מרכז הפרשה ביהושע שופטים/ספר שופטים/פרשה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרשה ב: אהוד בן גרא (ג', יב- ל)


תחום הפרשה

פרשה זו ככל פרשות השופטים פותחת בציון הפתיחה המאפיין את פרשתו של כל שופט ושופט:
"ויספו בנ"י לעשות הרע בעיני ה'"(ג', יב). בעקבות כך "ויחזק ה' את עגלון מלך מואב על ישראל". כאשר המצב קשה ובנ"י נאנקים, הם פונים אל ה':"ויזעקו בני ישראל אל ה'". בעקבות כך "ויקם ה' להם מושיע", והפעם את "אהוד בן גרא בן הימיני איש אטר יד ימינו". הפרשה מסתיימת גם היא ככל פרשות השופטים, לאחר הניצחון נגד האוייב המציק, "ותכנע מואב ביום ההוא תחת יד ישראל ותשקט הארץ שמונים שנה"(ג', ל). תחום הפרשה ברור גם בגלל ביטויי הפתיחה והסיום, וכן מפני שפרשת אהוד בן גרא הינה פרשה אחת של המסורה (פסקא לפניה ופסקא אחריה).

מרכז הפרשה

בפרשה 19 פסוקים (ג', יב- ל).

מחצית א: ג', יב- כ = 9 פסוקים

מרכז:

 "וישלח אהוד את יד שמאלו 
   ויקח את החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו"
                  (ג', כא)

מחצית ב: ג', כב- ל = 9 פסוקים
למשמעות הרעיון המרכזי

כמובן, הפסוק המרכזי מציין את נקודת השיא בפרשה, וכן את התפנית והשינוי בכל הפרשה. בעקבות הריגתו של עגלון מלך מואב הנצחון כבר נתון ביד ישראל. מכאן ואילך העם מתגייס, נלחם במואב, הורג בהם "כעשרת אלפים איש כל שמן וכל איש חיל", ומנצח את מואב במלחמה.

מלחמת יחיד

נראה כי הפסוק המרכזי, יותר משהוא מביע את התפנית בפרשת אהוד בן גרא, הוא בא להביע רעיון מרכזי ובעל משמעות לפרשה זו ולכל ספר שופטים. אנו מוצאים כי עיקר המלחמה נעשית בידי אחד- השופט, ולא ע"י העם. יתר על כן העם אינו מתעורר להגן על עצמו ולהלחם נגד מואב אשר כבש חלק מארץ ישראל. ההתעוררות נעשית ע"י המנהיג לבדו.רעיון זה מובע בפסוק המרכזי המתאר את הריגתו של מלך מואב ע"י אהוד בן גרא. נראה כי לאהוד בן גרא לא היה כח, סמכות ואמצעים לגייס את שבטי ישראל כנגד מואב. יש להניח שזו הסיבה שהוא העדיף להסתכן ולפעול בדרך שבה הוא פעל. גם כאשר הוא יוצא למלחמה נגד מואב בראש צבא ישראל, הוא בעצם מגייס את היושבים מול שדה הקרב, את היושבים בהר אפרים.
מצב זה של העדר היכולת לגייס את כל השבטים למלחמה, ובמקרה שלנו, כנראה אי אפשר היה לגייס גם חלק מהעם. מצב זה הינו המאפיין העיקרי של תקופת השופטים בבחינת "אין מלך בישראל". המשמעות העיקרית היא שאין כח המאחד את העם. אין לשופט סמכות המוכרת ע"י כל העם. ממילא העם מפוזר על פני כל הארץ, כל שבט בבחינת "עם לבדד ישכון", אין כח מרכזי בעם שיצליח לגייס את העם לצורך הגנה על העם עצמו.