משיבת נפש/סה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְאַמֵּץ, לְיַחֵל וּלְקַוּוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִבְלִי לִרְפּוֹת וּלְרַשֵּׁל אֶת הָרָצוֹן הַטּוֹב לְעוֹלָם, וּבְוַדַּאי יִזְכֶּה לִפְעֹל עַל־יְדֵי־זֶה הַרְבֵּה טוֹבוֹת אֲמִתִּיּוֹת וְנִצְחִיּוֹת כַּאֲשֶׁר כְּבָר פָּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים הַרְבֵּה עַל־יְדֵי הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְחִזּוּק הָרָצוֹן שֶׁלָּהֶם דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְזָכִינוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה יְשׁוּעוֹת אֲמִתִּיּוֹת, שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר עַל־יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן שֶׁלָּהֶם אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ. וְעַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ זוֹכְרִין אֶת כָּל זֹאת בְּכָל פַּעַם עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ גַּם עַתָּה לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בַּתּוֹחֶלֶת וְהַתִּקְוָה וְהָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עַד שֶׁנִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לִשְׁבֹּר אֶת כָּל הַמְּנִיעוֹת וְלָבוֹא לְתַכְלִית הַטּוֹב. וְזֶה: "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים" - "הַמְיַחֲלִים" דַּיְקָא שֶׁהוּא בְּחִינַת חִזּוּק הָרָצוֹן שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּה יָמִים רַבִּים שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה אֶל הַטּוֹב אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מְיַחֵל וּמְקַוֶּה וּמְצַפֶּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמַיִם וְזֶה כָּל הַמְיַחֲלִים, כָּל דַּיְקָא יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה כַּנַּ"ל (שָׁם אוֹת כ"ו כ"ז כ"ח כ"ט):