משיבת נפש/ז
וְהָעֵצָה לָזֶה לִתֵּן צְדָקָה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים, כִּי עִקַּר גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ נִתְגַּלֶּה עַל יְדֵי צְדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים לְעָנִי הָגוּן שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגַּדֵּל וּמִתְפָּאֵר. וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהַכְנִיעַ הַקְּלִיפּוֹת שֶׁהֵם הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכוּ' שֶׁמִּתְגַּבְּרִים בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא כַּנַּ"ל:
ז
[עריכה]כָּל הַהִתְרַחֲקוּת שֶׁל רב הָעוֹלָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא רַק מֵחֲמַת נְפִילוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת. כִּי רֻבָּם הִתְנַסּוּ כַּמָּה פְּעָמִים וְהִתְחִילוּ בַּעֲבוֹדַת ה' וְאַחַר כָּךְ נָפְלוּ לְמַה שֶּׁנָּפְלוּ. כָּל אֶחָד כְּפִי נְפִילָתוֹ רַחֲמָנָא לִצְלָן, וּקְצָתָם הִתְעוֹרְרוּ לְהַתְחִיל עוֹד הַפַּעַם אוֹ כַּמָּה פְעָמִים, אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁרָאוּ שֶׁאַף עַל פִּי כֵן נָפְלוּ אַחַר כָּךְ עַל כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ בְּעַצְמָן. אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל זֶה מַעֲשֵׂה בַּעַל דָּבָר בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא זָקֵן דְּסִטְרָא אַחֲרָא, כִּי נִקְרָא "זָקֵן וּכְסִיל" וְהוּא רוֹצֶה לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לִידֵי זִקְנָה וְתָשׁוּת כּחַ חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקַן בַּחֲטָאָיו וּבְמַעֲשָׂיו עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּנּוֹת עוֹד. וּבֶאֱמֶת לא כֵן הוּא, כִּי בְּכָל יוֹם הָאָדָם הוּא בְּרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁמְּבָרְכִין עַל זֶה כַּמָּה בְּרָכוֹת בְּבִרְכַּת הַשַּׁחַר. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל עֵת וְיִהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד וּכְאִלּוּ הַיּוֹם מְקַבֵּל הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ