משיבת נפש/פד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


אֲפִלּוּ מִי שֶׁנָּפַל מְאֹד חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַעֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִרְאָה גְּדוֹלָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה, שֶׁיּוּכַל לְמַלֵּט אֶת נַפְשׁוֹ מֵרַע וְלִמְשֹׁךְ אֶת עַצְמוֹ לְאֵיזֶה טוֹב וְאַל יִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נָפַל כָּל כָּךְ אִם כֵּן הֻתַּר לוֹ הַכֹּל חַס וְשָׁלוֹם, חָלִילָה לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֵר שָׁם כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן. כִּי גַּם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו צְרִיכִין לִירָא אֶת הַשֵּׁם מְאֹד מְאֹד כִּי בְּכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ. (הִלְכוֹת בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה הֲלָכָה ד' אוֹת י"ד עַיֵּן יִרְאָה אוֹת ק"ד):