מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר אסתר/ז

פרק ז

הַמֶּלֶךְ וְהָמָן בָּאוּ לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. הַמֶּלֶךְ אָמַר לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בִּמְסִבַּת שְׁתִיַּת הַיַּיִן: מָה רְצוֹנֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, זֶה יִנָּתֵן לָךְ! וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ, גַּם עַד חֲצִי הַמַּמְלָכָה זֶה יִתְבַּצֵּעַ! עָנְתָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְאָמְרָה: אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם כָּךְ רְצוֹן הַמֶּלֶךְ, יִנָּתְנוּ לִי לְבַקָּשָׁתִי הַחַיִּים שֶׁלִּי וְשֶׁל עַמִּי! כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אוֹתָנוּ, אִלּוּ הָיִינוּ נִמְכָּרִים לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת הָיִיתִי שׁוֹתֶקֶת כִּי עֲדִיפָה צָרָה כָּזוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶזֶק לַמֶּלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה: מִי הוּא זֶה וְאֵיפֹה הוּא הָאִישׁ שֶׁהֶעֱלָה עַל דַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת כָּךְ?! אָמְרָה אֶסְתֵּר: אִישׁ עוֹשֶׂה צָרוֹת וְאוֹיֵב – הָמָן הָרָע הַזֶּה! וְהָמָן נִבְהַל וּפָחַד מֵהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה. וְהַמֶּלֶךְ קָם בְּכַעֲסוֹ מִמְּסִבַּת שְׁתִיַּת הַיַּיִן וְהָלַךְ אֶל גִּנַּת הָאַרְמוֹן, וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל חַיָּיו מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי הוּא רָאָה שֶׁהַמֶּלֶךְ כְּבָר הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת לוֹ רַע. וְהַמֶּלֶךְ חָזַר מִגִּנַּת הָאַרְמוֹן לְהֵיכַל שְׁתִיַּת הַיַּיִן, וְהָמָן נוֹפֵל עַל הַמִּטָּה שֶׁאֶסְתֵּר עָלֶיהָ, אָמַר הַמֶּלֶךְ: גַּם לֶאֱנוֹס אֶת הַמַּלְכָּה אֶצְלִי בַּבַּיִת?! הַמִּילִים יָצְאוּ מִפִּי הַמֶּלֶךְ וְהַמְּשָׁרְתִים כִּסּוּ אֶת פְּנֵי הָמָן. חַרְבוֹנָה, אֶחָד הַמְּשָׁרְתִים שֶׁלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר: גַּם הִנֵּה עַמּוּד הַתְּלִיָּה שֶׁהָמָן עָשָׂה לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכָי שֶׁדִּבֵּר דְּבָרִים טוֹבִים בִּשְׁבִיל הַמֶּלֶךְ, עוֹמֵד בְּבֵית הָמָן, בְּגוֹבַהּ חֲמִשִּׁים אַמָּה! אָמַר הַמֶּלֶךְ: תְּלוּ אוֹתוֹ עָלָיו! תָּלוּ אֶת הָמָן עַל עַמּוּד הַתְּלִיָּה שֶׁהֵכִין לְמָרְדֳּכָי, וְהַמֶּלֶךְ נִרְגַּע מִכַּעֲסוֹ.