משיבת נפש/נח
יֵשׁ נְפָשׁוֹת חֲלוּשׁוֹת מְאֹד שֶׁהֵם בִּבְחִינַת בֵּיצִים וַעֲלֵיהֶם עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא קְלִפַּת עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ", וְהַצַּדִּיקֵי אֱמֶת עוֹסְקִים בְּכָל דּוֹר לְתַקֵּן גַּם הַנְּפָשׁוֹת הַלָּלוּ, וּבִשְׁבִיל זֶה עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְתַּקְּנוּ גַּם כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַחֲלוּשׁוֹת. וְאֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת כְּשֶׁזּוֹכִין לָבוֹא לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְהַתְחִיל לְהִתְתַּקֵּן, בְּוַדַּאי צְרִיכִים שֶׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם יְגִיעוֹת וְיִסּוּרִים וּמְרִירוּת הַרְבֵּה מְאֹד בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן בְּכַמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת שׁוֹנוֹת, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְעִקַּר טָהֳרָתָם הוּא שֶׁיִּתְחַזְּקוּ מְאֹד וְאַל יִתְיָאֲשׁוּ בְּעַצְמָן לְעוֹלָם, רַק יְקַוּוּ תָּמִיד לִישׁוּעָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם". כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם בִּכְלָל וּבִפְרָט לָבוֹא אֶל הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה כִּי אִם עַל־יְדֵי צַעַר וְיִסּוּרִין וּמְרִירוּת גָּדוֹל שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְמַרְמֵר מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. וְהָעִקָּר עַל שֶׁאָנוּ רְחוֹקִין כָּל כָּךְ בְּגָלוּתֵנוּ מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְכֵן כָּל אֶחָד בִּפְרָט צָרִיךְ לְהִתְמַרְמֵר מְאֹד עַל גָּלוּת נַפְשׁוֹ שֶׁהִיא רְחוֹקָה כָּל כָּךְ מֵאָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבְכָל פַּעַם מִתְגַּבֵּר הָרָע בְּיוֹתֵר שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לִטְעוֹת וְלוֹמַר, אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה' חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד וּלְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם וְלִהְיוֹת בִּכְלַל אֲסִירֵי הַתִּקְוָה שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם: "שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה" - "אֲסִירֵי" דַּיְקָא כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶאֱסָר וְנִקְשָׁר בְּהַתִּקְוָה הָאֲמִתִּית בְּתַּכְלִית הַהִתְקַשְּׁרוּת וְלֹא יַנִּיחַ אֶת תִּקְוָתוֹ לְעוֹלָם, "כִּי חַסְדֵּי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ", וְהַחֲסָדִים מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל בֹּקֶר, עַל כֵּן "טוֹב וְיָחִיל וְדֻמָּם לִתְשׁוּעַת ה'". כִּי בְּוַדַּאי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד הָרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת מְרִירוּת גָּדוֹל בְּלִי שִׁעוּר, רַק שֶׁהָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בַּתִּקְוָה דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל.
וְזֶה מְרֻמָּז בַּמֶּה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל סִימָנֵי בֵּיצִים טְהוֹרִים שֶׁאִם שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם כַּדִּים אוֹ חַדִּים בְּוַדַּאי טְמֵאִים, כִּי זֶה דֶרֶךְ הָרְשָׁעִים וְכָל הָרְחוֹקִים מִן הָאֱמֶת שֶׁכְּשֶׁנּוֹפֵל עֲלֵיהֶם אֵיזֶה צַעַר וְיִסּוּרִים, אֵינָם מְנַחֲמִים אֶת עַצְמוֹ כְּלָל וְאֵין מְקַוִּים לָצֵאת מִשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ", וְנִשְׁאָרִים שְׁקוּעִים בִּדְאָגָה וּמָרָה שְׁחֹרָה גְּדוֹלָה וּמְיָאֲשִׁים אֶת עַצְמָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְגַמְרֵי. וְלִפְעָמִים לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה טוֹב אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכַיּוֹצֵא, אֲזַי מְמַלְּאִים פִּיהֶם שְׂחוֹק וְעוֹשִׂים כָּל יְמֵיהֶם כַּחַגִּים וְאֵינָם מְשִׂימִים לִבָּם כְּלָל אֶל הָאַחֲרִית. וְזֶה בְּחִינַת: "שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם כַּדִּים", מְרַמֵּז עַל הִתְגַּבְּרוּת הָעַצְבוּת וְהָאֲבֵלוּת שֶׁלָּהֶם שֶׁזֶּה בְּחִינַת כַּד כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. אוֹ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם חַדִּים מְרַמֵּז עַל הַשְּׂחוֹק וְהַשִּׂמְחָה שֶׁלָּהֶם, כְּאִלּוּ כָּל הַשִּׂמְחָה הִיא בְּזֶה הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל שִׂמְחָה כָּזוֹ נֶאֱמַר: "וּלְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עוֹשָׂה", אֲבָל הַכְּשֵׁרִים הֵם בִּבְחִינַת: 'ראֹשׁוֹ אֶחָד כַּד וְאֶחָד חַד', כִּי אֶצְלָם מְקֻשָּׁר הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִין עִם הַתִּקְוָה וְהַנֶּחָמָה כִּי הֵם אֲסִירֵי הַתִּקְוָה כַּנַּ"ל, כִּי יוֹדְעִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְתַכְלִית הַתִּקְוָה טוֹבָה כִּי אִם עַל־יְדֵי יִסּוּרִים. וְכֵן בִּשְׁעַת הַיִּסּוּרִין הֵם מְחַזְּקִין וּמְחַיִּין אֶת עַצְמָם בְּהַתִּקְוָה וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין בֶּאֱמֶת לְאַחֲרִית טוֹב. אַךְ אֲפִלּוּ אִם 'ראֹשׁוֹ אֶחָד כַּד וְאֶחָד חַד' גַּם כֵּן אֵין לִסְמֹךְ עַל זֶה לְאָכְלָן, כִּי לִפְעָמִים נִמְצָא בְּאֹפֶן כָּזֶה גַּם אֵצֶל הָרְשָׁעִים שֶׁסּוֹבְלִין צַעַר וּמְרִירוּת גָּדוֹל בִּשְׁבִיל אֵיזֶה תִּקְוָה מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה, לְהַשִּׂיג עַל־יְדֵי־זֶה מָמוֹן אוֹ כָבוֹד וְכַיּוֹצֵא וּבִשְׁעַת הַיִּסּוּרִין הֵם מְנַחֲמִין אֶת עַצְמָם בַּמֶּה שֶּׁאַחַר־כָּךְ יַשִּׂיג עַל־יְדֵי־זֶה תַּאֲוָתוֹ מֵעוֹלָם הַזֶּה. וְצַעַר כָּזֶה וְתִקְוָה כָּזֹאת הִיא בְּוַדַּאי לֹא טוֹב מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל תַּאֲוַת עוֹלָם הַזֶּה. עַל־כֵּן אַפִלּוּ ראֹשׁוֹ אֶחָד כַּד וְאֶחָר חַד אֵין לְאָכְלָן, עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא מִמִּין טָהוֹר, הַיְנוּ שֶׁהַצַּעַר וְהַתִּקְוָה הוּא רַק בִּשְׁבִיל תַּכְלִית הַנִּצְחִי. (הִלְכוֹת בֵּיצִים הֲלָכָה ה'):