משה דוד ואלי על משלי יט כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · משה דוד ואלי על משלי · יט · כב · >>



(משלי יט כב): "תאוות אדם חסדו" - שכל תאוותו של אדם היא שיתקיים בידו החסד של הצלחת ענייניו, ולא ייהפך הגלגל עליו מחסד לדין ומטובה לרעה. ולכן, כשרואה שנכסיו מתמוטטים, הנה הוא מתעסק בערמומיות של שקר וכזב כדי להעמידם. ולא ישיב אל ליבו שאין זה הדרך הטוב, כי מוטב לו לאדם שיעני ממה שיהיה איש כזב, שאם יעני אינו נפרד בשביל זה מדבקותו הקדוש שישגיח עליו ולא יחסר לחמו, אבל אם יהיה איש כזב, דבקותו הקדוש מסתלקת ממנו, ואין עוד שום תקוה להצלחתו בעולם הזה, וכל שכן שיאבד חלקו בעולם הבא, מפני שנפרד מן האמת ונדבק עם השקר, שמאבדת את בעליה. וזהו שאמר: "וטוב רש מאיש כזב".

...

<< · משה דוד ואלי על משלי · יט · כב · >>