מרכז הפרשה בתורה/פרק ח

ספר ויקרא

פרשה א: ויהי ביום השמיני (ט', א- י', כ)(עבודת היום הראשון במשכן)

תחום הפרשה

עד הקמת המשכן עבד משה במשכן שבעה ימים, הם שבעת ימי המילואים. היום השמיני למילואים הוא היום הראשון שבו עבדו הכוהנים במשכן. משה ציוה "ביום השמיני" את אהרן ובניו להקריב את הקורבנות המיוחדים ליום זה:

קורבנות אהרן:

עגל בן בקר לחטאת.
איל לעולה.

קורבנות בני ישראל

שעיר עיזים לחטאת.
עגל וכבש בני שנה לעולה.
שור ואיל לשלמים.
מנחה בלולה בשמן.

לאחר קורבנות היום הראשון נשא אהרן "את יָדָו אל העם ויברכם" (ט', כב). התורה ממשיכה ומפרטת מהו גילוי שכינה לו זכה העם : "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם" (ט', כד).
עד כאן שיאו של היום הראשון, ומיד התורה עוברת לתיאור מותם של נדב ואביהוא בגלל הקריבם "לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם" (י', א) בעקבות מות בני אהרן אנו עדים לשלוש תגובות: תגובת אהרן, תגובת משה ותגובת השכינה.

תגובת אהרן: "וידם אהרן". אין פירוט דברים ולא פירוט מעשים.
תגובת משה: משה דואג לענייני הקבורה, ומורה את הכוהנים הלכות אבלות.
תגובת השכינה: התורה סומכת למות נדב ואביהוא את האיסור על הכוהנים לשרת שתויי יין .

לאחר תיאור התגובות למות נדב ואביהוא הפרשה מסתיימת בתיאור קורבנות היום הראשון, בכל מה שקשור לאכילת קורבנות.

ענייני הפרשה

קורבנות היום השמיני למילואים (היום הראשון לקורבנות הכוהנים).
אהרן מברך את העם.
משה ואהרן מברכים את העם.
גילוי שכינה לעם כולו.
מות נדב ואביהוא.
תגובת אהרן.
קבורת נדב ואביהוא ודיני אבלות לכוהנים.
האיסור לכוהנים לשרת באוהל מועד שתויי יין.
עניין אכילת הקורבנות של היום השמיני למילואים.

מבנה ומרכז

סך הפסוקים בפרשה

ט',א-כד:24; י',א-כ:20
סך כל הפסוקים=44
פתיח:ט', א

מחצית א:
ט',ב-כא
סך כל הפסוקים=20

מרכז:

           *ברכות אהרן ומשה לעם
           * גילוי שכינה
                           (ט', כב- כד [3 פס'])

מחצית ב:
י',א-כ
סך כל הפסוקים=20

למשמעות הרעיון המרכזי

אין ספק ששיאו של "היום השמיני" הוא גילוי שכינה. יתר על כן תכליתו של המשכן- גילוי שכינה. והנה במרכז הפרשה, אשר דנה באירועי היום הראשון אנו מוצאים את התכלית של אותו יום ואת התכלית של המשכן כולו: גילוי שכינה לעם ישראל.
ספר שמות מסתיים בתיאור גילוי שכינה במשכן. תיאור זה בא לאחר תיאור ארוך ומפורט של כל תהליכי הקמת המשכן. התורה מסיימת את ספר הגאולה בתיאור גילוי שכינה במשכן. ודאי, כדי ללמדנו ולהדגיש לנו כי שיאה של גאולת ישראל בא לידי ביטוי בגילוי שכינה. כלומר, הגאולה באה לידי שלמות דווקא בגילוי שכינה.
תיאורי גילוי שכינה בסוף ספר שמות, מקבילים לתיאור גילוי שכינה בסוף מעמד הר סיני. בכך נמצאנו למדים כי המשכן הינו המשך של מעמד הר סיני.
לאור האמור לעיל, מעמד גילוי שכינה "ביום השמיני" מקבל משנה תוקף ומשנה חשיבות. אשר על כן התורה מצאה לנכון לשבצו בדיוק במרכז פרשת היום השמיני, כדי להדגיש את משמעתו הרבה. אכן זוהי דרכה של תורה- לשבץ רעיון מרכזי ובעל משמעות דווקא במרכז הפרשה מבחינת מס' הפסוקים.