מקרא כפשוטו על בראשית ג טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
  • עצבונך והרונך - שמעתי מפי חכם מחכמינו, שהרונך זה עקרו חרונך, בחי"ת, שכן נאמר אחריו כנגדו ואל אישך תשוקתך וגו', שהדבר הזה, כלומר תשוקתה אליו וממשלתו בה, הוא כעס האשה וחרונה, וכנגד עצבונך אמר בעצב תלדי בנים, ונראים לי הדברים האלה מאד. ואוסיף אני עליהם נופך משלי ואומר שאין גזרה כגזרת הרון בכל השמות שבלשון המקרא, ועוד שבהריון לא יפול לשון הרבה ארבה, בשביל שאין רוב הריון קללה. והאומרים שהכתוב הוציא כאן צער העבור בלשון הריון עליהם הראיה. ועוד שהרי כבר אמר הכתוב ועצבונך והוא צער העבור, שאם הוא צער גדול בנים, כמו שאומרים המפרשים, עשה הכתוב הזה דלת לביתו ועדיין אין בית. ויתורגם חרון זה ללועזים Aerger, ולא Zorn.


  • ואל אישך תשוקתך - סוף הפסוק מוכיח על תחלתו שאין תשוקה זו חשק דודים. תדע שכן, שהרי נאמר בלשון הזה לקין כנגד החטא לפי הפירוש המקובל או כנגד הבל כמו שפירשתי אני, ובין כך ובין כך אין שם מקום לחשק דודים. ותשוקה זו האמורה כאן חרדת האדם אשר יחרד אל המושל בו הווא נושא עיניו אל אדניו לקחת מצוה מפיהו. וראה מה שכתבתי בביאור אברך (למטה מ"א מ"ג).