מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר רות/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק א[עריכה]

בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹפְטִים הָיָה רָעָב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ אֶחָד מֵהָעִיר בֵּית לֶחֶם שֶׁבְּנַחֲלַת שֵׁבֶט יְהוּדָה הָלַךְ לָגוּר בְּאֶרֶץ מוֹאָב וְאִתּוֹ אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָּנָיו. שֵׁם הָאִישׁ הָיָה אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָּנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, הֵם הָיוּ מֵהָעִיר אֶפְרָת הִיא בֵּית לֶחֶם שֶׁבִּיהוּדָה, הֵם בָּאוּ לְאֶרֶץ מוֹאָב וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם. אֱלִימֶלֶךְ בַּעֲלָהּ שֶׁל נָעֳמִי מֵת, וְהִיא נִשְׁאֲרָה עִם שְׁנֵי בָּנֶיהָ. הֵם נָשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מוֹאֲבִיּוֹת, שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשְּׁנִיָּה רוּת, וְהֵם גָּרוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים. גַּם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן שְׁנֵיהֶם מֵתוּ, וְהָאִשָּׁה נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמִבַּעֲלָהּ. הִיא קָמָה עִם כַּלֹּתֶיהָ וְחָזְרָה מֵאֶרֶץ מוֹאָב כִּי הִיא שָׁמְעָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב שֶׁה' זָכַר אֶת עַמּוֹ וְנָתַן לָהֶם מָזוֹן. הִיא יָצְאָה מֵהַמָּקוֹם שֶׁהָיְתָה שָׁם וּשְׁתֵּי כַּלֹּתֶיהָ יָצְאוּ אִתָּהּ, וְהֵן הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ לַחֲזוֹר לְאֶרֶץ יְהוּדָה. אָמְרָה נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַּלֹּתֶיהָ: לְכוּ וְשׁוּבוּ כָּל אַחַת לַבַּיִת שֶׁל אִמָּא שֶׁלָּהּ, ה' יַעֲשֶׂה אִתְּכֶם חֶסֶד כְּמוֹ שֶׁעֲשִׂיתֶן עִם הַנִּפְטָרִים וְאִתִּי. ה' יְבָרֵךְ אֶתְכֶן שֶׁתִּמְצְאוּ כָּל אַחַת שַׁלְוָה בְּבֵית בַּעֲלָה הֶחָדָשׁ, הִיא נָשְׁקָה לָהֶן וְהֵן בָּכוּ בְּקוֹל. הֵן אָמְרוּ לָהּ: לֹא, אֶלָּא נַחֲזוֹר אִתָּךְ, לְעַמֵּךְ! אָמְרָה נָעֳמִי: חִזְרוּ בְּנוֹתַי, לָמָּה לָכֵן לָלֶכֶת אִתִּי, וְכִי יְכוֹלָה אֲנִי עֲדַיִן לָלֶדֶת בָּנִים שֶׁיּוּכְלוּ לִהְיוֹת בְּעָלִים שֶׁלָּכֵן?! חִזְרוּ בְּנוֹתַי, לְכוּ, כִּי אֲנִי זְקֵנָה מִדַּי מִלְּהִנָּשֵׂא לְאִישׁ, כִּי גַּם אִם אוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לִי סִכּוּי, גַּם אִם אֶנָּשֵׂא הַלַּיְלָה לְאִישׁ וְגַם אֵלֵד בָּנִים. וְכִי תְּחַכּוּ לָהֶם עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ? וְכִי בִּשְׁבִילָם תִּשָּׁאֲרוּ עֲגוּנוֹת וְלֹא תִּנָּשְׂאוּ לְאִישׁ?! אַל תַּעֲשׂוּ כָּךְ בְּנוֹתַי, כִּי אֲנִי מִצְטַעֶרֶת מְאוֹד עֲבוּרְכֶן, כִּי הִכְּתָה בִּי הַיָּד שֶׁל ה'. הֵן בָּכוּ עוֹד בְּקוֹל, עָרְפָּה נָשְׁקָה לַחֲמוֹתָהּ וְנִפְרְדָה, וְרוּת נִשְׁאֲרָה צְמוּדָה אֵלֶיהָ. אָמְרָה נָעֳמִי: הִנֵּה גִּיסָתֵךְ חָזְרָה לָעָם וְלַדָּת שֶׁלָּהּ, חִזְרִי גַּם אַתְּ כְּמוֹ גִּיסָתֵךְ! אָמְרָה רוּת: אַל תַּפְצִירִי בִּי לַעֲזוֹב אוֹתָךְ וְלַחֲזוֹר מֵאִתָּךְ, כִּי אֶל כָּל מָקוֹם שֶׁתֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַמָּקוֹם שֶׁתִּשְׁהִי בַּלַּיְלָה אֶשְׁהֶה, עַמֵּךְ הוּא עַמִּי וֶאֱלוֹהַיִךְ הוּא אֱלוֹהַי! בַּמָּקוֹם שֶׁתָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר, שֶׁה' יַעֲנִישׁ אוֹתִי עוֹד וָעוֹד אִם לֹא אֲקַיֵּם אֶת שְׁבוּעָתִי זוֹ, כִּי רַק הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי לְבֵינֵךְ. נָעֳמִי רָאֲתָה שֶׁהִיא כָּל כָּךְ מִתְאַמֶּצֶת לָלֶכֶת אִתָּהּ, וְהִיא הִפְסִיקָה לְדַבֵּר אֵלֶיהָ. שְׁתֵּיהֶן הָלְכוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית לֶחֶם, כְּשֶׁהֵן נִכְנְסוּ לְבֵית לֶחֶם כָּל הָעִיר תָּמְהָה עֲלֵיהֶן, וְאָמְרוּ: הֲאִם זֹאת נָעֳמִי?! אָמְרָה לָהֶן: אַל תִּקְרְאוּ לִי נָעֳמִי, קִרְאוּ לִי מָרָה כִּי ה' נָתַן לִי מְרִירוּת רַבָּה. הָלַכְתִּי מִכָּאן כְּשֶׁאֲנִי מְלֵאָה וַה' הֶחְזִיר אוֹתִי רֵיקָה, לָמָּה תִּקְרְאוּ לִי נָעֳמִי? וַה' הֵשִׁיב לִי כִּגְמוּלִי וְהֵרַע לִי! נָעֳמִי חָזְרָה וְאִתָּהּ רוּת הַמּוֹאֲבִית כַּלָּתָהּ שֶׁחָזְרָה אִתָּהּ מֵאֶרֶץ מוֹאָב, וְהֵן הִגִּיעוּ לְבֵית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר הַשְּׂעוֹרִים.