משתמש:זכרון משה/ספר יבנה המקדש/כבש המזבח?

האם בזקו על הכבש מלח על מנת שלא יחליק הזוכה בתרומת הדשן?

המשנה (בעירובין פרק י,יד.) "בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו" והגמרא במקום בעירובין קד. מסבירה כי למרות שיש איסור חציצה בשעת עבודה, אז בהולכת איברים זו עבודה אז לא בוזקים מלח, אבל בהולכת עצים זה לא עבודה ולכן אז מותר לשים מלח. "ואי דלא קא מבטליה - קא הויא חציצה! - בהולכת אברים לכבש, דלאו עבודה היא. ולא? והא כתיב והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה, ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש! - אלא אימא: בהולכת עצים למערכה, דלאו עבודה היא" וכן פוסק הרמב"ם הלכות תמידין ומוספין ו,ג. :"וזורקין מלח על גבי הכבש אפילו בשבת, כדי שלא יחליק ויפלו הכהנים שם בעת הליכתן בעצים למערכה, ואף על פי שהמלח חוצץ בין רגליהם ובין הכבש הואיל ואין ההולכה הזאת עבודה אינן חוששין".

דעות הראשונים והאחרונים על מלח שהיה שמים על המזבח

•

• משנה מסכת עירובין פרק י משנה יד "בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו"
• • תלמוד בבלי מסכת עירובין דף קד עמוד א גמרא. רמי ליה רב איקא מפשרוניא לרבא, תנן: בוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליקו. במקדש - אין, במדינה - לא. ורמינהי: חצר שנתקלקלה במימי גשמים - מביא תבן ומרדה בה! - שאני תבן, דלא מבטיל ליה. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: האי מלח היכי דמי? אי דמבטליה - קא מוסיף אבנין, (וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל). ואי דלא קא מבטליה - קא הויא חציצה! - בהולכת אברים לכבש, דלאו עבודה היא. ולא? והא כתיב והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה, ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש! - אלא אימא: בהולכת עצים למערכה, דלאו עבודה היא
• • רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ג וזורקין מלח על גבי הכבש אפילו בשבת, כדי שלא יחליק ויפלו הכהנים שם בעת הליכתן בעצים למערכה, ואף על פי שהמלח חוצץ בין רגליהם ובין הכבש הואיל ואין ההולכה הזאת עבודה אינן חוששין.
• •
• • רמב"ם על משנה מסכת עירובין פרק י משנה יד בוזקין, מפזרין וזורקין והוא מן כמראה הבזק, כלומר שהוא כמי שמזרק דבר מידו פעם אחרי פעם. שלא יחליק, שלא יתחלק עליו מחמת שמנונית הבשר הזב שם, לפי שהיו גודשין את הבשר על גבי הכבש כמו שיתבאר במקומו במסכת תמיד. וכבש, שם השפוע שעולין בו למזבח.
• • רש"י מסכת עירובין דף קד עמוד א בוזקין מלח - מפזרין ומכתתין על הכבש, מפני שחלק הוא, וכשהגשמים נופלין עליו הוא מחליק, בוזקין - לשון כיתות, כדאמר בפרק שני דיומא (כב, ב) ממאי דהאי ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא, ועוד כמראה הבזק מפרש בחגיגה (יג, ב) כאור היוצא בין החרסים שצורפין בהן זהב, והם נקובים וסדוקים, ולהב היוצא בנקב יש בו כמראה ירקרק או אדמדם.
• • ר' עובדיה מברטנורא מסכת עירובין פרק י משנה יד בוזקים מלח - כותתים ומפזרים מלח על גבי הכבש שעולים בו למזבח, מפני שחלק הוא ופעמים נופלים ממנו שמחליקים רגליהם בו. בוזקים, לשון כתיתה:
• • תוספות יום טוב מסכת עירובין פרק י משנה יד על גבי כבש - והא דתנן ברפ"ב דזבחים שלא יעמוד ברגליו על גבי כלי כו' משום חציצה. מפרש בגמ' דהכא דלא הוי להך בזיקה כי אם בהולכת עצים למערכה דלא הוי עבודה. ומ"ש הר"ב שאבל לא במדינה מפני שהוא מתקן. לשון הר"ר יהונתן כמתקן חצירו כדי להלך בו והרי הוא כבונה:
• • תפארת ישראל - יכין מסכת עירובין פרק י משנה יד צה) שלא יחליקו. בשעת הליכת כהנים עליו, ומיהו אי מבטל לי' למלח בכבש, הרי מוסיף על הבניין ביהמ"ק, דאסור אף בחול, אלא מיירי כשלא מבטל לי' להמלח בכבש, ואפ"ה לא הוה חציצה בין רגלי כהנים לרצפה, דאין בוזקין המלח רק בשעת הולכת עצים, דלאו עבודה היא, ובמדינה אף דלא מבטל לדבר שפיר אסור לעשות כן בלי שינוי, ואי מבטל לי' בחצרו, אף בשינוי אסור (א):
• • רש"י מסכת עירובין דף קד עמוד א בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא - לעולם לא מבטל ליה, אלא לאחר דריסה מולחין ממנו עורות קדשים, ודקשיא לך הא הוי חציצה - לא תקשה, דהא דקתני בוזקין מלח - בהולכת אברים לכבש קאמר, דלאו עבודה, דקא סלקא דעתך השתא דכיון דכל הכפרה תלויה בדם, אף על גב דהקטר חלבים הוה עבודה - הולכה דידהו מיהא לא חשיב.
• • רבינו חננאל מסכת עירובין דף קד עמוד א פיסקא בוזקין מלח ע"ג כבש בשביל שלא יחליק. ורמינהי חצר שנתקלקלה בימות הגשמים מביא תבן (וממדה) [ומרדה] בה תבן אין מלח לא. ופרקינן אמאי לא בזיק תבן ע"ג הכבש משום דתבן לא מבטיל ליה וכיון דלא מבטיל ליה חוצץ ואשתכח דלא מסגי בכבש ואמרינן האי מלח היכי דמי אי דמבטיל ליה אשתכח דמוסיף על בנין. ואי לא מבטיל ליה הוי חציצה ופרקינן אין בוזקין המלח על הכבש אלא בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא והא מתניתא והקריב הכהן את הכל המזבחה זו הולכת אברים לכבש. ומדבעיא כהונה ש"מ עבודה היא ואוקימנא בהולכת עצים למערכה דלאו עבודה היא. דרש רבא חצר שנתקלקלה מביא תבן ומרדה. וכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה (ולא) [אלא] בשולי קופה:
• • בית הבחירה למאירי מסכת עירובין דף קד עמוד א אף כתיתת המלח ופזורה על הכבש שהתרנו במשנה פירושו שאינו מבטל לה אלא שדעתו למלוח ממנה עורות קדשים לאחר דריסתו שאלו מבטל לה הרי מוסיף בבנין ואף בחול אסור להוסיף בבנין המזבח שהבנין נמסר מפי הגבורה שלא להוסיף ושלא לגרוע שנ' מיד ה' עלי השכיל ושמא תאמר ואם אינו מבטלה הרי היא חוצצת בין רגלי הכהנים לכבש בהולכת איברים לכבש וכבר אמרו כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן ערל ויושב על הכלי או על רגלי הבהמה או על רגל חברו פסל ומשום חציצה והולכת איברים לכבש עבודה היא וטעונה כהן באמת כך הוא ולא התירו אלא בהולכת עצי' למערכה שאינה עיקר עבודה וכשרה בזר:
• • פסקי רי"ד מסכת עירובין דף קד עמוד א בוזקין מלח על גבי הכבש. מרסקין ומכתתין אותו על הכבש מפני שחלק הוא, וכשהגשמים יורדין הוא מחליק. בוזקין לשון כיתות הוא, כדאמ' בפרק שיני דיומא ממאי דהאי ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא, ועוד כמראה הבזק מפרש בחגיגה כאור היוצא מבין החרסין שאופין בהן זהב שהן נקובין וסדוקין, והזהב היוצא בנקב יש בו מראה ירקרק או אדמדם. רמי ליה רב איקא בר חיננא מעשרניא לרבא, תנן בוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליקו, במקדש אין במדינה לא, ורמינהי חצר שנתקלקלה במי גשמים מביא תבן ומרדה בה. פי' שוטח בה. ומהדר, שני תבן דלא מבטיל ליה. וליכ' משום אשוויי גומות שהוא צריך לו ללבון לבינים, אבל מלח מסתמא משנדרס ברגל מבטל לה. אמ' ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי האי מלח היכי דמי, אי דמבטל ליה מוסיף אבניין הוא. ואפי' בחול אסור להוסיף על בניין המזבח, דכת' הכל בכתב מיד י"י עלי השכיל, שהבניין נמסר לדוד על ידי הנביאים שלא להוסיף ולא לגרוע. ואי דלא מבטל ליה קא הוי חציצה. דבענן שתהא רגלו על הרצפה, כדתנן עומד על גבי כלים ועל גבי בהמה ועל גבי חבירו (ועל גבי רגלי) פסל. אמ' ליה בהולכת עצים למערכה דלאו עבודה היא. דרש רבא חצר שנתקלקלה במי גשמים מביא תבן ומרדה בה, וכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי הקופה. שלא יעשה כעובדין דחול.
• • קרן אורה מסכת עירובין דף קד עמוד א גמרא אלא בהולכת עצים למערכה. ופירש רש"י ז"ל לעולם לא מבטל ליה כו'. וכתב מהרש"א ז"ל דהשתא אין חילוק בין מלח לתבן, אלא דבמקדש אין צריך שינויא ובמדינה צריך שינוי. אבל השלטי גבורים בשם ריא"ז ז"ל כתב (ל"ה ע"ב בדפי הרי"ף אות א') לחלק בין תבן למלח, ובמלח וכיוצא בו אסור אפילו על ידי שינוי, ולדבריו קשה, הא מסיק הש"ס דמלח נמי לא מבטל ליה. וצריך לומר דסתם מלח מבטל ליה, ולהכי במדינה אסור אפילו אם לא ביטל, אבל במקדש שרי אם לא ביטל בפירוש.