מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/ב

פרק ב

נִשְׁלְמָה בְּרִיאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל מַה שֶּׁבָּהֶם. אֱלֹהִים הִשְׁלִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אֶת הַמְּלָאכָה שֶׁעָשָׂה, וְשָׁבַת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל הַמְּלָאכָה שֶׁעָשָׂה. אֱלֹהִים בֵּרֵךְ אֶת הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְקִדֵּשׁ אוֹתוֹ, כִּי בּוֹ הוּא שָׁבַת מִכָּל הַמְּלָאכָה שֶׁאֱלֹהִים בָּרָא וְעָשָׂה.

• פָּרָשַׁת גַּן עֵדֶן

זֶה סִפּוּר תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ כְּשֶׁנִּבְרְאוּ, בַּיּוֹם שֶׁה' אֱלֹהִים עָשָׂה אֶרֶץ וְשָׁמַיִם. עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּאָרֶץ שׁוּם שִׂיחַ שָׂדֶה, וַעֲדַיִן לֹא צָמַח שׁוּם עֵשֶׂב שָׂדֶה, כִּי ה' אֱלֹהִים לֹא הִמְטִיר גֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ, וַעֲדַיִן לֹא הָיָה אָדָם שֶׁיַּעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה. וְעָנָן עָלָה מֵהָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ה' אֱלֹהִים יָצַר אֶת הָאָדָם עָפָר מֵהָאֲדָמָה, וְנָשַׁף בְּאַפּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים וְהָאָדָם נִהְיָה נֶפֶשׁ חַיָּה. ה' אֱלֹהִים נָטַע גַּן בְּעֵדֶן בְּצַד מִזְרָח, וְשָׂם שָׁם אֶת הָאָדָם שֶׁיָּצַר. ה' אֱלֹהִים הִצְמִיחַ מֵהָאֲדָמָה כָּל מִינֵי עֵצִים נֶחֱמָדִים לְמַרְאֶה וְטוֹבִים לְמַאֲכָל, וְעֵץ הַחַיִּים הָיָה בְּתוֹךְ הַגָּן וְגַם עֵץ הַהַבְחָנָה בֵּין טוֹב לְרָע. וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, וּמִשָּׁם נִפְרָד וְנִהְיָה לְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי נְהָרוֹת. שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא זֶה שֶׁמַּקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ הֹדּוּ שֶׁשָּׁם הַזָּהָב. וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב, שָׁם הַפְּנִינִים וְאֶבֶן הַשּׁוֹהַם. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן, הוּא זֶה שֶׁמַּקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, הוּא זֶה שֶׁהוֹלֵךְ מִזְרָחִית לָעִיר אַשּׁוּר, וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְּרָת. ה' אֱלֹהִים לָקַח אֶת הָאָדָם, וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ בְּגַן עֵדֶן לְעָבְדוֹ וּלְשָׁמְרוֹ. ה' אֱלֹהִים צִוָּה עַל הָאָדָם וְאָמַר: מִכָּל עֲצֵי הַגָּן מֻתָּר לְךָ לֶאֱכוֹל. וּמֵעֵץ הַהַבְחָנָה בֵּין טוֹב לְרָע אַל תֹּאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בַּיּוֹם שֶׁתֹּאכַל מִמֶּנּוּ תָּמוּת. ה' אֱלֹהִים אָמַר: לֹא טוֹב שֶׁהָאָדָם יִהְיֶה לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לוֹ עוֹזֵר לְצִדּוֹ. ה' אֱלֹהִים יָצַר מֵהָאֲדָמָה אֶת כָּל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה, וְאֶת כָּל עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם, וְהֵבִיא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לָהֶם, וְכָל נֶפֶשׁ חַיָּה שֶׁהָאָדָם קָרָא לוֹ בְּשֵׁם – הוּא שְׁמוֹ. הָאָדָם קָרָא שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמוֹת וּלְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם וּלְכָל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה, וְרָאָה שֶׁלָּאָדָם אֵין עוֹזֵר לְצִדּוֹ כְּמוֹ לַחַיּוֹת. ה' אֱלֹהִים הִפִּיל תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וְהוּא נִרְדַּם, הוּא לָקַח אֶת אֶחָד מִצְּדָדָיו וְסָגַר בְּבָשָׂר בִּמְקוֹם הַחֲתָךְ. ה' אֱלֹהִים בָּנָה אֶת הַחֵלֶק שֶׁלָּקַח מֵהָאָדָם, וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ אִשָּׁה, וֶהֱבִיאָהּ לָאָדָם. הָאָדָם אָמַר: הַפַּעַם זֹאת עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, זֹאת תִּקָּרֵא אִשָּׁה כִּי הִיא נִלְקְחָה מֵאִישׁ. לָכֵן עוֹזֵב אִישׁ אֶת בֵּית אָבִיו וְאִמּוֹ וְדָבֵק בְּאִשְׁתּוֹ, וְיַלְדֵיהֶם נַעֲשִׂים בָּשָׂר אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם.

• פָּרָשַׁת הַחֵטְא

הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ שְׁנֵיהֶם הָיוּ עֲרוּמִּים וְלֹא הִתְבַּיְּשׁוּ.