מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר שמות/ב

פרק ב

• פָּרָשַׁת לֵידַת מֹשֶׁה

הָלַךְ אִישׁ מִמִּשְׁפַּחַת לֵוִי וְנָשָׂא לְאִשָּׁה אֶת הַבַּת שֶׁל לֵוִי. הָאִשָּׁה נִכְנְסָה לְהֵרָיוֹן וְיָלְדָה בֵּן, הִיא רָאֲתָה שֶׁהוּא בָּרִיא וְהֶחְבִּיאָה אוֹתוֹ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים. הִיא לֹא יָכְלָה לְהַחְבִּיא אוֹתוֹ עוֹד, לָקְחָה לוֹ אַרְגָּז מִנְּצָרִים, צִפְּתָה אוֹתוֹ בְּחֵמָר וּבְזֶפֶת, וְשָׂמָה בּוֹ אֶת הַיֶּלֶד, וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ בֵּין צִמְחֵי הַסּוּף שֶׁעַל שְׂפַת הַיְּאוֹר. אֲחוֹתוֹ נֶעֶמְדָה מֵרָחוֹק כְּדֵי לָדַעַת מַה יִּקְרֶה לוֹ. בַּת פַּרְעֹה יָרְדָה לִרְחוֹץ בַּיְּאוֹר וְנַעֲרוֹתֶיהָ הוֹלְכוֹת לְיַד הַיְּאוֹר, הִיא רָאֲתָה אֶת הָאַרְגָּז בֵּין צִמְחֵי הַסּוּף, וְשָׁלְחָה אֶת שִׁפְחָתָהּ וְלָקְחָה אוֹתוֹ. הִיא פָּתְחָה וְרָאֲתָה אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה תִּינוֹק בּוֹכֶה, הִיא רִחֲמָה עָלָיו וְאָמְרָה: הוּא מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים! אֲחוֹתוֹ אָמְרָה לְבַת פַּרְעֹה: הַאִם אֵלֵךְ וְאֶקְרָא לְאִשָּׁה מֵנִיקָה מֵהָעִבְרִיּוֹת שֶׁתֵּינִיק בִּשְׁבִילֵךְ אֶת הַיֶּלֶד? אָמְרָה לָהּ בַּת פַּרְעֹה לְכִי! הַנַּעֲרָה הָלְכָה וְקָרְאָה לְאֵם הַיֶּלֶד. אָמְרָה לָהּ בַּת פַּרְעֹה הוֹבִילִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְתָנִיקִי אוֹתוֹ עֲבוּרִי, וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ אֶת שְׂכָרֵךְ! הָאִשָּׁה לָקְחָה אֶת הַיֶּלֶד וְהֵנִיקָה אוֹתוֹ. הַיֶּלֶד גָּדַל וְהִיא הֵבִיאָה אוֹתוֹ לְבַת פַּרְעֹה, וְהוּא הָיָה לָהּ כְּמוֹ בֵּן; הִיא קָרְאָה אֶת שְׁמוֹ מֹשֶׁה, וְאָמְרָה: כִּי מָשַׁכְתִּי אוֹתוֹ מֵהַמַּיִם.

• פָּרָשַׁת מַעֲשֵׂי מֹשֶׁה

בַּיָּמִים הָהֵם מֹשֶׁה גָּדַל וְיָצָא אֶל אֶחָיו וְרָאָה בְּסִבְלָם, הוּא רָאָה אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. הוּא הִבִּיט לְכָאן וּלְכָאן וְרָאָה שֶׁאֵין אִישׁ, הוּא הָרַג אֶת הַמִּצְרִי וְקָבַר אוֹתוֹ בַּחוֹל. הוּא יָצָא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים רָבִים, הוּא אָמַר לָרָשָׁע: לָמָּה אַתָּה מַכֶּה אֶת חֲבֵרְךָ! אָמַר לוֹ: מִי מִנָּה אוֹתְךָ לְשַׂר וְשׁוֹפֵט עָלֵינוּ, הַאִם אַתָּה חוֹשֵׁב לַהֲרוֹג אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁהָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?! מֹשֶׁה פָּחַד וְאָמַר: אָכֵן הַדָּבָר הִתְפַּרְסֵם! פַּרְעֹה שָׁמַע אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְרָצָה לַהֲרוֹג אֶת מֹשֶׁה, מֹשֶׁה בָּרַח מִפַּרְעֹה וְהִתְיַשֵּׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וְיָשַׁב עַל יַד הַבְּאֵר. לַכּוֹמֶר שֶׁל מִדְיָן הָיוּ שֶׁבַע בָּנוֹת, הֵן בָּאוּ, שָׁאֲבוּ, וּמִלְּאוּ אֶת הַשְּׁקָתוֹת כְּדֵי לְהַשְׁקוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶן. בָּאוּ הָרוֹעִים וְגֵרְשׁוּ אוֹתָן, מֹשֶׁה קָם וְהוֹשִׁיעַ אוֹתָן וְהִשְׁקָה אֶת צֹאנָן. הֵן בָּאוּ לִרְעוּאֵל אֲבִיהֶן, אָמַר לָהֵן: מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן לָבוֹא הַיּוֹם? אָמְרוּ לוֹ: אִישׁ מִצְרִי הִצִּיל אוֹתָנוּ מֵהָרוֹעִים וְגַם שָׁאַב לָנוּ וְהִשְׁקָה אֶת הַצֹּאן. הוּא אָמַר לִבְנוֹתָיו: וְהֵיכָן הוּא? לָמָּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ? קִרְאוּ לוֹ וְיֹאכַל סְעוּדָה! מֹשֶׁה הִסְכִּים לָגוּר עִם הָאִישׁ, וְהוּא נָתַן אֶת צִפּוֹרָה בִּתּוֹ לְמֹשֶׁה. הִיא יָלְדָה בֵּן וְהוּא קָרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשׁוֹם, כִּי אָמַר: הָיִיתִי גֵּר שָׁם – בְּאֶרֶץ זָרָה.

• פָּרָשַׁת זַעֲקַת יִשְׂרָאֵל

בַּיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם מֶלֶךְ מִצְרַיִם מֵת, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֶנְחוּ מֵהָעֲבוֹדָה וְזָעֲקוּ, וּתְפִלָּתָם לְהַצָּלָה מֵהָעֲבוֹדָה עָלְתָה אֶל הָאֱלֹהִים. אֱלֹהִים שָׁמַע אֶת צַעֲקָתָם, וֶאֱלֹהִים זָכַר אֶת הַהֶסְכֵּם שֶׁעָשָׂה עִם אַבְרָהָם עִם יִצְחָק וְעִם יַעֲקֹב. אֱלֹהִים רָאָה אֶת מַצָּבָם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהִים הֵבִין וְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרָם.