מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר במדבר/יב

פרק יב

• פָּרָשַׁת מִרְיָם

מִרְיָם דִּבְּרָה עִם אַהֲרֹן עַל מֹשֶׁה – עַל אוֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכּוּשִׁית שֶׁלָּקַח לְאִשָּׁה וְעָזַב, שֶׁהֲרֵי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקַח. הֵם אָמְרוּ: וַדָּאי לֹא עָזַב אוֹתָהּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא נָבִיא! הַאִם רַק עִם מֹשֶׁה ה' דִּבֵּר בִּנְבוּאָה? הֲרֵי גַּם אִתָּנוּ דִּבֵּר! ה' שָׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם. וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאוֹד, יוֹתֵר מִכָּל הָאָדָם שֶׁעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ה' אָמַר פִּתְאוֹם לְמֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְמִרְיָם: צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם לְאוֹהֶל הַהִתְכַּנְּסוּת! שְׁלָשְׁתָּם יָצְאוּ. כְּבוֹד ה' יָרַד וְהִתְגַּלָּה בְּעַמּוּד עָנָן וְעָמַד בְּפֶתַח הָאוֹהֶל, הוּא קָרָא לְאַהֲרֹן וּמִרְיָם וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ. אָמַר לָהֶם: שִׁמְעוּ נָא אֶת דְּבָרַי! אִם יִהְיֶה נָבִיא מֵאִתְּכֶם, אֲנִי ה' אֶתְגַּלֶּה אֵלָיו בִּתְמוּנָה, אֲדַבֵּר אִתּוֹ בַּחֲלוֹם. לֹא כָּךְ עַבְדִּי מֹשֶׁה, הוּא רַשָּׁאי לְהִכָּנֵס כִּרְצוֹנוֹ בְּכָל בֵּיתִי. אֲנִי מְדַבֵּר אִתּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים וּבְמַרְאֶה בָּרוּר וְלֹא בְּחִידוֹת, וְהוּא מַבִּיט בִּתְמוּנַת כְּבוֹד ה', וְאֵיךְ הֵעַזְתֶּם לְדַבֵּר עַל עַבְדִּי מֹשֶׁה?! ה' כָּעַס עֲלֵיהֶם, וְהָלַךְ. וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאוֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצוֹרַעַת כַּשֶּׁלֶג, אַהֲרֹן פָּנָה לְמִרְיָם וְהִנֵּה הִיא מְצוֹרַעַת. אַהֲרֹן אָמַר לְמֹשֶׁה: בְּבַקָּשָׁה אֲדוֹנִי! בְּבַקָּשָׁה, אַל תַּחְשִׁיב אֶת זֶה כְּחֵטְא שֶׁטָּעִינוּ בְּטִפְּשׁוּתֵנוּ וְשֶׁחָטָאנוּ. בְּבַקָּשָׁה, שֶׁאֲחוֹתֵנוּ לֹא תִּהְיֶה כְּמוֹ מֵת! שְׁלוֹשְׁתֵּנוּ יָצָאנוּ מֵרֶחֶם אִמֵּנוּ, וְעַכְשָׁיו כְִּאִלּוּ נָמַק חֲצִי בְּשָׂרֵנוּ. מֹשֶׁה צָעַק אֶל ה' וְאָמַר: בְּבַקָּשָׁה אֵל! רַפֵּא אוֹתָהּ בְּבַקָּשָׁה! ה' אָמַר לְמֹשֶׁה: אִלּוּ אָבִיהָ הָיָה יוֹרֵק בְּפָנֶיהָ הֲרֵי הָיְתָה מִתְבַּיֶּשֶׁת שִׁבְעָה יָמִים, לָכֵן תִּסְתַּגֵּר שִׁבְעָה יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר כָּךְ תִּכָּנֵס לַמַּחֲנֶה. מִרְיָם הִסְתַּגְּרָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעָה יָמִים, וְהָעָם לֹא נָסַע עַד שֶׁמִּרְיָם נִכְנְסָה לַמַּחֲנֶה. וְאַחַר כָּךְ הָעָם נָסְעוּ מֵחֲצֵרוֹת וְחָנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן.