משתמש:אורי פרקש/הצעה לחוקת מדינת ישראל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הצעה לחוקת מדינת ישראל
מאת אורי פרקש


מבוא
[עריכה]

אנחנו, אזרחי ישראל,
בשובנו למולדתנו ההיסטורית, ארץ יהודה וישראל, אשר בה כונן לו העם היהודי ממלכה ריבונית בימי שאול, דויד ושלמה; ממנה גלה בימי יהויכין וצדקיהו, ואליה שב בימי זרובבל, עזרא ונחמיה. בה ייסד בשנית בדם ואש, את מדינתו בימי יהודה ושמעון בני מתתיהו החשמונאי, וממנה גלה שוב בימי אגריפס השני ורבן יוחנן בן זכאי. אליה, ואל בירתו הנצחית ירושלים עיר המקדש, כסף וערג כל ימי גלותו הארוכה, עליה כתבו בניו בשירתם ובקינתם, ובה שאף, מאז ומעולם, לכונן מחדש את מדינתו העצמאית, הריבונית והחופשית;
ובזכרנו את דברי ימי גלות עמנו, רצופת הרדיפות, הגירושים, האלימות והקטל שנעשו נגדו בכל ארצות פזוריו, ואשר הגיעו לשיא בשואה שנתחוללה אך לפני דורות אחדים, והוכיחו מעל לכל ספק כי מדינה עצמאית, חופשית וריבונית ללאום היהודי במולדתו ההיסטורית היא הפתרון היחיד לרדיפת היהודים ברחבי העולם;
ובהכרתנו בחובתנו המוסרית וההיסטורית לכונן במדינתנו זו משטר דמוקרטי המגן על חירות האדם וזכויותיו; ולקיים בה שלטון תקין, יעיל ונקי המבוסס על ריבונות האזרחים, בחירות חופשיות ואחריות בפני העם;
ובשאיפה לקיים בארצנו ארץ-ישראל חיים של שיתוף וכבוד בין העמים והדתות אשר שוכנים בה, לטובתנו שלנו ולטובתם של צאצאינו;
קובעים ומכוננים למדינת ישראל חוקה זו:

חלק א' - אופי המדינה
[עריכה]

פרק א' - עקרונות היסוד
[עריכה]

סימן א' - משטר המדינה
[עריכה]

סעיף 1 - מדינת לאום[עריכה]

מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, והיא ביטוי זכותו הטבעית, אשר נתונה היא לכל הלאומים, לקיים במולדתו ההיסטורית מדינה עצמאית וריבונית לאנשיו.

סעיף 2 - המשטר הדמוקרטי[עריכה]

(א) מדינת ישראל היא רפובליקה דמוקרטית המחויבת לחירות האדם ולזכויותיו.
(ב) הריבונות במדינה נתונה היא בידי אזרחיה; מוסדות השלטון ייעודם לקיים את טובת האזרחים ולמלא אחר צרכיהם.
(ג) כל פעילות של מוסדות השלטון תהא מכוח חוקה זו או מכוח חוק אשר ייחקק מכוחה, ותהיה על פיו בלבד.

סעיף 3 - עיר הבירה[עריכה]

העיר ירושלים היא בירת המדינה, ומוסדות השלטון מחויבים לשבת בה ישיבת קבע.

סימן ב' - לאומיות המדינה
[עריכה]

סעיף 4 - הסמלים הלאומיים[עריכה]

(א) דגל המדינה הוא נס מלבני לבן, בעל שני פסי תכלת סמוכים ומקבילים לשוליו המאוזנים והארוכים, ומגן-דוד תכול במרכזו.
(ב) סמל המדינה הוא מגן תכול בעל מסגרת לבנה, אשר במרכזו מנורת שבעת הקנים, משני צדיה ענף עץ זית, תחתיה המילה "ישראל" - כולם בצבע לבן.
(ג) המנון המדינה הוא שירת "התקווה".
(ד) פירוט נוסף של סמלי המדינה, וכן הוראות בדבר הכבוד שיש לנהוג בהם, ייקבעו בחוק.

סעיף 5 - הלשון הרשמית[עריכה]

הלשון העברית היא הלשון הרשמית במדינה, ומוסדות השלטון של המדינה יעשו בה שימוש בלעדי. החוק יבטיח אפשרות לדוברי שפות מסוימות אחרות לקבל מאת המדינה שירות בשפתם.

סעיף 6 - לוח השנה הרשמי[עריכה]

לוח השנה העברי הוא לוח השנה הרשמי במדינה. כל תקופות הזמן המנויות בחוקה זו ובכל הוראה חוקית או שיפוטית שתינתן מכוחה - תחושבנה בו.

סעיף 7 - זכות העלייה החופשית[עריכה]

כל יהודי, בלי שים לב לארץ הולדתו ולנתינותו, יש לו זכות מולדת לעלות לארץ-ישראל, לקבל את אזרחות המדינה ולהשתקע בה.

סעיף 8 - נוקשות[עריכה]

אין מתקנים פרק זה.

פרק ב' - זכויות האדם
[עריכה]

סימן א' - עקרונות היסוד
[עריכה]

סעיף 9 - ערך האדם[עריכה]

זכויותיו של כל אדם במדינת ישראל זכויות יסוד הן, והן מושתתות על ההכרה הנצחית בערך האדם, בייחודיות חייו, ובהיותו בן-חורין.

סעיף 10 - החירות[עריכה]

כל אדם בישראל בן-חורין הוא מלידה ועד מיתה. אין להשית חובות על אדם או להחיל מגבלות על חירותו, אלא בחוק.

סעיף 11 - השוויון[עריכה]

כל האנשים בישראל שווים הם בפני החוק. לא תהא אפליה בין אדם לאדם על אף רקע, לרבות גזע, דת, אמונה, דעה, מין ונטייה. אבחנה בין אנשים תהא אך ורק על רקע כישוריהם ויכולותיהם, ותיעשה אך ורק לפי הצורך.

סימן ב' - הזכות לחיים ולביטחון
[עריכה]

סעיף 12 - זכות החיים והביטחון[עריכה]

כל אדם זכות לו לחיים, לביטחונו האישי ולשלמות גופו.

סעיף 13 - ביטול עונש המוות והענישה הגופנית[עריכה]

(א) לא יהא בישראל עונש מיתה.
(ב) לא תהא בישראל ענישה גופנית, ובכלל זה עינוי שתכליתו ענישה.

סימן ג' - הזכות לחירות
[עריכה]

סעיף 14 - חירות אישית[עריכה]

(א) כל אדם זכאי לעשות כרצונו ובלבד שלא יפגע בזכויות זולתו. אדם לא יישפט ולא ייענש על עשיית פעולה אשר אינה פוגעת פגיעה ממשית בזולתו.
(ב) נטילת חירותו האישית של אדם - במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל בדרך אחרת - תיעשה אך ורק מכוח החוק ובמידה המזערית הנדרשת להגנה על ביטחון המדינה ועל שלום הציבור.
(ג) לא יהא אדם רכושו ועבדו של אדם אחר; אף אדם לא יהא נתון תחת משטר עבדות.

סעיף 15 - חופש התנועה[עריכה]

(א) כל אדם זכות לו לנוע בכל מקום שהוא רשות הרבים.
(ב) כל אזרח המדינה זכות לו לקבוע את דירתו בכל יישוב שירצה בו.
(ג) כל אדם אשר נמצא בשטח המדינה זכאי לצאת ממנה.
(ד) כל אזרח המדינה אשר נמצא מחוץ לשטח המדינה זכאי להיכנס אליה.

סעיף 16 - חופש הדת והנישואים[עריכה]

(א) כל אדם זכות לו להשתייך לכל דת, ולעבוד את אלוהיו בפומבי, בבתי תפילה ובמקומות קדושים, בלי שיאונה לו כל רע ובלא הפרעה, חילול וביזוי.
(ב) לא ייכפה על אדם להשתייך לדת או לקהילה דתית, וכן לא ייכפה על אדם לקיים מצוותיה של דת, אף אם הוא משתייך לאותה דת.
(ג) לכל שני אנשים שמלאו להם שש-עשרה שנים הזכות להינשא, הן בטקס דתי והן ברישום אזרחי.

סעיף 17 - חופש המחשבה[עריכה]

לכל אדם חופש גמור למצפון, דעה ואמונה.

סעיף 18 - חופש הביטוי והעיתונות[עריכה]

(א) כל אדם זכות לו להביע את דעותיו והשקפותיו, וכן להפיצן בכתב, בעל-פה ובכל אמצעי אחר העומד לרשותו.
(ב) לכל אדם או חבר אנשים הזכות להפגין ולמחות בדרכי שלום בעד כל דעה, מטרה או שאיפה.
(ג) לכל אדם הזכות לאסוף ידיעות ונתונים, לבדוק, לקבל ולמסור אותם, ולהשמיע דעות והשקפות בעזרת כל אמצעי העומד לרשותו.

סעיף 19 - חופש ההתאגדות וההתאספות[עריכה]

(א) כל חבר אזרחים רשאי להתאגד יחדיו לשם קידום מטרות ומעשים אשר החוק הפלילי אינו אוסר אותם על היחיד.
(ב) אף אגודה לא תהיה חשאית, ולא תחייב את חבריה בשמירת סודות מפני השלטונות, במשמעת מוחלטת או בנאמנות בלתי מוגבלת.
(ג) כל חבר אזרחים רשאי להתאסף לשם קיום מחאה, תהלוכה או אספה ובלבד שתהיה בדרכי שלום.
(ד) לא ייכפה על אף אדם להשתייך לאגודה כלשהי, להשתתף בכינוסיה של אגודה, או לשלם מסים לאגודה אשר אינו חבר בה.

סעיף 20 - חופש המדע, המחקר והיצירה[עריכה]

(א) המדע והאמנות יסוד החברה הם, וכל אדם זכאי לעסוק בהם ולפרסם את תוצריו.
(ב) לא תחול כל הגבלה על המחקר המדעי ועל פרסום תוצאותיו.

סעיף 21 - חופש העיסוק[עריכה]

כל אדם זכות לו לעסוק בכל מקצוע או משלח-יד באין מפריע. החוק מוסמך לקבוע תנאי קבלה למקצועות שהעיסוק בהם דורש הכשרה מיוחדת.

סעיף 22 - חופש המידע[עריכה]

(א) כל אזרח המדינה זכות לו לדרוש מאת מוסדות השלטון ומאת מוסדות שהוקמו לפי חוק, מידע בדבר פעילותם.
(ב) מידע אשר פרסומו עלול לפגוע בביטחון המדינה, בענייניה החיוניים או בשלום הציבור - ניתן למנוע את פרסומו על סמך צו של בית המשפט החוקתי.

סימן ד' - הזכות לקניין
[עריכה]

סעיף 23 - הזכות לקניין[עריכה]

כל אדם זכות לו להחזיק בבעלותו קניין גשמי או רוחני, וליהנות מתוצריו באם נעשו באופן חוקי.

סעיף 24 - הזכות למסחר[עריכה]

כל אדם זכות לו למכור קניין אשר בבעלותו וכן לקנות קניין אשר ברשות זולתו, בין תמורת תשלום ובין תמורת קניין אחר; והכל תוך הסכמה מלאה ומודעת של כל הצדדים הנוגעים בדבר.

סעיף 25 - חופש החוזה[עריכה]

כל אדם זכות לו לכרות חוזה עם כל אדם אחר.

סימן ה' - הזכות לכבוד
[עריכה]

סעיף 26 - כבוד האדם[עריכה]

כל אדם זכות לו לכבודו כבן-אנוש; אדם לא יבוזה ולא יושפל על-ידי זולתו.

סעיף 27 - הגנה על השם הטוב[עריכה]

כל אדם זכות לו להגנה על שמו הטוב מפני לשון הרע, אך אין אדם חסין בפני האמת.

סעיף 28 - צנעת הפרט[עריכה]

כל אדם זכות לו לחיות את חייו בפרטיות ובצנעה.

סעיף 29 - הגנה על רשות היחיד[עריכה]

(א) דירתו של אדם קודש היא; לא יכנס אדם לתחומו האישי של זולתו אלא בהסכמתו המודעת.
(ב) אין לערוך חיפוש על גופו או בגופו של אדם.
(ג) אין לערוך חיפוש או לפשפש בחפציו הפרטיים של אדם, וכן להחרימם החרמה זמנית או קבועה.
(ד) לא יחוללו החופש והסודיות של מכתבים וחליפת-דברים בכל צורה שהיא.
(ה) ניתן להגביל זכויות המנויות בסעיף זה על סמך צו של שופט, במקרים ובתנאים אשר ייקבעו בחוק.

סימן ו' - הזכות להליך משפטי הוגן
[עריכה]

סעיף 30 - חזקת החפות[עריכה]

כל אדם הוא בחזקת חף מפשע, כל עוד לא נקבעה אשמתו בבית משפט, על יסוד הוכחה שהיא מעבר לספק סביר.

סעיף 31 - הזכות לגשת לבית המשפט[עריכה]

כל אדם זכות לו לפנות לבית משפט לשם מימוש זכויותיו הנתונות לו בחוקה זו ומכוח כל דין.

סעיף 32 - הזכות לייעוץ ולייצוג משפטי[עריכה]

(א) לכל אדם הזכות להיות מיוצג על-ידי אדם אחר לפי בחירתו, בכל הליך שיפוטי שהוא צד לו, ולקבל ייעוץ משפטי בכל עניין הנוגע לו.
(ב) אדם אשר אינו מסוגל לממן לעצמו ייעוץ וייצוג משפטי, יקבל מאת המדינה ייעוץ וייצוג כאמור, אם מצא עצמו צד להליך שיפוטי.

סעיף 33 - הגינות המשפט[עריכה]

(א) הנאשם זכות לו לעריכת משפטו בהקדם האפשרי.
(ב) הנאשם זכות לו כי העדים המעידים נגדו יעידו בפניו, ולהביא למשפטו עדים אשר יעידו לטובתו.
(ג) הנאשם זכות לו כי הליך שיפוטי אשר מתנהל נגדו יתנהל בהגינות ובלא משוא פנים, יהיה מובן ויסתיים בהחלטה מנומקת בתוך פרק זמן סביר.
(ד) אף אדם לא ייכפה להעיד נגד עצמו. הודאה אשר תושג בכפייה, בעינויים או תחת איום, לא תתקבל כעדות. אדם לא יורשע ולא ייענש, אם העדות היחידה נגדו היא הודאתו שלו.

סעיף 34 - זכות הערעור[עריכה]

לבעל דין הזכות לערער על פסק-דין של בית משפט, זולת על פסק-דין של בית המשפט העליון ובית המשפט החוקתי.

סעיף 35 - איסור על ענישה למפרע[עריכה]

(א) אדם לא יישא באחריות פלילית על מעשה או מחדל אשר בשעת התרחשותם לא היו אסורים לפי החוק.
(ב) על אדם שהורשע בביצוע עבירה לא יוטל עונש חמור מזה שהיה קבוע בחוק באותה שעה על ביצוע אותה עבירה.

סעיף 36 - זכויותיו של מי שנשללה ממנו חירותו[עריכה]

לכל אדם אשר נשללה ממנו חירותו במעצר, במאסר או בכל דרך אחרת, הזכות לכל אלה:
(1) שיודיעוהו, מיד עם שלילת חירותו, את העילה לכך ואת זכויותיו אשר נתונות לו לפי חוקה זו;
(2) שתימסר על כך ללא דיחוי הודעה לאדם הקרוב לו לפי בחירתו;
(3) להיפגש ללא דיחוי עם עורך-דין לפי בחירתו ולהתייעץ עמו;
(4) להיות מובא בהקדם בפני בית משפט ולטעון בפניו בעניין שלילת חירותו;
(5) שינהגו בו כל העת בדרך שתבטיח שמירה מרבית על גופו, כבודו וזכויותיו.

סימן ז' - זכויות וחובות האזרח
[עריכה]

סעיף 37 - זכויות האזרח[עריכה]

(א) כל אזרח המדינה שהוא תושב ישראל ומלאו לו שש-עשרה שנים זכאי להצביע בבחירות ובמשאל-עם. זכות זו לא תישלל מאף אזרח, אפילו אם נשללה ממנו חירותו.
(ב) כל אזרח המדינה שהוא תושב ישראל במשך עשר שנים רצופות ומלאו לו עשרים ואחת שנים, זכאי להתמודד בבחירות לכנסת או לנשיאות המדינה, וכן לכהן ולשמש בכל תפקיד אחר במוסדות השלטון, לרבות כשר, כשופט וכמבקר המדינה.
(ג) אדם לא יהא זכאי להתמודד בבחירות לכנסת או לנשיאות המדינה, או לכהן כשר, כשופט או כמבקר המדינה, אם יש בדבריו או במעשיו, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:

(1) שלילת אופייה של המדינה כמדינת לאום יהודית וכדמוקרטיה;
(2) הסתה לגזענות ולאלימות;
(3) תמיכה במאבק מזוין נגד המדינה או מוסדותיה;
(4) מסווה לפעילות פלילית.

(ד) אדם אשר מגיש מועמדותו לכנסת או לנשיאות יצהיר באותו מעמד הצהרה תחת שבועה בעניין סעיף זה, אשר תיקבע בחוק.
(ה) החלטה בדבר שלילת הזכות להיבחר תהא נתונה בידי בית המשפט החוקתי.
(ו) מי שמכהן כשופט, כמבקר המדינה או כחבר קבע בכוחות מזוינים שלא במסגרת גיוס חובה, לא יוכל להתמודד בבחירות לכנסת או בבחירות לנשיאות המדינה, או לשמש כשר, אלא בחלוף שנתיים מיום שסיים את תפקידו.

סעיף 38 - מפלגות[עריכה]

(א) כל אזרח המדינה רשאי לכונן מפלגה ולהיות חבר במפלגה, ולקדם בעזרתה כל מטרה פוליטית.
(ב) אף על פי כן, לא יותר קיומה של מפלגה אשר יש ברעיונותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, בכדי למנוע מאדם להתמודד בבחירות לכנסת או לנשיאות.
(ג) בשום מקרה לא יוכרז על מפלגה אחת כחוקית באופן בלעדי.

סעיף 39 - החובה האזרחית[עריכה]

כל האנשים הנמצאים בתחומי המדינה מחויבים הם להישמע ולציית לחוקה זו ולחוקים אשר יחוקקו מכוחה.

סימן ח' - הגבלה על זכויות
[עריכה]

סעיף 40 - הגבלת זכויות[עריכה]

(א) ניתן לקבוע תנאים והגבלות על זכויות האדם, וזאת אך ורק לשם הגנה ישירה על ביטחון המדינה, ענייניה החיוניים ושלום הציבור.
(ב) השמת תנאים ומגבלות על זכויות תיעשה מכוחו של חוק או מכוח תקנות חירום, ותהיה במידה המזערית הנדרשת.
(ג) הוראה אשר קובעת תנאים או הגבלות על זכויות, אפילו אם מותרת היא לפי חוקה זו, תהא נתונה לביקורת של בית המשפט החוקתי עם התקנתה, לפי העניין ולפי האמור בחוקה זו.
(ד) מצא בית המשפט החוקתי כי הוראה אשר מגבילה זכויות אינה עומדת בתנאים המחייבים האמורים בסעיף קטן (א) - רשאי הוא להכריז כי מחוסרת-תוקף היא, ויעשה זאת לפי ההליך המפורט בסעיף 143 בחוקה זו.

סעיף 41 - נוקשות[עריכה]

תיקון לחוקה אשר נוגע לפרק זה יתקבל בקולותיהם של שלושה רבעים מחברי הכנסת, ובכל מקרה לא יבוטל סעיף מפרק זה.

חלק ב' - מוסדות השלטון
[עריכה]

פרק ג' - נשיא המדינה
[עריכה]

סימן א' - המהות
[עריכה]

סעיף 42 - המעמד[עריכה]

נשיא המדינה הוא ראש המדינה והמגן העליון על חוקת המדינה.

סעיף 43 - תקופת הכהונה[עריכה]

נשיא המדינה יכהן תקופת כהונה אחת בת שבע שנים.

סעיף 44 - תפקידים וסמכויות[עריכה]

(א) נשיא המדינה יאשרר בחתימתו ובטביעת חותם המדינה כל תיקון לחוקה, כל חוק שנתקבל בכנסת, וכל אמנה שנתקבלה כדין, לא יאוחר משבעה ימים מיום הקבלה.
(ב) נשיא המדינה רשאי לסרב לאשרר חוק שנתקבל בכנסת ולהחזירו לדיון נוסף, אם מצא שהוא עומד בסתירה לאופייה של המדינה כמדינת לאום וכדמוקרטיה. קיימה הכנסת דיון נוסף בחוק שהחוזר לה וקיבלה אותו ברוב של שני שלישים מחבריה - יאושרר החוק מייד.
(ג) נשיא המדינה הוא שומר חותם המדינה, וכל שימוש בו ייעשה בהסכמתו.
(ד) נשיא המדינה יפקח על קיומה התקין של חוקה זו, והוא מוסמך לפנות אל בית המשפט החוקתי לשם קיום חובתו זו.
(ה) נשיא המדינה ימנה את ראש הממשלה, השרים, השופטים, מבקר המדינה ובעלי תפקידים אחרים, לאחר שמינויים אושר לפי ההליך הקבוע בחוקה זו או בחוקים אחרים מכוחה.
(ו) נשיא המדינה מוסמך להורות בצו נשיאותי על פיזור הכנסת ועריכת בחירות, או על קיום משאל עם; הכול בהתאם להליכים הקבועים בחוקה זו.
(ז) נשיא המדינה מוסמך לחנון חייבים בדין, נאשמים, עצירים וחשודים, וכן להקל בכל עונש אשר הוטל על אדם ואף לבטלו כליל; וכל זאת לפי הישר בעיניו.
(ח) נשיא המדינה הוא המפקד העליון של כל הכוחות המזוינים במדינה.
(ט) נשיא המדינה יסמיך את נציגי המדינה בחוץ לארץ, ויקבל מאת נציגים זרים את כתבי הסמכתם.
(י) צו אשר יוציא נשיא המדינה בכל עניין שהוא יפורסם בדפוס רשמי של המדינה.
(יא) כל תפקיד או סמכות המוענקים לנשיא המדינה בחוקה זו ובחוק - רואים אותם כאילו הוענקו לו לפי סעיף זה.

סימן ב' - בחירת הנשיא
[עריכה]

סעיף 45 - שיטת הבחירות[עריכה]

נשיא המדינה ייבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות וחשאיות.

סעיף 46 - מועד הבחירות[עריכה]

(א) הבחירות לנשיאות ייערכו ביום שני השלישי שלפני תום תקופת כהונת הנשיא המכהן.
(ב) נסתיימה כהונת הנשיא המכהן בטרם עת - ייערכו הבחירות לנשיאות ביום שני הראשון שלאחר עשרים ושמונה ימים מיום שאירע כן.

סעיף 47 - הליך הבחירות[עריכה]

(א) לנשיא המדינה ייבחר המועמד שיקבל יותר ממחצית ממספר הקולות הכשרים.
(ב) לא קיבל שום מועמד את מספר הקולות הדרוש - ייערכו בחירות שניות ביום שני בשבוע שלאחר מכן, ויעמדו בהן לבחירה שני המועמדים שקיבלו בבחירות הראשונות את המספרים הגדולים ביותר של קולות כשרים; המועמד שיקבל בבחירות השניות את המספר הגדול ביותר של קולות כשרים – הוא הנבחר.
(ג) היה מועמד יחיד, אם בבחירות הראשונות ואם בבחירות השניות - תהא ההצבעה בבחירות בעדו או נגדו, והוא ייבחר אם מספר הקולות הכשרים בעדו יעלה על מספר הקולות הכשרים נגדו.
(ד) היה מספר הקולות הכשרים נגד מועמד יחיד גדול ממספר הקולות הכשרים בעדו - ייערכו בחירות נוספות ביום שני בשבוע שלאחר מכן, וכל אזרח שמתקיימים בו תנאי הכשירות יהא רשאי להתמודד בהן. המועמד שיקבל בהן את המספר הגדול ביותר של קולות כשרים - הוא הנבחר.
(ה) חוק יקבע פרטים נוספים בעניין הבחירות.

סעיף 48 - פרסום תוצאות הבחירות[עריכה]

תוצאותיהן של בחירות לנשיאות יתפרסמו בתוך שלושה ימים מיום הבחירות.

סעיף 49 - תחילת כהונת הנשיא[עריכה]

(א) נשיא המדינה הנבחר ייכנס לתפקידו ביום בו ימלאו שבע שנים לכהונת הנשיא היוצא.
(ב) הסתיימה כהונת הנשיא הקודם בטרם עת - ייכנס לתפקידו הנשיא שייבחר תחתיו בתוך שלושה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות.

סעיף 50 - שבועת האמונים[עריכה]

ביום תחילת כהונתו, ובטרם יוכל למלא כל סמכות או תפקיד הנתונים לנשיא המדינה מכוח כל דין - יישבע הנשיא הנבחר אמונים בפני הכנסת בזו הלשון:

"אני [שמו המלא] נשבע [או: מתחייב] בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה, לחוקיה ולאזרחיה; לקבל על עצמי בלא תנאי, בלא סייג ובלא שיקול זר את תפקידי כנשיאה, ולהגן ולשמור על חוקתה".

סימן ג' - כהונת הנשיא
[עריכה]

סעיף 51 - ייחוד הכהונה[עריכה]

נשיא המדינה לא ישמש בשום משרה, תפקיד או משלח-יד אחר מעת היבחרו ועד לסיום כהונתו.

סעיף 52 - שכר[עריכה]

שכרו של נשיא המדינה ינקב בחוק וישולם לו מאוצר המדינה.

סעיף 53 - חסינות[עריכה]

(א) נשיא המדינה לא ייתן את הדין בפני אף בית משפט ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל דבר הקשור במילוי תפקידו, אף לאחר סיום כהונתו.
(ב) נשיא המדינה אינו חייב למסור ראיה לשום גורם על דבר שנודע לו או שנמסר לו במסגרת מילוי תפקידו כנשיא המדינה, אף לאחר סיום כהונתו.
(ג) לא יתנהל הליך פלילי נגד נשיא המדינה, אלא במקרים פליליים חמורים אשר ייקבעו בחוק.

סימן ד' - סיום כהונת הנשיא
[עריכה]

סעיף 54 - סיום כהונת הנשיא[עריכה]

כהונת נשיא המדינה תסתיים באחת מאלה ובמועד האמור להלן:
(1) בהתפטרותו - בחלוף שתי יממות מעת שהגיש כתב התפטרות ליושב-ראש הכנסת, זולת אם חזר בו מהתפטרותו קודם לכן;
(2) נבצר ממנו באורח זמני מלמלא את תפקידו - בחלוף 100 יממות מעת שהודיע על כך ליושב-ראש הכנסת, זולת אם הודיע קודם לכן כי אין נבצר ממנו עוד מלמלא את תפקידו;
(3) נבצר ממנו, דרך קבע ומטעמי בריאות לקויה, מלמלא את תפקידו - ביום שבו קבעה כן הכנסת בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של רוב חבריה;
(4) בהדחתו על-ידי הכנסת לפי ההליך המפורט בסעיף 92 בחוקה זו - ביום שבו הדיחה אותו הכנסת בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של שני שלישים מחבריה לפחות;
(5) במותו.

סעיף 55 - מילוי מקום הנשיא[עריכה]

(א) נסתיימה כהונתו של נשיא המדינה בטרם עת, וכל עוד לא החל לכהן הנשיא שייבחר תחתיו - יכהן יושב-ראש הכנסת כנשיא המדינה בפועל.
(ב) הודיע נשיא המדינה כי נבצר ממנו באופן זמני למלא את תפקידו - יכהן יושב-ראש הכנסת כממלא מקומו.
(ג) בעת שממלא יושב-ראש הכנסת את מקומו של נשיא המדינה, בין כממלא מקום ובין כנשיא בפועל - לא יוכל להפעיל את סמכות נשיא המדינה לפזר את הכנסת, למנות את ראש הממשלה ולחנון בעלי דין.

פרק ד' - הכנסת
[עריכה]

סימן א' - המהות
[עריכה]

סעיף 56 - המעמד[עריכה]

הרשות המחוקקת תהא מגולמת בכנסת, שהיא בית הנבחרים של אזרחי המדינה.

סעיף 57 - ההרכב[עריכה]

הכנסת תהא מורכבת ממאה ועשרים חברים נבחרים.

סעיף 58 - תקופת הכהונה[עריכה]

כנסת נבחרת תכהן ארבע שנים.

סימן ב' - בחירת הכנסת
[עריכה]

סעיף 59 - שיטת הבחירות[עריכה]

(א) הכנסת תיבחר בבחירות שוות וחשאיות.
(ב) מחצית חברי הכנסת ייבחרו בבחירות ארציות רשימתיות יחסיות; מחצית חברי הכנסת ייבחרו בבחירות אזוריות רוביות. לא יתמודד אדם בשתי השיטות לאותה הכנסת.
(ג) הבחירות לכנסת ייערכו ביום שני השלישי שלפני תום תקופת כהונת הכנסת המכהנת.

סעיף 60 - הבחירות הארציות[עריכה]

(א) הבחירות הארציות יהיו בין רשימות מועמדים שיוגשו על-ידי מפלגות.
(ב) לכל רשימה שקיבלה יותר מחמישה אחוזים מסך הקולות הכשרים יוקצו מושבים בהתאם ליחס הקולות שקיבלה מתוך סך הקולות הכשרים.
(ג) חוק יקבע פרטים נוספים בעניין הבחירות הארציות.

סעיף 61 - הבחירות האזוריות[עריכה]

(א) הבחירות האזוריות יהיו בין מועמדים, אשר מביניהם ייבחר חבר כנסת אחד מטעם כל אזור בחירה.
(ב) בכל אזור בחירה ייבחר לחבר הכנסת המועמד אשר יקבל את המספר הגבוה ביותר של קולות כשרים.
(ג) היה באזור בחירה מועמד יחיד – תהא ההצבעה בבחירות בעדו או נגדו, והוא ייבחר אם מספר הקולות הכשרים שיינתנו בעדו יעלה על מספר הקולות הכשרים שיינתנו נגדו. היה מספר הקולות הכשרים נגד מועמד יחיד גדול ממספר הקולות בעדו – ייערכו בחירות שניות ביום שני בשבוע שלאחר הבחירות הראשונות, ויוכל להתמודד בהן כל אזרח שמתקיימים בו תנאי הכשירות. המועמד שיקבל בבחירות השניות את המספר הגדול ביותר של קולות כשרים – הוא הנבחר.
(ד) אדם יהא רשאי להתמודד בבחירות אזוריות אך ורק באזור הבחירה שהוא תושב בו.
(ה) אזורי הבחירה לכנסת ייקבעו אחת לעשר שנים, על-ידי ועדה שיכנס וינהל נשיא המדינה והרכבה ייקבע בחוק. האזורים יהיו רציפים בשטחם, והם יחולקו באופן שיכלול בכל אחד מהם מספר שווה ככל הניתן של אזרחים בעלי זכות הצבעה. מספר אזורי הבחירה יהא שווה למספר חברי הכנסת שבחירתם תהא בבחירות אזוריות.
(ו) חוק יקבע פרטים נוספים בעניין הבחירות האזוריות.

סעיף 62 - פרסום תוצאות הבחירות[עריכה]

תוצאות הבחירות לכנסת יתפרסמו בתוך שלושה ימים מיום הבחירות.

סעיף 63 - תחילת כהונת הכנסת[עריכה]

(א) הכנסת הנבחרת תחל לכהן ביום בו ימלאו ארבע שנים לכהונת הכנסת היוצאת.
(ב) הסתיימה כהונת הכנסת הקודמת בטרם עת, או אם החליטה הכנסת להאריך את כהונתה בנסיבות מיוחדות - תחל לכהן הכנסת הנבחרת בתוך אחד-עשר ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות.
(ג) מי שנבחר לכהונת חבר הכנסת, יתפטר עד מועד השבעתו מכל משרה או תפקיד בו כיהן ומכל משלח-יד בו עסק. חבר הכנסת לא ישמש באף משרה או תפקיד אחר, ולא יעסוק באף משלח-יד, בשכר או בהתנדבות, עד לסיום כהונתו.

סעיף 64 - שבועת האמונים[עריכה]

ביום תחילת כהונתו, ובטרם יוכל למלא כל סמכות או תפקיד הנתונים לחבר הכנסת מכוח כל דין - יישבע חבר הכנסת אמונים בפני הכנסת בזו הלשון:

"אני [שמו המלא] נשבע [או: מתחייב] בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה, לחוקיה ולאזרחיה; לקבל על עצמי בלא תנאי, בלא סייג ובלא שיקול זר את תפקידי כחבר הכנסת ולהגן באדיקות על חוקת מדינת ישראל".

סעיף 65 - כינוס הכנסת[עריכה]

(א) הכנסת תתכנס לישיבתה הראשונה ביום תחילת כהונתה.
(ב) הכנסת תקיים שני כנסים בשנה:

(1) כנס החורף - החל מיום שני הראשון בחודש חשוון ועד ליום חמישי הראשון בחודש ניסן;
(2) כנס הקיץ - החל מיום שני השני בחודש אייר ועד ליום חמישי הראשון בחודש אלול.

(ג) נשיא המדינה, יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, או שליש מחברי הכנסת רשאים לכנס את הכנסת לישיבה שלא בתקופת כינוסה של הכנסת, ובלבד שלא תתקיים הישיבה ביום שבתון.

סימן ג' - עבודת הכנסת
[עריכה]

סעיף 66 - יושב-ראש הכנסת[עריכה]

(א) בראש הכנסת יעמוד יושב-ראש שיהא מבין חבריה, וינהל את עבודתה ודיוניה לפי הדין הנהוג בה ובהתאם להוראות החוק.
(ב) הכנסת תבחר את יושב-הראש בקולות רוב חבריה, בישיבת הפתיחה שלה או בישיבה הראשונה שלאחר סיום כהונת יושב-הראש הקודם.
(ג) הכנסת תבחר סגנים ליושב-הראש שימלאו את מקומו בניהול הישיבות, ומבינהם תמנה סגן ראשון אשר ימלא את מקום יושב-הראש בעת שהוא משמש כנשיא בפועל או כממלא מקום נשיא המדינה.
(ד) כהונת יושב-ראש הכנסת וסגן ליושב-הראש תסתיים באחת מאלה ובמועד האמור להלן:

(1) בהשבעת כנסת חדשה - ביום הראשון לכהונתה של כנסת נבחרת;
(2) בהתמנותו לראש הממשלה, לשר או לסגן שר - ביום בו נתמנה לפי ההליך הקבוע בחוקה זו;
(3) חדל הוא מלכהן כחבר הכנסת - ביום בו נסתיימה כהונתו לפי האמור בסעיף 95 בחוקה זו;
(4) בהתפטרותו - בחלוף שתי יממות מעת שהניח כתב התפטרות על שולחן הכנסת, זולת אם חזר בו מהתפטרותו קודם לכן.

(ה) נסתיימה כהונתו של יושב-ראש הכנסת וכל אימת שלא נבחר יושב-ראש חדש - יכהן הסגן הראשון כיושב-ראש הכנסת בפועל.
(ו) התכנסה לראשונה כנסת נבחרת, וכל אימת שלא בחרה יושב-ראש, יכהן כיושב-ראש הכנסת בפועל ותיק חברי הכנסת אשר איננו מכהן כחבר הממשלה.
(ז) הכנסת רשאית לבחור בכל עת יושב-ראש חדש במקום יושב-הראש המכהן.

סעיף 67 - ועדות הכנסת[עריכה]

(א) הכנסת תקים ועדות לתחומים מסוימים, ותבחר את חברי הכנסת אשר יכהנו בכל ועדה.
(ב) הוועדות תעסוקנה, לפי התחום המיועד להן, בפיקוח על הממשלה, ביוזמה של חקיקה חדשה, וכן בעריכתן והכנתן של הצעות חוק לדיון במליאה הכללית של חברי הכנסת.

סעיף 68 - סדרי עבודת הכנסת[עריכה]

הכנסת תקבע בתקנון את סדרי עבודתה, את נהלי ההצבעה בה, ואת סמכויותיהם ותפקידיהם של בעלי התפקיד בה. התקנון יערוב לחופש ולתרבות הביטוי של חבריה, וניתן לקבוע בו אמצעים משמעתיים לאכיפתו.

סעיף 69 - פומביות הדיון[עריכה]

(א) ישיבות הכנסת וועדותיה יהיו פתוחות לצפיית הציבור; הפרטיכל והתיעודים של הישיבות יפורסמו באמצעים נגישים לעיון הכול.
(ב) הכנסת רשאית, בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של שני שלישים מחבריה, לדון בישיבה סגורה או להתיר לוועדה לדון בישיבה סגורה, לשם דיון בעניינים ששמירתם בסוד הינה חיונית לשמירה על ביטחון המדינה.

סעיף 70 - מניין ורוב לקבלת החלטות[עריכה]

הכנסת תדון בכל מספר חברים ותחליט בקולותיהם של רוב המשתתפים בהצבעה, אלא אם ניתנה הוראה אחרת בחוקה זו או בחוק אשר נחקק מכוחה. ניתן לקבוע בחוק מניין או רוב לדיון או להחלטה, ובלבד שמניין לדיון כאמור לא יעלה על רוב חברי הכנסת, והכל אם אין הוראה אחרת בחוקה זו.

סעיף 71 - מסירת מידע[עריכה]

נשיא המדינה, הממשלה וכל גוף אחר אשר ממלא תפקיד ציבורי ימסרו מידע לכנסת ולוועדותיה, ויסייעו להן במילוי תפקידן. ניתן לקבוע בחוק כי מסירת מידע אשר פרסומו עלול לפגוע בביטחון המדינה, בענייניה החיוניים או בשלום הציבור תהא בפני ועדה מסוימת בלבד ובישיבה סגורה.

סעיף 72 - צו התייצבות[עריכה]

יושב-ראש הכנסת מוסמך להוציא צו המחייב אזרח להתייצב בפני הכנסת או בפני ועדה מוועדותיה. צו התייצבות לא יחול על נשיא המדינה, על שופט ועל מבקר המדינה.

סעיף 73 - חסינות[עריכה]

(א) חבר הכנסת לא ייתן את הדין בפני אף בית משפט ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל דבר הקשור במילוי תפקידו, אף לאחר סיום כהונתו.
(ב) חבר הכנסת אינו חייב למסור ראיה לשום גורם על דבר שנודע לו או שנמסר לו במסגרת מילוי תפקידו, אף לאחר סיום כהונתו.
(ג) לא יתנהל הליך פלילי נגד חבר הכנסת, אלא במקרים פליליים חמורים אשר ייקבעו בחוק.

סעיף 74 - שכר[עריכה]

(א) שכרם של חברי הכנסת ינקב בחוק וישולם להם מאוצר המדינה.
(ב) כל החלטה שיש בה שינוי בשכרם של חברי הכנסת בלבד, או בשיטת חישוב שכרם שלהם בלבד, תחול על חברי הכנסת שייבחרו לכנסת הבאה ואילך.

סימן ד' - חקיקה
[עריכה]

סעיף 75 - סמכות החקיקה[עריכה]

החוקים יחוקקו על-ידי הכנסת מתוקף סמכותה כרשות המחוקקת. סמכות זו אינה ניתנת להעברה זמנית או קבועה בשום מקרה.

סעיף 76 - עליונות החוקה[עריכה]

(א) חוק לא יעמוד בסתירה להוראה הניתנת בחוקה זו.
(ב) הכנסת מוסמכת לחוקק חוק אשר יש בו הוראה הסותרת הוראה הניתנת בחוקה זו, ותקבע כן במפורש באותו החוק; ואולם לא יחול חוק כאמור אלא באישור בית המשפט החוקתי לפי הוראות סעיף 143 בחוקה זו.

סעיף 77 - הצעת חוק[עריכה]

(א) הצעת חוק תוגש לכנסת על-ידי חבר הכנסת, ועדה של הכנסת, הממשלה או חבר אזרחים אשר מספרם עולה על מיליון.
(ב) הצעת חוק מטעם חבר הכנסת אשר נתקבלה בקריאה טרומית, או הצעת חוק מטעם ועדה של הכנסת, מטעם הממשלה או מטעם חבר אזרחים - תונח על שולחן הכנסת ותפורסם בדפוס רשמי.

סעיף 78 - הליך החקיקה[עריכה]

(א) חוק יחוקק בכנסת בשלוש קריאות.
(ב) הצעת חוק מטעם חבר הכנסת תובא לדיון ולהצבעה בקריאה טרומית. נתקבלה ההצעה ברוב קולות המצביעים - תונח היא על שולחנה של ועדה אשר תחום עיסוקה נוגע בנושא הצעת החוק. הוועדה תדון בהצעת החוק, והיא רשאית לתקנה בטרם תאשר אותה. אושרה הצעת החוק בוועדה - תונח היא בנוסח בו אושרה על שולחן הכנסת.
(ב) הצעת חוק אשר הונחה על שולחן הכנסת תובא לדיון ולהצבעה בקריאה ראשונה. נתקבלה ההצעה ברוב קולות המצביעים - תונח היא על שולחנה של ועדה אשר תחום עיסוקה נוגע בנושא הצעת החוק, ואם אושרה בקריאה טרומית - על שולחנה של הוועדה אשר דנה בו.
(ג) הוועדה תדון בהצעת החוק שהונחה על שולחנה, והיא רשאית לתקנה בטרם תאשר אותה. אושרה הצעת החוק בוועדה - תונח היא בנוסח בו אושרה על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ושלישית.
(ד) הצעת חוק אשר אושרה בוועדה תובא לדיון ולהצבעה בקריאה שנייה במליאת הכנסת, וחברי הכנסת רשאים להגיש הסתייגויות לה. ההצבעה בקריאה השנייה תהא על כל סעיף ועל כל הסתייגות לו בנפרד. נתקבלה הסתייגות - תועבר הצעת החוק לדיון נוסף בוועדה בצירוף ההסתייגויות שנתקבלה, והוועדה רשאית לתקן את הסעיף הנדון בהתאם להסתייגות המצורפת. לאחר הדיון בוועדה, תוחזר מייד הצעת החוק להמשך הקריאה השנייה. נתקבלו כל סעיפי הצעת החוק בקריאה השנייה ברוב קולות המצביעים - תועבר מייד הצעת החוק לקריאה שלישית.
(ה) ההצבעה בקריאה השלישית תהא על הצעת החוק בשלמותה בנוסח שנתקבל בקריאה השנייה. נתקבלה הצעת החוק כנדרש - תיחשב היא מאותו הרגע לחוק.

סעיף 79 - אשרור חוקים[עריכה]

(א) יושב-ראש הכנסת יגיש לנשיא המדינה כל חוק שנתקבל כנדרש, לשם אשרורו הסופי בחתימת ידו ובטביעת חותם המדינה.
(ב) החליט נשיא המדינה שלא לאשרר את החוק - יחזיר את החוק לכנסת בצירוף נימוקיו לכך.
(ג) הוועדה אשר דנה בחוק האמור תדון בו בשנית ומוסמכת היא להכניס בו שינויים, ולאחר מכן תניח אותו על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ושלישית כאמור בסעיף 78.
(ד) אושרה הצעת החוק האמורה כנדרש - תוגש היא לאשרור נשיא המדינה כאמור בסעיף זה; קיבלה הכנסת את הצעת החוק האמורה בקריאה השלישית בקולותיהם של שני שלישים מחבריה - תאושרר היא בלא דיחוי.

סעיף 80 - פרסום חוקים[עריכה]

(א) חוק אשר אושרר בהליך הנדרש יפורסם בדפוס רשמי, ועל כך יהא אחראי יושב-ראש הכנסת.
(ב) נוסחו של חוק אשר פורסם בדפוס הרשמי הוא הנוסח המחייב.
(ג) הוראות בדבר פרסום חוקים ותיקון טעויות ייקבעו בחוק.

סעיף 81 - תחולת חוק[עריכה]

חוק יחול החל ביום בו פורסם בדפוס רשמי, זולת אם ייקבע בו אחרת.

סימן ה' - ענייני כספים
[עריכה]

סעיף 82 - חוקי כספים[עריכה]

(א) מסים לא יוטלו או יבוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק אשר נועד לעניין זה בלבד.
(ב) אגרות, מלוות חובה ותשלומי חובה אחרים יכול שיוטלו, ישונו או יבוטלו גם בחקיקת משנה מכוח הסמכה מפורשת בחוק.
(ג) עסקאות בנכסי המדינה יעשו רק על-ידי מי שהחוק הסמיכו לכך.

סעיף 83 - תקציב המדינה[עריכה]

(א) תקציב המדינה, שהוא ההוראות להוצאת כספי המדינה לשנת כספים מסוימת, ייקבע בחוק שנועד לעניין זה בלבד.
(ב) הצעת חוק התקציב תוגש לכנסת על-ידי הממשלה ותפורסם בדפוס רשמי, לא יאוחר מתשעים ימים לפני תחילת שנת הכספים שהיא עוסקת בה.
(ג) הצעת חוק התקציב תפרט בתוכה את הסכומים המוקצבים עבור כל עניין בה.
(ד) סעיפים בהצעת חוק התקציב אשר פרסומם עלול לפגוע בביטחון המדינה או בענייניה החיוניים יונחו על שולחנה של ועדה שהכנסת תסמיך לעניין זה, וזו תאשר אותם בנפרד ותניח אותם על שולחן הכנסת לקריאה השנייה והשלישית. סעיפים אלו לא יפורסמו בפירוט, אלא רק ההצעה לסכומים המוקצבים להם.
(ה) להצעת חוק התקציב יצורף אומדן המקורות למימונו.
(ו) הכנסת תאשר את חוק תקציב המדינה לשנת הכספים הקרובה לא יאוחר מן היום האחרון בשנה היוצאת, או עד שישים ימים מיום מינויו של ראש ממשלה חדש, לפי המאוחר.

סעיף 84 - אי-קבלת תקציב[עריכה]

לא נתקבל תקציב לשנת הכספים לפני תחילתה - רשאית הממשלה להוציא בכל חודש סכום השווה לחלק השנים-עשר מסך כל ההוצאות שהיו מותרות להוצאה בשנת הכספים הקודמת. כספים כאמור ייעודו קודם כל לקיום התחייבויות מכוח החוק, וביתרה ייעשה שימוש להפעלת שירותים חיוניים.

סימן ו' - סמכויות אחרות של הכנסת
[עריכה]

סעיף 85 - הקמה של כוחות מזוינים[עריכה]

הסמכות להקים כוחות מזוינים, להגדיר את סמכויותיהם ולקבוע את כללי הגיוס אליהם נתונה בידי הכנסת, ותבוצע בחוק.

סעיף 86 - הכרזת מלחמה[עריכה]

הכנסת מוסמכת להכריז על מלחמה או על מצב מלחמה, בהחלטה אשר תתקבל בקולות רוב חבריה.

סעיף 87 - ועדת חקירה[עריכה]

הכנסת מוסמכת להחליט על עריכת חקירה בכל עניין שהיא רואה בבירורו עניין ציבורי; ולתכלית זו תקים ועדת חקירה, אשר הרכבה ייקבע על-ידי נשיא בית המשפט החוקתי.

סעיף 88 - שלטון מקומי[עריכה]

(א) הכנסת תקבע בחוק את החלוקה המנהלית של המדינה למחוזות ולנפות ותגדיר בו את מידת עצמאותם המנהלית.
(ב) הכנסת מוסמכת לכונן במחוזות המדינה שלטון מחוזי אחיד ונבחר, וכן לשנות את גבולות המחוזות והנפות בכל עת; וכל זאת בחוק שיתקבל בקולות רוב חבריה.
(ג) הכנסת תכונן בחוק שלטון מקומי נבחר ביישובי המדינה, והיא מוסמכת לשנות תחומי שיפוטם של יישובים, לאחד ביניהם ולפצל אותם.

סעיף 89 - שאילתות ושאלות לחברי הממשלה[עריכה]

(א) חבר הכנסת רשאי להגיש שאילתה לממשלה או לשר משריה בתחומי סמכותו.
(ב) הממשלה וכל שר בתחומי סמכותו חייבים להשיב בתוך שלושה ימים על שאילתה המופנית אליהם, בעל-פה או בכתב.
(ג) ראש הממשלה יתייצב אחת לשבוע בפני הכנסת לשעה בה יענה לשאלות המופנות אליו על-ידי חבריה, ולא יימסרו לו מבעוד מועד.
(ד) נשאל ראש הממשלה שאלה ואין הוא מסוגל להשיב עליה - ימסור לכנסת בתוך יומיים את תשובתו לשאלה האמורה.

סעיף 90 - פיקוח על חקיקת משנה[עריכה]

(א) הכנסת תפקח על חקיקת משנה בדרכים שיקבע החוק.
(ב) חקיקת משנה אשר קבועה בה עבירה או נוגעת בענייני כספים לא תיכנס לתוקף, אלא אם אישרה אותה הכנסת טרם פרסומה בדפוס רשמי.

סעיף 91 - מינוי בעלי תפקידים[עריכה]

(א) מינוי של מבקר המדינה, שופטים בבית המשפט העליון ובבית המשפט החוקתי, שגרירים, מפקדיהם של הכוחות המזויינים במדינה, וכל בעל תפקיד אחר שייקבע כן לגביו בחוק, טעון הוא את אישור הכנסת.
(ב) מועמד לבעל תפקיד בשירות המדינה שמינויו מחייב אישור הכנסת יוצע לה על-ידי הממשלה, לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני סיום כהונת נושא המשרה היוצא, או בתוך ארבעה-עשר ימים מיום שנתפנה מקומו לפני גמר כהונתו.
(ג) ועדה של הכנסת תקיים בהקדם האפשרי, שימוע פומבי למועמד המוצע; ניתן מטעמי ביטחון המדינה לקיים שימוע שאינו פומבי, בהליך ובתנאים שייקבע החוק.
(ד) הצבעת הכנסת על אישור מינוי המועמד כאמור תתקיים בחלוף שבוע מיום השימוע.
(ה) מינוי בעלי התפקידים שנמנו בסעיף קטן (א) טעון הוא אישור הכנסת בקולותיהם של רוב חבריה.
(ו) בעלי תפקידים אחרים יתמנו על-ידי הממשלה או על-ידי שר משריה שהכנסת הסמיכה לכך. אף חוק לא יגביל את סמכותה של הכנסת לקבוע בהחלטה כי מינוי של בעל תפקיד מסוים טעון את אישורה.

סעיף 92 - הדחה[עריכה]

(א) הכנסת מוסמכת להדיח כל נושא משרה במוסדות השלטון, כל פקיד וכל עובד של המדינה וכל חבר בכוחות מזוינים; ובכלל אלו נשיא המדינה, מבקר המדינה, שופט, שר וחבר הכנסת, באשמת אחד מאלה:

(1) בגידה במדינה, השתתפות או תמיכה במאבק נגדה;
(2) יוזמה או שלהוב של התקוממות מזוינת, מרי, או מהומות בהיקף נרחב;
(3) מתן או קבלת שוחד, מעילה בכספים או שימוש אחר לרעה בשררה או בזכויות המוקנות מכוחה;
(3) ביצוע פשע חמור אחר, ככל שייקבע כן בחוק.

(ב) חברי הכנסת אשר מספרם עולה על שליש מסך חבריה רשאים להגיש ליושב-ראש הכנסת בקשה לפתיחת הליך הדחה. בקשה כאמור תהיה מנומקת ותגובה בראיות תומכות.
(ג) הוגשה בקשה כאמור ליושב-ראש הכנסת - ימנה בתוך שלושה ימים ועדה מיוחדת בת עשרים ואחד חברי הכנסת, אשר תדון בה. הרכב הוועדה המיוחדת ייקבע כך שידמה ככל האפשר להרכב סיעות הכנסת.
(ד) הוועדה המיוחדת תדון בבקשה האמורה לא יאוחר משבעה ימים מיום שהוגשה; הדיון יתקיים בנוכחותו של נשוא הבקשה או בנוכחות נציג מטעמו, ותינתן לו הזכות להשיב בפניה על ההאשמות אשר מיוחסות לו.
(ה) מצאה הוועדה המיוחדת כי קיימת עילה לקיים הליך הדחה - תקבע כן בהחלטה, תנסח סעיפי הדחה ותניח אותם על שולחן הכנסת.
(ו) הכנסת תקיים דיון בסעיפי ההדחה בחלוף שבוע מיום שהונחו על שולחנה, ובסיומו תצביע על כל אחד מהם בנפרד. התקבל לפחות אחד מן הסעיפים ברוב של שני שלישים מחברי הכנסת - יראו את נשוא ההליך כמודח החל מאותה עת. ואולם, אין די בהחלטת הכנסת להדיח נושא משרה בכדי לגזור עליו גזר-דין או בכדי לקבוע ענישה נוספת.
(ז) מי שהודח ממשרתו לא יהא רשאי להתמודד בבחירות לכנסת או לנשיאות המדינה, לכהן במשרה ציבורית, להיות חבר בכוחות מזוינים או לשמש כעובד המדינה, זולת אם זוכה מאשמתו על-ידי בית המשפט העליון.
(ח) סדרי הדיונים בוועדה ובמליאה ייקבעו בחוק.

סימן ז' - סיום כהונת הכנסת וחבריה
[עריכה]

סעיף 93 - פיזור הכנסת לפני גמר כהונתה[עריכה]

(א) הכנסת רשאית, בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של רוב חבריה, להתפזר לפני גמר כהונתה.
(ב) נשיא המדינה רשאי לפזר בצו את הכנסת לפני גמר כהונתה.
(ג) התפזרה הכנסת לפי החלטתה, או שפוזרה בצו של נשיא המדינה - ייערכו הבחירות לכנסת הבאה ביום שני הראשון שלאחר עשרים ושמונה ימים מיום פיזור הכנסת.

סעיף 94 - הארכת כהונת הכנסת[עריכה]

הכנסת רשאית, בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של רוב חבריה, להאריך את כהונתה בנסיבות מיוחדות, וזאת לתקופה שלא תעלה על שנה; החלטת הכנסת כאמור טעונה אישור בית המשפט החוקתי.

סעיף 95 - סיום כהונת חבר הכנסת[עריכה]

(א) כהונת חבר הכנסת תסתיים באחת מאלה ובמועד האמור להלן:

(1) סירב הוא להישבע את שבועת האמונים - בישיבה השנייה שבה נקרא לעשות כן ושלא נבצר ממנו מלעשות זאת;
(2) בהתפטרותו - בחלוף שתי יממות מעת שהגיש כתב התפטרות ליושב-ראש הכנסת, זולת אם חזר בו מהתפטרותו קודם לכן;
(3) נבצר ממנו באורח זמני מלמלא את תפקידו - בחלוף 100 יממות מעת שהודיע על כך ליושב-ראש הכנסת, זולת אם הודיע קודם לכן כי אין נבצר ממנו עוד מלמלא את תפקידו;
(4) נבצר ממנו, דרך קבע ומטעמי בריאות לקויה, מלמלא את תפקידו - ביום שבו קבעה כן הכנסת בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של רוב חבריה;
(5) בהדחתו על-ידי הכנסת לפי ההליך המפורט בסעיף 92 בחוקה זו - ביום שבו הדיחה אותו הכנסת בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של שני שלישים מחבריה לפחות;
(6) בהיבחרותו או בהתמנותו לאחד התפקידים שנושאיהם מנועים מלכהן בכנסת - ביום שבו נבחר או נתמנה;
(7) בהרשעתו בפסק דין סופי בעבירה חמורה - ביום בו נעשה פסק הדין סופי;
(8) במותו.

(ב) חבר הכנסת אשר נתמנה לשר - תיפסק כהונתו בכנסת בתוך שתי יממות מיום שנתמנה, זולת אם נתמנה באותה העת גם לסגן ראש הממשלה. נפסקה כהונתו של שר בכנסת לפי הוראות סעיף קטן זה - יחולו הוראות סעיף 96(א) בחוקה זו.
(ג) נפסקה חברותו בכנסת של שר לפי הוראות סעיף קטן (ב), תתחדש חברותו בכנסת שאליה נבחר בהתקיים אחד מאלה:

(1) הוא חדל לכהן כשר לפי הוראות סעיף 114(א) בחוקה זו;
(2) הוא נתמנה לסגן ראש הממשלה לפי הוראות סעיף 105(א) בחוקה זו.

(ד) הועבר שר מכהונתו כסגן ראש הממשלה - יחולו עליו הוראות סעיף קטן (ב).
(ה) התחדשה חברות לפי הוראות סעיף קטן (ג) - תסתיים כהונתו של חבר הכנסת ששמו נקוב אחרון ברשימת המועמדים שכללה את שמו של מי שנתחדשה כהונתו.

סעיף 96 - תוצאות סיום כהונת חבר הכנסת[עריכה]

(א) נסתיימה בטרם עת כהונתו של חבר הכנסת שנבחר בבחירות ארציות - יבוא במקומו, מתוך רשימת המועמדים שכללה את שמו, המועמד ששמו נקוב ראשון אחרי שמו של אחרון הנבחרים.
(ב) נסתיימה בטרם עת כהונתו של חבר הכנסת שנבחר בבחירות אזוריות - ייערכו בחירות מיוחדות באזור מטעמו נבחר, ביום שני הראשון שלאחר עשרים ושמונה ימים מיום שנתפנה מקומו.

סעיף 97 - רציפות הכנסת[עריכה]

(א) כנסת תמשיך לכהן עד להשבעתה של הכנסת שתיבחר אחריה.
(ב) בית המשפט החוקתי מוסמך להאריך תוקפו של חוק אשר תוקפו עתיד לפוג בחודש האחרון לכהונת הכנסת היוצאת או בחודשיים הראשונים לכהונת הכנסת החדשה.

פרק ה' - הממשלה
[עריכה]

סימן א' - המהות
[עריכה]

סעיף 98 - המעמד[עריכה]

הרשות המבצעת תהא מגולמת בממשלה.

סעיף 99 - אמון ואחריות[עריכה]

(א) הממשלה מכהנת מכוח אמונה של הכנסת.
(ב) הממשלה אחראית בפני הכנסת, השרים אחראים בפני ראש הממשלה.

סעיף 100 - הרכב הממשלה[עריכה]

(א) הממשלה תהא מורכבת מראש הממשלה ומשרים.
(ב) שר יהא ממונה על משרד ממשלתי.
(ג) אחד השרים שהוא חבר הכנסת יכהן כסגן ראש הממשלה.
(ד) ראש הממשלה וסגנו יהיו מבין חברי הכנסת. שאר השרים יכולים להיות שלא מבין חברי הכנסת, ובלבד שמתקיימים בהם תנאי הכשירות להתמודדות בבחירות לכנסת, כפי שהם מנויים בסעיף 37 בחוקה זו.

סימן ב' - כינון הממשלה
[עריכה]

סעיף 101 - מינוי ראש הממשלה[עריכה]

(א) ראש הממשלה יתמנה על-ידי נשיא המדינה לפי בחירת הכנסת.
(ב) משנסתיימה כהונת הממשלה או משהושבעה כנסת חדשה - יציע נשיא המדינה לכנסת בתוך שבעה ימים את אחד מחבריה כמועמד לראש הממשלה.
(ג) יושב-ראש הכנסת יכנס לישיבה את המליאה הכללית של חברי הכנסת בחלוף עשרים ואחד ימים מיום שהציע הנשיא את מועמדו לראש הממשלה; בישיבה כאמור יציג המועמד את קווי היסוד של ממשלתו המיועדת, את הרכבה ואת חלוקת התפקידים בה; הכנסת תקיים דיון מאוחד בהצעת הנשיא ובהודעת המועמד לראש הממשלה, ולאחריו תצביע עליהן בנפרד. המועמד כאמור ייבחר לראש הממשלה אם יצביעו בעדו רוב חברי הכנסת. נבחר המועמד לראש הממשלה - ימנה אותו נשיא המדינה בלא דיחוי.
(ד) לא הצביעו רוב חברי הכנסת בעד המועמד שהציע נשיא המדינה - תהא הכנסת רשאית, בתוך תקופה של ארבעה עשר ימים החל מאותו היום, לבחור בקולות רוב חבריה את ראש הממשלה. בחרה הכנסת ראש ממשלה בהליך האמור - ימנה אותו הנשיא בתוך שתי יממות מיום שנבחר.
(ה) לא בחרה הכנסת ראש ממשלה בתוך התקופה האמורה - יכנס יושב-ראש הכנסת את המליאה הכללית של חברי הכנסת לישיבה מיוחדת לצורך בחירת ראש הממשלה. חבר הכנסת אשר יקבל את מספר הקולות הגבוה ביותר ייבחר לראש הממשלה, אף אם לא הצביעו בעדו רוב חברי הכנסת.
(ו) נבחר ראש ממשלה בקולות רוב חברי הכנסת - ימנה אותו הנשיא בתוך שתי יממות מיום שנבחר; נבחר שלא בקולות רוב חברי הכנסת - ימנה אותו נשיא המדינה בתוך שתי יממות, או שיוציא צו לפיזור הכנסת.

סעיף 102 - מינוי שר[עריכה]

(א) שר יתמנה על-ידי נשיא המדינה לפי בקשת ראש הממשלה, ובאישור הכנסת.
(ב) לא יתמנה לשר מי שנבחר לכנסת בבחירות אזוריות, או מכהן כיושב-ראש הכנסת.
(ג) אישרה הכנסת הצעת ראש ממשלה נבחר להרכבה של ממשלה מיועדת ולחלוקת התפקידים בה - יראו זאת כאילו אישרה מראש מינויים של השרים המנויים בהצעתו, לתפקידים אשר מיועדים להם בה.

סעיף 103 - שבועת האמונים[עריכה]

משנתמנה ראש הממשלה או שר על-ידי נשיא המדינה, ובטרם יוכל למלא כל סמכות או תפקיד הנתונים לו מכוח כל דין - יישבע אמונים בפני הכנסת בזו הלשון:

"אני [שמו המלא] נשבע [או: מתחייב] בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה, לחוקיה ולאזרחיה; לקבל על עצמי בלא תנאי, בלא סייג ובלא שיקול זר את תפקידי [כראש הממשלה / כשר בממשלה]; לקיים את החלטות הכנסת ולהגן על חוקת מדינת ישראל".

סעיף 104 - סגן שר[עריכה]

(א) שר רשאי, בהסכמת ראש הממשלה ובאישור הכנסת, למנות לו סגן שר אחד שהוא חבר הכנסת, וכן לקבוע את סמכויותיו ותחומי עיסוקו במשרד שנתמנה לו.
(ב) משאישרה הכנסת את מינויו של סגן שר, ובטרם יוכל למלא כל סמכות או תפקיד הנתונים לו מכוח כל דין - יישבע אמונים בפני הכנסת בזו הלשון:

"אני [שמו המלא] נשבע [או: מתחייב] בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה, לחוקיה ולאזרחיה; לקבל על עצמי בלא תנאי, בלא סייג ובלא שיקול זר את תפקידי כסגן שר; לקיים את החלטות הכנסת ולהגן על חוקת מדינת ישראל".

סעיף 105 - סגן ראש הממשלה[עריכה]

(א) ראש הממשלה ימנה, באישור הכנסת בקולות רוב חבריה, את אחד השרים שהוא חבר הכנסת, לסגן ראש הממשלה.
(ב) יצא ראש הממשלה מן הארץ או הודיע כי נבצר ממנו באופן זמני למלא את תפקידו - יכהן סגן ראש הממשלה כממלא מקום ראש הממשלה.

סימן ג' - עבודת הממשלה
[עריכה]

סעיף 106 - תפקידים וסמכויות[עריכה]

(א) הממשלה מתוקף תפקידה, אחראית:

(1) להוציא לפועל את חוקי הכנסת והחלטותיה.
(2) להבטיח את הגנת המדינה ואת ביטחון הציבור ושלומו באמצעותם של כוחות מזוינים אשר יוקמו בחוק ושל סוכנויות אחרות אשר רשאית היא להקים בפקודותיה, והם כולם יהיו נתונים למרותה.
(3) לנהל את יחסי החוץ של המדינה באמצעות שגרירים ונציגים אחרים שיתמנו לפי ההליך הקבוע בסעיף 91 בחוקה זו.
(4) לנהל את אוצר המדינה ולהתוות את המדיניות הכלכלית במדינה, במשותף עם הכנסת.
(5) לנהל את ענייני הפנים של המדינה בעזרת סוכנויות, רשויות ותאגידים שיוקמו בחוק ויהיו נתונים למרותה.
(6) לאכוף את החוק הפלילי ואת פסקי הדין של בתי המשפט, באמצעות ניהול מערכת תביעה, בתי מעצר ובתי סוהר.

(ב) הממשלה מתוקף תפקידה, מוסמכת:

(1) לכונן אמנות עם מדינות אחרות ועם ארגונים בין-לאומיים, בכפוף להוראות פרק ט' בחוקה זו.
(2) להנפיק שטרות, מטבעות ובולי דואר, הכול לפי הוראות החוק.
(3) לנהל רישום של אזרחי המדינה, לקיים מפקדי אוכלוסין ולהנפיק תעודות מזהות ותעודות מסע, בהליכים ובתנאים שייקבעו בחוק.
(4) להקים ולנהל תשתיות ושירותי תחבורה, בריאות, חינוך ורווחה, הכול לפי החוק.

(ג) כל תפקיד או סמכות המוענקים לממשלה בחוקה זו ובחוק - רואים אותם כאילו הוענקו לה לפי סעיף זה.
(ד) הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת.

סעיף 107 - ראש הממשלה[עריכה]

(א) ראש הממשלה יתווה את המדיניות הכללית של הממשלה, יבטיח את אחדותה, יפקח על פעולת השרים ויתאם אותה.
(ב) ראש הממשלה ימסור דינים וחשבונות -

(1) לנשיא המדינה, אחת לשבוע - אודות ישיבותיה ופעילותה של הממשלה.
(2) לכנסת, אחת לשנה ובהתייצבותו בפני המליאה הכללית - אודות פעילות הממשלה בשנה החולפת ובדבר תכניותיה לשנה הקרובה.

סעיף 108 - השרים ומשרדי הממשלה[עריכה]

(א) משרד ממשלתי יהא אמון על תחום שיוקצה לו בחוק, ויבצע בשם הממשלה ובהתאם להחלטותיה ולהחלטות הכנסת את החוקים הנוגעים בתחומי אחריותו.
(ב) שר יהיה אמון על משרד ממשלתי, וייקבע את המדיניות והפעילות בו, בכפוף להחלטות הממשלה. פקידים של משרד ממשלתי יסורו למרותו של השר הממונה עליהם.
(ג) הקמתם של משרדי ממשלה, הגדרת תחומי אחריותם וחלוקת המשימות ביניהם יהיו בחוק.
(ד) כל מחלוקת אשר תתעורר בין שרים בעניין תחומי אחריותם תיפתר על-ידי הממשלה כולה.

סעיף 109 - ועדות שרים[עריכה]

הממשלה רשאית להקים ועדות שרים לעיסוק בעניינים מסוימים, לבחור את השרים אשר יהיו חברים בהן ולקבוע את סמכויותיהן. מינתה הממשלה ועדת שרים - רשאית היא לפעול באמצעותה.

סעיף 110 - נטילת סמכויות[עריכה]

שר אשר ממונה על ביצועו של חוק רשאי ליטול לעצמו כל סמכות הנתונה לפי אותו החוק לעובד המדינה, למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי, וזאת כל עוד החוק אינו אוסר זאת במפורש.

סעיף 111 - חקיקת משנה[עריכה]

(א) חקיקת משנה היא הוראה מטעם הממשלה או מטעם שר משריה, אשר תינתן מכוח חוק והיא בת פועל תחיקתי.
(ב) הממשלה או שר משריה מוסמכים לחוקק חקיקת משנה בדרך של תקנות, צווים או הוראות, לשם ביצוע החוק. חקיקת משנה שהותקנה על-ידי שר טעונה אישור הממשלה.
(ג) חקיקת משנה יכולה לקבוע ענישה בדרך של קנס או מאסר כנגד מי שמפר הוראה מהוראותיה. עונש מאסר ייקבע בחקיקת משנה אך ורק מכוח הסמכה מפורשת בחוק, ולא יעלה על שישה חודשים.
(ד) הכנסת מוסמכת לבטל חקיקת משנה בכל עת, ותעשה זאת בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של רוב חבריה ובהליך אשר ייקבע בחוק.
(ה) חקיקת משנה אשר נתקבלה כנדרש תתפרסם בדרך בה יתפרסמו חוקי הכנסת.

סעיף 112 - סדרי עבודת הממשלה[עריכה]

הממשלה תקבע את סדרי עבודתה בתקנון.

סעיף 113 - שכר[עריכה]

שכרם של ראש הממשלה, השרים וסגני השרים ינקב בחוק וישולם להם מאוצר המדינה.

סימן ד' - סיום כהונת הממשלה וחבריה
[עריכה]

סעיף 114 - סיום כהונת חבר הממשלה[עריכה]

(א) כהונת ראש הממשלה, שר וסגן שר, תסתיים באחת מאלה ובמועד האמור להלן:

(1) בהתפטרותו - בחלוף שתי יממות מעת שהגיש כתב התפטרות לנשיא המדינה, זולת אם חזר בו מהתפטרותו קודם לכן;
(2) נבצר ממנו באורח זמני מלמלא את תפקידו - בחלוף 100 יממות מעת שהודיע על כך לראש הממשלה, ואם הוא ראש הממשלה - לנשיא המדינה, זולת אם הודיע קודם לכן כי אין נבצר ממנו עוד מלמלא את תפקידו;
(3) נבצר ממנו, דרך קבע ומטעמי בריאות לקויה, מלמלא את תפקידו - ביום שבו קבעה כן הכנסת בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של רוב חבריה;
(4) בהדחתו על-ידי הכנסת לפי ההליך המפורט בסעיף 92 בחוקה זו - ביום שבו הדיחה אותו הכנסת בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של שני שלישים מחבריה לפחות;
(5) בהיבחרותו או בהתמנותו לאחד התפקידים שנושאיהם מנועים מלכהן בכנסת - ביום שבו נבחר או נתמנה;
(6) בהרשעתו בפסק דין סופי בעבירה חמורה - ביום בו נעשה פסק הדין סופי;
(7) במותו.

(ב) חדל ראש הממשלה או סגנו מלכהן כחבר הכנסת - רואים אותו כאילו התפטר מתפקידו ביום שנפסקה כהונתו בכנסת.
(ג) ראש הממשלה רשאי להפסיק כהונת שר וסגן שר, וכן להדיח שר מתפקידו כסגן ראש הממשלה.
(ד) הממשלה רשאית להתפטר בהגשת כתב התפטרות משותף לנשיא המדינה.

סעיף 115 - תוצאות סיום כהונתו של ראש הממשלה[עריכה]

(א) נסתיימה כהונתו של ראש הממשלה - רואים את הממשלה כולה כאילו התפטרה ביום סיום כהונתו.
(ב) נסתיימה כהונתו של ראש הממשלה - יכהן סגן ראש הממשלה כראש הממשלה בפועל; ראש הממשלה בפועל ימנה לו סגן באישור הכנסת לפי האמור בסעיף 105 בחוקה זו.

סעיף 116 - הבעת אי-אמון בממשלה[עריכה]

(א) הכנסת רשאית, בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של רוב חבריה, להביע אי-אמון בממשלה.
(ב) קיבלה הכנסת החלטה המביעה אי-אמון בממשלה - יודיע על כך יושב-ראש הכנסת לנשיא המדינה, ורואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום הבעת אי-האמון.

סעיף 117 - רציפות הממשלה[עריכה]

ממשלה שכהונתה נפסקה תמשיך לכהן עד אשר ימנה הנשיא ראש ממשלה חדש לפי ההליך האמור בסעיף 101 בחוקה זו, ובכל אותה העת נתונות לה כל הסמכויות הנתונות לממשלה מכוח כל דין.

פרק ו' - בתי המשפט
[עריכה]

סימן א' - המהות
[עריכה]

סעיף 118 - המעמד[עריכה]

הרשות השופטת תהא מגולמת בבתי המשפט.

סעיף 119 - בתי המשפט[עריכה]

(א) אלו יהיו בתי המשפט במדינה:

(1) בתי משפט השלום - לתביעות פליליות ואזרחיות קטנות;
(2) בתי משפט מחוזיים - לתביעות פליליות ואזרחיות גדולות;
(3) בית המשפט העליון - כבית משפט עליון לערעורים וכבית דין גבוה לצדק.

(ב) החוק יכול לכונן בתי דין בנושאים מסוימים, ולהעניק להם סמכות שפיטה בנושאים מסוימים ומוגדרים, ולמעט בענייני החוק הפלילי.
(ג) לא יוקם בית משפט או בית דין למקרה מיוחד.

סעיף 120 - אי-תלות[עריכה]

בענייני שפיטה לא תהא מרות על שופטים, זולת מרותו של הדין.

סעיף 121 - פומביות[עריכה]

(א) בתי משפט ידונו בדלתיים פתוחות ויפרסמו את הפרטיכל של דיוניהם באמצעים נגישים לעיון הכול.
(ב) ניתן, בעילות ובדרכים אשר תיקבענה בחוק, לקיים משפט בדלתיים סגורות; ואולם, הפרטיכל של משפט אשר נתקיים בדלתיים סגורות יפורסם בחלוף עשר שנים מיום סיום המשפט, זולת אם יקבע אחרת בית המשפט החוקתי, בהחלטה אשר תקבע את המועד החדש והאחרון לפרסום הפרטיכל.

סימן ב' - מינוי שופטים
[עריכה]

סעיף 122 - מינוי[עריכה]

(א) שופט יתמנה על-ידי נשיא המדינה, לפי בחירת הוועדה לבחירת שופטים, אשר הרכבה יהא כדלהלן:

(1) סגן ראש הממשלה, והוא יהא ליושב-ראש הוועדה;
(2) שר אחר, לפי בחירת ראש הממשלה ובאישור הממשלה;
(3) חמישה חברי הכנסת, לפי בחירת יושב-ראש הכנסת, ומהם שלושה יהיו מטעם סיעות אשר אינן שותפות בממשלה.

(ב) שופט בבית המשפט העליון יתמנה על-ידי נשיא המדינה, לפי בחירת הכנסת בהליך הקבוע בסעיף 91 בחוקה זו.

סעיף 123 - שבועת האמונים[עריכה]

משנתמנה אדם לשופט, בין אם בראשונה, בין אם לכהונה בערכאה גבוהה יותר ובין אם לכהונת נשיא בית משפט ובטרם יוכל למלא כל סמכות או תפקיד הנתונים לו מכוח כל דין - יישבע אמונים בפני נשיא המדינה בזו הלשון:

"אני [שמו המלא] נשבע [או: מתחייב] בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה, לחוקיה ולאזרחיה; לקבל על עצמי בלא תנאי, בלא סייג ובלא שיקול זר את תפקידי [כשופט / כנשיא בית המשפט]; לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים; לשפוט לפי החוק ובהתאם לערכי החירות והשלום ולהגן על חוקת מדינת ישראל".

סימן ג' - כהונת שופטים
[עריכה]

סעיף 124 - ייחוד הכהונה[עריכה]

שופט לא ישמש בשום משרה, תפקיד או משלח-יד אחר, אלא מכוח החוק ובהסכמת בית המשפט החוקתי.

סעיף 125 - שיפוט משמעתי[עריכה]

(א) ניתן, בעילות שייקבעו בחוק, להעמיד שופט לדין בבית דין משמעתי לשופטים.
(ב) שופטי בית הדין המשמעתי לשופטים יתמנו על-ידי נשיא בית המשפט העליון, ובאישור הכנסת בקולות רוב חבריה.

סעיף 126 - מעמד השופטים[עריכה]

בעניינים אלו ייקבעו בחוק הוראות באופן שיבטיח את מעמדם הבלתי תלוי של שופטים, ובתנאים המנויים להלן:
(1) השעיה זמנית של שופט, בהתאם להחלטת בית הדין המשמעתי;
(2) העברת שופט מכהונה בבית משפט אחד לאחר, לפי החלטת הממשלה ובהסכמת נשיא בית המשפט העליון;
(3) פעולות חקירה, מעצר והעמדה לדין של שופט;
(4) חסינות שופטים והגנה עליהם.

סעיף 127 - שכר[עריכה]

שכרם של שופטים ינקב בחוק וישולם להם מאוצר המדינה.

סימן ד' - סיום כהונת שופטים
[עריכה]

סעיף 128 - סיום כהונת שופטים[עריכה]

כהונת שופט תסתיים באחת מאלה ובמועד האמור להלן:

(1) במלאות לו שמונים שנים;
(2) בהתפטרותו - בחלוף שתי יממות מעת שהגיש כתב התפטרות לנשיא המדינה, זולת אם חזר בו מהתפטרותו קודם לכן;
(3) נבצר ממנו באורח זמני מלמלא את תפקידו - בחלוף 100 יממות מעת שהודיע על כך לנשיא המדינה, זולת אם הודיע קודם לכן כי אין נבצר ממנו עוד מלמלא את תפקידו;
(4) נבצר ממנו, דרך קבע ומטעמי בריאות לקויה, מלמלא את תפקידו - ביום שבו קבעה כן הכנסת בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של רוב חבריה;
(5) בהדחתו על-ידי הכנסת, בהליך המפורט בסעיף 92 בחוקה זו - ביום שבו הדיחה אותו הכנסת בהחלטה שתתקבל ברוב של שני שלישים מחבריה לפחות;
(6) במותו.

סעיף 129 - שופט שפרש[עריכה]

חוק יכול שיאפשר מינויו של שופט שפרש לתפקיד שיפוטי לתקופה קצובה, ובלבד שייקבעו בו הדרך, התנאים וההגבלות לכך.

סימן ה' - בתי המשפט
[עריכה]

סעיף 130 - נשיא בית משפט[עריכה]

בראש כל בית משפט ובית דין יעמוד נשיא שייבחר מבין שופטיו על-ידי הממשלה.

סעיף 131 - בית המשפט העליון[עריכה]

(א) בבית המשפט העליון יכהנו שלושה עשר שופטים, והוא ידון תמיד בהרכב של כל שופטיו.
(ב) בית המשפט העליון ידון בערעורים על פסיקותיהם והחלטותיהם של בתי המשפט המחוזיים.
(ג) בית המשפט העליון ישב גם כבית המשפט הגבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר רואה הוא צורך לתת בהם סעד למען הצדק ויחולו עליו ההגבלות אשר חלות על בית המשפט החוקתי לפי האמור בסיף 147 בחוקה זו.

סעיף 132 - בתי משפט אחרים[עריכה]

(א) בית משפט מחוזי אחד יקום בכל אחד ממחוזות המדינה.
(ב) בתי משפט השלום יקומו בכל אחד ממחוזות המדינה. ניתן להקים בתי משפט השלום נוספים, בעילות ובדרך אשר ייקבעו בחוק.

סעיף 133 - חבר מושבעים[עריכה]

במשפטים פליליים אשר ידונו בבית משפט השלום ובבית משפט מחוזי, תהא סמכות הכרעת הדין בידי מניין מושבעים אשר ייבחרו בדרך ובתנאים אשר ייקבעו בחוק, ותוך הטלת גורל בקרב האזרחים.

סעיף 134 - משפט חוזר[עריכה]

בעניין פלילי שנפסק בו סופית ניתן לקיים משפט חוזר, בעילות ובדרך שייקבעו בחוק.

סעיף 135 - הלכה פסוקה[עריכה]

(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט בערכאה נמוכה ממנו.
(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון ובית המשפט החוקתי.

סעיף 136 - רשמים[עריכה]

ניתן בהתאם להוראות החוק למנות רשם לבית משפט, בין אם הוא שופט ובין אם לאו. סמכויותיו של רשם וחובותיו ייקבעו בחוק.

חלק ג' - מוסדות ביקורת
[עריכה]

פרק ז' - בית המשפט החוקתי
[עריכה]

סימן א' - המהות
[עריכה]

סעיף 137 - המעמד[עריכה]

בית המשפט החוקתי מוסמך לפרש את חוקת המדינה, לקבוע ערובות לקיומה ולפסוק במחלוקות בין מוסדות השלטון לבין עצמם ולבין הפרט.

סעיף 138 - אי-תלות[עריכה]

בענייני שפיטה לא תהא מרות על שופטי בית המשפט החוקתי, זולת מרותו של הדין.

סעיף 139 - פומביות[עריכה]

(א) בית המשפט החוקתי ידון בדלתיים פתוחות ויפרסם את הפרטיכל של דיוניו באמצעים נגישים לעיון הכול.
(ב) בית המשפט רשאי לקיים דיון בדלתיים סגורות בעניינים ששמירתם בסוד הינה חיונית לשמירה על ביטחון המדינה.

סעיף 140 - מעמד השופטים[עריכה]

(א) כל הוראת חוק אשר חלה על שופטים תחול על שופטי בית המשפט החוקתי, זולת אם יצוין בה אחרת במפורש.
(ב) הוראות סעיפים 124, 125, 126, 127, 128, 129 בחוקה זו יחולו גם על שופטי בית המשפט החוקתי.

סימן ב' - מינוי שופטים
[עריכה]

סעיף 141 - הרכב בית המשפט החוקתי[עריכה]

(א) בבית המשפט החוקתי יהיו אחד עשר שופטים, אשר יתמנו על-ידי נשיא המדינה באישור הכנסת לפי ההליך המפורט בסעיף 91 בחוקה זו.
(ב) מועמדים לשיפוט בבית המשפט החוקתי יוצעו לכנסת, בשם רשויות השלטון, על-ידי נציגיהם המנויים בזאת ובהרכב שלהלן:

(1) חמישה שופטים על-ידי יושב-ראש הכנסת בשם הכנסת;
(2) שלושה שופטים על-ידי ראש הממשלה בשם הממשלה;
(3) שלושה שופטים על-ידי נשיא בית המשפט העליון בשם בתי המשפט.

(ג) נסתיימה כהונת שופט בבית המשפט החוקתי - יציע את המועמד למילוי מקומו נציג הרשות אשר הציעה את מועמדותו של השופט הפורש.
(ד) נשיא בית המשפט החוקתי ייבחר על-ידי נשיא המדינה מבין השופטים שמועמדותם הוצעה בשם הכנסת.
(ה) בית המשפט החוקתי יישב תמיד בהרכב של כל שופטיו.

סעיף 142 - שבועת האמונים[עריכה]

משנתמנה אדם לשופט או לנשיא בית המשפט החוקתי, ובטרם יוכל למלא כל סמכות או תפקיד הנתונים לו מכוח כל דין - יישבע אמונים בפני נשיא המדינה בזו הלשון:

"אני [שמו המלא] נשבע [או: מתחייב] בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה, לחוקיה ולאזרחיה; לקבל על עצמי בלא תנאי, בלא סייג ובלא שיקול זר את תפקידי [כשופט ב / כנשיא] בית המשפט החוקתי; להגן ולשמור בכל מאודי על זכויות האדם והאזרח, על המשטר הדמוקרטי ועל מדינת הלאום; לשפוט לפי החוק ובהתאם לערכי החירות והשלום ולהגן על חוקת מדינת ישראל".

סימן ג' - תפקידים וסמכויות
[עריכה]

סעיף 143 - הכרזת בטלות[עריכה]

(א) בית המשפט החוקתי יבחן את התאמתם של חוקי הכנסת, חקיקת המשנה, הצעות לתיקון החוקה ותקנות החירום אל מול חוקת המדינה. כן מוסמך בית המשפט החוקתי לבחון התאמתו של פסק-דין של בית המשפט העליון אל מול חוקת המדינה, לפי עתירת אזרח שהוא צד בפסק-הדין, או של הממשלה.
(ב) מצא בית המשפט החוקתי כי חוק, חקיקת משנה, הצעה לתיקון החוקה, תקנת חירום או פסק-דין עומד בסתירה להוראה מהוראות חוקה זו - יכריז עליו כי מחוסר-תוקף הוא ויבטלו. הוטל על אדם מס או עונש מכוח הוראה אשר בוטלה על-ידי בית המשפט החוקתי - יבוטל הוא למפרע.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב) מוסמך בית המשפט החוקתי להתיר לפי סעיף 76 בחוקה זו את קיומו של חוק אשר עומד בסתירה להוראה מהוראות חוקת המדינה, או לאשר לפי סעיף 178 בה הצעה לתיקון לחוקת המדינה אשר עומד בסתירה לאחד מסעיפיה הקיימים - אם מצא שיש בכך צורך חיוני לשמירה על ביטחון המדינה, ענייניה החיוניים, שלום הציבור או זכויות האדם בתחומה.

סעיף 144 - חוקיותן של פעולות שלטוניות[עריכה]

בית המשפט החוקתי מוסמך לקבוע כי מעשה שנעשה על-ידי מוסד שלטוני, רשות מקומית או תאגיד שהוקם בחוק, נעשה בניגוד להוראות החוקה או החוק.

סעיף 145 - הכרזה על ארגון בלתי-חוקי[עריכה]

(א) בית המשפט החוקתי מוסמך - לפי עתירת הממשלה - להכריז על התאגדות או מפלגה כעל ארגון בלתי-חוקי אם יש במטרותיו או במעשיו, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:

(1) שלילת אופייה של המדינה כמדינת לאום יהודית וכדמוקרטיה;
(2) הסתה לגזענות ולאלימות;
(3) תמיכה במאבק מזוין נגד המדינה או מוסדותיה;
(4) מסווה לפעילות פלילית.

(ב) הסמכות למנוע מאדם או מרשימת אנשים להתמודד בבחירות לכנסת או לנשיאות המדינה בהתאם לסעיף 37 בחוקה זו, נתונה היא בידי בית המשפט החוקתי.

סעיף 146 - סמכויות אחרות[עריכה]

כל תפקיד או סמכות המוענקים לבית המשפט החוקתי בחוקה זו ובחוק - רואים אותם כאילו הוענקו לו לפי חוקה זו.

סעיף 147 - הגבלות[עריכה]

בית המשפט החוקתי -
(1) יפסוק אך ורק על יסוד מעשה אשר נעשה בניגוד להוראות חוקה זו או של חוק אשר נחקק מכוחה, או אשר החורג מסמכות, שנעשה תוך משוא פנים, שיש בו מטרות זרות או שנעשה תוך הפרת זכות הטיעון;
(2) לא יוציא צווים על יסוד בחינה שנתונה היא לפרשנות אישית ולרבות בחינת סבירות, מידתיות או הוגנות המעשה;
(3) לא יוציא צווים לגבי תוקפם של מינויים, בחירתם או הדחתם של נושאי משרות בשירות המדינה; למעט על יסוד מינוי, בחירה או הדחה שנעשו בניגוד לסעיפים 91 ו-92 בחוקה זו או בניגוד להוראותיו של חוק אשר נחקק מכוח חוקה זו;
(4) לא ידון בעתירה או יוציא צווים עבור נתין זר או יורשיו, למעט במקרה של נתין זר המבקש לקבל אזרחות ישראלית מכוח זכות השבות;
(5) לא יוציא צווים בעניין שבו רשות מוסמכת, למעט בית משפט, החליטה על שחרורו של אדם ממעצר או ממאסר;
(6) לא ייזקק לבקשה שהמבקש בה לא הראה פגיעה ישירה או חשש ממשי לפגיעה ישירה בעניינו האישי. ואולם לא יהיה הדבר בגדר עניין אישי אם הפגיעה הנטענת משותפת לכלל הציבור או לקבוצה בלתי מסוימת בו.

פרק ח' - מבקר המדינה
[עריכה]

סימן א' - המהות
[עריכה]

סעיף 148 - המעמד[עריכה]

ביקורת המדינה תהא נתונה בידיו של מבקר המדינה.

סעיף 149 - תקופת הכהונה[עריכה]

מבקר המדינה יכהן תקופת כהונה אחת בת שבע שנים.

סעיף 150 - אי-תלות[עריכה]

במילוי תפקידו יהא מבקר המדינה אחראי בפני נשיא המדינה בלבד.

סעיף 151 - ביקורת המדינה[עריכה]

(א) מבקר המדינה יקיים ביקורת על המשק, הנכסים, הכספים, ההתחייבויות והמנהל של המדינה, של הממשלה, של כל מפעל, מוסד, או תאגיד של המדינה, של הרשויות המקומיות בה ושל גופים או מוסדות אחרים שהועמדו על-פי חוק לביקורתו של מבקר המדינה.
(ב) מבקר המדינה יבחן את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחיסכון של הגופים המבוקרים, וכל עניין אחר שיראה בו צורך.

סעיף 152 - נציב תלונות הציבור[עריכה]

מבקר המדינה ישמש כנציב תלונות הציבור ויברר תלונות מאת הציבור על מוסדות השלטון ועל כל גוף אשר יוקם בחוק ועל כל החברים בהם.

סימן ב' - מינוי המבקר
[עריכה]

סעיף 153 - מינוי המבקר[עריכה]

מבקר המדינה יתמנה על-ידי נשיא המדינה, לפי בחירת הכנסת ובהליך המפורט בסעיף 91 בחוקה זו.

סעיף 154 - תחילת כהונת המבקר[עריכה]

(א) מבקר המדינה הנכנס ייכנס לתפקידו ביום בו ימלאו שבע שנים לכהונת המבקר היוצא.
(ב) נסתיימה כהונת המבקר הקודם בטרם עת - ייכנס המבקר שיתמנה תחתיו בתוך שלושה ימים מיום אישור מינויו.

סעיף 155 - שבועת האמונים[עריכה]

ביום תחילת כהונתו, ובטרם יוכל למלא כל סמכות או תפקיד הנתונים למבקר המדינה מכוח כל דין - יישבע המבקר הנבחר אמונים בפני נשיא המדינה בזו הלשון:

"אני [שמו המלא] נשבע [או: מתחייב] בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה, לחוקיה ולאזרחיה; לקבל על עצמי בלא תנאי, בלא סייג ובלא שיקול זר את תפקידי כמבקר המדינה; לשמר את טוהר המידות, המנהל התקין והאחריות בפני האזרחים ולהגן ולשמור על חוקת מדינת ישראל".

סימן ג' - עבודת המבקר
[עריכה]

סעיף 156 - ייחוד הכהונה[עריכה]

מבקר המדינה לא ישמש בשום משרה, תפקיד או משלח-יד אחר מעת היבחרו ועד לסיום כהונתו.

סעיף 157 - שכר[עריכה]

שכרו של מבקר המדינה ינקב בחוק וישולם לו מאוצר המדינה.

סעיף 158 - מסירת מידע[עריכה]

גוף אשר עומד לביקורתו של מבקר המדינה ימסור לו ללא דיחוי, לפי דרישתו, כל מידע וחומר אחר שלדעת המבקר דרוש לו לצרכי הביקורת.

סעיף 159 - פרסום[עריכה]

מבקר המדינה יפרסם ברבים חוות דעת ודינים וחשבונות בתחום תפקידיו, בדרך ובסייגים שייקבעו בחוק.

סעיף 160 - ביקורת[עריכה]

מבקר המדינה, פקידיו, משרדו, פעילותו ורשומותיו יהיו נתונים תחת ביקורת הכנסת.

סימן ד' - סיום כהונת המבקר
[עריכה]

סעיף 161 - סיום כהונת המבקר[עריכה]

(א) כהונת מבקר המדינה תסתיים באחת מאלה ובמועד האמור להלן:

(1) בהתפטרותו - בחלוף שתי יממות מעת שהגיש כתב התפטרות לנשיא המדינה, זולת אם חזר בו מהתפטרותו קודם לכן;
(2) נבצר ממנו באורח זמני מלמלא את תפקידו - בחלוף 100 יממות מעת שהודיע על כך לנשיא המדינה, זולת אם הודיע קודם לכן כי אין נבצר ממנו עוד מלמלא את תפקידו;
(3) נבצר ממנו, דרך קבע ומטעמי בריאות לקויה, מלמלא את תפקידו - ביום שבו קבעה כן הכנסת בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של רוב חבריה;
(4) בהדחתו על-ידי הכנסת לפי ההליך המפורט בסעיף 92 בחוקה זו - ביום שבו הדיחה אותו הכנסת בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של שני שלישים מחבריה לפחות;
(5) במותו.

(ב) נסתיימה כהונתו של מבקר המדינה בטרם עת - ימנה נשיא המדינה מבקר חדש תחתיו בתוך עשרים ושמונה ימים.

סעיף 162 - מילוי מקום המבקר[עריכה]

הודיע מבקר המדינה כי נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו - ימונה לו על-ידי נשיא המדינה ממלא מקום.

חלק ד' - הליכים מיוחדים
[עריכה]

פרק ט' - אמנות
[עריכה]

סימן א' - חתימה על אמנה
[עריכה]

סעיף 163 - אמנה מהי[עריכה]

אמנה היא כל הסכם או התחייבות בין-לאומיים, אשר נערך בכתב בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת או ארגון בין-מדינתי, או בין מדינת ישראל לגורם זר.

סעיף 164 - הסמכות לכרות אמנה[עריכה]

(א) הסמכות לשאת ולתת על אמנות ולחתום עליהן תהא נתונה בידי הממשלה באמצעות שר משריה לפי קביעת ראש הממשלה.
(ב) אמנה אשר אישרה אותה הממשלה תונח על שולחנו של בית המשפט החוקתי לתקופה של ארבעה עשר ימים לשם בדיקת עמידתה בתנאים המנויים בסעיפים 165, 166 בחוקה זו.

סעיף 165 - עליונות החוקה[עריכה]

לא תיחתם ולא תאושר אמנה אשר יש בהוראותיה סתירה להוראה מהוראות חוקה זו.

סימן ב' - אישור אמנה
[עריכה]

סעיף 166 - אישור הכנסת[עריכה]

(א) אמנה שהיא אחת מאלה לא תיחתם על-ידי הממשלה ולא תחייב את מדינת ישראל, אלא לאחר שאושרה על-ידי הכנסת בהחלטה שתתקבל בקולותיהם של רוב חבריה:

(1) היא קובעת או משנה את גבולותיה היבשתיים או הימיים של המדינה - ואזי תהיה טעונה אישור נוסף במשאל עם;
(2) היא אמנה רב-צדדית שעיקרה זכויות האדם;
(3) יש בה עניין ביטחוני מיוחד או שהיא מאפשרת הכנסת כוח צבאי זר לתוך תחומי המדינה;
(4) יש בה עניין כלכלי מיוחד;
(5) יישומה מחייב חקיקה של הכנסת;
(6) יש בה הצטרפות של המדינה לארגון בין-מדינתי או בין-לאומי, או הכפפה של המדינה לסמכות שיפוט זרה או בין-לאומית.

(ב) חוק יקבע הוראות בעניין אישורה של אמנה על-ידי ועדה של הכנסת לשם שמירה על ביטחון המדינה או כדי למנוע פגיעה ביחסי החוץ או קשרי המסחר של המדינה.
(ג) ניתן לקבוע בחוק סוגים נוספים של אמנות שלא יחייבו את המדינה אם לא אושרו על-ידי הכנסת לפני חתימה עליהן, אשרורן או קבלתן בדרך אחרת על-ידי הממשלה.
(ד) פרישה מאמנה אשר אושרה על-ידי הכנסת מחייבת אף היא את אישור הכנסת.
(ה) אמנות שנחתמו ואושררו לפני תחילת תוקפה של חוקה זו, ינהגו בהן כאילו נחתמו לפיה.

סעיף 167 - אשרור ופרסום אמנות[עריכה]

(א) אמנה שקובלה כנדרש על-ידי המדינה תאושרר על-ידי נשיא המדינה.
(ב) אמנה שאושררה תפורסם בדפוס רשמי, למעט אמנה שיש לשמרה בסוד לשם שמירה על ביטחון המדינה או כדי למנוע פגיעה ביחסי החוץ או בקשרי המסחר של המדינה.

פרק י' - משאל עם
[עריכה]

סימן א' - העילות לקיום משאל עם
[עריכה]

סעיף 168 - משאל עם מחייב[עריכה]

(א) אמנה או החלטה שאיננה בדרך של הסכם, אשר קובעת או משנה את גבולותיה היבשתיים או הימיים של המדינה, ואושרה כנדרש בכנסת לפי ההליך האמור בפרק ט' בחוקה זו, תובא בטרם תיכנס לתוקף לאישור במשאל עם.
(ב) תיקון לחוקת המדינה אשר נתקבל בכנסת לפי ההליך האמור בפרק י"ב בחוקה זו יובא לאישור במשאל עם.

סעיף 169 - משאל עם לפי בקשה[עריכה]

(א) הממשלה, שליש מחברי הכנסת או חבר אזרחי המדינה אשר מספרם עולה על מיליון, רשאים להגיש לנשיא המדינה בקשה לעריכת משאל עם בדבר אישור חוק אשר נתקבל בכנסת או אמנה אשר אושררה לפי ההליך הקבוע בחוקה זו, או בדבר ביטולם של מי מאלו.
(ב) בקשה לעריכת משאל עם בדבר אישור חוק או אמנה לא תוגש אלא אם טרם חלפו שלושה שבועות מיום שאושר החוק או האמנה לפי ההליך האמור בחוקה זו. אושרה בקשה לעריכת משאל עם בשאלת אישורו של חוק או אמנה - יושעה תוקפם עד לפרסום תוצאות משאל העם.
(ג) חבר אזרחים אשר מספרם עולה על מיליון רשאי להגיש בקשה לעריכת משאל עם אודות הצעת חוק מטעמו, והיא תצורף לבקשה המוגשת לנשיא המדינה.
(ד) משאל עם לא ייערך אם נוגע הוא באחד מן הנושאים הבאים:

(1) הטלתם או ביטולם של מיסים, לקיחת מלוות או הנפקת אגרות;
(2) החזקת כוחות מזויינים או גיוס אליהם;
(3) הכרזה על מלחמה או ביטול הכרזה כאמור;
(4) קביעת השכר או תנאי העבודה של עובדי מדינה, חברים בכוחות מזוינים או כל אדם אחר אשר מקבל שכרו מאת אוצר המדינה;
(5) חנינה לאסיר, לעציר או לכל מי שנשללה ממנו חירותו מכוח החוק.

(ה) נשיא המדינה ישיב על בקשה לקיום משאל עם שהוגשה לו בתוך שבעה ימים לכל היותר.

סימן ב' - ביצוע משאל עם
[עריכה]

סעיף 170 - צו לעריכת משאל עם[עריכה]

(א) נוצרה עילה לפי סעיף 168 לעריכת משאל עם, או שהחליט נשיא המדינה לאשר בקשה אשר הוגשה לו לפי סעיף 169 - יוציא נשיא המדינה צו לעריכת משאל עם, יקבע בו את נוסח השאלה אשר תישאל בו וינקוב בו את תאריך עריכתו, שיהיה ביום שני הראשון שלאחר עשרים ושמונה ימים מיום הוצאת הצו.
(ב) חוק או אמנה אשר הוחלט כי יובאו לאישור במשאל עם - נוסחם יצורף לצו האמור בסעיף קטן (א) ופורסם בדפוס רשמי ובאמצעים מתאימים אחרים, כפי שייקבע בחוק.

סעיף 171 - אישור במשאל עם[עריכה]

(א) תוצאות משאל עם יפורסמו בתוך שלושה ימים מיום עריכתו.
(ב) עניין אשר עומד לאישור במשאל עם יתקבל אם מספר הקולות הכשרים אשר יינתנו בעדו יעלה על מספר הקולות הכשרים אשר יינתנו נגדו.
(ג) חוק או אמנה אשר אושר במשאל עם לפי סעיף 169(א) - תפקע השעיית תוקפו ביום פרסום התוצאות; ואולם, לא יראו אותו כאילו חל בתקופת השעיית תוקפו.
(ד) הצעת חוק אשר אושרה במשאל עם לפי סעיף 169(ג) - יראו אותה כחוק אשר נתקבל בהתאם להוראות חוקה זו, וינהגו בה כאילו אושרה בקריאה שלישית ביום פרסום תוצאות המשאל.
(ב) תוצאות משאל עם יפורסמו בתוך שלושה ימים מיום עריכתו.

סעיף 172 - ביטול מה שנתקבל במשאל עם[עריכה]

(א) חוק או אמנה אשר נתקבלו במשאל עם, ניתן לבטלם במשאל עם נוסף או בהחלטת הכנסת אשר תתקבל בקולותיהם של רוב חבריה, ולא לפני שיחלפו חמש שנים מיום קבלתם.
(ב) בית המשפט החוקתי מוסמך להתיר ביטול של חוק או אמנה אשר נתקבלו במשאל עם לפני תום התקופה האמורה בסעיף קטן (א) אם מצא שיש בכך צורך חיוני לשמירה על ביטחון המדינה, ענייניה החיוניים, שלום הציבור או זכויות האדם בה.

פרק י"א - שעת חירום
[עריכה]

סעיף 173 - הכרזה על מצב חירום[עריכה]

(א) מצב חירום הינו מצב או אירוע שיש בו חשש לפגיעה חמורה בביטחון המדינה, בסדר הציבורי, בשלום הציבור ובבריאותו, מחמת אחד או יותר מאלו:

(1) מלחמה או פעולות איבה צבאיות;
(2) אסון טבע, מגיפה או מפגע סביבתי בהיקף נרחב;
(3) התקוממות מזוינת, מרי או מהומות בהיקף נרחב;
(4) משבר חמור בכלכלת המדינה או שיבוש חמור באספקה ובמתן שירותים חיוניים לציבור.

(ב) ראתה הכנסת שקיים במדינה מצב חירום - רשאית היא, ביוזמתה או לפי הצעת הממשלה, להכריז על מצב חירום במדינה. תקופת תוקפה של הכרזה על מצב חירום תיקבע בהכרזה עצמה ולא תעלה על שנה; הכנסת רשאית לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור.
(ג) ראתה הממשלה שקיים במדינה מצב של חירום ושעקב דחיפות העניין יש להכריז על מצב חירום עוד בטרם ניתן לכנס את הכנסת - רשאית היא להכריז על מצב חירום; תוקפה של ההכרזה יפקע כעבור שבעה ימים מיום נתינתה, אם לא אושרה או בוטלה קודם לכן על-ידי הכנסת בהחלטה שתתקבל בקולות רוב חבריה; לא התכנסה הכנסת - רשאית הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור בסעיף קטן זה.
(ד) הכרזה על מצב חירום תפורסם בדפוס רשמי; לא ניתן לפרסם הכרזה על מצב חירום כנדרש - תפורסם ההכרזה בדרך מתאימה אחרת, ובלבד שתפורסם בדפוס רשמי מיד כשניתן יהיה לעשות כן.
(ה) הכנסת רשאית בכל עת לבטל הכרזה על מצב חירום; הודעה על ביטול מצב חירום תפורסם בדפוס רשמי.

סעיף 174 - תקנות חירום[עריכה]

(א) משהוכרז מצב חירום וכל עוד ההכרזה בתוקף, מוסמכת הממשלה להתקין תקנות חירום כדי להבטיח את הגנת המדינה, ביטחון הציבור ושלומו ואת קיום האספקה והשירותים החיוניים במדינה. ראה ראש הממשלה כי לא ניתן לכנס את הממשלה וכי קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות חירום - מוסמך הוא להתקינן בעצמו או להסמיך שר להתקינן. תקנות חירום יימסרו לנשיא המדינה ויונחו על שולחן הכנסת סמוך ככל הניתן לאחר התקנתן.
(ג) תקנות חירום כוחן יפה:

(1) לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים;
(2) להטיל או להגדיל מיסים ותשלומי חובה אחרים;
(3) לקבוע ענישה בשל עבירה עליהן.

והכול אם לא ניתנה הוראה אחרת בחוקה זו או בחוק.
(ד) תקנות חירום לא יותקנו, ולא יופעלו מכוחן הסדרים, אמצעים וסמכויות, אלא במידה שמצב החירום מחייב זאת.
(ה) תקנות חירום ייכנסו לתוקף עם פרסומן בדפוס רשמי. לא ניתן לעשות כן - יפורסמו הן בדרך מתאימה אחרת וייכנסו לתוקף באותה העת, ובלבד שיפורסמו בדפוס רשמי מיד כשניתן יהיה לעשות כן.
(ו) תוקפן של תקנות חירום יפקע בחלוף שלושה חודשים מיום התקנתן, אלא אם יבוטלו קודם לכן על-ידי הכנסת בהחלטה שתתקבל בקולות רוב חבריה.
(ז) חדל מצב החירום מלהתקיים - יוסיפו תקנות החירום להתקיים לתקופת תוקפן אך לא יותר מחודשיים מיום סיום מצב החירום.

סעיף 175 - הגבלות על תקנות חירום[עריכה]

(א) אין בכוחן של תקנות חירום:

(1) לשנות חוקה זו, להפקיע תוקפה או לקבוע בה תנאים.
(2) להתיר חקיקה אשר פוגעת באופייה של המדינה כמדינת לאום יהודית וכדמוקרטיה;
(3) למנוע פנייה לבית המשפט, לקבוע ענישה למפרע או להתיר פגיעה בזכות להליך משפטי הוגן, בזכות להצביע או בזכות להיבחר או לכהן במשרה ציבורית.
(4) להתיר הדחתם של נשיא המדינה, חבר הכנסת, שר, שופט, מבקר המדינה, וכל בעל תפקיד אחר המוגדר בחוקה זו ובחוק אשר אין בכוחן של תקנות חירום לשנות, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים.
(5) להתיר השבתת פעילותם של מוסדות אשר הוקמו לפי חוקה זו.

(ב) תקנות חירום יעמדו לביקורת של בית המשפט החוקתי לפי האמור בסעיף 143 בחוקה זו.

פרק י"ב - תיקון החוקה
[עריכה]

סעיף 176 - סמכות[עריכה]

הסמכות לתקן חוקה זו נתונה במשותף בידי הכנסת ובידי האזרחים.

סעיף 177 - הצעות תיקון[עריכה]

(א) אלו רשאים להגיש הצעה לתיקון חוקת המדינה:

(1) נשיא המדינה;
(2) שליש מחברי הכנסת;
(3) הממשלה;
(4) חבר אזרחי המדינה אשר מספרם עולה על מיליון.

(ב) הצעה לתיקון חוקת המדינה שהוגשה על-ידי נשיא המדינה או על-ידי הממשלה תונח על שולחן הכנסת, תפורסם בדפוס רשמי ותועבר לוועדה מיוחדת של הכנסת.
(ג) הצעה לתיקון חוקת המדינה שהוגשה על-ידי שליש מחברי הכנסת או על-ידי מיליון אזרחי המדינה תובא לדיון מוקדם בכנסת; החליטה הכנסת לאשר את ההצעה - תפורסם ההצעה בדפוס רשמי ותועבר לוועדה מיוחדת של הכנסת. הוועדה המיוחדת תדון בהצעה, והיא רשאית לתקנה בטרם תאשר אותה. אושרה ההצעה בוועדה המיוחדת - תפורסם ההצעה בדפוס רשמי בנוסח שתקבע הוועדה, ותונח על שולחן הכנסת.
(ד) הוועדה המיוחדת תהא מורכבת מעשרים ושבעה חברי הכנסת; הרכבה ייקבע על-ידי יושב ראש הכנסת ויאושר על-ידי המליאה הכללית של חברי הכנסת. הרכב הוועדה המיוחדת ייקבע כך שידמה ככל האפשר להרכב סיעות הכנסת.

סעיף 178 - שלבי תיקון החוקה[עריכה]

(א) תיקון לחוקת המדינה יתקבל בכנסת בארבע קריאות.
(ב) הצעה לתיקון החוקה אשר הונחה על שולחן הכנסת תובא לדיון ולהצבעה בקריאה ראשונה. נתקבלה ההצעה ברוב קולות המצביעים - תועבר לוועדה המיוחדת להמשך דיון.
(ג) הוועדה המיוחדת תדון בהצעת התיקון שהונחה על שולחנה, והיא רשאית לתקנה בטרם תאשר אותה. אושרה הצעת התיקון בוועדה - תונח היא בנוסח בו אושרה על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ושלישית.
(ד) הצעה לתיקון החוקה אשר אושרה בוועדה המיוחדת תובא לדיון ולהצבעה בקריאה שנייה במליאת הכנסת, וחברי הכנסת רשאים להגיש הסתייגויות לה. ההצבעה בקריאה השנייה תהא על כל סעיף ועל כל הסתייגות לו בנפרד. נתקבלה הסתייגות - תועבר הצעת התיקון לדיון נוסף בוועדה המיוחדת בצירוף ההסתייגויות שנתקבלה, והוועדה רשאית לתקן את הסעיף הנדון בהתאם להסתייגות המצורפת. לאחר הדיון בוועדה, תוחזר מייד הצעת התיקון להמשך הקריאה השנייה. נתקבלו כל סעיפי הצעת התיקון בקריאה השנייה ברוב קולות המצביעים - תועבר מייד הצעת החוק לקריאה שלישית.
(ה) ההצבעה בקריאה השלישית תהא על הצעת התיקון בשלמותה בנוסח שנתקבל בקריאה השנייה. נתקבלה הצעת התיקון בקולותיהם של רוב חברי הכנסת - תפורסם ההצעה בדפוס רשמי ותונח על שולחן הכנסת לקריאה רביעית.
(ו) ההצבעה בקריאה הרביעית תהא על ההצעה בנוסח שנתקבל בקריאה השלישית, בישיבה מיוחדת של הכנסת שנועדה לעניין זה בלבד ותתקיים בחלוף עשרים ושמונה ימים מיום ההצבעה בקריאה השלישית. הצעת התיקון תתקבל בקריאה הרביעית בקולותיהם של שני שלישים מחברי הכנסת.
(ז) לא יתקבל תיקון לחוקה אשר סותר את אחד מסעיפיה הקיימים; ואולם יכול תיקון, אם נכתב בו במפורש, לסתור או לבטל סעיף אשר קיים בחוקה ובלבד שבית המשפט החוקתי אישר את הצעת התיקון לפני שיובא לקריאה הרביעית, בהתאם לתנאים המנויים בסעיף 143 בחוקה זו.

סעיף 179 - משאל עם ואישרור על-ידי נשיא המדינה[עריכה]

(א) תיקון לחוקת המדינה שנתקבל בכנסת בארבע קריאות יועמד לאישור במשאל עם, כאמור בפרק י' בחוקה זו, ביום שני הראשון שלאחר עשרים ואחד ימים מיום אישורו בקריאה רביעית. התיקון יתקבל אם מספר הקולות הכשרים שיינתנו בעדו יעלה על מחצית ממספר בעלי זכות ההצבעה.
(ב) נתקבל התיקון במשאל עם - יאשרר אותו נשיא המדינה בלא דיחוי.

סעיף 180 - פרסום ותחולה[עריכה]

תיקון לחוקת המדינה אשר נתקבל כנדרש לפי הוראות פרק זה ייכנס לתוקף בחלוף שבעה ימים מיום שאישרר אותו נשיא המדינה, ויפורסם בדפוס רשמי עד אותו היום.

סיום
[עריכה]

נחתם ונשלם בירושלים, נתקבל בכנסת, ואושר במשאל עם ביום השלושה עשר בחודש כסלו, שנת חמשת אלפים ושבע-מאות ושמונים ושתיים למניין עם ישראל, שנת שבעים ושלוש לחירות ישראל.

ועל כך באנו על החתום, נציגי אזרחי ישראל המכונסים במשכן הכנסת, לעדות עולם על חוקה זו:

אורי פרקש
המחבר