מצוה:להתקין מקום להיפנות בו במחנה המלחמה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ.
(דברים כג, יג)
היא שצונו כשיצאו חילותינו למלחמה להכין להם דרך חוץ מהמחנות לצאת בו העם, ולא יעשה איש צרכיו בכל מקום ובין המלונות כמו שיעשו האומות.
והוא אמרו יתעלה ויד תהיה לך. ולשון ספרי אין יד אלא מקום שנאמר והנה מציב לו יד.
שנצטוינו כשיצאו חילותינו למלחמה, שנכין ונייחד לחיל מקום ידוע (תוספתא מגילה) שיהיה שם כל איש יוצא לעשות צרכיו, כדי שלא יעשו צרכיהם בכל מקום ובינות המלונות, כמו שיעשו האומות (סנהדרין קד ב). ועל זה נאמר (דברים כג יג) ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגו', ולשון ספרי, אין יד אלא מקום, שנאמר (שמואל א טו יב) והנה מציב לו יד.
משרשי המצוה. כענין שכתוב בפרשה כי יי אלהיך מתהלך בקרב מחנך והיה מחנך קדוש וגו', כלומר שנפשותן של ישראל דבקות בשכינה לעולם, וכל שכן במחנה שכלן נקיי הנפש, כי כל הירא מעברות שבידו כבר הלך לו ושב אל הבית, ונשארו הטובים אשר רוח אלקים שוכן בתוכם, וראוי להם לעמוד בנקיות, כאשר ידוע ומפורסם, שהנקיות מידה מן המדות הטובות המביאה לידי רוח הקודש, וכדדן רבי פנחס בן יאיר בפרק קמא דעבודה זרה (דף כ:), וגם יש בזה שבח לאומה כי יבואו אליהם מלאכי גוי ויראו מחניהם קדוש ונקי מכל טינוף (מורה נבוכים ג', מ"ח).
דיני המצוה. כלולים בפשט הכתוב.
ונוהגת בזמן הבית בזכרים, כי הם הנלחמים, לא הנקבות. והעובר על זה ולא התקין לו מקום מחוץ למחנה ולכלך מקום המחנות בטל עשה זה, וענשו גדול מאד שגורם לשכינה להסתלק ממחנה ישראל, וכמו שכתוב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, כלומר, בהיותכם בתוך הלכלוך תרחיקו עצמכם מן הטוב.
מצות עשה לתקן מקום אחד מחוץ למחנה להפנות בו אנשי המחנה כדי שיהא המחנה נקי׳[1] ואף לקטנים, שנאמר ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ.
ויהיה לכל אחד ואחד יתד תלויה עם כלי מלחמתו, שילך במקום ההוא ויחפור באותו יתד גומא אחת לצאת בה ויחזור ויכסה, שנאמר ויתד תהיה לך על אזניך והיה בשבתך חוץ וחפרת בה ושבת וכיסית את צאתך וגו׳ והיה מחניך קדוש. פי׳ אזניך כלי זיין.
וכל עניין זה מצות עשה אחת היא.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
- ^ כדאמר בפ״ק מי שמת דף פ״ו וכל הסוגיא בספרי פרשה תצא