משיבת נפש/קכא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


עִנְיַן מַה שֶּׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית וּמְרַמֵּז לְהָאָדָם רְמָזִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל אָדָם, כְּפִי הָרָאוּי לוֹ עַכְשָׁו בִּמְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן וּבְכָל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם [עַיֵּן יִרְאָה וְכוּ' אוֹת קנ"ה].