לדלג לתוכן

משיבת נפש/סח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


עֹצֶם גְּדֻלַּת רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ הֵם עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל עֶצֶם אֲמִתַּת כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף כַּעֲסוֹ וַחֲרוֹן אַפּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי גַּם אָז רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנְּבַקֵּשׁ וְנִתְפַּלֵּל לְפָנָיו וְחָפֵץ לְהוֹשִׁיעֵנוּ בֶּאֱמֶת יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה. וְעַל כֵּן גַּם אָז צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְלִבְטֹחַ בְּרֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְאַחַר חֵטְא הָעֵגֶל וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם חַס וְשָׁלוֹם, אָז הֵבִין מֹשֶׁה לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל פַּשְׁטִיּוּת דְּבָרָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּדְמֶה כְּאִלּוּ חָפֵץ לְכַלּוֹתָם חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵינוֹ כֵּן רַק הַכֹּל כְּדֵי לְזָרְזָוֹ שֶׁיִּתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה לְהַמְתִּיק הַדִּינִים וְהַקִּטְרוּגִים מֵעַל יִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן הִתְחַזֵּק מֹשֶׁה אָז בַּתְּפִלָּה מְאֹד עַד שֶׁנִּתְרַצָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה" וְכוּ', וְאָז לִמְּדוֹ סֵדֶר הַתְּפִלָּה וְגִלָּה לוֹ שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים. וְשָׁם גִּלָּה לוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, שֶׁעֶצֶם אֲמִתָּתוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא רִבּוּי רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו לָנֶצַח, שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמֶת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, וְתָמִיד מוֹעִיל תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וּצְעָקָה וְשַׁוְּעָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אַחַר כָּל הַכְּעָסִים שֶׁמַּכְעִיסִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עֲדַיִן רַחֲמֵי אֲמִתָּתוֹ אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם.

וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר נִמְצָאִים צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים שֶׁמִּתְחַזְּקִים בִּתְפִלָּה תָּמִיד, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַמְתִּיקִים כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם וּמְבַטְּלִים כָּל הַגְּזֵרוֹת רָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וּמַכְנִיסִים הַדַּעַת הָאֲמִתִּי בְּיִשְׂרָאֵל, לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים תָּמִיד. כִּי זֶהוּ עִקַּר הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת", וּכְתִיב: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ וְכוּ' עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ" - בֶּאֱמֶת דַּיְקָא כִּי אֲנִי מַאֲמִין שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ גַּם עַתָּה אַחַר שֶׁעָשִׂיתִי מַה שֶּׁעָשִׂיתִי וְעָבַר עָלַי מַה שֶּׁעָבַר, עֲדַיִן עֲדַיִן אַתָּה חָפֵץ לְהוֹשִׁיעֵנִי וְעַל כֵּן אֲנִי מִתְחַזֵּק וּמִתְפַּלֵּל, עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, וְהָבֵן הֵיטֵב הֵיטֵב כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה (הִלְכוֹת רִבִּית הֲלָכָה ה' אוֹת ל"ג):