משפטי שבועות/דיני מקח וממכר/ו

שער ו'

מי שיתקיים מכירתו בדבר שאינו שלו והוא בעשר פני'.

• הא' האפיטרופסא של יתומים שמכר נכסי היתומים מכירתו קיימת. ואלו הנכסים שמוכרים לא שימכרו ?? ?? הדמים אלא להוצאתם בלבד. אף אם יראו שמכירת הנכסים זכות הוא ליתומים כמו שאמרו ומוכרים להם בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים להאכיל אבל לא להנות. ורשאי לקנות להם ספר תורה תפלין ומזוזות ומגילה והדומים להם. ואין האפוטרופי' רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב, למכור ברע ולגאול ביפה, דילמא לא מש???. ואין רשאין למכור שדות וליקח עבדים בדמיהם אבל רשאי למכור עבדים ולקנות מהם שדות אם נראה לפי העת זכות. וצריך האפטרופא לתקן ולראות ולהפך בזכות היתומים ולהכריז במכירה ולראות שלא יהיה שם טעות במכירתו. ואחר שיכריז וידקדק במכירה שלא יהיה שם טעות מכירתו קיימת. אבל הא?ריות על היתומים. ואם לא ידקדקו במכירתם ולא יכריזו בדברים הראויים מכירתם מופסדת. ואם עשו כהוגן וכתקנת חכמים, אם הגדילו אין יכולין למחות דרב נחמן דידיה אמר אם הגדילו אין יכולין למחות דאם כן מה כח בית דין יפה ??? דרך שהאפוט' אינו רשאי למכור ויש רשו לבית דין למכור כגון אם יש חוב ליתומי' שבהם אמרו חכמי' נזקקין לנכסי יתומים.
• הב' האפוטרופא או אפילו בית דין אם מכרו נכסי היתומים הראויין בהכרזה ובמקום שמכריזין אף על פי שלא טעו ולא מכרו אלא בלי שום טעות מכירתם בטילה ומופסדת היא כמ"ש בית שמכרו בלא הכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין. וידענו שדברי המשנה שום הדיינין שפחת שתו' או שהותיר שתות מכרן בטל אחר שהכריזו עליה' הוא ואפילו אח' ההכרזה אם יש שם טעות שתות המכירה בטלה היא ואם אין שם טעות המכירה קיימת. ומה שאמר המשנה אבל אם עשו אגרת ביקורת אפילו מכרו שוה ק' בר' או שוה ר' בק' מכרן קיים הוא בדברי' מיוחדים הנמכרים בלא הכרזה. ואם נמכרו בלא הכרזה ונמצא בהם טעות שתות המכירה בטילה. אבל אם מכרו שוה בשוה מכירתם קיימת. ואם הכריזו עליהם אפילו היה בהם טעות מנה במאתים מכרן קיים.

וג' דברים אין טעונין הכרזה. העבדים -- שמא יטענו ויברחו. ומכירה כחוב שיש על האדם בשטר שאומר מצער גדול מוכר ויבא הפסד במכירה. והמטלטלין אם ישמעו הגנבים שמכריזין כך וכך במקום פלוני שומתו ודמיו כך וכך ויבאו ויגנבום. אלו הדברים אם נמכרו בהכרזה אפילו יש בהם טעות הואיל וההכרזה מכרו מכרן קיים.

• הב' אם תהיה המכירה בשעה דחוקה שהוא אדם נצרך(?) ליתן מנת המלך או אם אין להם מה יאכלו או לעשות תכריכי המת וכל צרכיו אם מכר בלא הכרזה המכירה קיימת. וזהו בשעה שאין מכריזין ובלבד שלא יהיה שם טעות. ועל זה אמרי נהרדעי לכרגא למזוני ולקבורה מזבנין ולא אכרותא. אבל אם הכריז ומכר אפילו יש שם טעות כמה מכירתו קיימת.
• הג' אם יהיה מקום ידוע שאין מכריזין בו ומכרו אף הם בלא הכרזה אם טעו מכירתן בטלה ואם לאו מכירתן קיימת. ודין ההכרזה כמו שאמר המשנה שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום. פירוש אם בא להכריז רצופים שלשים, בשני ובחמישי ששים. ואף על גב דיומי דהכרזה לא הוו אלא תמניסר כיון דמשכא מילתא שמעין אינשי. וצריך להכריז באלו שלשים יום. או בכל שני וחמישי שבששים יום שהם י"ח ימים בבקר ובערב בשעת הכנסת פועלין שאם יקנה יוכל לשלוח הפועלין. ובשעת הובאת פועלין דליזיל ונישיילינהו. ודין ההכרזה מקובצת בה דברים. ואלו הם: שדה פלוני בסימניה ובמצריה כך הוא יפה וכך שומתה, כל הרוצה ליקח יבא ויקח, על מנת ליתן לאשה בכתובתה או לבעל חוב בחובו דאיכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד ואיכא דניחא ליה בבעל חוב דמקיל בזוז. ובמטלטלין שאמרנו שנמכרין בלא הכרזה צריכים הדיינים לבקש בזכותן של יתומין ואם יהיה שם מקום שוה בקרוב שנמכרים שם בטוב שולחין אותם שם, ואם יראו הדיינים שאם ישהום לזמן פלוני ירויחו היתומים -- ישהום.

השלישי בדין האלמנה שתמכור נכסי בעלה להפרע כתובתה -- ד' תנאים בו:

• הא' כשתמכור לא תמכור אלא במושב ג' בני אדם כשרין לעדות, ואם לא יהיו ב"ד אינה חוששת, אבל אם תמכור במושב שנים מכירתה בטלה. וזה שאמרו שמוכרת להיפרע כתובתה בשלשה הדיוטות היינו האלמנה אבל הגרושה לא תפרע אלא במושב בית דין דהכי אמרו גרושה לא תמכור אלא בבית דין.
• התנאי השני, אם תפחות במכירתה או אם יהיה תוספת בשומתה, ובזה ד' פנים:
  • הא' אם היתה כתובתה שיעור ר' ומכרה שוה ר' בק' תתחייב היא בפחות ותחשבה כי נפרעה כל כתובתה.
  • והשני אם היתה כתובתה ר' זוזים ומכרה שוה ק' בר' היותר ליתומים ותחשוב לה שנתקבלה ר' זוזי ונפרעה כל כתובתה.
  • הג' אם היתה כתובתה ק' ומכרה שוה מנה ודינר בק' מכרה בטל.
  • הד' אם היתה כתובתה ארבע מאו זוז ומכרה לד' בני אדם ממאה מאה ולאחד מהם מכרה השוה ק"א בק' -- המכירה שיש בה טעות בטלה וכולם מקוימות. ואין דין להפסד מכירת האמת במכירה המוטעת.

• התנאי השלישי אם ???? נכסי בעלה וקנאתם לעצמה מכירתה בטלה. וזה בין הכריזה על הנכסין בי לא הכריזה -- שומתה לעצמה ולא כלום היא.
• התנאי הד' -- וב??? אילו מכרה לאחר אפילו בלא הכרזה מכירתה מקויימת, אבל לעצמה אפילו בהכרזה לא, שאין האשה צריכה הכרזה במכירתה בבין דין, אלא אפילו בפני ג' הדיוטות כשרין לעדות מוכרה ומכירתה קיימת אלא שצריכה שבועה. ואם מכרה בבית דין מומחין אינה צריכה שבועה.

והילכתא ומסקנא מוכרת שלא בבית דין צריכה שבועה ואין צריכה הכרזה. ועוד הדין עם האלמנה למכור מנכסי בעלה במזונותיה כדי מחייתה. ועליה ח' תנאים. הד' הם שכבר זכרנו למעלה במכירת האלמנה להיפרע כתובתה, וכמו שהדין על מכירתה בפריעת כתובתה כך הוא הדין במכירתה למזונות. ויש במכירת המזונות ד' תנאים יותר ואלו הם:

• הא' שאין לה רשות למכור בפעם אחת אלא מה שיספיק למזונותיה ו' חדשים בלבד.
• והב' שלא תקח הדמים בפעם אחת אלא מל' יום לל' יום.
• והג' אין רשות לאלמנה למכור למזונותיה יותר מכדי כתובתה ועוד אין לה רשות למכור במזונות אלא אם ישארו בנכסים שתיפרע כתובתה. ואם תמכור במזונותיה יותר מכדי כתובתה אז מכרה ולא נשארו בנכסים כדי פריעת כתובתה מכירתה בטלה.

וכלל כל מה שתמכור למזונותיה בין בפעם אחת בין בב' או בג' לא תהיה יותר מכדי כתובתה. ויותר מכדי כתובתה לא יתכן לה למכור למזונות.

• ד'(?) צריכה האלמנה כל מה שתמכור למזונות לברר כי למזונות מכרתי. וגרושה או אלמנה מן האירוסין לא תמכור אלא בבית דין. וכל מה שתמכור האלמנה במזונותיה או בכתובתה אחריות על היתומים כמו שאמרו ארמלתא דזבין אחריותא איתמי, והם האפורטופא שימנה אדם פיקח גדול למכור נכסיו בזה אמרו שלוחו של אדם כמותו.

ותורת(?) האפוטרופא הזה יש בו ז' תנאים:

• הא' שימכור זה השליח במושב שלשה בתורת האלמנה בנכסי בעלה (פ' אלמנה נשאת) ודקדקו הלכתא שליח כאלמנה וצריך שלשה ואפילו הדיוטות כאלמנה.
• הב' אם ימכור ויטעה השליח כל שהוא מכירתו בטלה באמ?? כמו שאמ' אפילו מכרה יפה מנה ודינר במנה מכרה בטל. וגם האפוטרופא כן דינו. ואינו כמות הבעל בעצמו. ואין מתחייב המרשה לקבל עליו הטעות של שלוחו כמו טעותו בעצמו שאם יתאנה הוא בעצמו בקרקעות אי לו דין לחזור במכירתו כדרך המטלטלין, אבל אם יתאנה השליח אפילו פחות מכדי אונאה חוזר. ובזאת אמ' באלמנה אם תמכור בפחות ההפסד עליה, ואם ביותר הרי ???? ליתומים. וכן האפוטרופא אם ימכור בפחות עליו ואם ביותא לבעל המעות. וזה הדין בדבר שידוע דמיו או שומתו קצובין, אבל כגון האלמנה שהוא ממקרקעי הואיל ואין לקרקעות שיעור כי דבר הקצוב על כן כל הריוח ליתומים. וכן דין כל דבר הדומה להם.
• והג' אם יתבע המרשה למורשה בשבועה מה מכר ואיך מכר דין הוא שישבע לו. ופירשתיו ב??? שבועות. והידן אין לו לשליח לנטות אלא על הדרך שצווהו המרשה. ואם לא עשה כן החוב כולו על השליח כמ"ש השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל, לא עשה שליחותו שליח מעל.

וזה המצוה שלוחו למכור במקו' א' אין רשאי למכור במקום אחר. ובענין זה מתחייב בשינוי המורשה אם ירשה ל??? או לקנות במקום א' בפירוש אבל אם א"ל מכור ?? מכירתו קיימת.

• הה' מי שאמר לשלוחו מכור לי חצי בדמי והלך ומכרו כולו. חציו מכור וחציו אינו מכור.
• הו' אם יאמר אדם לשלוחו קנה לי זה הבית או השדה או כרם וקנאו בלא אחריות מתחייב השליח באחריותו ולקבל עליו , ואם לא פירש לו המרשה אפילו הכי מיח(?) כי דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי.
• הז' אם ישום הוא לעצמו ויקנה השליח לעצמו קרקע בלבד מכירתו בטלה ??? האלמנה. ועוד מי שמכירתו קיימת בדבר שאינו שלהן כגון יתומים שסמכו אבל אדם ???? שמא יפסדו דברי היתומים רשאי הוא שימכור בלא בית דין אלא צריך להזהר שלא יטעה.
• והב'(?) מי שמבא(?) מביא' לחבירו או אם הפקיד חבירו אצלו והלך כמקו' אח' כיון שירא' המוצא המציאה או המקבל הפקדון שיש בדבר הפסד ומתיירא שמא יאבדו כלן יש להם רשות למוכרן ולגנוז הדמים עד שיבאו בעליהם ויקחום. כמו שאמרו חכמים כדרך שאמרו באבידה כך אמר בפקדון. וזה נראה שמיירי בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים אבל אם הוא עמו במקום והודיעו כי פירותיו נאבדין ומניחם אין בית דין למוכרן. וזה שאמ' כי ראוי למוכרן בראותו בהם הפסד יותר מן המד' שנתנו חכמי' אבל אם הפסידן בשיעו' החסרון שנתנו חכמים אין לו רשות למוכרן כלל.

ומתוך המשנה נתברר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

[דף 50 של דפוס ויניציא]