משנה חולין ז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) גיד הנשה נוהג -

בארץ, ובחוצה לארץ,

בפני הבית, ושלא בפני הבית,

בחולין, ובמוקדשין.

נוהג - בבהמה, ובחיה,

בירך של ימין, ובירך של שמאל.

ואינו נוהג בעוף - מפני שאין לו כף.

ונוהג בשליל.

רבי יהודה אומר: אינו נוהג בשליל.

וחלבו מותר.

ואין הטבחים נאמנין על גיד הנשה - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: נאמנין עליו, ועל החלב.

(ב) שולח אדם לנוכרי,

ירך שגיד הנשה בתוכה - מפני שמקומו ניכר.

הנוטל גיד הנשה - צריך שיטול את כולו.

רבי יהודה אומר: כדי שיקיים בו מצות נטילה.

(ג) האוכל מגיד הנשה כזית - סופג את הארבעים.

אכלו, ואין בו כזית - חייב.

אכל מזה כזית, ומזה כזית - סופג שמונים.

רבי יהודה אומר: אינו סופג אלא ארבעים.

(ד) ירך שנתבשל בה גיד הנשה -

אם יש בו בנותן טעם - הרי זו אסורה.

כיצד משערין אותה? - כבשר בלפת.

(ה) גיד הנשה שנתבשל עם הגידים -

בזמן שהוא מכירו - בנותן טעם.

ואם אינו מכירו - כולם אסורין.

והרוטב - בנותן טעם.

וכן חתיכה של נבילה, וחתיכה של דג טמא, שנתבשלו עם החתיכות -

בזמן שהוא מכירן - בנותן טעם.

ואם אינו מכירן - כולם אסורות.

והרוטב - בנותן טעם.

(ו) נוהג בטהורה, ואינו נוהג בטמאה.

רבי יהודה אומר: אף בטמאה.

אמר רבי יהודה:

והלא על בני יעקב נאסר גיד הנשה,

ועדיין בהמה טמאה מותרת להם?

אמרו לו:

מסיני נאסר - אלא שנכתב במקומו.

הדף הראשי של משנה חולין ז

משנה חולין, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב