא

מכנסים עבה"ט ועיין לעיל סי' ע"ד מ"ש שם וגם מבואר שם שיש ליזהר כשהמכנסים אינם על חלוקו שהוא ערום רק המכנסים על גופו ע"ש מדברי הת"ש ביו"ד סי' א': הרא"ש עבה"ט ועיין בשבות יעקב ח"ג שר גדול שבא לב"ה אע"פ שמעיקר הדין יכול להסיר הכובע מעל ראשו דאין איסור כ"כ כ"א מדת חסידות מ"מ אם יכול להתנצל לפניו אולי יתפייס ממנו זכור לטוב ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/צב

במים עבה"ט. וברמב"ם כתב ג"כ שירחוץ רגליו והראב"ד השיגו ועיין בתשו' ושב הכהן מ"ש בענין זה:

בגד עבה"ט ובמח"ב כתב שבמור וקציעה מיקל זה בנגיעת צואת האף כי רמי ליה בידיו ולא נהירא עכ"ל:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/צג

להתפלל עיין בה"ט ועיין בשערי תשובה לעיל ע' מ"ש בזה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/צד

למזרח עבה"ט. ועיין בשו"ת פאר הדור להרמב"ם מי שמתפלל בביתו נגד א"י כראוי אף שאחוריו אל כותל ביתו שהוא כותל בה"כ אין בזה זלזול ואינו בסיג המתפלל אחורי בה"כ ע"ש והביאו ברכי יוסף: בש"ע ס"ח שלא לסמוך כו' וחולה שברי לו שיוכל לכוין בעמידה ע"י סמיכה יעשה כן ואם לאו יתפלל מיושב כ"כ בברכ"י בשם מהרי"מ ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/צה למטה עבה"ט. ומ"ש בשכנה"ג אני שמעתי כו' כתב מח"ב שהוא בזוהר ואתחנן מאן דפקח עינוי בצלות' או דלא מאיך עינוי כו' ואם מתפלל בסידור ועיניו פקוחות לראות בספר לית לן בה כן כתבו בשם ספר תוצאות חיים ומט"מ ז"ל וכן משמע לשון הזוהר ועיין לקמן סי' צ"ו ולקמן סי' צ"ח. כתב מח"ב שיש מי שכתכ כשמזכירים ה' בתוך התפילה נושאים עיניהם למעלה ומור וקציעה כ' דלא צריך:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/צו

קערה עבה"ט ולעיל סי' צ"ג כתב המג"א דהאר"י ז"ל היה מתפלל מתוך הספר כו' וכתב שבספר הכוונות כתב דפסוקי דזמרה ויוצר אור היה אומר מתוך הסידור אך תפלת י"ח היה אומר בעינים סגורות. וכתב מח"ב שכ"א ישער בעצמו אם יוכל לכוין יותר מתוך הספר או בע"פ וככה יעשה עפ"י מדותיו וכן מבואר שם במג"א והביאו בבה"ט. ומ"ש בט"ז שירשם תחלה עיין מ"ש לקמן סי' קי"ט בשם הברכי יוסף:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/צז

דאסור עבה"ט. דאם א"א כו' מותר וכתב בש"צ דמ"מ יש לו להמתין אח"כ כדי שיעור הילוך ד"א כמ"ש הטור בסי' צ"ב בשם הירושלמי ע"ש ועיין בט"ז יו"ד סי' יו"ד סי' קע"ט וכ' בספר פרי האדמה זקן שמשים בתי עיניו בתפלת י"ח אם הם רפוים בחוטמו שקרובים ליפול בכריעות והשתחויות נכון להחמיר שיקשרם או יהדקם ע"י חוט והביאו בשלמי צבור ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/צח בש"ע סעיף ג'. כרש המבקש כו' עיין לעיל בש"ת מ"ש תלמידי האר"י כשיגיע לעוזר דלים יחשוב בלבו שהוא עני ומבקש על הפתח ואפי' הוא עשיר כו' ובשמע קולנו יתודה וישים עצמו ויגמור להיות חסיד וברצה לשים גרמי' עבד. וכתב בש"צ שבמאמר מרדכי כתב בשם האחרונים שאם לא התפלל דרך תחנונים חוזר ומתפלל אע"ג דבשביל חסרון כוונה א"ח כמ"ש סי' ק"א התם הטעם שקרוב הדבר שגם בחזרה לא יכוון משא"כ בזה שיהיה אמירת התפלה דרך תחנונים בקל יוכל לומר בחזרה דרך תחנונים:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/צט רביעית עבה"ט ועיין בר"י פירושו אף שהוא רגיל ביין שאם שותה הרבה אינו בסוג שכור אלא יכול לדבר בפני המלך ולא קרינן בי' אלא שתוי מ"מ כיון ששתה רביעית לא יתפלל לכתחלה ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ק

הסידור עבה"ט. ובשכנה"ג כתב דרובא דעלמא מתפללין תפלת ר"ח וכיוצא בע"פ ועיין בבר"י המנהגים גם בחנוכה ופורים לאומרה בע"פ. וטוכ ליזהר להתפלל בחנוכה ופורים ומועדים תפלה ראשונה מתוך הספר וע"ש בשם תשו' הרשב"ש ששמע מאביו שקיבל שלא נהגו להסדיר תפלת מועדים לפי שאין להסדיר רק כשהיא כולה תפלה מחודשת וע"ש בתשו' רשב"ש סי' קצ"ג ונראה דלכך מכ"ש שלא חששו בחנוכה ופורים כיון דמלתא זוטרתי היא שגורה היא בפומי דרובא דאינשי ואף שעבר עליו שנה זוכרים אותה היטב וא"צ סידור:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קא כוונה עבה"ט שירגיל אדם עצמו לכוון עכ"פ בחתימת של כל ברכה כו' וע' בעטרת זקנים ע"ז:

לאזניו עבה"ט ועיין ביד אפרים מ"ש מדברי הבכ"ש בברכות ובר"מ פ' פנחס כתב בצלות' כל חד מצלי בחשאי דלא ישתמע קלא דיליה בצלותא לגבי דחברי' כו' משמע שאף חבירו העומד אצלו לא ישמע אך גדולה מזו כתב בזוהר פ' ויגש ובג"כ לא אצטריך ב"נ למשמע קלא בצלות' דמשמע שגם הוא עצמו לא ישמיע לאזניו וכתבו בשם מהר"מ דילונזאנו דאם הוא שמע אינו נענש אך אם השמיע לזולתו נענש אע"פ שלא השמיע הדברים רק הקול. דיקא נמי דקאמר דאישתמע קלא ולא אמר ומאן דשמע קלא עכ"ל והדיוק אינו כלום דמה היה לו לומר ומאן דשמע דמה איכפת ליה לשומע אין אנו מדברים רק במשמיע. וגם אין לדייק מזוהר פ' ויגש כלל די"ל שהכוונה שלא להשמיע קולו לאחרים. ותיבת למשמע צ"ל המ"ם בפת"ח או שנתחלף המ"ם באל"ף אך גם בשם האר"י ז"ל כתבו שלא ישמיע לאזניו ומי יבא אחרי המלך אך כתב במח"ב שאין זה אלא למישרים אורחותם כו' אמנם להמון מסתייע שלא ישמיע לאחר והנח להם לישראל כי לא נאמרו השיעורים הללו אלא למצניעיה' ע"ש והעיקר כזה שהכל לפי מה שהוא משער בנפשו שיש מי שאם לא נחתך היטב עד שיהי' הקול יוצא מן השפה ולחוץ ברוב סרעפיו אף שפתיו לא יניע או תתקפהו שינה ועכ"פ השמעת קול הברה בלי השמעת התיב' עצמה יכול לעשות אם א"א כענין אחר ולא נמנעו מלעשות כן אף אנשי מעשה המישרים אורחותם כשמרגישין בעצמם שאין דעתם מיושבת כ"כ שיוכלו לכוין בתפלת הלחש לגמרי:

מדאי. עבה"ט ועיין מח"ב דמקראי דהנה מוכח דאף יחיד המתפלל על צרתו שלא בשעת תפלה אסור להגביה קולו. וכן מוכח לישנא דרב הונא דקאמר מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו כלומר אף תפלתו הפרטיות שלא בעונת תפלת י"ח אסור כו' ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קב

חלוש עבה"ט. ואחרונים השיגו על ראיית הט"ז מחולין דהתם בשעת מעשה היה ומעשה דשמואל הי' קודם שלא הי' זקן כ"כ ע"ש: בגבולו עבה"ט ועיין ביד אפרים דאפי' אם המקומות קבועים לכ"א שקונים בדמים הדין כן כיון שהם מיוחדים לתפלה לבד ובבתי מדרשות י"ל דמותר ע"ש ועיין בשו"ת מים רבים חלק א"ח סי' ב' רב שיושב עם תלמידים ולומדים ובאו עשרה ומתפללים בצידן א"צ לעמוד ואפילו בעוסק בתורה לבד או בפסוקי דזמרה א"צ לקום ואפילו מדת חסידות ליכא ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קג

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קד ס"א בש"ע לא יפסיק כו'. וכתב בבר"י בשם מהר"י מולכו שאסור לדבר בפיו בתינוק השוחק אף שמטרידו בתפלתו. אבל מותר לרמוז בידיו כדי שישתוק התינוק. וכ"כ מהר"ם בן חביב בתשוכת כת"י וכתב מהר"י מולכו עוד שאם כבר עשה אופן שישתוק התינוק ועודנו שוחק ומטרידו ירחיק עצמו ממנו ולא ידבר ע"ש ועיין לקמן ס"ק ג' ועיין סי' ס"ג לענין לרמוז בק"ש לרבר מצוה דיש חילוק בין פ' ראשונה לשני' וכאן שאני שמחמת שמטרידו אינו יכול לכוון תפלתו כראוי הו"ל צורך התפלה עצמה ומותר לרמוז ונראה דאדם נכבד שעומד בתפלה והש"ץ ממתין עליו באמירת קדיש והוא אינו מרוצ' בכך שימתינו עליו מחמת טרחא צבורא ומחשבה זו מטרידהו בתפלתו מותר לו לרמוז לש"ץ שיתפלל כדרכו ולא ימתין עליו וכתינוק שוחק ומטרידו דמי:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קו עבה"ט ועיין בשאגת אריה ס"ב י"ד שהאריך בזה ומסיק שראיית הרמב"ן מכרעת ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קח שתים עבה"ט וכתב בר"י מי שנאנס ולא התפלל ערבית ובשחרית התפלל בלחש לחובתו ובחזרת תפלת הש"ץ כיון לצאת בה תפלת ערבית לתשלומין יצא כמבואר בסי' קכ"ד דאם שכח יעלה ויבא וכיוצא יכוון בחזרת הש"ץ כו' וה"נ דכוותיה ואע"ג דהש"ץ מכוין להוציא מי שאינו בקי על תפלת שחרית והוא מתכווין על ערבית לית לן בה כיון דהברכות כי הדדי נינהו וכמ"ש המג"א כאן מתשובת הרדב"ז שהש"ץ יצא בחזרה וה"ה זה שמתבוון לתפלת הש"ץ ואע"ג דבסי' קכ"ד דוקא בלי הזכי' מיירי אבל תפלה עצמה אינו יוצא הבקי בחזרת הש"ץ מ"מ זה שסומך אש"ץ שלא התפלל מחמת אונסו כשכח ולא הזכיר מה שצריך דמי וגם שהוא דיעבד שהרי כבר כוון בחזרת הש"ץ לתשלומין וראיה מסי' רס"ח בשכח ולא הזכיר אתה קדשת שפוסק בש"ע שיצא בשמיעת ברכה מעין שבע. והב"י כתב שם הטעם משום דתפילת ערבית רשות וא"כ מכ"ש כאן ששמע כל התפלה וכיון שיצא בה לתשלומין ערבי' שהוא רשות ע"ש: (בש"ע ס"ג) בזמן תפלה עיין פר"ח שכתב בעודנו עוסק בתפלתו העיקרית אחר ששהה כדי הילוך ד"א וע' ביד אפרים:

הסמוכה עבה"ט. וכתב בבר"י בשם שערי ישועה למהר"י זיין והבי' מסי' רפ"ז שאין תפלת מוסף מועיל להשלמה ועיין בא"ר שאם שכח שחרית והתפלל מוסף ועדיין לא עבר זמן שחרית יתפלל שחרית ע"ש. וכ' עוד בבר"י בשם מהר"י זיין מי ששכח ולא התפלל שחרית ומוסף ונזכר במנחה יתפלל מנחה ואחריו מוסף ואח"כ תפלת שחרית. ואם התפלל תפלת מוסף קודם מנחה יצא וע"ש בשירי ברכה שחזר בו ממ"ש באות ה' לחלוק על מהר"י זיין ועיין בא"ר ס"ק ו': נדבה עבה"ט אם יצא בשבת כו' ועיין בדגול מרבבה שכתב דהיינו לדעת הפוסקים דגם בשבת מתפלל נדבה ועיץ בב"י סי' ק"ז ולפי"ז לא היה לו להמג"א להעתיק דין זה ונראה דסבירא ליה כיון דאיכא דעות שיכול להשלים כמה תפלות ואיכא דעות שמתפלל נדבה בשבת לכך סמיך ע"ז להתיר אך צ"ע כיון שע"כ הוצרך לחשוב בתורת נדבה לצאת למ"ד שאין תשלומין כ"א לתפלה הסמוכה וא"כ בשבת אסור לעשות כן כיון דהש"ע תפיס עיקר כדעה זו שאין תפלת נדבה בשבת וצ"ע:

התפלל עבה"ט ומשמע לי דבר"ח כו' וא"כ לא הזכיר בראשונה א"כ עדיין לא קיבל עליו ר"ח לא יזכיר בשניה ג"כ וכ"כ בספר דגול מרבבה ע"ש:

שתים עבה"ט ועיין לקמן סי' קכ"ו בשם הרמ"ע סי' כ"ה והסכים עמו הכנה"ג והפר"ח חולק ובשיורי ברכה כתב שראה במכתב גדול אחד שהביא מהרשב"א בתשובה כת"י מי שלא זכר יעלה ויבא בשחרית ר"ח ולא נזכר עד שהתפלל מוסף והגיע מנחה יתפלל מנחה שתים ואם נזכר בשעת מוסף אינו מתפלל התשלומין אלא במנחה ומבואר כדעת הפר"ח ואי הוה שמיע ליה להרמ"ע סברת הרשב"א היה מבטל דעתו ע"ש. ועל מה שכתב במג"א דשכחה הוי אונס כו' עיין בווי העמודים דף י"ז ובשער אפרים סי' כ"ח ובשבות יעקב ח"ב סי' קמ"ח ובבר"י הביא תשובת נחפה בכסף חלק ח"מ סי' כ"ג וע"ש שהביאו ראייה מב"ק דף כ"ו ובבר"י תמה שלא הזכירו תשובת מהר"ם מינץ סי' כ"ה שפסק דשכחה הוי שוגג מחמת ראיה זו ע"ש:

לא עלתה לו עבה"ט וכתב בר"י בשם מהר"י פראגי כת"י בתשובה מי שהיה צריך לתשלומין במ"ש והתפלל שתים ולא הבדיל בשניהם וטעם קודם שהבדיל על הכוס דקי"ל צריך לחזור ולהתפלל עלתה לו תפלת התשלומין כיון דבשעה שהתפלל התשלומין שפיר היה פטור מחובת שעתה שהרי היה כוס לפניו רק ע"י שטעם נתחייב ע"ש. וכתב בבר"י דאף לסברת מהר"ש שהביא הפר"ח דאם טעה בראשונה שלא שאל מטר אף ידי תשלומין לא יצא הכא מודה ע"ש:

ר"ח עבה"ט וכתב בר"י בשם מהר"י פראגי ומהר"י זיין בתשובה כ"י מי שלא התפלל מנחה ביום שלפני שאלת מטר ומתפלל ערבית שתים ישאל מטר בשניהם ובדיעבד אם לא שאל מטר בתשלומין יצא ע"ש. והוא כדברי הכה"ג ופר"ח שהביא הבה"ט. ואמנם אין כן דעת מג"א שהביא בעצמו לעיל ס"ק י"ב לענין אם משלים בשחרית דר"ח תפלת ערבית שלפניו ועיין בש"ץ בשם מאמר מרדכי דיש לחזור ולהתפלל בתורת נדבה ע"ש וכתב בש"ץ מי שטעה בתפלת מנחה שלפני יום שאלת מטר ושאל שמן הדין צריך לחזור ולהתפלל ונאנס ולא חזר ובלילה חלה השאלה יתפלל ערבית ב' רק יתפלל השני בתורת נדבה ומ"ש בשם המג"א ואם בלילה ג"כ ר"ח כו' עיין בספר בנין אריאל ח"ב ד' כ"ד שתמה עליו כיון דב' ימים ר"ח מספיקא א"כ סתרי אהדדי ע"ש ומח"ב מיישב דברי המג"א חדא דלאו מספיקא והביא מתשובת ר"י ז"ל ועוד דאפי' מספיקא אין כאן סתירה עכשיו ע"ש. והביאו בש"ץ ע"ש. וכתב מח"ב בשם שו"ת זרע אמת אם שכח להזכיר ר"ח במנחה והיה ר"ח בע"ש יום א' ונזכר אחר שחשכה לא יתפלל תפלת התשלומין והטעם כיון דאותה תפלה אין להתפלל רק בנדבה ואין תפלת נדבה בשבת ע"ש ועיין לעיל ס"ק ח' מ"ש בשם דגול מרבבה ומ"ש שם:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קט לקדיש. עבה"ט וכתבו שם בשם הרשב"א דוקא במתפלל בבה"כ אבל אם יוצא להתפלל בעזרה חוץ לבה"כ יתפלל ואל ימתין ואמר שהורה לו הרמב"ן:

יתחיל עבה"ט וכן הוא במגיני ארץ לפנינו רק שהפר"ח היה לו הנוסחה המוטעת ותמה על זה ע"ש

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קי

רבים עבה"ט ובבר"י שקיבל שילמוד בכל יום קצת מזמורי תהלים בכוונה והכנעה וטוב לו. וישתדל שיעשהו לו לויה וכל המתלוה אינו ניזוק וכופין ללויה. כמ"ש הרמב"ם פי"ד מהל' אבל ועיין בח"מ סי' תכ"ז והנפטר מחבירו לא יפטור אלא מתוך דבר הלכה:

ביום עבה"ט. ועיין בר"י בשם תשובת הרדב"ז כת"י אם לן במקום ישוב שחייב להתפלל תפלת י"ח כשיוצא צריך לומר תפלת הדרך כאילו יוצא בתחלה. ואם לן שלא במקום ישוב או שהיו הולכים ביום ובלילה פעם ראשונ' יברך ויחתום ובשאר ימים יברך ולא יחתום עכ"ל. והבר"י כתב ע"ז דה"ה מפרש לים יאמר תפלת הים בפעם ראשונה בחתימה ובשאר ימים יברכו בלא חתימה ע"ש: בבוקר עבה"ט ועיין לקמן סי' י"א ועיין בעט"ז: ובבר"י כתב שבספר שער יוסף על הוריות הראה פנים דשפיר מצי לברך כל שיצא מפתח ביתו ללכת לדרך אף שעודנו בעיר ע"ש. ובשבות יעקב ח"ב סי' מ"ו הביא דברי גיסו הא"ר והכריע שבתחל' יציאתו מביתו אין לברך עד שמהלך בדרך. אבל כשכבר הוא במלון מתפלל קודם שיוצא לדרך. ועיין בא"ר דעכ"פ בדיעבד יוצא כשאומר בביתו וההזיק לילך לדרך אף ביום ראשון ע"ש עיין בתפארת שמואל בהגהות הרא"ש שכ' בשכח לאומרה אפי' הגיע קרוב למלון אפי' תוך פרסה אומרה ודלא כהטור וקשה להקל ולברך נגד הטור. ואמנם גם התפארת שמואל מודה באם הוא דרך חזרתו לביתו והגיע סמוך לביתו תוך פרסה שלא יברך:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קיא בש"ע בהג"ה. אכל בשבת א"צ כו'. עיין בשאגת אריה שהאריך והעלה כדעת הב"י שצריך לסמוך גאולה לתפלה אף בשבת ע"ש. ולפי"ז אין להקל בהנך עניני' שכתבתי בסי' (ב') [ס"ו] בשם הש"צ ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קיב

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קיג

במהירות עבה"ט. ובשו"ת בית יעקב כתב. ג"כ שכורע גופו בברוך וראשו באתה. וכתב במח"ב שמה שהשיג עליו באמרי צרופה מהירושלמי יש לדחות וכדברי ב"י כתבו תלמידי האר"י והוא לשון רעיא מהימנא פ' עקב וע"ש דהזוקף זוקף בשם הראש ואח"כ הגוף ע"ש ועיין לקמן סי' רי"ד בדילוג תיבות העולם שפסק שצריך לחזור ולברך ובאבן העוזר העלה דא"צ ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קיד חג עבה"ט ומש"ש בליל יו"ט האחרון של חג ר"ל ליל יו"ט של ש"ע ועיין במג"א בשם הרדב"ז: הש"ץ עבה"ט. ועיין ביד אפרים שצריך להגיה בדברי המג"א או שכוונתו שבתפלת הלחש מגביה הש"ץ קולו קצת באמירת משיב הרוח ע"ש:

אותו עבה"ט ועיין בש"ץ שאם אירע שלא חזר לראש הברכה אלא לרב להושיע כו' וסיים ברכתו לא מהדרינן ליה ומבואר בריטב"א חידושי תענית במקום שחוזר לראש הברכה ראשונה אינו חוזר לו' ה' שפתי תפתח וגם כתב דאם טעה ואמר ומוריד הגשם בימות החמה ולא נזכר עד שאמר בא"י יסיים למדני חוקך ושוב חוזר להתפלל לראש הברכה. ונראה דאפי' אם רוצה שתעלה לו הך בא"י שאמר להיות במקום ראש הברכה ולו' להלן אלקינו ואלהי אבותינו כו' לא עלתה לו כיון שאמירתו בא"י היה ע"ד לסיים מחיה המתים. ועיין לעיל סי' נ"ט ופ"ז ולכך הוצרך לסיים למדנו חוקיך ואח"כ יחזור לראש ועיין לק'. וכתב עוד בש"ץ שם באחד שטעה והזכיר גשם בימות החמה ולא נזכר עד האל הקדוש שדינו שחוזר לראש אין לו לסמוך על שיכוון בחזרת הש"ץ אלא יחזור תיכף לראש ואז יוכל לסיים תפלתו טרם שיתחיל הש"ץ לו' קדושה. ואף למי שסובר לקמן סי' קכ"ד דיכול לסמוך לכוון עם הש"ץ מ"מ י"ל דבטעה בג' ראשונות דכחד חשיבי הוה כלא התפלל כלל וא"כ אין הש"ץ מוציאו וצידד בדבר לכאן ולכאן ורפיא בידו ע"ש ולפי' נראה דבדיעבד אם עשה מעשה וכוון לחזרת הש"ץ אין לו לחזור ולהתפלל. ומ"מ אפשר שראוי שיחזיר ויתפלל בתורת נדבה שיחדש בה דבר ג"כ כיון שי"ל שעלתה לו מה שכיון להש"ץ. וגם דזה שאינו אומר מוריד הגשם עתה אין זה חידוש דבר:

על עבה"ט וכתב בש"ץ מי שהתפלל ושכח לומר דבר שאין מחזירין אותו והוא היה סבור שצריך לחזור והתחיל להתפלל ושוב נזכר שמן הדין א"צ לחזור תיכף שנזכר יפסיק אפי' באמצע הברכה כ"כ במכתם לדוד ומאמר מרדכי סי' תר"ב לענין אמירת הניסים ע"ש: שנזכר עבה"ט שנמשך אחר ט"ס שבקצת דפוסי מג"א בט"ס וצריך לציין על מ"ש ואפי' אם סיים כו' וכן הוא בד"א ולזה הראה מקום לסי' רצ"ד ע"ש: קדוש עיין בגן המלך שאם לא הזכיר עד שהתחיל נקדישך ונעריצך חוזר לראש ע"ש: (בש"ע בסעיף ז' אבל במזיד) עיין בש"צ שבזה יש לו להתחיל ה' שפתי לפי מ"ש רבינו יונה דפסוק זה אמרו דהע"ה על עון מזיד שאין מועיל קרבן ע"ש ולכן זה שהזיד יאמר ע"ד כוונה זו שיכופר עונו ע"ש:

ל' יום. וכתב בש"ץ שאם הרגיל עצמו מ"ה פעמים שהם כנגד ט"ו ימים משעברו אח"כ ט"ו חזק' שאמר כהוגן: גשם עבה"ט ועיין בשו"ת נ"ב סי' כ"ו ובשו"ת מקום שמואל סי' נ'. ועיין בש"ץ בשם מאמר מרדכי במי שהוא ש"ץ קבוע ומחזיר תפלת שחרית ומנחה בי"ח יום סגי אלא שמפקפק בזה מדין הט"ז בסוף ס"ק י"ד והש"ץ כ' שאין מזה סתירה לדין הט"ז ע"ש. ועיין בש"צ שרבים שגו לו' לישיני הי"ד בשב"א והוא טעות כי אותיות בכל"ם הבאים לפני יו"ד שבא נקראים בחירק והיו"ד בלא נקודה כמו בימי כימי לישועתך כו' ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קטו בינה עבה"ט. ועיין בש"צ בנוסח הברכה שכתב הטור הם י"ז תיבות וכ"כ הכלבו ובנוסח הרמב"ם י"ח וכ' שבספר הכוונות כ' בשם מהר"ש וויטל לו' חכמה ובינה דעת והשכל ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קטז ונרפא עבה"ט. ועיין בעט"ז לו' חולי בציר"י הלמ"ד ועיין בספר נאות יעקב שי"ל והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואי נפשינו רוחינו ונשמתינו דבמגילה מוכח דברכה זו הוקבעה ברפואות תחלואי הגוף ובבר"י כתב שכמה גדולי ישראל מרגל' בפומייהו לו' כן ומיישב דברי הש"ס ע"ש ובתשו' הר"י מולכו כתב שאם צריך להתפלל על החולה עדיף בש"ת והיינו תפלה בפירוש וברפאינו במחשב' לבד והבר"י כ' ע"ז שמעתי משום רבנן קשישי שהיו מתפללים בברכת רפאינו וכן אני נוהג עכ"ל:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קיז השנים עבה"ט. ועיין בש"ץ וברך שנתינו בלתי ו' והנו"ן קמוצ' ומ"ש באבודרהם שנותינו הוא טעות סופר שהרי אומר תיכף ותהי אחריתה לשון יחיד ע"ש ונראה דגם בנוסח אשכנזית שאין אומרים ותהי אחריתה מ"מ אין לשנות לו' שנותינו רק שנתינו בקמ"ץ הנו"ן וכן המנהג:

ובא"י עבה"ט וכ' בר"י בן א"י שהיה בא"י בז' חשוון ושאל כמנהג א"י ימים מועטים ושוב חזר לח"ל כיון שהתחיל לא יפסיק. ועיין בהלק"ט ה"א סי' ע"ג אם שכח בן א"י לשאול מטר אין מחזירין ומהר"י מולכו כ' דמחזירין וכתב בש"ץ שלצאת ידי ספק יחזור ויתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש דבר:

כלל עבה"ט ומהרח"ש ח"ג סי' ג' הסכים להרדב"ז וכ"כ בשכנה"נ ובר"י ומח"ב בשם זרע אמת: אותו עבה"ט ואם הש"ץ חוזר התפלה יכוין דעתו להש"ץ בכל הברכות ועיין לעיל סי' קי"ד בשם ש"צ מ"ש שם: הגשמים עבה"ט. ועיין בטור בשם ראב"י ובלבוש ועיין בש"צ שבבית דוד ומאמר מרדכי ס"ל דלא ישאל שם וימתין עד ש"ת וישאל שם והוא הסכים שישאל קודם תקע ומשמע דגם הבר"י ס"ל הכי וע"ש סי' קי"ד וכן הסכים בשו"ת נ"ב מה"ת סי' ט' וכתב שהט"ז אינו חולק כ"א על פירוש הלבוש אבל לדינא הכל מודים דיש לשאול קודם תקע ע"ש:

בש"ת עבה"ט. וכתב בר"י בשם מהר"י מולכו שאם נזכר באמצע תקע או ברכה אחרת אומר כדרכו עד ש"ת וישאל שם ולא אמרי' שיפסיק ויחזור לתחלת ברך עלינו וישאל משום שמא ישכח בש"ת ויצטרך לחזור לראש דאין מן הראוי שיאמר ברכות לבטלה מן הספק ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קיח לחזור עבה"ט ובשם הרמ"ע באלפסי זוטא כתב במח"ב שאם בשאר ימות השנה חתם המלך הקדוש המלך המשפט חוזר אך בתפארת שמואל בהגהות הרא"ש כתב דא"ח ובס' מטה יהודה כתב שכן הסכימו רוב האחרונים ומ"ש בבה"ט דלפי הטעם הט"ז גם יש לחזור ולהתפלל בתורת נדבה אינו מוכרח די"ל בעשרת ימ"ת יש לדקדק יותר לצאת אליבא דכ"ע משא"כ בשאר ימות השנה כיון דלדעת הרבה פוסקים בדיעבד יצא סגי בהכי ועפר"ח סי' תקפ"ב שכתב וז"ל ואם רצה לחזור תע"ב וא"צ להוסיף בה דבר דהרי יש בה חידוש עכ"ל ולזה הסכים בש"צ ואמנם אם מסופק פשיטא דא"ח להתפלל ואפי' בתורת נדבה א"ח דאפי' הרמ"ע מודה בזה וכמ"ש בשמו שכתב באלפסי זוטא דמספיקא א"ח אפי' למחרת יוה"כ דלא אמרינן מה שהוא למוד הוא מזכיר במידי דלא קבוע רק לעשרת ימים עכ"ל. ועיין בש"צ בברכת תקע עיין בנגיד ומצוה דילג תיבת מהר' ונראה שהוא מפני השם היוצא מן יחד מארבע כנפות. ויש מדקדקים שאין מדלגים תיבות מהרה ואומרים וקבצינו מהרה יחד כו' ונכון הוא: ובברכת ולמלשינים אין לחתום רק שובר אויבים ומכניע זדים שכ"כ המקובלים הקדמונים שהוא ר"ת שם שדי ששם זה הוא המכניע ודלא כפר"ח ובברכת ולירושלים צ"ל וכסא דוד עבדך כמ"ש בשם האר"י וענין אמירת נחם בט"ב יבואר אי"ה בהל' ט"ב. ובאומרו לישועתך קוינו יכוין למה ששואלים אותו צפית לישועה ולכן תכוין שאתה מן המקום לישועתו וכ' מהר"י צמח ז"ל וגם אני מכווין לצפות לישועת ה' שעושה עמנו להצילנו מכמה פגעים רעים בכל יום ובכל רגע ומצאתי תועלת גדול כמה פעמים לעתות בצרה בזה עכ"ל:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קיט

רחמים עבה"ט. ועיין פר"ח מייתי מזוהר פ' וישלח הצילני נא כו' דבתפלה בעי לפרושי מילין כדקא יאות ע"ש: צרכיו עבה"ט. ועיין בש"צ בשם חכם אחר דבזוהר פ' פנחם מוכח שאין לומר תפלה על מזונות בתפלת המנחה ע"ש. וע"ש שכתב שיאמר התפלה בהכנעה כו' ועכ"פ בקול בוכים ויקבל עליו שלא לעשות עוד כזה מדעתו ואם לאו אז מקטרגים עליו כו' ויזהר שלא להרבות שאלות רק אחת כוללת כמו זרע אנשים כ"כ בר"י בשם מהר"א ברודא גם תלמידי האר"י ז"ל כתבו דבש"ת יתוודה בקיצור:

הסדר עבה"ט. שכתב שדברי רש"י דף ל"ד תמוה עיין בספר קרבן נתנאל מ"ס: רפאנו עבה"ט. ועיין שכנה"ג סי' תקפ"ו שנפל ט"ס בש"ע וכ' להגי' ע"ש. והנוסחא שלפנינו בש"ע הוא נכון: כיחיד עבה"ט. ומ"ש בלא הי' י' מתענים ע' בש"ץ בשכנה"ג דקדק מהרשב"א דלאומרו בש"ת לא בעינן עשרה מתעני' רק לענין לאומרו ברכה בפ"ע צריך י' מתענים ע"ש ולא ראיתי נוהגים כן ומ"ש מדברי המג"א בשם רש"ל דיאמר ברכה בפני עצמה אחר שמונה עשרה ועכ"פ הש"ץ כו' אין נראה כן מדעת הב"ח וע"ת והביאם בא"ר ועיין לעיל ס"ק ז' מדברי כנה"ג וע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קכ

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קכא

נראה עבה"ט. וכתב בש"ץ כי בירושלים תוב"ב שנוהגין לברך ב"כ בבית האבל אז אף שאין כהנים אומרים או"א והוא פשוט וכ' בר"י בשם מו"ה בעל חסד לאברהם שבברכת שים שלום האומר וטוב יהיה בעיניך כו' טועה רק יאמר וטוב בעיניך כו' ומקרא מלא כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל ע"ש ובש"ץ הביא מהרד"א כי וטוב בעיניך כלומר ויהי טוב בעיניך כו' ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קכב

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קכג בש"ע בהג"ה שיבנה בהמ"ק וכ' בר"י בשם מהר"מ די לינזאנו שי"ל שתבנה שהבית הג' יהי' מעשה ידי הקב"ה כו' ואין נוהגין כן וע' בתיו"ט במס' מעשר שני בשם ירושלמי:

עלינו עבה"ט. ור"ל דועל כל ישראל יאמר כשמשתחוה לפניו כמ"ש ביד אפרים בשם הלבוש ע"ש:

לקדושה. עבה"ט ועיין בר"י דאם בעת שפסע הגיע הש"ץ לקדושה יכול לחזור תיכף למקומו לו' קדושה ואף מהרי"ל אפשר דמודה בזה דקדושה שפיר נאה לאומרה במקומו כמו שאר הקהל שאומרים במקומם ע"ש:

תחלה עבה"ט ועיין בר"י כתב שבא"ח בשם גדול אחד כתב דבתחלה יפסיע פסיעה קטנה ואח"כ יפסיע פסיעה גדולה ואח"כ יפסע באופן שיהיה רגליו שוות עכ"ל:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קכד

בש"ע. ש"ץ שהתפלל כו' ועיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' כ"א שכתב ש"ץ שהתפלל ביחיד ואתרמי ליה ציבורא ומוכרח לעבור לפני התיבה מתפלל פעם אחרת בלחש ואח"כ יתפלל בקול רם לציבור ע"ש ובבר"י כתב שאין דבריו מוכרחים וראיותיו אין מכריעות ע"ש וכן נראה עיקר שלא יתפלל שוב שנית בלחש כיון שכבר הסדיר תפלתו פ"א בלחש:

הש"ץ עבה"ט. וע' בשכה"ג אם יש י' אע"פ שמקצתם כבר התפללו כיון שעכ"פ איכא ט' שעונין אמן אלקים נצב בעדת אל מקרי כיון דאיכא רובא שבעבורם יכולים לפרוס על שמע ולומר קדיש וקדושה ע"ש. ועיין לעיל סי' ס"ט מ"ש בתשובת מ"ע ומ"ש המג"א דאם יש שם י' שלא התפללו מתחיל מיד הש"ץ בקול רם עיין מ"ש בש"ת שם:

לשתוק עבה"ט ועיין בתשו' הרא"ש אותם האומרים עם הש"ץ באמצע הברכה אף שאין כאן ברכה לבטלה שאין פותחין וחותמים ברוך וגם יש ט' דצייתי מ"מ נראה כקלות ראש. וכתב בש"צ בשם מאמר מרדכי דמ"ש בש"ע שישתוק היינו שלא ידבר דברים בטלים או שאינם י"ח וגם אין איסור קלות ראש אלא במגביהים קולם אבל בלחש נראה דעדיף טפי שמכוין יותר למה שאמר החזן ומדברי הב"ח והא"ר משמע דאפי' בלחש איכא קפידא והוא אינו סובר כן ע"ש ונראה לנהוג כהב"ח והא"ר דיש לחוש דבשיגרא דלישנא יבא ג"כ לומר הברכה ויהיה ברכה לבטלה ויש נוהגין במוסף ר"ה בפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות לומר בלחש הפסוקים עם הש"ץ כרי לעורר עצמם בכוונת הלב ואין למחות בידם ומ"ש בשם הרמ"ע מפאנו כ' בש"צ דאושי קמאי ע"ז ובפרט ביודע בסודן של דברים כו'. והאנשים הנגשים אל השם נהגו כמנהג חסידים הראשונים להיות הסידור פתוח לפניהם בחזרת התפלה ולכוין בכל מלה ע"ש. וכ"כ בשל"ה:

הברכה עבה"ט ותיבות שיאמינו הוא ט"ס וצ"ל שיאמנו וב' בר"י בשם מהר"י מולכו מי שנזדמן לו לענות אמן על ב' דברים עונה שני אמנים זה אח"ז ולא דמי לשמע שמע דהכא הוא על שני דברים וטפי עדיף לומר אמן ואמן ע"ש ועפר"ח סי' ס"א:

אמן עבה"ט. ועיין בר"י בשם מהר"י מולכו ש"ץ שסיים מג"א והתחיל תיכף אתה גבור אינו יכול שוב לענות אמן דהא אפי' אם כבר כלה עניית אמן כו' כ"ש אם כבר התחיל ברכה אחרת וכבר עברה ברכה ראשונה ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קכה שותקין עבה"ט. ועיין בס' הכוונת כשיגיע הש"ץ לנקדישך צריך לחזור ולפסוע ג' פסיעות לפניו במקום שהיה עומד בתפלת הלחש ויסתום עיניו בכוונה גמורה כו' וב' תיבות אלו נקדישך ונעריצך (הוא מנהנ ספרדים לומר כן בכל תפלת שחרית ולהאשכנזים נראה שי"ל תיבת נקדש את שמך בעולם) בקול רם וגם ק' ק' ק' והשאר יאמר תיבה בתיבה עם הש"ץ ע"ש וקצת הביא הבה"ט וקיצר: קדוש עבה"ט ועיין בבר"י בשם מהר"י מולכו שחולק על הלק"ט וס"ל דלא יצא וצריך לענות פעם אחרת ע"ש: העינים עיין בה"ט. וכן דעת האר"י כהט"ז וכמש"ל ועיין בטור בשם ספר היכלות: גופם עבה"ט ובש"צ כתב דאפשר בעודו בכפיפות ראש וקומה יוכל להרים גופו ועקבו וגם בענין הדלוג כתב שנראה שאין למחות בהם דהכי משמע לשון לעוף כו' וכן בס' הכוונות נזכר לשון דלוג כמה פעמים ויש ממך קצת לפי סוד הענין על עליות העולמות ע"ש ומ"מ פשיטא שאין לעשות כן במקום שאין מנהגם כך ויבואו להתלוצץ ויצא שכרו בהפסדו ועיין לעיל סי' צ"ו ס"ק ג' מ"ש בשם מג"א ופר"ח לענין אם נזדמן לו לענות קדושה וקדיש ועיין בש"צ בשם מאמר מרדכי אם לא שמע קדושה ושמע קדיש כבר ואח"כ נזדמן לו עניית קדושה וקדיש י"ל דמוטב שיענה קדושה כדי לצאת י"ח מעניית קדיש: רגליו עבה"ט. וכתבו בשם האר"י ז"ל שצריך ליזהר בתכלית הזהירות לכוין הרגלים בעת הקדושה ששתיהן יהיו דומות רגל אחד בלבד כו' ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קכו

הצבור עבה"ט. ועיין לעיל בש"ת ס"ק י"ב מ"ש בשם הפר"ח ושיורי ברכה ראשונו' עבה"ט ומ"ש כהן שמתפלל כו' הוא מדברי האלי' זוטא ושם כתב בש"ץ כהן שהיה מתפלל י"ח בקול רם כו' ופסק א"א הרב נרו שלא לומר לו כו' ועיין בש"ץ שכ' שהמג"א סי' שי"א ושמ"ג השיג על הש"ך דס"ל דכה"ג הוי טומאה דרבנן ובדברי שמואל סי' רמ"ח מיישב דגם הש"ך מודה בזה ולא איירי אלא בסוף טומאה לצאת וכ"כ בשבט יהודה למהר"י עייאש ע"ש ועיין לקמן לענין נשיאות כפים מ"ש שם מלקט הקמח ושיורי כנה"ג בי"ד במ"ש הרא"ש בברכות בשם הירושלמי אין מדקדקים במת בבהמ"ד כו' ודעתו דבה"כ דין בהמ"ד יש לו לענין זה ע"ש ובש"צ שם באורך:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קכז

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קכח

איסור עבה"ט. ועיין בספר הפלאה בתשובות שם שכתב בשם ספר חרידים שיש מצות עשה על הישראל שיתברך וכיון שהוא זר ועולה לדוכן אינו מתברך כדאמר לקמן עם שאחריו הכהנים וע' מ"ש ע"ז בשו"ת בית אפרים חלק א"ח ובחלק אה"ע ועיין בשו"ת נ"ב ח"א סי' ו' בפירוש דברי המג"א:

עור עבה"ט ועיין בפנים מאירות ח"ב סי' כ"ח שבמנעלים העשויים מבגד לבד הקשה אין זה יחף כיון שעשוי בענין מנעל שלנו שאינו מרגיש קושי הארץ ושהלך יחף ע"ש. ובמח"ב כ' שכ"כ בשו"ת זרע אמת ע"ש: מים. עבה"ט ועיין לקמן סי' תקי"א בט"ז ומג"א ושם כתב הבה"ט מתשו' גור אריה ותשו' ח"צ סי' צ"ב ובבר"י סי' תקי"א בשם רבו בס' נחפה בכסף דבשבת יש להחמיר שלא לתת בשמים במים העומדים לרחיצה אך אם נתונים מע"ש מותר לרחוץ בהם ע"ש: ידיהם ובש"ץ כתב שמפורש בהגהת ספרא דצניעותא וז"ל תנא לוי מאן דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדש' בקדמית' ע"ש ולכן נראה היכא דהסיח דעתו ודאי יש לו ליטול וכמ"ש הב"ח:

יעלה עיין בה"ט ומ"ש בהמתפלל י"ח אם אמרו עלה כו' עיין בדבר שמואל וגם בא"ר מגמגם בדין זה:

מברכין עבה"ט ובבר"י כתב בשם מהו' אריה יהודא ממודינא בתשו' כת"י שנהגו לו' כלפי היכל אשר קדשנו בקדושתו של אהדן והופכים פניהם ואומרים וצונו ע"ש:

מהשמאלית עבה"ט ועיין בשו"ת נ"ב סי' ה' בכהן שידיו מרתתות ואינו יכול להגביה ידיו לא ישא את כפיו שאפי' דיעבד שא"א מעכב נשיאת כפים ואפי' אם יעשה סמוכים שיהיה קשורים בכובע שבראשו ויכניס בהם ידיו שיהיו נשואות למעלה אפי' במקום שמנהג שלהם שישלשלו טליתיהם שאין חשש שיסתכלו בו כמבואר לקמן לא מהני נשיאות כפים ע"י סמיכ' כמו עמידה ע"י סמיכה: ועוד דילפי' מן וישא אהרן כו' משמע הוא נושא בידיו ובזה נושאים הסמוכים שבראש ע"ש:

בעמידה עבה"ט. וכן בפנים מאירות ח"ב סימן קפ"ו והנ"ב סי' ה' השיגו בזה על הש"י וע' בנ"ב שם דאפי' עמידה ע"י סמיכה לא מהני ע"ש:

מום עבה"ט. ועיין בשו"ת בית אפרים חלק א"ח מ"ש על דברי פר"ח אלו: בעירו עבה"ט. ועיין בבכ"ש דף קט"ז שכתב על דברי המג"א סי' נ"ג בש"ץ שהמיר ושב הא כתב בשם הזוהר שיש ליזהר כבעל מום וכתבו התו' דף כ"ז דהמיר ושב הוא כבע"מ וכתב גם כן. שדברי הש"ס שם אישתמיטתיה להט"ז ע"ש ועיין בבאר יעקב מ"ש בענין זה:

תשובה עבה"ט. ועיין שו"ת נ"ב מ"ת סי' כ"א וכהן שנשא נכריות בנימוסיהם וחזר ופירש ממנה ועשה תשובה שקיבל ע"ד רבים שלא ישוב עוד לכסלה ויקבל על עצמו וידויים כפי שיסדר לו המורה כשר תיכף אחר הקבלה לדוכן ולכל דבר שבכהונה ע"ש:

אמו עבה"ט. ועיין בבגדי כהונה סי' ב' בש"ץ כהן והוא אבל ואין שם אלא הוא כיון שא"א לו לצאת מבה"כ יעלה וישא את כפיו:

בשמחת יו"ט. עבה"ט ועיין בשו"ת בית אפרים חלק א"ח שמנהג זה שאין נושאים כפיהם בחול מנהג קדום מאד במדינות אלו ושם מבואר הטעם מה שבא"י נושאים כפיהם בכל יום ע"ש:

מחל עבה"ט. ועיין במשנה למלך פ"ג מהלכות עבדים ובשיורי ברכה האריך בענין זה ומ"ש מדברי המג"א לקמן סי' ר"א. ע' לקמן סי' תנ"ז ס"ק י"א וביש"ש ב"ק פרק הפרה סי' ל"ה ובשו"ת בית אפרים חלק א"ח וחלק אה"ע:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קכט

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קל

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קלא אפים עבה"ט. ואף ביום ב' וה' נוהגין בא"י ושאר מדינות ספרד להקדים נפ"א לוהוא רחום וכן נוהגין בקצת מקומות גם במדינות אלו ועיין בש"ץ שכן משמע בזוהר פ' תרומה וכ"כ במנהגי האר"י ז"ל ושם נוהגין בב' וה' לומר סליחות שבכאן אומרים אותם בפ' שובבים וכשאומרים אל מלך כו' י"ל ומתנהג בחסידות שהוא ר"ת כרו"ב. ומהר"ש וויטל ז"ל כתב שכן מצא בתיקונים ובספר אורח לצדיק כתב שבכל וידוים שמתודה צ"ל בתהלתו אנא ה או"א כו' והסכימו עמו הרבנים ע"ש. גם כתבו בשם האר"י ז"ל שי"ל בוידוי טפלנו שקר ומרמה ע"ש. ומ"ש בש"ע שאין לדבר כו' כתב בש"צ בשם מטה יהודה דאע"ג שכתב בב"י דהוי כתפלה אריכתא מ"מ אם שמע בעודו נופל קדיש או קדושה דהוי כדין ק"ש ולא יותר כו' דלא עדיף מאלקי נצור כו' ע"ש והמנהג פשוט לענות קדיש וברכו וכל דבר שבקדושה אחר שגמר תפלת י"ח קודם נפ"א או בתוך נפ"א כיון דנפ"א רשות כמ"ש לקמן: תפילין עבה"ט ובכל בו כתב שצריך להיות מוטה על צדו השמאלית דרך חירות כי בנפ"א מוחלין לו כל עונותיו כו' ע"ש. ועיין בפע"ח כי ע"י נפ"א האדם זוכה לדברים הרבה כו' ע"ש ובשיורי ברכה כתב בשם מהר"א חזקוני בספר שני ידות כי בשעה שהצבור נופלים אף שהוא לא התפלל עמהם צריך לעשות נפ"א עם הצבור ולכסות עצמו בטלית כמו שעושין הצבור אף שהוא אינו אומר נפ"א שהוא עומד בפסוקי דזמרה כיוצא ע"ש:

האבל עבה"ט מ"ש בשם הט"ז ביו"ד ועיין בספר פרי האדמה ובבר"י דמנהג ירושלים שלא לו' תחנונים בבית המת אף שאין שם אבל ע"ש ומ"ש בשכנה"ג יתום כו' לא ידעתי מה שאיטי' הכא ושם מיירי לענין מילה שאף שמת אביו קודם שנולד מ"מ כשמלין אותו אין אומרים תחנון ע"ש ועיין באשל אברהם בשם תשו' מהרה"ש כשאין אבי הבן בעיר וע"ש שכתב שאף שאין מלין בבה"כ כ"א בבי' אבי הבן כיון שהקרובים הולכים לבה"כ ומתפללים שם אין נפילת אפים ע"ש והיינו כמנהג הכנה"ג שכתב לקמן ס"ק י"ב. ועיין באר יעקב שיש מקומות נוהגין כשיש מילה בבה"כ אשר שם הרוב העיר והוא הישינה משאר בה"כ שבעיר אין אומרים תחנון בכל בה"כ שבעיר ודוקא כשהם מתפללין בשוה עם בה"כ הגדולה ולא קודם להם או אחריהם. וכתב הוא ז"ל דה"ה יחיד שמתפלל בביתו בשעה שהצבור מתפללין אצ"ל תחנון וכ"ש הוא דהוא נגרר אחר הצבורי ועיין סי' רס"ג לענין קבלת שבת. ועיין בזרע יעקב סי' מ"ג ועיין בא"ר שבפראג נוהגין כשיש מילה בבה"כ ישינה וחדשה שאין אומרים בשאר בה"כ ופ"א היה הבה"כ סגורות והיה מילה בחדר שמתפללין בו אנשי הכנסת הנ"ל והורם שיאמרו בשאר החדרים והבו דלא להוסיף על מנהגם ע"ש:

המילה עבה"ט ועיין בר"י אם אבי הבן מתפלל בבה"כ ושוב אחר התפלה יוצאין לעזרה ועושים שם המילה ובעזרה מתפללין שם וותיקין ואחריו כמה תפלות טרם שעושים המילה יש להם לו' תחנון או והוא רחום בב' וה' רק אם יש מנהג קדום שלא לו' תחנון בעזרה אף שאבי הבן מתפלל בבה"כ ועיין בבית לחם יהודא סי' רס"ה כתב שבק"ק ווילנא נהגו ע"פ הוראות גאון אחד דכשמתפללין בעזרה ביום המילה המנין הראשון א"א נפ"א אף שמתפללין קודם לבה"כ אך אח"כ בשאר תפלות אומרים ע"ש. והביאו בשיורי ברכה ומשמע שנוהגין כן אף שהמילה נעשית בבה"כ ולא בעזרה מ"מ המנין הראשון אין אומרים:

לחופה עבה"ט והרדב"ז ח"ב סי' קע"א דעתו כהפר"ח שחולק על מהרי"א ומהר"י צמח מדקדק מהלבוש כמהרי"א ועיין בבר"י שמנהג בארץ הצבי כשהנשואין סמוכין לתפלת השחר או המנחה. בתפלה שהנשואין אחריו אין נפ"א. וכתב שהוא הנכון ע"ש. ולענין אם חשבינן הך ז' ימי המשתה מעל"ע. עיין באה"ע סי' ס"ב דבתר סעודה ראשונה אזלינן. ועיין בכנסת יחזקאל סי' ס"ה שאין מקום לו' דאזלינן בתר מעל"ע ואם נשא ביום ד' אחר חצות וסעודה ראשונה היתה בלילה אור ליום ה'. גם ז' ימי המשתה נשלמו אור ליום ה'. אבל אם היה הסעודה ראשונה ביום ד' אחר החופה ובירכו ז' ברכות אין לברך ז' ברכות אף בלילה השייך ליום ד' ומכ"ש ביום ד' קודם חצות ע"ש ולפ"ז נראה דגם לענין נפ"א הדין כן אך במח"ב בק"א כתב דלפי מ"ש בגינת ורדים כלל א' סי' כ"ח לענין ז' ברכות דז' ימים שלמים בעי'. לפי"ז גם במנחה אם מתפללין עם החתן ביום ח' קודם זמן שעשה החופה וז' ברכות לא יאמרו נפ"א. ושוב הזכיר ממ"ש בשם כנ"י וכתב דלענין נפ"א שפיר נהגו ולענין ז' ברכות צריך להתיישב ע"ש נראה שטעמו כמ"ש בבר"י משם מהר"י מולכו דאם יש ספק אם נופלין ע"פ לא יפלו מספק דנפ"א רשות ע"ש וכן מבואר מהט"ז ושאר אחרונים: בת"צ עבה"ט שהבעל ברית עצמו א"צ לו' התחנונים והפיוטים רק בקריאת פ' ויחל גם הוא חייב כמו שחייב בתענית ע"ש:

שבועות עבה"ט ובשיורי כנה"ג כתב שיש נוהגין עד י"ג ולא י"ג בכלל ויש שאין נופלין גם בי"ג משום ספיקא דיומא ודעביד כמר כו'. ויש למשוך אחר הש"ץ הנמצא באותה תפלה אך בא"י שאין שם ספיקא דיומא צ"ל בי"ג בסיון וכן מנהג ירושלים תוב"ב כמ"ש בספר פרי האדמה ובש"ץ ע"ש. לענין ט"ו באייר אותן שנהגו שלא לו' בי"ד משום פסחא זעירא. אך בש"ץ כתב דבשאלונקי מוחין ביד מי שאינו אומר נפ"א בט"ו וכן בקושטא' וכן המנהג בא"י ובמצרים לו' נפ"א בט"ו אייר כמ"ש ועיין בבית דוד סי' ט'. ועיין בשכנה"ג שאצלם נוהגין שלא לו' עד ר"ח חשוון שהחודש מרובה במועדות א"נ כמ"ש בסדה"י מפני שהחודש זה נכנס בעינוי ראוי הוא שיצא בשמחה ע"ש ובמדינות אלו אין המנהג כן ומי שנוהג כן שלא לומר כל החודש אין מוחין בידו:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קלב

שנים עבה"ט. וע' בספר הכוונת שהאר"י לא היה חושש לזה והיה אומר מלת התרגום בקול רם אך לפי מה דמשמע בב"י סי' נ"ט עיקר הטעם שלא יקראו בקול רם כדי שלא יהי' הצבור אומרים יחד ולשון תרגום ביחיד דוקא כמ"ש בזוהר אבל לקרות בקול רם בפ"ע שלא ביחד עם שאר אנשים מהצבור יכול לומר אף בקול רם. וכ"כ בש"צ וכתב דהזוהר מיירי לענין שלא ישתתפו לקרות שנים ביחד ע"ש. וגם כתב דמאבודרהם נראה שגם פסוק ה' ימלוך י"ל בלחש ע"ש: עלינו עבה"ט. ומ"ש בשם כנף רננים כ"כ בבר"י שבידו ספר זה כת"י ממש ממז"ה ולא מצא בו שיאמר וע"כ נוהגין לומר על כן:

קדיש עבה"ט ועיין בשו"ת נ"ב מ"ת סי' ח' במי ששכרוהו לו' קדיש בשביל איש ואשה קרובים ואחד צ"ל קדיש בשביל בנו הבחור שמת יש לזה שאמרו בשביל האיש והאשה ב חלקים ולזה שאומר בשביל בנו חלק אחד ע"ש: וע"ש שהבן דינו כתושב אע"פ שהיה מושכר למשרת בעיר ומת שם וגם מבואר שא"ל שהבא בשכרו יש לו יתרון נגד האומר בחנם וגם מבואר שם דאף שהבן לא היה בן עשרים אין זה מגרע כחו ואין לחלק בכך כלל מה שאינו בר עונשין וגם ביאר שאין חילוק בין שהיה לו אב או אם כאן בעיר ומתו אם שהיה דירתם קבוע בעיר אחרת ומתו והבן הוא תושב מן העיר הזאת דתרווייהו כי הדדי נינהו ויש לשניהם לחלוק בשוה הקדישים אע"פ שזה האב ואם שלו לא היו תושבים כאן חשוב תושב כמו חבירו ואף שב"י בסוף הל' אבילות בשם מהר"י טרויש לא כ"כ מ"מ לא נהגו כדבריו רק במדינות אלו נמשכים אחר המנהגים והלבוש ע"ש. וע"ש שכתב שכמדומה שאין נוהגין לחלק יותר למי שאומר על אב ואם דלא כמ"ש המג"א בשם מהר"ן (וכן הוא מבואר כאן בבה"ט בשם הכנ"י) ומ"מ לענין הך דינא ששכרו לזה שיאמר על איש ואשה שפיר יש לזה יתרון נגד האחר שאומר על קרוב אחד ע"ש. ועיין בשב יעקב סי' ז'. ועיין בשבות יעקב ח"ב סי' צ"ג שאם אין לו בן רק בת לא תאמר קדיש רק בביתה. ואם אביו חי ורצה לומר קדיש בבה"כ במקום שידוע שהמנהג לו' על קרובים יש לעשות פשר כמ"ש הרמ"א ושם סי' צ"ד כ' לענין בן הבן שלמד עמו זקינו והוא רוצה לו' קדיש אחריו ואמו מוחה בטלה דעתו. ישוב שכולם יש להם אב ואם ואחד אבל ולאחר י"ב חודש פסק שיאמרו בזה אח"ז כיון שכל הב"ב אומרים אין קפידא ובקונטריס מטה אפרים כת"י במנהגי קדיש יתום מבואר הדברים על אופניהם וע' בשו"ת מעיל צדקה סי' י' שחולק המג"א בשם הגאון מוה' מן ז"ל כשנמצא ב' שיש להם אותיות שוות ע"ש: ערב עבה"ט. ועיין בשו"ת נ"ב סי' י' שהנוסח בטור אתה הוא שהקטירו כו' ואין שם השם או"א והטעם שאומרים תחלה אין כאלקינו כו' לפי שהקטורת מעשרת לכך אומרים אין כאלקינו שלא יאמר כחי ועוצם ידי כו'. ועיין אבודרהם עכ"ל וכ"כ מח"ב סי' מ"א בשם א"ח והאבודרהם ובק"א שם כתב שבספר הכוונות שסידר מהר"ש וויטל בן מהר"ח מה שקיבל מרבו האר"י שבין בסדר הזמירות בין אחר תהלה לדוד בין קודם מנחה יאמר אתה הוא ה' אלקינו שהקטירו וכ"כ באור צדיקים: גם מבואר בסדר הכוונות שאחר הקטורת בכל פעם יאמר ג"פ ה' צבאות כו' ולא יאמר שום פסוק אחריו כ"א וערבה ע"ש ועיין בשו"ת בית אפרים סי' ח' בנוסח אחת לששים או לשעבעים שנה ובדברי התוס' דשבועות ועיין בתשובת הרלב"ח: השיר עבה"ט. ועיין בשו"ת בית אפרים סי' ט' מ"ש על דברי המג"א והפר"ח ועיץ בשו"ת שב יעקב סי' כ"ב:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קלג

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קלד מעומד עבה"ט. מ"ש בשם כנה"ג והאידנא אין רוב צבור ממתינין על הש"ץ וכ"א נופל בשעה שגמר אין לו ליחיד להמתין על הש"ץ כי מוטב שלא יפסיק כ"כ קודם נפ"א ואפי' כמדינות אלו שאומרים אחר והוא רחום מ"מ ראוי להסמיכה עכ"פ לוהוא רחום ועיין לעיל סי' קל"א:

וזאת עבה"ט ועיין בבר"י בשם תשו' בעל כנה"ג ח"ב סי' נ"א שמותר לו' וזאת התורה באמצע אמת ויציב קודם שירה חדשה ע"ש וצ"ע בזה. ועכ"פ נראה שלא יאמר רק הפסוק בזה לבד. וגם יראה עכ"פ שלא יהיה באמצע ענין וכמ"ש לקמן מי שקראוהו לעלות לתורה במקום שמותר להפסיק:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קלה ובחמישי. עבה"ט שכתב גירסא מוטעת כו' וליתא אלא שחסר בדפוס כדברי המג"א כמ"ש ביד אפרים ומכאן ואילך כל הלכות קריאות התורה עד סי' ק"נ תמצא מבואר ומסודר יפה בחיבור שערי אפרים ופתחי שערים ומשם תדרשנו:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קנ בה"כ עבה"ט. ועיין בריב"ש שמי שמונע קביעות מקום שהתפלל בעשרה בר נדוי הוא שמונע הרבים מלעשות מצוה והובא בקצרה בח"מ ונראה דאפי' יש בה"כ הדין כן אם לא שהקהל גוזרים כן מצד תועלת המגיע לצבור. ועיין באשל אברהם ס"ק א' מ"ש חופה ט"ס וצ"ל כיפה ע"ש:

העיר עבה"ט. ועיין בבכ"ש בשבת דאם ח"ו העיר נחרבת מאותה עון אין הקב"ה עתיד להחזירה ע"כ לכן הרבה צריך ליזהר בכל מה דאפשר:

מפסיק עבה"ט. ועיין בשו"ת נ"ב מ"ת סימן נ"ז באחד שקנה בית וחצר מנכרי וחלונות בה"כ פתוחים לאותו חצר ורוצה לבנות סמוך לבה"כ צריך להרחיק עכ"פ יותר מד' ולא יותר מח' וההבדל שבין ד' לחי"ת יכריעו חכמי העיר לפי ראות עיניהם כמה הצורך לבה"כ ובענין החזק' שהחזיקו הקהל נשא ונתן בזה לפי הענין והעלה דהרוצה לבנות הוא נקרא מוצי' כמ"ש הסמ"ע ולכן הדין עם הקהל. ועיין בבר"י כ"כ בשם מהר"י זיין. וכתב שם שזה בהוברר שכבר הוקדש לבה"כ אבל בבית שבחצר שהחזיקו להתפלל ובתוך הזמן קנה ראובן כל אותו חצר ואחר הרבה שנים רוצים לבנות בית הכנסת נגד החלונות וטוען שהוא קנינו והם טוענים שהחזיקו בו והיה קודש הדין עם ראובן עד שיביאו היחידים ראיה שהוקדש לביה"כ ע"ש ונראה טעמו משום חזקה שאין עמה טענה ולי צ"ע בזה. ועיין בשו"ת נ"ב ובחות יאיר סימן נ"ט: שמתפללים. עבה"ט. ועיין בנ"ב מ"ת סי' י"ח שאין מוזכר בשום מקום תמונת בה"כ. ומן הדין רשאים לעשות שמונה צלעות אף בענין אחר אם הטעם לפי שעל תמונה זו המקום מרווח להם יותר אבל אם בשביל שרוצים להדמות לבתים או להיכלי שרים קורא אני עליהם וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות ולכן אין לשנות דבר ממנהגי ישנים ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קנא

בבה"כ עבה"ט. ומ"ש מצא דבר כו'. עיין באורך בקצה"ח סי' ר' ס"ק א'. ושם כתב דאם אמר יזכה חצירי להקדש זכה לו ע"ש:

עליו עבה"ט ועיין בתשו' פאר הדור סימן ע"ר שאף שמתיר לישן בעליה שע"ג בה"כ אבל במקום שע"ג ההיכל (ר"ל הארון ששם הס"ת) אסור לישן או להניח כלי מלאכתו שם. ומ"ש באשל אברהם ס"ק ב' בשם הא"ר עיין בר"י שבספר א"ח הנדפס מחדש הנוסחא כהב"י. אך מ"מ מסיק שהכוונה מ"ש בגלוי הראש הוא ענין אחר ע"ש ועיין באשל אברהם בשם מהר"י באסן ובאמת שם כתב שאסור רק הפרדס שסביב בה"כ מותר. אך מהרי"ט חלק יו"ד מצדד קצת בעזרה להתיר ע"ש ועיין לקמן סי' קנ"ד ס"ק א' בשם מהרי"ט בזה. ועיין בשאלת יעבץ ח"ב סי' נ"ד דכתב שכותל בה"כ מבחוץ כקדושת בה"כ שלא להשתמש ושלא לנתוץ ממנו ועיין מ"ש בענין מי שכותל בה"כ משמש לביתו ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קנב

סותרים עבה"ט. ועיין בשו"ת נ"ב סי' י"ט בבה"כ דאית בה תיוהא וצריכה תיקון אלא שגוף בה"כ במקום הזה ברפיון כו' ע"ש. כדת מה לעשות לבנות במקום אחר ולהוצי' בה"כ הישן לחולין ועיין בתשו' נ"ש סי' כ"ז אם בה"כ מושכרת מהשר אסור להניח עד שישכרו אחרת תחלה והביאו בא"ר:

לסתור עבה"ט ועיין בשו"ת בית אפרים חלק יו"ד מ"ש בענין זה. וכתב במה"ב בשם זרע אמת תיבות ישינות שבבה"כ שאין ראוים לתשמישן פקע קדושתן ועצהיו"ט למכרה לעצים להסקה ובעד הדמים יקחו חדשים ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קנג

היחיד עבה"ט. ועיין שו"ת פני יהושע סימן ד' בענין בה"כ שנשרף ורוצים לבנות במקום אחר ולהניח המקום פנוי ולנהוג בו קדושה ודאי שרי. ואם רוצים לעשות שם גן ירק בעינן שיהיה זט"ה במא"ה ומ"מ ברוב זט"ה סגי. ואם רוצים למכור ומסכימים רוב בני העיר אף בלא זט"ה סגי ע"ש. ועיין לקמן סימן קי"ח וע"ש סימן ז' בענין בה"כ דק"ק הוראדנ' והאורחים יושבים שם לפעמים כמו חצי שנה אבל בשביל דמקלעי לפעמים מעלמא לא. וגם כתב שי"ל דגם בכרך שזט"ה מבוררים והם כראשי גליות ואין אחד מאנשי העיר מתערב בעסקיהם אפשר דאפי' בכרכים יכולים למכור אף בלא אנשי העיר ועכ"פ כיון שיש מכשול הו"ל כמצוה דרבים ויש לסמוך שיהיה רשאים למכור לפחות במעמד אנשי העיר ע"ש:

שיתפללו בו עבה"ט. ועיין בחות יאיר סימן נ"ט במי שבשעת יריד נתן חדר להתפלל בו האורחים ושוב נמכר הבית לאחר ואחר לאחר ונאמר בפירוש שהוא חול ומ"מ גם האחרון עשה כן בימים נוראים ועתה רוצה לדור בחדר הזה ולתת חדר אחר ע"ש שהאריך דודאי שרי ומכ"ש דעביד מלתא יתירת' לתת אחר במקומו תע"ב אבל אם בפי' נדר חדר זה לעולם לזמנים מגובלים לבה"כ לא מהני נתינת אחר בדיוטא העליונה דשמא ניחא להו טפי בקמייתא והוי כב"ה של רבים שעכ"פ צריך הסכמת אנשי העיר כו' ע"ש ועיין בכיוצא בזה בשו"ת נ"ב מ"ת סי' י"ז לענין בה"כ שבכפר שנתייחד חדר ונכתב על הכתלים תפלת ובקשות משמות שאין נמחקים שצריך הסכמות אנשי הכפר והמעות יקחו להספקת ת"ת כו' ומ"מ לעשן בתוכו יי"ש שמשחיר הכתלים וגורם מחיקת השם אסור ע"ש:

כלום עבה"ט. ועיין בענין זה בשו"ת מאמר מרדכי סימן ה' ואו זיין ע"ש. ועיין בשו"ת חוט המשולש שבסוף התשב"ץ סי' ז': אחר עבה"ט. ועיין במאמר מרדכי סי' ג' וד' שאם הראשון מחל אין בני הראשון יכולין למחות לפי שאביהם נתן להם בנדונית' שיהיה להם אחר מות אביהם ושם מבואר שצריך לתקן שיהיה דרך לעזרת אנשים בפ"ע שלא יצטרכו לילך לדרך החדר המיוחד להתפלל בו נשים וכדאית' בסוף סוכה כו' ע"ש והוא פשוט ועיין בשאלת יעב"ץ דמי שהחזיק במצוה עפ"י צבור אפי' פ"א זכה. ומי שזכה בהדלקת נר תמיד שנה וחצי ולא מיחו בו אין מעבירין אותו הימנו ע"ש ובסי' ע"ב ובאורח לצדיק סי' ע"ו ובזרע אמת סי' ט' כ"כ מח"ג. וכ"כ בר"י בשם הרדב"ז סי' שפ"ז מי שהחזיק בהדלקה ומטה ידו ושלח מעט שמן ונתנו ההדלקה לאחר לא הפסיד חזקתו וצריך שיקבלו מה ששלח ע"ש ועיין לקמן סעיף כ"ב ועיין בתשובת כנה"ג סי' כ"ז מי שהחזיק במצוה כמה שנים ובנו ממלא מקומו הוא זוכה בה וק"ו אם עשאה קצת זמן כו' ועיין בשו"ת דבר משה סי' א': לחולין עבה"ט וע' במח"ב בשם אורח לצדיק בהתנה למשכן ביד עכו"ם מטפחת מרוקמת בכסף ואחר זמן קנאה ישראל יכול לשורפה ולמכור הכסף ולהוציא דמיו ע"ש:

הדיוט עבה"ט ועיין באר יעקב דף ט' שכתב ראיה ממסכת כלים להתיר לעשות מבגד אשה וכ"כ מור וקציעה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קנד

בש"ע השוכרים בית ועיין בתשובת כנה"ג סימן כ"ו שאף שאין להם קדושה לענין מכירה מ"מ אין יכולים לנהוג בהם מנהג בזיון ועיין מהר"ש הלוי סי' מ"ו שכתב דאם נעשה ברשות המלך אעפ"י שאין להם בו אלא חזקה יש בו דין קדושה ובה"מ אף בל"ז יש בו משום קדושה כ"כ בבר"י בשם הכנה"ג ע"ש: בחמה עבה"ט וכתב במח"ב בשם זרע אמת שאם בנו סמוך לו שני עמודים אחד לצפון ואחד לדרום יכול להשתמש מה שירצה ע"ש: בש"ע ס"ד מטפחת ס"ת כו' ע' אשל אברהם ובתשובת הרשב"ש כ' שאין יכולים ליתנם לעניים ע"ש:

וגונזין עבה"ט ועיין שו"ת באר שבע סי' מ"ג שאוסר לשרוף כתבי הקודש אעפ"י שבלו ונמחקו ע"ש:

ופרוכת עבה"ט וכ' במח"ב בשם זרע אמת שאין יכולים לשנות שלא להניח פרוכת מסיב' שהארון מבהיק ע"ש: קדושים עבה"ט ועיין בשיורי ברכה כתב מש"כ בשם רבינו יהודה בן הרא"ש בספר חוקת התורה שלו שנשאל מי שהיה לו מ"ת מונחת בארון ועשה ארון אחר והושם בו אם יכול להשתמש בארון הראשון לשום בו גמרות ופירושי' ושאר ספרים וכתב חכם א' שמותר וראי' מפ"ק דשבת גבי שלא להצניע תרומה אצל ספרים משום פסידא הא לא"ה שרי משום דהאי קודש והאי קודש. ואין זו ראיה דהתם ס"ת במקומה עומדת ובקדושתה קיימה. ועוד דשמא קדושת תרומה כקדושת ס"ת אבל הכא שאין הס"ת שם אסור להניח שם גמרות ופירושים שהרי מורידין הארון מקדושתו כדאמרינן גבי תיבות' דארפיט דאסור למעבד מיני כורסיא עכ"ל. ועיין ש"ת נ"ב סי' ט' שמתיר להעמיד ס"ת פסולין באה"ק מצד קדושת הארון אבל אסור משום שמא יבואו לידי מכשול לקרות מתוכו ע"ש:

בבה"כ וכ' הרשב"ץ ח"ב סי' קע"ה שמן של בה"כ לעולם הוא זמנו ואסור להנות אם לא שמכרוהו זט"ה במא"ה וקנו מדמיו ס"ת דמעלין בקודש ואם אין בו אלא הזמנה א"צ עילוי ע"ש:

גדול עבה"ט ובאשל אברהם כתב מה שמקילין להדליק הפיפ"א של טאבאק כו' עיין תשובת בית יהודה כו' וממשמעות הדברים שבבית יהודה מתיר ובמח"ב נתן מכשול למעיינים שאדרבא שם כתב שהדבר פשוט לאיסור והמקיל משום לב ב"ד מתנה אין לו על מה שיסמוך דאילו המקיל בהדלקת נר משום לב ב"ד מתנה שהוא דבר שהכל משתמשין וצריכין להדלקת נר משא"כ בזה ואפי' משלהבת לבד ס"ל דאסור להדליק ומכ"ש משלהבת הקשור עם הפתילה ע"ש ונראה פשוט לאסור להדליק מנר של בה"כ הפיפ"א כי מלבד הנר עצמו יש בזה קפידא מחמת קדושת בה"כ שזה הוי כמו אכילה ושתיה ולכן אפי' מנר של יא"צ אסור וגם שנר יא"צ ג"כ עשוי לכבוד בה"כ אבל בבתי מדרשות שחכמים ותלמידים קבועים ללמוד וללמד וצריכים לפעמים לעישון הטבאבק לא מטריחין עלייהו ללבת לבית להבעיר שם את הפיפ"א שיש בזה משום ביטול תורה ובכה"ג ודאי לב ב"ד מתנה ומ"מ בנר של תפלה יש להחמיר שאולי אין דעת המתנדבים נר למאור בשעת תפילה לזה אבל בנר יא"צ שדולק בל המעל"ע יש להתיר: והוקרו עיין בה"ט ומ"ש מצא דבר בו' עיין לעיל סי' קנ"א ס"ק ה' ובשו"ת שם מ"ש בשם הרשב"א שאין יכולים לעכב לכתוב שמו. עיין בצ"צ סי' נ' באחד שעשה ציור מנורה על דלתי ארון הקודש בלא ידיעת הצבור ואח"כ רוצה לחתום שמו שמעכבים עליו לומר שגם הם רוצים להשתתף כזה דצורת המנורה על דלתי אה"ק מבפנים נוהגין כן בבל הקהילות עפ"י האחרונים שהיא מגין על הפורעניות שלא תבא וחושבין זה למצוה גדולה כו' וכיון דהאי יחיד מקפיד על חתימתו יכולין להחזיר לו מעכשיו אף שמתחל' שתקו שסברו שהוא מזכה לצבורא ומוסר יפה כו' והא דאין מוחי' במתנדבים טסים ומנורות כסף ופרוכת אף שנכתב שמם משום שאין נדבת היחיד מבטל נדבת הצבור כו' וגם כיון שפתיחת הארון היא לפיוטים ותפלה שצריכין כוונה יש לחוש להסח הדעת בשיראו חתימת היחיד שהיא להם דבר חדש ותמוה. וע"ל סי' כ' ס"ק ד' בשם אמונת שמואל. ומ"ש בשם הצ"צ אחד רצה ליתן בעד מצוה כו' ועיין בשו"ת פנים מאירות ה"ב סי' כ"ה שהיה איזה סכסוך בענין קניית מפטיר שהשני אמר שהשמש טעה והראשון אמר כיון שהשמש הכריז ההוספה הסיח דעתו ושאלו הגבאים פיו ולא רצה לחקור הענין ביום הקדוש וצוה להכריז שנית מכירת המפטיר ומה שיהיה הפסד יקוב הדין אחר יוה"כ והביא דברי הצ"צ והעלה שהמוחזק יכול לומר קים לי כהפוסקים דלא ילפינן צדקה מהקדש ומנהגן של ישראל כו' כמ"ש המג"א. אך אם פסק בעשרה ולא הוסיף אחר עליו א"י לחזור ובזה המנהג להוציא ממנו:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קנה לבהמ"ד. עיין בה"ט וכתב בר"י בשם מז"ה דן את הדין בלא נטילת שכר עולה לקביעת עתים אבל בשכר וכן מלמד תינוקת בשכר אינו עולה וע"ש שמסופק הלומד בישיבה בעת קבוע ומקבל פרס אם עולה וע"ש שמה שאמרו כל השונה כו' מיעוט הלכות שנים וכ"כ בספר המנהיג והביא הרשב"ש בתשובה סי' נ"ב והסכים עמו ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קנו לעסקיו עיין בה"ט וכתב בר"י בשם מהר"י צמח הרב זללה"ה כשהיה הולך בדרך ונותנים לו שלום היה מסתכל שאם היה במקום טהור ונקי היה משיב עליכם שלום. ואם היה מקום מטונף היה משיב ברכה טובה עכ"ל: עראי עבה"ט. ועיין במג"א במ"ש במי שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו ונרשם פ"ק דנדרים ועיין מ"ש בבית אפרים על טריפות בהקדמה לח"ב שמקור הדברים מתנחומא פ' במדבר. ושוב נדפס ספר נ"ב מ"ת וכתב נ"כ בסיום ע"ש. וע' בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' ט"ו ועיין מה שכ' בשם היש"ש שלא יאמר בתלמוד ביצים אלא ביעים. ונראה דהאידנ' שהורגלו לומר ביעים על בצים שלמטה ויש במלת ביעים הרגשה יותר לדבר מגונה שפיר דמי לומר ביצים. וע"ש שכתב בענין קבעת עתים לתורה ופרש"י לפי שאדם צריך להתעסק בד"א כו'. והגאון בעל הפלאה ז"ל פי' שקבעת הוא מלשון קבען פלניא שאף מי שהוא טרוד גדול בעסקיו יש לו לגזול מזה עת ללמוד תורה ודפח"ח. וע' בהקדמת שו"ת בית אפרים חלק א"ח מ"ש מזה דבר נאה ומתקבל:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קנז

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קנח בש"ע ויברך ענט"י. וכתב הריטב"א בחולין דף ק"ו אם בירך ענט"י ונמלך שלא לאכול לא הוי ברכה לבטלה ע"ש והביאו בק"א למח"ב:

שטיבולו עיין באר היטב וכתב בר"י אותם ששוקעים פירות במים לנקותם ונוטלים ואוכלים גם כן חשיב טבולו במשקה וראיה מחרוסת ע"ש בשם מהר"ז גיטה וכ"כ אחד קדוש בתשובה כת"י הירק שרחצוהו להעביר הליכלוך חשיב טבולו במשקה וכן מוכח מתשו' הרדב"ז סי' פ"ג ע"ש:

דבש עבה"ט. ועיין בפנים מאירות ח"ג סי' כ"ג שכתב ראיה משבת דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי וכדברי מג"א ע"ש ועיין בתשובת כנה"ג סי' ס"ז: שמן עיין בה"ט ועיין בתשובת כנה"ג סי' ס"ח שכ"כ והביא ראיה ממתני' פרק בתרא דתרומות ע"ש:

ברכה עיין בה"ט ועיין בר"י שאם אחר שבירך בהמ"ז תיכף הביאו לפניו דבר שטבולו במשקה א"צ ליטול ידיו וקיימתי' מסברא ושוב מצאתי בשם הרדב"ז כו'. וע"ש שאפי' לא היה יודע שיביאו לפניו ולא נתכוון בשעת נטילה א"צ נט"י פעם אחרת כיון שלא הסיח דעתו מידיו ע"ש. וקצת צ"ע דא"כ לאכול פת נמי ומה בכך שנסתלק מסעודת פת וצ"ל דלענין דבר שטבולו במשקה יש להקל טפי:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קנט גללים. עבה"ט ועיין בר"י ספוג מלא מים וסחט הספוג ונטל ידיו ממנו כתבתי בתשובה שלא עלתה לו טבילה וכ"כ בספר אדמת קודש דהספוג אינו כלי כדתנן פ"ו דפרה ופשוט ע"ש: משקה. עיין בה"ט ועיין ביד אפרים. ובבר"י כתב שמז"ה בעל חסד לאברהם כתב בשם זכרון משה דבסמרטוט למטה לא מהני אבל מצד השני מהני כו'. וכת' באדמת קודש אם סתם כלי נחושת בבדיל וכ"ח בהרסית חזר להכשרו הראשון:

ושפיכה. עיין בה"ט ועיין בנ"ב מה"ת סי' קמ"ב שכ' להוכיח מזה דמחשב כלי אפילו בעת הסרת הברזא מתוכו. ועיין בשו"ת בית אפרים חלק יו"ד סי' נ"ג שאין זה ראיה לענין מקוה דהכא כן הוא דרך תשמישו להריק מה שבכלי ע"י נקב הזה ואין זה מגרע כח הכלי וכן מבואר לעיל סעיף ה' בהג"ה וכ"ש כלי שיש בו ברזא כו' ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קס

פתו עבה"ט ועיין בר"י בשם מהר"ו נחום בתשו' כת"י דאם ראובן שרה פת במים של.. שמעון ג"כ פסולים. (ומ"ש לתלות בפלוגתא אם אדם אוסר דשא"ש הוא תמוה ועיין מ"ש לחלק בין ההיא דמחיצת הכרם כו' למשליך חלב בקדירת חבירו ע"ש במרדכי דחולין) ועיין באשל אברהם מ"ש בשם ספר בית דוד ובבר"י כתב ג"כ בשמו דאם בדק הכלים במים לראות אם הם שלמים או שבורים פסולים ומים שנותנים בכלים חדשים להכניס בהם יין כו' ע"ש:

במים. עבה"ט ועיין ביד אפרים שכתב לחלק בין מים שנותנין בה דגים ובין מ"ש לקמן בירקות שלא יכמושו:

הכלב עיין בה"ט. וכתב הרדב"ז דאם אין לו כלי מנוקב שיעשה כמ"ש בסי' קנ"ט ס"ק י' וגם אם יכול להרתיח גם כן מי הים עדיפי מעפר דמנקי ליטול בהם ולא חיישי' לרואי' דאתי למיטעי ולמימר דמי הים ראויים לנטיל' ידים ע"ש. ונראה דמ"מ יש לו לכרוך ידיו במפה ג"כ כמ"ש בסי' קנ"ח ס"ק ט"ו:

בלבד עיין בה"ט ועיין בפר"ח לקמן סי' תס"ב ומ"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קסא

בשרו עבה"ט. ובר"י כתב בשם מהר"י מולכו שב' בנפלה הרטיה צריך ליטול שנית כדין מפה שאם יסיר המפה אסור לאכול ע"ש בש"ע ס"א: למי שדרכו להקפיד ואם במקום זה אנשי המקום מקפידין ובמקום אחר אין מקפידין כ' בבר"י שאם רובא דעלמא מקפידין בטל מקום זה לגבי רובא דעלמא כמ"ש בפר"ח יו"ד סי' קי"ג:

היבש עיין בה"ט מ"ש אם הוא טבח כו' עיין בשבות יעקב ח"א סי' ס"ט שתמה ע"ז וכתב שהמ"א נמשך אחר הרא"ש וברא"ש יש ט"ס מ"ש על בשרו וצ"ל על בגדו כמבואר בבר"י דף צ"ח ע"ש. וגם השיג שם על מ"ש הלק"ט מוהל שנתבייש כו' וראייתו מדאמרינן שבח הוא לבני אהרן כו' וז"א דגם בבני אהרן הוא חציצה אם הוא יבש כמבואר בסוגיא שם דמשני לח הוא ואינו חוצץ:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קסה ומשפשף עבה"ט ובאשל אברהם בשם ב"ד ובבר"י כתב בשמו לדידן דנטלינן רביעית בב"א בשפיכה ראשונה הגיע זמן ברכת ענ"י ואם יברך אשר יצר הוי הפסק ע"ש. ועיין ביד אפרים מ"ש על דברי הט"ז באורך בענין זה ועיין לעיל סי' זיין ומ"ש שם:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קסו

כ"ב אמה עיין בה"ט ועיין במ"ג וע' בבכור שור בברכות דף מ"ב מ"ש בזה ישוב לקושיית המג"א ע"ש ובתשוכת חכם צבי סי' קכ"ח ובשו"ת חות יאיר סי רכ"ז ובשאלת יעבץ סי' זיין ובכרתי ופלתי סי' י"ט:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קסז היטב עבה"ט ועיין לקמן סי' קס"א במקום שהיתה דבוקה בחבירתה ע"ש וע' ביד אפרי' מ"ש בפי' דברי הט"ז והמ"א בזה:

לאכילה. עבה"ט וע' מ"א בשם ס"ח דלשתיה אדם קודם ועיין בשאילת יעבץ דאף שאינו בביתו אינו רשאי לטעום עד שיתן לבהמתו קודם והמגדל חתול אין חיוב להקדים מזונותיה ומ"מ נכון להקדים ע"ש. וכ' בר"י סי' קנ"ד בשם מז"ה שצריך ליזהר לצוות לתת מאכל לתרנגולים בבוקר כדי שלא יעבור על איסור צב"ח וכנודע ממעשה שאירע בזמן האר"י ז"ל עכ"ל והמעשה שבזמן האר"י הוא מוזכר בספר חרידים שהיה בזמנו ז"ל ועיין ביד אפרים מ"ש בענין אם הפסיק בין ברכה לשתי' בצווי ליתן לבהמתו לשתות: וגם מיניה שום טעם על מה שקצת אין נזהרין בזה ע"ש:

הפסק. עיין בה"ט ועיין בפנים מאירות ח"ב סי' ה' שבני אדם שיושבים במסיבה אחת וכ"א כוסו לפניו לקדש וממתיני' בברכת היין עד שבירכו כולם ומי שקדם ובירך עונה אמן אחר ברכת חבירו ואח"כ מקדישים לאו שפיר עבדי וגורמים בהפסק זה ברכה לבטלה דכיון שהפסיק בין הברכה לטעימה הוי הפסק כמ"ש קצת פוסקים בעניית אמן אחר ברכת ק"ש וצריך לברך פעם אחרת והוי ברכתו הראשונה לבטלה ולכן אין להפסיק בעניית אמן וכן בברכת המוציא וכ"א ככרו לפניו אין לענות אמן אחר ברכת חבירו עד שיטעום אחר ברכתו ע"ש:

מלכא מריה עבה"ט ועיין ב"ח סי' קס"ה דמשמע דאם בירך במ"מ על הפת לא יצא וכ"כ בבית יהודה סי' מ"א וכתב בבר"י שדעת הב"י והט"ז והא"ר בשם הדרישה דיצא וכ"כ באבן העוזר סי' קס"ח לדעת הב"י והבר"י צידד לומר דאפשר שגם הב"ח מודה וע"ש בשיורי ברכה ובסי' ר"ז דגם הרמ"ע כאלפסי זוטא ס"ל הכי ושם כתב דאם בירך על הפת בפה"א יצא והרא"ה והריטב"א פליגי עליו ע"ש. וכתב בבר"י אם נטל ובירך המוציא ונודע שהמים שנטל פסולי' לנט"י וצריך ליטול פעם אחרת יאכל מיד פחות מכזית דלדעת הרשב"ץ ודעמי' א"צ נטילה ושוב יטול ויגמור סעודתו. ואם אירע דאחר שבירך המוציא לא טעם מידי וחזר ונטל ידיו נסתפק הבני חייא ובבר"י כתב שנראה שא"צ לברך דלא גרע מטול בריך ע"ש:

פרוסה עבה"ט. וכתב בר"י בשם מז"ה שכתב בשם צרור החיים מי שבירך המוציא ונפל אותה פרוסה שבירך עליו מידו יאמר בשכמל"ו ויחזור ויברך פעם אחרת ויפרוס מהלחם כ"כ התוספות והביאו ראיה מהירושלמי עכ"ל ועיין לקמן סי' ר"ו מחלוקת הפוסקים בענין זה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קסח השלימה עבה"ט. ועיין באבן העוזר וכתב בר"י בשם מהר"י מולכו מי שנטל פרוסה לברך עליו ובתוך כך הביאו לפניו שלימה מניח הפרוסה בתוך השלימה ומברך ואם כבר בירך על הפרוסה בוצע מן הפרוסה ע"ש:

שירצה עבה"ט ועיין בתשובת גאוני בתראי סי' ו' על מ"ש הגאון בעל תוי"ט ובתשובת ב"ח החדשות השיב לו ב"ח ע"ש:

עליו עבה"ט וגם בבר"י פקפק בדין זה שכ' שאם אכל בשר עמו כו' דלמעשה צ"ע כיון שלבדו לא היה שבע ממנו ע"ש: תחלה. עבה"ט וע' בר"י שכתב שמז"ה כתב בשם ספר כת"י קדמון שדעתו לענין פת כיסנין דאם קבע מברך עליו המוציא וג' ברכות סעודת שבת קובע כמו שקובע' למעשר ומהר"י חאגיז בספר ע"ח על משניות פ"ד דמעשרות נסתפק אך בגינת ורדים כלל ב' סי' י"א כ' בפשיטות שאין חילוק שבת לחול והסכים עמו בבר"י וכתב שכן עמא דבר: דבש עבה"ט ועיין באבן העוזר שהאריך וכתב כמה פרטי דינין לענין זה וע' בש"ת בית אפרים חלק א"ח סי' י"א וי"ב מ"ש בזה:

במ"מ עבה"ט וע' בהקדמת חיבור מעשה ניסים (הוא פירוש ההגדה שחיבר כבוד בד"ז הגאון מופת הדור מוה' יעקב נרו האב"ד דק"ק ליסא) מ"ש על דברי המג"א בזה וחידש כמה דינים ע"ש וע' בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' י"א וי"ב באורך וסיומא דפסק' דאף פת גמור שנטחן עד אשר דק ואין בו פירורין כזית אע"פ שגלגלם יחד ע"י דבש או שמן כל שנשתנה תוארן מתואר לחם בין שבשלו אח"כ או אפאו כל שע"י אפיה לא חזר עליו צורת הפת כגון לעקי"ך וכיוצ' בו דאזיל חיוורא ואתי סומק' אין מברכין עליו רק במ"מ. ואצ"ל בחרעמזלי"ך שטגנן בשומן ומכ"ש בקניידליך שבישלו במים ואף אם חיברו בביצים אם נתבשל אך אם נאפו יש להסתפק שדעת התוס' דאפילו אם נעשה מקמח ממש מברך עליו המוציא ומכ"ש בפת פרור. וירא שמים לא יאכל כ"א כתוך הסעודה ע"ש:

בגבינה. עבה"ט ועיין במג"א שמחלק בין נילוש במי ביצים לשאר משקים ועיין באה"ע ובדגול מרבבה ומעשה נסים ובשו"ת בית אפרים סימן הנ"ל באורך בענין זה וכבר כתבתי מסקנת הדברים בס"ק כ"ד ובמח"ב הביא דברי התוס': הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קע בסעודה. וכתב בא"ר כשם הפרישה דהאידנא שאין חוששין לזה לפי שאין החשש רק מחמת שהיה דרכם לאכול בהסיבה ע"ש וכתב בר"י דלפ"ז בליל פסח שהאכילה בהסיבה יש ליזהר בזה ע"ש. וצ"ע על תירוץ הדרישה בזה דמשמע בש"ס דבהסיבת שמאל אין חשש זה כלל ע"ש וא"כ הרי הסיבה שלהם של שמאל היו וצ"ל דאף אם מסיב בשמאל יש חשש כשמדבר משום שהקול יוצא דרך הקנה ונפתח השפוי כובע ע"י הדבור וע"כ צ"ל כדאמרינן בעלמא והאידנא דדשו בה רבים כו' עיין שבת דף קכ"ז ולפ"ז אין לחלק בין לילי פסחים לשאר השנים לענין זה: ששפשף. עבה"ט ובמור וקציעה הפליג ע"ז שהוא היפך הש"ס ובמח"ב כתב שבמח"ב בחנם העתיר דברים שדברי הש"ע מיוסדים על אדני פז והביא דברי התוס' ישינים ביומ' ודברי הריטב"א בחידושיו שפירש בשם התוס' ייע"ש בש"ע ע"ש: ידיו. עבה"ט וע' בר"י כ' שמז"ה כ' בשם צרור החיים ושמעתי ממורי הרב ר' פרץ שאם נוטל בידיו פת א"צ נט"י שדעתו עליו ואינו מסיח דעתו ע"ש: לשתות. עבה"ט והא"ר השיג על המג"א והביאו באשל אברהם ובבר"י שנראה לו בפשט התוס' כהמג"א ומ"ש בשם פסקי תוס' אפשר דט"ס נפל כו' ע"ש ואמנם מ"ש הא"ר מפסקי תוס' נראה שכוונתו לספר אחד שכך שמו שהיה ביד הא"ר כמבואר למעיין שבכמה מקומות מביא מפסקי התוס' שאין הכוונה על פסקי התוס' שלנו ע"ש:

יעשה. עבה"ט ועיין מ"ש אא"ז מהרש"א בחידושי אגדות שלא יסרב וע' בא"ר ובבר"י כתב להכריע כמהרש"א ע"ש וכ' בבר"י דבנו הגדול או אחד מהגדולים של בני הבית בעה"ב מיקרי לענין זה. וכן משמע בסוף פרק כ"צ ע"ש וגם כ' שאם האורח נוהג איזה פרישות בדבר שעושה סרך איסור אינו מחויב לשמוע לבעה"ב לעבור אבל בפרישות בעלמא טוב לגבר להסתיר מעשיו וע"ז נא' אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קעא

קופה. עבה"ט וע' ביו"ד בנה"כ שם וגם אא"ז בבכ"ש בעירובין דף למ"ד השיג על הט"ז מרש"י דגיטין דף ה' ותוס' חגיגה דף כ"ה עיין שם שכתב שהסומך על דעת ב"ח לא הפסיד אפי' ביושב בקרון וארגז קטן רק שאינו כליין וכ"ש כשיש בארגז דברים אחרים עם הספרים שאז אין הארגז בטל לגבי הספרים וכעין שכ' רש"י בברכות דף כ"ג ע"א ד"ה אלא בס"ת יש להחמיר עכ"ל. ומ"ש בתשו' אוהל יעקב הבאתי לעיל בש"ת סי' מ"ם ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קעג אחר עבה"ט וע' פר"ח יו"ד סי' פ"ט מ"ש על דברי הרשב"א שא"צ כלי ליטול לתוכו ובח"צ סימן נ"ה השיג עליו וכן הרש"ל הבין בהרשב"א כפר"ח והשיג עליו בא"ר שהכוונה שא"צ כדי ליטול ממנו ע"ש ומ"ש בהג"ה צריכים מים דוקא ע' בת"ח כלל ע"ז ובמ"י שם והא"ר כ' ליישב האחרונים:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קעד משקין עבה"ט ועיין בדגול מרבבה דלפי מאי דקיי"ל בסי' רי"ג דקובעין על היין אף לדידן אף שלא היו המשקים לפניו פוטר וכמבואר מהד"מ וכ"כ בפ"מ עפ"י הד"מ ע"ש ועיין במג"א:

אחר עבה"ט ומהריק"ש למד מכאן כשהקורא מכוון לגמור עם העולה ושתק ואח"כ אמרו שיקרא להלן צריך העולה לברך שנית דהוי כנמלך ובגינת וורדים חולק על מהריק"ש ובפרח שושן ומחזיק בדעת מהריק"ש ובבר"י כתב בשם מז"ה שכתב לחלק דכוונת המברך על כל מה שיקראו לפניו כו' וגם בצירוף מ"ש גו"ר דש"ץ טפל לצבור ובתרייהו גריר וכן ראיתי בקהל רב כמה פעמים בפני חכמים לא הצריכוהו לברך ע"ש:

שתיה. עבה"ט ועיין בשו"ת נחלת שבעה סימן למד הביאו ביד אפרים ע"ש: סעודתו עיין בה"ט ועיין בבר"י שהט"ז הביא נוסחא מוטעת וכן ביד אהרן מספר נגיד ומצוה והוא ז"ל הביא נוסחא האמיתית מכ"י מהרש"ו בנו של מהרח"ו זללה"ה בשער המצות פ' עקב כתוב שם בשם וזאר"י ז"ל שישתה פחות מרביעית ויברך בתחלה ולא בסוף ומהרח"ו כתב שפעם אחת שתה רביעית והכיר האר"י זצ"ל במצחו שלא בירך ברכה האחרונה עכ"ד ומזה מבואר כהמג"א דבמה"ז אינו פוטר שתיית רביעית ושאני יין שלפני המזון עיי"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קעה והמטיב עבה"ט ובבר"י כתב דרבים פליגי על מהרי"ל עיין בטור סי' תע"ג ובמאמר חמץ להרשב"ץ כתב שיכול לברך הטוב והמטיב וכתב הר"י בעובדא שבליל פסח אחר כוס קידוש ראו שהיין גרוע ונסתפקו אם לשלוח אחר יין משובח מחמת שלא ליכנס בספק ברכת הטוב והמטיב והשיב דודאי חובת גברא לעשות מצוה מן המובחר וראיי' משו"ת ח"צ סימן מ"ה עיין שם. וכתב דבהא גם מהרי"ל מודה שהרי אינו מרבה בכוסות דהא מיבעי ליה לכוסות של מצוה והרי יש להם מהראשון ושפיר יכולין לברך הטוב והמטיב אליבא דכ"ע ומשמע קצת דאם לא היו להם מן הראשון אפשר שאין להביא מחדש בכדי שלא ליכנס לבית הספק בענין ברכת הטוב והמטיב ונראה דמ"מ דמשום מצוה מן המובחר שפיר דמי להביא מן המשובח דחביבה מצוה בשעתה אף שלא יברכו הטוב והמטיב מחמת הספק וכמ"ש בבר"י שם שכן דעת הראב"ד והרדב"ז שלא לברך ויש לחוש לדבריהם וכ"כ מהריק"ש ושל"ה ע"ש: הראשון עבה"ט ועיין בס"ק שלפני זה שספק ברכות להקל וכ' בר"י בשם מהר"י מולכו אם עירב יין הבא מחדש בתוך יינו אם הרוב מהיין הבא מחדש מברך הטוב והמטיב ע"ר שפסק בש"ע סי' ר"ח וסי' רי"ז ע"ש ולפענ"ד צ"ע בזה שעיקר ברכה זו על שטועם עכשיו טעם משובח יותר מבתחלה אין זה תלוי ברוב ומיעוט אלא במשביח ואינו משביח ואם טועם עתה טעם יין משביח אף שהוא על ידי תערוב' המיעוט יש לברך ודעת לנבון נקל לחלק בין ההיא דסי' זה וסי' רי"ז. ועיין לקמן סי' ר"ב לענין יין מבושל שנתערב ביין שאינו מבושל:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קעז פת עבה"ט ומ"ש אם לא בשבת וי"ט עיין ביד אפרים מ"ש ועיין באבן העוזר סי' קע"ד שהכריע דהפת פוטר כיון דרוב פעמים הפת עיקר ולא פליגי ע"ש. וע' בר"י דדוקא ירקות מבושלים אבל חזרת וקישואין ומלפפונות חיין אינן ללפת ומברך עליהן וכ"כ בתשובת בית דוד וכ' שכן נהגו שמה ולפ"ז אף אם אכל תבשיל מירקות אלו ללפת את הפת ושוכ אח"כ הביאו לפניו ממינים אלו לפירות מברך עליהם ואין לדחות אחר שמילא כרסן עיין שם ובמדינתינו דאיכא עניים שאוכלים פת שחרית ומלפתין אותו עם צנון ובצלים וקשואים חיים נראה שאם אוכלן תחלה ללפתן אף אם אח"כ אוכל אותם בלא פת א"צ לברך כמו בשאר פירות וכמבואר בס"ק שאח"ז:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קעח למפרע עבה"ט ועיין מג"א מ"ש בס"ק ב' כרואה מקומו הראשון לא מקרי שינוי מקום וע"ש באבן העוזר שהאריך בדיני שינוי מקום וכתב דמחדר לחדר אפילו רואה מקומו לא מהני אם לא דעתו מתחל' לאכול בחדר האחר כו' ע"ש: (י) הפסק עבה"ט וע' במג"א שהביא ראיה מע"פ כיון דבעי למימר אגדתא והילולא הסיח דעתו כו' ובאה"ע השיג עליו כיון דקי"ל דידים של היסח הדעת פסולים לתפלה לא חיישינן שמא יסיח דעתה משא"כ באגדתא והילולא דלשאר ברכות דמי ע"ש וע' ביד אפרים מ"ש על דברי הט"ז לענין הניחו מקצת חבירים כו' ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קפ

שלימה עבה"ט ועיין בא"ר ובבר"י שנעלם ממנו לשון הזוהר פ' יתרו דף פ"ז דקאמר בעי ב"נ לסדרא על פתורא חד נהמא או יתיר לברכא עליו (ובאמת במג"א מבואר שכתב מדברי הזוהר פ' יתרו ומפרש דהיינו מתחלת הסעודה) והביאו יד אהרן ובמקדש מלך שם האריך בזה ע"ש: לעניות עבה"ט ועיין בר"י בשם מז"ה שהאלקי מהר"א גלאנטי ז"ל בפירוש הקדמת הזוהר כתב להכריח דדוקא כשאין בכל הפירורין יחד כזית ליכא איסורא ע"ש: הסכין עיין בה"ט ובבר"י כתב שכמדומה שראה בשם הקדוש מהר"מ קורדאווירו ז"ל שאין לכסות בי"ט וכן ראיתי למז"א מהר"א אזולאי בהגהותיו כת"י לפי ששבת וי"ט רמז לעוה"ב שבאותו זמן מיתוק החיצונים בלע המות לנצח עכ"ל כו' ע"ש. ומ"ש לכסות השולחן כו' בבר"י כתב בשם מז"ה טעם אחר שלא יפלו ממים אחרונים על הפת וימאס דלא שייך בושת כיון שברכו עליו המוציא. ובבר"ו כתב שבמקומם אין מי שנוהג כן רק באיזה עיר ראה קצת נוהגין כן ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קפא

בכלי עבה"ט ועיין לעיל סי' קע"ג מ"ש שם בשם הח"צ והא"ר ע"ש:

לה' האחרונים ועבה"ט ובשם האר"י ז"ל כתבו שאסור להפסיק אפי' בדברי תורה ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קפב

הדחק עיין בה"ט. ועיין במג"א שיש נוהגין להקפיד אם יש בו פירורי פת ובטור לא משמע כן ע"ש ועיין בתוס' שבת סי' רע"ב ס"ק א' באורך וע' בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' י"ד דהשותה מכוס ע"י קנה חלול מן הדין אין הכוס פגום אך כיון שיש תקנה להוסיף מעט מים או יין אין להקל ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קפג כוסות עבה"ט וכתב בתפארת שמואל בהגהת הרא"ש דאף דלא עבדינן עיטור מ"מ אין לעשות להיפך ואין להניח כלים ריקים על השלחן בעת בהמ"ז וגדולים נזהרים בזה ע"ש והביאו בבר"י:

לאשתו עיין בה"ט והטעם כדי שתתברך וכתב הפרישה דמה"ט נתפשט קצת שלא לשתות בין איש לאשתו והביאו בא"ר:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קפד

מספק עבה"ט ועיין בלקוטי פר"ח דאף שהוא צריך לברך מספק מ"מ לא מצי להוציא אחרים שודאי לא בירכו דספק דאורייתא לחומרא מדרבנן ולא אתי למיפק דאורייתא ע"ש ובבר"י הביא בשם חכם אחד שהקשה ע"ז מסי' קצ"ז דמי שאכל כזית מוציא מי שאכל כדי שביעה וע"ש מ"ש לתרץ בתירוץ הב' דלא אתי מדבריהם שחייבוהו מספק ומפיק דאורייתא ועור הקשה החכם מ"ש פר"ח בכללי ס"ס דחזקה מדאורייתא והכא אתחזק שאכל והוא ז"ל תירץ דהכא אין ההזקה שאכל מתנגד להספק שמא בירך ע"ש וצ"ע בזה ופשוט שודאי לכתחלה אין להאחרים לצאת ע"י זה שמברך מספק ועיין בפרי מגדים בי"ד בפתיחה לתערובות באם א' אכל שיעור דרבנן אי יכול להוציא לזה שצריך לחזור ולברך מספק תליא בפלוגתא אי ספק מדאורייתא לחומרא או מדרבנן לחומרא ע"ש ובדיעבד שכבר כיוון להוציא לא יחזיר ויברך וכ"כ מח"ב וע"ש בפ"מ אם קבע על פת הבאה בכיסנין שדינה לברך בהמ"ז ונסתפק אם בירך אם נילוש בדבש ומי פירות לא יברך שזה מדרבנן ע"ש וצ"ע ועיין לקמן סי' ר"ח בזה: התורה עבה"ט באשה שמסופקת כו' בשער אפרים כתב שאין לפוטרה משום ס"ס ע"ש ובבר"י האריך ומסיק דפטור' ועיין בכללי ס"ס בספק אם נמלח דגים טמאים וגם בפ"מ בפתיחה לתערובות נראה דעתו דפטורה משום ס"ס ע"ש והביאו מח"ב ועיין במוצל מאש למהר"י אלפנררי סי' י"ב:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קפה בשפתיו. עבה"ט ובספר חרידים כתב דרוב הפוסקים הסכימו דאם לא השמיע לאזניו לא יצא והביאו בר"י:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קפו וספק עיין בתשב"ץ ח"א סי' קס"ח וקס"ט באורך ועיין בחידושי הרמב"ן מ"ש בטעם דגרים וכהנים מוציאים אחרים י"ח בבהמ"ז אף שלא נטלו חלק בארץ ועיין בבר"י מ"ש ליישב קושיות הלשון למודים ועיין בכפות תמרים דף ל"ד ובתשו' שי למורא סי' נ"ד ע"ש ובבר"י כתב שלא זכרו ראיית הרמב"ן מהא דרב חסדא בריך ע"ש ור"ל דר"ח היה כהן כדאיתא בכמה דוכתי:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קפז

ונשים עבה"ט ובא"ר הקשה הרבה על זה ועיין בבר"י ובמח"ב הביאו משם המאירי דאף הנשים אומרות ברית ותורה מידי דהוי אברכת הארץ כו' עיין שם: בש"ע סעיף ד' שם בהגה ויאמר הרחמן הוא כו' ועיין מ"ש אא"ז בבכ"ש דאע"ג דמוכח בברכות שאין להתפלל שיעשה לו נס מ"מ כיון שאומר יעשה לנו לשון רבים שפיר דמי ולכן בנוסח שאחר נשיאת כפים לא יאמר ויעשה לי ניסים רק ויעשה לנו וגם יש לחלק דכגון ההיא דמלחמת חשמונאי שהנסים היו דרך טבע העולם לא היה תפלת שוא אבל צריך ליזהר מלהתפלל שיעשה לו נס היוצא מדרך טבע העולם ואין ראיה מעובדא דר"ח בן דוס' דרב גוברי' וע"ד ותגזור אומר ויקם ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קפח

בש"ע בהגה"ה וי"א דאמרי' כו' עיין בעטרת זקנים ועיין בב"י שכתב משום דכתיב שבנו לירושלים ברחמים ע"ש: סעיף ז' בש"ע אם טעה כו' וכ' בר"י בשכח רצה והתחיל לומר בא"י נזכר וסיים למדני חוקיך אפי' למ"ש הריטב"א בחידושו לדעת קצת פוסקים דלדידהו לכתחל' אין לסיים למדני חוקיך אלא יסיים בונה ירושלים ויאמר ברוך אשר נתן כו' מ"מ בזה שכבר אמר למדני חוקיך בדיעבד כ"ע מודו דיכול לומר רצה ולחתום אח"כ בונה ירושלים אך אם סיים בונה ירושלים אמן והתחיל בא"י אדעתא לומר ברכ' רביעית צריך לחזור לראש לדעת הרמב"ם והרא"ש דקי"ל כוותייהו דהא כי סיים ברכות דאורייתא כו' ואף אי אמר למדני חוקיך הו"ל כתחנונים וחוזר לראש ע"ש: וע"ש בשם מהר"י מולכו אם נרדם בשינה באמצע בהמ"ז ולא ידע באיזה ברכה עומד חוזר לראש ברכת המזון ע"ש: (שם) אומר ברוך כו' ומשמע דאינו אומר בה שם ומלכות ועיין באחרונים ובא"ר דעתו להזכיר בה שם ומלכות בר"ה. ובבר"י כתב שיש לחוש לדעת מרן הב"י ומור"ם דקאי כוותי' וצידד שי"ל דגם הרי"ף והרמב"ם דעתם כן וספק ברכות להקל ע"ש: (שם) בהג"ה ואולי יש לחלק עיין בבאר יעקב דף י"ב כ' לחלק דבר"ח לד"ה אינו חוזר בשביל יעלה ויבא משא"כ בעל הניסים דאיכא דעו' דיחזור (אפילו בבה"מ דחנוכה עיין סי' תרפ"ב ולדעת רש"ל היינו בבהמ"ז דפורים עיין ט"ז סי' תרצ"ה) ולכן י"ל בתוך שאר הרחמן כו' ע"ש: (שם) ואינו חותם בשל ר"ח עיין במג"א שדעתו שחותם בשל ר"ח והניח בצ"ע והלבוש והל"ח הביאם ועט"ז כתב ג"כ כהמג"א ועיין בא"ר ובבר"י וביד אפרים מ"ש בזה:

הסעודה עיין בה"ט וכ"כ בר"י בשם שערי ישועה כת"י שאף שמג"א בסי' תרצ"ה כתכ שדעת המרדכי שיאמר על הנסים לא קי"ל הכי דאפילו בלא התפלל סובר הרא"ש ודעימי' דאזלינן בתר השתא כו' ע"ש והמג"א שם כתב דיברך תחלה ואח"כ יתפלל לאפוקי' נפשיה מפלוגתא ע"ש ועיין בא"ר באם הוא לא התפלל אף שהצבור התפללו מזכיר ומיהו אם התפלל מנחה והתחיל לאכול אחר שהתפללו הציבור ערבית בר"ח מבעוד יום אינו מזכיר של ר"ח. וה"ה איפכא אם הצבור התפללו בערב ר"ח מבע"י והתחיל לאכול אחר ערבית אעפ"י שהוא לא התפלל ערבית מזכיר של ר"ח מיהו אם עדיין לא התפלל מנחה אינו מזכיר של ר"ח כיון שעתיד להתפלל מנחה של חול וה"ה במוצאי ר"ח מזכיר של ר"ח בבהמ"ז אם לא התפלל מנחה אף שהצבור התפללו ערבית מבע"י שם: וה"ה לר"ח עיין בה"ט וכתב בגינת ורדים כלל א' דאף להפוסקי' דאזלינן בתר התחלת הסעודה היינו לענין הזכרה אבל בז' ברכות דחתן שנמשכת סעודת יום ז' עד ליל ה' ודאי אין לברך ז' ברכות ע"ש ועיין בר"י:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קפט (•) (בש"ע) הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו כן הנוסחא העיקרית לאפוקי האומר הוא הטיב הוא יטיב אך יש מי שכתב לומר הוא מטיב לנו קודם וכן הוא גומלנו כדי שיהיה הוה עבר ועתיד אך מנהיגינו כדברי מרן כ"כ בר"י ואמנם במג"א ובעט"ז כתבו שאומרים הוא מטיב ייטב הכל כאחד כו' ועיין לעיל בבה"ט סי' קפ"ז ובא"ר כתב בשם הכל בו להקדים הוא מטיב כו' עד ה' מלך וכ"כ המרדכי בשם הפרדס ור' יונה ואבודרהם בשם הרא"ש ואולי יש ט"ס בטור ע"ש: וכנוסחאות שלנו בסידורים הוא הטיב הוא ייטיב לנו ותיבת לנו אכולה קאי וכן הוא בבהמ"ז הקצר דלקמן ע"ש סי' קצ"ב וכ"כ בספר אור חדש על הל' ברכות נוסח זה מבהמ"ז של מהר"ן ובעמודי שמים להגאון מ' יעב"ץ איתא ג"פ לנו כמו בש"ע:
(א) האבל עין בה"ט ועיין באבן העוזר שחולק על המג"א וס"ל דא"ל בני ברית וכמ"ש ג"כ בבה"ט ועיין באה"ע סי' קע"א ומ"ש בספר בית מאיר שם:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קצ

יין עבה"ט ועיין לקמן בט"ז סי' ר"י ובבה"ט שם הביא דברי המג"א כאן ושו"ת בית יעקב וכ"כ בא"ר דלא פליג וצריך שיעור רביעית שלם אפי' יי"ש אין לברך ברכה אחרונה כשאין שותה רביעית עיין שם: או ברביעית עבה"ט ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קל"ו ועיין בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' י"ד על דברי הפמ"א והט"ז כאן במ"ש על הלבוש שפירש הספק שמא צריך רביעית שאם יקרוש יעמוד על כזית כו' ע"ש: (בש"ע סעיף ד) יטעום אחד מהמסובין כשיעור וכ' מהריק"ש בס' ערך לחם שאם טעה המברך אין המסובין צריכי' שיעור והביאו במח"ב ועיין לקמן סי' רע"א דאפי' למצוה מן המובחר א"צ שיטעימו מלא לוגמיו ע"ש בט"ז וע"ש בשו"ת ח"צ סי' קס"ח שכתב הא דאמרינן טעם א' מהמסובין יצא אפי' לא טעם המברך ה"מ בדלא אפשר לטועם לברך כגון בניו ובני ביתו אבל בדאפשר לטועם לברך אסור לאחר ובמ"ש רש"י ז"ל שם בעירובין גם מבואר מהח"צ שם שאם מברך על הכוס ואחר גמר בהמ"ז נותן הכוס לאחר ומברך עליו ושותהו אסתלק לי' מעשה ראשון וה"ז כלא בירך על כוס כלל דמברך על הכוס לא מיקרי אלא כשאותו שמברך על הכוס אומר עליו בורא פה"ג ומטעם זה כתב שאין לנזיר לברך בהמ"ז על כוס של יין ע"ש וקודם לזה כתב גם כן טעם אחר שהנזיר כיון שאין בידו להביא עצמו לידי חיוב לברך על היין אינו יכול להוציא המסובין מידי חובת כוס של ברכה דאף שהוא דרבנן מ"מ צריך המוציאו להיות מחוייב כמותו ולהתוס' בברכות דף מ"ח עכ"פ צריך שיהי' בידו להביא עצמו לידי חיוב ואפשר אי בעי מתשיל על נדריה ליכא למימר בנזיר שמשון שאין לו התרה ע"ש ומשמע דאם אינו נזיר שמשון ספוקי מספקא ליה אם מקרי יכול להביא לידי חיוב ע"י דאתשיל עלה וע"ש שנראה דלרווחא דמלתא הוסיף בה טעמים וא"צ לזה לפי מה שהוכיח שם צריך המברך לתפוס הכוס דוקא אסור לכתחלה לנזיר לברך עליו משום סחור סחור כו' ובפרט בזה שרגילות הוא שיטעום אחר בהמ"ז ועיין סי' תרי"ב וע' בח"צ שם ד"ה כוס צריך שיהא ביד המברך דוקא ולא סגי בקבלת אחד מהם מהמסובין ועיין לעיל סי' קפ"ג בבה"ט ס"ק ד' ועיין בעמודי שמים להגאון מוה' יעב"ץ בשם אביו הגאון ז"ל שהיה אוחז הכוס בידו עד אחר הברכה והיה מלעיג על המניחין הכוס מידם בסיום בהמ"ז ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קצא

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קצב

חיינו עסה"ט ובא"ר העלה כפי מ"ש המג"א שהמנהג שלא לענות אמן ודחה הראיה מסי' קצ"ח דנכנס שאני וכמ"ש הלבוש וגם במח"ב כתב בגלילותינו המנהג שלא לענות אמן ע"ש. והמזמן ודאי לא יענה אמן אחר אמירות המסובין ברוך שאכלנו כו' כיון שהוא בעצמו חוזר ואומר ג"כ ברוך וכבר כתבתי כן לענין ש"ץ שאומר ברכו אין לו לענות אמן אחר אמירת הקהל ברוך ה' הל"ו וכן לענין קריאת התורה ע' בשערי אפרים שער ד': בא"י. עבה"ט וע' בא"ר דאפי' לדעת הסוברים שאומרים ב"ה וב"ש מטעם שכתב בד"מ להפסיק בין ברכת הזימון לבהמ"ז לא שייך זה ביחיד וגם בג' אין לומר אותו רק המברך ולא שנים המזמנים וכן משמע באבודרהם ובנתיבות עולם ע"ש:

בעשרה. ע' בה"ט וע' לקוטי פר"ח שכתב על מ"ש בש"ע שאם העונה לא הזכירו אין יכולים לחזור ומשמע שגם המזמן שוב אין לו להזכיר השם וז"א דהיא לא הפסיד בשביל זה ויכול לחזור ולומר ברוך אלקינו ע"ש ובשיורי ברכה כתב שדברי א"ח הם בתשובת הרשב"א כת"י ומבואר שם דאם כבר ענו אחריו גם הוא הפסיד:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קצג

בזימון עבה"ט בשם ב"ח ובלקוטי פר"ח הכריע כהרמב"ם דאין מזמנים על הפירות של ז' מינים וכתב בבר"י שהמנהג פשוט לקבוע כמה אנשים על פירות מז' מינים וכן לאכול פת הבאה בכיסנין ולא זהירו בזה ע"ש:

עכו"ם. ע' בה"ט וע' בא"ר שהביא הנוסחא ובמקום ישיבתינו עד עולם:

משנתחברו עבה"ט וע' בשו"ת פמ"א ח"ב סי' ו' מ"ש בזה על דברי הב"ח:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קצד

לשתיה עבה"ט ועיין באבן העוזר שחולק על המג"א בזה ודעתו שאין מעכבות וצריך לברך כל מה שיכול הן ברכה אחת או שתים ובא"ר הביא דברי המג"א וכ' דמסי' קפ"ח דאם טעה חוזר לראש משמע קצת הכי ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קצה יחד. עבה"ט וע' ב"ח דשכח לאו דוקא אלא ה"ה מזיד ע"ש. ועיין בא"ר שנסתפק בשנים שאכלו והג' שתה רביעית ואח"כ שכח אחד ובירך אם רשאי הג' שאכל לזמן על אותן ב' או כיון דרק אחד חייב בזימון לא וכן מסתבר עכ"ל ועיין לקמן קצ"ו דאם זה ששתה רביעית בירך ברכה אחרונה שוב לא יוכל לזמן עמהם ע"ש וכתב בא"ר דבעשרה אם שכחו שלשה ובירכו אעפ"כ מברכין עליה' נברך אלקינו כדלקמן באכל ירק ע"ש ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ו' דבעשרה אם אחר בירך לבד אינהו מזמנים בשם ונפקי בזימון דידיה ואיהו לא נפק וע"ש דמשמע קצת מדבריו דדוקא בכה"ג אבל אם א' מהם נצטרף לזימון ומכ"ש אם ג' מהם בירכו בזימון שוב אין מצטרפין לעשרה לברך בשם ודלא כא"ר שהרי מסיק שם על הב"י סי' קצ"ג כפירוש התוספתא שהביא הטור ושם איתא שכתב אבל אם א' מהם קדם וזימן בג' או בירך בהמ"ז לעצמו אין העשרים נחלקים דאותן שעמו אין יכולים לזמן בשם כיון שהוא קדם וזימן פרח זימון מינייהו עכ"ל הב"י וע"ז כתב הפמ"א ולא זכיתי להבין דבריו במ"ש אי בירך בהמ"ז לעצמו כו' דלא גרע מאכל עמהם עלה של ירק כו' ע"ש משמע דוקא בהך גוונא שכתב הב"י שבירך לבד פליג אבל לא באידך גוונא שאחר בירך בזימון וכן בסוף דבריו כ"כ כמש"ל וצ"ע כיון דלדעת הב"י בכל גוונא אין מצטרף:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קצו בסוף עבה"ט ועיין בשו"ת ב"ח החדשות שהעלה ג"כ לברך לבסוף ואינו מנאץ ואפי' מצו' איכא ובקוגטרס אחרון מ"ש שם ושם בהג"ה בשם גדול אחד במי שנדר או נשבע שלא יאכל איזה דבר ועבר ואכל חייב לברך לבסוף אבל בתחלה שרוצה לאכול שבשעת ברכה רוצה לעשות איסור עכ"פ אין לו לברך ע"ש ומ"ש בה"ט בשם תשו' באר עשק עי' באשל אברהם מתשובות בית יהודה והוא ביו"ד סי' כ"ג ועיין בהלכות קטנות ח"א ובשאילת יעבץ סי' מ"ה ועיין בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' ס"ג בפנים מסבירות לאגדה בשבת דף קל"ט מיום שפירש יוסף מאחיו כו' ע"ש. ועיין בסוף תשובת תשב"ץ בטור השלישי סי' כ"ט ועיין בבר"י בשם מז"ה שכ' בהגהותיו מספר זכרון משה דאמן וברכת הזימון שוים ואין עונה אחר מי שבירך על אכיל' דבר איסור כדאיתא בתוס' דדמאי אבל כשהוא דבר שהאוכל נוהג בו היתר והשומע נוהג בו איסור כגון פת עכו"ם וכיוצא יכולים השומעים לענות אחריו אמן שאין זה מנאץ מידי דהוי אזימון דמזמנין על מי שאינו נזהר מפת עכו"ם ע"ש: סכנה עבה"ט ועיין בפמ"א ח"ב סי' ז' שדעתו להכריע כהרמב"ם שדבר איסור שנפשו של אדם קצה ואפילו בשוגג או לרפואה אפי' לאחריו אינו חייב לברך דלא מחשב הנאה ע"ש ועיין בפסחים דף ק"ז בתוספות שם ד"ה שיש שני מיני אכילה גסה עיין שם ועיין לקמן סי' ר"ד מ"ש שם: מצטרפין עבה"ט ומ"ש בשם המג"א שאין יכולים לאכול הלחם שמלוכלך מבשר הקשה ע"ז במקום שמואל סי' צ"ד שהרי יכול לאכול אחר שיגמור אכילת חלב ואפי' בשבוע שחל ט"ב מותר בתבשיל של בשר וא"כ אינו אסור מאותו לחם וע"ש דמ"מ מסיק דשב וא"ת עדיף שלא להצטרף לזימון בשבוע שחל ט"ב אוכלי בשר עם אוכלי חלב ע"ש ועיין סי' קל"ה על מ"ש בש"ע ובטור בג' שמודדים הנאה זה מזה על דברי הב"י דמייתי ראיה מדאיצטריך למימר דכהני אכלי חולין ת"ל דאי בעי מתשיל כו' והשיג ע"ז דבתרומה ביד כהן לא מצי מתשיל ע"ש ועיין בפנים מאירות ח"ב סי' ואו שהקשה כן וכ' ליישב קצת ע"ש וכן הפר"ח בליקוטים כתב ליישב קצת ועיין בא"ר ובגן סי' פ' ובבר"י ע"ש ועיין ביד אפרים בשם הבר"י במי שנשבע שלא ידבר עם חבירו אין רשאי לזמן עליו ומ"ש שם בדין אם יש עשרה בזימון מה דינו ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קצז עמהם עיין בה"ט. ועיין בא"ר שכתב שאין לזה שורש ומשמעות בש"ס ופוסקים שיהיה מצוה לחזור ולאכול ומסתבר דזה הוי כאכילה גסה כו' ע"ש וע' בבר"י בשם תשובת שערי ישועה כת"י ט' שאכלו וסברי שהם עשרה ונטלו מים אחרונים ונתנו הכוס לברך וראו שאינם רק ט' אין מועיל לצרף אחד ע"י שיתנו לו לשתות כדי לברך בשם כמו דלא מהני לזימון בג' ע"ש: מצטרפין. ע' בה"ט ועמ"ש בש"ת לעיל סי' קצ"ד ענין זה:

המים. ע' בה"ט וע' מ"ש ב"ר דמ"ש בש"ל דשתה רוב רביעית מצטרף לא נמצא לו חבר בפוסקים: של אלו עבה"ט ועיין בבר"י דמסתימת דברי הכ"י משמע דלא יצא וכ"כ הרדב"ז בתשובה סי' תשע"ה משום דהמברך מכוין לפטור עצמו מאכילת דגן שהוא ברכת ג' והמכוין לצאת הוא לפטור עצמו מעין ג' ולכן לא יצא שהמברך מכוון לענין אחר והשומע לענין אחר ע"ש. וקצת צ"ע כיון שהטעם דיין נמי מיזון זייני הוי ככונה לענין אחר שמברך על המזון וגם לפי מ"ש לעיל סי' ק"ח מתשובת הרדב"ז סי' שס"א דש"ץ שהיה אנוס ולא התפלל יוצא בתפל' של קול רם לתשלומין אע"פ שמוציא שאינו בקי לשם חובה ובבר"י למד מזה לענין יחיד בזה שרוצה לצאת ידי חובת תשלומין בחזרת הש"ץ אע"פ שהכוונות אינם שוים ע"ש ולכן נראה דהסומך על המג"א לא הפסיד ומכ"ש דבא"ר כתב בשם מהר"ש שעשה כן לכתחלה ואמר לזה המצטרף שיכוון ויצא בבהמ"ז ע"ש:

שביעה עיין בה"ט ובבר"י כתב בשם הרדב"ז בתשו' כת"י סי' ב' אלפים רכ"ד דמי שאכל כזית והוא שבע כגון שהוא זקן או חולה או שאכל קודם יכול להוציא אחרים דאף בה"ג מודה כו' ואם יש בסעודה אדם גדול ולא אכל רק כזית אף שלא שבע הוא יברך כיון שכל האחרונים חלקו על בה"ג כו' ע"ש: וע' בא"ר שכתב בשם ע"ת להסתפק אם כבר אכל ובקביעת אכילת כזית נעשה שבע צ"ע למעשה אם חייב מדאורייתא ומדברי הרדב"ז אלו משמע דבכה"ג אינו חייב מדאורייתא ולדידן דנהגינן שכ"א מברך בלחש אין נ"מ בזה דבלא"ה רשאי לזמן אף שלא אכל אלא כזית במ"ש הב"י ומ"ש בשם הלקוטי ע"ש בספק אם אכל שיעור דאורייתא וע' מ"ש לעיל סי' קפ"ד מדברי הפרי מגדים ביו"ד ע"ש. ומ"ש בבה"ט והוא שנהנה גרונו במ"א סיים בה באותו אכילה ע"ש. וע' בענין הנאת גרונו בשו"ת פמ"א ח"ב סי' כ"ו ולענין אכילה גסה בענין שיהיה נהנה גרונו בכל אותה האכילה של כדי שביעה ואם נפשו קצה עליו ואין גרונו נהנה אין ראוי לברך לא לפניו ולא לאחריו ועיין בא"ר: ששתה עיין בה"ט וע' בא"ר דמוכח מהפוסקים דאם שתה אע"פ שעדיין צמא חייב וכן נוטה דעת הע"ת אבל אם אינו צמא אע"פ שלא שתה כלל חייב ע"ש וכ' עוד דכל סעיף ז' כשאין מברך כ"א לעצמו כו' וכבר מבואר לעיל:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קצח

אמן עבה"ט ועיין לעיל סי' קצ"ב מ"ש שם בשם הא"ר דהלבוש מחלק בין נכנס אחד שלא אכל זה יש לו לברך אמן אחר ברכת המזון אבל המזומנים עצמם אין להם לענות אמן עיין שם:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/קצט

לעצמן עיין בה"ט וע' בלבוש דאפי' עם בעלה אין נאה לזמן וע' בא"ר שם בשם מלבושי יו"ט וע' בגן המלך סי ע"ה שגדול אחד היה מזמן הוא וחתנו ובתו ודחה דבריו ע"ש וע"ש דאף לצרף אשה או עבד להזכרת השם בעשרה לא ראה נוהגין כן וכ"כ באגור ע"ש: בש"ע סעיף ז' בהג"ה אע"פ שאין מבינים עיין במג"א הביא דברי הלבוש דאף שבבהמ"ז צריכין להבין מ"מ ברכת הזימון א"צ להבין ועיין בא"ר שכתב שהלבוש בא ליישב קושית הל"ח שהקשה מסי' קצ"ג דאיתא דצריך שיבינו ולכן מחלק בין בהמ"ז לברכת הזימון וטעם החילוק בזה ע"ש וגם י"ל דמיירי שהם מברכות בעצמם בלחש רק ברכת הזימון צריך שיבינו ועיין בלבוש טעם הא"ז שכתב צריכות שיבינו לעצמם בלחש עכ"ל ויש כאן חסרון תיבות וצ"ל צריכות שיבינו או שיברכו בעצמם בלחש והיינו כמ"ש: הפעוטות. עיין באר היטב וע' בר"י שהוא קושית היד אהרן והמ"א עצמו סי' תרנ"ח כ' בן שש כמ"ש בח"מ סי' רל"ה ע"ש ובבר"י כתב ליישב קצת דברי המג"א בזה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ר בש"ע סעיף א' אבל ב' כו' וכתב בבר"י בשם מהריק"ש מצינו שר"פ הפסיק מפני אבא ברי להחשיבו כמ"ש בברכות דף מ"ה וכתב בבר"י עוד נ"ל אם השנים הללו בניו או תלמידיו של הג' חייבים להפסיק לכבוד רבם או אביהם וקצת ראיה כו': זימון ומ"ש בשם הטור עיין בט"ז ובא"ר ובר"י ויד אפרים וע"ש בא"ר דארבעה מפסיקים לעשרה כיון דששה הוי רובא ע"ש ומ"ש בה"ט בשם המג"א אם היו ה' בחבורה כו' ע' באבן העוזר שחולק בזה וס"ל דלא פרח זימון מנייהו כיון שזה שהפסיק היה בדעתו לאכול עוד ע"ש שמדברי תר"י משמע שאפי' אם הג' בירכו לגמרי והלכו להם וב' נשארו ואכלו יחד ובא שלישי ואכל כזית פת עמהם מצטרפין לזימון וכתב בבר"י היכא שאכלו עשרה וה' גמרו ובעי ברוכי וה' לא ואחד מהם נתרצה להפסיק אי מיקדי רובא לו' שצריכין הד' להפסיק די"ל כיון דלאו מדינ' רק שזה נתרצה מדעתו לא מקרי רובא ודעתו דבשביל שזה נתרצה אין הד' חייבים להפסיק כיון דבאמת חמשה לא גמרו סעודתייהו עיין שם:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רא מברך עבה"ט ועיין שאלות יעב"ץ סי' ע"ד שמה שנוהגין לתת לאבל לברך דוקא בשניהם שוים אבל אם בעה"ב אבל ויש לו אורח או אם אורח אבל בכל גוונא אם בעה"ב רוצה לברך הרשות בידו ע"ש: מברך עבה"ט שהראה מקום לשו"ת ח"צ אורח שהוא נזיר כו' והבאתי דברי התשוב' ההוא ולא באורח תליא מלתא כלל רק שכך היה המעשה שכבדו האורח שהיה נזיר לברך ונתן הכוס לאחר והוא זימן בשם ובירך וזה שהיה תופס הכוס בירך בפה"ג וע"ז חלק שם דאין לעשות כן ועיין מ"ש שם:

ראשון עבה"ט מ"ש דאין בקיאין ביחוסי כהונה והוא מדברי המג"א והראה מקום לסי' תנ"ז שכ' שם כן לענין נתינת חלה לכהן בזמן הזה ע"ש וע' בשו"ת מהרשד"ם בענין שבויה לכהן ובתשובת שבות יעקב וחוט השני וחות יאיר וזכרון יוסף שהאריכו בזה וע' בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' ה' וחלק אה"ע באורך בענין זה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רב בפה"ע עבה"ט וע' בא"ר שכתב עוד טעם משום שהשבירה הוי הפסקה דומיא דחתיכת לחם בברכת המוציא שאם רוצה לקלוף הפרי תחלה יקלוף ואח"כ יברך ולפ"ז אם יש הרבה אגוזים שאין לחוש שהתליעו כולם א"צ לשבור קודם אך יש לחלק בין ההיא דחתיכת לחם וקליפת הפרי די"ל דשבירה אינו הפסק כ"כ ע"ש ולענ"ד י"ל דאפי' תימא דלאו הפסקה הוא כ"כ אין לעשות כן לכתחלה דגם טעם לברך קודם על השלם אין כאן דכיון דהקליפה לא חזי כלל בתר פרי אזלינן והברכ' הוא על הגרעין שבתוכו שראוי לאכילה והרי הוא בשלימותו עוד כתב שם בשם של"ה שלא יברך על מאכל או משקה שהוא חם או קר ביותר שיש לחוש להפסקה ע"ש. ונראה שאם יודע שהתבשיל חסר מלח או תבלין ואינו מוטעם בלעדו יתן לתוכו קודם ברכה כדי שיברך על דבר שהוא מתובל ומתוקן לסעודה כראוי אם לא שצריך לטעום לידע כמה מלח ותבלין צריך ליתן אז יברך תחלה ואף שהטעימה א"צ ברכה מ"מ אין לו לעשות כן שמא יבלע מעט וע' סי' ר"י לכן יש לברך תחלה וע' ב"ח סי' ר"ו מי שבירך על דבר מאכל ולאחר שברך נמאס בעיניו יש לו לאכול קצת אע"פ שנרקב שלא תהיה הברכה לבטלה ע"ש. ונראה שאם נמאס בעיניו ונפשו קצה באכילתו אין לו לאכול שהאוכל דברים שנפשו קצה עובר על בל תשקצו כמבואר בי"ד סי' ק"י ובט"ז שם משמע דהיא איסור דאוריית' וע' בדברי אא"ז בשמ"ח סי' י"ג שכתב ב' דעות בזה ע"ש והב"ח מיירי שאינו מאוס בעיניו כ"כ אלא שאינו חפץ לאכלו בשביל רקבון קצת מואס אף במה שיש מן הראוי למאכל ולכן יש לו לאנוס את עצמו לאכול שלא תהיה ברכתו לבטלה. וכתב בא"ר בשם מט"מ הרוצה לשתות מים ששופך קצת ישפוך תחלה ואחר כך יברך ובכנה"ג כתב משום הפסקה ויותר נראה משום ביזוי הברכה וע' בהל' שבת לענין שפיכת כוס הבדלה ועיין לק' ס"ס ר"ו בשמע מת בעיר או שהתקופה נופלת והוא בירך על המים ע"ש: מבושל עבה"ט וע' בפנים מאירות ח"ג סי' כ"א כ' דיש לפקפק למה לא ניחוש להנך גאונים דאין לברך על מבושל רק שהכל וע"ש שכתב קצת תקנה לזה וע' ביד אפרים מ"ש בזה. וע"ש דגם יין מעושן וקונדיטן שנותנין בתוכו דבש ופלפלין בכלל זה: בשכר עבה"ט ועיין בפסקי מהר"מ רקנטי בנתערב יין מבושל בחי אזלינן בתר הרוב והביאו בשכנה"ג והוא מדברי תשובת הרי"ף סי' רצ"ה ע"ש: הבוסר עבה"ט ואם סחט ענבים בעודם בוסר ועשאם יין מברך שהכל ועיין יו"ד סי' רכ"ג ולדעת רבינו משולם אינו נאסר במגע עכו"ם שנקרא מים ואף שר"ח אוסר משום שאין אנו בקיאים מהו בוסר וכן הסכימו הפוסקים מכל מקום לענין ברכה אינו מברך רק שהכל. ולענין ענבים עצמם בעודם בוסר ע' ביד אפרים מ"ש בזה: מר עבה"ט וכ"כ בא"ר בשם מלבושי יו"ט וע' בפנים מאירות חלק א' סי' ס"ה וביד אפרים מ"ש בזה: בפה"ע עבה"ט ועיין במעדני מלך וא"ר בשם מלבושי יו"ט ובפר"ח ואבן העוזר ודעת הפר"ח לברך שהכל ובבר"י כתב שאף שבגן המלך ואהע"ז כתבו לברך בפה"א לאפוקי נפשיה מפלוגתא יש לברך שהכל וע' ביד אפרים מה שכתוב בזה: שהכל עבה"ט וע' בעטרת זקנים בשם הלבוש וע' באה"ע ובבר"י כתב שדבריו בכלל המג"א והמג"א רמז לדברי הלבוש ע"ש וע' ביד אפרים מה שכתוב בזה בשם אבודרהם שדעתו גם בזה לברך בפה"ע וכבר כתבתי בס"ק שלפני זה אפי' במתוקין יש לברך שהכל ועיין ביד אפרים דבמתוקין בדיעבד אם בירך בפה"א או בפה"ע אין לו לחזור ולברך משום חשש ברכה לבטלה משא"כ במרים ומיתקן על ידי האור ע"ש ועיין בשאילת יעב"ץ גרעיני הקאוו"י לאחר שקולים אותם כשאוכלים יברך בפה"א ע"ש ח"ב סי' קמ"ב: עיקר עבה"ט ועיין ב"ח וע"ץ נ"ץ והא"ר שדעתם שהפת עיקר ועיין ביד אפרים: עיקר עבה"ט ואין כן דעת הט"ז והא"ר ועיין ביד אפרים: עיקר עבה"ט וע' טור כשם הרב יוסף שלא כ' כן והטור כתב שסברתו נראים והאחרונים חלקו ע"ז ובלקוטי פר"ח כתב והנני מורה ובא כפשיטות כסברת הר' יוסף ז"ל ע"ש וביד אפרים שגם בהגהת סמ"ק משמע כהר"ר יוסף אך לאפוקי מפלוגתא. י"ל שהכל ע"ש: שהכל עבה"ט ועיין בא"ר שכתב בשם בה"ג לברך בפה"א וע"ש מ"ש לתרץ דברי הש"ע וביד אפרים מ"ש בזה: הקפריסין עבה"ט ודעת התוספות והרא"ש דמברך בפה"ע אך הטור כתב דמספק יש לברך בפה"א וע' בשו"ת שאגת אריה סי' כ"ג וביד אפרים מ"ש בזה: בפה"א ועיין בפני יהושע שהשיג על המג"א ועיין בא"ר שכתב בשם ע"ת לברך שהכל וע' ביד אפרים מ"ש בזה: שהכל עבה"ט וע' בשיורי כנה"ג ובתשובותיו סי' ס"ד מ"ש בזה:

הנובלת עיין בפנים מאירות ח"א סי' ס"ה ובהקדמ' ס' חק יוסף ובשער אפרים סי' כ"ג וביד אפרים מ"ש בזה: שהכל עבה"ט וע' בפנים מאירות ח"ב סי' ק"צ שחיזק דבריו שבח"א והשיב על השגת הש"י ומ"מ סיים בזה שגם הוא נוהג לברך שהכל על קאווי וטייע כמנהג העולם וגם על שעקלאדי כתב בדברי יוסף סי' י"ד לברך שהכל וכן עמא דבר וע' בשו"ת שמש צדקה סוף סי' ב':

משך עבה"ט ועיין בבר"י ומח"ב סי' רע"ב שאף שהר' ב"ח סי' מ"א סובר דלא בעי המשכה מ"מ בב"מ פרק י"ז מהל' מ"א מבואר דבעי המשכה ע"ש ועיין לקמן סי' ר"ד סעיף ה' מ"ש מדברי הבכ"ש בב"ב ע"ש:

רטובים עבה"ט עיין לקמן סי' ר"ג בדין בשמים שחוקים עם צוקר שקורין מאגן פילוור ובעטרת תפארת כתב גם בפלפלין שעושין מאגן פילוור מברך בפה"א אבל מה שעושין לטבל לא שייך ברכה דמברך על העיקר כו' ע"ש ועיין ביד אפרים מ"ש בזה: מסופק עבה"ט וכתבו תר"י דהא דאמרינן בש"ס הנהנה בלא ברכה כאלו מעל אף אם לא ידע רק ברכת שהכל יצא מידי מעילה אלא דאפ"ה צריך ללמוד הברכה הראוי לכל דבר עכ"ל. ובא"ר כ' אהא דאמרינן מאן דבעי למהוי חסיד' לקיים מילי דברכות ולכאורה אם לא בירך רשע מיקרי אלא שר"ל ברכה הראוי' לו וכתבו שלא יאמר אפטור בברכת שהכל כי ה"ז בור שקללוהו הכמים אלא יש ללמוד לידע ומח שהוא ספק דינו שהכל. ואם הוא דבר שיכול לפוטרו בתוך הסעודה עדיף טפי במ"ש בסי' ר"ד ס"ק כ':

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רג בחורף. עבה"ט ומ"ש ואותן האדומים הנמצאים כו' והן אותם הנמצאים במדינתינו שקורין קאלינ"ס ובפ"מ מחמיר בזה שיברך על פרי אחר בפה"ע תחלה וגם ישתה מים ויברך שהכל ע"ש והיינו משום דקשיא ליה מזיתים וענבים וצוקר לדעת הטור ע"ש. וע' ביד אפרים בפי' המג"א ובן עיקר שאין לברך רק שהכל ויצא בזה. אם לא שבלא"ה רוצה לאכול הפרי ולשתות מים אבל א"צ לעשות כן במכוון: סרק עבה"ט ובבר"י כ' בשם האר"י לברך בפה"ע וכן עמא דבר: הזנגביל עבה"ט וע' בלקוטי פר"ח שיש לדון בזה מדין תומי וכרתי כו' וע' בי"א מזה וע' בעמק ברכה דמרקחת וזנגביל וכיוצא היינו כשמרקחין חתיכות ממנו אבל אם הוא מעוך וכתות עד שאינו ניכר מה הוא אע"פ שיודע שהוא זנגביל מברך שהכל וע' סי' ר"ד סעיף י"א וע' בע"ת דמרקחת חזרת שקורין קריין מברך בפה"א ובא"ר כ' דמברך שהכל וע' בי"א שעיקר כא"ר: הבשמי' עיקר עבה"ט וע' במשבצות זהב כ' דאותן שמרקחין נוא"ט שומשמין עם אגוזים מעורבים בתוכם אפשר דהולכים אחר הרוב דחוץ ממיני דגן הולכים אחר הרוב ומה שמדבקין בקמח השומשמין כל לדבק בטל הוא ע"ש. ונראה שאם שניהם שוים ויש לספק איזה עיקר מברך בפה"א דאפילו על דבר שברכתו בפה"ע יצא בדיעבד סי' ר"ו: (בש"ע סעיף ח) צנון מברך עליו בפה"א ואע"פ שסופו להקשות וכ' בע"ת דאם נתקשה אין מברכין עליו דעץ בעלמא הוא ע"ש ונראה דמיירי בענין שנתקשה הרבה עד שרוב בני אדם אין אוכלין מחמת קשיותו והאוכל בטלה דעתו כו' וזה פשוט. וע' במשבצות זהב דמרקחת קליפה עבה של צנון בדבש מברך בפה"א דלא דמי לקליפת מרנצי"ן דקליפה של צנון הוא משובח ע"ש. ונראה דמ"מ אם מרקח צנון שנתקשה הרבה אין לברך רק שהכל:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רד

ועל קורא. עבה"ט שכ' שבפנים מאירות חולק על הט"ז. וע' באה"ע שגם הוא חולק על הט"ז וע' מ"ש ביד אפרים שאף שיש ליישב דברי הט"ז מ"מ עמא דבר כהפמ"א ואה"ע שאין מחלקין בין קטניות לקטניות ובזה שכ' הט"ז דגם על השרבוטין מברך בפה"א חולקים ג"כ בפמ"א ואה"ע וכתבו דלא פרי הוא ונחתינן חד דרגא לברך שהכל ע' ביד אפרים שעיקר היא כהט"ז. ובשרבוטין מאותן שקורין צוקר ארבי"ס שהרבה כוססין השרבוטין עם הקטניות ביחד נראה דכ"ע מודו ע"ש: שעורים. עבה"ט ודין זה מתשובת הרא"ש ויש שכתבו שהרמב"ם חולק על דין זה וע' בתשובת פרח מטה אהרן ח"א סי' מ'. וע' ביד אפרים דירקות שמכשלים לחולה לצורך מימיה' מברך על המים כברכת הירקות ודוקא שעורים שאין דרך לבשל לאכילה כ"א לצורך מימיהם בשביל החולה ע"ש ועיין לקמן סי' ר"ח במג"א ואה"ע שם:

שמזיקו עבה"ט ועיין באשל אברהם בשם הא"ר ונראה עיקר כהמג"א כיון דבלא"ה דעת רבינו יונה שהביאו ב"י דס"ל לברך בחומץ וגם אין זה בכלל ספק ברכה שמא ירתיח תוך ג' ימים דמ"מ כיון שעתה אינו חזק כ"כ אינו מזיק ושם ביו"ד י"ל ראין דרך ניסוך בכך רק משום דאין בקיאים מחמירין וע"ש וביד אפרים מ"ש בזה: בש"ע סעיף ה'. בהג"ה ובלבד שלא יהא היין אחד מששה במים וע' בדברי אא"ז בבכ"ש בב"ב כ' וז"ל שמעתי מי שמפקפק על שנוהגין ליתן מים הרבה על הצמוקי' עד שהצמוקין הם א' מששה במים וא"כ היין בטל במים כמ"ש בסי' ר"ד אך במנחות דף נ"ה בגרוגרת אמרינן הואיל ויכול לשלקן ולהחזירן כמות שהי' משתערין לכמות שהיו קודם שנתבשלו א"כ ה"ה לצמוקים הרי אנו רואין שאחר שליקה או שנתמדו במים מתגדלים בכפל או יותר א"כ משתערין כך רק צריך ליזהר שלא יהיו כ"כ מים שיהיו הצמוקים אהר שנתגדלו א' מששה במים שאז ודאי הוה ברכ' לבטלה עכ"ל וע' ביד אפרים מ"ש בזה ולפי זה מ"ש שם בבכ"ש שלא יהיה אחד מששה אחר שנתגדלו לאו דוקא דאפי' פחות מזה ג"כ אין לברך כי עיקר הגידול תלוי בלחלוחית שבצמוקים ע"ש ועיין בשו"ת ח"צ סי' ק"מ לענין לישה ביין צמוקים אם חשוב מי פירות שכ' דבצמוקי' שהוא ע"י מעשה ב"א אין בו כח לשנות עצם המים כו' ע"ש:

בנ"ר עבה"ט וע' בר"י שכ' שהגאון מופת הדור בעל בתי כהונה כ' בגליון היד אהרן שכ' שראה שמניחין עד שתצטנן כו' וז"ל אין דרך שתייתו בכך ולא עבדי ליה כה"ג ואין זה דרך הנאתו ותיקונו ואנשים הללו בטלו דעתם אצל כל אדם וכההיא דכותח דאמרי' אי שרף כו' וע' במנחות דף ע' ובתוס' בבכורות דף כ"ג וברמב"ם פרק י"ד ממ"א ופ' ח' הל' ט"ז ברברי ה"ה דבעינן דרך אכילה כתקונו וע' מ"ש מורי הפר"ח ביו"ד סי' ק"ג ואותם שכ' הרא"ש פרק כל שעה אינו אלא איסור' דרבנן לחומרא ועיין מ"ש במ"ל בפ"ח מהל' מ"א ומורי פר"ח בתשובה סי' יו"ד ומכל הנ"ל עיניך תחזינה משרים דאנשי מעשה הללו לא עשו כלום דעכ"פ לענין ברכה כה"ג בטלה דעתם וזה ברור עכ"ל ולפענ"ד צ"ע דמה בטלה דעתם שייך לענין ברכה אחרונה דבנ"ר אפי' שותה מים לצמאו מברך לאחריו בנ"ר ואם לו' כיון שאין דרך הנאתו בטלה דעתו ולא יברך לפניו שהכל פשיטא דגם הא ליתא דודאי צריך לברך על הנאה כל שהוא אם לא דאוזיקו מזיק ליה הא לא"ה צריך לברך ובמדינתינו אין מקפידין כ"כ לשתות בחמימות ביותר ולא שייך בטלה דעתו ולכן בסוף השתי' שהוא קצת מצונן יכול לשתות רביעית בלא הפסק בכדי שתיית רביעית ושפיר מברך ברכה אחרונה ומכ"ש דדעת הרבה פוסקים דגם בשתיה בעינן הפסק בכדי א"פ וגם די"ל כיון דדרך שתייתה בכך לא חשיב הפסק ועיין לקמן סי' ר"י בט"ז לענין יין שרף וכבר האריכו בזה בספרים שהביאו בבה"ט ושאר ספרים ונראה דאם נסתפק אם הפסיק כדי שיעור רביעית אם לא אף שספק ברכות להקל מ"מ כיון דאפשר לתיקוני ע"י שישתה רביעית או שיאכל דבר שברכה אחרונה שלו בנ"ר ויצא גם בשתיית הקאו"י מידי ברכה אחרונה ועיין בשו"ת שמש צדקה. סימן ב' תשובות בדבר מבעהמ"ח ובנו ובדעתם מסכמת לברך ע"ש באורך:

וורדים. עבה"ט וע' בסוף ספר דת ודין בתשובה סי' ב' דכמה גדולים מברכין על צוקר רוזדאי שהכל וכ"כ בבר"י בשם מהר"י מולכו דבמרקחת וורדים שהכל: לרפואה. עבה"ט וע' מח"ב האוכל חלמון ביצה כמות שהיא חי לצחצח הקול שאף שאינה נהנה בטעם אכילתו הוא נהנה במזונו ע"ש בשם קונטרס ישן כת"י ובשיורי ברכה כ' השותה מרק עם מי לימונ"ס לרפואה מברך שהכל ואם עירב במרק דבר שאוכלו דרך הנאתו לרפואה אף שהוא מועט והרוב הוא המרק הדבר המעורב עיקר והמרק טפל ומברך ברכה הראויה לאותה דבר ופוטר את הטפלה כ"כ מהר"י ואלי בתשו' כת"י:

שהכל. עבה"ט והמג"א בס"ק י"ד הביא דברי חכמת מנוח והראה מקום לסי' קס"ז ששם חולק עליו וע' ביד אפרים שם וע' במעיל צדקה סי' מ"ב האריך בזה ומסיק דלשון בינוני עדיף לברך בו אבל שמעתי כי גם נהיה בקמץ פירושו בינוני ואדרבה בסגול הוא מלשון בקשה כמו ונהיה אנחנו וצאצאינו כו' ויש לחלק עכ"ל. ועיין בבר"י שכ' יש מ"ש נהיה בסגול וכמ"ש המג"א סי' קס"ז (ז"א שהמג"א חולק רק בשם חכמת מנוח כ"כ) ואינו מחוור אלא העיקר כמנהג העולם וכ"ב שאילת יעבץ סי' ק"ד וסי' ק"ה עכ"ל:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רה וקטניות. עבה"ט וכ' בראשון לציון דאם בירך על הקטניות בורא מיני דשאים יצא בדיעבד וכ' בר"י דה"ה אם בירך עליהם בורא מיני זרעים אך נסתפק אם בירך על הירקות בורא מיני זרעים אם יצא דשמא ירקות נמי זרעים מיקרי ע"ש ולפענ"ד דיצא דהא כתי' כגנה זרועיה תצמיח. וע' בפסחים דף ל"ט:

וכרתי. עבה"ט ומ"ש דכשלא הזקין ראוי לאוכלו חי כו' ע' ט"ז שכ' שי"ל שתחלת זריעתו על כוונה זו וצ"ע במדינתינו שלעולם אין אוכלים השומים והבצלים אף כשהם רכים אם לא טפל לפת ואז אין חיוב ברכה כלל עליהם. ומחוורתא לברך שהכל כמ"ש המג"א בשם הב"ח וע' פ"מ וגם נראה שעיקר זריעתו הוא לצורך לתבל בו המאכלים כבוש צלי ומבושל אך מקום שהרבה אוכלים כשהם רכים לבדם חיין דינם כשאר ירקות לברך בורא פה"א כמ"ש הט"ז ושום ובצלים שהכל אפילו הזקין ובשלם עם בשר ודלא כע"ת ע' מג"א וא"ר ובר"י הביא דברי הרא"ש בפסקיו דמחלק להדיא בין זה לאגוז ע"ש ובאמת שהמג"א ג"כ כוונתו על דברי הרא"ש אלו ע"ש ומ"ש באתרוג המטוגן בדבש כ"כ ג"כ בעמק ברכה ובמרקחת גריני פלאמין בדבש או בצוקר כ' פ"מ שאם בעודן חיין ראוים לאכילה ע"י הדחק מברך בפה"ע וכן צוטרינן קטנים וקאלמסין מרוקחים בפה"ע או פטארזקעזילע מרוקח בדבש יש לברך שהכל ומרקח' שנק' צידקע י"א שהוא קליפת קשואין יש לברך שהכל דגרע מקליפת מראנצי"ן ומרקחת קריין י"ל שהכל ומרקחת צנון בפה"א ע"ש וע' מש"ל סי' ר"ב ור"ג ועי' מ"ש ביד אפרים שם:

עם בשר. עבה"ט ור"ל דדוקא מים שאין להם טעם לעצמם רק מה שמקבלין טעם מאחרים משא"כ אם הוא משקה שיש לה טעם לעצמו אין נגרר אחר טעם הירקות וע' בפ"מ בבארשט מסיבין שהכל ובבארשט מבורקיס בפה"א דכבוש כמבושל ומ"מ רפיא בידו וכ' דאפשר סומכין על המג"א בסי' ר"ה דכה"ג יש לברך שהכל וה"ה פלומי"ן יבישים אם מפריד המשקה י"ל לכ"ע מברך שהכל וע' ביד אפרים מ"ש בזה:

הלפת עבה"ט וע' במג"א שכ' דאפשר אם בישלו לפת בפ"ע בלא בשר משתנה לגירעותא וברכתו שהכל ועוד כו' ע"ש (ובסק"א מ"ש לענין פוטר זייל בלא בשר) אך מט"ז סס"ק ד' משמע דבכל בישול משתנה למעליותא ע"ש ואם בישל עם בשר יברך בפה"א אף שאין השבח רק מחמת השומן וע' בעטרת זקנים ומ"ש המג"א בשם אבודרהם בדין שומשמין שאם טחנן מברך שהכל ובאה"ע שם השיג ע"ז וכ' שאף שנתמעך ונתרסק אם הוא דרך הנאתן לא נשתנה ברכתו וכן רעטשנע קאשע יש לברך בורא פרי האדמה אף על פי שנתמעך כי כן דרכו לאכול דלא כעט"ז שכת' ברוחן וריפות לברך שהכל וכל ירא שמים ינהוג כן לברך בורא פרי האדמה עכ"ל ע' לקמן סי' ר"ח:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רו (•) בש"ע סעיף א' בירך על פירות האילן בפה"א יצא כו' וע' בראשון לציון שכ' דיברך שהכל דלא קי"ל כר"י אלא דיעבד ובבר"י כ' דבפה"א עדיף דמבוררת טפי וע' בשאגת אריה סי' כ"ג שנשא ונתן אם ראוי לירא שמים לחוש לכתחלה לנוסחת ספרים ישנים שברמב"ם שפוסק לא יצא ונ"מ אם נסתפק אם יברך בפה"ע או בפה"א לא יברך בפה"א מספק והעלה דעיקר הנוסח שברמב"ם כמ"ש הכ"מ דיצא וגם הביא ראיה מהא דאמר עולא מחלוקת בברכותיהם שוות כו' דעולא ס"ל כר"י דיצא ע"ש: בש"ע סעיף ב' ונתכוין לפטור בפה"ע יצא ע' מג"א שהראה מקום לסי' רי"א דלכתחלה אין לעשות כן וכ"כ בעט"ז ע"ש:
(א) לא יצא. עבה"ט וע' ביד אפרים מ"ש על דברי אה"ע שלענין אם אין עיקר הפרי אין ראי' מקפריסין רק לענין לא נגמר הפרי שפיר יש ראיה מבוסר וכן בא"ר לא כ' רק לענין גמר הפרי ע"ש וע' בבר"י שדחה גם הראיה זו מבוסר דמ"מ יותר צודקת ברכת בפה"א דבפה"ע משמעותו שזה עיקר הפרי אבל מכל מקום בדיעבד אף בפה"ע יצא. ומ"ש בפנים מאירות סי' נ"ח דבבוסר ודכוותיה יברך בפה"ע לצאת ידי הרמב"ם ז"א דהנוסחא הנכונה ברמב"ם כמ"ש הכ"מ דבירך בפה"א על פה"ע יצא ע"ש וע"ש בפמ"א שאם על פירות האדמה שטובים מבושלים יותר מחיים שדינן לברך שהבל אם בירך בפה"א יצא בדיעבד ע"ש ופשוט דה"ה איפכא ואותן שחיין טובים ממבושלין ובירך לאחר הבישול בפה"א יצא ונראה שאם נסתפק אם פרי זו טובה חייה ממבושלת או איפכא יש לברך בפה"א בין קודם הבישול או אח"כ כיון דבדיעבד יצא ואע"ג שגם בשהכל בדיעבד יצא מ"מ בפה"א מבוררת טפי כמ"ש לעיל בשם הבר"י ומ"ש בס"ס ר"ד במסופק ברכתו שהכל היינו במסופק בענין שאם יברך בפה"א או בפה"ע לא יצא אף בדיעבד אבל בכה"ג בפה"א עדיף כיון שבדיעבד יצא וע' בט"ז שכ' דלמה נקט בש"ע שהיה לפניו שאפילו היה דעתו עליו הדין כן כדלקמן סעיף ה' ובשאגת אריה סי' כ"ז כ' שהפריז על מדותיו דהתם הברכות שוות בפה"ע אך גם באם היה לפניו נראה מדש"י ותוס' דאין ברכת צנון פוטר את הזית ומפיק להלכה כדברי רש"י דלא מהני לפטור בבה"ג וצריך לברך על של עץ בפה"ע ע"ש: וע' בר"י שהביא דברי השאגת אריה וכ' ליישב הסוגיא לדעת הש"ע ומסתבר טעמיה כיון דבירך בפה"א על פה"ע בדיעבד יצא א"כ כשבידו פה"א ומתכוין בפרטות לפטור את פה"ע דיצא דגדול כח הכוונה וע"ש שכ' דברי רבינו יונה מורה להדיא כט"ז וכ"כ בפי' בס' כל בו וכ"כ באורחות חיים שהוא דעת הרשב"א וכן דעת מור"מ בד"מ כהש"ע וכן הפר"ח בלקוטים. ונראה שאם היה לפניו אין לחזור ולכרך כדברי הש"ע דספק ברכות להקל ולכתחלה יש לו להיות נמלך שלא לאכול מיד פה"ע דהא אין כאן ברכה לבטלה כיון שעיקר ברכתו על פה"א נתקיימה וכן אם לא היה לפניו ראוי לעשות כן לאפוקי נפשיה מפלוגתא וע' בא"ר מבואר דכוונה בעינן הא סתמא אפילו היו שתיהן לפניו לא פטר בברכת בפה"א את בפה"ע ע"ש שכזה מיושב קושיית הט"ז וכ"פ בפמ"א ח"א סי' נ"ח וכ' שם וכן אם היו לפניו דבר שברכתו שהכל ודבר שברכתו בפה"ע או האדמה וטעה ובירך על שהכל תחלה אין נפטר על עץ או האדמה בלא מתכוון וגדולה מזו דאפי' בדבר שברכותיה' שוות כ' הב"י בשם הרשב"א כו' א"כ אף כשבירך שהכל צריך לחזור ולברך על כל מין ברכה הראויה לו וע' בשו"ת הריב"ש סי' שפ"ד באמצע התשובה שם כ' ומי איכא למימר דמי שלפניו כשר וגבינה שברכותיה' שוות ובירך על הגבינה שיהא צריך לחזור ולברך על הבשר מפני שא"א לאוכלם יחד מחמת איסור כו' ע"ש. ונראה דהיינו במתכוין או אפילו בסתמא כיון שדעתו לאכול גם הבשר אחר קנוח והדחה דאל"כ בלא"ה ה"ל נמלך: דבור עבה"ט וע' מ"ש אח"ז בת"ש סי' י"ט סק"ב ומבואר שם דאם שכח ואכל בלא ברכה אין לו לברך בתכ"ד של אכילה וע"ש שהביא מדלעיל סי' קע"ב וצ"ע דהא הרמ"א כ' שם דעיקר שיברך והיינו לאחר בליעת המשקין וא"כ גם בשכח ואכל אפשר דמהני לברך תכ"ד. ונראה שאם יש לפניו עוד מאותו המין יהיה זריז לברך תכ"ד של האכילה שאכל ושוב יאכל אח"כ ממה שלפניו ג"כ וכן גבי משקין דלעיל סי' קע"ב יש לעשות כן וע' במג"א דבין ברכה לאכילה אין לו לשאול שלום אפילו תלמיד לרב ולא דמי לברכת ק"ש ע"ש וה"ה דאינו משיב כיון שיש בזה משום ברכה לבטלה כשמפסיק בדבור וע' בת"ש סי' י"ג דשיחה אפי' מלה אחת שאינה לצורך האכילה שמברך עליו הוי הפסק וצריך ברכה אחרת ע"ש:

א"צ לברך עבה"ט וע' ת"ש סי' י"ט מ"ק י"ד מ"ש בזה וע"ש ס"ק ל"ג אם הביאו לפניו שלשים אגוזים או תפוחים ודעתו לאכול כולם והוא טועה בדעתו שסובר שצריך לברך על כ"א בפ"ע כשנודע לו האמת א"צ לברך שנית דלא דמי לנמלך שלא היה בדעתו לאכול ונתחדש לו אכילה אבל בזה שלא נתחדש לו כלום למה יברך ע"ש וע' בתשו' מהר"מ גלאנטי והביאו בא"ר ע"ש: עליו עבה"ט וע' מ"ש לעיל סי' ר"ב:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רז אלו עבה"ט וע' בשיורי ברכה שכתב אם בירך על תפוחים וכיוצא ברכה אחרונה על העץ ועל פה"ע יצא בדיעבד וראיה מלקמן סי' ר"ח סעיף י"ג כו' ושם הביא דברי הרמ"ע באלפסי זוטא שאם בירך ברכה ראשונה על העץ ועל פה"ע אפי' לפני פירות האילן דעלמא שאינו מז' המיני יצא. ובשיורי ברכה שם כ' שנראין דבריו אם אמר על העץ ועל פרי העץ בלבד אך אם אמר כל הברכה בהווייתה בחתימה יש להסתפק ע"ש וע"ש בשם הרמ"ע שדעתו שאם בירך על המים ברכה ראשונה בנ"ר לא יצא דלהכי קרא לברכות בנ"ר ולא כלום אך בבר"י סי' ר"ד כ' מעשה בא' שבירך תחלה בנ"ר ואח"כ אמר שהכל והביא שם דברי הבאר שבע והא"ר לענין ברכת התורה ודעתו שא"צ לחזור ולברך לא בראשונ' ולא באחרונה ומ"מ כ' שצריך להתיישב למעשה ונראה דאם כבר אכל או שתה. ובירך שהכל בתורת ברכה אחרונה יש לו ליקח פרי או מים ולברך לפניו כראוי ואח"כ יברך ברכה אחרונה ויכוין לפטור האכילה או שתי' הראשונה ג"כ לאפוקי נפשיה מספיקא וע' ברדב"ז סי' רצ"ט וסי' תש"ך ואם בירך על הפת בפה"א דעת הרמ"ע דיצא ובשיורי ברכה הביא בשם ר' אשר בר' חיים בס' הפרדס כת"י שכתב שהריטב"א כ' דלא יצא וכן דעת מורי הרא"ה וכן אם בירך על פת אורז ודוחן המוציא לא יצא ע"ש. וע"ש שכ' הטעם דכיון דנעשה פת אינו נקרא פרי כלל אלא או לחם או מזון. ואם בירך על הפת בורא מיני מזונות יצא ע"ש וע' לעיל סי' קס"ז ולקמן סי' ר"ח: חי העולמים. ע' בה"ט וע' שאילת יעב"ץ שדעתו ג"כ לומר בפת"ח ועיין בר"י שהביא שם בדברי מהר"י חאגיז בס' עץ חיים סוף תמיד ובסוף דבריו כתב שבתשובת מהר"י אריאל כת"י כתב שהאומר בפת"ח זה לפי הדקדוק אינו טועה ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רח בש"ע מברך לאחריהם כו' אכל הפירות כשיעור ברכה אחרונה ושוב הקיא' לא יברך ברכ' אחרונה דלא גרע מנתעכל כ"כ בר"י וע' פמ"א ר"ב סי' כ"א: כתשן. עבה"ט וע' ביד אפרים מש"ש על דברי המ"א בזה: בעלמא. עבה"ט וע' פמ"א ח"א סי' ס"ח שחושש לומר שיברך המוציא וג' ברכות שכן הוא לדעת ר"ת בחלה והביא שם דברי הב"ח והט"ז וע' בשו"ת בית אפרים סי' י"א י"ב והבאתיו לעיל סי' קס"ז ומבואר דמנהג העולם לברך במ"מ ומעין ג' יש לו על מה לסמוך: בש"ע ס"ד והתוס' נסתפקו כו' ע' ביד אפרים מ"ש על מג"א בזה:

האורז. עבה"ט ועי' בבר"י בשם מהר"י מולכו והלק"ט סי' ח' אם אכל אורז מבושל ובירך על המחיה או שאכל לחמניות ואורז ובירך על המחיה פוטר את האורז בדיעבד ומיקרי שפיר מחיה וכלכלה ע"ש ונראה דאף לדידן דמספקא לן איזה אורז מ"מ כיון שכבר בירך על המחיה אינו חוזר ומברך בנ"ר דספק להקל וע' בפ"מ שתמה דלמה אין מברכין על גרופין מטטרקי בפה"א וע' במשבצות זהב בפת שעושין מטורקשין ווייץ:

דוחן ע' בשו"ת בית אפרים סי' י"ג נתבאר באריכות בדינים אלו והמורם מהם בקצרה העושה עיסה מן החטין ומן האורז ואפאם ועשה ממנו פת אם יש מהחיטים כזית בכדי א"פ דהיינו כשאוכל ג' ביצים שוחקות שהם ששה זיתים כבר אכל מהתערובות זית חטים ואכל שלשה בצים מהתערובות ולא שהה באכילה זו רק כשיעור הצריך לאכילת ג' ביצים פת חיטין בלפתן ובהסיבה דעי"ז היא אוכל במהירות ואינו שוהה באכילתו מברך אחריו ג' ברכות ואין צ"ל שמברך לפניו המוציא ואע"פ שרוב אורז. ואם רוצה לאכול פחות משיעור זה ירא שמי' לא יאכל אלא בתוך הסעודה שאוכל פת אחר שחייב ג' ברכות ואם אוכל פת מהתערובות הנזכר פחות משיעור פרס שהוא שלש ביצים שוחקות ואין לו כזית מפת אחר אז אם שבע ממנו מברך אחריו בהמ"ז ואם אינו שבע אינו מברך רק ברכה אחת מעין ג' ואם אין בתערובות כ"כ דגן כשאוכל אלא שיעור ארבע ביצים יש בתוכו כזית מחיטים ואכל שיעור ארבעה ביצים צריך לברך בהמ"ז ואם אין בתערובות כ"כ אז לפניו מברך המוציא ואם שבע מאכילתו מברך בהמ"ז ואם לאו מברך מעין ג' ואף בכזית מהתערובות מברך מעין ג' ודוקא כשיש שם טעם דגן אבל אם אין בו טעם דגן אע"פ שיש כזית בכא"פ מברך לפניו במ"מ ואחריו בנ"ר כברכת האורז ואם רוב העיסה דגן וטעמה דגן ואין טעם האורז נרגש ואוכל ממנו כזית יש מי שנראה שלדעתו צריך לאכול דגן כ"כ מהתערובות עד שבודאי אכל כזית דגן אז יברך בהמ"ז ואין נראה כן ונראה עוד דכל שרובא דגן סגי אע"פ שאין טעמה דגן וכזה צריך שיאכל כל כך מהתערובות עד שבודאי אכל כזית מהדגן: ואף שיש בכא"פ בתערובות זה אם לא שבע ממנו אף שאכל כל הפרס רק ששהה באכילתו יותר משיעור הנזכר לעיל אינו מברך רק מעין ג' ומעין ג' צריך לברך אף בכזית מהתערובות. וכבר ביארתי שיש ליזהר שלא לאכול אלא בתוך הסעודה ונ"ל ג"כ דאם יש יותר מכא"פ אלא שאכל בחפזון ולא שהה באכילתו יותר משיעור הנזכר למעלה מברך אחריו בהמ"ז כיון שאכל מהתערובות כ"כ עד שבודאי אכל כזית דגן וגם אכלו בכא"פ מברך אחריו ג' ברכות. ודין תערובות קמח מחיטים ואורז שכתבתי לעיל יראה לי דה"ה מינים אחרים עם אחד מה' מינים דינם שוה לכל הדרכים שכתבתי ויש שאין נראה כן מדבריו ולפ"ז היו הרבה חילוקי דינים וי"א שגם שעורים שוה לחיטים וגם לענין תערובות שאר מינים יש כמה חלוקים והרוצה לעמוד עליהם יעיין בתשובה הנ"ל:

הארץ. עבה"ט וע' בהלק"ט ח"ב סי' נ"ה וע' בבר"י בשם פרי הארץ ח"ג כת"י אם הביאו צמוקים מח"ל לא"י ועשו מהן יין בא"י אף שבא"י נגמר היין יחתום על פרי הגפן ע"ש והוא פשוט: (ש"ע סי"ג) וה"ה אם אכל בשר ודגים ע' בבר"י שמנהג לאכול לביבות עם גבינה הרבה ואין מברכין על הגבינה וגם רבים נוהגים לאכול בבוקר כיסנין עם גבינה ואין מברכין כ"א על הכסנין ומדין מברך על העיקר ופוטר את הטפילה נגעו בה וצריך להתיישב בדבר עכ"ל וע"ש דלעיל מיניה מייתי בשם מז"ה דמשמע ליה מלשון הטור והש"ע דאף על גב שבאו הבשר והדגים ללפת הה' מינים והניח בצ"ע בלביבות עם גבינה ע"ש ובאמת לשון הש"ע לא משמע כן וגם לשון הטור יש ליישב:

בפה"ג עבה"ט וגם באה"ע חולק על מהר"י הלוי וע' ביד אפרים מ"ש בזה:

פוטרתו עבה"ט ובבר"י כ' בשם מהר"י מולכו דעל תאנים לא יצא דתאנים לא זייני ע"ש וע' במעשה ניסים והוא פי' על הגדת פסח שחיבר בד"ז הגאון מופת הדור מוה' יעקב נ"י בעהמ"ח חוות דעת ובתחלתו שמה כמה חדושי דינים בהלכות ברכות משם תדרשנו:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רט

יצא עבה"ט וע' בדגול מרבבה וביד אפרים מ"ש בזה:

של תורה עיין בה"ט וע' בשו"ת משאת משה סי' א' שהאריך בפרטי דינים של ספק ברכות וע' בלקוטי פר"ח ושם מבואר שאם נסתפק בבהמ"ז חוזר ואומר גם ברכה רביעית וע' בכהונת עולם סי' ע"ח:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רי מכזית עבה"ט וע' בית יהודא סי' כ"א וכ' בבר"י בשם זרע אמת בפת סופגנין שנתפח עד שאין האוירים שבו נרגשים האוכל כזית ממנו כמות שהוא אינו מברך דלפי האמת לא אכל כזית: מרביעית. עבה"ט ולענין שיעור רביעית של תורה עיין בספר בית אפרים על טרפות בקונטרס התשובות שיש חילוק בין שיעור רביעית דאורייתא להיכא שאין החיוב רק מדרבנן וזה תלוי בספק שיעור אגודל אם מודדין במקום הרחב או במקום הקצר ולפי מ"ש התוס' במנחות יש עוד ספק אם לשער בשיעור קשר אגודל ע"ש:

הגרעין עבה"ט ועיין ביד אפרים מ"ש על דברי המג"א ועיין בפ"מ יו"ד סוף שער התערובות ועל מ"ש שם על החו"י סי' ק"ס:

ופולט עבה"ט ועיין במור וקציעה דדבר פשוט הוא שאין לברך בעישון הטאביק וכ' מח"ב שם כמה דינים בענין זה כי יש מתירין להדליק הפיפא מנר של חלב ופר"ח מתיר להדליק מראש השלהבת ובלה"ק כ' בשם הרב מו' דוד גרשון שסיפר לו שראה בחלום שהיו מנדים אותו בשמים על הדלקת הפיפא מנר של חלב ועיין במשאת משה חלק יו"ד סי' ד' שכ' שאם אחד נזהר אסור למי שאינו נזהר להדליק מנר של חלב וליתן לחבירו הנזהר ע"ש ועיין ביו"ד סי' קי"ט בש"ך שם וע"ש שאף הנזהר ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני נוהגין היתר וכן היו נוהג הגאון בעל מחנה אפרים ורבנן קשישי וכן אני נוהג וכ' דבמקומות שהוא שוה לכל נפש ורבים שתו יש היתר אבל במקומות דמיעוטא הם שותים אסור וע"ש מ"ש מח"ב ע"ש וצ"ע ועיין במשבצות זהב בסי' תקי"א כ' שהראו לו בפני יהושיע בשבת דף ל"ט דבר שהוא לרפואה כעישון טוטין אף דגם לתענוג שוה לכל נפש מיקרי כו' והנה אני רגיל לשתות טוטין ביו"ט כמנהנ העולם לרפואה ובפרט היום שוה לכל נפש ולקרוע הנייר צריך מעיו"ט גם נייר שיש בו אותיות יש לאסור ע"ש ומדבריו משמע שהיה נוהג היתר אף ביום א' ונראה דמי שנוהג שלא לעשן ביום א' של י"ט יש לו לפרוט בפה שאינו עושה כן משום מנהג של סרך איסור כדי שלא יוקבע עליו בנדר כדי שאם יהיו לו לצורך לפעמים לרפואה יהיה מותר לו ובמח"ב שם כ' בשם לקה"ק ששאיפת הטאביק דרך הנחירים מותר בט"ב ויוה"כ אך מי שנהג איסור קאי באיסורו ואין להתיר לו ע"ש בסוף ספר בהשמטות. וע"ש שכ' במשקה שעושים משמרי יין ומיני עשבי בשמים שצורפין בפרי אדום מותר לזלפו על טואבק"ו ולשואפ' בחוטם ע"ש בשם שו"ת זרע יעקב ועיין בשער המלך פ' י"א מהל' מ"א בענין הטאבק"ו להריח שחוששין דזימנין אומרים שמזלפין עליו סתם יינם אין לחוש לזה והתיר להלכה ולמעשה והביאו מחזיק ברכה בק"א:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ריא

במ"מ עבה"ט ומ"ש שנסתפק המ"א בהי' לפניו יין ותבשיל וזית כ' בפמ"א ח"ג מש"ס דזבחים דף צ' בבעיא דעוף ועולת בהמה ומעשר איזה קודם מוכח דברכת היין שהיא חשובה היא קודמת ואח"כ מברך על הזית ואח"כ על התבשיל של שעורים ע"ש וכ"כ בבר"י בשם בתי כהונה וכ' במ"ש בא"ר בשם אגודה לא נמצא שם ואולי ט"ס הוא וע"ש דמייתי מירושלמי פ"ג דהוריות היה שם פר כו' וכ' שם בשם בתי כהונה שאם ירצה להוציא אחד מהמינים לפניו יוציא היין ומייתי זכר לדבר מב"ק דף פ"ד דאמרי נתרח שמואל ע"ש:

ממין ז' עיין בזכרון יוסף חלק א"ה סי' כ' מ"ש בזה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ריב בהג"ה וי"א אם הטפל חביב עיין במג"א סק"ג ובאה"ע שם כ' דלא שייך אסור להרבות בברכות בברכה הראויה אלא כשפוטר מתקנת חכמים אבל אם בא לפטור בברכה אחרת דרך עיקר וטפל לא שייך זה ויכול לברך בפ"ע ברכה הראויה כגון להניח אחר הסעודה וא"ש מ"ש המג"א סי' רט"ו בשם השל"ה ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ריג

בפירות עיין בה"ט ובבר"י נסתפק מי שאכל כסנין ופירות כשיעור דדינה דמברך וכולל שניהם אם יכל להוציא מי שאכל כיסנין לבד ונסתפק אם זה שכולל בברכתו גם פה"ע יכול להוציא דשמא לדידיה הוי הפסק והביא שם הרדב"ז סי' שס"א המוזכר בסי' ק"מ ועוד ראיות דמצי השומע לכוון שיצא במה שנוגע לו ולא איכפת ליה במה שמוסיף שמברך לעצמו ע"ש וע"ש שאם היו יושבים ואחד אכל פירות שאינם ממין ז' ואחד שתה השותה יכול לפטור חבירו בברכת בנ"ר והביא מגינת וורדי' בהי' לפניו יין שרף ומרקחת ברכת שהכל של היי"ש פוטר ברכת שהכל דמרקחת וכתב בדבר שמואל סי' רצ"ה כשאחד יוצא בברכת חבירו שצריך לכוין מתחלת הברכה עד סופה כגון קידוש וכיוצא בו לא יענה ברוך הוא וב"ש דהא שומע כעונה ופיו ולבו שוים באמירת הברכה ואם עונה ב"ה וב"ש הוי כמפסיק ומוסיף ומשנה ממטבע שטבעו חכמים ע"ש ובבר"י כ' דבשושנים לדוד הכיא מי שחלק עליו כו' ונכון ליזהר אך אין למחות במי שעונה ב"ה וב"ש ע"ש: בשמיעתן. עבה"ט ועיין בפר"ח סוף סי' כ"ט ובת"ש סי' א' ס"ק סמ"ך ועיין בבר"י דאע"ג דיוצא בשמיעתו אף בלא עניית אמן מ"מ לכתחלה יש לענות אמן אחר הברכה שנתכוון לצאת בה ולהורות בפועל שהוא נתכוין לצאת בה ומייתי מירושלמי פ' ג' שאכלו דמצו' בעניית אמן ולא עוד אלא שמזכה להמברך שיצא בעניית אמן ומיישב בזה דברי הא"ז שמביא בד"מ סי' קס"ז ע"ש וכתב שמשם ראיה למ"ש בפנים מאירות ח"ב סי' ה' שאם כל א' כוסו בידו לקדש וממתין לחבירו שיאמר פה"ג ויענה אמן והדר מקדש דהוי הפסק ובבר"י הביא סיוע לזה ג"כ מדברי הב"י סימן נ"ז לענין ב"ש אם סיים קודם החזן ע"ש ודברי הפמ"א אלו הבאתי לעיל בש"ת ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רטו

אמן עבה"ט ובלבוש כ' שגדול העונה אמן יותר מהמברך והשיגו עליו מדאמר רב חטוף ובריך ועיין באורר בש"ך ח"מ סי' שפ"ט ובפמ"א ה"א סי' נ"ז ובשו"ת שבסוף ספר שער יוסף סי' ז' שהביא מהריטב"א כהש"ך ועיין בבר"י מזה:

בשעה שלומד עבה"ט ובשאילת יעבץ סי' פ"א כת' דאם יש הזכרה באמצע מטבע ברכה הכתובה בש"ס יכול לאומרה ע"ש. ובבר"י כ' דרבנן קשישאי בא"י נהגו שלא להזכיר השם בקריאתו וכן במח"ב שכן כ' בתשב"ץ קטן בשם מהר"מ ואיני קורא שם של ד' אותיות בתלמוד כ"א השם ע"כ ועיין עוד בשאלת יעבץ שם שכ' כשקורא בש"ס ובשאר דברי חז"ל ובכלל דבריהם כתובים הבאים קורא כדרכו במקרא האזכרות בקריאתן וכתב שכן היה נוהג מר אביו ח"צ ז"ל:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רטז

א"צ לברך עבה"ט ובשו"ת שבות יעקב ח"ב סוף סי' ל"ז כת' לברך שהחיינו על עשבים שנעשו להריח וכ"כ בתשו' הרדב"ז והביאו בכנה"ג סי' רכ"ה ובבר"י כ' שלא שמענו ולא ראינו זה וכן עמא דבר שלא לברך שהחיינו על הריח ע"ש: (בש"ע סעיף ג') קנמון שהיא עור הנדי ע' בהגהות בעל תוספת שבת ובסי' רצ"ז במג"א ומ"ש בתוס' שבת שם וביד אפרים שם שאפשר שט"ס במג"א וצ"ל מור הנדי ועיין במח"ב שם שהביא דברי שיורי כנה"ג והתוס' שבת שכתבו שט"ס בש"ע ומח"ב כתב דליתא וע"ש שכת' דעור הוא עץ בלשון ערבי והנדי ר"ל מאינדיאה ששם גידולם ובטורקי קורין לו אודאגאשי ובלע"ז ספרדי קורין עץ אלואיש כמ"ש הרמב"ם בפהמ"ש ושפיר מברך עצי בשמים (ועיין בחוות יאיר דף רמ"ט מתרגום שיר השירים ותהילים מור ואהלות מתרגם אקסיל אלואן והביא שם מערוך על מפשח אליתא ומכאן מבואר דשם הבושם כן הוא בלע"ז):

במ"ב יצא עבה"ט ועיין במח"ב שכתב ששמע מחכם א' שאם יש לפניו עצי ועשבי בשמים כוללן ברכה אחת בא"י מ"ה בורא עצי ועשבי בשמים (ולא) לברך בפרטות על כל א' והחכם הוקשה בעיניו שלא מצינו לכלול כ"א בברכת מעין ג' דהתוס' כתבו דאין זה מצות חבילות דהשבח על הארץ המוציא מזונות וגפן ואיך יכלול כאן ושוב מצא בירושלמי גבי המפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה וכ"פ הרמב"ם דכולל הכל עכ"ל ובק"א שם כת' שצריך להתיישב דאין ראיה משם דכחדא חשיבי כו' ע"ש ועיין בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' ד' באורך בענין ברכת להניח ועל מצות תפילין וע"ש מ"ש על דברי הירושלמי דהתוספתא ודברי הריב"ש בתשובה סי' שפ"ד וע"ש בדברי הש"ס בסוכה דף מ"ו שרמז להם המג"א בסי' כ"ה ע"ש:

עצי בשמים וכ' בבר"י בשם מהר"י פראגי בתשובה אם בירך על מין עץ בורא עשבי בשמים לא יצא ע"ש:

וי"א שאין לברך עבה"ט וכת' בבר"י המשמש באתרוג ונשאר הריח בידו או בבגדו אינו מברך על אותו הריח כלל שאין לו עיקר. מז"ה בשם ס' צרור החיים תלמיד הרשב"א.

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ריז

של ערוה. עבה"ט ועיין בא"ר שיש לאסור אפי' בפנויה וכ"כ מח"ב בשם מור וקציעה ע"ש ועיין בר"י אפי' של אשתו נדה אסור אף שהתורה העידה סוגה בשושנים מ"מ יש להתרחק כו' וסימן לדבר סוגה בשושנים דצריך סייג גם בשושנים: בצוארה עבה"ט ובכר"י כתב להחמיר כהט"ז ועיין ברדב"ז החדשות סי' מ"ד שמותר להריח בפרחי אילנות של ערלה אעפ"י שיש בהם עיקר פרי אבל אסור להריח בפרי אם גדול קצת ובמח"ב בשם זרע יעקב דפירות הקדש או קונם מותר להריח ולא יברך ועיין ש"ך ופר"ח יו"ד סי' ק"ה וע"ש בשם זרע יעקב. ורד והדס שנתלשו ביו"ט מותר להריח בהם בלי שיטלטלם ועיין ברדב"ז ח"ג סי' תרכ"א לענין להריח בשושנים של הקדש איסורא איכא ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ריח

לי נס עבה"ט ועיין במהריט"ץ סי' פ"ז מי שנעשה לו נס בעליה והוא דר למטה ואינו עולה בעליה אם לאחר שלשים יום עולה בעליה צריך לברך דמקום מיוחד בעינן אף שגוף העליה היה רואה בהיותו דר למטה. ועיין בר"י בשם פרי הארץ סי' ז' גמגם בזה ובריש צרור הכסף כ' לייש' ע"ש. וע' ברדב"ז ח"ג תקע"ב מי שנפל מן הסולם ובשרו עליו יכאב לא יברך הגומל ולא שעשה לי נס אלא בלא שם ומלכות: יריכו עיין בה"ט ובא"ר הכריע דבנו ונכדו אפי' נולדו קודם ושאר יוצאי יריכו אפילו נולדו אחר כך ובבר"י הכריע כהמג"א וכן משמע מסתימת הפוסקים שיש מי שכ' נכדו מברך תו לא ובמח"ב הביא בשם המאירי בפסקיו כת"י שכ' הגרסא ברי' ובר ברי' וכן הוא בשאלתות ודוקא בנו ובן בנו מפני שהם בני דורו כו' ע"ש ובא"ר ושאר יוסף וכ' בסולת בלולה מדברי הזוהר ושל"ה מי שנעשה לו נס טוב וראוי שבו ביום יתבודד בכל שנה להודות ולשמוח ולספר קצת מהנס והביאו במח"ב וכ' אני ראיתי בשיטת ר"ה להרמב"ם בסופו ואיתא שם שהרמב"ם קיבל עליו להתבודד ביום הצרה בכל שנה וביום שלאחריו לשמוח ולשון זה הביאו בס' חרידים וכיוצא בזה נמצא שעשה הגאון בעל תוי"ט ועוד גדולים כאשר יצאו מצרה לרווחה:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/ריט להודות עבה"ט ובלחמי תודה להגאון מהר"י באסן כ' שקטן יברך. וכ' בבר"י שכן נהגו בגליל שלהם ע"ש ובמדינתנו נוהגים כמהר"מ מינץ והמג"א ובן הא"ר הביאו בסתם וכ"כ בשערי אפרים שער ד' ובמח"כ כ' בשם שו"ת אוהל יוסף שהאב על בנו קטן לא יברך אלא בלא שם ומלכות ע"ש: בש"ע והולכי מדבריות וכ' בבר"י בשם מהר"י שאל בספר קול יעקב מי שהולך ממקום למקום ובדרך הלוכו עבר בעיירות גדולות אין לברך עד שיגיע אל מחוז חפצו: חבוש עיין בה"ט ובבר"י הביא מדברי רבינו יונה והאריך ותשו' ר"י מגא"ש וכ"כ בא"ר בשם התי"ט דאף בחבוש על עסקי ממון מברך (ושם הביא לשון תשו' הר"י מגא"ש שהואיל והיה חבוש בבית הסוהר כו' ולא היה מושל בנפשו ועתה יצא מאותו מצב להיות מושל בנפשו בפרט אם היה חבוש על פריעת מס קצוב על כל איש או חוב לסיבת היות שאין ידיו משגת ואח"כ הזמין לו ה' כו'. ושם אח"כ נראה שדעתו לומר שאם היה ביכול' אלא שלא רצה או שהיו מקום שיוותרו לו ולא הועיל כו' אם לא שנאמר נתת דבריך לשיעורין ע"ש ונראה דבכה"ג יברך בלא שם ומלכות) וסיים בה שכן הוא דמנהג פשוט דכל מין חבוש ביציאתו מברך ע"ש ובמח"ב הביא שגם בנתיב החיים השיג על מג"א בזה ועיין בבר"י שהאב לא יברך על בנו שנפל לבור וניצול דלא כשו"ת בית יהודה ומהר"ש דורן שבסוף התשב"ץ:

ומלכות עיין בה"ט ועיין בר"י שכ"כ בשו"ת בית יהודה והוא ז"ל כ' ואנו אין לנו אלא דברי מרן לברך בלא שם ומלכות:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רכ

וטבא עבה"ט ובבר"י כ' בשם מהר"י צמח שי"ל כסדר הפסוק לך אכול בשמחה לחמך דמה שהוא לאבל נהפך בשמחה ביושר בפסוק וס"ת לך אכול בשמחה כלה דעתה הוא שמחה כלה עכ"ל:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רכג

בית חדש עיין בה"ט ועיין במח"ב שמדברי הלק"ט נראה דברכת שהחיינו לא יברך וכשבנו בה"כ בק"ק אמשטרדם דרש הרב לחינוכו והורה שהחזן יברך שהחיינו ורב אחר חלק עליו והורה שלא יברך וכן דעתי וכ"כ בשו"ת בית יהודה בס"ת שקנו הקהל שלא יברכו שהחיינו: כלים עבה"ט ומ"ש אם לברך על ספרים הרדב"ז ח"ג כ' לברך וכ"כ מור וקציעה אך לא נהגו כן ואם גמר ספר בכתיבה בחידושי תורה וכ"ש בהדפסה כ' מור וקציעה שיברך ומח"ב כ' שיברך בלא שם ומלכות שחייב להודות לה' על שזכהו לכך ובעל גדולי תרומה בגמר הדפסת הספר דרש ברבים לשבח ה' שזכה לכך כמ"ש בספרו בינה לעתים ע"ש וכן אם עלה לגדולה שנתמנה פרנס או רב וכיוצא יש ג"כ לברך בלא שם ומלכות כי בודאי חיובא רמי עליו להכיר חסדי ה' ולברך בשמו ובמו"ק האריך הרבה ע"ש עכ"ד מח"ב וע"ש בשם מור וקציעה שאם לקח אשה והכניסה לו נכסי מלוג יש לברך הטוב והמטיב ע"ש:

מלביש ערומים עבה"ט ועיין בא"ר דמ"ש לקמן ס"ק ט"ו בענין הלבשת נערים מבואר שיקדים מלביש ערומים לשהחיינו ובן מסתבר:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רכד

ליראיו עבה"ט ועיין בר"י בכל אלו שהוזכרו שמברכין על ראייתם אף שלא ראה אותם עין בעין רק דרך חלון שהזכוכית מפסיק ביניהם יכול לברך ברכות הראייה ועיין בדבר שמואל סימן רמ"ב ובשבות יעקב ח"א סי' קכ"ו לענין ברכת הלבנה דרך חלון הסתום בזכוכית ויבואר בסי' תק"ז ע"ש:

מלכי עבה"ט ועיין בשבות יעקב ח"ב סימן ל"ח ומ"ש ביד אהרן סי' רכ"ה ומ"ש שם ועיין בא"ר שכ' שצ"ע דרב ששת לא היה מברך ברוך שנתן רק כעין שאילת שלום כו' ובמח"ב כ' דמש"ס משמעות שבירך ממש וגם כי נעלם מהא"ר הגרסא בע"י פתח ר"ש וקאמר ברוך ע"ש וכ' ברכ"י בשם מהר"י יצחק בתשובה כת"י הרואה המלך בים בספינה קטנה והוא מכוסה ובל יראה המלך עצמו אך יודעים בבירור שהמלך שם יכול לברך וראיה מרב ששת דהוי סגי נהור ואפ"ה בירך ונראה דדוקא בראיה זו על המלך הדין כן כיון שעיקר הברכה שחלק מכבודו וכן משמע שם בעובדא דרב ששת אבל אין ללמוד מזה לשאר ברכות שמברך על הראייה ולא על הידיעה:

קברי כו' עבה"ט ועיין בבר"י בשם מז"ה בעל חסד לאברהם בהגהותיו כת"י כ' כשישים ידו על הקבר יאמר פסוק ונחך ה' תמיד כו' תשכב בשלום ותישן בשלום עד בא מנחם משמיע שלום וכשישים ידו יכוון בפסוק ונחך שיש בו ט"ו תיבות כמנין קשרי היד ושמעתי שישים יד שמאלו דוקא ולא יד ימינו עכ"ל: אותו דבר. עבה"ט ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' רצ"ו ועיין ביד אליה סי' ל"א שכ' מדברי המג"א ס"ק ב' משמע שדעתו שלא לברך ולענ"ד יש לחלק ועיין בבר"י שהביא מהרדב"ז והלק"ט וזקינו מהר"א אזולאי ז"ל שעל קברות אחר יברך וכן כת' הוא ז"ל וע"ש בבר"י בשם פ"ח שאם בעד חלון ביתו רואה הקברים מ"מ על שלא הלך שם למ"ד יום והולך עתה בבה"ק עצמו יש לברך והביא ראיה ממהריט"ץ סי' פ"ט ובצרור הכסף למהר"א גוטיינו חלק עליו ע"ש. ואם ח"ו נתחדש קבר תוך למ"ד יום כ' מהרק"ש בשם הרדב"ז לברך אם הוא ודאי ובספק לא יברך ועיין ברדב"ז ה"ג סי' תקס"ט ובבר"י כ' שבהלק"ט סי' רי"ב פליג ונראה לפי שכ' דאפשר לא נתקנה על היחיד דשמא לא הגיע זמנו והוי כמרים מגדל' כו' והרדב"ז כ' דעל קבר א' נמי יברך וקשה תיבות אתכם לנוכח עכ"ל ונראה שהיה סובר שהרדב"ז קאמד על קבר אחד מתחלתו לז"א דגם הרדב"ז לא קאמר אלא בנתוסף אחד ואתכם שייך שפיר דאגב כולל הכל. אך מחמת שכ' דשמא לא הגיע זמנו מזה נראה שדעתו דאף בנתוסף אין לברך:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רכה חבירו עבה"ט ומ"ש שאין חילוק בין זכרים לנקיבות. ועיין בר"י דפשוט דאיש מברך על אשה ואשה על איש ועיין בהלק"ט דהיינו אשתו ואמו ובתו ואחותו ע"ש. ולפי"ז גם האשה שמברכת על איש דוקא בכה"ג הוא: ומ"ש חבירו כ' בבר"י דכ"ש מי שגדול ממנו כגון אביו או רבו כיון שנהנה בראייתו ומ"ש בשם הלק"ט בקיבל ממנו כתב כו' וע"ש דמשמע שאף אם באו אנשים שהודיעו משלומו וכן בבר"י בשם מז"ה משמע דגם אם הוא יודע משלומו אף שלא כ' לו אין מברך וצ"ע:

מעולם עבה"ט ור"ל דאע"פ שהיה רגיל להריץ אגרות וכתבים מזה לזה מ"מ כיון שלא נתחבר עמו פא"פ אין מעולם האהבה כ"כ עד שיהיה נהנה ושמח בראייתו: שפטרני עיין בה"ט וע' בשערי אפרים שער ד' מדינים אלו:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רכו

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רכז הברקים עיין בה"ט ועיין בר"י שאם בירך על הברק ונתכוון לפטור הרעם הבא אחריו יצא וע"ש בשם תשו' כת"י למהר"מ בן חביב בעהמ"ח גט פשוט שכ' לא ראינו מברכים על כוכב הרץ ממקום למקום אבל כיון שמבואר בפוסקים לא ראינו אינו ראיה וצריך לברך ולא יברך בלילה אחת רק פעם אחד ואף שראה כוכב אחר רץ באותה לילה א"צ לברך וגם על כוכב שיש לו זנב ושבט של אורה שהוא פירוש הב' של הרמב"ם ורבינו האי והערוך צריך לברך ויותר ניכר בו גבורת הבורא יתברך להיות דבר נפלא ובלתי מצוי כ"א לעתים רחוקות ואם אותו כוכב עצמו רואה בכל לילה אם רואה אותו בתוך למ"ד יום א"צ לחזור ולברך. ולענין זועות אם עבר זמנו מה בין רעש לרעש דאסח דעתיה מיניה צריך לחזור ולברך ואם לאו א"צ לחזור ולברך וכן לענין רוחות כך העלה מהר"ם בן חביב ז"ל וע' בהלק"ט סי' ל"ח:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רכח

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רכט נאמן עבה"ט ומח"ב כ' שבתוך ל' יום צריך לחזור ולברך ולא דמי להנך דפעם אחת בחודש דים דכאן הקשת שבירך עליו חלף הלך לו. וכמו בברכת הלבנה וברעמים מופסקים ע"ש:

בבוקר עיין בה"ט ובא"ר בשם מי"ט כ' עד חצות וכ"כ מהר"י עמדין בסוף פירושו למגילת תענית וכ"כ בדגול מרבבה וז"ל וכן עשיתי הלכ' למעש' בשנת תקמ"ה שלא זרחה השמש עד שעה קודם חצות וברכתי בשם ומלכות עכ"ל ועיין בפמ"א ח"ב סי' ל"ח שצידד לו' דאף שמכוסים עננים ואין רואים גוף השמש יש לברך אף בשם ומלכות כיון שעיקר הברכה שזכינו לראות שהיא בנקודה הראשונה שבשעה שנתלו המאורות ושמשא אכ"ע ניחא ואע"פ שעננים מכסים אנו יודעים שהיא בנקודה הראשונה. ראוי לברך בבוקר (וקצת יש להביא ראיה לזה ממ"ש לעיל סי' רכ"ד בשם מהר"א יצחקי במלך שבא בספינה ע"ש) וכן אירע בניסן תפ"ט והוריתי לברך עכ"פ בלא שם ומלכות וסמכתי על הראב"ד דכל הברכות דפרק הרואה בלא שם ומלכות אבל לדינא נ"ל לברך אף בשם ומלכות עכ"ל. ונראה שהרוצה לסמוך ולברך בשם ומלכות ימתין עד חצות ואין לו לברך בלא שם ומלכות כלל בבוקר שיש לחוש דלהראב"ד יצא בזה ושוב ה"ל ברכה לבטלה משא"כ אם אינו מברך בבוקר כלל שפיר מברך אח"כ בשם ומלכות כמו שאר הברכות אע"ג דלהראב"ד א"צ בהם שם ומלכות מ"מ ברכה לבטלה לא הוי ומי שחושש להמג"א כשמגיע סמוך לג' שעות על היום ועדיין היא מכוסה בעננים יש לו לברך בלא שם ומלכות וכמ"ש הפמ"א ועיין בשו"ת בית אפרים סי' ז' הטעם שאין מברכין רק על תקופת החמה ולא על לבנה וכוכבים ומזלות המבואר בש"ע ע"ש ועיין במשאת בנימין סי' ק"א דהא מלתא דחמ' בתקופת' איתא בתקופת מר שמואל דוקא ע"ש שנהנו לברך באסיפת עם וכמ"ש בשם מהרי"ל ובמח"ב כ' שאינו אלא משום ברוב עם כו' ולכן הזריז לברך כשרואה הנץ התמה שפיר דמי לברך ביחיד מלאחר עד אחר התפלה לברכה בעשרה ומוכח בר"ה דף ל"ב ע"ב דטעם דזריזין מקדימין דחו לטעם דברוב עם ועיין בקרבן חגיגה סי' פ"ז ועיין במח"ב שכ' שיש לברך בשעת הנץ החמה ונכון לברך במקום שרואה גלגל החמה וגם כ' ש"ץ דסומא לא יברך ברכה זו אף דרש"ל ודעימיה ס"ל בברכת הלבנה גם סומא מברך הו"ל ספק ברכות וגם אפשר דרש"ל מודה בזה דבשכגה"נ מבואר דבארצות ישמעאל לא נהגו לברך (וע"ש שכ' כמדומה דרוב העולם מברכין וכ"כ בפרי האדמה שבשנת תי"ז בירכו בירושלים ברכת החמה עיין שם) ולכן אין לסומא לברך וע"ש שכ' דבש"ע דאיתא ברוך עושה בראשית הוא השמט' סופר וצ"ל עושה מעשה בראשית והוא פשוט:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רל

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רלא

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רלב

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רלג יצא עבה"ט ובבר"י כ' דלא יצא דאע"ג דזמנה אחר חצות מ"מ כיון דאין אנו בקיאין לא יצא כמ"ש המג"א ובלקוטי פר"ח ע"ש וע"ש בשם רדב"ז סי' תרע"ו דמפלג המנחה עדיף מתחלת זמן מנחה קטנה כ"כ רבינו חננאל כ"ש מנחה גדולה שאין להתפלל אותה אלא מתוך הדוחק ע"ש וע' בשאגת אריה סי' י"א שהאריך בענין אם מותר להתפלל מנחה אחר שקיעת החמה וסיים בה דש"מ דזמן תפלת המנחה עד הלילה ע"ש וכ' בשם האר"י ז"ל שיש להתפלל תפלת מנחה בעינים סגורות וכן להניח ב' ידיו זו ע"ג זו ימין על שמאל וכן יעשה בערבית ובערבית של ע"ש א"צ לסגור עיניו וצריך לו' עלינו אחר כל ג' תפלות היום וכן יש לו' מזמור ה' רועי ומזמור אלקים יחננו אחר כל ג' תפלות ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רלד

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רלה קטנים עבה"ט וצ"ע ממ"ש המג"א סי' תקס"ב דקטנים לא מהני וע"ש שהגיה גדולים במקום קטנים ועיין בש"צ בשם מטה יהודה שפירש עד שיהיה נראין הקטנים היוצאים אחר התפלה היינו הבינונים דהיינו שבתחלת צאתם נראים קטנים ואח"כ אותם הקטנים בעצמם נראים לעינינו יותר גדולים ואחרי גדלם יוצאים כוכבים אחרים קטנים וכ"כ בבר"י דקטנים דהכא היינו שאחר הבינונים שעליהם אמרו פרק ב"מ שודאי לילה ובסי' תקס"ב מיירי בהבינונים תחלת יציאתן שהם קטנים ובזה מיישב דברי הש"ך ביו"ד סי' רס"ב ממה שתמה הפר"ח בליקוטים ע"ש והני ג' כוכבים לענין ק"ש לא בעינן רצופים אלא אפי' מפוזרים מהני ועיין סי' רצ"ג: בלא ברכות עבה"ט ועיין בשאגת אריה סי' ג' האריך ומסיק דירא שמים יש ליזהר לקרות כל הג"פ של ק"ש אחר צאת הכוכבים. ואף ע"פ שכבר קרא בבהמ"ד מפלג המנחה ולמעלה. וכתבו בשם האר"י ז"ל שהיה נזהר שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה ואפי' הי' ע"ש עכ"ז לא הניח לאומרה בקול רם אלא הי' אומרה בלחש ואח"כ בקול ע"ש ועוד כתבו בשמו בענין ג' משמורות כו' דיש להתפלל כל הג' תפלות עת שהוא קרוב יותר ליום ממה שהוא קרוב ללילה כי כל הג' תפלות צריכים להיות ביום וק"ש יקרא אחר צאת הכוכבים וכ' בשלמי ציבור שכן הוא בפירוש בזוהר חדש פ' בראשית ובשאר מקומות בזוהר וא"כ איך הי' עושה תרי קולא דסתרי אהדדי וצ"ל דסמך על ר"ת דבתפלה הקילו והי' קורא ק"ש אח"כ והנוהגים כמנהג הרב זללה"ה להתפלל ערבית מבע"י מ"מ במוצאי שבת מאחרין תפלת ערבית להוסיף מחול על הקודש ע"ש:

מיד עבה"ט ובשאגת אריה סי' ד' האריך וסיי' בה ואם רצה שלא לקרות עד סמוך לעמוד השחר הרשות בידו ע"ש ואין לעשות כן כ"א כשיש צורך בדבר:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רלו ב' לפני ק"ש עבה"ט וכ' בש"צ שכתוב בכתבי האר"י דצריך לדקדק ולומר מעריב ערבים בחכמה פותח שערים בתבונה ובזה רבים שנו ומעריבים ערבים עכ"ל וכעת לא מצאתי זה בכתבי האר"י ז"ל וגם בפע"ח בשם החברים נראה הסדר כמו שאנו נוהגים לו' בחכמה פותח שערים. ואמנם הרואה יראה כי המחבר ש"צ היה בידו כתבי האר"י ז"ל מדויקים וצ"ע:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רלז

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רלח

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רלט

המפיל עבה"ט וכ' בר"י בשם תשו' לחמי תודה שיש שרצה לו' שעפ"י הסוד אם היה ער עד אחר חצות ואז הולך לשכב אינו מברך המפיל ואין האמת כן אלא צריך לברכה בכל עת שהולך לישן ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רמ

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רמא

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רמב

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רמג

שבביתו עבה"ט וכת' בדברי יוסף סי' ט' ראובן יש לו בית בתוך העיר לצורך מלאכת העבדנין והם שכירי חודש אין ראוי להקל מחמת דעת הרמב"ם כיון שהרבה מפרשים דעת הרמב"ם להחמיר כשמרויח ישראל ע"י שזה עושה בשבת ואפילו בקבלנות שלא על זמן אין היתר בביתו של ישראל אך בכה"ג שהישראל אין דר שם ואין שם ב"ב שיחשדוהו אז אם יעשה בצנעה ובדלת סגור באופן שהעוברים בשוק לא ירגישו שהפועלים עושים שם מלאכה יש להתיר ע"ש ועיין בשו"ת מים רבים סי' ט"ו ט"ז י"ז שחולק על דברי יוסף בזה וכת' דכיון דהוא בתוך ביתו של ישראל אין חילוק בין איכא רואים לליכא רואים ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רמד

חצירו עבה"ט וכת' בשבות יעקב ח"ג בית שהוא עומד ליפול מותר לשכור עכו"ם בע"ש בקבולת שיסמוך המפולת ע"י קורות אך לא ישכור בפי' אלא שיאמר כל המתקן אינו מפסיד וכן בחביות שנסדקה יוכל לעשות כן ע"ש. וכת' בשו"ת נ"ב ח"א סי' י"ב באחד שהיה דחוק לבנות הגג בחה"מ סוכות שאח"כ יקחו הפועלים למבצר ולא ישיג בע"מ ויצטרך ליישב בלי מחסה מזרם ומטר בימות הגשמים וכת' שיש לצדד להתיר בקבלנות אף בשבת ויו"ט ביון שבק"ק פראג רוב בנינים שבונים היהודים הוא בקבלנות ובפרט כסוי הגגים ולכן אין בזה חשדא מבני העיר רק מאורחים ואינהו לא ידעי כלל אם הוא מלאכת ישראל אך אעפ"כ לא התיר כ"א בחה"מ בצירוף שהוא שעת הדחק כמבואר וגם כת' שלא יעמוד שם משגיח יהודי על הבע"מ ואם א"א בל"ז יקח עני שאין לו מה יאכל במועד ע"ש:

לב"ב עבה"ט ועיין בשו"ת פני יהושע כת"י קהל אחד נדר לבם לבנות בה"כ וטרם החילם לבנות קנו קרקע ליקח ממנה עפר וטיט ללבון לבנים ושכרו נכרי אחד שיעשה הלבינים ויצרפם ונותנים לו סך קצוב מכל אלף לבינים וכת' דאין להתיר מחמת שמקצת דרכם בקבלנות אלא דוקא אם הרוב דרכם לעשות בקבלנות וכת' שיש מקום לצדד לפי שי"ל דהא דאסור מלאכת מחובר אף שהיא מחוץ לעיר דוקא כשהתחיל הישראל הבנין בביתו ולכן אף שסיתת האבנים הוא בביתו של נכרי אולי יראוהו כו' משא"כ היכא שלא התחילו עדיין במלאכה כלל וסיום התשובה לא נמצא רק מראש ניכר שדחה גם היתר זה שכת' חזרתי על כל הצדדין ולא מצאתי היתר כו' ע"ש ולפי מ"ש המג"א דבשל רבים ליכא חשדא היה ראה צד היתר נם בזה דמ"ש המג"א בה"כ בקבלנות לא רצו הגדולים להתיר כי בזה הזמן כו' האי טעמא לא שייך בזה שעושה מחוץ לעיר ועיין בא"ר שכת' די"ל דשבות אף ברבים איכא חשדא וצ"ע ועיין בשו"ת תפארת צבי סי' יו"ד בקהל שבונים בה"כ בקבלנות ע"י נכרי והנכרי רוצה לבנות בשבת ואם לא יניחוהו אפשר שיתבטל הבנין ועכ"פ הפסד יותר משני מאות ר"ט שיצטרכו לשלם לו בחנם בכדי להכשיר נזקו משכירות פועליו והביא שם מתוס' שבת בשם בה"ע שאם יש חשש שיתבטל כו' וכ"כ בפ"מ וכת' דאף שבא בשאלה שאין זה ברור שיתבטל אם יפסידו מ"מ יש לחוש שלא יתנו נדבה יותר וא"כ ממילא יתבטל וגם יש צד היתר שקנו קרקע מהנכרי ועדיין לא נקרא שם ישראל עליו לכן יש היתר שימכרו הכל הקרקע והצריך לבנין לנכרי עד שיוגמרו הכתלים רק אחר שיוגמרו הכתלים והגג אז יחזרו ויקנו ולא יעשו מאז ואילך בשבת משום דהכתלים והגג אין היכר שהוא לבה"כ אבל בבנין התקרה ושאר ענינים שניכר שאין עושין כן לבנין הדיוט רק לבנין בה"כ אין להתיר ע"י הערמת המכירה כיון שהוא ניכר לכל ולכן אחר גמר הכתלים והגג לא יעשו בשבת ע"ש: (בש"ע סעיף ב') לפסול כי' וכתו' בדגול מרבבה שאם הגוי מסתת אבנים שלו ומתקן קורות שלו שהישראל עשה עמו קבולת על הכל והברירה עוד ביד הגוי לסתת אבנים אחרים ולהחזיק אלו לעצמו אעפ"י שמפורסם שהוא לצורך ישראל מותר שזהו לא נקרא עדיין מלאכת ישראל ע"ש: שיכתו' לו עבה"ט וכת' בנודע ביהוד' מהדורא תנינא שנשאל מגביר א' היושב באמט אם יוכל לעשות חותם שיוכל לדפוס בו דוגמת חתימתו ממש וביום השבת יצוה להדפיס חתימתו על הכתבים שהוא צריך לחתום אסר לו וע"ש מ"ש בענין כתב שלהם ובשו"ת בית אפרים חלק אה"ע מבואר בענין זה באורך:

בקבולת עבה"ט וכת' בפנים מאירות ח"א סי' ל"ה שוכרי אוראנד"ש קוזיצו"ש מן השר דהיינו לחפור עפר ולהתיך ממנו ברזל ושורפים וצורפים העפר בתנורים אש תמיד תוקד וכ' שלענין העפר יש היתר בקבלנות דהיינו מעשר' עגלות עפר אתן לכם כך וכך אבל בהתכת העפר אין היתר אלא שימכור קודם שבת להעכו"ם כל חתיכות הגדולות בסך קצוב והפועל יעשה לעצמו החתיכות הקטנות בשבת בפרעון חובו ורשות ביד ישראל שיקח אח"כ בפרעון חובו החתיכות קטנות שראוים למכור בשוק וכן בהתוך זכוכית בהו"ט ימכור קודם שבת כל מה שיש לו בהו"ט דאז בדידיה טרח ואחר שבת יקבל הישראל הזכוכית שעשה הפועל בדמי המכר ע"ש ועיין באשל אברהם בשם נחלה ליהושע ועיין לעיל סי' רמ"ג ס"ק ג' וכת' בדבר שמואל סי' קל"ב על בנין פילאטווי דהיינו חיבור כלים וגלגלים שהאומנים טווים ושוזרים את המשי ופועלים שכירים מתעסקים בו והבית של ישראל יש לאסור. וכת' שהתיקון המועיל הוא להשכיר הכל לפועלים בעד שכירותם כ"כ ליטרות משי לשנה כו' ע"ש. ובמח"ב כת' שבשו"ת זרע אמת האריך בזה וכת' איזה תיקון יעשה שיהיה מותר עפ"י הדין ע"ש ועיין בשו"ת מהרי"ט צהלין סי' ס"ו שכת' להתיר המאס באנ"ס דהיינו מקום שעושין הבורית כיון שידוע המנהג לעשות בקבולת וכן הוא בענין הבנין ואריגת בגדים אם מנהג המדינה שלא לשכור יום ויום רק בקבולת שרי וע"ש לענין עישון הכוורת שיאמר למה אתמול לא עשנ' בפני הכוורת ולא היית מפסיד שכרך וע"ש בסי' רמ"ה להתיר אמירה לעכו"ם לעשות מעשה שעושין להחזיר הצירעין שברחו מהכוורת למקומן ע"ש. ועיין בהלק"ט בדין עכו"ם בונה בביתו והיא בחזקת ישראל ע"ש וכת' בשו"ת נ"ב מהדורא תנינא סי' ל"ח ישראל שיש לו פאברי"ק של קארטין וכל הכלים של ישראל וגם הבית שלו אך שעומד ברחוב הכותים והפועלים הם בקבלנות והעלה להתיר כיון שמפורסים לכל שהפאברי"ק דרכו להיות בקבולת ועומד בין הכותים והביטול הפסד רב שיצטרך לשלם לפועלים בחנם אך יזהיר היהודי שלא יבא לבית ההוא בשבת ע"ש ועיין ברדב"ז חלק ב' סי' י"ג מי שלקח מכם הראמיי"ט וצריך לקנות שיורים לעשות סוקאר ואם לא יעשו מלאכה בשבתות ויו"ט יופסד הכל ע"ש אופני ההיתר ועיין בתשובת לחמי תודה סי' ג' וסי' ד' ועיין בבני דוד הל' שבת כאחר שיש לו חנות שמתעסק במלאכת הספרות ודרך ליקח לו מסייע ולוקח בעל החנות החצי ממה שמשתכר זה מותר דהוי כאריסות ואפילו אם אח"כ התנו שזה יתן כ"כ שכר לבעל החנות והמותר הכל לעצמו מותר אעפ"י שהחנות עד היום בחזקת ישראל הוא והוא מתעסק בה בחול מ"מ ליכא חשדא כיון שדרך ליתן החצי ובנותן החצי גופא שרי וא"כ פשיטא דגם זה שרי ע"ש:

במלאכתו עבה"ט ועיין בשו"ת בית אפרים סי' ך' פורשי מכמורת של דגים שהמצודה פרוסה מע"ש ומתמלאת בשבת ואם תעמוד כך עד בוקרו של יום ראשון יגנבו הרבה וגם יש פסידא אם לא יריקו שאם יפלו שמה אחרים יש להתיר אך שלא לומר בפירוש להעוסקים במלאכת ביום השבת ולצוות להם שיריקו המצודה רק לומר מדוע לא עשית כן בשבת שעברה או כל המריק לא יפסיד שכרו כיון שיש כאן פסידא שקשה להפקיד שומרים כל היום וכל הלילה לפי שהיא רחוק משפת הנהר והיזקו מצוי וגם מותר שישב ישראל ויראה בשעת הורקת המצודה שלא יגנוב וכמ"ש במשבצות שנהגו כהט"ז אך להרחיק מן הכיעור וכדומה טוב שיעמוד מרחוק ויראה את מעשיו ע"ש ואם הישראל שיש להם מצודות דגים ושוכרים עכו"ם ולפעמים צדים בשבת עיין בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' כ"ד ובשו"ת הרשב"ש ס"ס תקע"ז ועיין בגו"ר כלל ג' סי' כ"א בגבינות לחות שמביאים במצרים ביום ראשון על השוק למכור והוא ידוע ומפורסם שמלאכת שבת הוא ע"י שכירות ואף שעושה בקבולת אסור משום חשדא אך כיון שהדבר צורך לרבים יעשה ישראל תנאי עם הכותי בעל החלב שלא יקנח ממנו אלא אם כן יעשנה גבינות ואם כן יד ישראל לא אגידה במלאכה וכיון שהוא דרך מקח וממכר אין אנו אחראין לטועים שיסברו שהוא דרך שכירות עיין שם:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רמה

ביומו עבה"ט ועיין ביד אפרים דברים ברורים בפירוש דברי הט"ז ומג"א בזה: (בש"ע ס"ה) מותר ליתן סחורה כו' בשו"ת. נ"ב מהדורא תנינא סי' כ"ט מי שיש לו חנות פתוחה ברחוב הנכרים ונכרי הוא שכיר לו לישב בחנות ולמכור ונותנים לו שכירות ידוע לשבוע או לשנה זה אסור אלא צריך להוסיף ולפסוק מכל מאה או מכל אלף אי מכל ככר דבר קצוב ואפילו פרוטה לדבר זה יהיה לו חוץ השכירות ואז אמרי' אדעתיה דנפשיה עביד אבל לעשות החנות בביתו או במקום אחר אם מפורסם שהמו"מ של ישראל כגון שהוא ע"י השנה חירות מהמלכות ע"ז ומפורסם שישראל ההוא השיגו אסור אף שהוא אמירה מע"ש שיעשה בשבת שבות ג"כ אסור כמ"ש הב"י לענין מכס אך כיון שהוא בקבולת ואין כאן רק חשדא י"ל מה"ת יחשדוהו שאמר לו כן בשבת ולכן יש כאן מקום היתר ומ"מ אין זה להקל רק במקום הפסד שיש לחוש שאם יהיה סגור בשבת יפסיד החירות וגם שישכיר גוף החנות לנכרי דכי מעייל לדנפשיה קא מעייל דשכירות ליומא ממכר וגם באופן המבואר שחוץ משכרו יקח דבר קצוב מהמכירה וגם בחול לא ישב שם יהודי לסייע עמו במכירה ע"ש ועוד כת' שאין לחוש מחמת שהמתעסק צריך לכתו' בפנקס מה שמוכר דהוה איסור דאורייתא כמ"ש חב"י לענין מכס יש לחלק דכאן אין לו הכרח שיכתו' ביום השבת ועוד דכדאי הרמ"א בסי' ש"ו לסמוך עליו לענין כתב שלהם ע"ש ועיין לעיל סי' רמ"ד ס"ק ז' בשם הנ"ב שמחמיר בענין כת' בדפוסין שלהם ע"ש ועיין בבר"י בשם ה"ר שלמה סאלמי הובא בספר שערי ישועה כת"י מי שיש לו אוצר חומץ והשר מכריחו שלא יהיה סגור בשבת בע"ש אחר חצות יאמר לנכרי כל אשר תמכור מכדים אלו אני נותן לך בסך פלוגי מהיום אני נותן לך שכר פלוני אם תרצה מכור אותם היום ואם ביום א' יותיר מסך הכדים ימכרם הנכרי ביום א' ויקבל שכרו משלם והרב מהר"י עיין בעהמ"ח שערי ישועה חלק עליו וכת' דאין לו תקנה אא"כ ירויח לו זמן או קודם שבת או אחר שבת שיוכל הנכרי למוכרם באותו זמן וכיון שהרויח לו זמן מותר הישראל ליקח ממנו מה שנשאר בידו אחר שבת ע"ש:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רמו

מצוה עבה"ט ועיין ביד אפרים בביאור דברי המג"א בזה ובמח"ב האריך ג"כ בענין שביתת בהמתו ביו"ט ומסיק להחמיר ואפי' ביו"ט שני יש להחמיר ע"ש: בהמת ישראל עבה"ט ומ"ש בשם ש"י ע"ש שהביא דברי הצ"צ וכת' דאין כאן הערמה אלא מכירה גמורה. וגם כת' דהצ"צ מיירי במקנה הסוסים לעבדו על יום או יומים להפקיע איסור שבת אבל כה"ג לא ע"ש ולענ"ד נראה עיקר כהש"י דהני טעמי דהצ"צ שם לא שייכי בזה ע"ש:

ישראל עבה"ט ומ"ש אבל לדבר מצוה להוליך אתרוגים מותר הוא מדברי הצ"צ שם שכ' להקל כזה ע"י היתר מכירה. ועיין בנו"ר כלל ג' סי' ט"ו אנשים שיש להם סוסים ובני נכר מביאים בסוסים אלו להם מים מן היאור אם אפשר למחות צריך למחות בידם ואם אי אפשר למחות רק להשמיע להם האיסור משום מצוה תוכחה כתב צדדים בזה ועיין בסי' תר"ח:

הזנה אוטומטית שערי תשובה/אורח חיים/רמח

לסחורה עבה"ט ועיין שו"ת חוות יאיר שכת' שאין להתיר אפי' אם אין הספינה הולכת בשבילו ואפי' ביו"ט של ר"ה דיש מצוה להשלים מנין ולתקוע ולהתפלל ברבים אין להתיר ומשמע שם דאם אין הספינה הולכת בשבילו קצת צד היתר ע"ש וגם מבואר מדבריו במקום שיש רפסודות קורות מסודרות על שתי ספינות גדולות הולכות כל היום מעבר לעבר ומעט מזעיר שניכר מעשה ידי אדם בהעברתם אם היהודי מכירו ואינו אומר לו דבר ועובר עליו למנין בשבת אין איסור ולא מחלפא בספינה אחרת מצד שינוי גדולה ומעשים ושמא שלא נקראת ספינה סתם רק בחיבור מלת גשר ע"ש ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' קכ"ג כת' בענין גשר הפורחות (נראה שהוא הענין שכת' החו"י שכת' שם שהגשר מתגלגלת מעצמה ויש שם מלח גדול והספן יחפור בו למען ילך בקל ובמהירות) אין להתיר רק אם רופא צריך לילך לחולה אפילו שאין בו סכנה וכן אם נקרא אל המושל הגדול משום דרכי שלום וא"צ קניי' שביתה ממש רק קצת קניי' שבית' ע"ש. ואמנם בשו"ת שב יעקב סי' ט"ז כ' להתיר לעבור על הגשר הפורחות לדבר מצוה אלא שב' שדיבר להלכה ולא למעשה ובתשוב' הג"מ זוסקינד רוטנברג סי' א' וסי' ב' מתיר ג"כ ובספר נתיב חיים כ' לקנות שבית' מבע"י ולצאת ידי הכל צריך לשהות בספינה כל זמן בין השמשות וכת' שכן נהגו בכמה מקומות באשכנז לעבור בנהר בספינה לצורך מצוה עפ"י הורים ומורים ע"ש. ועיין בבר"י סי' של"ט שהרבה מחמירין ולכן היכא שאין צורך מצוה כ"כ יש להתרחק מזה. וכל היתירי' הללו הם כשהוא בתוך התחום דוקא כמ"ש בשב יעקב ע"ש: