משנת רבי אליעזר/פרשה ו

המשא. בעשרה לשונות נקראת נבואה, שש מהן רכות וארבע קשות.

ואלו הן. נבואה, ראייה, צפייה, משל, מליצה, רוח הקדש, רכות. חזון, משא, הטיפה, חידה, קשות. מנ' שנקראת נבואה, שנ' נביא אקים להם. ומנ' שנקראת ראייה, שנ' היש בזה הרואה. ומנ' שנקראת צפייה, שנ' בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל. ומנ' שנקראת מליצה, שנ' מליצי רעי. ומנ' שנקראת משל, שנ' משלי שלמה. ומנ' שנקראת רוח הקדש, שנ' ורוח קדשך אל תקח ממני. הרי אלו רכות. ומנ' שנקראת חזון, שנ' חזון עובדיה. ומנ' שנקראת משא. שנ' המשא אשר חזה חבקוק. ומנ' שנקראת הטיפה, שנ' ולא תטיף על בית יצחק. ומנ' שנקראת חידה, שנ' חוד חידה. הרי אלו קשות.

ומניין שארבעתן קשות. בחזון הוא אומ', לכן אמר אליהם כה אמר ייי אלהים השבתי, ואבד כל חזון. קרב חרבן הבית. במשא הוא אומ', משא צר, משא מצרים, [משא דבר יוי אל מלאכי]. יש בו קנטורים. [אלו הן קנטורים] שיש שם, [שנא'] כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים, ואתם מחללין אותו. יכול שהוא משבח את האומות יתר מישראל, או מנחת האומות טהורה ממנחת ישראל, אלא גדול שמי בגוים, בישראל המפוזרין בין הגוים. מלמד, שהיו ישראל מפוזרין באותה שעה בכל המקומות, לפיכך הוא משבחן. למי הוא מוכיח, לאלו שעלו עמו מן הגולה. בהטפה הוא אומר, אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה, איש הולך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף לעם הזה. אטיף, אלו נביאי השקר, שלא היו מתנבאין לאדם עד שהוא מאכילן ומשקן, ואחר כך מתנבאין לו כרצונו. אמר [להן] הקב"ה לנביאים, אל תתנבאו כדרך שאלו מתנבאים אמת ואינן משנין את הכלמה שהן בתוכה, כענין שנא' לא תסיג גבול רעך. לא תשנה לו. איש הולך רוח, אלו שהן מהלכין אחר דברי נביאי השקר, שהן ברוח הקדש היו מכזבין בנבואת השקר שלהן, שהן אומרין אותה על יין ועל שיכר הייתי. אף אני עושה את שלי, אסף אאסף יעקב כלך. בחידה הוא אומ', חוד חידה ומשול משל. מה הוא הנשר הגדול, זה נבוכדנצר.

האבות נידבר עמהן בראייה, בנבואה, ובחזון. משה רבינו בנבואה, ובראייה, וברוח הקדש. שאר הנביאים, בין ברובן בין במקצתן. אבל לקח, דיבור, וצווי, ואמירה, אינן אלא פירוש לנבואה. תרדמה, נבואה מקום אחד, ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם.

הפרש בין נבואת האבות לנבואת משה רבינו ושאר הנביאים.

האבות, כשהיה הקב"ה נגלה עליהן לדבר עמהן, לא היה נגלה לא בחיות ולא במרכבה ולא בשאר מיני הכבוד, אלא על גבן היתה השכינה שורה.

אמ' ר' שמעון, האבות הן הן המרכבה, שנ' ויעל אלהים מעל אברהם, והנה ייי נצב עליו. מפני מה, מפני שהן מקודשין לשריית השכינה. אבל שאר הנביאים, היה נגלה עליהן בכבוד, כל אחד ואחד כפי כוחו.

האבות, כשהיה הקב"ה מדבר עמהן, לא נגלה לא בברקים ולא ברעמים ולא בקולות ולא בזיעות, מפני שהן יודעין את כחו ואת גבורתו ואת גדלו ואת גאונו. אבל שאר הנביאים, היה הקב"ה נגלה עליהן בקולות וברעמים ולפידים, לפי צורך בני דורן. מפני מה, מפני שאין בני דורן יודעין כח גבורתו שלהקב"ה אלא בקולות ובברקים, והלואי יכנעו.

האבות, כשהיה הקב"ה נגלה עליהן ולצוותן, לא היה מתנה עמהן אם בחקתי תלכו ואם בחקתי תמאסו. מפני מה, מפני שהן יודעין כח מתן שכרן שלצדיקים ופורענותן שלרשעים, ואינן צריכין להתנות בהן. אבל שאר הנביאים, הלואי יפרש להן מתן שכרן ופורענותן כמה פעמים, הלואי יכנעו בני דורן.

האבות, כשהיה הקב"ה מדבר עמהן, לא היה קולו מרעים את העולם אלא בחשאי, שלא היה הצורך להשמיע בני דורן. אבל שאר הנביאים, כשהיה הקב"ה מדבר עמהן, היה מרעיש את העולם, שנ' קול יוי שובר ארזים. בד"א עד שלא הוקם המשכן, אבל משהוקם המשכן, נתיחד מקום לדבור, ולא היה העולם מרעיש.

האבות, כשהיה הקב"ה מצוה אותן לפנות מארץ לארץ, לא היה מבטיחן מה הוא עושה להן. מפני מה, מפני שהיו בעלי אמונה. אבל שאר הנביאים, כמה הבטחות הבטיחן, ולהלואי יאמינו בני דורן. כמה הבטיח את אבותינו במצרים אל ארץ זבת חלב ודבש, וכן במדבר, ואע"פ כן היו בספק. כמה הבטיחנו אף לנו, רני עקרה לא ילדה, קומי אורי כי בא אורך, נחמו נחמו עמי, גילי מאד בת ציון, הנה יום בא לייי, הנני שלח מלאכי, ואע"פ כן אנו מתפוגגין.

האבות, לא היו צריכין לפרש להן שם המפורש אבל שאר הנביאים, נתפרש להן שם המפורש, שהיו בני דורן צריכין לכך. ראיה לדבר משה רבינו, שנ' ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה, אף הקב"ה אומ' לו וארא אל אברהם [וגו'] ושמי ייי לא נודעתי להם, כמוך.

האבות, חמש מאות שנה ושתי שנים היה הקב"ה מדבר עמהן, ובכולן לא [נדבר] עם שלשתן אלא חמש עשרה דבור, שלא היו צריכין להתנות

עמהן בכל עת. אבל שאר הנביאים, כמה דבורים בכל עת, מפני בני דורן. וגדול מכולן משה רבינו. תדע לך שהוא כן, ביום אחד דבר עמו הקב"ה חמש עשרה פעם.

[חמש עשרה פעם] שדיבר הקב"ה עם האבות. שמונה באברהם, שנים ביצחק, חמשה ביעקב. באברהם, לך לך מארצך, וירא אליו ייי [ויאמר לזרעך אתן]. כשפירש ממנו לוט נידבר עמו פעם שנייה, שנ' אחרי הפרד לוט מעמו. ומה צורך לדבור זה פעם שנייה. רבי פנחס אומר, כשפירש לוט מאברהם, היה אברהם מיצר. [אמר], כך אמר הקב"ה, לזרעך אתן את הארץ, שמא למשפחתו הוא נותנה, ואני רחקתיו. לכך חזר ואמר, אחרי הפרד לוט מעמו. רדף המלכים והרגן, ונידבר עמו, שנ' היה דבר ייי אל אברם במחזה לאמר. למה נגלה עליו כאן. אמר, שמא הללו שהרגתי היו בהן צדיקים. אמר לו הקב"ה, אלו שהרגת קוצים בערת מלפני, אין לך עון בדבר זה, שכר אתה נוטל עליהן, שכרך הרבה מאד. מיכאן ולהבא היה אברהם מהרהר בלבו ואומ', אפשר שקיבלתי שכרי בעולם הזה, שעזרני באותן [המלכים] ויצילני [מידם, כבר] נטלתי שכר, ושוב אין לי שכר בעולם הבא. אמר לו הקב"ה, על מה זה הרהרת אחר מדותי, הרי שה לעולה אתה צריך, לעולה קח נא את בנך. בן תשע ותשעים שנה נידבר עמו על בשורת יצחק, שנ' ויאמר ייי אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר [וגו']. אחר שנולד יצחק, נידבר עמו על ישמעאל, שנ' אל ירע בעיניך על הנער. אחר כך נידבר עמו על העקידה, שנ' והאלהים נסה את אברהם. הרי אלו שמונה. אבל ואתה את בריתי תשמור, אבל שרי אשתך [לא תקרא וגו'], הרי הוא בכלל הדבור הראשון. ויאמר ייי אם אמצא בסדם, הרי הוא בכלל למה זה צחקה שרה, שנ' ואברהם עודנו עומד לפני ייי. שנים ביצחק. וירא אליו ייי ויאמר אל תרד מצרימה. עלה לבאר שבע ונידבר עמו, שנ' וירא אליו ייי בלילה ההוא. חמשה ביעקב. בבאו לבית המקדש, שנ' והנה ייי נצב עליו. אחר עשרים שנה, נא' לו, שוב אל ארץ אבותיך. בשכם נא' לו, קום עלה בית אל ושב שם. כשהוא חוזר בבית אל, ויאמר לו אלהים שמך יעקב. כשירד למצרים, ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה.

אבל משה רבינו, ביום אחד נידבר עמו חמש עשרה פעם. ואיזה, זה יום שהוקם בו המשכן. ואלו הן. אדם כי יקריב, צו את אהרן, קח לך עגל, יין ושכר אל תשת, איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור, כמעשה ארץ מצרים, קדשים תהיו, אמר אל הכהנים, וישלחו מן המחנה, כה תברכו, קח מאתם, נשיא אחד ליום, בהעלתך, קח את הלוים, ויקחו אליך פרה אדומה.

הפרש בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים.

אמ' ר' ברכיה, כל הנביאים כולן ראו הכבוד מתוך תשע מראות ומשה רבינו מתוך מראה אחת. ומנ' שהיו הנביאים רואין מתוך תשע מראות, שנ' וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבוא לשחת העיר ומראות כמראה אשר ראיתי על נהר כבר ואפל על פני. הרי כאן תשע מראות. וכן הוא אומר בדניאל, ובין בדבר ובינה לו במראה, ואשא את עיני ואראה, ופניו כמראה ברק, וראיתי אני דניאל את המראה, והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה, ואני נשארתי לבדי רואה את המראה הגדול. הרי אלו תשע מראות. אבל משה רבינו מתוך מראה אחת, שנ' פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת.

כל הנביאים כולן לא היו שומעין את הקול אלא לפי כוחן, שנ' קול יוי בכח. אבל משה רבינו היה שומעו כתקונו, שנ' וישמע את הקול, הקול כמות שהוא. וכן מצינו כשעמדו אבותינו על הר סיני, היו אומרין, אם יוספים אנחנו [וגו'], ומשה רבינו שומעו. גדול הוא כוחו של משה, שנשא משוי שלא יכלו ששים רבוא לסבלו, שנ' דבר אתה עמנו ונשמעה וגו'. הרי הוא אומ' טרם יקראו ואני אענה.

[ארבעה] הם שנענו בתפלתן לשעתן, אליעזר עבד אברהם, משה, דוד, ושלמה, אליעזר מנ', שנא' ויהי הוא טרם כלה לדבר אל לבו. משה מנ', שנ' ויהי ככלתו לדבר. דוד מנ', שנ' שמע אלהים קולי בשיחי. שלמה מנ', שנ' ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ייי. אע"פ כן לא היו נענין אלא לצורך עצמן, אבל להשרות את השכינה, לא היתה השכינה שורה לתפלת כל בריה לשעתה אלא לתפלתו שלמשה ושלמה. בירמיה הוא אומ', ויגשו אליו כל שרי החיילים ויאמרו אל ירמיהו תפל נא תחנתינו לפניך ויגד לנו אלהיך את הדרך, ויאמר ירמיהו הנביא שמעתי, מה אומר. אחרי כן, ויהי מקץ עשרת הימים ויהי דבר ייי אל ירמיהו. וכן הוא אומ' בדניאל, ביום ההוא אני דניאל הייתי מתאבל, ואמר ביום עשרים וארבעה לחדש הראשון. אבל משה רבינו, הוא אומ' קומה ייי, והארון נסע, שובה ייי והארון שורה.

הפרש בין נביא שהוא צריך אות ומופת לנביא שאינו צריך אות ומופת.

המתנבא לחדש דבר נבואתו, כגון מרדכי, לחדש מקרא מגלה, יחזקאל, לחדש צורת הבית לעתיד לבוא, הרי זה צריך אות ומופת. אבל המזהיר על תורת משה רבי', שלא להוסיף ולא לגרוע, אינו צריך אות ומופת. אבל המתנבא בשם ע"ז, אע"פ שהוא מביא אות ומופת, אין שומעין לו, שנ' כי יקום בקרבך נביא, ובא האות והמופת, לא תשמע אל דברי הנביא. אמ' ר' עקיבה, חס ושלום שהקב"ה נותן אות ומופת לע"ז. ואיזה הנביא שהוא מביא אות ומופת ואין אתה שומע לו, זה שהוא נביא אמת מתחלה וחזר להיות נביא שקר, כחנניה בן עזור. חנניה בן עזור היה נביא אמת מתחלתו, וכיון שנסתלקה ממנו רוח הקדש, היה מגנב דברים מירמיה והולך ומתנבא אותן. כיצד. שמע ירמיה שהיה מתנבא כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם. מאימתי ניתנה ממשלה לבבל, משנת חמש ושלשים שנה למלכות מנשה, שנ' ויבא ייי עליהם את שרי הצבא אשר למלך בבל. צא וחשוב. עשרים שנה נשתיירו למנשה, ושתים לאמון, אחת ושלשים ליאשיהו, אחת עשרה ליהויקים, הרי אילו ארבע וששים. נשתיירו שש שנים. הלא עברו ארבע ממלכות צדקיהו, שנ' בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה. לפיכך אומ' בעוד שנתים ימים. אמ' לו ירמיה, חס ושלום אני מתנבא שמלכות בבל עומדת שנים רבות. אמ' לו, אף אני אמרתי, אמ' לו, אם כן תן לדבריך אות. אמ' לו, אף אתה תן לדבריך אות. אמ' לו, אני מתנבא לרעה, ופעמים שהבריות עושין תשובה, הקב"ה מוחל להן על הרעה, אבל אתה מתנבא לטובה, והקב"ה אינו חוזר על הטובה. אמ' לו, איני נותן אות עד שתתן אתה אות. אמ' לו, אם כן, הרי אני נותן אות, באותה השנה האיש ההוא מת. וכן הוא אומ' וימת חנניה בשנה ההיא בחדש השביעי. והלא שנה אחרת היתה, אלא מלמד, שמת ערב שבת ראש השנה, וצוה את בניו שלא להוציאו אלא אחר ראש השנה, כדי לבטל דברי ירמיהו.

הפרש בין נביא שנתפרש שם אביו לנביא שלא נתפרש שם אביו.

נביא שנתפרש שם אביו, בידוע שאביו אף הוא נביא. וכן הוא אומ' והתנבי חגי נביאה וזכריה בן עדו נביא. מלמד שזכריה ועדו שניהן נביאים היו. ר' נתן אומ', כת' אחד אומ' אל ישעיה הנביא בן אמוץ, [סמך הנבואה אל ישעיה, וכתוב אחד אומר אל ישעיה בן אמוץ] הנביא, סמך הנבואה לאמוץ. מלמד, שאף אמוץ היה נביא. אבל נביא שלא נתפרש שם אביו, בידוע שאין אביו נביא, חוץ מעמוס, שאביו נביא, ואע"פ שלא נתפרש, שנ' ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, כשם שהוא נביא ואמ' איני נביא, כך אביו נביא ואמר אין אבי נביא.

הפרש בין נביא שנתפרשה עירו לנביא שלא נתפרשה עירו.

נביא שנתפרשה עירו, בידוע שהוא נביא מאותה העיר. נביא שלא נתפרשה עירו, בידוע שהוא מירושלם, שרובן שלנביאים ושלחכמים מירושלם, שנ' מלאתי משפט. כל מי שמלך בה נקרא צדק, שנ' ומלכי צדק.

הפרש בין הגלות ודבור שהוא לנבואה ובין הגלות ודבור שאינו לנבואה. דיבור של נבואה מיושב לפי הצורך ולאחר הצורך, כגון אני אל שדי התהלך, אל ירע בעיניך [על הנער]. דבור שאינו של נבואה אין בו אלא הצורך עצמו, כגון הנך מת על האשה, השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע.

הפרש בין חלום שהוא נבואה לחלום שאינו נבואה. חלום שאינו נבואה בעליו צריך לשאל פתרונו, כגון חלומו של פרעה, חלומו של נבוכדנאצר, חלומו של מדיני, שנ' בו והנה צליל לחם שערים, ויען רעהו ויאמר אין זאת כי אם חרב גדעון. אבל חלום שהוא נבואה, אע"פ שדבריו סתומין, אין הנביא צריך לשאל פתרונו, כגון דניאל וחביריו.

הפרש בין חלום שהוא צריך פתרון לחלום שאינו צריך פתרון. חלום ששעתו קרובה דבריו פתורין, וחלום שאין שעתו קרובה דבריו סתומין וצריך פשר. חלום ששעתו קרובה, כגון השב אשת האיש כי נביא הוא, השמר לך מדבר עם יעקב. חלום ששעתו רחקה, כגון שבע פרות ושבע שבלים, ואלו צלם חד שגיא, ואלו אילן בגו ארעא, ושאר חלומות דניאל.

הפרש בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם. נביאי ישראל אינן יודעין אימתי הקב"ה מדבר עמהן, אבל נביאי אומות העולם יודעין אימתי מדבר עמהן. וכן הוא אומ' בבלעם נאם שמע אמרי אל. נביאי ישראל אינן יודעין כמה אמרות מדבר עמהן, אבל נביאי אומות העולם יודעין כמה אמרות מדבר עמהן. וכן הוא אומ' וידע דעת עליון. וכי נביאי אומות העולם גדולים מנביאי ישראל. לאו. אלא נביאי ישראל גדולים מנביאי אומות העולם. מושלין אותו משל. למה הדבר דומה. טבחי המלך יודעין כמה הוצאות צריך להוציא, כמה הן צריכין לתקן, לפי שמלאכתן [יש לה קצב, אבל אחשדרפני המלך אינן יודעין כמה הוצאות וכמה דברים הן צריכין לתקן, לפי שמלאכתן] אין להן קצב. ר' יששכר אומ', נביאי אומות העולם אינו מדבר עמהן אלא בחצי דיבור, שנ' ויקר אלהים אל בלעם, אבל נביאי ישראל בדיבור שלם, שנ' ויקרא ייי אל משה, לשון שמלאכי השרת מקלסין בו, שנ' וקרא זה אל זה.

הפרש בין חסידי ישראל לחסידי אומות העולם. חסידי ישראל אינן נקראין חסידים עד שיעשו כל התורה, אבל חסידי אומות העולם, כיון שהן עושין שבע מצוות שנצטוו בני נח עליהן, הן וכל דקדוקיהן, הן נקראים חסידים. בד"א, כשעושין אותן ואומרין, מכח שצוה אתנו אבינו נח מפי הגבורה אנו עושין, ואם עשו כן, הרי הן יירשו העולם הבא כישראל, ואע"פ שאינן משמרין את השבתות והמועדות, שהרי לא נצטוו עליהן. אבל אם עשו שבע מצוות ואמרו, מפי פלוני שמענו, או מדעת עצמן, שכך הדעת מכרעת, או ששיתפו שם ע"ז, אם עשו כל התורה כולה, אין לוקחין שכרן אלא בעולם הזה.

הפרש בין הגלות לנביאים להגלות לחכמים. הגלות לחכמים בבת קול ולנביאים בקול. ומה הוא בת קול. כמי שהוא שומע דבר מבין ההרים ואחרי ההרים משמיע את הקול. זה הוא בת קול שמים, שהיה הקב"ה משמיע לחכמים על כל דבר ודבר שמסתפק להן. בד"א, בכח הנבואה, אבל בגזירותיהן נתן להן הקב"ה ממשלה יתר מן הנביאים. שהנביאים צריכין אות ומופת ואין החכמים צריכין אות ומופת. משלו אותו משל. למה הדבר דומה. למלך ששלח פלמנטורין למדינה. על אחד כתב, אם מראה לכם חותם שלי וסמנטורין שלי, האמינו לו. ועל האחר כתב, אע"פ שאין מראה לכם חותם שלי וסמנטורין שלי, האמינו לו. שנ' על פי התורה אשר יורוך. ומפני מה נתנה התורה לחכמים ממשלה כל זאת. לפי שדברי נבואה נתנו להכתב ודברי חכמים לא נתנו להכתב. אלא חכמים מורין אותן לתלמידיהן ולתלמידי תלמידיהן הלכה למעשה, שנ' אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, להם לבדם ניתנה הארץ. מה כת' אחריו, כל ימי רשע הוא מתחולל, אלו הזמנים שהן מתהפכין בכל יום ממדות למדות.

ואע"פ שנתן הפרש בין החכמים לנביאים בנבואה, אבל בשררה חכם בדורו הרי הוא כמשה רבינו בדורו, שנ' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו, אלא הכת' מלמדך, שלא תאמר, אלו היה משה רבינו קיים הייתי למד תורה ממנו, אין לך אלא חכם שבדורך. וכן הוא אומ' אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה. ר' עקיבה אומ', הרי הוא אומ' ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. למה לא נתפרשו שמותן שלזקנים, שלא יאמר אדם פלוני כמשה פלוני כאהרן, אלא כל שהוא מתמנה על ישראל, הרי הוא כמשה ואהרן בשעתן. וכן הוא אומ' וישלח ייי את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל, כאשר בא יעקב מצרימה, וישלח ייי את משה [ואת אהרן], ואחריו הוא אומ' וישלח ייי את ירבעל. שקל הכת' שלשה קלי עולם, גדעון ויפתח ושמשון, כשלשה חמורי עולם, משה ואהרן ושמואל, ללמדך שהגדול שבדורך, והחכם שבדורך, הרי הוא כמשה ואהרן ושמואל בשעתו. ר' ברכיה אומר, ויהוידע הנגיד לאהרן. אינו אומ' ויהוידע הנגיד לבני אהרן, אלא לאהרן, לומר שאלו אהרן היה קיים היה יהוידע שקול כמותו. ר' סימון אומ', הרי הוא אומ' ואהרן ובנין מקטירים על מזבח העולה. וכי אהרן ובניו היו מקטירין בימי דוד, והלא צדוק הכהן ובניו היו. אלא מלמד, שהיה צדוק ובניו בשעתן כאהרן ובניו בשעתן. וחכמים אומרים, הרי הוא אומ' בן אבישוע בן פינחס בן אלעזר הכהן הראש הוא עזרא. סמך הכת' אהרן הכהן הראש הוא עזרא. מלמד שהיה עזרא שקול כאהרן בשעתו. ר' הלל אומ', הרי הוא אומ' ויעשו כל הקהל השבים מן השבי [סכות] וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל. חזרנו על כל המקרא ולא מצינו בן נון ישוע, אלא לומ' לך, שאלו היה יהושע קיים בימי עזרא, לא היה ראוי להקרות לפניו אלא ישוע, לפי שעזרא גדול הדור היה. הא למדת, שחכם שבדורך הרי הוא כמשה בדורו.