מקרא כפשוטו על בראשית ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
  • ויכל אלהים ביום השביעי - אלולי המקרא שלפניו הייתי אומר שויכל לפעולת שלשום, ופירוש הדברים וכבר כלה אלהים מלאכתו כשבא היום השביעי, אבל כשאמר לפני מזה ויכלו השמים והארץ אין לומר כן. והשבעים תרגמו כאלו כתוב ביום הששי, ואמרו בתלמוד (מגלה ט' ע"א) שזה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך. ואנחנו מה נאמר? רבי ישמעאל ברבי יוסי בשם אביו אומר כזה שמכה בקורנוס על גבי הסדין, הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך. ורבי שמעון בן יוחאי אומר בשר ודם שאינו יודע עתותיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקדש, אבל הקדוש ברוך הוא שיודע עתותיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה. ושניהם באו בערמה ולא אמרו כלום. וגניבא אליו דבר יגנוב, והוא דבר אמת. גניבא אמר משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה, ומה היתה חסרה, כלה שתכנס לחופה, כך מה היה עולם חסר, שבת (בראשית רבה פרשה י'). ועל פי הדברים האלה אין ויכל שאמר כאן גמר מלאכהכי אם מלואים מצד המוסר והדרך הישרה (Vervollkommnung ethische), ושיעור הכתובים ויכל וישבת ויברך ויקדש כלה או גמר ומלא מלאכתו בשבתו ביום השביעי ובברכו וקדשו אותו. וכן דרך המקראות לדבר, לפי שהעברי יבחר במאמרים קצרים עומדים בפני עצמם זה אצל זה ממאר ארוך כשלשלת גדולה שטבעותיה תקועות אשה באחותה.