משמרת הקודש/חול המועד

הלכות חול המועד

חייב לכבד ח״ה במאכל ובמשתה קצת ובבגדים מכובדים. אין מגלחים <דף י ע״ג | עמ׳ 41 | דיני חול המועד> במועד ואפי׳ היה אנוס בעי״ט או חולה ונתרפא בח״ה אסור: ואלו מכלחין במועד מי שיצא מבית השבי׳ ומבית האסורים והמנודה שהותר ומי שנדר שלא לגלח ונשאל על נדרו וכן הבא ממדינ׳ הים בח״ה תחלה אל הישוב מותר ומסתפרין בצינעה ולא בר״ה. קטן מותר לגלח כשיש לו שער רב ומצטער וקטן הנראה כגדול לא יגלח בפרהסיא: אבל שחל ז׳ שלו בשבת ערב הרגל מותר לגלח בח״ה: דין נטילת צפרנים בח״ה כדין הגילוח מותר לשתות רפואה בח״ה ובי״ט אסור. אסור לטחון קמח או לעשות שכר או לקוץ עצים מהמחובר אם אינו לצורך המועד שכבר יש לו קמח ושכר ועצים ואפי׳ ע״ הערמה אסור. הפסד הריוח לא מיקרי דבר האבד להתיר מלאכה גמורה. כל מלאכות שהאומנין עושין לצורך המועד לא שרי אלא בצינעה: אין מכבסין במועד חוץ מהנך דלעיל שמגלחין גם מטפחות הספרים והספג ובגדי קטנים וכתם שנמצא במועד ומי שאין לו אלא חלוק א׳ כולן מותרין ודוקא בצנעה חוץ מטפחות הספרים והספג שמותרין אפי׳ בפרהסיא. ובגדי קטנים לא שיר אלא חלוק א׳ ומטפחות הידים אסורות. כלי פשתן אסורות אם לא לאותן הנז״ל שמכבסין במועד. אין מביאין מבית אומן דבר שאינו לצורך המועד כגון סחורה ואם אינו מאמינו יכול להביאם לביתו בתנעה דוקא. אסור לפנות כליו מעיר לעיר ואפי׳ ממונו אסור להסיע אבל אם היה דר בשל אחר ורוצה לכנוס בבית שלו ממש מותר לפנות ואפי׳ אם גם השני של אחר אלא הראשון בין הנכרים וכדומה מותר והכל לפי ראות עיני המורה: הזבל שבחצר אסור להוציאו אלא יסלקנו לצדדין נתרב׳ עד שנעש׳ הבית כרפת מותר להוציאו ובלב׳ שלא יכוון מלאכתו במועד אסור לקצו׳ שדהו ובלצור כרמו במוע׳ אם אינו נפס׳ עד לאחר המועד: אסור להפך סחורה ממטה למעלה אא״כ תתלקלקל עד לאחר המועד אם לא יהפכנה: אסור למכור סחורה או לקנות אפי׳ כל שהוא ואפי׳ נתן מעות על סחור׳ אסור לילך להוציאה בח״ה אא״כ אינם מצוין לא המקבלים מעות לאחר מועד דהוי דבר האבד גם אם נזדמן לו ריוח מרובה במועד ימכור בצנעה ויוציא לשמחת י״ט יותר ממה שהיה דרכו להוציא: מותר לתבוע חובו או הקפתו במועד אם יש לו סחורה שאם לא ימכרנה יפסיד מן הקרן מותר למכרה ואפי׳ לא יפסיד מהקרן אם יוציא בשביל זה יותר לשמחת י״ט מותר ולכן יש לשמח עניים מן הריוח של ח״ה שהוא הוצאה יתירה הניכרת ובחנות תהיה החנות סגורה ואפי׳ הדלת אסור לפתוח אם לא כשבא אדם לקנות יפתח קצת ועל יום השוק שרי לפותחה כדרכ׳ אם מלוה בריבית לנכרים ועתה מלוה לעכו״ם חדשים שלא הורגלו אצלו צריך להוציא הריבית של שבוע ראשון בשמחת יו״ט:

דיני בנין ואריגה

בנין אפי׳ כל שהוא אסור ואם נפל לו כותל במקום דאיכא למיחש לגנבי מותר וכן אם נוטה ליפול מותר לסותרו ולבנותו משום סכנה וכן בכל חשש סכנה מותר. אסור לעשות אצטבא או אבוס מעשה אומן אלא מעשה הדיוט: אסור לתקן הקרי״ז במתכת: אסור ליתן מלבושיו ומנעילו הקרועים לתקנם במועד אפי׳ לנכרי אם לא שםה קרועים מאד ואם לא יתקנם יש הפסד גדול דאז מותר אבל בעצמו מי שאינו אומן יכול תקנם בכל ענין ובלבד בשינוי קצת דהיינו שיעשה תפירות רחבות וכשיני הכלב אחת למעלה ואחת למטה: כל שאסור לעשותו אסור לומר לנכרי לעשותו: נכרי שהתחיל לבנות בית לישראל בקבלנות אסור להניחו לבנותו בח״ה אפי׳ חוץ לתחום אבל דבר תלוש בביתו של נכרי מותר ואם נותן מלאכה לנכרי במועד צריך להתנות עמו שיעשה לאחר המועד ולא ימדוד וישקול וימנה כמו עושה בחול ולכן כשנותן כלי פשתן לכובס בדרך הנז׳ אסור למנותם ואפשר דימנה לעצמו שלא בפני הנכרי ויאמר לנכרי שיודע כמה יש בו וטוב למשוך ידיו מזה כלל: צרכי רבים שהם צריכים לגוף האדם מותרים וה״ה לבנות מרחץ ומיהו דווקא מעשה הדיוט. ושאינם צריכים לגוף האדם אסורין חוץ מבה״כ בדחיישינן שמא ימנעו הנכרים לבנותו והוי דבר האבד. בורות ישנים שנתקלקלו מותר לתקנם אם צריך להם עתה ואם אינו צריך אסור אבל מותר לשפוך מים לתוכן אבל להמשיך דרך חריץ אסור:

דיני כתיבה בח״ה

אסור לכתוב בח״ה ואפי׳ להגי׳ אות אחת בספר וגזירת הדיינין והרשאה מותר בכתב משוטא שלנו וס״ת שצרי׳ לרבים לקרות בו במועד שאין להם ס״ת מותרים להגי׳ ואפי׳ ליכתב לכתחלה אם אפשר לגומרם וכן ספרי מקרא וגמרא שצריך לו ללמוד בהם מותר לכותבם שיגמרם מהר וילמוד מהם. מותר לעשות תפילין ובלבד שלא יכתבם במועד וכן במזוזה ובציצית אסור לטוות לאחרים אבל להטילם בכנף מותר: חשבנותיו הכתובים כבר רק שרוצי׳ לבררם אסו׳ במועד באיגרת שאל׳ שלום עושין שואה עליונה עקומה מותר לכתוב מה שחידש במועד אבל חשבון התקופ׳ אסו׳ אסור לתקן קונטרס כדי לכתוב אחר המועד וכן בקולמוס ודיו וט״ז כתב שהכותב חידושים במועד יזהר שלא יכתוב כתיבה גסה ואשורית רק משוטא ואם יבוא לו אות גם יכתבנו שבור לב׳ חלקים שלא תקרא אות כלל: אין קורעין אלא על הקרובים שחייבין להתאבל עליהם או על חכם ואדם כשר ומיהו בחכם אפי׳ בשמועה שלא בפניו ובאדם כשר דווקא אם נודע לו קודם קבורה או אם עמד שם בשעת מיתה. אין לתלוש עשבים ועפר בח״ה בבית הקברות כמו שנהגו בשאר הימים: דיני אבילות מפורשים בש״ע והם מסורין למורה הוראה ולא ליחידים לכן לא העתקתים: סליק דיני חל המועד דינים אלו בחון בהם וחקור מהם והעמיד דבר על בוריו ותקראם עכ״פ ב״פ בשנה בפסח ובמועדים של תשרי ויהיה חקוקים על לוח לבך: ביו״ט האחרון מותר הזיוג בב׳ הלילות ויעשה אסר לחג באכילה ושתיה ולא ישתה בי״ט האחרון מי דבש חמץ עד לאחר ברכו חדש אייר בל״ג בעומר ישמח קצת ואפשר דטוב לקים המנהג של הנערים שמורים בקשת וכן נהגתי: