משנה סדר מועד/פירוש המשנה לרמב"ם - הקדמת המעתיק
הקדמת המעתיק לסדר מועד[עריכה]
- אמר המעתיק:
- הא לכם צנצנת המן, שגנז משה בן עמרם,
- אך זה האיש משה הוציא, אותה לאכול פריה עם רם,
- הראה נפלאות מידת האל, הוא הגבר על כל הורם,
- פנה דרך התלמידים, הדרך ישכון אור הורם,
- גם החכמים יספו לקח, הזהירם הגיה אורם,
- חכמת כוחותיו ואמת, תם יפיצו כלי אורם,
- ולכל רעב ולכל צמא, נתן להם די מחסורם,
- הקים משכן כולו זהב, טהור מאביהו תרם,
- צדק לבש ולבוש מלכות, אך בגדי העגלה פרס,
- הוראות כתבו עטיו, וספקות לרוח זרם,
- החיה מתים תוך בור גלות, על עצמותם צפד עורם,
- הביא בהם רוח דעת, ועליהם עור בינה קרם,
- בו כל איש יד יכתוב לאל, בו נודרים ישלימו נדרם,
- בו יקריבו זבחי תודה, בו יעמדו על משמרם,
- כל איש כאשר תשיג ידו, מאוצרותיו ישאו שברם,
- חלב כליות חיטה לקחו, חנם אך לא נתנו מכרם,
- חיבוריו השכילו רבים, עד למרום יעל זכרם,
- המה יחיו חיי עולם, אחרי מות משה גבורם,
- מרחוק יאירו נתיב, מדן נשמע קול כנורם,
- אשרי הגוי בהם תמיד, מפיהם לא ימוש זכרם,
- יזכו לחסות תחת כנפי, שדי כי הוא מגן עזרם.
- אברך את ה' אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי, ובבשרי אחזה אותותיו,
- אותותיו אלה אשר שת בקרבי, מספרים כבוד מלכותו, ויום ליום יורונו מעשה אצבעותיו,
- אצבעותיו העושים את כל מלאכת הקודש, לימים ששה בשנים ועשרים ואתיותיו,
- חקקן צרפן במצרף חכמתו, ובהם ברא עולמו ויסד אושיותיו,
- תכן מאין ותלם על בלי-מה, וברוח פיו עמדו על מתכונתם בעשר אמרותיו,
- אמרותיו אמרות טהורות בכסף מזוקק, וצדק כל אורחותיו,
- אורחותיו אורחות יושר, וצבאיו ופקודיו וכרוביו ואופניו ומלאכיו ראשית בריאותיו,
- בריאותיו נכונו על כנם, ומסילות כוכביו סלולות להשביע טוב אדוניהם עליהם, ולהריק להם טלי ברכותיו,
- ברכותיו מרעיפים על ארץ לא איש, ומדבר ציה וגבעיו ובקעותיו,
- בקעותיו והריו הצמיחו מוצא דשא, ועץ עושה פרי בנאותיו,
- המציא בהמה ורמש וחייתו ארץ למיניהם, ואת התנינים הגדולים באומץ גדולותיו,
- גדולותיו הראה בהקוות המים ושומו לים חוקו, והראות היבשה להודיע לבני האדם גבורותיו,
- גבורותיו לא יכלכלום שבעה שחקים ומחנותם, והארץ ושבע גבולותיו,
- גבולותיו הציבם ובמבחרם נטע גנו, וישם שם את האדם לחסות בצל דליותיו,
- דליותיו וכנפיו יסוכוהו, ויצו עליו לשמוע בקולו, ולשמור משמרתו ולשקוד על דלתותיו,
- דלתותיו הצית באש תאוותו בקבלו דבר, נתנן מפריד חלקו מחמאות,
- דברותיו קדחו אש עד אבדון תאכל, ונפתה לבו על אשה, ולא שמר משמרתו ועווה הליכותיו,
- הליכותיו נחמסו ולבו יקבץ און לו, ולשונו תחשב הוותיו,
- הוותיו הלמוהו עד לאין מרפא, ורבו עצבניו ותמו הנחותיו,
- הנחותיו וחייו צומתו בבור שאון, ולו ולזרעו הרבה הריסותיו,
- הריסותיו גדר בשובו אל אל, ויורנו איזה דרך ישכון אור ברבי דמעותיו והמיותיו,
- המיותיו שמע הפותח יד בתשובה לקבל שבים, ויעתר לדברי תחנותיו ושירותיו,
- ושירותיו ומנחתו שעה ונסלח לו מחטאתו, וחקק תמונתו בלבו,
- ויתן רופא נאמן תשועת עולמים, לתועה מדרך השכל ושב מזדונותיו,
- זדונותיו העביר בגודל חסדיו, ועומק מחשבותיו וזמותיו,
- זמותיו עמקו ומעיו המו, לזרע ידידיו הכתובים בדברי הימים בספר זכרונותיו,
- זכרונותיו נקראו לפניו, ולמען עשה כיום הזה להיות עם רב קחם על זרועותיו,
- זרועותיו נשאום על כנפי נשרים, ולמענו מחה כעב חטאותיו,
- חטאותיו העביר כגודל חסדו, עד עת דודים, והעיר חמיו וחנינותיו,
- חנינותיו וניחותמיו עומדי מימינו ושמאלו להשלין חיילותיו,
- חיילותיו יקודי אש וגשם שוטף, ושריון צדקה וכובע ישועה בגדי חליפותיו,
- חליפותיו חליפות, וצבא וכל שלטי הגבורים על חומותיו,
- חומותיו הפקיד עליהם שומרים גבוה מעל גבוה, ותמיד לא יחשו מהגיד חמודותיו,
- חמודותיו מקבלים זה מזה, ושמים ושמי השמים כסאו וטירותיו,
- טירותיו מוצקות מוסבות שבעה בשבעה, ועץ הדעת נטע בלב יציר כפיו וטוחותיו,
- טוחותיו פוחדות אל השם ואל טובו, שמחים בעבודתו ואין קצה לטובותיו,
- טובותיו יפוצון אל מעשיו, ורכב אלוהים רבותיים אלפי שנאן, מבחר יצירותיו וכסאו ויתדותיו,
- יתדותיו ומוצקיו ועמודיו ובריחיו ורום ותחת וארבע ידותיו,
- ידותיו עומדים במאמרו, וכוכבים ומזלות בגאונו צהלו, וביד ימינם כוס ישועותיו,
- ישועותיו ישמיעו גלגלי זבולו, במסיבתם על ארץ החיים ורבע יסודותיו,
- יסודותיו ארבעתם נהיו בצורות בצורות, ותנח עליהם רוחו וכוחותיו,
- כוחותיו חזקים עקבים, וקויי ה' יחליפו כח המחזיקים בשוליו וכנפותיו,
- כנפותיו מלאים חסר, פרשם למסך על עם בחר לנחלה לו, להקריבם אליו ותעלזנה כליותיו,
- כליותיו כלו ומעיו המו, העת נקרא לבוא בהיכלי מלך ולשכותיו,
- לשכותיו ובית נכאתה הובא, מקוטר מור ואהלות, לחבר את האוהל בקרסיו ולולאותיו,
- לולאותיו קשר בקשר של קיימא, ואות ברית קודש אל נערץ בסוד להקותיו,
- להקותיו ומלאכיו לא זכו בעיניו, ולציר נאמן הנחיל דתו ונתן שני לוחותיו,
- לוחותיו כתובים משני עבריהם, ובראית אחר חננו ובשלש עשרה מידותיו,
- מידותיו וברית הכרותה להם הודיעו, לשום לנו שארית ומשפטיו ומצוותיו,
- מצוותיו כולם ניתנו מרועה אחד, ומהם יפיח גנו יזלו בשמיו יפוצו מעינותיו,
- מעיינותיו מעייני הישועה להשקות הצמא לדברו, ומי זה ימלל קצת מפלאותיו,
- מפלאותיו מפלאות תמים דעים, ובהם יסד ארץ על מכוניה ובנה בשמים מעלותיו,
- מעלותיו גדולות עד אין חקר וספר, וספר וספור לא יוכל לספר קצת מלאכותיו,
- מלאכותיו ומעשיו דרושים לכל חפציהם, ומאד עמקו מחשבותיו,
- מחשבותיו גבהו כגבוה שמים מעל הארץ, הארץ ברדתו על ההר להקדיש, ומה יפו פעמי מרכבותיו,
- מרכבותיו ארבעתם היוצאות מבין שני ההרים, ורבבות קודש רגזו וחלו ומלאכיו ומחנותיו,
- מחנותיו חרדו ושמים נטפו וארץ רעשה, מדהרות אביריו וקול מצהלותיו,
- מצהלותיו שמעתי ונסתי לקולם ועמדתי מרחוק מרעיד, ומתוך האש שמעתי אמרי נועם ועשר מדברותיו,
- מדברותיו הנאמנים נשא עמי על לבו לזכרון, להעביר זהמתו להאיר נתיבותיו,
- נתיבותיו שלושים ושתים לבבוני, ואוזני חירשים תפתחנה בשמעם קול המון נפלאותיו,
- נפלאותיו האמירוני להיות לו לעם סגולה, ואותו האמרתי לשמוע לשמו ולעשות דברי נבואותיו,
- נבואותיו השמיעני בתחתית ההר, הביאני חדריו נישקני מנשיקותיו,
- נשיקותיו נשיקות אב הרחמן, ושובע שמחות את פניו, ובימינו אש דת נעימותיו,
- נעימותיו טעם טעמתי ויאורו עיני בדבר תבונו, ואין ערכו וטלי נדיבותיו,
- נדיבותיו ותורתו ארוכה מיני ארץ ורחבה מיני ים, ובה נגלו תעלומותיו ונצפנו סודותיו,
- סודותיו גלה לבן בית, ואל אצילי בני ישראל זקניו ונביאיו ועשר ספירותיו,
- ספירותיו צפנו בלבם להנצל מפח יקוש, להסך בעדם מסערותיו,
- סערותיו יחולו על ראש רשעים, ואוהביו כצאת השמש יחסו בצלו קננו בסעפותיו,
- סעיפותיו הרעיפו צדק על שעפיהם במראות בחזיון לילה, ונגלה להם שמץ מסתומותיו,
- מסתומותיו אספו אספה ונסגר הדלת בעדם, ונתן המפתח על שכם נוצרי עד עדותיו,
- עדותיו ופיקודיו למדו וספרו בפיהם, ואת בניהם ילמדון להודיע בעמים עלילותיו,
- עלילותיו נתכנו להשפיל גאים עד ארץ, ולהרים אביון מעפרותיו,
- עפרותיו הכין לשוכני בתי חמר, וקרה להם עליותיו,
- עליותיו משקה מהם להצמיח, ולהוציא לחם ועשב מעבודותיו,
- עבודותיו אשר יעשה יצליח כל איש בתומו, ואשרי תמימי דרך היוצאים בעקבותיו,
- עקבותיו נודעו למחזיקים בבריתו, ומתאמצים לחקור פעולותיו,
- פעולותיו פעולות אמת ובהם שמח ליבי, ויגל כבודי ותארכנה פארותיו,
- פארותיו ישאו פריו וימחאו כף, העת יקבצו נדחי ישראל ויהודה ופליטותיו,
- פליטותיו ישבעו מדם חלל ושבית אויב וראש פרעותיו,
- פרעותיו יפרע וישיב נקם לצריו, ולחיק המריק עליו דברים חדים בפתיחותיו,
- פתיחותיו מחצו עמי וחלפו רקת וצמה, והסירו התיזו צניפותיו,
- צניפותיו יעדה כמאז עם המדוכה, בעופל נבחן בגלותינו ושם יתנה תהילות ה' וצדקותיו,
- צדקותיו יביע ועזוזו ישיר, בהראותו נפלאות כימי צאת עמי ממצרים על צבאותיו,
- צבאותיו ינובון בשיבה ויפרחו כדשא, ויפדה את ישראל מכל צרותיו,
- צרותיו ישכח ולא תזכרנה עוד, וגלותו ישלח ויבנה עירו בתכונתו ובכל צורותיו,
- צורותיו ומובאיו ומוצאיו יכונן, ויפתח אבניו בפיתוחי חותם קודש, ימהר יחישה יקבץ קהילותיו,
- קהילותיו ירונו בתוככי ירושלים, אוכלים ושותים וחוגגים על טהרת הקודש וקדושותיו,
- קדושותיו ישלשו עמו, וכוהניו ישאו כפיהם בין האולם והמזבח, וכפר אהרן אחת בשנה על קרנותיו,
- קרנותיו ידושנו מחלב זבחיהם, ובטוב לבב יזו מדמם על קירותיו,
- קירותיו ירצו ורגביו ימתקו להם, ויחננו אבניו ורצפותיו,
- רצפותיו ועפרותיו נעמו להם, ולציריהם ייחלו צירי רפואותיו,
- רפואותיו רפאות לנפשותם, ודבריו וניחומיו הם הם ארוכותיו ורטיותיו,
- רטיותיו חבשו לנשברי לב, החלימו מחץ אלפיו ורבבותיו,
- רבבותיו מודים ומשתחוים איש איש ממקומו, ממליכים אותו בשמים ובארץ ובארבע רוחותיו,
- רוחותיו בראם ברוח פיו ויעמדו ארבעתם, ובאין אומר מביעים רובי רננותיו,
- רננותיו מתנים עמו, נכספים לבוא שעריו וחצרותיו לחזות אליו ואולמיו ושמשותיו,
- שמשותיו ישים כדכד ובפוך ירביץ אבניו, וישים דמעתו בנאדו וישמע קול שאגותיו,
- שאגותיו יתכו כמים מיו שבתו משושיו, חגיו חודשיו ומועדיו ושבתותיו,
- שבתותיו ויובליו ומיטיו כמאז תרצה ארץ, ומציון תתן שועותיו ותשוב שבותיו,
- שבותיו תכנס, וממעון קדשך תשקיף לתת את שאלותיו,
- שאלותיו וזממו תפיק, על מר נפשו מדדה כל שנותיו,
- שנותיו ספותמו מן בלהות, בשמעו איה אלוהיך ותוקף שמותיו,
- שמותיו בבית בחירתו כמאז יתקדשו, וכליל יחלוף האלילים ועבדיהם ורוח הטומאה אב ותולדותיו,
- תולדותיו יאבד לנצח ולדור דורים, וישרש תבואותיו,
- תבואותיו וקצירו ידליקם אש מבית יעקב, ויבא עד קנו ותכונותיו,
- תכונותיו ובצריו יתוך חוטר מגזע ישי, ויכתיר כתר עוז לעמו והוד תעודותיו,
- תעודותיו יצור ויחתום תורתו בלימודי המחכים ישעו, ויום ליום מספרים תהילותיו,
- תהילותיו ישמיעו וירונו בעיר הקודש, וישלחתם מורה צדק ויורנו מדרכיו ויודיענו את חוקי האלוהים ואת תורותיו.
- תורותיו שתים שמעתי, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, קבלנוה על יד נאמן ביתו, מיד אל יד ומפה אל פה כולנו כאיש אחד,
- חברים אין בהם נפתל ועיקש עור וחרש ונכפה, דבריהם דברי אלוהים חיים למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, אחד השומען ואחד הלומדן,
- והמשמרן לשמן ושלא לשמן מהיר במלאכתו ומתרפא, לבו בטוח בו שלא יזוק ושלא יתעלפה, זוהמתו תפסוק וממדוי הגוף והנפש יתרפא,
- וכאשר הייתי בימי חורפי, בעוד אלוה עלי אהלי וזכרו עם לבבי, ועם פי כימי אלוה ידרשני טרם אקרא ויענני, יענני משמי קודשו ומעונו בגבורות ישע ימינו,
- כל מלכי ארץ יעבדוני כל גוים יאשרוני, נתתני עליון על כולהם והורישני את ברכת אבי אברהם, בצל כנפיו יחופפני, על מי מנוחות ינהלני,
- ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה, ותחתיה נפלה החומה, ותפל עליהם חשיכה ואימה וקומת הכרוב גלתה,
- וגולתה הגולה והכותרת תמו מתי צדק, ותהי האמת נעדרת, פסו אמונים האמונים עלי תולע,
- וגמר חסיד גבר תמים, הגלת יהודה כולה הגלת שלומים, נתנו רוזנים לאין, ושולח במשמני רזון ומגלי רזים נואלו נשאו, גם נביאיה לא מצאו חזון,
- לא ידעו הבין ולא השיגו ולא עלו בפרצות, היו כמשפחות האדמה וגויי הארצות, תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, אטומה הלבבות ואפלו העינים והבבות,
- וכאשר ימיהם ושניהם בגלות ארכו והזמנים נמשכו, ואף השם וחמתו עליהם ניתכו, וגאות עשן הגלות התאבכו, והרואות בארובות חשכו, וצירים עליהם נהפכו,
- ויד תועה רוח על עם קדש תכפה, ואומה סוררה באות נפשה רוח עוועים שאפה, והעם המר והנמהר לצד, עלאה דברו וסרה ותועה יגברו,
- קנא קנאו בעם הקדש ודתו, וישימו את פניהם להשכיח לעמו שמו ותורתו, אמרו בלבם כינס יחד ישרפו כל מועדי אל,
- נבטל מהם תורה ומצות מילה וציצית ותפילין, שמיטה ויובל ודיני עבד ואמה וסדר נחלות ואיש אשר לא יהיה לו גואל, וחוקי מעשרות וקרבנות, והשור והבור והמשאיל והשואל, וזכות אבות ומעמד הר סיני אשר ממנו יצאה שנאה לישראל,
- אולי יהיו כמונו ערלים, ויעבדו את הבעלים,
- וכאשר ראה השם רעתם כי רבה וחטאתם כי רבתה למעלה, ומטה זדונם צץ פרחה הרשעה, אשר הוא קצף מעט והם עזרו לרעה,
- אז הפליא עצות מרחוק להפר עצתם ולסכל דעתם, כדכתוב מפר אותות בדים זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ויגמלם ברחמיו יחד נכמרו ניחומיו,
- למענו ולמען תורתו שהוא עץ חיים, לבלתי הוזל לעיני הגויים, ויער את רוח השרים והזכים אנשים חכמים ונבונים,
- להפיח גני בשמיהם, ליצוק על צמא טלי אורותיהם, לכתוב על לוח ולחוקק בספר אמרים, אמת נותנים אמרי שפר מיסדים על אבני שיש טהור,
- בתרשיש ממולאים במבחר הפנינים ובפז מסולאים, כאשר קבלום איש מפי איש מפי משה רבינו רבן של כל הנביאים,
- כולם זכרם לא ימוש מפיהם ולא נכחד, כולם ניתנו מרועה אחד,
- ובכל דור ודור הקים עליהם רועה נאמן, נביא או חכם מהיר או אומן,
- אשר מחזה שדי יחזה ויודע דעת עליון, מבין משל וחידה וסוד ודמיון,
- להלביש בני אמוניו ובחיריו בני יעקב וגזעו, מעיל צדקתו ובגדי ישעו, כדי שלא תשכח תורה מפי זרעו,
- וכאשר היה לבם רחב כפתחו של אולם, ודבר מהם לא נכחד וכל רז לא נעלם,
- כתבו דבריהם ברמזים סתומים, חותם בתוך חותם חתומים, בסדר המשניות והתלמוד רמוזים ורשומים,
- עד שנתקיימו בנו דברי ישעיה הנביא עליו השלום ותהי לכם חזות הכל וגו', ועדין היתה בלב הכל האש יוקדת, וקושיא במקומה עומדת,
- עד שקם דור אחר דור הגאונים ואנשי המעשה, אשר היו לנו לצור מעוז ומחסה לאכל לשבעה ולמכסה,
- וחיברו חיבורים וביארו התלמוד, וקצרוהו הבינוהו לרבים והשכילוהו, בחרו לכם שפה ברורה ערוכה בכל ושמורה, ועליהם נאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים וגו',
- וכל אחד ואחד לקח לו דרך ושיטה, דרכו אחז ומדרך הארץ לא שטה,
- ואיש איש כלשונו וככתבו פירש וחיבר וביאר לאנשי דורו ומושבו למען ירון קורא בו, כל אחד ואחד כתב מה שקבל מרבו, ומה שהשיג לפי שכלו איש כמתנת ידו כברכת השם אלוהיו אשר נתן לו.
- וגם האיש משה הרם במז"ל, גדול מאד לעטרת צבי,
- ולכבוד נתן השם בלבו מדע והשכל בכל ספר וחזון, איפתו איפת צדק ולא איפת רזון,
- לא הניח תורה ומשנה שלא ירד לעומקה ונגלו לו צפוניה ומלא כרסו מעדניה,
- חיבר חיבורים גדולים, איזן וחקר ותיקן משלים, האיר עיני חשכים ונתן לנו בין העומדים מהלכים,
- הגדיל לעשות עימנו במתק לשונו וענייניו ונועם מאמרו ומעניו,
- בחיבורו הגדול משנה תורה החשוקה, הוא המיישר כל עקוב ומסיר כל מכשול ופוקה, ואת המור"ה לצדקה,
- וספר המצוות אחת לאחת חשובות, אמרותיו אמרות טהורות ומאליפות מרובבות, ופירוש לתלמוד ומאמר היחוד,
- וכמה מאמרים וכמה שערים בענייני התורה והחוכמה ועניינים אחרים, והיה כבוא משה האוהלה יסיר המסוה ויצא וידבר אל בני ישראל את אשר יצוה,
- חפר והעמיק והוציא לוחות הגנוזות, הואיל משה באר את התורה הזאת, ובכללם ומבחרם פירוש המשניות שעשה לשתא סדרי, פירשם בלשון הגרי בלשון צח עד מאד,
- וכוונתו היתה להבינו לאנשי דורו במושבותם, כי היו רגילין באותו באותו הלשון ודשין בו,
- והוא שמר מצות חכמים ז"ל, שאמרו לעולם ילמד אדם לתלמידו דרך קצרה,
- והוא עצמו אמר באגרת תחיית המתים זה הלשון, אילו היה אפשר לי לשום התלמוד כולו בפרק אחד לא הייתי משים אותו בשני פרקים,
- ומי יתן ולא היה מקצר כל כך, כי לקוצר דעתנו, בהרבה מקומות יעמדו בפנינו מימיו, ואם הם מתוקים וצלולים, ולא נוכל עבור אלא בטורח גדול,
- וזה הפירוש הנזכר הוא פירוש נאה ומשובח מכל הפירושים שעמדנו עליהם, לא היה כמוהו לפניו ולאחריו, תהי משכורתו שלימה מעם ה' אלוהי ישראל.
- ויהי היום ויעבור עלינו איש זקן ונכבד, שמו רבי שמחה ירום הודו, ואגרת פתוחה בידו ליקחה מתוק ומליצתה עריבה, ששון ושמחה ימצא בה,
- כתוב בה איך חכמי נבוני רומי אציליה וגדוליה, אילי הארץ גודרי כל פרץ משיבי חימה באימרי נועם ומרץ, העומדים על אדון כל הארץ, עמדו על העתקת סדר זרעים מזה החיבור,
- וכאשר טעמו אמריו ומעניו, וחן ערכו וענייניו ערבו להם מדבש ונופת צופים, החכמים הוסיפו לקח והתאזרו חיל העייפים,
- וכל עוד הספר בידם לא זרו מתאוותם, וגדלה על האחרים תשוקתם, ויאמרו מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחם לנו ונשבע מהם ונעשם עטרה להתגדל בהם,
- ושם נקרא הנכבד הנזכר ויאמר הנני הנני למלאות שאלתכם ולעשות בקשתכם, אעופה כדרור אולי אמציא לכם מנוחה, אולי יקרא ה' לקראתי ויוליכני בדרך נכוחה ועל ידי תגמר המצוה ואוריד עוז מבטחה,
- אז רפתה רוחם ונתנו לו ארוחה, וליהודים היתה אורה ושמחה,
- וישם לדרך פעמיו בים וביבשה, עד הגיעו אל העיר ההוללה, היא העיר הגדולה כלילת יופי תמה אם בישראל, ושלימה בתורה והמעשים ובנדבת לבב וביחסים בעושר ובנכסים, היא העיר ברצלונה המעטירה,
- ויבא בית החכם הגדול הצניף הטהור והגולה והכותרת לשון הזהב, והאדרת אלופנו מאלפנו רבי שלמה אדרת יב"א, הוא האיש אשר יצא טבעו בכל הארצות, ושמעו הולך בכל המדינות, השם יצמיד הדרו והודו, ישמרהו ויחייהו ויצילהו מפח יוקש,
- וישאלהו האיש לאמר מה תבקש, וכאשר הודיעו את שאלתו והעמידו על אגרתו, השיב ומה לעשות לך כי הספרים אינם מצויים אצלנו,
- ומימינו לא הורגלנו ללמוד לשון הגרי ולא רגל על לשוננו, כי לשון הקדש נטה שפרירה בכל ארץ הצבי, ולא יהל שם ערבי ומאבותינו הקדושים לא נחלנוהו נחול, כי אין להמיר טוב ברע וקדש בחול,
- אבל איעצך עצה, ושלם לעליון נדרך, ולך למלכות ארגון אולי תמצא חפצך, והוא ואחריך הרי ישראל כתבו בשולי כתבו, מודיעים ומצויים לעודדו ולהחזיק בידו על הדבר.
- ויהי כהגיעו הנה במדינת משקה, ועמדו על כתבו זקנינו וחכמינו, נבהלו ונחפזו שמעו רגזו,
- ויאמרו למלאת שאלתו אי אפשר, כי אין הספרים הנדרשים בידינו מצויים,
- ועוד כי רוב הצרות לא יתנונו השב רוחנו, כל שכן לישב הדעת ולהעתיק הרים גדולים כאלה, ושמא לכובד העול ולקוצר הדעת נהפוך דברי אלוהים חיים ומצאנו עוון, ופן יקרנו מאמר האומר ואם לא אמרו על זה העניין המעתיק הרים ולא ידעו וגו',
- ולפטרו בלא כלום אי אפשר, כי מצות המלך עלינו ומלאכת שמים היא ומה לעשות, אלא נחלץ חושים ונעשה אנחנו את אשר תמצא ידינו, ולא מצאנו כי אם סדר מועד וסדר נשים, ועל האחרים חלו זקנינו פני חכמים הגדולים אשר בסרק סטה ישמרם צורם להעתיק,
- ויצוו את יוסף לאמר, אזור נא כגבר חלציך לעשות מצות גבירנו הגדולים אלופינו מסובלים.
- ואני הצעיר בבית אבי, יוסף בן רבי יצחק נבת בן אלפואל, רצתי אצתי למלאת מצות גבירי אלופי ומאמרם,
- ולהעתיק הסדר הזה סדר מועד, שמתי מגמתי ובו נפלו חבלי, כיד אלוהי הטובה עלי,
- ומאת האל משכין כבודו באוהל מועד, וידי דלים וכושלים סועד, ומחזיק על כל לב זוחל ורועד, אשאל העזר והסמך והוא יסמכני ויעזרני בזה וכיוצא בזה לעולם ועד.
- אמנם לפי הנראה אלינו מן ההעתקות שעמדנו עליהם, שהעתיקו בחכמות רבות עמודי עול גבירי הלשון יודעין אמיתתן, כי בכמה מקומות היה אפשר להם להשמיע דבריהם ולהבין כוונתם, ולכוון כוונת המחבר יותר ממה שלא עשו,
- אלא שנגרר קול מוסיהן ונמשך לשונם אחר הלשון שממנו היו מעתיקים, ונראה כאילו הוא דבר טבעי במעתיקים,
- ובהגיעי לעת הזאת נתברר לי בנסיון כי כן הדבר, לפי שמחשבתי ולשוני וקול מוסי היו נמשכים אחר לשון הגרי, ומפני זה טעיתי במקומות בכינויים ושאר עניינים,
- ואין בזה תימה כי אפילו בתורה נמצא כמה מילות מהופכות זרות, עד שלא מצאו להם המדקדקים טעם, אלא שאמרו נגררו אחר המילות הקודמות שלהם.
- על כן אני מתחנן לפני כל העומד על הספר הזה, להעביר שגיאותי ולכפר חטאתי ולתקן מה שימצא מטעויות,
- ויתלם בקוצר דעתי או בסיבה שזכרתי, נוספת על כמה מניעות מצרכי העולם ותלאותיו ומוצאותיו, או בספר שהעתקתי ממנו, כי אין בארצנו זולתו לבדו להגיה ממנו,
- ומה שהוא ידוע ומפורסם, כי זה הגדול מנהגו לערב בספריו שחיבר בלשון הגרי לשון התלמוד שיטה או שתים,
- וכשהגעתי לאותן המקומות לא שיניתי בהן אפילו אות אחת, אף על פי שהיה נראה לי כי קצת היו צריכין מעט תיקון לקשור העניין, כי אין נקשר לשון עברי בערבי כמו עברי בעברי או בזולתו מן הלשונות,
- ועתה אחל בהעתקה בעזרת השם.