מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר קהלת/ג

פרק ג

לְכָל דָּבָר יֵשׁ זְמָן בָּעוֹלָם הַזֶּה. יֵשׁ זְמָן לָלֶדֶת וּזְמָן לָמוּת, זְמָן לִנְטוֹעַ וּזְמָן לַעֲקוֹר נְטִיעוֹת. זְמָן לַהֲרוֹג וּזְמָן לְרַפֵּא, זְמָן לִפְרוֹץ חוֹמוֹת וּזְמָן לִבְנוֹת. זְמָן לִבְכּוֹת וּזְמָן לִצְחוֹק, זְמָן לְהַסְפִּיד וּזְמָן לִרְקוֹד. זְמָן לִזְרוֹק אֲבָנִים וּזְמָן לֶאֱסוֹף אֲבָנִים, זְמָן לְחַבֵּק וּזְמָן לְהִתְרַחֵק מֵחִבּוּקִים. זְמָן לְחַפֵּשׂ וּזְמָן לְאַבֵּד, זְמָן לִשְׁמוֹר וּזְמָן לִזְרוֹק. זְמָן לִקְרוֹעַ וּזְמָן לִתְפּוֹר, זְמָן לִשְׁתּוֹק וּזְמָן לְדַבֵּר. יֵשׁ זְמָן לֶאֱהוֹב וּזְמָן לִשְׂנוֹא, זְמָן מִלְחָמָה וּזְמָן לְשָׁלוֹם. מַה הַתּוֹעֶלֶת לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה בְּמַה שֶּׁהוּא עָמֵל? רָאִיתִי אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֱלֹהִים נָתַן לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲסוֹק בָּהֶם. ה' עָשָׂה שֶׁכָּל דָּבָר יַצְלִיחַ בִּזְמַנּוֹ הַמַּתְאִים, וְגַם נָתַן אֶת הָעוֹלָם לְהַנְהָגַת הָאָדָם מִבְּלִי שֶׁיָּבִין אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה הָאֱלֹהִים מִתְּחִלָּתָם עַד סוֹפָם. יָדַעְתִּי שֶׁאֵין טוֹב בַּמַּעֲשִׂים אֶלָּא לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו. וְגַם כָּל אָדָם שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִרְאֶה טוֹב בְּכָל עֲמָלוֹ, זֶה מַתָּנָה מֵאֱלֹהִים. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָאֱלֹהִים בָּרָא הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם, אִי אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף עָלָיו וְאִי אֶפְשָׁר לִגְרוֹעַ מִמֶּנּוּ, וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיְּכַבְּדוּ אוֹתוֹ וְיִשְׁמְעוּ לוֹ. מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר קַיָּם, וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה יִהְיֶה כְּמוֹ מַה שֶּׁכְּבָר הָיָה, וְהָאֱלֹהִים תּוֹמֵךְ בַּנִּרְדָּף וְנוֹקֵם בָּרוֹדֵף. וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ – בַּמָּקוֹם שֶׁל הַמִּשְׁפָּט שָׁם תִּתָּכֵן רִשְׁעוּת גְּדוֹלָה, וּבַמָּקוֹם שֶׁל הַצֶּדֶק דַּוְקָא שָׁם יֵשׁ רִשְׁעוּת. הֵבַנְתִּי בְּמַחֲשַׁבְתִּי: הָאֱלֹהִים יִשְׁפּוֹט גַּם אֶת הַצַּדִּיק וְגַם אֶת הָרָשָׁע, כִּי כָּל דָּבָר יָבוֹא זְמַנּוֹ, וְשָׁם יִהְיֶה דִּין עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים. הֵבַנְתִּי בְּמַחֲשַׁבְתִּי: עַל זֶה שֶׁבְּנֵי הָאָדָם מַנְהִיגִים אֶת עַצְמָם בְּהִתְנַשְּׂאוּת – הָאֱלֹהִים יַשְׁלִיךְ אוֹתָם, לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁהֵם כְּמוֹ בְּהֵמָה. כִּי מַה שֶׁקּוֹרֶה לִבְנֵי הָאָדָם וּמַה שֶׁקּוֹרֶה לַבְּהֵמָה מִקְרֶה אֶחָד קוֹרֶה לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁאֵלֶּה מֵתִים כָּךְ גַּם אֵלֶּה, רוּחַ חַיִּים אַחַת יֵשׁ לְכֻלָּם, וְאֵין יִתְרוֹן לָאָדָם עַל הַבְּהֵמָה כִּי הַכֹּל הֶבֶל. הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד – הַכֹּל נִבְרָא מֵעָפָר וְהַכֹּל חוֹזֵר אֶל הֶעָפָר. שֶׁהֲרֵי מִי רָאָה וְיוֹדֵעַ שֶׁרוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הִיא הָעוֹלָה לְמַעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הִיא הַיּוֹרֶדֶת לְמַטָּה לָאָרֶץ. וְהֵבַנְתִּי שֶׁאֵין טוֹב יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁהָאָדָם יִשְׂמַח בְּמַעֲשָׂיו כִּי זֶה הַחֵלֶק שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם, כִּי מִי יָבִיא אוֹתוֹ לִרְאוֹת מַה יִּהְיֶה עִם יְרֻשָּׁתוֹ אַחֲרֵי מוֹתוֹ.