משתמש:זכרון משה/ספר יבנה המקדש/קידוש ידים ורגלים כיור הנחושת במקדש

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין

כמה ברזים היו לכיור 12 או 24?[עריכה]

  • במשנה כתוב לכאורה שהוא עשה 12 ברזים. ובגמרא משמע כי היו 24 ברזים 12 עליונים לבוקר ו 12 נמוכים יותר לתמיד של בן הערביים
  • • תלמוד בבלי מסכת יומא דף לז עמוד א בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור וכו'. תנא: כדי שיהיו שנים עשר אחיו הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהן ורגליהן בבת אחת. תנא: שחרית, במילואו מקדש ידיו ורגליו מן העליון, ערבית בירידתו מקדש ידיו ורגליו מן התחתון.
  • • פסקי רי"ד מסכת יומא דף לז עמוד א כהן ששמו בן קטין עשה י"ב דד לכיור, שכתחילה לא היו בו אלא שנים דד. ותניא בתוספתא שחרית במלואו מקדש ידיו ורגליו מן העליון בזה אחר זה, ובערבית כשנחסרו המים היו מקדשין מן הדד שהוא סמוך לשוליו, ובא בן קטין ועשה י"ב דדין זה בצד זה בצד דד העליון"
  • • הרב אפרים זלמן מרגליות (י"ט בכסלו ה'תקכ"א, 1760 - כ"ד באב ה'תקפ"ח, 1828) היה אב"ד ברודי, מחבר ספרות תורנית ומחשובי הפוסקים בדורו. שו"ת בית אפרים יורה דעה סימן נג מחבר ספרים "מטה אפרים" עוללות אפרים שו"ת בית אפרים", עוללות אפרים, שערי אפרים, זרע אפרים: ר"ל שאז יהא פסול מליטול ידו מן דד העליון שהמים היוצאין מן הדד העליון ויש נקבי' הרבה למטה ממנו הוא נראה כאילו הוא כלי פתוח ברובו וגם התחתון איש לקדש ממנו כיון שהי' סמוך לשוליו אין המים שיוצאין דרך שם מאוירו של כלי ולכך לא עשו הדדין זעג"ז ואח"כ קאמר ריב"ל אמת המים כו' וקאי אהא דקאמר כדי שלא יהי' מימיו נפסלין בלינה ור"ל כמ"ש אח"כ שאמת המים הי' מושך ליש"ש שממנו הי' מי הכיור וזה ידוע לרגיל בירושלמי שסותם תחלה ומפרש אח"כ ועד"ז נ"ל פירוש הברייתא דמייתי בש"ס דילמא שחרית במילואו כו' ובקרבן העדה שם כ' פירוש דחוק ולענ"ד דהברייתא ס"ל דבאמת עשו הדדין זעג"ז וקאמר שחרית במילואו שהי' הכיור מלא עדיין הי' מקדש ידיו ורגליו מן הדד העליון בערבית בירידתו ר"ל שירדו מימיו של כיור ונתמעטו הי' מקדש ידיו ורגליו מן התחתון אבל בשחרית עדיף לי' טפי מן העליון שהיא על אוירו של הכלי יותר מן תחתון

מוכני לכיור

מה מטרת המוכני שעשה בן קטין?[עריכה]

חבית נוספת לא קדושה למילוי המים לכיור רמב"ם על משנה מסכת תמיד פרק א משנה ד :"וכבר נתבאר בשלישי דיומא שבן קטין עשה כלי על הכיור שיהא מלא מים והיה חול כדי שלא יפסלו מימיו בלינה, כלומר שלא ילינו אחר שנתקדשו המים בכיור לפי שכל דבר שנתקדש בכלי שרת אם לן נפסל" בית הבחירה למאירי מסכת תמיד דף כח עמוד א ואין אדם נכנס עמו ולא נר בידו אלא הולך לאור המערכה ולא היו רואים אותו ולא שומעים את קולו בשעה שהולך לכיור עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והוא כלי שאינו מכלי שרת סביב לכיור שממנו יהו מריקין תמיד מים לכיור מפני שהכיור הוא כלי שרת ולא היו מימיו נפסלין בלינה ולא היו צריכין להביא בכל יום מים לכיור כמו שביארנו בשלישי של יומא ואמר עכשו שלא היו יודעין אם הגיעו לקדוש ידים ורגלים עד שהיו שומעין קול העץ של אותו הכלי שהיה עשוי בעגול כגלגל של בור והיה משמיע קול בשעת ההרקה כדרך שגלגל הבור משמיע קול בשעת השאיבה וכששומעין כן מכירין שכבר בא לשם ו גלגל

היכן היה משקעים את הכיור?[עריכה]

• רש"י מסכת זבחים דף כ.  :"מוכני - מפרש התם גלגלים שמעלין אותו בגלגלין מן הבור שחרית שלא יהא מימיו נפסלים בלינה לפיכך משקעין אותו ערבית בבור שיהו מימיו מחוברים למי המעין ובטלה לינתן. מרש"י זבחים דף כ. משמע כי הכיור היו משקעים אותו בלשכת הגולה מידי יום וזה לשונו :"מהו שיפסלו - בלינה אם לא שקעה בבור (בני הגולה) דאמרי' בסדר יומא (דף לז.) דמשקע להו": • פסקי רי"ד מסכת יומא דף לז. "כהן ששמו בן קטין עשה י"ב דד לכיור, שכתחילה לא היו בו אלא שנים דד. ותניא בתוספתא103 שחרית במלואו מקדש ידיו ורגליו מן העליון בזה אחר זה, ובערבית כשנחסרו המים היו מקדשין מן הדד שהוא סמוך לשוליו, ובא בן קטין ועשה י"ב דדין זה בצד זה בצד דד העליון. תנא, כדי שיהו שנים עשר אחיו הכהנים מקדשין ידיהם ורגליהם בבת אחת. פי' כל הכהנים שזכו בפייס השיני יקדשו בבת אחת, שלא יבואו לידי קטטה, שיאמר כל אחד אני אקדום לקדש, ואף על פי שהיו י"ג כהנים, אותו שהיה שוחט לא היה צריך קידוש104, שהשחיטה כשירה בזר ולא בעיא כהונה, הילכך לא בעיא קידוש. • רש"ש מסכת יומא דף לז עמוד א :"תנא שחרית במילואו כו'. נ"ל דהני ברייתות לפרושי טעמי דמתניתין קאתו. תנא כדי כו' באה לפרש טעמא דרישא די"ב דד ותנא שחרית כו' לפרושי טעמא דסיפא שלא ה"ל אלא שנים. והש"ק בירושלמי שגה בזה במחכ"ת: רש"י ד"ה כולה ראב"י בסופו. דאי מעייל ליה כנגד מערב המזבח כו' כצ"ל ועתוי"ט: תד"ה יכול הב' בסופו. א"נ לאחר כו'. תמוה א) דהברייתא אומרת שם ועזאזל על כל אחד והם מפרשי דשנים של שם על ש • שיירי קרבן מסכת יומא פרק ג העליון משם כלי פחות ברובו והתחתון וכו'. בבבלי בפרקין דף לז ע"א גרסינן תנא שחרית במילואו מקדש ידיו ורגליו מן העליון ערבית בירידתו מקדש ידיו ורגליו מן התחתון ע"כ ולא ראיתי מי שפירש ברייתא זו ונ"ל שהכיור היה חלוק באמצעיתו שאף במוכני היו מים וכמ"ש הרמב"ם בספ"ג מהל' ביאת המקדש ובערב שכבר כלו המים העליונים היו מקדשין במים שבכלי התחתון ובזה מתפרש סוגיין יפה וכמ"ש בקונטרס אך לא ראיתי מי שהזכיר דבר זה שהיה בכיור שני כלים ואף שכתב הרמב"ם שהיו מים במוכני מ"מ סובר שלא נתקדשו אותו המים וצ"ע:

מתי השקיעו את הכיור?[עריכה]

  • • הטבלת הכיור ע"י המוכני שעשה בן קטין ישנה מחלוקת בגמ' .........................האם הטבילו את הכיור סמוך לשקיעת החמה, ע"י גלגל בתוך בור עם מים בעזרה משעת שקיעת החמה כמו רבי חיא בר יוסף ורבי יוחנן או לאחר תרומת הדשן. כשיטת רב חסדא. רבי חיא בר יוסף סובר שהטבילו משקיעת החמה על שלא שהמים ייפסלו משום לינה ורבי יוחנן סובר כי הטבילו בשקיעת החמה אולם מנימוק אחר של גדדר שערכו חכמים. משום איסור של לינה, על מנת שיוכלו להשתמש לקידוש ידים ורגלים לעבודות היום, וגם רבי יוחנן סובר שהשקיעו את הכיור סמוך לשקיעת החמה לא היה במקומו, אלא בערב לפני כן השקיעו אותו במעיין למטה, על מנת שלא ייפסל בלינה. מאחר וכל דבר שהיה בכלי שרת במשך כל הלילה הוא נפסל, ולכן ברגע שהכיור שקוע בתוך המעיין הוא לא נפסל בלינה, והרמב"ם לומד שלא השקיעו במעיין אלא השקיעו בסוג של מקווה שהייתה ליד הכיור.
  • • תוס' בבא מציעא קי: ד"ה יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום. וכן ברישא בשכיר שעות דלילה אע"פ שיצא ממלאכתו ועוד לילה גובה כל היום ואינו עובר בבל תלין בעמוד השחר דלינה משמע כל הלילה וזה השכירות לא לן כל הלילה וא"ת לא ילין דחלב חגי (שמות כג) הוא בעמוד השחר גרידא שאם העלה אימורים על גבי המזבח בתחילת הלילה והורידן לפני עמוד השחר נפסלין בלינה כדאמרינן בזבחים (דף פו.) וי"ל מפני שהן ראוין להקריב בתחילת הלילה קרינא ביה לינה אפילו בעמוד השחר ודוחק ועוד דבפרק שני דזבחים (דף כ:) משמע גבי קידוש ידים ורגלים ומי כיור דעמוד השחר פוסל בלינה אפילו לא התחיל לינה אלא לאחר תחילת הלילה:
  • • תוספות יום טוב מסכת סוכה פרק ה הא אמרן במשנה י' פ"ג דיומא דעלות השחר זמן פסולן של מי הכיור. כ"כ התוס':

מי העלה את הכיור?[עריכה]

והן אומרים הגיע עת

האם הכהנים דיברו עם הכהן הזוכה או שזו שיחה פנימית ביניהם?[עריכה]

האם הכהנים שעמדו בלשכת חביתין נתנו הוראה לכהן הזוכה לקדש ידים ורגלים, או שזו התכוננות שלהם להמשך עבודתם ברגע שהכהן ירד מהמזבח וישים את את הדשן ממזרח הכבש. תפארת ישראל :"והן אומרים הגיע עת. רצה לומר הגיע העת וכו', וצריך שנכין עצמינו לעבודה, דמיד אחר שיתרום זה הדשן, יקדשו הם ידיהם ורגליהם ויסלקו דשן המזבח לתפוח"

קידש ידיו ורגליו מן הכיור

איך מקדשים ידים ורגלים מהכיור?[עריכה]

האם מותר לקדש בישיבה?[עריכה]

תוספות מסכת יומא דף כה עמוד א:"דאף על גב דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הנ"מ לדברים דלאו צורך עבודה אבל אכילה צורך עבודה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים מישרא שרי ואתי שפיר נמי הא דפריך בפרק שני דזבחים (דף יט:) גבי קידוש ידים ורגלים מן הכיור דפריך וליתיב מיתב אף על גב דבעזרה הוה צורך עבודה שרי

היכן הטביעו את הכיור של ייפסל בלינה? במקומו או בלשכת הגולה?[עריכה]

  • • משנה מסכת עירובין פרק י :"וממלאים מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת ומבאר הקר ביום טוב"
  • • רש"י מסכת עירובין דף קד עמוד א וממלאין מבור הגדול כו' - כך שמן, ושניהם בלשכת העזרה.
  • • רבינו חננאל מסכת עירובין דף קד עמוד א מתני' ממלאין מים מבור הגולה ומבור הגדל בגלגל בשבת. תנן בסוף מדות לשכת הגולה והגלגל נותן עליו [מים] ומשם מספקין מים לכל העזרה והגלגל הזה כשממלאין בו מוצא קול גדול. כדתנן מיריחו היו שומעין קול שעשה בן קטין מוכני לכיור וזה לא התירו אלא במקדש לפיכך כשראה עולא לאותו האיש שהקיש והכה הדלת בשבת והשמיע קול בהקשתו אמר ליתחיל גופיה דההוא גברא דקא מחלל שבתא וא"ל רבא לא אסרו השמעת קול עץ כי האי גוונא אלא למקיש ומשמיע קול של שיר בלבד
  • • תוספות רי"ד מסכת עירובין דף קד עמוד א אייתי' לה בפ"ק דיומ' ונקר' בור הגולה מפני שעשאוהו בני הגולה שעלה מבבל ובזה הבור הי' משקעין את הכיור כדתנן ביומא בפ' אמר להן הממונה אף הוא עשה מוכני לכיור כדי שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה ומפרש בגמר' מאי מוכנא גלגלא דמשקעין לי' ובזה הבור היו משקעין אותו וזה ששנינו בפ"ק דתמיד לא היו רואים אותו ולא היו שומעים את קולו עד שהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטן מוכני לכיור והן אומרים הגיע ובפ"ג תנן מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטן מוכני לכיור וזה הבור הי' ממים מכונסין ולא מים נובעין דלא קרי לי' באר אלא בור והמים היו באים אליו מגג ההיכל
  • • רבינו יהונתן על הרי"ף מסכת עירובין (לפי דפי הרי"ף) דף לה עמוד א
  • • בור הגולה. היה בעזרה כמו ששנינו בסוף מדות לשכת הגולה שם בור הגולה קבוע בו והגלגל נתון עליו ומשם מספיקין מים לכל העזרה בור הגדול לא מצינו לו עיקר בעזרה חוץ ממקום זה ואפשר שבו היו משקעין את מי הכיור כדתנן ביומא (דף לז א) אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה כי בבור הגולה מאחר שהגלגל נתון עליו והוא שינמ"א בלע"ז ובלשון אגדה גלגל אנטיליי"א ובלשון תוספתא עדשה היאך יכול הכיור להשתקע בתוכו ע"י מוכני ולא יתכן אלא בבור ארוך מאד ואפשר לומר שבזה הבור הגדול היו משקעין אותו: