משתמש:זכרון משה/ספר יבנה המקדש/מצוות הוצאת הדשן

משנה מסכת תמיד פרק ב משנה א [*] ראוהו אחיו שירד והם רצו ובאו מהרו וקדשו ידיהן ורגליהן מן הכיור נטלו את המגריפות ואת הצינורות ועלו לראש המזבח האברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב סונקין אותם לצדדי המזבח אם אין הצדדין מחזיקין סודרין אותם בסובב על הכבש: משנה מסכת תמיד פרק ב משנה א ראוהו אחיו שירד לכאורה שאר חבריו הכהנים שבילשו את העזרה המתינו לו במזרח העזרה ע"י לשכת חביתי כהן גדול. מסביר רבינו עובדיה מברטנורא לאחר שהזוכה בתרומת הדשן ירד מהכבש ופנה למזרח המזבח והניח את הגחלים במקום הדשן. והם רצו ובאו למרות שהמשנה לא מפרטת את מסלול הליכתם, חייבים שהם פנו ימינה לכיוון צפון העזרה לאזור האכסדראות והלכו לכיוון מערב ואז עברו את המזבח מימינו ואז פנו שמאלה לכיוון הכיור. מדוע? הגמרא יומא טו: "כיון דאמר. מר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין"

מהרו 

מדוע הם רצים וממהרים?

אפשר להגיד כי טבעם של הכהנים שעושים מצוות בבית המקדש הם מתנהלים בזריזות ובריצה שבת דף כ. :"וכהנים זריזין הן"

וקדשו ידיהן ורגליהן מן הכיור במדבר פרק ד • (יד) וְנָתְנ֣וּ עָ֠לָיו אֶֽת־כָּל־כֵּלָ֞יו אֲשֶׁ֣ר יְֽשָׁרְת֧וּ עָלָ֣יו בָּהֶ֗ם אֶת־הַמַּחְתֹּ֤ת אֶת־הַמִּזְלָגֹת֙ וְאֶת־הַיָּעִ֣ים וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָרְשׂ֣וּ עָלָ֗יו כְּס֛וּי ע֥וֹר תַּ֖חַשׁ וְשָׂמ֥וּ בַדָּֽיו: • תרגום אונקלוס במדבר פרשת במדבר פרק ד פסוק יד :(יד) ויתנון עלוהי ית כל מנוהי דישמשון עלוהי בהון ית מחתיתא ית צנוריתא וית מגרופיתא וית מזרקיא כל מני מדבחא ויפרסון עלוהי חופאה דמשך ססגונא וישוון אריחוהי: • תרגום יונתן במדבר פרשת במדבר פרק ד פסוק יד (יד) וְיִתְּנוּן עֲלוֹי יַת כָּל מָנוֹי דִישַׁמְשׁוּן עֲלוֹי בְּהוֹן יַת מַחְתְּיָיתָא וְיַת מַשִׁלְיָיתָא וְיַת מַגְרוֹפְיָיתָא וְיַת מִזְרְקַיָא כָּל מָאנֵי מַדְבְּחָא וְיִפְרְסוּן עֲלוֹי חוֹפָאָה דִמְשַׁךְ סַסְגוֹנָא וִישַׁווּן אֲרִיחוֹי:

נטלו את המגריפות

• רש"י במדבר פרק ד  :"יעים - הם מגרפות ובלע"ז ודי"ל [מגרפה] והן של נחושת ובהן מכבדין את הדשן מעל המזבח:
• רמב"ם על משנה מסכת תמיד פרק ב משנה א [א] מגריפות, "מג'אריף"

ואת הצינורות

•

• רש"י במדבר פרק ד מזלגות - צנוריות של נחשת שבהן מכין באברים שעל המזבח להפכן כדי שיתעכלו יפה ומהר:
• • מדרש אגדהבמדבר פרשת במדבר פרק ד סימן יד :"המזלגות. צינורות שבהם מהפכים הבשר לישרף":
• • רמב"ם על משנה מסכת תמיד פרק ב משנה א וצנירות, שפודים

האם הם מסירים את בגדי הכהונה ולובשים בגדי חול בעת הוצאת הדשן

• בתורה כתוב שלאחר שתרמו את הדשן ויקרא פרק ו (ד)
• וּפָשַׁט֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְלָבַ֖שׁ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֑ים
• וְהוֹצִ֤יא אֶת־הַדֶּ֙שֶׁן֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה אֶל־מָק֖וֹם טָהֽוֹר
• • מסכת יומא דף כג: "דתנא דבי רבי ישמעאל. דתנא דבי רבי ישמעאל: בגדים שבשל בהן קדרה לרבו - לא ימזוג בהן כוס לרבו".
• • רמב"ן ויקרא פרשת צו פרק ו פסוק ד כי נראה שמצוה היא על הכהן שהבגדים שיעשה בהם הקרבנות גם הרמת הדשן יהיו בגדים נקיים, לא ישמש באותן אשר הוציא הדשן, והמצוה מדרך מוסר העבד לרבו, ולכך יהיו לכהנים הבגדים החמודות לעבודות והפחותים להוצאת הדשן. וכל זה לפי הסברא הזו שכתבה הרב: אבל יש מרבותינו שם במסכת יומא (כג ב) אומר שאין הוצאת הדשן צריכה בגדי כהונה, ויאמר ולבש בגדים אחרים, בגדי חול, ופשוטו של מקרא בכך הוא, שיצוה עליו שלא ילכלך בגדי הבד בגדי הקדש בהוצאת הדשן אבל ילבש בגדי חול:
• • בית הבחירה למאירי מסכת יומא דף כג עמוד ב ויש חולקין לומר שהתרומה עבודה גמורה ובבגדים חשובים ולא נאמר בגדים פחותים אלא להוצאה שאינה עבודה ומ"מ טעונה בגדי כהונה פחותים ואין בעלי מומין עושין אותה ויש מכריעין ששתיהן בבגדים פחותים אלא שאותם שבהוצאה צריך שיהו פחותים יתר על אותם של הרמה
• • תוספות הרא"ש מסכת יומא דף כג עמוד ב א"כ מה ת"ל אחרים. כלומר דמשמע בגדי חול, וא"ת משמע דאי לא מקשינן פשיטה ללבישה ממשמעותי' דקרא הוה משמע בגדי חול וא"כ אמאי איצטריך למימר כדרך שכ"ג עושה ביום הכיפורים והא ממשמעותיה דקרא משמע הכי, וי"ל שאינו מביאו אלא דמיון בעלמא כלומר כדרך שכ"ג עושה ביוהכ"פ דכתיב ביה נמי ופשט ולבש, ולספרים דלא גרסי ליה ניחא טפי.

ועלו לראש המזבח

הם כמובן עולים בצד הימני של המזבח ממזרחו של כבש. וכן במשנה זבחים פרק ו :"כל העולים למזבח, עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל" האברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב

מדוע המשנה אומרת נתאכלו מבערב ולא מהלילה?

• והאיברים והחלבים ששמו אותם שהקטירו בלילה, אין סונקין אותן? הרי למדנו במשנה הראשונה של ברכות פרק א,א. :"הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר" לשיטת רבן גמליאל, וגם חכמים החמירו וגדרו גדר עד חצות. וחצות זה לא ערב אלא אמצע הלילה, וערב זה תחילת הלילה. והראה לי ידיד נפשי הגאון רבי אליהו לרנר שליטא כי למרות שזה כשר כל הלילה, ואפילו לשיטת חכמים עד חצות, הרמב"ם פוסק שיש להקטיר לכתחילה ביום ולא בלילה, רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ד הלכה ג :"אף על פי שמותר להקטיר אימורין ואיברים בלילה אין מאחרין אותן לדעת, אלא משתדלין להקטיר הכל ביום".
• והכסף משנה מציין גמרא במסכת מנחות עב. :"אמר ר' שמעון: בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי הקטר חלבים ואברים כשרים כל הלילה, ולא היה ממתין להן עד שתחשך". ולכן צריכים להגיד שבפועל בבית המקדש סיימו להקטיר כבר את כל החלבים והאיברים עד הערב.

סונקין אותם לצדדי המזבח

•

• רמב"ם על משנה :"סונקין, גודשין.
• • ר' עובדיה מברטנורא סונקים - מסלקים אותן. לשון נענוע ונדנוד. וכן כגדי מסנקן [פסחים דף ג ע"ב], גדי שהוא עיף על ידי נענוע ונגיחות שמנגחין זה בזה. אף כאן סונקים מנענעים ומהפכין אותן בצנורות לצדדי המזבח:
• אם אין הצדדין מחזיקין
• סודרין אותם בסובב על הכבש:
• ר' עובדיה מברטנורא בסובב על הכבש - כלומר על הכבש שכנגד הסובב:

האם מותר לפנות את הגחלת של העצים לתפוח?

• המשנה אומרת שאת החלבים והאיברים פינו לצידי המזבח, הרי על המערכה היו גם גחלים, ואם הם בוערות האם יש איסור לכבות גחלת בירידה מהמזבח או גם להעביר מהמערכה לתפוח יש איסור כיבוי? הגמרא בזבחים דף צא עמוד ב :"והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה. המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה - חייב!"
• • תלמוד בבלי מסכת יומא דף מו עמוד ב :"איתמר, המכבה אש מחתה ומנורה, אביי אמר: חייב, רבא אמר: פטור. דכבייה בראשו של מזבח - דכולי עלמא לא פליגי דחייב. כי פליגי - דאחתיה אארעא וכבייה. אביי אמר: חייב, אש המזבח הוא. רבא אמר: פטור, כיון דנתקה - נתקה. אלא הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה - חייב. כמאן - כאביי? - אפילו תימא כרבא, התם לא אינתיק למצותה, הכא אינתיקה למצותה. איכא דאמרי: דאחתיה אארעא וכבייה - דכולי עלמא לא פליגי דפטור, כי פליגי - דכבייה בראשו של מזבח. אביי אמר: חייב, אש המזבח הוא. רבא אמר: פטור, כיון דנתקה - נתקה. אלא הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכבה - חייב, כמאן? לא כאביי ולא כרבא! - התם לא אינתיק למצותה, הכא - אינתיק למצותה. הדרן עלך טרף בקלפי.
• • תלמוד בבלי מסכת מעילה דף ט עמוד ב מיתיבי: וכולן שפקעו מעל גבי המזבח - לא יחזיר, וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח - לא יחזיר הא על גבי המזבח - יחזיר, בשלמא לר' יוחנן - ניחא, אלא לרב קשיא! אמר לך רב: שאני גחלת דאית ביה מששא. איכא דאמר לה להך גיסא: טעמא משום גחלת - דאית ביה מששא, הא אפר דלית ביה מששא - אפילו לגבי מזבח אין מועלין בו, בשלמא לרב - ניחא, אלא לרבי יוחנן קשיא! אמר לך רבי יוחנן: הוא הדין דאפילו אפר, והיינו טעמא דקתני גחלת, קאתי לאשמועינן דאפילו גחלת דאית בה מששא, כי פקעה מעל גבי המזבח - לא יחזיר. איתמר, הנהנה מבשר קדשי קדשים לפני זריקת דמים, ואמורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים, רב אמר: מה שנהנה יפלו לנדבה, ולוי אמר: יביא דבר שכולו למזבח. תניא כוותיה דלוי, מעילה זו להיכן הולכת? הלמידין לפני חכמים אומרים: יביא דבר שכולו למזבח, מאי ניהו - קטרת. תניא
• • תוספות מסכת זבחים דף צא עמוד ב המוריד גחלת מעל המזבח וכיבה חייב - וא"ת אמאי חייב הא איתעבידא לה מצוותה דהא תנן לה בפרק המזבח מקדש (לעיל פו.) וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר ושמא יש חילוק בין הורידה לפקעה וההיא דתנן במסכת תמיד (דף לג.) נתפזר ממנה כקב גחלים מכבדן לאמה ניחא בלאו הכי משום דאינתיק למצוותה כדאמר בשלהי טרף בקלפי (יומא מו:).
• • הא רבי יהודה הא רבי שמעון - וא"ת הא שמעינן ליה לר"ע דסבר ליה כר' שמעון בהגוזל בתרא (ב"ק קיג.) דקאמר רבי שמעון משום ר' עקיבא לובש אדם י' כלאים זה על גב זה כדי להעביר כו' ויש לומר דתרי תנאי ואליבא דר"ע.
• • רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ב הלכה ו המכבה אש המזבח לוקה שנאמר לא תכבה, אפילו גחלת אחת ואפילו הורידה מעל המזבח וכבה לוקה, אבל אש מחתה ואש מנורה שהכינה במזבח להדליק ממנה אף על פי שכבה אותן בראש המזבח פטור שהרי נתקה למצוה אחרת ואין אני קורא בהן אש המזבח.

האם לתורם הדשן מותר לכבות גחלת בעת המצווה?

• רבי אליעזר בן יעקב אומר בזבחים כי התורם את הדשן יכול בזמן תרומת הדשן לכבות גחלת, ולכן צריך להמתין עד שיכבה הגחלת :"ת"ש, דתנא ר"א בן יעקב: כלפי שנתנה תורה לתרום, יכול יכבה ויתרום? אמרת: לא יכבה! שאני התם, אפשר דיתיב ונטר"
• חידושי הגרי"ז מסכת זבחים דף צא עמוד ב גמ' ת"ש דתני ר"א בן יעקב כלפי שנתנה תורה לתרום יכול יכבה ויתרום אמרת לא יכבה. וצ"ע היכי מיירי אי דליכא אלא אותו מקצת האש, היכא הוה ס"ד דיש רשות לכבות ולבטל ע"י מצות הרמת הדשן מצוה של קיום האש, ואי דמיירי דיש שם עוד אש, גם איסור כיבוי ליכא, אי כיבוי במקצת לאו שמיה כיבוי וצ"ע.ומתירוץ הגמ' דמשני דליכא אלא האי, יש לדקדק דבאש שמים שעל המזבח אינו מקיים מצות קיום האש ומיקרי שכבה כל האש. וגם הא דצריך לזלף על גבי האישים, היינו דדין היין הוא מהנקטרים, ועצים באים חובה לו וצריך לזלפו על גביהם, ולא סגי בנתינה על גבי אש שמים. גמ' יכול יכבה ויתרום. ויש לדקדק אמאי אינו יכול לתרום בלא כיבוי אם אך דשן הוא, ומה אכפת לן אם עדיין יש שם אש.
• וברש"י שם כתב וז"ל אם מצאן כולן לוחשות שאינן מאוכלות. והיינו דאם יש מאוכלות יכול ליקח מהן אף אם כולן לוחשות.וצ"ל דהכיבוי הוא ע"י החתיה ומעשה התרומה גופו שעושה וכדאיתא בכריתות (דף כ ע"א) החותה גחלים בשבת חייב שתים משום מכבה ומבעיר. (אך צ"ע דאיך חותה גחלים לקטורת, וצ"ל דמותר משום דאינתיק למצוותן ולית בהו איסור כיבוי, עיין יומא דף מו ע"ב). ולמאן דפליג ביומא שם יקשה כנ"ל היאך חותין גחלים לקטורת, ואפשר דגם בתרומת הדשן שייך אינתיק למצוותן, ואף דאין צריך בתרומת הדשן לגחלת אלא לדשן, מ"מ הלא התוס' ביומא שם ד"ה כי וכו', תלו דין אינתיק בדין חזרה ומה דאינתיק בקטורת משום שאינו עומד לחזרה, וממילא גם בתרומת הדשן דליכא על המורם דין חזרה שייך שפיר לומר דאינתיק למצוותו.ורש"י אזיל בזה לשיטתו דאפשר לעשות תרומת הדשן גם מגחלים, אך לתוס' שפירשו דבעינן דווקא דשן קשה איך שייך שע"י כיבוי יוכשר להרמה והלא גחלים נינהו, [עיין מחלוקתם בזבחים דף פו ע"ב בתוד"ה וחציו].

האם ניקו גם את המערכה של קטורת?

המשנה מפרטת את פינוי המערכה הגדולה,האם המערכה של קטורת הייתה פנוייה, לאחר שכבר לקחו את הגחלים בתמיד של שחר ותמיד של בין הערביים או שנשארו שם גחלים?

משנה ג החלו מעלין בגיזרין רש"י מסכת יומא דף כב עמוד א :והא להאי גיסא הואי - בשביל סידור המערכה ושני גזירי עצים, שהתורם הוא המסדר, וכיון דכולן בכהן אחד - יש כאן עבודות חשובות, ומעיקרא בעו פייס. שני גזירי עצים - שני בקעיות עצים ארוכים כמדת רוחב המערכה ונותן אותן ממעל עצי המערכה, ומקרא יליף לה לקמן /יומא/ (כו, ב) ובער עליה הכהן עצים ובער על המערכת העצים שני גזירי עצים, דהא קרא במערכה משתעי רישיה דקרא והאש על המזבח תוקד בו וגו', וכל מוקדה שבענין - לשון מערכת מדורה היא.