משנת רבי אליעזר/פרשה כ

השבתות נקראו קדשים, שנא' זכור את יום השבת לקדשו, ואומ' שמור את יום השבת לקדשו. זכור עד שלא יבוא ושמרהו משיבוא, שלא תהא סופר את הימים לשכירותך ולא לחשבון תקון מלאכתיך, כדרך שאחרים מונין, אלא תהא מונה לשם שבת. ד"א זכור ושמור. זכור מי שהוא נתון בים, שמור מי שהוא נתון בישוב.

ר' יוסי ביר' חלפתא אומ', אף הבאין בדרך חייבין לזכרו, שכן מצינו ביעקב אבינו, שנכנס עם דמדומי חמה ושם אהלו חוץ לעיר, שנ' ויבא יעקב שלם עיר שכם, ויחן את פני העיר. ולמה לא נכנס לעיר, אלא מלמד, שנכנס עם דמדומי חמה. לפיכך זכה ונתברך שבע פעמים, כנגד השבת שהוא שביעי. ראשונה, ועודנו במעי אמו, שנ' ויאמר ייי לה שני גיים. שנייה, ויתן לך האלהים. שלישית, ואל שדי יברך אותך. רביעית, והנה ייי נצב עליו. חמישית, שוב אל ארץ אבותיך. ששית, ויאמר לו אלהים שמך יעקב. שביעית, ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה. אף מי שהוא מענג את השבת זוכה לכל הברכות הללו, שנאמר אז התענג אל ייי. מפני מה נתפרש יעקב לבדו, מפני שנתפרשה שמירת שבת.

ד"א זכור, עד שלא יכנס, להוסיף עליו מן החול בתחלתו. שמור משיכנס, להוסיף עליו מן החול בצאתו. מושלין אותו משל לארי שהוא עובר מלפניו ומאחריו. ומה אם הארי, שאינו ממית אלא בעולם הזה, הרי בני אדם נזהרין מלפניו ומאחריו כמה מילין, קל וחומר שבת, שהיא הורגת את מחלליה בעולם הזה ובעולם הבא. רבי מאיר מושלו משל. למה הדבר דומה. למי שהוא שומר את הפרדס. אם משמרו מבפנים, אינו משתמר, ואם משמרו מבחוץ, הוא משתמר. אף השבת והמצות כך אנו חייבין לעשות מהן, שנ' ושמרתם ועשיתם. ושמרתם, מבעוד יום. ועשיתם, משתחשך. ושמרתם, אינה מתקיימת אלא מבעוד יום. ועשיתם, משתחשך. ויש אומ' משל אחר. [החרב] אין שמירתה אלא תיקה, הבגדים אין שמירתן אלא הקופסא, אף שבתות וימים טובים אין שמירתן אלא מן החול, שהן חוצה להן. [עמוד 365] ר' יצחק אומר, ומה אם ערי הלוים, שאין חייבין עליהן לא כרת ולא מלקות, צריכין מגרש חוצה להן אלפים אמה, שנ' ומדתם מחוץ לעיר, ולא עיר אלא שהוא מודדה לאלכסון, שנ' פאת קדמה ופאת נגב, נמצאו אלפים וארבע מאות אמה, נמצאו תחומי העיר כעשרת אלפים אמה, קל וחומ' לשבתות וימים טובים, שצריכין מגרש לפניהן ולאחריהן. אף הכפורים פירשה ביום הכפורים, שנ' ועניתם את נפשתיכם בתשעה. יכול בתשעה ודאי, ת"ל בערב. או בערב יכול משתחשך, ת"ל בתשעה. הא כיצד. מתחיל ומתענה מבעוד יום, כדרך שמוסיפין מחול על הקדש. אין לי אלא מלפניו, מאחריו מניין. ת"ל עד ערב. ימים טובים מניין, ת"ל תשבתו. שבת בראשית מניין, ת"ל שבתכם. כל שביתה שאתה שובת [את] מוסיף לה מלפניה ומאחריה.

ד"א זכור, הזכירה על היין. וכן הוא אומ' זכרו כיין לבנן. שמור, מלעשות בו מלאכה. גדולה היא השבת, שאסר בה את המלאכה, [שהיא] חביבה לפניו. שהרי ברא את עולמו במאמר ולא ביגיעה, ולא בעמל, וקרא בריאת העולם מלאכה, שנ' ויכל אלהים ביום השביעי [וגו'].

חביבה היא המלאכה, שהרי כל בריות שברא הקב"ה בעולמו, לא מסר להן מלאכה, אלא לבני אדם בלבד. וכן היה ר' מאיר אומ', ראית מימיך ארי אכר צבי קייט, שועל כורם, או אחד מן החיות עושה מלאכה. [הרי אינן עושין מלאכה], והרי הן מתפרנסין בלא מלאכה, ובני אדם אין מתפרנסין אלא מן המלאכה, לא מפני שהן קלים מן החיות, אלא שהמלאכה חביבה.

[חביבה היא המלאכה, שהאדם הזה התקין לו הקב"ה כל צרכיו עד שלא נבראתה חוה, ואחר כך זיוגה לו].

[חביבה היא המלאכה, שהקב"ה העסיק את אבותינו במדבר ששה חדשים במלאכת המשכן, והיתה יכולת לפני הקב"ה לבראת את המשכן בהרף עין, אלא לא השרת שכינתו בישראל אלא מתוך המלאכה, שנא' ויכל משה את המלאכה. הא למדת שהמלאכה חביבה].

חביבה היא המלאכה, שכל הנביאים נתעסקו בה. ביעקב אבינו הוא אומר, אשובה ארעה צאנך אשמר. במשה הוא אומר, ומשה היה רועה. בדוד הוא אומר, ויקחהו ממכלאות צאן. בעמוס הוא אומר, כי נקד אנכי ובולס שקמים, ויקחני ייי מאחרי הצאן. ר' ברכיה אומ', [עמוד 367] גדול הנהנה מיגיעו יתר מירא שמים, שביראת שמים כת' אשרי איש ירא את ייי, ובנהנה מיגיעו כת' יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

חביבה היא המלאכה, שלא שרת רוח הקדש על אלישע בן שפט אלא מתוך מלאכה, שנא' וילך משם וימצא את אלישע בן שפט. ומה אליהו אומ' לו, כי מה עשיתי לך, שלא לבטלו.

גדולה היא המלאכה, שכל מצות ומעשים טובים אינן אלא מלאכה, חוץ מהגיון תורה ותפלה.

גדולה היא השבת, שביטלה את המלאכה, שיש בה כל המדות הטובות הללו. אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, כולן למדין ממלאכת המשכן. מעשה חשב, מעשה רקם, מעשה ארג, מעשה רוקח, מעשה עבות, מעשה חרש, וכדומה להן. מיכאן שאין עושין אחת מהן שנקראו מלאכה. נמצאו תשעה ושלשים פעמים כת' בפרשת המשכן מלאכה ועבודה, ושאר המלאכות, שאינן מתפרשות כאן, מתפרשות בבית העולמים. מעשה שבכה, מעשה שרשרת, מעשה המכונה, מעשה צעצועים, וכדומה להן. וכולן נקראו מלאכה, שנ' והמלאכה גדולה.

מניין למקח וממכר, והלואה, ופקדונות, שנקראו מלאכה, שנ' אם לא שלח ידו במלאכת רעהו.

מניין לדינין ולטענות ולערעורין, וכל מעשה בית דין, שנקראו מלאכה, שנ' כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לשטרים ולשפטים.

מניין לקידושין ולגירושין שנקראו מלאכה, שנ' אבל העם רב והעת גשמים ואין כח לעמד בחוץ והמלאכה [וגו'].

ומניין במוציא, בין בימינו, בין בשמאלו, בין על כתיפו, שנקראו מלאכה, שנ' ועל הסבלים ומנצחים לכל עושי המלאכה.

מניין לחשבונות שנקראו מלאכה, שנ' ויבא הביתה לעשות מלאכתו, לחשב חשבונותיו.

ויש אומרים, מלאכה אמורה בתורה ארבעים חסר אחת.

מניין שאין מטיילין בעיר לדבר שאינו של מצוה, ת"ל אם תשיב משבת רגליך.

מניין שאינן יוצאין בשדות לידע מה הן צריכות לתקנן, ת"ל עשות חפציך ביום קדשי.

מניין שאוכלין שלש סעודות בשבת, שנא' וקראת לשבת ענג. ואומ' ותתענג בדשן נפשכם.

מניין שמתכסין כסות נקייה ומציעין מצעות נאות, ת"ל לקדוש יוי מכבד.

מניין שאין פוסעין פסיעה גסה בשבת, ת"ל וכבדתו מעשות דרכיך.

מניין שפוסקין צדקה לעניים בשבת, ומפקחין על עסקי הרבים בשבת, ת"ל ממצא חפצך, חפצי שמים מותרין.

מניין שאין מדברין דברים יתרים ולא דברים של בטלה בשבת, ת"ל ודבר דבר.

וכל המענג בשבת, זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנ' אז תתענג על יוי. ולא עוד, אלא שזוכה לגדולה, שנ' והרכבתיך על במתי ארץ. ולא עוד, אלא שיורש העולם הזה והעולם הבא, שנ' והאכלתיך נחלת יעקב וגו'. ד"א כל המענג את השבת, תפלתו נשמעת, שנ' כי אז על שדי תתענג. וכל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנ' והתענג על יוי.

גדולה היא השבת, שהיא אחת משלוש בריתות שנתן הקב"ה בינו ובין בריותיו. ואילו הן. הקשת, והמילה, והשבת. הקשת מניין, שנ' והיתה הקשת בענן. המילה מניין, שנ' זאת בריתי. השבת מניין, שנ' ביני ובן בני ישראל. רבן שמעון בן גמליאל אומ', מה ביני וביניכם האמור בקשת הצלה מן המבול, אף ביני וביניכם האמור בשבת ובמילה הצלה מן הגהנם. אשריו לשומר שתי מצות הללו. ד"א מה ביני וביניכם האמור בקשת שבועה, [אף ביני וביניכם האמור בשבת ובמילה שבועה]. מה ביני וביניכם האמור בקשת, בין צדיקים בין רשעים, אין המבול בא עליהן, אבל נידונין הן דינין אחרים, [אף ביני וביניכם האמור בשבת ובמילה, בין צדיקים בין רשעים, אין גיהנם שולטת בהם, אבל נידונין דינין אחרים].

גדולה היא השבת, שאין התנוק נמול עד שתעבור עליו השבת תחלה, מפני כבודה, שנ' ובן שמנת ימים ימול לכם.

גדולה היא השבת, שאין קרבן קרב עד שתעבור עליו השבת, שנ' [ביום השמיני תתנו לי.

גדולה שבת, שאין כהן גדול נכנס לעבודה אחר משיחתו עד שתעבור עליו השבת, שנא'] שבעת ימים ילבשם הכהן.

גדולה היא השבת, שאין המזבח עצמו כשר לעבודה אחר משיחתו עד שתעבור עליו השבת, שנ' שבעת ימים תכפר על המזבח.

גדולה היא השבת, שאין לך חג בחגים שאין בו שבת. חג המצות שבעת ימים, ואין שבעה בלא שבת. גדול ממנו חג השבועות, שאין לך חמשים יום שאין בהן שבע שבתות. הא למדת, שהשבת גדולה מכולן.

גדולה היא השבת, שאין הזב והזבה, והיולדת, וטמא מת, זוכין להטהר אלא אם כן עברה שבת, שנ' והסגירו הכהן שבעת ימים.

גדולה היא השבת, שאין האבל רשאי להתנחם עד שתעבור עליו השבת, שנ' ויעש לאביו אבל שבעת ימים.

גדולה היא השבת, שאין החתן מותר לו להמשיך שמחתו עד שתעבור עליו השבת.

גדולה היא השבת, שכיון שנדלדלו ממעשים טובים לא עמד להן אלא זכותה. כשנדלדלו בימי אחאב, היא עמדה להן, שנ' ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים, עד שעברה השבת. וכשנדלדלו בימי אליהו ז"ל, היא שעמדה להן, שנ' ויהי בשביעית, שהזכיר זכות שבת. וכשנדלדלו בימי יהורם, היא עמדה להן, שנ' ויצא מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום ויסבו דרך שבעת ימים.

ר' עקיבה אומ', גדולה היא השבת, שבתורה ובנביאים ובכתובים היא שקולה כנגד כל המצוות. בתורה מניין, עד אנה מאנתם לשמור מצותי, וכתיב ראו כי יוי נתן לכם השבת. בנביאים מניין, שנ' אני יוי אלהיכם בחקתי ילכו, ואת שבתתי יקדשו. בכתובים מניין, [שנא'] ועל הר סיני ירדת, ואת שבת קדשך וגו'. ללמדך, שהיא שקולה כנגד כל המצוות.

ד"א גדולה היא השבת, שהמחללה כאלו עבר על כל העבירות שבתורה, שנ' אשרי אנוש יעשה זאת. והמחלל את השבת כעושה כל רע. הרי הן שקולין, שומר שבת מחללו כשומר ידו מעשות כל רע, והמחלל את השבת כעושה כל רע.

גדולה היא השבת, שנתנה הקב"ה הבחנה לבחון בה גירי צדק. שהרי לא פירש מתרי"ג מצות אלא השבת בלבד, שנ' ובני הנכר הנלוים [וגו']. מכאן אמרו, ישראל משומד, המשמר שבתו בשוק, הרי הוא כישראל לכל דבר, ושאינו משמר שבתו בשוק, הרי הוא כגוי לכל דבר.

שאל ר' ישמעאל בר יוסי את ר', בני בבל בזכות מה הן חיין. אמ' לו, בזכות שהן מכבדין את השבתות ואת המועדים, ומענגין אותן. אף הכת' משבחן, מה יפית ומה נעמת. ר' אומ', אלו שמרו ישראל את השבת כהלכתה, לא שלטה בהן אומה, שהרי [כ]שיצאו ממצרים לא בא השונא עד שחללו השבת, שנ' ויהי ביום השביעי יצאו מן העם, מה כת' שם, ויבא עמלק. ועד עכשיו אינן נוחין אלא בשביל השבת, שנ' בשובה ונחת תושעון.

קשה היא חלול השבת, שאין הכת' מזהיר אתא על השבת, שנ' ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת.

קשה היא חלול השבת, שלא חרבה ירושלם עד שהעלימו עיניהם מן השבת, שנ' ומשבתתי העלימו עיניהם.

קשה היא חלול השבת, שהיא אחת משלש עבירות שמגלגלין בהן על עושיהן את כל עונותיו הראשונים והאחרונים. ואלו הן. המשעבד בר ישראל, שנ' כי לאשמת יוי עלינו. הבא על הגויה, [שנ' ויקם עזרא הכהן ויאמר אלהם אתם מעלתם ותושיבו נשים נכריות להוסיף על אשמת ישראל]. והמחלל את השבת, שנ' ואתם מוספים חרון על ישראל לחלל את (יום) השבת.

הרי הוא אומ' ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך. וכי אפשר לאדם שיעשה כל מלאכתו. אלא אם תשבות, כאלו כל המלאכה עשויה. ויום השביעי שבת ליוי אלהיך. למה. לומ' לך, מה הקב"ה הקדים מה שהיה עתיד לעשות בשבת, ועשהו מערב שבת, אתה מקדים מה שאתה עתיד לעשות בשבת, ועשהו מערב שבת. ר' חמא בן חנינא אומ', שלש בריאות היה הקב"ה עושה בכל יום ויום, ובערב שבת שש, שלוש של ערב שבת ושלש של שבת. ואלו הן. יום ראשון, שמים, וארץ, ואור. יום שני, רקיע, ומלאכים, וגיהנם. בשלישי, אילנות, ודשאים, וגן עדן. יום רביעי, שמים וירח, וכוכבים. יום חמישי, דגים, ועופות, ולויתן. יום ששי, בהמה, וחיה, ורמש, אדם, וחוה, ונפשות, הרי שש בריות, שלש לערב שבת ושלש לשבת.

מניין שנבראו המלאכים ביום השני, שנ' המקרה במים עליותיו וגו', עושה מלאכיו רחות משרתיו אש לוהט. להודיעך, שביום שנברא הרקיע, בו ביום נבראו המלאכים. מניין שנבראת גיהנם ביום השני, שנ' כי ערוך מאתמול תפתה וגו', יום שבו אתמול ואין בו שלשום. ואי זה, יום שני. ראיה לדבר, שאין כתוב בו טוב. ומניין לגן עדן שנבראת בשלישי, שנ' עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו וגו'. ראייה לדבר, שכתוב בו טוב שני פעמים. מניין לכל הנפשות שנבראו בימי בראשית, שנ' כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי.

הרי הגר האמור לעניין שבת גר צדק הוא, עליו אמ' הכת' וגרך אשר בשעריך. אבל גר תושב, שהוא עושה מלאכה בשבת ויום טוב, אין ממחין בידו. ואי זה הוא גר תושב, כל מי שנתן דעתו להתגייר, וכפר בע"ז. ועדיין לא נתגייר, ממתינין לו שנים עשר חדש. בד"א בגר תושב. אבל גוי אסור לדור בין ישראל ולעשות מלאכה, שמא ילמד ישראל ממעשיו.

בריך רחמנא דסייען בהדן