מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר קהלת/ב

פרק ב

אָמַרְתִּי לְעַצְמִי אֵלֵךְ וְאֶמְזוֹג לִי יַיִן בְּשִׂמְחָה וְיִהְיֶה לִי טוֹב! הִתְבָּרֵר שֶׁגַּם שִׂמְחָה זֶה הֶבֶל. עַל הַצְּחוֹק אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהוּא שְׁטוּת, וְעַל הַשִּׂמְחָה – מַה הַתּוֹעֶלֶת בָּהּ? חִפַּשְׂתִּי לִבְדּוֹק – לְעַדֵּן בְּיַיִן אֶת גּוּפִי, לַהֲגוֹת בְּדִבְרֵי חָכְמָה וּלְהִתְעַסֵּק גַּם בִּדְבָרִים טִפְּשִׁיִּים, עַד שֶׁאֶרְאֶה מָה הַדָּבָר הַטּוֹב לִבְנֵי הָאָדָם שֶׁיַּעֲשׂוּ בָּעוֹלָם בִּימֵי חַיֵּיהֶם הַסְּפוּרִים. בִּצַּעְתִּי תָּכְנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת – בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים. עָשִׂיתִי לִי גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָּהֶם כָּל עֲצֵי הַפֵּרוֹת. עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מַיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר שֶׁצּוֹמְחִים בּוֹ עֵצִים. קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וְהָיוּ לִי בְּנֵי בַּיִת, גַּם הָיָה לִי הַרְבֵּה עֶדְרֵי בָּקָר וְצֹאן יוֹתֵר מִכָּל אֵלּוּ שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלַיִם. אָסַפְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וְאוֹצָרוֹת שֶׁל מְלָכִים וּמְדִינוֹת, עָשִׂיתִי לִי מַקְהֵלוֹת זַמָּרִים וְזַמָּרוֹת וְתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי הָאָדָם כֵּס מַלְכוּת וּמֶרְכָּבוֹת. וְהִתְעַשַּׁרְתִּי וְאָסַפְתִּי מָמוֹן יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלַיִם, וְגַם זָכַרְתִּי אֶת כָּל חָכְמָתִי שֶׁלָּמַדְתִּי. וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁרָאִיתִי וְרָצִיתִי לֹא נִמְנַעְתִּי מֵהֶם, לֹא מָנַעְתִּי מֵעַצְמִי שׁוּם הֲנָאָה אֶלָּא נֶהֱנֵיתִי מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה מַה שֶּׁהִרְוַחְתִּי מִכָּל עֲמָלִי. וּפָנִיתִי לִבְחוֹן אֶת כָּל מַעֲשַׂי שֶׁעָשִׂיתִי וְאֶת הֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וְרַעְיוֹן שָׁוְא לְלֹא תּוֹעֶלֶת בָּעוֹלָם. וְהִתְפַּנֵּיתִי לִבְחוֹן חָכְמָה וּבִלּוּיִים וּשְׁטוּיוֹת, כִּי אֵיזֶה עוֹד אָדָם יוּכַל לָבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ לְנַסּוֹת כָּמוֹנִי אֶת מַה שֶּׁכְּבָר עָשִׂיתִי. וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה עַל הַסִּכְלוּת כְּמוֹ יִתְרוֹן הָאוֹר עַל הַחוֹשֶׁךְ. הֶחָכָם נוֹהֵג בִּתְבוּנָה כְּמוֹ אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם בְּרֹאשׁוֹ, וְהַטִּפֵּשׁ כְּאִלּוּ הוֹלֵךְ בַּחוֹשֶׁךְ, אֲבָל גַּם הֵבַנְתִּי שֶׁאוֹתוֹ מִקְרֶה יִקְרֶה בַּסּוֹף לְכֻלָּם. וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי, כְּמוֹ שֶׁיִּקְרֶה בַּסּוֹף לַטִּפֵּשׁ יִקְרֶה גַּם לִי, אָז בִּשְׁבִיל מָה הֶחְכַּמְתִּי יוֹתֵר?! אָז אָמַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁגַּם חָכְמָה הִיא הֶבֶל. כִּי לְחָכָם כְּמוֹ לְטִפֵּשׁ אֵין זִכָּרוֹן נִצְחִי כִּי בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל יִשָּׁכַח, אֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם כְּמוֹ הַכְּסִיל! וְשָׂנֵאתִי אֶת הַחַיִּים כִּי רַע בְּעֵינַי כָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָם, כִּי הַכֹּל הֶבֶל וְרַעְיוֹן שָׁוְא. וְשָׂנֵאתִי אֶת כָּל עֲמָלִי שֶׁאֲנִי עָמֵל בָּעוֹלָם – שֶׁאַשְׁאִיר אוֹתוֹ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרַי. וּמִי יוֹדֵעַ אִם הוּא יִהְיֶה חָכָם אוֹ טִפֵּשׁ וְהוּא יִשְׁלוֹט בְּכָל עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁהֶחְכַּמְתִּי בְּחַיַּי, גַּם זֶה הֶבֶל. וְשִׁנִּיתִי גִּישָׁה וְהִתְיָאַשְׁתִּי מִלַּעֲסוֹק בְּכָל הֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי בְּחַיַּי. כִּי קוֹרֶה שֶׁאָדָם עָמֵל בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשָּׁרוֹן, וְהוּא נוֹתֵן אֶת חֶלְקוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ, גַּם זֶה הֶבֶל וְרוֹעַ גָּדוֹל. כִּי מַה נִּשְׁאָר לָאָדָם מִכָּל עֲמָלוֹ וּמַחְשָׁבוֹתָיו שֶׁהוּא עָמֵל בָּהֶם בְּחַיָּיו. הֲרֵי כָּל יָמָיו כְּאֵבִים וְעִנְיָנִים עֲצוּבִים, גַּם בַּלַּיְלָה לִבּוֹ לֹא נָח, גַּם זֶה הֶבֶל. אֵין טוֹב לָאָדָם אֶלָּא שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיַרְגִּישׁ טוֹב בַּעֲמָלוֹ, וְרָאִיתִי שֶׁגַּם זֶה זְכוּת מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא. כִּי לָמָּה שֶׁמִּישֶׁהוּ יְמַהֵר וְיֹאכַל מִמָּמוֹנִי חוּץ מִמֶּנִּי? כִּי ה' נָתַן לְאָדָם שֶׁהוּא טוֹב בְּעֵינָיו חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה, וְלַחוֹטֶא הוּא נָתַן עִסּוּק לֶאֱסוֹף וּלְכַנֵּס מָמוֹן שֶׁהָאֱלֹהִים יִתֵּן לְמִי שֶׁיִּרְצֶה, גַּם זֶה הֶבֶל וְרַעְיוֹן שָׁוְא.