לדלג לתוכן

מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/יט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק יט

[עריכה]
  • פָּרָשַׁת הֲפִיכַת סְדוֹם

שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים בָּאוּ לִסְדוֹם בָּעֶרֶב, וְלוֹט הָיָה יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדוֹם, לוֹט רָאָה אוֹתָם קָם לִקְרָאתָם, וְהִשְׁתַּחֲוָה עַל פָּנָיו עַל הָאֲדָמָה. אָמַר: אָנָּא רַבּוֹתַי, פְּנוּ בְּבַקָּשָׁה לְבֵית עַבְדְּכֶם לִישׁוֹן הַלַּיְלָה וְתִרְחֲצוּ אֶת רַגְלֵיכֶם וְתַשְׁכִּימוּ בַּבּוֹקֶר וְתֵלְכוּ לְדַרְכְּכֶם! אָמְרוּ לוֹ: לֹא! אֶלָּא נִישַׁן הַלַּיְלָה בָּרְחוֹב. הוּא הִפְצִיר בָּהֶם מְאוֹד, הֵם פָּנוּ אֵלָיו וּבָאוּ לְבֵיתוֹ, הוּא עָשָׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה וְאָפָה מַצּוֹת וְהֵם אָכְלוּ. לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיקוּ לִשְׁכַּב, אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדוֹם הִקִּיפוּ אֶת הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן – כָּל הָעָם מִקְּצֶה הָעִיר. הֵם קָרְאוּ לְלוֹט וְאָמְרוּ לוֹ: אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ אֵלֶיךָ הַלַּיְלָה? הוֹצֵא אוֹתָם אֵלֵינוּ וְנֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת אִתָּם! לוֹט יָצָא אֲלֵהֶם לַפֶּתַח וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרָיו. וְאָמַר: אַחַי! בְּבַקָּשָׁה אַל תַּעֲשׂוּ רָע! בְּבַקָּשָׁה, הִנֵּה יֵשׁ לִי שְׁתֵּי בָּנוֹת שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ לְאִישׁ, אוֹצִיא אוֹתָן בְּבַקָּשָׁה אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם, אֲבָל לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אַל תַּעֲשׂוּ שׁוּם דָּבָר כִּי הֵם בָּאוּ לְהִתְאָרֵחַ בְּצֵל קוֹרָתִי. אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ הָלְאָה! אָמְרוּ: אִישׁ אֶחָד רַק בָּא לָגוּר וּכְבָר מַנְהִיג אוֹתָנוּ?! עַכְשָׁיו נַעֲשֶׂה לְךָ רַע יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לָהֶם! הֵם לָחֲצוּ מְאוֹד עַל הָאִישׁ – עַל לוֹט, וְנִגְּשׁוּ לִשְׁבּוֹר אֶת הַדֶּלֶת. הַמַּלְאָכִים הוֹשִׁיטוּ אֶת יְדֵיהֶם וְהֵבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבַּיְתָה, וְסָגְרוּ אֶת הַדֶּלֶת. וְאֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁבְּפֶתַח הַבַּיִת הֵם סִנְוְרוּ – מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל, וְהֵם הִתְעַיְּפוּ מֵחִפּוּשִׂים לִמְצוֹא אֶת הַפֶּתַח. אָמְרוּ הַמַּלְאָכִים לְלוֹט: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לְךָ עוֹד פֹּה – חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ, וְכָל מַה שֶּׁבָּעִיר שֶׁשַּׁיָּךְ לְךָ – הוֹצֵא מֵהַמָּקוֹם! כִּי אֲנַחְנוּ מַשְׁמִידִים אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי הַתְּלֻנּוֹת עֲלֵיהֶם אֶל ה' חֲמוּרוֹת, וַה' שָׁלַח אוֹתָנוּ לְהַשְׁמִיד אוֹתוֹ. לוֹט יָצָא וְדִבֵּר אֶל חֲתָנָיו – בַּעֲלֵי בְּנוֹתָיו, וְאָמַר: קוּמוּ, צְאוּ מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי ה' מַשְׁחִית אֶת הָעִיר! אֲבָל בְּעֵינֵי חֲתָנָיו הוּא נִרְאָה כְּמִתְלוֹצֵץ. וּכְשֶׁעָלָה הַשַּׁחַר הַמַּלְאָכִים הֵאִיצוּ בְּלוֹט וְאָמְרוּ: קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְּנוֹתֶיךָ שֶׁנִּמְצָאוֹת בְּבֵיתְךָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֻּשְׁמַד בַּעֲווֹן הָעִיר! הוּא הִתְעַכֵּב, הָאֲנָשִׁים הֶחֱזִיקוּ בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו בִּגְלַל רַחֲמֵי ה' עָלָיו, וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ וְהִנִּיחוּ אוֹתוֹ מִחוּץ לָעִיר. כְּשֶׁהוֹצִיאוּ אוֹתָם הַחוּצָה, אָמַר לוֹ הָאֶחָד: בְּרַח לְנַפְשְׁךָ אַל תַּבִּיט לַאֲחוֹרֶיךָ וְאַל תַּעֲצוֹר בְּכָל הַבִּקְעָה, בְּרַח לָהָר כְּדֵי שֶׁלֹּא תֻּשְׁמַד! אָמַר לָהֶם לוֹט : רַבּוֹתַי! בְּבַקָּשָׁה אַל תֹּאמְרוּ כָּכָה. בְּבַקָּשָׁה הִנֵּה עַבְדְּךָ מָצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִׂיתָ אִתִּי חֶסֶד גָּדוֹל שֶׁהֶחֱיֵיתָ אֶת נַפְשִׁי, וַאֲנִי לֹא אוּכַל לִבְרוֹחַ לָהָר הָרָחוֹק, שֶׁלֹּא תַּשִּׂיג אוֹתִי הָרָעָה וְאָמוּת. בְּבַקָּשָׁה, הִנֵּה הָעִיר הַזֹּאת קְרוֹבָה וְקַל לִבְרוֹחַ לְשָׁם וְהִיא קְטַנָּה, אֶבְרַח בְּבַקָּשָׁה לְשָׁם, וְלֹא תַּשְׁמִידוּ אוֹתָהּ – הֲרֵי הִיא קְטַנָּה, וְנַפְשִׁי תִּחְיֶה. אָמַר לוֹ: הִנֵּה אֲנִי מַסְכִּים לִרְצוֹנְךָ גַּם בַּדָּבָר הַזֶּה, שֶׁלֹּא אֶהֱרוֹס אֶת הָעִיר שֶׁדִּבַּרְתָּ עָלֶיהָ. תְּמַהֵר לִבְרוֹחַ לְשָׁם! כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר עַד שֶׁתָּבוֹא לְשָׁם, לָכֵן קָרָא אֶת שֵׁם הָעִיר צוֹעַר – הַקְּטַנָּה (צָעִיר – זָעִיר). הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל הָאָרֶץ וְלוֹט הִגִּיעַ לְצוֹעַר. וַה' הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מֵהַשָּׁמַיִם. הוּא הָרַס אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל הַבִּקְעָה וְאֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְאֶת צֶמַח הָאֲדָמָה. אִשְׁתּוֹ הִבִּיטָה לַאֲחוֹרָיו וְהָפְכָה לְמַצֵּבָה מִמֶּלַח. אַבְרָהָם הִשְׁכִּים בַּבּוֹקֶר וְהָלַךְ לַמָּקוֹם שֶׁעָמַד שָׁם לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה'. הוּא הִשְׁקִיף לְעֵבֶר סְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּלְעֵבֶר כָּל שֶׁטַח הַבִּקְעָה, וְרָאָה וְהִנֵּה עָלָה עָשָׁן הָאָרֶץ כְּמוֹ עָשָׁן כִּבְשָׁן. כְּשֶׁאֱלֹהִים הִשְׁחִית אֶת עָרֵי הַבִּקְעָה, אֱלֹהִים זָכַר אֶת אַבְרָהָם, הוּא הוֹצִיא אֶת לוֹט מֵהַמַּהְפֵּכָה כְּשֶׁהָרַס אֶת הֶעָרִים שֶׁלּוֹט גָּר בָּהֵן.

  • פָּרָשַׁת בְּנוֹת לוֹט

לוֹט עָלָה מִצּוֹעַר וְהִתְיַשֵּׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְּנוֹתָיו אִתּוֹ כִּי הוּא פָּחַד לְהִתְיַשֵּׁב בְּצוֹעַר, הוּא הִתְיַשֵּׁב בַּמְּעָרָה עִם שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו. אָמְרָה הַבְּכוֹרָה לַצְּעִירָה: אָבִינוּ זָקֵן וְאֵין בָּאָרֶץ אַף אִישׁ שֶׁיִּשָּׂא אוֹתָנוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָעוֹלָם. בּוֹאִי נִתֵּן לְאָבִינוּ לִשְׁתּוֹת יַיִן וְנִשְׁכַּב אִתּוֹ כְּדֵי שֶׁנֵּלֵד מֵאָבִינוּ בָּנִים. הֵן נָתְנוּ לַאֲבִיהֶן בְּאוֹתוֹ לַיְלָה לִשְׁתּוֹת יַיִן, הַבְּכוֹרָה בָּאָה וְשָׁכְבָה עִם אָבִיהָ וְהוּא לֹא יָדַע מִשְּׁכִיבָתָהּ וּמִקִּימָתָהּ. לְמָחֳרָת הַבְּכוֹרָה אָמְרָה לַצְּעִירָה: הֲרֵי שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ עִם אָבִי, נִתֵּן לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן גַּם הַלַּיְלָה וּבוֹאִי וְשִׁכְבִי אִתּוֹ וְנֵלֵד בָּנִים מֵאָבִינוּ. גַּם בְּאוֹתוֹ לַיְלָה הֵן נָתְנוּ לַאֲבִיהֶן לִשְׁתּוֹת יַיִן, הַצְּעִירָה קָמָה וְשָׁכְבָה אִתּוֹ וְהוּא לֹא יָדַע מִשְּׁכִיבָתָהּ וּמִקִּימָתָהּ. שְׁתֵּי בְּנוֹת לוֹט נִכְנְסוּ לְהֵרָיוֹן מֵאֲבִיהֶן. הַבְּכוֹרָה יָלְדָה בֵּן וְקָרְאָה אֶת שְׁמוֹ מוֹאָב, הוּא אֲבִי הָעָם מוֹאָב שֶׁקַּיָּמִים עַד הַיּוֹם. וְהַצְּעִירָה גַּם הִיא יָלְדָה בֵּן וְקָרְאָה אֶת שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי, הוּא אֲבִי הָעָם עַמּוֹן שֶׁקַּיָּמִים עַד הַיּוֹם.