משיבת נפש/עח
עִקַּר הִתְקָרְבוּת רְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה הוּא עַל־יְדֵי שֶׁיֵּדְעוּ וְיַכִּירוּ בְּעַצְמָם עֹצֶם הִתְרַחֲקוּתָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצַּד עַצְמָם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יֵדְעוּ וְיַאֲמִינוּ גַּם לְהֵפֶךְ, שֶׁהֵם סְמוּכִים וּקְרוֹבִים מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִצַּד רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַנִּפְלָאִים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר. שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר אוֹמְרִים לוֹ מָה רָאִיתָ וְכוּ', וְאִם אָמַר יוֹדֵעַ אֲנִי וְאֵינִי כְּדַאי, הַיְנוּ שֶׁמַּכִּיר בְּעַצְמוֹ גַּם כֵּן עֹצֶם הִתְרַחֲקוּתוֹ, רַק שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן חָפֵץ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִצַּד שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב גֵּר גַּם כֵּן, אָז מְקָרְבִין אוֹתוֹ.
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרָה נָעֳמִי לְרוּת, אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית־דִּין נִמְסְרוּ לְבֵית־דִּין, וְאָמְרָה לָהּ בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְכוּ'. וְלִכְאוֹרָה, הָיָה זֶה כְּמוֹ הִתְרַחֲקוּת, כִּי רוּת הָיְתָה צְנוּעָה כָּל כָּךְ וְרָצְתָה לְהִתְגַּיֵּר בִּתְשׁוּקָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לָהּ אוּלַי תָּחוּבִי בְּחֵטְא שֶׁל אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית־דִּין חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם רוּת - לָמָה הֵשִׁיבָה בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, הַיְנוּ שֶׁהִיא מְרֻצָּה גַּם לָזֶה, הָיָה לָהּ לְהָשִׁיב בְּטוּחָה אֲנִי בְּתֻמִּי וְצִדְקָתִי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה חַיֵּב מִיתַת בֵּית־דִּין חַס וְשָׁלוֹם.
אַךְ כָּל זֶה הוּא עִנְיָן הַנַּ"ל, כִּי מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת וְהִתְקָרְבוּת הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב. כִּי תֵּכֶף שֶׁיִּטְעֶה בְּעַצְמוֹ לוֹמַר, שֶׁכְּבָר הוּא קָרוֹב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז יֵדַע בְּוַדַּאי שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וּמִזֶּה הָיוּ כָּל הַחֻרְבָּנוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן. כִּי גַּם בִּזְמַן הַבַּיִת שֶׁאָז בְּוַדַּאי הָיָה זְמַן הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁזָּכוּ לַעֲמֹד בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁשָּׁם תַּכְלִית שְׁלֵמוּת מְקוֹם הַהִתְקָרְבוּת, בִּפְרָט בְּבַיִת רִאשׁוֹן שֶׁהָיָה שָׁם עֲדַיִן הָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיוּ צְרִיכִין לֵידַע כַּמָּה הֵם רְחוֹקִים עֲדַיִן מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ וּמִקְּדֻשַּׁת הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה, רַק לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְשִׂמְחָה וְלִבְטֹחַ בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְקָרֵב גַּם כָּל הָרְחוֹקִים, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁצִּמְצֵם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, אֲשֶׁר הֵן הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ. וְכֵן מֵעֹצֶם רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ צִוָּה לְהַעֲלוֹת בְּהֵמָה גַשְׁמִית לְרֵיחַ נִיחוֹחַ. וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם פָּגְמוּ אָז בָּזֶה וְסָבְרוּ, שֶׁכְּבָר כָּל טוּבָם בְּיָדָם וּכְבָר קְרוֹבִים הֵם מַמָּשׁ מִצַּד עַצְמָם וְעַל־יְדֵי־זֶה וַיָּרֶם לִבָּם עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי וְגָרְמוּ עַל־יְדֵי־זֶה כָּל הַחֻרְבָּן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם.
וְעַל כֵּן גַּם נָעֳמִי דִּבְּרָה עִם רוּת בְּדֶרֶךְ זֶה, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁעַתָּה בּוֹעֵר לִבֵּךְ מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה, מִכָּל מָקוֹם מִי יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה אַחַר־כָּךְ, אוּלַי תִּתְחַיֵּב מִיתַת בֵּית־דִּין, וְרוּת הַצַּדֶּקֶת אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי קִבְּלָה עַל עַצְמָהּ בְּמַחֲשַׁבְתָּהּ אָז לִהְיוֹת צַדֶּקֶת גְּמוּרָה וְלֹא שֶׁתִּתְחַיֵּב מִיתַת בֵּית־דִּין חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵשִׁיבָה לָהּ בִּתְמִימוּת צִדְקָתָהּ, כִּי בְּוַדַּאי אֵינֶנִּי בְּטוּחָה בְּצִדְקָתִי לְעוֹלָם וּמִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה שֶּׁאוּכַל עוֹד לְהִכָּשֵׁל, חַס וְשָׁלוֹם. רַק יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֲפִלּוּ אִם יִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר חַס וְשָׁלוֹם, וִיבִיאֵנִי לְמַה שֶּׁיְּבִיאֵנִי שֶׁאֶתְחַיֵּב מִיתַת בֵּית־דִּין חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי מְקַבֶּלֶת עָלַי קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת וְיַעֲבֹר עָלַי מָה וּבַאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְכוּ'. וַאֲזַי קֵרְבָה אוֹתָהּ נָעֳמִי בְּהִתְקָרְבוּת גָּדוֹל וְנַעֲשֵׂית צַדֶּקֶת גְּדוֹלָה, עַד שֶׁזָּכְתָה שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנָּה מָשִׁיחַ שֶׁיַּחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם לְמוּטָב. וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם הַבָּא לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, שֶׁעִקַּר הִתְקָרְבוּתוֹ עַל־יְדֵי הִתְרַחֲקוּת. וַאֲפִלּוּ אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּתְקָרֵב הַרְבֵּה צָרִיךְ לִזְכֹּר בְּכָל פַּעַם בְּהִתְרַחֲקוּתוֹ. רַק לֹא לְהִתְרַחֵק בֶּאֱמֶת עַל־יְדֵי־זֶה חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, שֶׁהַהִתְרַחֲקוּת יִהְיֶה בִּשְׁבִיל תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, בְּחִינַת שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב כַּנַּ"ל (שָׁם אוֹת ט"ז י"ז):