מקור:חוק הסדרים במשק המדינה (היטלים וארנונה)

<שם> חוק הסדרים במשק המדינה (היטלים וארנונה), התשנ״א–1991

<מאגר 2000445 תיקון 167799>

<מבוא> תוקפו של חוק זה בשנות המס 1991 עד 2000.

פרק א׳: היטל לקליטת העליה[עריכה]

@ 1. פרשנות

(א) בפרק זה –

- ”הפקודה” – פקודת מס הכנסה;

- ”נישום” – יחיד וכן חבר בחברה משפחתית כמשמעותה בסעיף 64א לפקודה;

- ”מס הכנסה” – לרבות מס על ריווח הון ומס שבח מקרקעין כהגדרתו בחוק מס שבח מקרקעין, התשכ״ג–1963;

- ”מס בשיעור סופי” – מס שנקבע ששיעורו סופי, ללא זכות לפטור, לניכוי, לזיכוי, לקיזוז או להפחתה כלשהם;

- ”היטל” - היטל לקליטת העליה כאמור בסעיף 2.

(ב) לכל שאר המונחים בפרק זה תהא המשמעות הנודעת להם בפקודה, זולת אם נאמר במפורש אחרת.

@ 2. ההיטל ושיעורו (תיקון: תשנ״ב)

על אף האמור בכל דין -

(1) נישום יהא חייב בהיטל בשיעור של 5% ממס ההכנסה שהוא חייב בו לשנת המס, למעט מס בשיעור סופי;

(2) בעל מניות בחברת מעטים כמשמעותה בסעיף 76 לפקודה שקיבל הלוואה מהחברה, יהא חייב בהיטל בשיעור של 2.5% על סכום ההלוואה; לענין זה, ”סכום ההלוואה” – קרן ההלוואה מחולקת ב־365 ומוכפלת במספר הימים שמיום קבלת ההלוואה או תחילת שנת המס, לפי המאוחר שביניהם, ועד תום שנת המס או מועד החזרת ההלוואה, לפי המוקדם שביניהם.

@ 3. מקדמות

(א) נישום החייב בתשלום מקדמות לפי סעיף 175 לפקודה (להלן – מקדמות מס ההכנסה), יהא חייב בתשלום מקדמות על חשבון ההיטל, בשיעור של 5% ממקדמות מס ההכנסה שהוא חייב בהן; המקדמות ישולמו במועד ובדרך שנקבעו לתשלום מקדמות מס ההכנסה.

(ב) האמור בסעיף קטן (א) יחול לגבי נישומים שלגביהם השנה הקובעת, כהגדרתה בסעיף 174 לפקודה, קודמת לשנת המס 1991.

@ 4. ניכוי במקור (תיקון: תשנ״ב)

(א) מי שחייב בניכוי מס הכנסה במקור מסכום המשתלם לאדם החייב בהיטל לפי סעיף 2(1), ינכה, בנוסף למס ההכנסה, גם היטל בשיעור של 5% מסכום המס שהוא חייב לנכות וישלמו לפקיד השומה יחד עם המס שניכה.

(ב) המנכה במקור כאמור בסעיף קטן (א) יגיש דין וחשבון לפקיד השומה על סכום ההיטל שניכה, באותו טופס שעליו נדרש לדווח על ניכוי המס במקור לפי כל דין.

@ 5. דין ההיטל

(א) הוראות הפקודה יחולו, בשינויים המחוייבים, על ההיטל כאילו היה מס הכנסה; ואולם החל בשנת המס 1994 לא ייחשב ההיטל כמס הכנסה לענין קביעת מקדמות כאמור בסעיף 175 לפקודה.

(ב) על גביית ההיטל יחולו הוראות פקודת המסים (גביה).

@ 6. תחולה

תחולת פרק זה לגבי שנות המס 1991, 1992 ו־1993.

@ 7. ביצוע ותקנות (תיקון: תשנ״ב)

(א) שר האוצר ממונה על ביצוע פרק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.

(ב) שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי להתקין תקנות לענין מועד תשלום היטל לפי סעיף 2(2), ניכויו במקור, דיווח עליו והעברתו לפקיד השומה ולענין הגשת דין וחשבון לגבי הלוואה שעליה חל חיוב בהיטל כאמור.

פרק ב׳: היטל על שירותים מיובאים[עריכה]

@ 8. : ((הנוסח שולב בחוק היטל על שירותים מיובאים ונכסי חוץ (הוראת שעה), התשמ"ה–1985.))

פרק ג׳: ארנונה כללית[עריכה]

@ 9. העלאת ארנונה כללית

(א) לא תטיל רשות מקומית בשל נכס, ארנונה כללית (להלן – ארנונה) לשנת הכספים 1991 בסכום שיש בו העלאה מעל סכום הארנונה שהגיע כדין בשל אותו נכס בשנת הכספים 1990 כשהוא מוכפל בשלושה רבעים וצמוד בהצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן לפי שיעור עליית המדד מן המדד שפורסם לחודש דצמבר 1989 עד המדד שפורסם לחודש דצמבר 1990.

(ב) רשות מקומית לא תשנה לשנת הכספים 1991 הנחות כלליות בארנונה ותנאי תשלומה, לרבות התוצאות של אי תשלום במועד, לעומת אלה שנקבעו כדין לשנת הכספים 1990, אלא לטובת החייבים בארנונה.

(ג) רשות מקומית לא תטיל לשנת הכספים 1991 ארנונה על סוגי נכסים או על סוגי שימושים בנכסים שעליהם לא הטילה ארנונה לשנת הכספים 1990.

(ד) שר הפנים ושר האוצר, או מי שהם הסמיכו לכך, רשאים –

(1) לקבוע בצו עד ליום א׳ באדר התשנ״א (15 בפברואר 1991) כי סכום הארנונה יהיה נמוך מן האמור בסעיף קטן (א), ובלבד שלא יפחת מן הסכום שהגיע כדין בשנת הכספים 1990 כשהוא מוכפל בשלושה רבעים;

(2) להתיר העלאת ארנונה בשיעור גבוה מן האמור בסעיף קטן (א) או בסכום גבוה מן הקבוע לפי פסקה (1), להתיר שינוי בהנחה או בתנאי תשלום או בתוצאות של אי תשלום במועד ולהתיר הטלת ארנונה כאמור בסעיף קטן (ג);

צו או היתר לפי סעיף קטן זה יכול שיהיו כלליים או לסוגים או מיוחדים, הן לענין הרשויות המקומיות, הן לענין הנכסים והן לענין החייבים בתשלום שעליהם יחולו הצו או ההיתר.

(ה) מי ששר האוצר ושר הפנים הסמיכו לכך יודיע לוועדת הכספים של הכנסת על כל היתר כללי או לסוגים שניתן לפי סעיף זה, תוך 30 ימים מיום שניתן.

(ו) הודעה על היתר או צו לפי סעיף זה תפורסם ברשומות, ותחילתם תהיה ביום תחילת שנת הכספים 1991, זולת אם נקבע בהם אחרת.

@ 10. : ((הנוסח שולב בפקודת העיריות.))

@ 11. תחולה על מועצות מקומיות

הוראות סעיף 10 יחולו גם על מועצות מקומיות, וצו המועצות המקומיות (א), התשי״א–1950, צו המועצות המקומיות (ב), התשי״ג–1953, וצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי״ח–1958, יתוקנו לפי זה.

פרק ד׳: הנחות ממס (((בוטל))) (תיקון: תשס״א)[עריכה]

@ 12. (תיקון: תשנ"א, תשנ"ג, תשנ"ג-2, תשנ"ג-3, תשנ"ג-4, תשנ"ד, תשנ"ד-2, תשנ"ד-3, תשנ"ד-4, תשנ"ה, תשנ"ה-2, תשנ"ז, תשנ"ז-2, תשנ"ט, תש״ס, תשס״א) : (((בוטל).)) @ 13. (תיקון: תש״ס, תשס״א) : (((בוטל).))

תוספת ראשונה (תיקון: תש״ס)[עריכה]

(((סעיף 13(ב)(1))))[עריכה]

@ : אור הגנוז, בר יוחאי, געתון, זיו הגליל, יחיעם, יסוד המעלה, מירון, נתיב השיירה, עין יעקב, פקיעין החדשה, ראג'ר, שדה אליעזר, פקיעין.

תוספת שניה (תיקון: תש״ס)[עריכה]

(((סעיף 13(ב)(2))))[עריכה]

@ : אבשלום, בטחה, בית הגדי, בית הערבה, בלדד צוקים, בני עצמון, גן אור, דקל, חד-נס, חולית, חמדת, טלמון, יבול, יפית, יתד, כוכב יעקב לרבות שכונת תל ציון, כמהין, כנף, כרם שלום, מיצד, מיצר, נאות הכיכר, נווה דקלים, נווה זוהר, נחליאל, ניר יצחק, נעמה, עזוז, עין חצבה, עין תמר, פאת שדה, פדויים, פריגן, קרית ספר-מודיעין עילית, שדה אברהם, שדמות מחולה, קלע-אלון, תלמי יוסף.

<פרסום> נתקבל בכנסת ביום ז' בשבט התשנ"א (21 בינואר 1991).

<חתימות>

יצחק שמיר, ראש הממשלה
יצחק מודעי, שר האוצר
חיים הרצוג, נשיא המדינה
דב שילנסקי, יושב ראש הכנסת