משמרת שלום/ב/א

יש ליזהר מאד בטבילה אחר תשה"מ תשמיש המטה או כשראה קרי ר"ל רחמנא ליצלן. והמדקדקים הולכין למקוה תומ"י תיכף ומיד בקומם, ואין מוציאין מפיהם שום דב"ק דבר קודש קודם הטבילה כשצריכים לטבול:

הנה דעת רב האי גאון ז"ל שכל דבריו דברי קבלה, דלא בטלו לטבילותא רק לתורה ולא לתפילה, וכן דעת רב אלפס ז"ל. ובאמת לא נזכר בגמרא שום רמז דבטלוהו גם לתפילה, גם ריב"ב רבי יהודה בן בתירא לא אמר אלא דדברי תורה אינם מקבלין טומאה, וגם בזה אין הלכה כמותו מצד הדין אלא מצד המנהג, כמ״ש כמו שאמר רנב״י רב נחמן בר יצחק: "נהוג עלמא כתלת סבי", פי׳ פירוש: כבר נהוג ויש להם על מי שיסמוכו. וגם ראיתי לגדול וקדוש אחד מבעלי התוס׳ שפי׳ שפירש, שהיה רנב״י מתאונן בזה על שנהגו העולם כן. ועוד אומד אני, דגם חוץ תקנת עזרא יש מצוה לטבול לקרי ולטומאה מצד מ״ע מצות עשה של "קדושים תהיו". ולראיה לזה דגם קודם תקנת עזרא היו נוהגין בטבילה זו, כמ״ש כמו שכתב רש״י ז״ל בברכות (י״ח ע״ב) על בניהו בן יהוידע דתבר גזיזא דברדא ונחת וטבל, פירש רש״י ז״ל שטבל לקריו לעסוק בתורה. אם כי בתרגום ר״י רב יוסף לא כתב כן, מ״מ מכל מקום דברי רש״י הם דא״ח דברי אלקים חיים ומסתמא קבל כן מרבותיו ז״ל הק׳ הקדושים. אלא ודאי דהיו נוהגים כן מקדם קדמתה מצד מ״ע של "קדושים תהיו", אלא דעזרא תקן שיהיה אסור לקרות בתורה וזה בטלו מפני הדוחק. ובשו״ת מן השמים לר״י מקורביל בעל התוספות ז״ל כתב ששאל ע״ז על זה מה״ש מן השמים והשיבו לו: הלא תפילה במקום עבודה ואפשר טמא מקריב קרבן וכו׳, ודבר זה גורם אריכות הגלות וכו׳, וסיים דלא פחות הש״ץ יטבול במקוה, עיי״ש. והגם דפסקו בש״ע בשולחן ערוך דבטל לגמרי, אף לתפילה, דכן דעת כמה פוסקים ז״ל, ודאי דהדין עמם ורוח ה׳ דבר בם, דבדורות אלו לא סגי בלאו הכי כי מעורבים אנחנו וכו׳ וכמה וכמה יושבי כפרים, ועוד כמה מניעות, ואם היו אסורים בתורה ותפילה, ודאי דעת לנבון נקל דהוה נפיק מניה חורבא. אבל ודאי מי שהוא בעירו ויכול לטבול ואינו טובל, ודאי הוא נגד רצון חז״ל, דהם לא התירו אלא מדוחק, וגם ביטל מ״ע כמ״ש כמו שכתבנו, וגורם אריכות הגלות כמ״ש כמו שכתב בשו״ת מה״ש, והוא על לא דבר דבעיתים הללו המקוואות טובים. ועל טוב יזכר שמם של אבוה״ק אבותי הקדושים שחזקו מאד את העניין הזה, לשמור טבילת מקוה לעת הצורך, ובערב ש״ק שבת קודש ובערב יו״ט ובש״ק וביו״ט בבוקר. וקבלה בידינו מקה״ק מקודש הקדשים ורוח אפינו הבעש״ט זצ״ל, כי כשצריך למקוה וטובל א״ע את עצמו פ״א פעם אחת לא יזיק לו בשום אופן, וכן העידו על הרמב״ם ז״ל שמימיו לא ביטל טבילה זו.

והנה פשוט מאד אצלי, אפי׳ אפילו אם ע״י על ידי טבילה זו יתבטל מתפילה בציבור, יותר טוב להתפלל בטהרה. ובפרט כי לכמה רבוותא הוא איסור גדול, ובפרט כי ידוע כי כשאינו טובל אינו יכול לכוון דעתו לתפילה מי שנוהג בטבילה, והוא פשוט אצלי יותר מביעתא בכותחא. ולא כתבתי זה, אלא לפי שראיתי בספר חדש משנה ברורה על שו״ע או״ח (סימן פח ס"ק ב) שכתב: ואפשר אף אם יתבטל ע״י זה מתפילה בציבור אין נכון להחמיר בזה, עכ״ל. ושרי ליה מאריה ע״ז וח״ו וחס ושלום להורות כן ויש הרבה לדבר בזה ואכמ״ל ואין כאן מקום להאריך.

ומש״כ והמדקדקים וכו'. פשוט שלא יאמרו הברכות בטומאה, דלא גרע מדברי תורה, וגם שלא להשהות הטומאה על עצמו: