מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר ויקרא/יז
פרק יז
[עריכה]- פָּרָשַׁת שְׁחוּטֵי חוּץ
ה' דִּבֵּר אֶל מֹשֶׁה וְאָמַר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וֶאֱמוֹר לָהֶם: זֶה הַדָּבָר שֶׁה' צִוָּה: כָּל אִישׁ מֵעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶּבֶשׂ אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ שֶׁיִּשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְלֹא יָבִיא אוֹתוֹ אֶל מוּל פֶּתַח אוֹהֶל הַהִתְכַּנְּסוּת כְּדֵי לְהַקְרִיב אוֹתוֹ קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' – זֶה יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא לְדָם, כְּאִלּוּ רָצַח וְשָׁפַךְ דָּם, הָאִישׁ הַהוּא יֻשְׁמַד מִתּוֹךְ עַמּוֹ. כְּדֵי שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָבִיאוּ אֶת זִבְחֵיהֶם שֶׁהֵם רְגִילִים לִזְבּוֹחַ בַּשָּׂדֶה – שֶׁיָּבִיאוּ אוֹתָם לַה' אֶל מוּל פֶּתַח אוֹהֶל הַהִתְכַּנְּסוּת – לַכֹּהֵן, וְיִזְבְּחוּ אוֹתָם כְּזִבְחֵי שְׁלָמִים לַה'. וְהַכֹּהֵן יִזְרוֹק אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח ה' מוּל פֶּתַח אוֹהֶל הַהִתְכַּנְּסוּת, וְיַקְטִיר אֶת הַחֵלֶב לְנַחַת רוּחַ לַה'. וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשֵּׁדִים שֶׁהֵם נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם, זֶה יִהְיֶה לָהֶם חוֹק לְעוֹלָם לְדוֹרוֹת. וֶאֱמוֹר לָהֶם: כָּל אִישׁ מֵעַם יִשְׂרָאֵל וּמֵהַגֵּר שֶׁיָּגוּר אִתָּם שֶׁיַּקְרִיב עוֹלָה אוֹ זֶבַח, וְלֹא יָבִיא אוֹתוֹ אֶל מוּל פֶּתַח אוֹהֶל הַהִתְכַּנְּסוּת לְהַקְרִיב אוֹתוֹ לַה' – הָאִישׁ הַהוּא יֻשְׁמַד מֵעַמּוֹ.
- פָּרָשַׁת אִסּוּר הַדָּם
וְכָל אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אוֹ מֵהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם שֶׁיֹּאכַל כָּל דָּם שֶׁהוּא, אֶכְעַס עַל הַנֶּפֶשׁ הָאוֹכֶלֶת אֶת הַדָּם, וְאֶעֱשֶׂה שֶׁתֹּאבַד מִתּוֹךְ עַמָּהּ. כִּי הַחַיִּים שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הֵם בַּדָּם, וַאֲנִי צִוִּיתִי אֶתְכֶם שֶׁתִּזְרְקוּ אוֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּדֵי לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי זְרִיקַת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ מְכַפֶּרֶת עַל הַנֶּפֶשׁ שֶׁל מֵבִיא הַקָּרְבָּן. לָכֵן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: שׁוּם אָדָם מֵאִתְּכֶם לֹא יֹאכַל דָּם, וְגַם הַגֵּר שֶׁגָּר אִתְּכֶם לֹא יֹאכַל דָּם. וְכָל אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹ מֵהַגֵּר שֶׁגָּר אִתָּם שֶׁיָּצוּד חַיָּה אוֹ עוֹף שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכוֹל אוֹתָם, יִשְׁפּוֹךְ אֶת דָּמוֹ וִיכַסֶּה אוֹתוֹ בֶּעָפָר. כִּי הַחַיִּים שֶׁל כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הֵם בְּדָמָם, וְאָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אַל תֹּאכְלוּ שׁוּם דַּם שֶׁל בַּעַל חַי, כִּי הַחַיִּים שֶׁל כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הֵם בְּדָמָם, כָּל הָאוֹכֵל אוֹתוֹ יֹאבַד מֵעַמּוֹ. וְכָל אִישׁ – אֶזְרָח אוֹ גֵּר, שֶׁיֹּאכַל נְבֵלָה אוֹ טְרֵפָה, יַטְבִּיל אֶת בְּגָדָיו וְיִטְבּוֹל בְּמַיִם וְיִטְמָא עַד הָעֶרֶב, וְאָז יִהְיֶה טָהוֹר. וְאִם לֹא יַטְבִּיל אֶת בְּגָדָיו וְלֹא יַטְבִּיל אֶת גּוּפוֹ וְיִגַּע בְּקוֹדֶשׁ הוּא יְקַבֵּל עוֹנֶשׁ עַל עֲווֹנוֹ.