מרכז הפרשה ביהושע שופטים/פרשה י"א

פרשה י"א: כיבוש הארץ (ו', א- י"ב, כד)
תחום הפרשה

ספר יהושע מתחלק לארבעה נושאים עיקריים:

פרקי המבוא (ראה פרשה ב')
כיבוש הארץ
נחלה
פרקי סיום (נאומי הפרדה של יהושע מהעם)

פרשות ג-י עוסקות בכיבוש הארץ אך ביחידות קצרות. כעת נדון בכל פרשות הכיבוש יחדיו ונתייחס אליהן כאל פרשה אחת.ה פרשה זו תכלול את מלחמת יריחו, מלחמת העי, המלחמה נגד מלכי הדרום ולבסוף המלחמה נגד מלכי הצפון. תחילת הפרשה בפסוק הראשון שדן במלחמת יריחו:"ויריחו סגרת ומסגרת מפני בני ישראל אין יוצא ואין בא" (ו', א). בתוך פרקי המלחמה אנו נמצא פרשיות שאינן עוסקות באופן ישיר במלחמות, כגון: פרשת עכן (ז', ו-כו) מעמד הר עיבל (ח', ל-לה), מעשה הגבעונים (ט', ג-כג). אנו נכלול פרשות אלה בתוך פרשת "כיבוש הארץ" גם מאחר שפרשיות אלה משולבות בתוך פרשות המלחמה, וגם מפני שהן קשורות קשר ישיר או עקיף למלחמות.
פרשת המלחמות מסתיימת בשירת יהושע (י"ב ט-כד), המפרטת את רשימת המלכים שנכבשו ע"י יהושע ובני ישראל. עם סיום השירה מסתיימים תיאורי המלחמות.

ענייני הפרשה

להלן הנושאים העיקריים בפרשה:

כיבוש יריחו
קרב העי הראשון
מעשה עכן
קרב העי השני וניצחון ישראל
מעמד הר עיבל
מעשה הגבעונים
המלחמה נגד מלכי הדרום
המלחמה נגד מלכי הצפון
סיכום הכיבושים
שירת יהושע

מבנה ומרכז

כל הפסוקים בפרשה

פרקים ו':27; ז:26; ח:35; ט':27; י:43; י"א:23; י"ב:24 סך כל הפסוקים=205

מחצית א':
פרקים ו':27; ז:26; ח:35; ט',א-ב:2
סך כל הפסוקים=90
מרכז

מעשה הגבעונים  
    (ט', ג- כז[ 25 פסוקים])

מחצית ב':
י:43; י"א:23; י"ב:24
סך כל הפסוקים=90

למבנה הפרשה

לפרשה ארוכה זו מבנה פנימי, המצוי בפרשות רבות: הפרשה מתחלקת לשתי מחציות בעלות מס' פסוקים זהה, והמחציות מקבילות. כאן ההקבלה באה לידי ביטוי בכך שבכל מחצית יש שני קרבות, כאשר באחד הקרבות יש נס גלוי חריג באופן מיוחד, אשר סייע ליהושע לנצח.
מחצית א':

מלחמת יריחו- (נס נפילת החומות)
מלחמת העי

מחצית ב':
המלחמה נגד מלכי הדרום (נס האבנים):"וה' השליך עליהם אבנים גדלות מן השמים" (י', יא) (וכן נס "שמש בגבעון דם").

המלחמה נגד מלכי הצפון.

למשמעות הרעיון המרכזי

אכן במרכז פרשה ארוכה זו בין שתי מחציות של 90 פסוקים כל אחת נמצאת פרשת הגבעונים על עשרים וחמישה פסוקיה. אין ספק שיש כאן עניין מיוחד למקם את פרשת הגבעונים במרכז פרשות הכיבוש. לשיטתנו הכתוב בכוונת מכוון ממקם במרכז הפרשה פסוקים בעלי משמעות רבה לכל הפרשה. נשאלת השאלה, מהו המסר בפרשת הגבעונים ביחס לכל פרשות הכיבוש. מהו הרעיון בפרשת הגבעונים שמאיר באור נוסף את פרשות הכיבוש כולן
להלן ננסה להציע הצעה- הבנה נוספת בהבנת פרשות הגבעונים.
פרשה זו עוסקת בקרבות ובכיבוש הארץ. בפרשה זו קיים יהושע את דבר ה' "לא תחיה כל נשמה". ואכן בפרשה זו ביטויים רבים המעידים על קיום צו זה: "לא השאיר שריד", "ויכם לפי חרב", "ואת כל הנשמה החרים כאשר צוה ה' אלקי ישראל" ועוד ועוד. דווקא במרכזה של פרשה זו אנו מוצאים את פרשת הגבעונים, פרשה שאינה עוסקת כלל בקרבות. ההיפך הגמור, פרשה זו מתארת איך רימו את עם ישראל ואיך עם ישראל בסופו של דבר כרת ברית עם העם שרימה אותו. עם ישראל נזהר לקיים את השבועה שנשבע, למרות שמקורה בתרמית.
יש להניח שהכתוב במכוון מיקד במרכז הפרשה את מעשה הגבעונים. זאת ללמדנו על אופיו ודרגתו המיוחדים של עמ"י. במלחמות אלה העם קיים את דבר ה', והכתוב מתאר זאת בצורה הכי ברורה כפי שהוזכר לעיל: "לא השאיר שריד", ויכם לפי חרב", "ואת כל הנשמה החרים" ועוד ועוד. עם רגיל, כאשר הוא שקוע במלחמה, מלחמת חרמה, מלחמת הרג, עלול לאבד את כל מוסריותו ולא יקפיד על שבועה בתוככי הלחימה. אולם עמ"י איננו כשאר העמים. כאשר צריך להילחם הוא עושה זאת ללא כחל וסרק כפי שהכתוב תיאר זאת. אולם הוא אינו מאבד את אופיו ומוסריותו. גם בתוככי המלחמה, העם מקפיד לשמור על שבועה שנשבע, על אף ששבועה זו מקורה בתרמית.
ובכלל, עם רגיל של לוחמים לא היה "נופל ברשת" של הגבעונים, ודאי לא במהלך הקרבות. אלא שעמ"י הינו עם של רחמנים הוא לא הפך להיות מחוספס, אכזרי ומפר שבועה.