משיבת נפש/נב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מַה שֶּׁבְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת יְרִידָה בְּחִינַת וְנָפִיק, אָז דַּיְקָא חוֹפֶפֶת וּמַגֶּנֶת עָלָיו קְדֻשָּׁה גְּבוֹהָה מְאֹד, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין שֶׁזֶּה סוֹד 'סֻכַּת שָׁלֵם' בְּחִינַת הֶקֵּף עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁהִקִּיפוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בַּהֲלִיכָתָן בַּמִּדְבָּר שֶׁהוּא מְקוֹם נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, [עַיֵּן אֱלוּל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְכוּ' אוֹת ע"ג].