משתמש:דישמן/מיזם הוויקיחוקה לישראל

הוויקיחוקה לישראל

הגדרה ומטרות

מהי וויקיחוקה

וויקיחוקה היא מסמך טקסט פתוח המיועד להוות תשתית לחוקה אזרחית חדשה למדינת ישראל. את הסיבות לצורך הדחוף בניסוח חוקה כזאת אפרט בהמשך, אולם דומני כי הן ברורות למרבית אזרחי ישראל.

מעובדת היותה של הוויקיחוקה מסמך טקסט פתוח, אין ביכולתי לשלוט על תוכנה או אפילו לדמיין מה יצא ממנה בסופו של דבר. יחד עם זאת, בתור הוגה הרעיון והיזם המקורי שלו, ישנם כמה מאפיינים של המסמך הזה שאני אעשה ככל שביכולתי על מנת שישמרו. בעיקר נוגע הדבר לאופייה של החוקה הזאת, כמסמך שמטרתו העיקרית היא לנסח עקרונות חוקתיים אשר יאפשרו לגשר על הסתירה הקיימת לכאורה בין היותה של מדינת ישראל "מדינת היהודים", לבין היותה מדינה דמוקרטית האמונה על עקרונות חרות האדם ושוויונו בפני החוק, כפי שהם מקובלים בתרבות המודרנית. יתרה מזאת: אני לא אראה יוזמה זו כמוצלחת אם היא לא תאפשר למעשה קידום של עקרונות אלו לכיוונים חדשניים ונועזים מהקובל כיום, על מנת שיוכלו להתאים להאתגרים הניצבים בפני מדינת ישראל, ואם יורשה לי לומר, בפני האנושות כולה, בפתחה של המאה ה- 21.

כמובן שככל שמספר - ומגוון - האנשים שישתתפו במיזם יהיה גדול יותר, כך יגדלו סיכוייו להצליח. לפיכך אני קורא לאנשים מכל מגזרי האוכלוסיה, על כל מגוון הרעיונות, האמונות, וההשתייכויות מכל סוג שהוא הקיימים בתרבות הישראלית להצטרף למיזם ולתרום לו, פשוט על ידי הוספת ושינוי הטקסט של הוויקיחוקה, ועל ידי השתתפות בדיון בתיבת השיחה שלו.

"אנחנו האזרחים" כמחוקקי החוקה

חוקת ארצות הברית של אמריקה, מתחילה במילים, We the People - אנו האזרחים. אולם בפועל היא נוסחה כידוע על ידי מספר מצומצם של מחברים, שלמרות שהיו בינהם ענקי רוח כמו בנג'מין פרנקלין ותומס ג'פרסון, עדיין היו קבוצה מצומצמת של אנשים.

הוויקיחוקה מייצגת את ההזדמנות שפותחת בפנינו הטכנולגיה המודרנית, לחיבור חוקה שתנוסח ותכתב באמת על ידי "אנחנו האזרחים". כמובן שתרומתם של מדינאים, משפטנים ומומחים אחרים מכל תחום היא מבורכת, אבל מבורכת אף יותר היא תרומתם של אנשים פשוטים שניתן להם כאן ההזדמנות להבטיח כי חוקת מדינתם אכן תבטא - ולו במידה חלקית - את רצונותיהם ושאיפותיהם.

אני משוכנע כי ניצול נכון של הזדמנות זו יכול להוות פתח של תקווה חדשה עבור כולנו, בימים שהם ללא ספק ימי משבר. אין לי ספק כי ישנם בארצנו אנשים רבים, מכל מגזרי האוכלוסייה, המסוגלים לתרום מחכמת ראשם וליבם לשינוי פני החברה בישראל. אני גם מאמין בתפיסת הטקסט הפתוח, כדרך הטובה ביותר להביא למיזוג נכון של רעיונות שונים, ולפעמים אפילו סותרים לכאורה, לידי מהות משותפת אחת הפועלת לטובת כולם. אם אתם מאמינים, כמוני, כי "קול המון כקול שדי", וכי חוכמת המצטברת של האנשים הפשוטים תהיה תמיד נעלה על זו של מנהיגים ונושאי משרות למיניהם, זוהי ההזדמנות שלכם לעשות ולתרום

מה צריך לעשות כדי שזה יצליח

קודם כל להשתתף במיזם. עלי ידי תרומה לוויקיטקסט של החוקה.

דבר שני, להביא את המיזם לידיעת מספר ומגוון גדול ביותר של אנשים, ולעזור לאנשים שאין להם גישה לאינטרנט להשתתף בו על ידי הבאת רעיונותיהם לידי ביטוי. סביר להניח גם שבשלב כלשהוא יהיה צורך לתרגם את הטקסט לשפות אחרות, בעיקר אנגלית וערבית.

והכי חשוב, זה להתחיל לחיות ברוח העקרונות שיתגבשו פה. מהטמה גנדי אמר, "היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות באחרים". על כולנו מוטלת האחריות להתחיל לגלם רעיונות כמו סובלנות, אחריות, חמלה והתחשבות בזולת במעשינו היומיומיים. ללא מחויבות זאת, לא יתרחש השינוי המיוחל בפועל, אלא ישאר רק בגדר מילים.

והערה אחרונה: לפחות בשלב ראשון אני אשתדל להגיב על כל שינוי בדף השיחה. אז כדאי לכם לבדוק שם אחרי שאתם תורמים למסמך. הדיון בדף השיחה הוא חשוב לא פחות מהטקסט עצמו.

בהצלחה לכולנו

--דישמן 16:55, 20 נוב' 2004 (UTC)

ביסוס היסטורי והנחות מוצא

זכותו של עם ישראל למדינה בארץ ישראל

ארץ ישראל היא מולדתו של העם היהודי. בה עוצבה דמותו ותרבותו, עד שגורש ממנה ע"י הכובש הרומאי על לא עוול בכפו. בארץ ישראל נולדה ונוצרה השפה העברית ובה התעצבו עקרונות היסוד של תפישת העולם המאפיינת את מרבית היהודים באשר הם עד היום הזה. במשך אלפיים שנות גלות, לא חדלו היהודים בכל העולם לקוות ולייחל ליום שבו יוכלו לשוב אל ארץ אבותיהם, עד אשר נתנה להם בעת המודרנית ההזדמנות לעשות זאת.

התנועה הציונית אשר קמה כחלק מעליית הרעיון הלאומי, בשנות ה-80 של המאה ה-19, שמה לה למטרה לתקן את העוול ההיסטורי אשר נגרם לעם היהודי עם הגלייתו מארצו, ולהציל את העם היהודי מגורל של סבל, קיפוח והגעה עד כמעט השמדה, על ידי הקמתה של מדינת הלאום היהודי במולדתו ההיסטורית של עם ישראל. לא קלה הייתה הדרך מאותו ספרון קטן בשם "מדינת היהודים" של בנימין זאב הרצל, ועד הקמתה של מדינת ישראל. רבים מהחלוצים היהודים אשר עסקו במלאכת יישובה של הארץ והקמתה לתחייה של התרבות היהודית הקריבו את חייהם למען השגת המטרה, ורבים אחרים הקריבו קורבנות יקרים אחרים. אולם בסופו של דבר, עלה בידם להשיג את מבוקשם ולהביא להקמתה של מדינת ישראל ולקבלת ההכרה הבין לאומית בה ובזכותה להתקיים.

אלמלא התנועה הציונית והקמתה של מדינת ישראל, ייתכן מאוד שהעם היהודי לא היה קיים היום. ללא התנופה והתקווה המחודשת שהפיחה הציונות ביהודים באשר הם, ייתכן מאוד ששואת יהודי אירופה והשבר התרבותי והערכי שהביאה על היהודים, כמו גם המשך קיומה של תופעת האנטישמיות והאפלייה של יהודים לרעה במדינות רבות, היו מביאים בסופו של דבר להכחדתה של התרבות היהודית. זכותו של העם היהודי להגן על עצמו בפני הכחדה, אינה נופלת מזו של כל עם או קבוצה אתנית, ואם ברור לכול עלמא כי קיומה של מדינה ליהודים בארץ ישראל היא אמצעי נדרש לצורך מניעת הכחדה כזו, הרי שזכותו של עם ישראל למדינה נובעת מזכותו להתקיים. לפיכך יש לראות בזכותו של עם ישראל למדינה בארץ ישראל, עניין הנובע מזכותו הטבעית לקיום ולהגדרה עצמית. אין זאת אומרת כמובן, שזכותו זו של העם יהודי, מותר שתבוא על חשבון זכותם של עמים או תרבויות אחרות להתקיים גם הם, אולם אין הכרח שכך יהיה הדבר. עיקרון היסוד של חוקה זו הוא כי ניתן להגיע לפתרון שיאפשר את קיומה של מדינת ישראל, כמדינתו של העם היהודי, מבלי שהדבר יבוא על חשבונם של עמים אחרים. אולם עקרון לא פחות מעיקרון זה הוא עצם הדרישה להכרה בזכות הקיום של "מדינת היהודים" בארץ ישראל.

זכויותיהם של התושבים הלא-יהודים בארץ

מאז ומעולם חיו בארץ ישראל גם בני אדם שאיינם משתייכים לעם היהודי, ובמשך מאות השנים שבהם גלה העם היהודי מארצו, הם היוו את רובה של אוכלוסיית הארץ. גם לאחר תחילת שובם של היהודים לארץ ישראל, המשיכו להתגורר בה בני אדם רבים אשר אינם יהודים, וכמובן כי זהו המצב גם כיום. בהתאם לכך הננו להצהיר כי:

• אנו סוברים כי לא ניתן לקיים חרות ושיעבוד גם יחד, וכי מדינת ישראל לא תוכל לעולם להגשים את שאיפתה להיות מדינתו העצמאית של העם היהודי והאמצעי העיקרי להבטחת חרותו, כל עוד היא משעבדת עם אחר, או קבוצת אנשים כל שהיא.
• אנו מכירים בכך כי יש באופן שבו נהגה התנועה הציונית בתושביה הלא-יהודים של ארץ ישראל משום אי צדק וטעות היסטורית.
• אני שואפים לתקן באמצעות חוקה זו את הטעון תיקון בעניין זה, ולהביא להבטחת זכויותיהם וחרויותיהם של כל תושבי הארץ ללא קשר לדתם או מוצאם האתני.

מדינת ישראל, בהתאם לחוקה זו ולעקרונותיה, היא מדינה המושתתת על חברה אזרחית וחילונית השואפת להבטיח את שלומם וחרותם של כל תושביה ואזרחיה, ואף יתרה מזו, של כל אדם אשר יש לה נגיעה בחייו. בהתאם לעיקרון זה נקודת המוצא של חוקה זו היא כי ניתן ליצור מצב שבו מדינת ישראל תהיה גם מדינת העם היהודי וגם מדינתם של כל אזרחיה, בין אם הם יהודים ובין אם לאו. בהתאם לכך, מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות מלא לכל אדם, ללא הבדל דת, גזע, מוצא אתני, מין או כל קריטריון מפלה אחר, ואף לא תפלה בין אזרח המדינה למי שאינו אזרח המדינה אך נמצא בתחום אחריותה, ככל שהדבר נוגע לזכויות האדם כפי שהן מקובלות בעולם החופשי ומוגדרות במגילת זכויות האדם של אירגון האומות המאוחדות.

הגדרות

הגדרת תושבות ואזרחות של מדינת ישראל

תושב קבע שאינו אזרח

לתושב קבע שאינו אזרח יחשב כל אדם אשר חל לגביו אחד מהסעיפים הבאים:

1. בגיר אשר מתגורר בתחומי מדינת ישראל, ואשר נולד בה או היגר אליה כחוק, אולם אינו בעל תעודת זהות ישראלית.
2. קטין המתגורר במדינת ישראל ואשר הוריו הנם תושבי קבע או אזרחים ישראלים

תושב קבע שהינו אזרח

לתושב קבע שהינו אזרח של מדינת ישראל, יחשב בגיר אשר הנו בעל תעודת זהות ישראלית. התנאים לקבלת תעודת זהות ישראלית יקבעו על ידי הרשות המחוקקת של מדינת ישראל, בהתאם לעיקרון קבלת האזרחות שבחוקה זו.

אזרח שאינו תושב

לאזרח מדינת ישראל שאינו תושב בה, ייחשב כל אדם שהנו בעל תעודת זהות ישראלית תקפה אך אינו מתגורר בתחומי מדינת ישראל.

מגילת חרויות האדם של אזרחי ותושבי ישראל

האינדיקציה הטובה ביותר לחרות היא שלוות הנפש. האדם בן החורין אינו חופשי מאתגרים או מאחריות, אולם הוא מסוגל לשאת בעולם של אלה מתוך תחושה של שלמות עצמית ובנפש חפצה ושלווה. בהתאם לכך, מטרתה העיקרית של חוקה זו היא להבטיח את חרותם של כל אזרחי ותושבי ישראל, ולאפשר להם לחיות את חייהם במידה הרבה ביותר האפשרית של שלוות נפש.

ברור לכל כי ללא מערכת של חוקים ותקנות, לא תיתכן חרות. אולם מערכת חוקים ראוייה בנויה כך, שהיא שמה את האדם וחרותו במרכז ומכפיפה לעניין זה כל ענין או מטרה אחרת, ובכך שמה לה כמטרה ראשונה במעלה את הבטחת חרותם של הכפופים לה.

אנו מצהירים בזאת כי אנו, אזרחי ותושבי מדינת ישראל, שואפים להיות בני חורין על ידי הבטחת חרותינו וחרות זולתינו. חוקה זו, היא הכלי הניתון בידינו על מנת לבנות את היסודות התחיקתיים אשר יאפשרו לנו לממש חרות זאת, ולתת בידי מוסדות השלטון את האמצעים הנדרשים בכדי לשמור עליה.

מדינת ישראל תציב בראש מעייניה את השמירה על חרות אזרחיה, תושביה וכל אדם אחר אשר נמצא בתחום אחריותה. על מנת לאפשר יישום בפועל של עיקרון זה, יש לגזור ממושג החרות במשמעותו הכללית והמופשטת, משמעויות קונקרטיות ומוחשיות. לפיכך אנו קובעים בחוקה זו, כי כל מעשיהם, החלטותיהם וקביעותיהם של מוסדות השלטון של מדינת ישראל ושל הגופים הביצועיים הפועלים מטעמה, יכוונו בראש ובראשונה להבטחת החרות של כל בני האדם אשר יש למדינת ישראל ולמוסדותיה השפעה על חייהם. בפרט תפעל מדינת ישראל להבטחת חרויות אלה:

• חופש האמונה
• חופש העיסוק
• חופש הבעת הדעה
• חופש ההתכנסות וההתאגדות
• חופש הביטוי התרבותי
• החופש לשגות

ארגון, מוסדות, ושיטת הממשל

מתוך רצון לאפשר מצד אחד, שמירה של הגיווניות הגבוהה של החברה בישראל, ומצד שני להבטיח שיתוף פעולה בין הקבוצות השונות והמגוונות המרכיבות אותה, תהפוך מדינת ישראל לקונפדרציה של קהיליות אוטונומיות, דבר שיאפשר להבטיח כי הקבוצות התרבותיות השונות המרכיבות את החברה הישראלית, יוכלו להנות כל אחת מהאפשרות לקיים את אורחות חייה במידה המועטה ביותר של הפרעה. החלוקה לקהליות תושתת על חלוקת השטח הריבוני של מדינת ישראל לקנטונים, בדרך כלל על ידי איחוד שטחן של מספר רשויות מקומיות. הקהליות יהיו חופשיות לנהל אורך חיים אוטונומי ככל הניתן, כל עוד אין החוקים והתקנות הנהוגים בהם עומדים בסתירה לחוקה זו.

השלטון הפדרלי ורשויותיו

השלטון המרכזי של הקונפדרציה יהיה הריבון היחיד במדינת ישראל והוא ירכז בידיו את הסמכות הבלעדית לישומה בפועל של חוקה זו ולביצוע תוספות ותיקונים בה. כמו כן יהיה השלטון המרכזי בעל הסמכות הבלעדית לביצוע פעולות אלה:

• להקים, לאמן, לצייד ולהפעיל כח צבאי
• להקים, לפתח ולהפעיל את התשתיות המרכזיות של מדינת ישראל, כגון תשתית החשמל, המים ועורקי התחבורה המרכזיים
• להטיל מיסים על הכנסה, הטלי בלו, מכסים, אגרות מעבר וכדומה, החלים על כלל אזרחי ותושבי ישראל (להבדיל ממיסים מקומיים שיוטלו על ידי הקהילות השונות על תושביהן בלבד).
• להנפיק תעודות שונות המעידות על אזרחות או תושבות במדינת ישראל, כגון תעודת זהות, תעודת מסע (דרכון), רשיון עבודה וכדומה.
• לטבוע מטבעות ולהנפיק שטרות של כסף ישראלי

הרשות המבצעת הפדרלית

בראש הרשות המבצעת הפדרלית של מדינת ישראל יעמוד ראש ממשלת ישראל אשר יבחר בבחירות ישירות וכלליות אשר יערכו אחת לארבע שנים.

לאחר בחירתו, ימנה ראש הממשלה קבינט אשר יכלול חמישה שרים. כל אחד מהשרים יעמוד בראש משרד ממשלתי ויהיה אחראי על ביצוע מדיניות הרשות המבצעת בנושאים הקשורים למשרדו, כפי שיוגדרו בעת הקמת הממשלה. לא ימנו שרים נוספים ולא יוקמו משרדי ממשלה בנוסף לחמשת האמורים.

בנוסף לאחריות על תחומי משרדיהם, יהיו השרים אחראיים גם על פעילותן של עשר מועצות ביצוע ועשר ועדות מיעצות לרשות המחוקקת באופן הבא: בראש כל אחת מהמועצות וכל אחת מהועדות יעמדו שני שרים ומנהל מקצועי. פעילות המועצות והועדות תנוהל בפועל על ידי המנהל המקצועי ותבוקר על ידי שני השרים האחראיים על כל אחת מהן, בהתאם לנהלים אשר יקבעו בחוק (אין לבלבל בין ועדות אלו לבין הועדות המהוות חלק מעבודת הרשות המחוקקת).

תפקידן של המועצות יהיה יישום חוקי המדינה כפי שיחוקקו על ידי הרשות המחוקקת בענינים הנוגעים לתחומי אחריותה של כל מועצה. תפקידן של הוועדות יהיה לסייע לרשות המחוקקת בהכנתם של חוקים אשר יאפשרו לקדם נושאים אשר בתחום אחריותה של כל וועדה. ראש הממשלה והשרים יהיו רשאים לשנות את הגדרת תפקידי השרים, המועצות והוועדות, בהתאם למדיניות הממשלה ובאישור הרשות המחוקקת, ואולם הם לא יוכלו לשנות את מספר הוועדות או המועצות ואת שיטת ניהולן.

הרשות המחוקקת הפדרלית

הרשות המחוקקת הפדרלית של מדינת ישראל תהיה מבוססת על שני בתי נבחרים: כנסת ישראל והסנאט.

כנסת ישראל תמנה 120 נציגים אשר יבחרו בבחירות כלליות, אשר יערכו באותו המועד שבו יערכו הבחירות לראשות הממשלה. חברי הכנסת לא יבחרו ישירות על ידי אזרחי המדינה, אלא יהיו נציגיהן של המפלגות המתמודדות בבחירות לכנסת.

הסנאט יהווה למעשה בית נבחרים עליון של הקהילות, והמוסד המקשר בינן לבין השלטון הפדרלי. הרכב הסנאט ואופן הבחירה של נציגיו, מפורטים להלן בסעיף הדן ברשויות השלטון של הקהילות.

כל חוק אשר יחוקק במדינת ישראל, יצטרך את אישורם של שני בתי הנבחרים. בתי הנבחרים יקימו וועדות שונות אשר תפקידן יהיה להכין הצעות חוק לחקיקה, ולפקח על עבודת הרשות המבצעת ועל האופן ארש בו היא מיישמת בפועל את החוקים אשר חוקקו על ידי הרשות המחוקקת.

הקהילות ומוסדות השלטון בקהילות

סמכויות השלטון בישראל יבוזרו על ידי הקמת מתוה של קהילות אוטונומיות, על בסיס החלוקה לרשויות מקומוית שהיה נהוג לפני כניסת חוקה זו לתוקף. שטחה של המדינה יחולק למספר קנטונים, כאשר כל קנטון יהיה מבוסס בדרך כלל על איחוד שטחן של מספר רשויות מקומיות. במקרים מסויימים תהווה רשות מקומית אחת קנטון בפני עצמו (במיוחד מדובר בערים האוטונומיות כפי שיוסבר להלן).

לכל קנטון תהיה עיר בירה ובה ישכנו המוסדות הרשמיים שלו. שיטת הממשל בכל קנטון תקבע על ידי קהילת תושבי הקנטון או נציגים מטעמם, ואולם:

1. היא תתבסס על עקרונות הפרדת הרשויות, כפי שהם מוגדרים בחוקה זו.
2. העומד בראש כל קנטון יבחר בבחירות כלליות שיערכו בין תושבי הקנטון בכל ארבע שנים.
3. חברי הרשות המחוקקת של כל קנטון יבחרו אף הם בבחירות כלליות אשר יתקיימו באותו המועד של בחירת ראש הקנטון.

לקהילת תושבי כל אחד מהקנטונים תינתן אוטונומיה גדולה ככל האפשר בניהול עניניהם, כל עוד אין בכך בכדי לסתור את חוקי השלטון הפדרלי או את החוקה הזאת.

הסנאט, שהנו אחד משני מוסדות הרשות המחוקקת הפדרלית, יהווה את בית נבחרים העליון של נציגי הקנטונים. כל קנטון ייוצג בסנאט על ידי שלושה חברים אשר ימונו על אזרחיו של אותו הקנטון באופן הבא: אחת לשנתיים יתקיימו בחירות לשני שליש מחברי הסנאט, דהיינו שניים משלושת מושביו של כל קנטון יעמוד לבחירה. כל אזרח ישראלי שהנו תושב של קנטון כלשהוא יוכל להציג את מועמדותו כמועמד הקנטון אשר בו הוא תושב. באופן כזה, יבחרו חברי הסנאט לכהונה של ארבע שנים, בבחירות אזוריות ובלתי תלויות בבחירות הכלליות לראשות הקנטון ולרשות המחוקקת שלו.

מעמד הערים האוטונומיות

מספר מצומצם של ערים יהיו זכאיות למעמד של קהילה אוטונומית כשלעצמם, וזאת משום הרכב האוכלוסיה המיוחד שלהן, המצדיק מעמד שכזה. לכל אחת מהערים הללו יהיה נציג אחד בלבד בסנאט, אשר ייבחר אחת לארבע שנים.

מעמדה של ירושלים כבירת ישראל

ירושלים לא תהיה שייכת לאף אחד מן הקנטונים עקב מעמדה המיוחד כבירה הפדרלית. תושבי ירושלים יהנו ממעמד מיוחד, דומה לזה של תושבי הערים האוטונומיות וגם להם יהיה נציג אחד בלבד בסנאט.

עקרונות יסוד

ישום בפועל של מגילת חרויות האדם

תפקידן הראשון במעלה של רשויות השלטון, ברמות הממשל השונות, הוא יישום בפועל של מגילת חרויות האדם. העיקרון המנחה בעת ביצוע תפקידן זה, הן בעת חקיקת חוקים ותקנות, והן בעת ביצוע פעולות של אכיפה, שפיטה וענישה, הוא כי חרותו של אדם תוגבל רק אם יש באי שלילת חרותו, בכדי להביא לפגיעה חמורה בעצמו, באדם אחר או בחברה. בהתאם לעיקרון זה, יהיה רשאי כל אדם החי בתחומי מדינת ישראל לנהוג כרצונו, אלא אם כן יש במעשיו משום עבירה על החוק.

(עיקרון זה שונה מהעיקרון של זכויות מוקנות שעליו מבוססות חוקות אחרות. כך למשל אדם יוכל לומר את שברצונו, לא בשל זכות מוקנית של חופש הביטוי אלא משום שאין סיבה לאסור זאת, אולם הסתה תהיה אסורה בשל הפגיעה האפשרית במוסת).

עיקרון האזרחות

הבדלי המעמד בין תושב קבע לאזרח

הסיבה היחידה לבידול בין תושבי קבע לאזרחים היא שמעמד של אזרחות צריך להינתן לאדם בתוקף בחירתו ונכונותו לשאת באחריות עליה. תושבות הינה סטטוס הנובע באופן טבעי מהיות התושב בתחומי מדינת ישראל, ואחריותה של מדינת ישראל לתושביה נובעת מעצם היותם בני אדם הנמצאים בתחום אחריותה. אזרחות הינה סטטוס הנושא אתו אחריות הדדית בין האדם למדינתו וכנובע מכך:

• לאזרח ישנן זכויות וחובות נוספים על אלה של תושבים שאינם אזרחים
• קבלת מעמד של אזרחות דורשת החלטה מודעת ומושכלת של האזרח.

בהתאם לגישה זו, אנו קובעים כי:

1. ההבדלים בין אזרח מדינת ישראל לבין תושב שאינו אזרח יהיו אלו, ואלו בלבד:
   1. על אזרח תחול החובה לשרות צבאי, או שרות לאומי אחר בהתאם להוראות שייקבעו בחוקי המדינה.
   2. אזרח יהיה זכאי לבחור ולהיבחר למוסדות הרשות המבצעת והמחוקקת של מדינת ישראל.
2. האזרחות במדינת ישראל תינתן רק לאדם אשר מתקיים לגבי אחד מהתנאים הבאים:
   1. הנו אזרח ישראלי בעת כניסת חוקה זו לתוקף.
   2. הנו תושב ישראלי בעת, או אחרי כניסת חוקה זו לתוקף, ובקשתו לאזרחות אושרה על ידי הרשויות המתאימות, בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק לצורך קבלת אזרחות.
3. כל אדם המבקש לקבל אזרחות ישראלית , ידרש לעמוד במספר תנאים כדי לקבל אזרחות. תנאים אלו ייקבעו על ידי הרשות המחוקקת של מדינת ישראל, אולם הם יוגדרו כך שיהוו קריטריונים להחלטה של המבקש עצמו ולא של רשויות המדינה. במילים אחרות, הקריטריונים לקבלת אזרחות יהיו רק כאלה שיש בידי המבקש, האפשרות לבחור אם לקיימם ולקבל את האזרחות או לא לקיימם ולוותר עליה (דוגמא לקריטריון כזה היא וויתור על כל אזרחות אחרת).
   1. בכל מקרה, לא יכללו התנאים לקבלת אזרחות ישראלית התייחסות לדתו, מוצאו האתני או מגדרו של המבקש. כמו כן, ועל מנת להסיר ספק, מדינת ישראל לא תפלה בין יהודים ללא-יהודים בכל הנוגע לקבלת אזרחות.
4. מדינת ישראל לא תשלול את אזרחותו של אזרח המדינה בשום מקרה ובשום תנאי.

הגירה לישראל

כל אדם אשר זכאי לאזרחות ישראלית בתוקף חוק השבות כפי שהיה נהוג לפני כניסת חוקה זו לתוקף, יהיה זכאי לאחר קבלתה למעמד של תושב קבע שאינו אזרח.

אנשים שאינם זכאים למעמד תושב באופן אוטומטי, בהתאם לחוק השבות המתוקן שבחוקה זו, יהיו רשאים לבקש אישור הגירה לישראל, שינתן לזמן קצוב, אשר יקבע בחוקי המדינה. בתום תקופה זו יהיה עליהם לבחור בין הגשת בקשה לקבלת אזרחות, לבין עזיבת מדינת ישראל. מדינת ישראל לא תגביל מראש את הזכות להגשת בקשה לתשובות קבע בה, ולא תתנה את אישור הבקשה במוצאו, דתו או מגדרו של המבקש. (מטרתה העיקרית של תקנה זו היא לאפשר בקרה על מספר המהגרים לישראל ולא על מוצאם, דתם, או כל מאפיין אחר שלהם).

הפרדת דת ומדינה

המשטר הפדרלי במדינת ישראל יהיה משטר חילוני. הוא לא יחוקק חוקים שענינים דת, ולא יכפה או יאסור באמצעות חוקיו קיום או אי קיום מצוותיה של דת כלשהיא לרבות הדת היהודית והאיסלם. איסור על קיום פולחן דתי יהיה מותר רק באם יש בקיום הפולחן בכדי להביא לפגיעה באדם כל שהוא, חרותו או רכושו.

סמכותן של רשויות השלטון של הקהיליות האוטונומיות לחוקק חוקים ותקנות שענינם דת תוגבל אך ורק לשטח הקנטון של אותה קהילה, ותצומצם לענינים הבאים:

• קביעת ימי שבת ושבתון בהתאם לחוקיה של דת כלשהיא
• איסור על הפרה של חוקיה של דת או של מספר דתות במקומות ציבוריים
• שמירה על קדושתם של מקומות מקודשים לדת אחת או יותר

לא יהיו בבעלות מדינת ישראל, או בבעלותם של מוסדות מטעמה הממומנים בכספי ציבור, בנינים או מתקנים כלשהם שמטרתם קיום פולחן דתי, כגון בתי כנסת, מסגדים, כנסיות, אולפנות ללימוד תורה, מקוואות וכדומה.

לא ייתקיימו במסגרת השרות הציבורי של מדינת ישראל מוסדות או משרות שענינם קיום פולחן דתי. יבוטולו או יופרטו כל המוסדות מסוג זה שהיו נהוגים לפני כניסת חוקה זו לתוקף (כגון הרבנות הראשית והמועצות הדתיות ברשויות המקומיות).

כלכלה וחברה

כלכלה חופשית

הכלכלה במדינת ישראל תתבסס על כלכלת שוק חופשי. מדינת ישראל תעודד באמצעות חקיקיה מתאימה יזמות כלכלית ותבטיח את עיקרון חופש העיסוק וההשתכרות, בין היתר על ידי מניעת קיומם של מנופולים וקרטלים.

הגבלת כוחו הכלכלי של השלטון

הגבלת נכסי המדינה

מדינת ישראל ומוסדותיה לא יהיו בעליהם של רכוש כלשהוא, לבד מהדרוש להם לצורך ביצוע פעילותם. בפרט:

1. לא תחזיק המדינה בבעלותה אדמות, מבנים או נכסי דלא-ניידי אחרים, לבד מאלה הדרושים לה לצורך פעילותם של מוסדות השלטון.
2. לא יהיו המדינה ומוסדותיה בעליהם של חברות מסחריות המייצרות או מספקות מוצרים או שרותים כלשהם. כל המוצרים והשרותים הדרושים למוסדות המדינה לצורך פעילותם, יירכשו בשוק החופשי ובהתאם לכללים שייקבעו בחוקי המדינה.

הגבלת המיסוי והשימוש בכספי הציבור

המיסים אשר ייגבו על ידי הרשות המבצעת המרכזית והרשות המבצעת המבוסרת של מדינת ישראל ישמשו אך ורק לשימושים הבאים

1. מימון פעילויות השלטון
2. ביצוע פרוייקטים לאומיים שאינם ניתנים לביצוע על ידי גורמים פרטיים

מנגנוני המיסוי לא ישמשו ככלי לביצוע מדיניות השלטון בכל דרך אחרת מאשר על ידי התאמת סדרי העדיפויות והחלוקה של כספי המיסים לפעילויות השונות של השלטון. בפרט, לא ישמשו כספי מיסים לצורך מתן הטבות ישירות לגורמים שונים על מנת לעודד פעילויות או התנהגויות הנתפסות בידי השלטון כרצויות ולא יוטלו מיסים שמטרתם היא להביא גורמים שונים להמנעות מפעילויות או התנהגויות כנ"ל.

צבא, משטרה ושמירת הביטחון והסדר

מדינת ישראל הינה מדינה שוחרת שלום השואפת לאפשר לתושביה ולתושבי המדינות השכנות לה, וכל אדם אחר אשר יש לה השפעה על גורלו, חיים של שלום ואי-אלימות. לפיכך יהיה השימוש של מדינת ישראל בכח צבאי ובכוחות שיטור ושמירה על הסדר מוגבל למינימום ההכרחי לצורך שמירה על חייהם ובטחונם של אזרחי ותושבי מדינת ישראל.

מדינת ישראל תשאף לפתור כל בעיה או מחלוקת אשר תתגלע בינה לבין שכנותיה או בין גורמים שונים בתוכה, ללא שימוש באלימות מכל סוג, ותעשה שימוש באמצעים אלימים רק כאשר אין בידיה כל ברירה אחרת. במקרים שבהם תאלץ מדינת ישראל, או יאלץ גורם מטעמה או כל גורם או אדם הפועלים ברשותה לפעול באופן אלים, יעשה הדבר בצורה היעילה והמקצועית ביותר תוך מינימום פגיעה בחיי אדם או ברכוש.

צבא הגנה לישראל

השלטון המרכזי של מדינת ישראל יהיה הגורם היחיד אשר יורשה להקים, לאמן, לצייד ולהפעיל כח צבאי הרשאי לפעול להגנת מדינת ישראל. צבא הגה לישראל יהיה אמון על הגנת מדינת ישראל בפני אויבים מבחוץ, ולא יהיה לו כל תפקיד אחר. לא יעשה שימוש בצבא הגנה לישראל, בחייליו או ברכושו לכל מטרה אחרת מלבד הגנה על בטחון מדינת ישראל כאמור.

כוחות שיטור ושמירת בטחון הפנים

משטרת ישראל תהיה האחראית העקרית על בטחון אזרחי מדינת ישראל ותושביה, ועל הגנה על חייהם, חרותם ורכושם בפני פעילות הנושאת אופי פלילי. משטרת ישראל תהיה גם הגורם היחידי אשר יורשה להפעיל כח או לנקוט באמצעים אלימים במקרים שבהם הדבר נדרש לצורך ביצוע מדיניות הממשלה, אולם פעולות מסוג זה יוגבלו אך ורק למקרים שבהם אין כל ברירה אחרת.

פעילות המשטרה תמצא תחת פיקוח של גוף מיוחד מטעם הרשות השופטת של מדינת ישראל אשר יבטיח כי השימוש במשטרת ישראל ובסמכויותיה נעשה רק בצורה סבירה ובהתאם לחוקה זו ולרוחה.

כוחות שיטור נוספים

הקמתם של כוחות שיטור ואירגונים אחרים, לבד ממשטרת ישראל, שמטרתם שמירת הסדר והביטחון בתוך תחומי מדינת ישראל תהיה מותרת, אך תוגבל על ידי חוקי המדינה כך שהיא תעשה רק באשר הדבר נדרש, ואינו עומד בסתירה לחוקה זו או לחוקי המדינה. בכל מקרה לא יהיו רשאים גורמים אלו לעבור על חוקי מדינת ישראל או על חוקי הקנטונים שבהם יפעלו (דבר אשר מותר בתנאים מסויימים למשטרת ישראל. לדוגמא, לשוטרי משטרת ישראל יהיה מותר בתנאים מסויימים לבצע עבירות תנועה לצורך מילוי תפקידים, ואילו לאנשים הפעילים במסגרת אירגוני דברים אחרים, לא יהיה הדבר מותר).