משתמש:אור אביטל א/פיוט/קרובות

קרובות לפסח

קדושתא ”שור או כשב“ ליניי

מחבר:יניי / אקרוסטיכון: במגן ומחיה אלפביתי; בסילוק יניי ואלפביתי.

מגן

אשמורה זאת אשמור נצח // בעת אשר הפלאתה ניצח
גודל כבודך בעת דם פסח // דרשתה על דם מילה ועל דם פסח.

היכיתה אדם ובהמה // והושעתה אדם ובהמה
זעם נגוף שתה לעובדי לבהמה // חמלת רפוא שתה בעובדי בבהמה.

טובחך כל בכור הנולד ועתיד להיוולד // ישע לבנך בכורך היוולד
כמו כן שמור לעתיד להיוולד // לשומרי מצוות שור וכשב ועז כי יולד.

וכן כתוב:
”שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיהוָה.“ (ויקרא כב כז)
ונאמר:
”צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה.“ (תהלים לו ז)
ונאמר:
”וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.“ (יחזקאל טז ו)
ונאמר:
”זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.“ (תהלים קיח כד)
בו נאמר הלל / מקרא יום וליל / זכרך אמלל / ותגן זרע מי מילל.

מחיה

מאד אכזרי רחמים // נהיו צוענים בלי רחמים
שמו למולידים תחת אבנים // עוד ליאור השליכו ולדי בנים.

פקודם באכזריות כן עשתה // צאצאי מעיהם לא חסתה
קיניין רחמים עלימו לא שמתה // רגע להומם כליל שחתה.

שחיטתם היתה כאחד // שעת ליל שימור המיוחד
תשועה לאבות ובנים יוחד // תמידי מלשחוט מוליד ונולד ביום אחד.

וכן כתוב:
”וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד.“ (ויקרא כב כח)
ונאמר:
”יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי.“ (משלי יב י)
ונאמר:
”כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְהוָה עַל יְרֵאָיו.“ (תהלים קג יג)
ונאמר:
”כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי.“ (תהלים יא א)
לבני הבכור / נמתה אוציא מכור / לפני כל זכור / בגשם תחי לנו זכור.

קרובות לפורים

מגן

… מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן.
וַיֶאֱהַב אֹמֶן יְתוֹמַת הֶגֶן,
אֲמָנָהּ שִּׁבְעִים וְחָמֵשׁ בַּעֲדָהּ לְהָגֵן,
אָז מֵאָז כְּחָז יוֹדֵעַ נַגֵּן,
אַרְיֵה בֶּן זְאֵב לְיֶשַׁע הוֹגֵן,
אָץ לְהַזְכִּיר אוֹתוֹ מְנַגֵּן,
וּמָרְדֳּכַי אֻמַּץ בְּאֶלֶף הַמָּגֵן.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מָגֵן אַבְרָהָם.

מחיה

… וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים.
הַמֶּלֶךְ בְּכֵס יָהּ חַק לְזֶרַע כֹּה יִהְיֶה,
בַּקָמִים כָּל נֶשֶׁם לֹא תְחַיֶה,
בֶּן בְּכוֹרַת חַל דְּבַר אֶהְיֶה,
בְּקוֹץ אֲשֶׁר נִכְמַר וַיְחַיֶה,
בְּכֵן צִפְעוֹ צָץ לִצִדִּים שֶׁיִהְיֶה,
יָצָא לְמָרְרוֹ מוֹר בִּגְשָׁמִים מְחַיֶה.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְחַיֶּה הַמֵּתִים.