משנה עדיות א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שמאי אומר: כל הנשים - דיין שעתן.

הלל אומר: מפקידה לפקידה - אפילו לימים הרבה.

וחכמים אומרין: לא כדברי זה, ולא כדברי זה, אלא -

מעת לעת - ממעטת על יד מפקידה לפקידה,

ומפקידה לפקידה - ממעטת על יד מעת לעת.

כל אשה שיש לה וסת - דייה שעתה.

והמשמשת בעדים - הרי זו כפקידה,

וממעטת על יד מעת לעת, ועל יד מפקידה לפקידה.

(ב) שמאי אומר: מקב חלה.

הלל אומר: מקביים.

וחכמים אומרין: לא כדברי זה, ולא כדברי זה, אלא - קב ומחצה חייבין בחלה.

משהגדילו המידות אמרו: חמשת רבעים חייבין.

רבי יוסי אומר: חמישה - פטורין,

חמישה ועוד - חייבין.

(ג) הלל אומר: מלא הין מים שאובין - פוסלין את המקוה,

שאדם חייב לומר כלשון רבו.

שמאי אומר: תשעת קבין.

וחכמים אומרין: לא כדברי זה, ולא כדברי זה,

עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים,

והעידו משם שמעיה ואבטליון,

ששלשת לוגין מים שאובין - פוסלין את המקוה,

וקיימו את דבריהם.

(ד) ולמה מזכירין דברי שמאי והלל לבטלן?

ללמד לדורות הבאין,

שלא יהא אדם - עומד על דברו,

שהרי אבות העולם - לא עמדו על דבריהם.

(ה) ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובים?

הואיל ואין הלכה - אלא כדברי המרובין,

שאם יראה בית דין את דברי היחיד, ויסמוך עליו -

שאין בית דין, יכול לבטל את דברי בית דין חברו - עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין.

היה גדול ממנו בחכמה - אבל לא במנין,

במנין - אבל לא בחכמה,

אינו יכול לבטל את דברו - עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין.

(ו) אמר רבי יהודה:

אם כן, למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלן?

שאם יאמר אדם: כך אני מקובל,

יאמר לו: כדברי איש פלוני - שמעת.

(ז) בית שמאי אומרין:

רובע עצמות מן העצמים - בין משנים, ובין משלשה.

בית הלל אומרין:

רובע עצמות מן הגוויה - מרוב הבניין, או מרוב המנין.

שמאי אומר: אפילו מעצם אחד.

(ח) כרשיני תרומה -

בית שמאי אומרין:

שורין ושפין - בטהרה,

ומאכילין - בטומאה.

בית הלל אומרין:

שורין - בטהרה,

ושפין ומאכילין - בטומאה.

שמאי אומר: יאכלו צריד.

רבי עקיבה אומר: כל מעשיהם - בטומאה.

(ט) הפורט סלע ממעות מעשר שני -

בית שמאי אומרין: בכל הסלע מעות.

ובית הלל אומרין: בשקל כסף, ובשקל מעות.

רבי מאיר אומר: אין מחללין כסף ופירות - על הכסף.

וחכמים - מתירין.

(י) הפורט סלע של מעשר שני בירושלים -

בית שמאי אומרין: בכל הסלע מעות.

ובית הלל אומרין: בשקל כסף, ובשקל מעות.

הדנים לפני חכמים אמרו: בשלשה דינרים כסף, ובדינר מעות.

רבי עקיבה אומר: בשלשה דינרים כסף, וברבעת כסף, וברבעת מעות.

רבי טרפון אומר: ארבעה אספרי כסף.

שמאי אומר: יניחנה בחנות - ויאכל כנגדה.

(יא) כיסא של כלה שניטלו חיפויו -

בית שמאי - מטמאין.

ובית הלל - מטהרין.

שמאי אומר: אף מלבן של כיסא - טמא.

כיסא שקבעו בעריבה -

בית שמאי - מטמאין.

ובית הלל - מטהרין.

שמאי אומר: אף העשוי בה.

(יב) אלו דברים - שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

האשה שבאה ממדינת הים,

ואמרה: מת בעלי - תינשא,

מת בעלי - תתיבם.

ובית הלל אומרין: לא שמענו - אלא בבאה מן הקציר בלבד.

אמרו להן בית שמאי:

אחת הבאה מן הקציר,

ואחת הבאה מן הזיתים,

ואחת הבאה ממדינת הים,

לא דברו בקציר - אלא בהווה.

חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.

בית שמאי אומרין: תינשא - ותיטול כתובה.

ובית הלל אומרין: תינשא - ולא תיטול כתובה.

אמרו להן בית שמאי לבית הלל:

התרתם את הערוה החמורה - לא תתירו את הממון הקל?

אמרו להן בית הלל:

מצינו, שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה.

אמרו להן בית שמאי:

והלוא מספר כתובתה נלמוד,

שהוא כותב לה, שאם תינשאי לאחר - תיטלי מה שכתוב ליך.

חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.

(יג) מי שחציו עבד, וחציו בן חורין -

עובד את עצמו יום אחד, ואת רבו יום אחד - כדברי בית הלל.

בית שמאי אומרין:

תיקנתם את רבו - ואת עצמו לא תיקנתם,

לישא שפחה - אינו יכול,

בת חורין - אינו יכול,

יבטל?

והלוא לא נברא העולם - אלא לפריה ורביה,

שנאמר: "לא תוהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיהו מה יח),

אלא, מפני תיקון העולם - כופין את רבו,

ועושה אותו בן חורין,

וכותב שטר - על חצי דמיו.

חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.

(יד) כלי חרס - מציל על הכל, כדברי בית הלל.

בית שמאי אומרין: אינו מציל, אלא - על האוכלים, ועל המשקין, ועל כלי חרס.

אמרו להם בית הלל: מפני מה?

אמרו להם בית שמאי: מפני שהוא טמא על גב עם הארץ,

ואין כלי טמא - חוצץ.

אמרו להם בית הלל: והלוא טיהרתם אוכלין ומשקין שבתוכו?

אמרו להם בית שמאי: כשטיהרנו אוכלין ומשקין שבתוכו - לעצמו טיהרנו,

אבל כשטיהרת את הכלי - טיהרת לך, ולו.

חזרו בית הלל - להורות כדברי בית שמאי.

הדף הראשי של משנה עדיות א

משנה עדיות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב