מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק מט[עריכה]

  • פָּרָשַׁת בִּרְכוֹת הַשְּׁבָטִים

יַעֲקֹב קָרָא לְבָנָיו וְאָמַר: הִתְכַּנְּסוּ וַאֲסַפֵּר לָכֶם אֶת מַה שֶּׁיִּקְרֶה לָכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִתְכַּנְּסוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב, שִׁמְעוּ אֶת יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. רְאוּבֵן אַתָּה בְּכוֹרִי, אַתָּה כּוֹחִי – הָרִאשוֹן שֶׁנּוֹלַד מִכּוֹחִי, לָכֵן הָיָה רָאוּי לְךָ יוֹתֵר נְשִׂיאוּת וְיוֹתֵר עוֹז. אַל תּוֹסִיף לְהִתְנַהֵג בְּקַלּוּת דַּעַת וּפְזִיזוּת כְּמוֹ הַמַּיִם, כְּמוֹ שֶׁעָלִיתָ עַל מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, אָז טִמֵּאתָ אֶת מִטָּתִי בַּעֲלִיָּתְךָ עָלֶיהָ. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, הִתְחַבְּרוּתָם זֶה לָזֶה מְבִיאָה לְגֶזֶל. לֹא אֶשְׁתַּתֵּף בְּהִתְיַעֲצֻיּוֹתֵיהֶם, וּכְבוֹדִי לֹא יוּשְׁפַּל לִהְיוֹת בְּחֶבְרָתָם, כִּי בְּכַעֲסָם הֵם הָרְגוּ אִישׁ וּבִהְיוֹתָם מְרוּצִים הֵם עָקְרוּ עִיר חוֹמָה. כַּעֲסָם אָרוּר כִּי הוּא עָז, וְרוֹגְזָם מְקוּלָּל כִּי הוּא קָשֶׁה, אֲחַלֵּק אוֹתָם בֵּין שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וַאֲפַזֵּר אוֹתָם בֵּין נַחֲלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יְהוּדָה, אַתָּה – יוֹדוּ אַחֶיךָ שֶׁלְּךָ רְאוּיָה הַמַּלְכוּת, יָדְךָ מַכָּה בְּעוֹרֶף אוֹיְבֶיךָ שֶׁבּוֹרְחִים, בְּנֵי אָבִיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ. יְהוּדָה, כְּשֶׁאַתָּה עוֹלֶה מִלִּטְרוֹף טֶרֶף אַתָּה כְּמוֹ גּוּר אַרְיֵה, בְּנִי; כּוֹרֵעַ וְרוֹבֵץ כְּאַרְיֵה, וּכְמוֹ אַרְיֵה – מִי יָכוֹל לַהֲקִימוֹ. לֹא יָסוּר שַׁרְבִיט הַמְּלוּכָה מִיְּדֵי יְהוּדָה וְהַמְּחוֹקֵק יִהְיֶה תָּמִיד מִצֶּאֱצָאָיו, עַד שֶׁתָּבוֹא שַׁלְוָה וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ לוֹ גַּם הָעַמִּים. הוּא קוֹשֵׁר לַגֶּפֶן אֶת הָעַיִר שֶׁלּוֹ – בְּנִי קוֹשֵׁר אֶת אֲתוֹנוֹ לַעֲנַף הַגֶּפֶן, כִּבֵּס בַּיַּיִן אֶת לְבוּשׁוֹ וּבְמִיץ עֲנָבִים אֶת בִּגְדוֹ, מֵרוֹב גְּפָנִים בְּנַחֲלָתוֹ. אֲדוֹם עֵינַיִם מֵרוֹב יַיִן, וּבַעַל שִׁנַּיִם לְבָנוֹת מֵרוֹב חָלָב. זְבוּלוּן יִשְׁכּוֹן לְחוֹף יַמִּים, וְהוּא יַפְלִיג לְחוֹפִים בָּאֳנִיּוֹת, וּגְבוּל נַחֲלָתוֹ יִהְיֶה עַל יַד צִידוֹן. יִשָּׂשכָר כְּמוֹ חֲמוֹר בַּעַל עֲצָמוֹת חֲזָקוֹת, שֶׁרוֹבֵץ בְּשַׁלְוָה בֵּין גְּבוּלוֹת נַחֲלוֹת אֶחָיו. הוּא רָאָה אֶת הַמְּנוּחָה שֶׁהִיא טוֹבָה, וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁהִיא נְעִימָה, וְהִטָּה אֶת שִׁכְמוֹ לִהְיוֹת סַבָּל, וְנִהְיָה עוֹבֵד נֶאֱמָן כְּמוֹ מִי שֶׁחַיָּיב מַס. דָּן יָדוּן וְיִשְׁפּוֹט אֶת עַמּוֹ כְּמוֹ שְׁאָר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, לַמְרוֹת שֶׁהוּא מִבְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת. דָּן יִהְיֶה כְּמוֹ נָחָשׁ שֶׁזּוֹחֵל עַל דֶּרֶךְ, כְּמוֹ נָחָשׁ הַשְּׁפִיפוֹן עַל שְׁבִיל, שֶׁנּוֹשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וְרוֹכְבוֹ נוֹפֵל אֲחוֹרַנִּית. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'! גָּד יִשְׁלַח גְּדוּד לַקְּרָב, וְיָשׁוּב בְּשָׁלוֹם לְבֵיתוֹ. מֵאַרְצוֹ שֶׁל אָשֵׁר תִּצְמַח תְּבוּאָה שְׁמֵנָה, וְהִיא תַּצְמִיחַ מַעֲדַנֵּי מְלָכִים. נַפְתָּלִי מָהִיר כְּמוֹ אַיָּלָה שְׁלוּחָה, וּמְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת שֶׁל נִצָּחוֹן. יוֹסֵף הוּא בֵּן מְגַדֵּל יְלָדִים, כְּמוֹ גֶּפֶן נְטוּעָה עַל מַעְיַן, הַבָּנוֹת שֶׁל מִצְרַיִם צָעֲדוּ עַל הַחוֹמָה לִרְאוֹת אֶת יָפְיוֹ. מֵרְרוּ אֶת חַיָּיו וְרָבוּ אִתּוֹ, וּבַעֲלֵי חִצִּים שֶׁל רִיב שָׂנְאוּ אוֹתוֹ. קַשְׁתּוֹ נִמְתְּחָה בְּחָזְקָה עַד שֶׁרָעֲדוּ זְרוֹעוֹת יָדָיו, כּוֹחוֹ בָּא לוֹ מִיְּדֵי ה' – הַמַּנְהִיג שֶׁל יַעֲקֹב, מִשָּׁם – מֵהַמַּנְהִיג שֶׁל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. מֵהָאֵל שֶׁל אָבִיךָ הָיְתָה הַצָּלַתְךָ וְהוּא יַעֲזוֹר לְךָ, עִם שַׁדַּי הָיִיתָ וְהוּא יְבָרֵךָ אוֹתְךָ, בִּרְכוֹת שָׁמַיִם מִמְּרוֹמִים וּבְרָכוֹת שֶׁנּוֹבְעוֹת מֵהַתְּהוֹם שֶׁרוֹבֶצֶת מִתַּחַת, בְּרָכוֹת שֶׁל שָׁדַיִם נוֹבְעוֹת חָלָב וְרֶחֶם שֶׁתּוֹלִיד יְלָדִים. בִּרְכוֹת אָבִיךָ שֶׁמְּבָרֵךְ אוֹתְךָ חֲזָקוֹת יוֹתֵר מִבִּרְכוֹת הוֹרַי שֶׁבֵּרְכוּ אוֹתִי, הֵן מַגִּיעוֹת עַד לַגְּבָעוֹת שֶׁבְּסוֹף הָעוֹלָם, הֵן יָחוּלוּ עַל רֹאשׁ יוֹסֵף וְעַל הַקָּדְקוֹד שֶׁל הַמֻּבְחָר מִבֵּין אֶחָיו. בִּנְיָמִין הוּא זְאֵב טוֹרֵף, בַּבּוֹקֶר יֹאכַל בִּזָּה וּבָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל. כָּל אֵלֶּה שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וְזֶה מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם אֲבִיהֶם וּבֵרֵךְ אוֹתָם, הוּא בֵּרֵךְ כָּל אֶחָד בַּבְּרָכָה שֶׁמַּתְאִימָה לוֹ. וְצִוָּה אוֹתָם וְאָמַר לָהֶם: אֲנִי נֶאֱסָף אֶל מְקוֹם הַנְּשָׁמוֹת, קִבְרוּ אוֹתִי עִם אֲבוֹתַי, בַּמְּעָרָה שֶׁבִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי. בַּמְּעָרָה שֶׁבִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה שֶׁמּוּל הַמִּישׁוֹר שֶׁל מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנַעַן – הַשָּׂדֶה שֶׁקָּנָה אַבְרָהָם מֵעֶפְרוֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קֶבֶר. שָׁם קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁם קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֶת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, וְשָׁם קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה. קִנְיַן הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה שֶׁבּוֹ הָיְתָה מֵאֵת בְּנֵי חֵת. יַעֲקֹב סִיֵּם לְצַוּוֹת אֶת בָּנָיו וְאָסַף אֶת רַגְלָיו לַמִּטָּה, נִשְׁמָתוֹ יָצְאָה וְנֶאֱסְפָה לִמְקוֹם הַנְּשָׁמוֹת.