מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר שמות/לד

פרק לד

ה' אָמַר לְמֹשֶׁה: פְּסוֹל לְךָ שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים וְאֶכְתּוֹב עַל הַלּוּחוֹת אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ עַל הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁשָּׁבַרְתָּ. וְתִהְיֶה מוּכָן לַבּוֹקֶר וְתַעֲלֶה בַּבּוֹקֶר לְהַר סִינַי וְתַעֲמוֹד אֶצְלִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר. וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה אִתְּךָ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָאֶה בְּכָל הָהָר, גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר לֹא יִרְעוּ מוּל אוֹתוֹ הָהָר. הוּא פָּסַל שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים, מֹשֶׁה הִשְׁכִּים בַּבּוֹקֶר וְעָלָה לְהַר סִינַי כְּמוֹ שֶׁה' צִוָּה אוֹתוֹ, וְהוּא לָקַח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים. ה' יָרַד בֶּעָנָן וְעָמַד אִתּוֹ שָׁם וְהִסְבִּיר אֶת הִתְגַּלּוּת ה' – ה' עָבַר עַל פָּנָיו שֶׁל מֹשֶׁה וְקָרָא: ה' ה' אֵל רַחֲמָן וּמַעֲנִיק חֲנִינָה, סַבְלָן מִלִּכְעוֹס, וּמַרְבֶּה בְּחֶסֶד וּמִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת. זוֹכֵר לְהֵטִיב לַטּוֹבִים – עַד אַלְפֵי דּוֹרוֹת, מְוַתֵּר בֵּינְתַיִם מִלְּהַעֲנִישׁ עַל עָווֹן עַל פֶּשַׁע וְעַל חֵטְא, אֲבָל לֹא יִמְחוֹק אוֹתָם, זוֹכֵר עֲווֹן אָבוֹת לְהַעֲנִישׁ בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים – נְכָדִים וְנִינִים. מֹשֶׁה מִהֵר וְקָד אַרְצָה וְהִשְׁתַּחֲוָה. וְאָמַר: ה', בְּבַקָּשָׁה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שֶׁה' יֵלֶךְ בְּתוֹכֵנוּ בְּבַקָּשָׁה, כִּי הוּא עַם עַקְשָׁן וְסַרְבָן, וְתִסְלַח לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וְתִּתֵּן לָנוּ נַחֲלָה. אָמַר: הִנֵּה אֲנִי עוֹשֶׂה הֶסְכֵּם, מוּל כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאוֹת שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ בְּכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָעַמִּים, וְכָל הָעָם שֶׁאַתָּה בְּתוֹכוֹ יִרְאֶה אֶת מַעֲשֵׂה ה' שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אִתְּךָ – שֶׁהוּא נוֹרָא.

• פָּרָשַׁת הַמִּצְווֹת

זְכוֹר לְךָ אֶת מַה שֶּׁאֲנִי מְצַוֶּה אוֹתְךָ הַיּוֹם, אֲגָרֵשׁ מִלְּפָנֶיךָ אֶת הָאֱמוֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְּבוּסִי. הִזָּהֵר לְךָ שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה הֶסְכֵּם עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ שֶׁאַתָּה בָּא אֵלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִכְשׁוֹל בְּתוֹכְךָ. אֶלָּא, תְּנַפְּצוּ אֶת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם וְתִשְׁבְּרוּ אֶת מַצֵּבוֹתֵיהֶם וְתִכְרְתוּ אֶת אֲשֵׁרוֹתֵיהֶם. כִּי לֹא תִּשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי ה' – שְׁמוֹ "נַקְמָן" – הוּא אֵל נוֹקֵם. הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה הֶסְכֵּם עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְהֵם יִבְגְּדוּ בִּי וְיֵלְכוּ אַחֲרֵי אֱלִילֵיהֶם וְיִזְבְּחוּ לֶאֱלִילֵיהֶם וְיִקְרְאוּ לְךָ וְתֹאכַל מִזִּבְחֵיהֶם. וְתִקַּח מִבְּנוֹתָיו לְבָנֶיךָ וּבְנוֹתָיו יִבְגְּדוּ בִּי וְיֵלְכוּ אַחֲרֵי אֱלִילֵיהֶן וְיִמְשְׁכוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלִילֵיהֶן. אַל תַּעֲשֶׂה לְךָ פִּסְלֵי מַתֶּכֶת. זְכוֹר לְקַיֵּם אֶת חַג הַמַּצּוֹת, שִׁבְעָה יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כְּמוֹ שֶׁצִּוִּיתִי אוֹתְךָ – בִּזְמַן חוֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בְּחוֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרַיִם. כָּל בְּכוֹר הוּא שֶׁלִּי, וְכֵן בְּכָל מִקְנְךָ – כְּשֶׁבְּכוֹר שׁוֹר וְשֶׂה יִהְיֶה זָכָר הוּא יִהְיֶה שֶׁלִּי. וּבְכוֹר חֲמוֹר תִּפְדֶּה תְּמוּרַת טָלֶה אוֹ שֶׂה, וְאִם לֹא תַּחֲלִיף – תַּעֲרוֹף אֶת רֹאשׁוֹ, כָּל בְּכוֹר מִבָּנֶיךָ תִּפְדֶּה, וְאַל תִּרְאֶה אֶת פָּנַי בָּעֲלִיָּה לָרֶגֶל לְלֹא קָרְבָּן. שִׁשָּׁה יָמִים תַּעֲבוֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא תַּעֲבוֹד, גַּם בִּזְמַן הֶחָרִישׁ וְהַקָּצִיר הַחֲשׁוּבִים תִּשְׁבּוֹת. וְתַעֲשֶׂה לְךָ חַג שָׁבוּעוֹת בִּזְמַן תְּחִלַּת קְצִיר חִטִּים, וְחַג הָאָסִיף בְּסוֹף שְׁנַת אִסּוּף הַפֵּרוֹת. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאוּ כָּל זְכָרֶיךָ לִפְנֵי הָאָדוֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁאֶכְבּוֹשׁ גּוֹיִם לְפָנֶיךָ וְאַרְחִיב אֶת גְּבוּלְךָ, אַף אֶחָד לֹא יִרְצֶה לָקַחַת מִמְּךָ אֶת אַרְצְךָ כְּשֶׁתַּעֲלֶה לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. אַל תִּשְׁחַט אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח שֶׁדָּמוֹ נִזְרַק לַמִּזְבֵּחַ כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ חָמֵץ, וְאַל תַּשְׁאִיר עַד הַבּוֹקֶר אֶת זֶבַח חַג הַפֶּסַח. אֶת תְּחִלַּת בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא לְבֵית ה' אֱלֹהֶיךָ, אַל תְּבַשֵּׁל וְאַל תֹּאכַל בְּשַׂר בְּהֵמָה כְּשֵׁרָה בְּחָלָב בְּהֵמָה כְּשֵׁרָה.

• פָּרָשַׁת הַמַּסְוֶה

ה' אָמַר לְמֹשֶׁה: כְּתוֹב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשִׂיתִי אִתְּךָ וְעִם יִשְׂרָאֵל הֶסְכֵּם בְּרִית. מֹשֶׁה הָיָה שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם, הוּא כָּתַב עַל הַלּוּחוֹת אֶת דִּבְרֵי הַהֶסְכֵּם – אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. כְּשֶׁמֹּשֶׁה יָרַד מֵהַר סִינַי – שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית הָיוּ בְּיַד מֹשֶׁה כְּשֶׁיָּרַד מֵהָהָר, וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע שֶׁעוֹר פָּנָיו זָרַח כְּשֶׁה' דִּבֵּר אִתּוֹ. אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה זָרַח עוֹר פָּנָיו, וּפָחֲדוּ לָגֶשֶׁת אֵלָיו. מֹשֶׁה קָרָא לָהֶם, וְאַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂיאִים שֶׁבַּצִּבּוּר חָזְרוּ אֵלָיו, וּמֹשֶׁה דִּבֵּר אֲלֵיהֶם. וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהוּא צִוָּה אוֹתָם אֶת כָּל מַה שֶּׁה' דִּבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי. מֹשֶׁה סִיֵּם לְדַבֵּר אִתָּם וְשָׂם מַסֵּכָה עַל פָּנָיו. כְּשֶׁמֹּשֶׁה נִכְנָס לִפְנֵי ה' לְדַבֵּר אִתּוֹ, הוּא מֵסִיר אֶת הַמַּסֵּכָה עַד צֵאתוֹ, וְהוּא יוֹצֵא וּמְדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מַה שֶּׁהוּא מְצֻוֶּה. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רוֹאִים אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה שֶׁעוֹר פָּנָיו שֶׁל מֹשֶׁה זוֹרֵחַ, וּמֹשֶׁה מַחֲזִיר אֶת הַמַּסֵּכָה אֶל פָּנָיו עַד שֶׁהוּא נִכְנַָס לְדַבֵּר עִם ה'.