מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר שיר השירים/ח

פרק ח

מִי יִתֵּן שֶׁתִּהְיֶה כְּאָחִי שֶׁיָּנַק מֵהַשָּׁדַיִם שֶׁל אִמִּי, וּכְשֶׁאֶפְגּוֹשׁ אוֹתְךָ בַּחוּץ אֲנַשֵּׁק אוֹתְךָ וְלֹא יָבוּזוּ לִי. וְאוֹבִיל וַאֲבִיא אוֹתְךָ לְבֵית אִמִּי כְּהֶרְגְּלֵנוּ, וְאֶמְזוֹג לְךָ מֵהַיַּיִן הַמְּבֻשָּׂם וּמִמִּיץ הָרִמּוֹן. יַד שְׂמֹאלוֹ שֶׁל אֲהוּבִי תִּתְמוֹךְ בְּרֹאשִׁי וְיַד יְמִינוֹ תְּחַבֵּק אוֹתִי. מַשְׁבִּיעָה אֲנִי אֶתְכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אַל תָּעִירוּ וְאַל תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתַּחְפּוֹץ לְהִתְעוֹרֵר מֵעַצְמָה. רְאוּ אֶת אֲהוּבָתִי – מִי זֹאת שֶׁעָלְתָה מִמִּדְבַּר סִינַי מִתְרַפֶּקֶת עַל אֲהוּבָהּ! תַּחַת עֵץ הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּי אֶת אַהֲבָתְךָ עַם יִשְׂרָאֵל, שָׁמָּה הָיוּ חֶבְלֵי הַלֵּדָה שֶׁל אִמְּךָ, שָׁמָּה יָלְדָה אוֹתְךָ. שִׂים אוֹתִי כְּטַבַּעַת עַל לִבְּךָ – כְּטַבַּעַת עַל זְרוֹעֲךָ, כִּי הָאַהֲבָה עַזָּה כַּמָּוֶת – קִנְאָתְךָ לִי קָשָׁה כְּמוֹ הַשְּׁאוֹל, לוֹהֶטֶת כְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ. גַּם מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה – נְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּ אוֹתָהּ, אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ תְּמוּרַת אַהֲבָה זוֹ, יִלְעֲגוּ לוֹ. אָמְרוּ עָלַי: יֵשׁ לָנוּ אָחוֹת צְעִירָה שֶׁטֶּרֶם צָמְחוּ שָׁדֶיהָ, מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּבַקְּשׁוּ לָשֵׂאת אוֹתָהּ? אִם הִיא חוֹמָה נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירָה שֶׁל כֶּסֶף, וְאִם הִיא דֶּלֶת נַקִּיף אוֹתָהּ בְּלוּחַ אֶרֶז. אֲנִי שְׁמוּרָה כְּמוֹ חוֹמָה וְשָׁדַי כְּבָר כְּמִגְדָּלִים, כָּךְ אֲנִי מֻשְׁלֶמֶת וּמוֹצֵאת חֵן בְּעֵינֵי אֲהוּבִי. לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הָיָה כֶּרֶם בְּבִקְעַת הַכְּרָמִים, הוּא נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַשּׁוֹמְרִים שֶׁכָּל אִישׁ יָבִיא תְּמוּרַת פֵּרוֹתָיו אֶלֶף שִׁקְלֵי כֶּסֶף. הֲשִׁיבוּ אֶת כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנַי, קַח לְךָ שְׁלֹמֹה אֶת הָאֶלֶף, וְעוֹד מָאתַיִם לַשּׁוֹמְרִים אֶת פֵּרוֹתָיו! – אֲהוּבָתִי הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרַי מַקְשִׁיבִים לִשְׁמוֹעַ אֶת קוֹלֵךְ, הַשְׁמִיעִי לִי אוֹתוֹ! – בְּרַח מֵהֶם אֲהוּבִי, הֱיֵה דּוֹמֶה לִצְבִי אוֹ לְעוֹפֶר בֶּן אַיָּלָה עַל הָרֵי בְּשָׂמִים.