משמרת הקודש/ראש חודש ופסח

הלכות ראש חודש

מצוה להתענות בער״ח להשתתף בצער מיעוט הירח וגם כשהלבנה לוקה יש להתענות מ״א בשם ס״ח: לא יאמר בשכמ״לו בקול רם אלא ביו״הכ ממש ולא בער׳ח אלא אומרו בלחש עם הצבור: ליל ר״ח אם שכח יעלה ויבא בתפלה או בב״המ אין מחזירין אותו ואפי׳ בלעלה שני׳ דר״ח אבל ביום אפ שכחו בתפלה מחזירין אותו: כיצד נזכר אחר ותחזינה קודם שיזכור שם של החתימה אומר שם יעלה ויבא ואח״כ ותחזינה עד סוף הברכה אם הזכיר כבר השם דתחזנה גומר החתימה ואומר יעלה ויבא בין רצה למודים ואינו חזור לחתום אחריו ואם כבר התחיל מודים אם נזכר קודם שעקר רגליו דהיינו באלהי נצר קודם יהיו לרצון חוזר לרצה ואם כבר גמר יהיו לרצון אחריו חוזר לרא״ש ובב״המ אף ביום אינו חוזר ואם נזכר קודם ברכה רביעית אומר בא״י שנתן ר״ח לעמו ישראל לזכרון בלא חתימה. טוב לומר בפה על הסעודה זו סעודת ר״ח וסוד ר״ח הוא יסוד נקרא ראש לחדש שהיא מ׳ סוד הלבנה וכן שם שדי שביסוד במיולוי גי׳ ראש חדש ע״ה וכיונו בניקוד קמץ) ולפי שיש למ׳ עלי׳ בו הוא יו״ט לנשים לכן יש להזהירם ומזה תבין הרמז שהביאו לזה מהדמע״ה ע״ש והבן:

הלכות ר״ח ניסן

ר״ח ניסן הוא ת״צ מיתת נדב ואביהוא ויש להתענות בו עד חצות ויקרא פרשת חנכת הנשיאים בכתוב בסידורים בי׳ בו מתנה מרים ונסתלק הבאר בכ״ו בו מת יהושע בן נון: שבת שלפני הפסח קורין שבת הגדול שאז התחילה הגאולה ע״י הבינה הנק׳ שבת הגדול שפסח מצרים מקחו מבעשור. גם אלו י׳ ימים רומזים על התגדלות <דף ט ע״א | עמוד 35 | הלכות פסח> המ׳ בי׳ ספירות י׳ הרי גם היא נקראת שבת הגדול ובה׳ שאחריהם סוד ת״ת החמישי ממטה למעלה נגמרה הגאולה והם סוד ב׳ מצות דם פסח ודם מילה פסח מקחו מבעשור ומילה בליל ט״ו בסוד דכורא ומזה תבין כוונת רש״י וז״ל בחומש שכתב טעם על מקחו מבעשור א״ר מתיא בן חרש וכו׳ ע״ש והוא מובן:

הלכות פסח

הלכות פסח רבו למעלה וכבר נהגו בכל תפוצת ישראל שכל מי שיש בו ריח תורה מתעסק בהם יותר מהלכות שאר זמנים כי בפסי של איש שורר בביתו בענין הטחינה ועשיית המצות והגעלת כלים ומאכל בהמות ועופות והכל חברים ברגל הזה איש כל הישר בעיניו יעשה: אך באתי להזכיר דבר שנתחדש אצלי בדעתי ואפשר שאצל אחרים ישן: והוא ששמעתי ונתברר לי שיש ברחיים חשש חימוץ גדול שהברזל שתחת הרכב א״א לחזקו אלא בבלילה רכה מן הקמח שקורין מטט״צי ונעשה חמץ גמור ומתיבש ואף אם יתבטל קודם הפסח מ״מ אין זה שימור גמור למצות מצוה לכן טוב ונכון מאד ליטחן למצת מצוה ברחיי׳ של יד אחר שיקח מתוכו הברז׳ ויעש׳ כעין חדשים ובזה יצא גם מספק קמח של אחרים שנטחן ברחיים שאינו בקי במעשיהם ובפרט אם יש לו מצה שמורה משעת קצירה אך צריך לחקור שלא יהיה זרוע אחר פהסח שלא יוכל לקיחנו למצת מצוה מאחר שהם ודאי חדש משא״כ בשאר תבואות שסומף על הרוב שהם מהנזרע בחורף או משנה שעברה ושל שנה זו מיעוטא נינהו ובשעת הדחק יכול לסמוך על ט״ז ומ״א שמלמדי׳ זכות על המקילים בזה ומ״מ יים המ״א ובעל נפש יחמיר במה שאפשר ובשכר יש מקילין ועיי׳ מ״א ובש״ך בי״ד:

גם אגיד לכם חדשות ונצורות ששמעתי ונתברר לי בדרישה וחקירה שבאותן קערות שמציירין אותן בצבע הנק׳ לאזר א״א להם לעשותו בלא חלב חטה שהוא חמץ גמור ואין מותרין מכח מה שמלבנין באחור אח״כ דאין זה נקרא צירוף כבשן כמ״ש בהדיא דלא מקרי כבשן אא״כ הסיקו ב׳ וג׳ ימים וגם בודאי אין ס׳ בצבע נגדו לכן צריך ליזהר בזה מאד שלא ליקח קערות אלו לפסח אף אם כתוב עליהם תיבת פסח עם הפרט לפי שאין הכותב בקי במעשה צבעם כלל . וצריך לדרוש דבר זה ברבים שיבדלו מן האיסור הגדול הזה אם ישמעו ואם יחדלו ואדם הזהיר ומדקדק במעשיו בפסח לא ישאל כלי מאחר וכן לא ישאילו׳. גם ראיתי נזהרין בעשיית המצות כדינם ותיכף ותיכף שנותנים העיסה על השלחן חותכי׳ לחתיכות ומגבלין אותם היטב בידים שלא ישא׳ בהם קמח וגם שלא יהיה כעיס׳ הכפולה לב׳ ויתחמץ כמו במצה הכפול׳ ותיכף גורפין התנו׳ היטיב להיו׳ מוכן לאפי׳ כו תיכף עכ״ז לא יצאו ידי חובתם במצות שעושים אחר זמן שיעור חימוץ שאז הבצק הנדבק בשלחן ובכלי׳ נתחמץ כבר ומתערב בחצות בלישה ועריכה ואין ספק שא״א לגררו מן השלחן כולו וגם לא הוי כעסק לבטל החימוץ דכשגרו בזה אר המקומות שוהין וכ״ש בכלי׳ שמגר׳ בזה וזה שוכה לכן אין להם תקנ׳ אלא שבכל פעם יעשו במקום אחר ובכלים אחרי׳ ועכ״פ לא יעשו בכלים אחדי׳ ובמקו׳ אחד יותר כשיעור חימוץ ואף אם אין לו רב המקום כ״כ יכול להעמיד העורכים ולשים בצד אחד והמנקרים המצות בצד אחר ואח״כ יעמיד גם המנקרים במקום העורכי׳ כי שם אינו נדבק כ״כ וגם אפשר לגררו שדבוק מלמעלה משא״כ במנקר׳ שנכנס בנקבים : וכן בכלים מעוטים יגררם היטב ומתוף ראשיהם ומצד המצוה יעשה במקום חר ובכלים אחרים או עכ״פ יעשה כנז׳ אבל למקום שמנקרין אינו מועיל אפי׳ גרורה והדחה תדע כי תראה אחר התיבשו תמצא עיסה בנקבים שא״א לגררו.

צריך ליזהר מלעשות כנגד החלון במקום שהשמש באה אפילו ביום המעונן וכן לא תלוש שם ולא יעמיד שם הקמח ומים והעריבה שלשין יזהר להחליפה בכל פעם ויכול לגוררה היטב ולהדיחה ולחזור וללוש בה ואין זה דומה לשלחן כנז״ל וכלי בדיל הוא הטוב ביותר ללוש׳ אך אחר התנגבנ מן הדחתה ונתיבש׳ יראה לנקר דבוקי עיסה שנשארו בה כי אז ניכרים יותר : האשה הלשה צריכה לרחוץ ידי׳ בכ״פ וכן שאר העוסקים שמה שנדבק בידים נתחמם ומתחמץ תיכף. יש למנוע מלהשתמש בחביות שנעשו תוך ל׳ לפסח שפעמים חושפין בין הנסרים בעיסה רכה משא״כ אחר ל׳ שכבר נתייבש עיין במ״א: אבל בחצי חביות שקורין דישקי״ם אין צריכין לזה מפני קוטנן כך ספר לי אבא שבקי במעשיהן ולכן טוב שלא לשתות מי דבש הנעש׳ בחביות גדולות אם לא בדרישה וחקירה על הנז׳ כי כל מה דאפשר לברר עדיף וכן לא יעשה מי דבש שקורין מע״ד מדבש שמוכרין בקדרות כי הם ספק חמץ גמור. וכן לא ישפה ממים ששרו בהם הצמוקים בפסח שאז אסור במשהו: וכן בשמים יש לדוך קודם הפסח על כל הפסח וכל המחמיר בפסח ככל דעת המחמירין הוא תועלת גדול לנשמתו. ערב פסח יאכל בשחרית קודם זמן אכילה לצאת מן הספק: וכן יזהר להקדים מכירת חמץ קודם שעה ששית ורוב העולם אין בקיאין היטב בדיני מכירה עמ״א וצריך להזהיר לילך אצל בקי וחכם ללמוד שלא יעברו על בל ימצא: תחלת שעה ששית ישרף החמץ ונוהגים לשרפו בהושענות. יזהר לגלח קודם חצותשאחר חצות אסור: יטול צפרניו ויטבול קודם עשיית המצות ויכוין בטבילה לקבל עלי׳ קדושה הרג״ל שהיא הוי׳ ואהי׳ במיולי יודין גי׳ רגל וישלבם: בשעת עשיית המצו׳ יש לומר הלל כמו בעשית פסח וטוב ליזהר שלא יהא שם נכרי בבית בעת עשיית׳ כדאי׳ בזוהר בפסח בזמן המנחה יאמר סדר הקרבת הפסח והוא בשל״ה ובס׳ חמדת הימים

(דיני עירוב תבשילין אבארם בהלכות י״ט במקומה) (סודו שיסוד מערב שני תבשילין נ״ה וסוד השיתוף בענין זה בת״ת <!> טוב לדבר בלשון הקודש בי״ט כמו בשבת (וכיין בנרות כי נ״ר גי׳ אלף למד אדני ועיי׳ בהל׳ שבת) ויסדר שולחנו בכלים נאים אפי׳ של אחרים כגון משכנות עכו״ם ויזהר לטובלם ועיי׳ בהל׳ טבילת כלים בענין ברכה ולענין טבילה בי״ט: אבל לא ישתמש במשכנות ישראל ( יסדר הקערה בג׳ מצות סוד חב״ד והם בסוד ג׳ אלהים פשוטין בחכמה ה׳ בצורת ד״י ובבינה בצורת ד״ו ובדעת בצורת ג׳ ווין) יניח זרוע בימין וביצה בשמאל ומרור באמצע והם סוד (חג״ת) וחרוסת בימין תחת הזרוע וכרפס בשמאל תחת הביצה והמרור של הכריכה באמצע תחת המרור העליון (והם סוד נה״י) והקערה סוד מ׳ הכוללתם ) ויש ליקח זרוע של עוף ממש ע״פ הכוונת וע״ש טעם <דף ט ע״ב | עמוד 36 | הלכות פסח> רמז הנחתם כך והכרפס שבשמאל יתבאר עם מ״ש השל״ה שהוא אותיות ס׳ פרך נמצא שרומז על השיעבוד ולפי שהמרור העליון יצטרך לו קודם התחתון והוא רחוק יותר ממנו לכן נראה דיניחנו מחובר עם המרור של הכריכה כי גם ע״פ הסוד הן מחוברין בסוד קו האמצעי (כי נוף וברי׳ חד חשבינן) ולפי שהכרפס בשמאלו יצטרך לו תחלה מן המרור שמוכן לפניו ומן חרוסת שמוכן לימינו ועיקר הקירוב תלוי בימין שנוטל בו המצוה במבוא׳ בדין משמוש בתפי׳ ע״ש לכן נראה שיסד׳ הקער׳ תחלה זרוע לימין העולם שהוא דרום וביצה לצפון וכן עד״ז כולם וכן מטתו ידוע שצריך להיות בין צפון לדרום דיהיינו ראשה למזרח וכו׳ ומסב בשמאלו נמצא שתבא הקערה לנגדו בצפונה שהם הביצה והכרפס ויבא הכרפס בימינו ממש קודם וזה ציור

        מזרח                       |      ראשה

זרוע ביצה |

      מרור                         |      מטה

חרוסת | כרפס |

            כורך                   |       מרגלותיה

קערה והמטה ולאחר שיאכל הכרפס יסבב הקערה שיגיעו החרוסת והמרור סמוכים לו ומשום המצה לא מיקרי עובר על המצות לפי שמכוסה במפה ולכן כשיאכל המרור העליון יניח הנשאר לכריכה רחוק יותר מן כל המצה ולא למעלה כבראשונה ובזה יתנאה לשמים והמי מלח לא יעמיד על הקערה כלל: וסוד ד׳ כוסות הם ד׳ מוחין חו״ב וחו״ג שבדעת והם ד׳ אלהים מלאים בחי״ב ביודי״ן וההי״ן ובחסדים שבדעתו באלפין והא׳ בצורת יי״י ובגבורות ג״כ באלפין אלא שהא׳ בציור יו״ד ויכוין בכל כוס שם המיוחד לו להמשיך אותו לז״א ובשתיתו מיושב ותן חלק לנוק׳) יאמר דא סעודתא דקב״ה ושכינתי׳: קדש יקדש מעומד ויסב בשמאלו וישתה הכוס בהסיבה כולו או רובו ואם מסופק אם שתה רובו ישתה עד שיצא מן הספק כיון שהוא דאורייתא: ורחץ ירחץ ידיו לטיבול ראשון בלא ברכה (ויכוין שז״א רוחץ כלי׳ הפנימי׳ שלו על ידי יודה״י בהבאה בזה יו״ד פעמים ה״י גי׳ ש׳ ואם תסיר ב׳ כללי אותיות השואש ישאר רחץ): כרפס יברך על פרי האדממה <!> כגון לפת מבושל בפ״הא לפטור הכרפס ואח״כ יקח הכרפס ומטבל ויאכל . יחץ יקח המצה האמצעית שהיא הלוי ויבצענה לב׳ חלקים א׳ גדול וא׳ קטן ויקח החלק הגדול לאפיקומן והקטן יניח בקערה (יכוין כי מצוה הב׳ הוא בסוד הבי׳ שבה ה׳ בצורת ד״ו סוד זי״ן המעוברים בה והחלק הגדול כנגד הו׳ מספר גדול מן הד׳ יקח לאפיקומן סוד אפיק ו׳ מן והחלק קטן כנגד הד׳ סוד של״ת לתמא ע׳ניא יניח בקערה: ואח״כ יאמר הא לחמא עניא גו׳ ויגביה הקערה עם המה הפרוסה סוד מ׳ להגביה) : אח״כ ימזוג כוס ב׳ ויכוין כוונה הנז״ל ובי׳ מכות ישפוך מן הכוס ממש לתוך כלי שבור (ויכוין לשפוך העבירות והדינים קשים מן הנוק׳ אל הקלי׳ ואז נקתה ונזרעה זרע) ישתה הכוס בהסיבה כנז׳ ואם שתה בלא הסיבה יחזיר וישתה בהסיב׳ ולא יברך עליו אבל בראשון לא יעשה כן דהוי כמוסיף על הכוסות משום שיצרך שם לברך עליו וכ״ש בין ג׳ לד׳ לא ישתה: רוחץ פעם ב׳ בברכה (לרחוץ כלי אמצעי דז״א בכוונה הנז״ל) ויברך המוציא בהוי׳ נקוד פתח ויבצע מן המצה העליונה (סוד חכמה ויכוין כנז״ל) ויפרוס מן השניה הפרוסה (סוד מח בינה בבינ׳ הנז׳) ויברך על אכילת מצה בהוי׳ ניקוד צירי ויצרפם יחד (בסוד חו״ב המזדווגים ויאכלם) לא ידבר כלום עד שיאכל כזית מכל אחד: מרור יקח כזית מן העלין לאחר שימעך חללון ואם אין לו עלין כ״כ יקח מן הקלח עמהם ויברך ויטבול בחרוסת וינער החרוסת מהם: ויזהר מאד לאכול כזית ממנו. והנשים והתינוקות שאין אוכלים כזית לא יברכו כלל דהוי ברכה לבטלה: וצריך ללועסי׳ ( לחתך הדינן ולמתקם בל״ב שינים סוד ל״ב (נתי׳ חכמה) ואם בלעו לא יצא : כורך יקח התחתון הקלח של המרור ויאכלנו עם המצה הג׳ (בסוד הדעת) וגם בזה צריך לאכול כזית מרור וכזית מצה או יותר אח״כ יאכל וישייר מקו׳ לאפיקומן שלא יאכלנה אכילה גסה וגמ׳ הסדר כדינו (ובגמר הכוונה הנז״ל) ואסור בזיוג אם לא שהוא ליל טבליה. בליל ב׳ יעשה ככל הנז׳ ואחר גמר הסוד כולו יתחיל לספו׳ ספיר׳ העומר ואין לשנות ולספור קודם עיי׳ במשנת חסידים

הלכות ספירה וכונותיה הקלות

לפי שראיתי הרבה אנשים אפי׳ היודעים קצת בחכמת הספירות ומתרחקים מכוונת הספירה ודי להם במה שכתוב בסידורים חסד שבחסד וכדומה ואין טועמים בזה טעם הסוד כלל מה הוא פי׳ כוונה זו אם ירידת ספירו׳ זו או עליית׳ והולכים בחשך לא ראו אור כתבי האר״י ז״ל המתוקים לחיך לכן אמרתי אגלה טפח ואכסה כמה טפחים להבינם למען יכוונו לפעול פעולה הצריכה בימי הספירה. דע כי כל ספירה כלולה מעשר והו״ק כולם הם בסוד ז״א ו׳ שבשם שהוא קומה שלימה בי״ס אלא שפעמי׳ חסר לו הג״ר כי הג״ר שלו מקבל מאו״א ואע״פ שהם ו׳ הם ז׳ כי יש לו גם מלכות אלא שהוא בסוד עטרת היסוד והכל נחשב ליסוד ולכן אנו קורין שש קצוות ובהיות לו ז״ס גם פרטות הספירו׳ אינו אלא בז׳ בצ״א המלכות עיקרית הספי׳ העשירית שבכללות האצילות נבנית לנוק׳ דז״א וכלולה ג״כ מי״ס שכ״א כולל י׳ וכוונתינו בהספירה להמשיך לז״א ה׳ חסדים שמחסד עד הוא ויש בהם גם יסוד אלא שהוא כללותם ולכן נקר׳ כ״ל וכן המ׳ כלה והרי הם ז׳ חסדים והם סוד המקיפים לז״ס דז״א העיקרים גם אנו רוצים להמשיך ה״ג ג״כ עד״ז לנוק׳ והם ג״כ ז״ס כנזכר ואותם דז״א יאירו בשל נוק׳ כיצד ביום ראשון תחל׳ החסד מה׳ חסדי׳ נכנס בחסד דז״א בדר׳ כניסה שהחלק תחתון שבו שהוא מלכות דחסד זה נכנס תחלה בעליון שבחסד ע קרי דז״א והוא החסד שבחסד הנ״ל שבו הוי׳ בניקוד סגול ע״פ סדר נקודת הספי׳ ויכוין הויה זו גדולה ויכוין עוד הוי׳ קטנה בתוך הגדולה אות מזה בתוך אות מזה והיא ג״כ נקודה סגו״ל והיא בסוד המקיף הנכנס בה וביום ב׳ יכוין שמ״ד חסד המקיף הנז׳ יורד בגבורה דחסד עיקרי דז״א והיסוד שבו יורד בחסד שבחסד ולכן יכוין הויה גדולה שכ״א בסוד הג׳ והוי׳ הקטנה אינה משתנית כל אותה שבוע אלא הגדולה משתנה מיום אל יום בנקודתה וזה סדרם סגול שבא חולם חירק קיבוץ מלאפום והז׳ בסוד המלכות היא בניקוד הוי׳ בכל מקום שהוא בניקוד לעולם ובשבוע השני נכנס הגבורה דחסדים בגבורה דז״א ולכן ניקוד הזי׳ קטנה בכל שבוע זו בשב״א והגדולה משתנות מיום אל יום כמו בשבוע א׳ וכן כולם נמצא שהויה קטנה משתני׳ בשבועו׳ ולא בימים והגדולה בימי׳ ולא בשבועות וכן עד״ז ממש יכוין דבר יום ביומו בג׳ בניק׳ ויכוין בכל יום שבחי׳ חסד הנכנסת היום בספי׳ יום זה בז״א מאורה בג׳ שבנוק׳ וכן עד כלותו ובברכה יכוין כוונת הכללית דברכות . גם יכוין בהוי׳ דברכה שם מ״ה דאלפין שהא״ש באמצע הוא״ו שבו רומז לראש ריבוע אהיה הנמשך בו מלמעלה בסוד ד״ס האד״ם כי ריבוע אהי׳ גי׳ דם ויכוין הריבוע אהיה במילוי אלפין כזה אלף אלף הא אלף הם יוד אלף הא יודע הא והוא הד״ם שהי׳ פרע׳ מושכו לאחור <דף ט ע״ג | עמ׳ 37 | הלכות יום טוב> ולא היה מניתו להבלע בז״א ועכשיו יכוין להמשיכו לפנים ולא יהיה ריבוע שהוא בסוד האחור אלא אהיה דאלפין פשוט בסוד הפנים ונעשה בסוד אל כי אהי׳ פשוט בהצטרף י׳ אותיות כשהוא מלא גי׳ אל . גם יכוין ר״ת ספירות העומר גי׳ אדני להמשיך שם אל אדני לנוק׳ ובתיבת היום יכוין שיום ע״ה גי׳ אל הוי׳ להמשיכו לז״א ויאמר לעומר בלמד ויזהר מאד במצות הספירה כי מאן דלא עאל בחושבנ׳ דא לאו בכללא דישראל הוא כנזכר בזוהר: ויזהר ליספר בשעתו וזמנו ואפי׳ ביחוד והוא אחר צאת הכוכבים . ואם טעה בספירה ונזכר או שהזכירו אחר יחזור לתחלת הספירה ויאמ׳ היום כך וכך ולא כאותן שכשמזכירי׳ אותם באמצע כגון שאמר היום ששה ימים והזכירו לו שהם שבעה ואומר שבעה נמצא שלא מנה כלל כיון שלא אמר שהיום שבעה. וכן בשבועות אם טעה צריך לחזור לומר שהם כך וכך וצריך לדקדק בזה מאד שהוא מצוי ובעודו עומד יאמ׳ יה״ר שיבנה בה״מ במהרה בימינו ואז ע״י עומר יומשכו גם הפנימי של החו״ג בז״א ונוק׳ משא״כ עתה שאין ממשיכין אלא המקיפים שהם בסוד הבל היוצא מן הפה בדיבורו ספירתינו וכל זמן העומר יכוין במזמור של תקון לאה בחצות בסך אדדם כי אד״דם גימטרי׳ מ״ט במספר ימי הספירה: