מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר איכה/ד

פרק ד

קִינָה רְבִיעִית אֵיךְ הִתְעַמְעֵם בְּרַק הַזָּהָב, נִשְׁתַּנָּה צֶבַע הַתַּכְשִׁיט הַיָּפֶה, נִתְפַּזְּרוּ אַבְנֵי קוֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְּקָרִים הַשָּׁוִים זָהָב, אֵיךְ נֶחְשְׁבוּ כְּכַדֵּי חֶרֶס שֶׁנִּשְׁבָּר, מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר. אֲפִלּוּ תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד וְהֵינִיקוּ אֶת גּוּרֵיהֶן, אַךְ בַּת עַמִּי הָפְכָה לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים שֶׁבַּמִּדְבָּר. לְשׁוֹן יוֹנֵק דָּבְקָה אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא, יְלָדִים רַכִּים בִּקְשׁוּ לֶחֶם, וְאֵין מִי שֶׁיִּפְרוֹס לָהֶם. אֵלּוּ שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים מַעֲדַנִּים הָפְכוּ לִשְׁמָמָה בַּחוּצוֹת, הָרְגִילִים בְּבִגְדֵי צֶבַע יָקָר נִצְמְדוּ לְאַשְׁפַּתּוֹת. גָּדַל עֲוֹן בַּת עַמִּי יוֹתֵר מֵחַטַּאת סְדוֹם – הָעִיר שֶׁנֶּהֶפְכָה בְּרֶגַע אַךְ יְדֵי זָרִים לֹא שָׁלְטוּ בָּהּ. נְזִירֶיהָ שֶׁהָיוּ יוֹתֵר זַכִּים מִשֶּׁלֶג וְצַחִים מֵחָלָב, נַעֲשׂוּ אֲדֻמִּים יוֹתֵר מִפְּנִינִים בְּצוּרַת אֶבֶן סַפִּיר. חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר מַרְאָם, עַד שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אוֹתָם בַּחוּצוֹת, נִדְבַּק עוֹרָם עַל עַצְמוֹתָם, נַעֲשָׂה יָבֵשׁ כָּעֵץ. עֲדִיפִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב, שֶׁהֵם הָיוּ דְּקוּרִים וְזָבֵי דָּם, אַךְ בִּטְנָם מְלֵאָה מִתְּנוּבוֹת שָׂדֶה. יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ אֶת יַלְדֵיהֶן, הָיוּ לָהֶם לְמַאֲכָל בִּגְלַל הַשֶּׁבֶר שֶׁל בַּת עַמִּי. ה' כִּלָּה בָּהֶם אֶת חֲמָתוֹ וְשָׁפַךְ אֶת חֲרוֹן אַפּוֹ, הוּא הִצִּית אֵשׁ בְּצִיּוֹן שֶׁשָׂרְפָה אֶת יְסוֹדוֹתֶיהָ. מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁיָּבוֹא צוֹרֵר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, בִּגְלַל חַטֹּאת נְבִיאֶיהָ וַעֲוֹנוֹת כּוֹהֲנֶיהָ, שֶׁשּׁוֹפְכִים בְּתוֹכָהּ דַּם צַדִּיקִים. עִוְרִים הִסְתּוֹבְבוּ בַּחוּצוֹת מְגוֹאֲלִים בְּדָם, עַד שֶׁלֹּא נִתָּן הָיָה לִנְגּוֹעַ בִּלְבוּשֵׁיהֶם. קָרְאוּ לָהֶם: 'סוּרוּ טָמֵא!', 'סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגְּעוּ!', הָיוּ רָבִים עִמָּם וְזָזִים בְּחוֹסֶר נוֹחוּת, אָמְרוּ בַּגּוֹיִם: שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ אֵלּוּ לָגוּר אִתָּנוּ. ה' הִפְרִיד אוֹתָם מֵעִם פָּנָיו וְלֹא יוֹסִיף לְהַבִּיט בָּהֵם, כִּי לֹא כִּבְּדוּ פְּנֵי כּוֹהֲנִים, וְלֹא רִחֲמוּ עַל זְקֵנִים. בְּעוֹד שֶׁעֵינֵינוּ הָיוּ מִשְׁתּוֹקְקוֹת לְעֶזְרַת מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל – בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ לְעָם שֶׁאֵינוֹ מוֹשִׁיעַ, הֵצֵרוּ אֶת צְעָדֵינוּ מִלָּלֶכֶת בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ, קִצֵּינוּ קָרַב, יָמֵינוּ נִתְמַלְּאוּ, כִּי קִצֵּינוּ בָּא. רוֹדְפֵינוּ הָיוּ קַלִּים יוֹתֵר מִנִּשְׁרֵי שָׁמַיִם, רָדְפוּ אַחֲרֵינוּ עַל הֶהָרִים, אָרְבוּ לָנוּ בַּמִּדְבָּר. מַלְכֵּנוּ – רוּחַ אַפֵּינוּ, שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן לִכְבוֹד ה', נִלְכַּד בַּשּׁוּחוֹת שֶׁחָפְרוּ, אוֹתוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: בְּצִלּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ נִחְיֶה בַּגּוֹיִם כְּמוֹתָם. שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ אֲרָם, גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבוֹר כּוֹס תַּרְעֵלָה, תִּשְׁתַּכְּרִי מִמֶּנּוּ וְתָקִיאִי. תַּם עוֹנֶשׁ עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן, ה' לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ; ה' זָכַר אֶת עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם, הוּא יַעֲנִישֵׁךְ לְעֵינֵי כֹּל עַל הַחַטָּאִים שֶׁלָּךְ.