משיבת נפש/צט
צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהִזָּהֵר מְאֹד לִבְלִי לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַיָּמִים הָרָעִים וְעִתִּים לְרָעָה הָעוֹבְרִים עָלָיו, רַק אַדְּרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁמִּתְגַּבְּרִין עָלָיו הַיְמֵי רָע שֶׁהֵם הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְכַיּוֹצֵא יוֹתֵר וְיוֹתֵר, הוּא צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ גַּם בָּהֶם, עַד שֶׁיִּמְצָא גַּם בָּהֶם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה וְחִיּוּת אֱלֹקוּת הַמְלֻבָּשׁ שָׁם. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם מָקוֹם נָמוֹךְ וְיָרוּד בָּעוֹלָם וְלֹא שׁוּם יוֹם וְעֵת וּזְמַן בָּעוֹלָם שֶׁאֵין שָׁם דִּבְרֵי תּוֹרָה וְחִיּוּת אֱלֹקוּת בְּהֶעְלֵם וּבְצִמְצוּם, שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן. וְלִפְעָמִים מַפִּיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָאָדָם לִמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ בִּמְכֻוָּן בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן, אִם יִתְגַּבֵּר שָׁם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ כָּרָאוּי אֶת הַטּוֹב הַמְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ מָקוֹם וּזְמַן רַע כָּזֶה, וְאָז תְּהִי הַיְרִידָה שֶׁלּוֹ תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, (הִלְכוֹת הַלְוָאָה הֲלָכָה ה' אוֹת ה' ו'):