מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר שיר השירים/ד
פרק ד
[עריכה]אַתְּ יָפָה רַעְיָתִי, אַתְּ יָפָה – עֵינַיִךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ יָפוֹת כְּמוֹ יוֹנִים, שַׂעְרֵךְ דּוֹמֶה לְעֵדֶר עִזִּים שֶׁגּוֹלְשׁוֹת מֵהַר הַגִּלְעָד. שִׁנַּיִךְ דּוֹמוֹת לְעֵדֶר עִזִּים זֵהוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, כֻּלָּם תּוֹאֲמוֹת וְאֵין בָּהֶם פְּגָם. שִׂפְתוֹתַיִךְ כְּחוּט אָדוֹם בּוֹהֵק, וְדִבּוּרֵךְ נָאֶה, רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ כְּפֶלַח רִמּוֹן. צַוָּארֵךְ מְקֻשָּׁט כְּמִגְדַּל דָּוִד שֶׁבָּנוּי לְמוֹפֵת, תְּלוּיִים עָלָיו אֶלֶף מְגִנִּים וְכָל נַרְתִּיקֵי חִצֵּי הַגִּבּוֹרִים. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עוֹפָרִים תְּאוֹמִים בְּנֵי צְבִיָּה שֶׁרוֹעִים בֵּין הַשּׁוֹשַׁנִּים. עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ וְיִסְתַּלְּקוּ הַצְּלָלִים הָאֲרֻכִּים, אֲטַיֵּל לִי אִתָּךְ אֶל הַר בּוֹשֶׂם הַמּוֹר – אֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, אֵין בָּךְ שׁוּם פְּגָם. יַחַד אִתִּי מֵהַלְּבָנוֹן כַּלָּתִי, בּוֹאִי יַחַד אִתִּי מֵהַלְּבָנוֹן, הַבִּיטִי מֵרֹאשׁ הָרֵי אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ פִּסְגַת הַחֶרְמוֹן הַמֻּשְׁלֶגֶת, מִמְּעוֹנוֹת הָאֲרָיוֹת מֵהַָרֵי הַנְּמֵרִים. כָּבַשְׁתְּ אֶת לִבִּי אֲחוֹתִי כַּלָּתִי, כָּבַשְׁתְּ אֶת לִבִּי כְּבָר בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ, בְּאַחַת מִשַּׁרְשְׁרוֹת צַוָּארֵךְ. מַה יָּפָה אַהֲבָתֵךְ אֲחוֹתִי כַּלָּתִי, כֹּה טוֹבָה אַהֲבָתֵךְ יוֹתֵר מִיַּיִן וְרֵיחַ הַשֶּׁמֶן שֶׁלָּךְ מְבֻשָּׂם יוֹתֵר מִכָּל הַבְּשָׂמִים. שִׂפְתוֹתַיִךְ נוֹטְפוֹת מְתִיקוּת כַּלָּתִי, דְּבַשׁ וְחָלָב שׁוֹפְעִים מִלְּשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שִׂמְלוֹתַיִךְ כְּרֵיחַ הַלְּבָנוֹן. אֲחוֹתִי כַּלָּתִי הִיא כְּמוֹ גַּן נָעוּל, מְקוֹר מַיִם נָעוּל – מַעְיָן שָׁמוּר. נְטִיעוֹתַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פֵּירוֹת מְתוּקִים, וּבְשָׂמִים שֶׁל כּוֹפֶר וְנֵרְדְּ. נֵרְדְּ וְכַרְכּוֹם קָנֶה וְקִנָּמוֹן וְכָל עֲצֵי לְבוֹנָה, מוֹר וַאֲהָל וְכָל שׁוֹרְשֵׁי בְּשָׂמִים. מֻשְׁקִים בְּמַעְיַן שֶׁל גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וְנוֹזְלִים מֵהַלְּבָנוֹן. הִתְעוֹרְרִי רוּחַ צָפוֹן וּבוֹאִי רוּחַ דָּרוֹם, נַשְּׁבִי בְּגַנִּי וְיַשְׁקֶה הַגֶּשֶׁם אֶת בְּשָׂמָיו, וְאָז יָבוֹא אֲהוּבִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל מִפֵּרוֹתָיו הַמְּתוּקִים.