משנה ברורה על אורח חיים תרכב
סעיף א
[עריכה](א) אשרי: כדי להפסיק בין תפלת מוסף לתפלת המנחה:
(ב) להיות בשבת: לפי שבשבת אומרים לשבח ישראל שאף שאכלו ושתו מתפללים לא כאו"ה וביוה"כ א"צ לזה:
(ג) ואין אנו נוהגין: כדי למהר שלא יעבור זמן המנחה ודי בהפסק קריאת התורה:
(ד) רק קודם נעילה: כדי להפסיק בין מנחה לנעילה:
(ה) ואין אומרים אין כאלהינו: לפי שבשבת אומרים כן כדי למלאות החסר ממאה ברכות בכל יום וביוה"כ איכא הרבה שבחים וא"צ למלאות בזה גם פטום הקטרת א"צ לומר שהוא כלול בעבודה אבל נראה יותר טוב לאומרו ביחידות שהרי סמני הקטרת לא הוזכרו בעבודה [ט"ז] וגם המ"א כתב שיש לאומרו:
סעיף ב
[עריכה](ו) וקורין שלשה: ומתחילין מן כמעשה ארץ מצרים פ' ראשונה עד וחי בהם. שניה אלהיך אני ד'. שלישי הוא המפטיר [לבוש]:
(ז) בפרשת עריות: משום שנפשו של אדם מחמדתן ואם יש אחד שנטמא יחזור בתשובה ומפטיר ביונה שמדבר מן התשובה ועוד שאין יכולין לברוח מן הש"י. אחרונים:
(ח) והשלישי מפטיר ביונה: ואין אומרים קדיש על הספר רק ח"ק לפני העמוד קודם תפלה [ד"מ]:
(ט) ומברך לפניה ולאחריה: ר"ל כדרך שבירך בשחרית שאומר גם על התורה ועל העבודה:
(י) ואין אומרים על התורה וכו': פי' אנו אין מנהגינו כמ"ש השו"ע אלא אין אומרים כלל על התורה ועל העבודה בין כשחל בשבת בין כשחל בחול רק חותמין מגן דוד והטעם שהרי כבר פסק העבודה מהשחר ובירך עליה שחרית. כשמוציאין הס"ת במנחה אין אומרים על הכל ולא שמע ישראל רק גדלו. בנוסח אבינו מלכנו י"ל רוע גזר בנשימה אחת (כי שייכים להדדי דהיינו שיקרע הוא ית' רוע שיש בגזירה ומה שנשאר בגזירה יהיה לרחמים) והמפסיקים בניגון בין רוע לגזר צריך למחות ובפרט החזנים שלא יעשו כן [ט"ז ע"ש]:
סעיף ג
[עריכה](יא) אומרים צדקתך: כשאר שבת ואומרים אבינו מלכנו אף שהוא שאלת צרכים הלא הוא שעת גמר דין ואם לא עכשיו אימתי:
(יב) אין אומרים צדקתך: דכתיב בו משפטיך תהום רבה ואנו מבקשים רחמים לפני השי"ת ביו"כ [לבוש]:
(יג) ולא אבינו מלכנו: שהוא שאלת צרכים ואין שואלין בשבת ובחול אומרים אם לא שהזמן קצר וצריך למהר כדי להתפלל נעילה ביום וטוב לומר מעט סליחות בנחת מהרבה במרוצה:
סעיף ד
[עריכה](יד) אין נושאין כפים וכו': עיין סימן קכ"ט שם מבואר כל פרטיהן:
(טו) נושא כפיו: עיין לעיל בסימן קכ"ט בהג"ה דמטעם זה יש נוהגין לומר אלהינו וא"א וכו' וה"ה דיש לומר אז שים שלום ולא שלום רב וכמבואר בסימן קכ"ז בסופו דחד דינא להו. כהן אחד עלה לדוכן ושארי הכהנים עקרו רגליהם בעבודה ועדיין לא עלו טוב הדבר שיצאו מבהכ"נ ולא יעלו עמו [ברכי יוסף]: